פלונית נ' אלמוני

בפני תביעה לביצוע פסק דין מכוח סעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי ודיוני:

1.התובעת והנתבע נישאו זה לזה כדמו"י בשנת 89.XX.XX והתגרשו זה מזה ביום 06.XX.XX. מקשר נישואין זה נולדו לצדדים ארבע בנות, כיום כולן בגירות.

2.ביום 01.09.08 במסגרת תיק תמ"ש 14993/05 אושר הסכם גירושין בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין בבית משפט זה על ידי כב' השופט דניאל טפרברג (להלן: "הסכם הגירושין").

3.במסגרת התובענה שבפני עתרה התובעת לביצוע סעיף 8 להסכם הגירושין וקבלת מחצית מהזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שצבר הנתבע במהלך נישואי הצדדים, ושהיה על הנתבע להעביר לה לטענתה בהתאם לפסק הדין.

4.מנגד טען הנתבע כי סעיף 8 להסכם הגירושין אינו ניתן לביצוע בהתאם לסעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה וכי על התובעת היה להגיש תובענה לאיזון משאבים תחת התביעה שהגישה.

5.בהליך התקיימו שני דיוני הוכחות ביום 03.10.18 וביום 15.04.19.

מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה, אחותה – XXX ועו"ד XXX אשר ייצג אותה בהליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים.

מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו ועו"ד XXXאשר ייצג אותו בהליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים.

6.עם סיום דיוני ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה אשר ניתן לה תוקף של החלטה וזאת כדלקמן:

"שמענו את הצעת בית המשפט וכדי לבחון אותה נבקש צווים כדלקמן:

א.צו המורה למת"ש למסור בידי ב"כ הצדדים פרטים אודות הכספים ששולמו לנתבע עת פרישתו וכן פרטים בגין תשלום הפנסיה החודשית שמשולמת לו, לרבות פירוט התשלומים החודשיים ששולמו לו מעת פרישתו ועד היום.

ב.צו המורה למוסד לביטוח לאומי למסור בידי ב"כ הצדדים פרטים אודות התשלומים המשולמים לנתבע בגין נכותו מאז פרישתו ועד היום.

ג.צו המורה ללשכת המקרקעין למסור בידי ב"כ הצדדים פרטים בגין נכסי הנדל"ן הרשומים על שם הנתבע.

ד.ב"כ הצדדים יגישו פסיקתאות מוסכמות מתאימות לחתימת בית המשפט תוך 7 ימים.

ה.מבקשים תוקף של החלטה להסכמות אלו וכן מבקשים לקבוע התובענה לתזכורת פנימית ליום 01.06.2019 שעד אז יודיעו ב"כ הצדדים כיצד הם מתכוונים להמשיך בניהול ההליך שבתיק זה".

7.בדיון מיום 03.02.20 ועל יסוד הסכמות הצדדים, אשר קיבלו תוקף של החלטה, מונה מר אבי יחזקאל כאקטואר מטעם בית המשפט (להלן: "האקטואר") על מנת שיישום את זכויותיהם הכלכליות של הצדדים בהתאם להסכם הגירושין תוך שבהחלטה צוין מפורשות כי:

"חוות דעתו לא תתייחס לסוגיית הפנסיה של הצדדים וזאת בשים לב למחלוקת שבין הצדדים ולהסכמותיהם...". 

יוער כי בהתאם להסכמות הצדדים צויין כי:

"למען הסר ספק ובהתאם להסכם הגירושין מועד הקרע לצורך האיזון הרכושי הנו יום 31.12.06".

ובסעיף 4 להסכמת הצדדים נכתב כי:

"עם קבלת חוות דעת האקטואר, אשר תכלול גם את הריבית וההצמדה, ישולם הסך בהתאם לחוות דעתו (שכאמור אינו כולל את סוגיית הפנסיות) תוך 30 ימים".

8.ביום 1.1.21 הגיש האקטואר חוות דעתו.

