פלונית נ׳ פלוני

תביעה כספית בסך 2,904,000 ₪. 

רקע וטענות הצדדים

1. הצדדים הכירו בשנת 2009 בעת שהנתבע ביצע שיפוץ בביתה של התובעת בעיר בית שמש. בשלוש השנים שלאחר מכן, הבית תוחזק על ידי קבלן ולאחר עזיבתו וגירושי התובעת מבעלה, התובעת חידשה את הקשר עם הנתבע על מנת שיעניק לה שירותי תחזוקה לבית.

        במהלך השנים נוצר בין השניים קשר רומנטי ולאחר כ – 6 שנים מתחילת הקשר הרומנטי, התובעת החלה להעביר כספים לנתבע. 

2. אין חולק שהתובעת העבירה לנתבע מאות אלפי שקלים. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הסכום שהועבר, מהות העסקה והאם הגיע מועד הפירעון.
3. הטענות בעניין הסכום שהועבר – התובעת טוענת שהיא העבירה לנתבע סך כולל של 2,547,000 ₪ (והיא תובעת 250,000 ₪ נוספים בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש). הנתבע מאשר שהתובעת העבירה לו 1,575,000 ₪ בלבד (סעיף 5 לסיכומי הנתבע) וזאת תוך שהוא מפנה להעברות בנקאיות שהועברו אליו ואשר יחד עולות כדי 1,475,000 ₪ וכן מודה שהתובעת העבירה לו סכום נוסף במזומן בסך 50,000 ₪.
4. יוער כי בחקירתו כמו גם בסעיף 24 לתצהירו, אישר הנתבע שהוא קיבל מאת התובעת 200,000 ₪ נוספים ובסך הכל 1,725,000 ₪ (עמ' 58 שו' 12-3 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.2024 (להלן: הפרוטוקול)). אולם בסיכומיו טוען הנתבע לראשונה שסכום זה הועבר אליו מאת אבי התובעת ומשהאב לא תבע בעצמו, התובעת איננה רשאית לתבוע בשמו (סעיף 5(ד) לסיכומי הנתבע). יאמר כבר עתה, שמדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומים. בתצהיר לעומת זאת אישר הנתבע וציין במפורש כך: "הסך הכולל שנתקבל על ידי התובעת 1,725,000 ₪ בלבד" (סעיף 24 לתצהיר הנתבע)[ההדגשה הוספה–מ.א]. לכן אני דוחה את טענת הנתבע בעניין זה.
5. הטענות בעניין מהות העסקה – הנתבע טען בכתב ההגנה שהסכום הועבר אליו כהשקעה (סעיף 3 לכתב ההגנה). בסיכומיו הגדיר תחילה הנתבע את ההסכם מיום 5.2.2020 (צורף כנספח י' לתצהיר התובעת ועליו אפרט בהמשך)(להלן: הסכם 2020) "הסכם שותפות" (שו' 2 לסעיף 1 לסיכומי הנתבע) אך בהמשך סיכומיו הגדירו "הסכם הלוואה" (שם, שו' 6). לטענת הנתבע, על פי הסכם 2020 היה עליו לרשום הערת אזהרה לטובת התובעת על פנטהאוז שייבנה בעתיד לאחר שיתאפשר לו לרשום את הזכויות בפנטהאוז על שמו. משטרם נרשמו הזכויות על שם הנתבע, ממילא, כך לטענתו, טרם הגיע מועד הפירעון והתביעה הוגשה טרם זמנה ויש לדחותה (סעיף 1 לסיכומי הנתבע).
   • בנוסף חלוקים הצדדים בשאלה האם לנתבע זכות לקזז סך של 1,562,000 ₪ בגין שירותי תחזוקה ושיפוצים שביצע בנכסי התובעת.

הסכום שבמחלוקת

6. לטענת התובעת, במהלך שנת 2017, ועם העמקת הקשר, הנתבע ביקש מאת התובעת להלוות לו כספים על מנת לכסות את חובותיו שאם לא כן הוא עלול להישלח לכלא. התובעת העבירה לו סך של 528,000 ₪ בתקופה שבין סוף שנת 2017 לתחילת שנת 2018. התובעת פנתה לעורכת דין שתכין טיוטת הסכם הלוואה. הטיוטה צורפה כנספח א' לתצהיר התובעת. התובע סרב לחתום על טיוטת ההסכם ואולם הוא אישר את קבלת הסכום בסך 582,000 ₪ בנספח ב' ובנספח ג' לתצהיר התובעת.
7. הנתבע בסיכומיו מכחיש שקיבל סכום זה וטוען שאין כל ראיה לכך שהסכום הועבר אליו. לטענת הנתבע לא בוצעה העברה בנקאית בסכום זה והעובדה שהתובעת שדאגה לתעד כל הוצאה שלה, טוענת שהיא איננה זוכרת באיזו דרך היא העבירה סך של 528,000 ₪, האם בצ'יקים, במזומן או בהעברה בנקאית (עמ' 31 שו' 25 לפרוטוקול) –מלמדת שאין לתת אמון בגרסתה. אינני סבורה כן. התובעת הותירה בי רשום מהימן ביותר ואני מבכרת את גרסתה על פני גרסת הנתבע שהותיר רושם של אדם מניפולטיבי שאינו דובר אמת. למסקנה זו הגעתי מן הטעמים הבאים.  
8. ראשית, אף שהתובעת איננה זוכרת באיזה אופן היא העבירה לנתבע את הסכום בסך 528,000 ₪, ואף שהנתבע הכחיש שהתובעת ניסתה להחתים אותו על טיוטת הסכם הלוואה שצורף כנספח א' לתצהיר התובעת, הרי שהנתבע איננו מכחיש שהוא כתב בכתב ידו את "הסכם זיכרון הדברים" שצורף כנספח ג' לתצהיר התובעת ובו הוא כותב במפורש כי "מוסכם בין הצדדים שסכום ההלוואה שנתנה (מילה לא ברורה) למשך 4 שנים בסך של 582,000 ₪ הסכום הנ"ל יקוזז בעבור שותפות ..." (להלן: נספח ג')(יוער כי על גבי נספח ג' יש קו אלכסוני המבטל את המסמך וזאת משום שהסכם 2020 נחתם תחתיו). כן מאשר הנתבע שהוא חתם על נספח ו' לתצהיר התובעת (להלן: נספח ו') ובו מצוין באופן מפורש שהתובעת העבירה לתובע סך של 528,000 ₪ (פסקה 5 לנספח ו')(יוער כי גם  לאורך נספח ו' יש פס אלכסוני המבטל את המסמך וזאת משום שהסכם 2020 נחתם תחתיו). הנתבע טוען שבשל הקשר הרומנטי והאמון שהיה בין הצדדים הוא חתם על כל מסמך שהתובעת בקשה ממנו מבלי לבדוק את הסכומים ולכן הסכום המפורט בנספח ג' ובפסקה 5 לנספח ו' איננו משקף דבר. אינני מאמינה לדברי הנתבע. הנתבע לא הכחיש שהוא ואחיו הם קבלנים (עמ' 58 שו' 17 לפרוטוקול) וכי ביצע מספר עסקאות נדל"ן אם כי "לא גדולות" (שם, שו' 27), ואף מכר קרקע שלגביה לטענתו הובטח לו שייבנה פנטהאוז והוא יהיה רשאי לרכוש אותו במחיר עלות לאחר שיסייע לרוכשים לפעול להשבחת הקרקע וקידום התב"ע (שם, עמ'58 שו' 13-1). הנתבע בקיא בעסקים, והטענה כאילו הוא חתם על מסמכים מבלי לבדוק את הסכומים שצויינו בהם רק משום אהבתו ויחסי האמון שהיו באותה העת, איננה משכנעת כלל וכלל. 