בדיון שהתקיים ביום 24.06.21, ולאחר שבאת כוח הנתבע הודיעה כי הנתבע העביר לתובעת סך של 110,000 ₪ בעקבות חוות דעת המומחה, הגיעו הצדדים להסכמות שניתן להן תוקף של החלטה כדלקמן:

"1. יינתן פסק דין חלקי בהתאם לחוות דעת האקטוארית שהוגשה לתיק ובהתאם לסעיף 4 להסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 03.02.20.

כל סכום ששולם על חשבון האמור בסעיף זה ינוכה ממה שיהא על הנתבע לשלם.

2. הצדדים יגישו סיכומיהם ביחס בסוגיית הפנסיה שבמחלוקת כאשר התובעת תגיש סיכומיה...".

9.ביום 18.07.21 ולאחר שבאת כוח התובעת אישרה כי אכן הנתבע העביר לתובעת סך של 110,000 ₪, ניתן פסק דין חלקי כדלקמן:

"בהתאם להסכמות הצדדים בדיון מיום 24.6.21 אשר קיבלה תוקף של החלטה הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 268,878 ₪ (178,825 + 90,053) בקיזוז סך של 110,000 ₪ ובסה"כ סך של 158,878 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת את הסך הנ"ל (158,878 ₪) תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל".

10.ביום 7.11.21 הגישה התובעת סיכומיה, ביום 16.1.22 הגיש הנתבע סיכומיו וביום 31.3.22 הגישה התובעת סיכומי תשובה.

11.עם מתן פסק הדין החלקי, נותרו למעשה במחלוקת שתי שאלות הנוגעות לפרשנות סעיף 8 להסכם הגירושין בין הצדדים: האם הזכויות הפנסיוניות ברות איזון בהתאם להסכם הגירושין, ואם כן מה שיעור האיזון לחלוקת הכספים בין הצדדים.

טענות הצדדים בקצרה:

טענות התובעת:

12.לטענת התובעת יש להורות על ביצוע סעיף 8 להסכם הגירושין שכן בהתאם לו היא זכאית למחצית מזכויות הפנסיה שצבר הנתבע במהלך נישואי הצדדים.

סעיף 8 להסכם הגירושין שכותרתו חלוקת כספים מורה כי:

8.1. לכל אחד מהצדדים זכויות סוציאליות שצבר במקום עבודתו, חלקן זכויות שפירעונן קרוב וחלקן זכויות שפירעונן עתידי. מוסכם, כי כל צד זכאי לחלק בלתי מסוים בזכויותיו של הצד השני וכי זכויות אלה תשולמנה לכל אחד מהצדדים במועד גמילתן וכפי חלקם היחסי בהן, החל מיום הנישואים ועד ליום פקיעת הנישואין (המוסכם בין הצדדים 31.12.06 )...

8.2. לצדדים פיקדונות משותפים בתוספת פירותיהם, אשר עוקלו במסגרת בש"א 4615/06 ובבש"א 4548/06. מוסכם על הצדדים, כי לאחר אישור ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה יבוטלו העיקולים שהוטלו כאמור והכספים יחולקו בין הצדדים באופן שווה, למעט קופת הגמל של הבעל שנפרעה ואשר תחולק בין הצדדים באופן יחסי שבין תקופת/שנות צבירתה ובין תקופת החיים המשותפים, כאמור בסעיף 8.1. לעיל."

נוסח סעיף 8 להסכם ברור והנו בר ביצוע בהתאם לסעיף 7 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה תשנ"ה – 1995.

בניגוד לטענת הנתבע, סוגיית איזון הפנסיות לא נותרה במחלוקת. אין בהסכם הגירושין כל הוראה מפורשת, ואף לא ברמז, שיש בה כדי לשלול מן התובעת את זכותה לאיזון הפנסיה שצבר הנתבע החל ממועד הנישואין ועד למועד הקרע.

מדובר בהליך פשוט של אכיפת פסק דין חלוט, אשר היה צריך להתבצע כבר לפני כמה שנים בעת שהנתבע השתחרר מצה"ל ביום 30.4.12. הנתבע העלים בחוסר תום לב את עובדת שחרורו, ובכך מנע ביצוע איזון המשאבים בהתאם להוראות פסק הדין.