שנית, סך הסכומים המפורטים בנספח ו' והכולל כאמור גם את הסכום בסך 528,000 ₪, מגיע לכדי 2,447,000 ₪, כמצויין בשורה שלפני החתימות בנספח ו'. סכום זה במדויק, מופיע גם בהסכם 2020, כסכום ההלוואה הכוללת שהעניקה התובעת לנתבע וכך נכתב: "סכום ההלוואה על סך 2,447,000" (שורה שלישית מהסוף בהסכם 2020). אמנם גם לגבי הסכם 2020 טוען הנתבע שהוא חתם עליו בעיניים עצומות מבלי לבדוק את הסכומים ומתוך אמון מלא בתובעת, אך כפי שציינתי לעיל אינני נותנת אמון בגרסת הנתבע. זאת בפרט נוכח הגרסה הראשונה שהציג בהליך דנן, במסגרת כתב ההגנה שם חזר שוב ושוב על כך שהסכום שמצוין בהסכם 2020 משקף את כלל הכספים שהעבירה התובעת לנתבע בסך 2,447,000 ₪. כך למשל בסעיף 38 לכתב ההגנה – "בהסכם אחרון זה מופיעים כל הסכומים שנתנו על ידי התובעת לנתבע לצורך השותפות בפרוייקט הפנטהאוז"; סעיף 47 –"בפועל העבירה התובעת סך של 2,447,000 ₪ ונותרה חייבת סך של 553,000 ₪";  סעיף 64 – "הנתבע יטען כי הוא נטל מהתובעת אך ורק את הסכום של 2,447,000 בלבד והתובעת משקרת במצב נחושה ומוסיפה בהבל פה עוד 100,000 ₪ שלא היו ולא נבראו"; סעיף 68 – "הנתבע ... יוסיף ויטען כי הסכום היחיד הוא בסך של 2,447,000 ₪ בלבד בערך נומינלי ללא ריבית כלשהיא שכן כאמור מדובר בהשקעה בנכס שיניב פירות נאים". כעולה באופן ברור מכתב ההגנה של הנתבע ושבמסגרתו הנתבע פירט את גרסתו לראשונה, הרי שהוא מודה בפה מלא, שהתובעת העבירה לו סך של 2,447,000 ₪ שכפי שציינתי לעיל, ברור מנספח ו' שסכום זה כולל גם את הסכום בסך 528,000 ₪ שאותו הכחיש הנתבע בתצהיר שהגיש. קו ההגנה של הנתבע בכתב ההגנה התמקד בטענה שהסכם 2020 הוא הסכם השקעה שטרם הגיע מועד פירעונו תוך הסכמה מוחלטת לכך שהסכום שהועבר לו מאת התובעת עומד על 2,447,000 ₪.  יוער כי נוכח הגרסה השונה לחלוטין שהציג הנתבע בתצהיר שהגיש, שלפיה הסכום שהעבירה התובעת לנתבע עומד על 1,725,000 ₪ בלבד (סעיף 24 לתצהיר), התובעת הגישה בקשה למחיקת חלקים מן התצהיר בהיותם הרחבת חזית אסורה. בהחלטתי מיום 12.10.2022 דחיתי את הבקשה אך ציינתי שהגרסאות הסותרות  שהציג הנתבע יילקחו בחשבון בעת בחינת מהימנות הצדדים וכך נעשה. מ

9. הנתבע מכחיש גם שהועבר אליו סכום בסך 125,000 ₪ המפורט בסעיף 2 לנספח ו' לתצהיר התובעת וטוען שהתובעת הציגה המחאות בסך 55,000 ₪ בלבד. התובעת השיבה שחלק מן הסכומים הועברו במזומן וכי ההמחאות שהוצגו נועדו להוכיח רק את הסכומים שהועברו באמצעות המחאות. מן הטעמים שפורטו ביחס לסכום בסך 528,000 ₪ ומשהנתבע חתם במפורש על שני מסמכים המאשרים את הסכום הכולל גם סך של 125,000 ₪ ונוכח גרסתו הראשונה כפי שהובעה בכתב ההגנה, אני דוחה את גרסת הנתבע גם בעניין סכום זה. בדומה לכך נדחית גם טענת הנתבע לפיה התובעת לכאורה חישבה בכפל את הסכום בסך 1,100,000 ₪ ואת הסכום בסך 375,000 ₪. אין הדבר כן. נספח ו' מפרט בדיוק כיצד הגיעו הצדדים לסכום בסך 2,447,000 ₪. סכום זה אינו כולל את הסכם ההלוואה בסך 1,100,000 ₪ שצורף כנספח ז' לתצהיר התובעת ונערך לבקשת הבנק. התובעת לא דרשה סכומים בכפל כפי שניסה הנתבע לבלבל בסיכומיו.
10. מסקנת הדברים היא שהתובעת הוכיחה במאזן ההסתברויות שהיא העבירה לנתבע סך של 2,447,000 ₪.
11. אשר לסכום הנוסף בסך 100,000 ₪ שהתובעת טוענת שהעבירה לנתבע, לא מצאתי חיזוק מספיק לגרסת התובעת בעניין זה. זאת בפרט כאשר נספחים ח' ו-ט' לתצהיר התובעת מן השנים 2018 ו- 2019 שמהן עולה שהועבר סך של 100,000 ₪ בכל פעם, הינם מלפני הסכם 2020 ונספח ו' שעל בסיסו נכתב הסכום בסך 2,447,000 ₪ המופיע בהסכם 2020, כולל סכום בסך 200,000 ₪ שיש להניח שמקורו בנספחים אלה. לא נעלמה מעיניי העובדה שבנספח ו' צוין כי הסכום בסך 2,447,000 ₪ משקף את "סך הכל על פי רישומים שמצאנו עד תאריך 13.3.2019" ואילו נספח ט' הוא מתאריך 6.5.2019 ואולם נוכח המחיקות שבמסמך לא ברור האם גם הסכום שהוסף בסך 200,000 ₪ משקף כולו סכומים מלפני 13.3.2019. מכל מקום משהצדדים הסכימו שהסכם 2020 הוא ההסכם הסופי, יש לקבוע את זכויות הצדדים בהתאם לסכום שצויין בהסכם 2020.  

מהות העסקה – הלוואה או השקעה

]

12. אין חולק שהסכם 2020 מבטל כל הסכם אחר שהיה קודם לכן בין הצדדים.  לכן יש לבחון את מהות העסקה בין הצדדים בהתאם להסכם 2020 בלבד. הנתבע טוען שבהתאם להסכם 2020, עליו לרשום הערת אזהרה לטובת התובעת עם רישום זכויותיו בפנטהאוז לכשיאפשר הדבר, ומשלא נרשמו זכויותיו של הנתבע בפנטהאוז, עד לרגע זה, וטרם התקבל היתר הבניה, כפי שהיה ידוע לתובעת מבעוד מועד, הרי שהנתבע לא הפר את חיוביו בהתאם להסכם 2020 ואין לתובעת זכות לחזור בה מן ההסכם משמדובר בטעות בכדאיות העסקה.
13. אין לקבל טענה זו. הסכם 2020 קובע כדלקמן: "הסכם הלוואה או אופציה לשותפות בפנטהאוז ברחוב החומה השלישית 16 ב- 120 מטר ברוטו פלוס מרפסת של 25-20 מטר. מחיר השותפות 3 מיליון שקל. בסכום הנ"ל הפנטהאוז צריך להיות גמור ברמה גבוהה מאוד...ההסכם הזה הוא סופי ומוחלט ומבטל את כל ההסכמים הקודמים. ברגע ובעזרת השם ירשם זכויות בניה על שם פלוני. פלוני מתחייב לרשום הערת אזהרה לטובת xxx על סכום ההלוואה. סכום ההלוואה על סך 2,447,000 ₪" [ההדגשה הוספה–מ.א].
14. בפתח ההסכם מציינים הצדדים את מהותו של הסכם 2020 וקובעים במפורש שמדובר ב"הסכם הלוואה או אופציה לשותפות". פשט הכתובים מלמד שלתובעת, נתנה אופציה להיות שותפה בפנטהאוז במחיר 3 מיליון ₪ כאשר הסכום ששולם כהלוואה ישמש לשם מימוש האופציה ועל התובעת להוסיף סכום נוסף ככל שתבקש לממש את האופציה. אמת, הצדדים לא קבעו מועד למימוש האופציה, או להחזר ההלוואה במקרה שהתובעת תבחר שלא לממשה, אולם ניתן להשלים פרט זה כך שעל הנתבע יהיה להשיב את ההלוואה תוך זמן סביר מן המועד שבו הודיעה התובעת שהיא איננה מעוניינת במימוש האופציה. לא למותר להזכיר, כפי שצויין לעיל, שאף שהנתבע טען בכתב ההגנה שהסכום בסך 2,447,000 ₪ הועבר אליו כהשקעה (סעיף 3 לכתב ההגנה) הרי שבסיכומים הוא הגדיר את הסכם 2020 גם "הסכם שותפות" (שו' 2 לסעיף 1 לסיכומי הנתבע) וגם  "הסכם הלוואה" (שם, שו' 6) ומכאן גילה דעתו בדבר פרשנות ההסכם המעניק לתובעת את הבחירה בין החזר ההלוואה לבין מימוש האופציה.
15. התובעת התרכזה בטיעוניה בכך שההסכם בטל משום שהוא נחתם תוך הצגת מצג שווא כאילו לנתבע יש זכויות במקרקעין שברחוב החומה השלישית 16 (להלן: המקרקעין), ובהמשך התברר שאין לתובע זכויות במקרקעין.
16. הנתבע אינו מכחיש שבעת עריכת הסכם 2020 וגם כיום, אין לו זכויות במקרקעין. במהלך ההליך התברר שהנתבע מכר את זכויותיו במקרקעין שנים רבות לפני חתימתו על הסכם 2020 וטענתו היחידה היא שהובטח לו על ידי הרוכשים "בהסכם ג'נטלמני" שהוא יהא רשאי לקנות פנטהאוז שייבנה בעתיד על המקרקעין, במחיר עלות. מצג זה לא הוצג בפני התובעת בעת החתימה על הסכם 2020. אמנם התובעת ידעה בעת החתימה על הסכם 2020 שלא ניתן באותו השלב לרשום זכויות על הפנטהאוז משום שטרם הוסדרו זכויות הבניה לגביו, ואולם היא לא ידעה ולא היה עליה לדעת שהנתבע מכר את זכויותיו במקרקעין לצד שלישי. אף הנתבע בתצהירו אינו טוען שהוא הציג לתובעת מצג ברור ושלם לגבי זכויותיו במקרקעין וכל שהוא מציין בתצהירו הוא ש"הסברתי לתובעת כי זכויות הבניה אינן זמינות כעת וכי הדבר מותנה בקבלה ואישור התב"ע" (סעיף 14 לתצהיר). הנתבע לא גילה לתובעת שאין לו זכויות במקרקעין וכי כל מה שיש לו זה "הסכם ג'נטלמני" שלא ברור אם ומתי יתממש. לכן האופציה שנתנה לתובעת שמבוססת על מצג שווא שיצר הנתבע כלפי התובעת בטלה. כפועל יוצא נותרה אך ורק חלופת הסכם ההלוואה שלפיו על הנתבע להשיב לתובעת סך של 2,447,000 ₪. לחילופין, אף אם אניח שהסכם 2020 משקף אך ורק אופציה (ואיני סבורה כן) הרי שמשבטלה האופציה נוכח מצג השווא שיצר הנתבע, על הנתבע להשיב את הכספים שקיבל מאת התובעת בהתאם להסכם 2020.
17. נוכח האמור אני קובעת שהנתבע חייב לתובעת סך של 2,447,000 ₪ בגין הכספים שהתובעת העבירה לנתבע. הסכם 2020 אינו כולל הוראות בקשר למועד החזר ההלוואה ובקשר להצמדה וריבית. לכן ההצמדה והריבית של הסכום האמור ייזקפו לחובת הנתבע לאחר מתן זמן סביר לפירעון ההלוואה, היינו 90 ימים לאחר הגשת התביעה. אשר לטענת התובעת לפגיעה נפשית שנגרמה לה עקב התנהלות הנתבע, משלא הוגשה חוות דעת רפואית לביסוס טענה זו אינו רואה לקבל את התביעה בעניין זה.

טענת הקיזוז

הזכאות לדמי תחזוקה

18. הנתבע טוען שככל שייפסק שעליו להשיב לתובעת כספים, הרי שיש לקזז מן הסכום שייפסק סך של 1,562,000 ₪ שאותו חייבת לו התובעת בגין טיפול שוטף בנכסי התובעת; בגין עבודות שיפוץ נרחבות בנכסי התובעת; ובגין חלקו בהשבחת הנכס בנווה מיכאל.
19. לטענת הנתבע הוא שימש איש התחזוקה של נכסי התובעת, במשך 8 שנים, בין השנים 2020-2012. הנתבע טוען שהוא טיפל בארבעה נכסים שהיו בבעלות התובעת באותה התקופה וכי הטיפול כלל ביקור שבועי לשם טיפול שוטף בנכסים. הנתבע מעריך את השכר המגיע לו בגין זמן עבודתו בכלל הנכסים בסך 937,045 ₪. כן מעריך הנתבע את הסכום המגיע לו בגין עבודות השיפוץ הנרחבות שביצע בנכס בנווה מיכאל בסך 625,000 ש"ח ובסך הכל 1,562,000 ₪.
20. לביסוס טענתו בדבר חובתה של התובעת לשלם לו עבור התחזוקה השוטפת של נכסיה, צרף הנתבע כנספח ז' לתצהירו, טבלה שבדה מליבו, ואשר לפיה התובעת חייבת לשלם לו סך של 17.4 ₪ לחודש לכל מטר רבוע של נכסיה. על פי הטבלה, התובעת חייבת לנתבע סך של 4,179 ₪ לחודש עבור הדירה בנווה מיכאל למשך 26 חודשים משנת 2018 ועד שנת 2020. סך של 3,204 ₪ לחודש עבור הדירה ברחוב הירקון בבית שמש משנת 2012 ועד שנת 2020. בדומה לכך גם עבור הדירות ברחוב הירדן וברחוב ראובן בבית שמש, ובממוצע כ- 4,000 ₪ לחודש דמי טיפול עבור כל נכס. 
21. הנתבעת מאשרת שהנתבע סייע לה בתחזוקה של נכסיה ושיפוץ הבתים ברחוב הירקון בבית שמש, והבית במושב נווה מיכאל. אולם היא טוענת שהיא שלמה לנתבע כל סכום שהתבקש על ידי הנתבע בזמן אמת –"קודם כל כשהוא עשה תיקונים אני שילמתי לו כל פעם על התיקונים, שילמתי מיד" (עמ' 13 שו' 19 לפרוטוקול); "הוא לא עשה שום עבודה בכל הזמן שהכרתי אותו לא עבודה אחת שהוא לא קיבל תשלום מלא"(שם עמ' 15 שו' 18); "אני שילמתי לו...בזמן של העבודה שילמתי לו" (שם, שם, שו' 28);"לא באמת היה סיכום, זה היה מובן מאליו שאני משלמת ושילמתי כל מחיר שהוא נתן לי אני תמיד שילמתי אף פעם לא היה דיבור או ויכוח, הרגשתי מספיק נוח" (שם, עמ' 53 שו' 17-16).
22. אני נותנת אמון מלא בדברי התובעת שעדותה הייתה קוהרנטית ומהימנה והיא מתיישבת עם כלל הראיות כפי שיפורט להלן.
23. הנתבע טוען שעקב היחסים הרומנטיים שהיו בין הצדדים הוא לא החתים את התובעת על מסמכים בקשר להוצאות שהוציא עבורה ובקשר לשכר הטרחה שמגיע לו בגין שירותיו. אולם בשים לב לכך שהצדדים מצאו לנכון לערוך מספר לא מועט של מסמכים בעלי אופי משפטי, במהלך התקופה שבה ניהלו יחסים רומנטיים (נספחים ג', ה', ו', ז' ו-י' לתצהיר התובעת), איני סבורה שהנתבע נמנע מלהחתים את התובעת על חובות שלה כלפיו בשל היחסים הרומנטיים. הדעת נותנת שכאשר הצדדים העלו על הכתב, במסגרת הסכם 2020 את כלל ההעברות הכספיות של התובעת אל הנתבע, שהנתבע היה מפרט אף הוא את החובות של התובעת כלפיו, ביחס להשקעה העיקרית שמתאר הנתבע בנכסי התובעת, בנכס בנווה מיכאל, שנעשתה כבר בשנת 2018. זאת הוא לא עשה. לכן אני מבכרת את גרסת התובעת שלפיה היא שלמה לנתבע את כל הסכומים שהתבקשו על ידו עבור העבודות שביצע ועבור החומרים והמוצרים שרכש בעבורה בזמן אמת. אני מאמינה לתובעת שהיא שלמה כל סכום שהתבקש על ידי הנתבע לשם התיקונים והשיפוצים בנכסיה. אמנם אין להוציא מכלל אפשרות שבשל היחסים הקרובים, הנתבע ביצע חלק מן העבודות מבלי לבקש תמורה ואולם משלא ביקש תמורה בזמן אמת, הוא איננו יכול כיום לדרוש סכומים שלא הוסכם עליהם מבעוד מועד. יצויין כי אף אם אניח שהנתבע זכאי לשכר ראוי בגין השירותים שהוא נתן לטענתו ללא תמורה עקב יחסי הקרבה, (ואיני קובעת שכך הדבר שכן אף אם ביצע חלק מן השירותים ללא תמורה, יש לראות בהתנהגותו וויתור על התמורה), הנתבע לא הוכיח את היקף העבודות שביצע ללא תמורה ומה השכר שמגיע לו בגינם. הנתבע אף לא צרף חוות דעת לביסוס השכר המבוקש על ידו. אף אם אניח שהנתבע אכן טיפל בנכסים פעם שבוע, לא ברור כלל שהשכר שפירט בטבלה, בממוצע – 4,000 ₪ לחודש עבור כל נכס הינו שכר ראוי עבור טיפול פעם בשבוע. כן לא ברור מדוע נדרשת תחזוקה כה אינטנסיבית של הנכסים באופן שמצדיק תשלום בממוצע של 4,000 ₪ לחודש ובסך הכל כ - 16,000 ₪ לחודש. סכום חודשי כה גבוה לא ניתן בשום פנים ואופן לאשר כשכר ראוי ללא הגשת חוות דעת מתאימה. בנוסף, לא שוכנעתי כלל שהתובע טיפל בנכסים באופן אינטנסיבי כפי שהוא טוען. התובעת אמנם אשרה שהנתבע לא עסק בעבודות אחרות ולכן לא השתכר ולא היה לו כסף לרכוש מכספו את החומרים שנדרשו לתיקונים ולשיפוצים כפי שניסה לטעון, אולם הכחישה שהנתבע היה מגיע באופן קבוע כדי לבצע תיקונים. לטענתה הוא היה מגיע אליה בשל הקשרים הרומנטיים ולא כדי לתקן ולתחזק (שם, עמ' 26 שו' 32-17). הנתבע שטען תחילה שהוא הקדיש את כל זמנו בטיפול בנכסי התובעת ולכן לא עבד בעבודה נוספת (שם, עמ' 61 שו' 24) אישר בהמשך חקירתו שלא נדרש טיפול קבוע אלא רק פעמיים בשבוע (שם, עמ' 62 שו' 3) ובהמשך הוריד יום נוסף וציין שטיפל בנכסים לפחות פעם בשבוע (שם עמ' 62 שו' 12). בנסיבות אלו ברור שאין לאשר לנתבע שכר ראוי בשיעור של כ- 16,000 ₪ לחודש.  נוכח האמור אני דוחה את תביעת הנתבע לקזז מן החוב לתובעת שכר עבודה בשיעור 937,000 ₪.

מימון השיפוץ של הנכס בנווה מיכאל

24. הנתבע טוען כי בנוסף לשכר המגיע לו בגין הטיפול השוטף בנכסים, על התובעת לשלם לו סך של 650,000 ₪ בגין השיפוץ שביצע בנכס במושב נווה מיכאל. לביסוס טענתו צירף כנספח ח' לתצהירו רשימה של עבודות שביצע לטענתו בנכס בנווה מיכאל בסכום כולל של 650,000 ₪. הנתבע טוען שהוא לא נחקר אודות הרשימה שהגיש ומשהתובעת הודתה שהוא ביצע שיפוצים בנכס הרי שהרשימה שהציג לא נסתרה. אין בידי לקבל טענה זו. הרשימה שצירף הנתבע כנספח ח' היא רשימה כללית ביותר, ללא פירוט העלויות של החומרים וללא הפרדה בין עלות החומרים לעלות העבודה. הנתבע פירט רשימה של כ- 50 עבודות שונות, ובסוף הרשימה רשם  סך כולל של 650,000 ₪. הנתבע אישר בחקירתו שהוא לא ערך תרשומת של העבודות והחומרים שלטענתו רכש מכספו בזמן אמת אלא ערך את הרשימה מזיכרונו (שם, עמ' 62 שו' 39-26). סכום זה בסך 650,000 ₪ אף אינו מתיישב עם גרסתו הראשונה של הנתבע בכתב ההגנה שלפיה הוא השקיע מכספו בנכס בנווה מיכאל סכום "בין 40,000 ל- 50,000 ₪ חוץ מההוצאות עבור אוכל לפועלים דלק ורכבו וכו'" (סעיף 34 לכתב ההגנה). בנסיבות אלו לא ניתן להתבסס על הרשימה שבנספח ח'. זאת בפרט לאחר שהתובעת הציגה רשימות שערכה בזמן אמת בעת השיפוץ בנכס בנווה מיכאל שמהן עולה שהיא העבירה כספים לנתבע לשם רכישת החומרים עבור השיפוץ (ראו נספח א' להודעת התובעת מיום 2.11.2022 ובו פירוט שנערך בעת השיפוץ, של תשלומים שהעבירה התובעת לנתבע, לצורך שיפוץ). אף שהנתבע התייחס בסעיף 35 בתצהירו לכך שהתובעת השתתפה בעלויות השיפוץ בסך 140,000 ₪ הוא לא טרח לפרט, כיצד סכום זה מתיישב עם הסכום שציין בנספח ח' וכיצד בדיוק הוא הגיע לסכום שהגיע לאחר הפחתת הסכומים שהתובעת פירטה ברשימותיה. זאת ועוד, בעוד שבחקירתו הנתבע אישר שערך את הרשימה לאחר הגשת התביעה (שם, שם). בתצהירו הציג גרסה שונה שלפיה הרשימה הוכנה לפני הגשת התביעה לאחר שהתובעת אמרה לו בחודש ספטמבר 2020 שהיא תחתום על רשימה שהוא יערוך (סעיף 40 לתצהיר). נוכח כל האמור איני סבורה שעלה בידי הנתבע להוכיח את טענת הקיזוז ביחס לעבודות השיפוץ שביצע בדירה בנווה מיכאל. 

זכויות בהשבחת הנכס בנווה מיכאל

25. הנתבע טוען, לחילופין, שפעולותיו גרמו להשבחת הנכס בנווה מיכאל וכי הוא זכאי למחצית משווי ההשבחה. לטענת הנתבע כוונת הצדדים הייתה לרכוש את הנכס בנווה מיכאל במשותף, לעבור להתגורר בו יחד ולנהל חיי שיתוף מלאים בנכס.
26. כן טוען הנתבע שהנכס נרכש במחיר מופחת בשל מצבו הקשה שהצריך שיפוץ רציני וכן שהוא היה הגורם היעיל לרכישת הנכס, הוא היה איש הקשר מול העורכת הדין ואף התחייב לטפל אל מול הרשויות בענייני עבירות הבניה לשם הוצאת הרכישה אל הפועל. לטענת הנתבע בזכות פעולותיו הנכס נרכש במחיר נמוך משמעותית בכחצי מיליון ₪ ממחירו הריאלי. בנוסף, עבודות השיפוץ הנרחבות בפנים הנכס ובחצרותיו במשך 3 חודשים, שנעשו על ידי הנתבע ובמימונו (למעט, כך לטענתו בסיכומיו, השתתפות בסך של 83,000 ₪ מצד התובעת –ונזכיר שבתצהירו אישר ששילמה 140,000 ₪), הם שהשביחו את ערך הנכס והם נעשו תוך הסתמכותו על כך שמדובר בנכס משותף לו ולתובעת.
27. לטענת הנתבע, הוא הסתמך על כך שמדובר בנכס משותף נוכח מערכת היחסים שהייתה בין הצדדים בעת רכישת הנכס ושיפוצו בשנת 2018 שהובילה אף לקשרי נישואין בטקס נישואין פרטיים ביום 18.3.2019. בנוסף טוען הנתבע שאף התובעת אשרה שהצדדים סכמו שהוא ישלם את המשכנתא שנלקחה לשם רכישת הנכס והוא אף שילם את התשלום הראשון בסך 5,500 ₪. לכן, כך לטענת הנתבע, הוא שותף בהשקעה בנכס בנווה מיכאל ויש לזקוף לזכותו מחצית משווי השבחת הנכס בסך של 625,000 ₪.
28. גם טענה זו דינה להידחות. אכן התובעת אישרה שהנתבע סייע לה מאוד בעת המשא ומתן לרכישת הנכס בנווה מיכאל וכן שהם התכוונו לעבור לגור יחד בנכס זה. התובעת מאשרת שהנכס הוצע למכירה בסך 3,125,000 ₪ ונרכש ב- 2,600,000 ₪ וכי המחיר ירד גם בזכות העזרה של הנתבע (עמ' 27 שו' 38 לפרוטוקול ועמ' 28 שו' 3). אולם בנסיבות שבהן בן זוג מסייע לבת הזוג שלו לרכוש נכס ולהוריד את המחיר, אין כדי להעניק לבן הזוג זכויות בנכס אף אם התכוון לגור עם בת הזוג.
29. אשר לתשלום הראשון של המשכנתא בסך 5,500 ש"ח– היא הנותנת – משאין חולק על כך שהנתבע הפסיק לשלם את המשכנתא אחרי התשלום הראשון ממילא הוא אינו יכול לטעון שרכש זכויות בנכס או בהשבחתו. עם זאת מקובלת עליי טענת הנתבע כי יש להפחית סכום זה מן הסכום שייפסק לטובת התובעת.
30. הנתבע טוען שהוא זכאי למחצית מהשבחת הנכס גם משום שהיה שותף במימון השיפוץ וביצועו ואולם כפי שקבעתי לעיל לא הוכח שהשקיע בכספו בשיפוץ וככל שלא גבה עבור חלק מן העבודות משום שחשב לגור יחד עם התובעת בנכס, אין בכך בלבד כדי לזכותו במחצית שווי ההשבחה (ככל שהנכס הושבח). אשר לזכויות הנטענות מכוח הנישואין הפרטיים שערכו הצדדים או מכוח היותם ידועים בציבור (סעיף 28 לכתב ההגנה), נראה שהנתבע זנח טענה זו בסיכומיו. מכל מקום יש לדחותה מן הנימוקים שפרטתי בהחלטתי מיום 31.10.2021 שמסגרתה דחיתי את בקשת הנתבע למחיקת התביעה בהעדר סמכות עניינית. כפי שציינתי בהחלטתי הנ"ל, הנתבע לא טען בכתב הגנתו לניהול משק בית משותף ולכן אין לראות את הצדדים כידועים בציבור. כן יש לדחות את טענת הנתבע לזכויות מכוח הנישואין הפרטיים (שהתובעת כופרת בתקפותם). זאת לאור הלכת צונן (ע"א 32/81 צונן נ' שטל (2.6.1983) שלפיה בית המשפט לא יזקק לתביעה המושתתת על מעשה שנעשה שלא כדין הפוגע בסדר הציבורי. לכן נשללת זכותם של בני זוג שנישאו בנישואין פרטיים לתבוע זכויות רכושיות מכוח נישואין אלה. זאת ללא קשר לשאלת תוקף הנישואין.

סוף דבר

31. נוכח כל האמור אני מקבלת את התביעה וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,447,000 ₪ בניכוי התשלום הראשון של המשכנתא בסך 5,500 ₪ ובסך הכל  2,441,500 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כדין מהיום ה - 90 שלאחר הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. אשר להוצאות המשפט, משאין חולק שהנתבע השקיע ממרצו וסייע לתובעת ברכישת הנכס בנווה מיכאל ובשיפוצו מתוך הנחה שהצדדים יגורו בו יחד, והגם שהדבר אינו מקנה לנתבע כל זכות בנכס, מצאתי לנכון להורות כי בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"ד, 04 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.