בסעיף 8.1 להסכם הגירושין נכתבה תיבת המילים "חלק בלתי מסוים", ולא צויין במפורש חלק מדויק, וזאת מאחר שבמועד החתימה על הסכם הגירושין לא היה ידוע מתי יפרוש הנתבע משירות קבע, ולפיכך לא ניתן היה לחשב מהו החלק היחסי השייך לתקופת הנישואין מתוך התקופה הכוללת של עבודתו.

יחד עם זאת, לא היתה מחלוקת בין הצדדים במעמד עריכת ההסכם ובמו"מ שקדם לו כי התובעת זכאית למחצית הפנסיה שצבר הנתבע ממועד הנישואין ועד למועד הקרע, וסעיף 8.1 להסכם אף מעגן הסכמה זו.

פרישתו של הנתבע משירות קבע נודעה לתובעת לראשונה בתחילת 2016 מבתם XXX, ולאחר פניה מתאימה לצה"ל התברר כי הנתבע פרש 4 שנים קודם לכן בחודש 04/2012.

לטענת התובעת, רק מעת שנודע לה מועד פרישתו של הנתבע מצה"ל, יכולה היתה לחשב את שיעור המחצית מתוך תקופת השיתוף וביחס לסך כל שנות שירותו של הנתבע בצה"ל. לפיכך, ולשיטתה, היא זכאית למחצית החלק היחסי של תקופת הנישואין (מיום 89.XX.XX ועד ליום 06.XX.XX ) מתוך סך חודשי שירות הקבע של הנתבע (מיום 16.3.87 ועד ליום 16.4.12).

הסכם הגירושין מבוסס על חלוקה שווה של כל הנכסים המשותפים של הצדדים, וצבירת הפנסיה במהלך תקופת הנישואין אף היא נכס משותף של בני הזוג ובר איזון. בהתאם לכך, יש לחלק בצורה שווה את זכויות הפנסיה של הנתבע ושל התובעת באופן הדדי. לו היו הצדדים מתכוונים בסעיף 8.1 לחלוקה אחרת שאינה שוויונית היו מציינים זאת במפורש.

לשיטת התובעת, האופן שבו בוצע בפועל איזון חלוקת כספי קופת הגמל בהתאם לסעיף 8.2 סיפא להסכם מעיד על הדרך שיש לבצע את חלוקת הזכויות בהתאם לסעיף 8.1 להסכם (כספי קופת הגמל חולקו באופן שווה בין התובעת לנתבע, לאחר שחושב החלק היחסי של תקופת הנישואין).

התובעת הפנתה להחלטת בית המשפט מיום 6.7.09 בתיק תמ"ש 14993/05, במסגרתה קוזז חוב מזונות העבר שחב הנתבע לתובעת משווי הרכב המשותף אשר היה ברשותה ובשימושה של התובעת (ראה לעניין זה נספח ב' לתצהירי עדות ראשית של התובעת). החלטה זאת לטענת התובעת מבטאת באופן מפורש את עיקרון החלוקה השווה החל בהסכם הגירושין.

בניגוד לטענתו, הנתבע השתחרר משירות קבע בצה"ל שלא מסיבות בריאותיות, אין מדובר בפרישה מוקדמת, ומצבו הבריאותי כלל לא עלה במסגרת ההליכים המשפטיים ובמו"מ להסכם הגירושין. במהלך כל חייהם המשותפים של הצדדים הנתבע היה בריא וללא כל מגבלות, מלבד עניינים שוליים שלא היוו מקור לדאגה. מחלת הנתבע פרצה רק בשנת 2015, תשע שנים לאחר הגירושין.

13.בסעיפים 92 עד 95 לסיכומיה ובפרק הסיכום עתרה התובעת לסעדים כדלקמן:

"92... לקבוע כי לתובעת יש זכות לקבל 34.415% מתוך כספי הפנסיה החודשית שמקבל הנתבע מידי חודש בחודשו מאז פרישתו ביום 30.4.12.

93. לצורך מימוש זכויותיה של התובעת ... למנות מומחה אשר יערוך חישוב של כל הפנסיה החודשית שקיבל הנתבע עד למועד עריכת החישוב ומה ערכם כיום. בתוך כך יהיה על המומחה לבדוק אם הנתבע היוון את כספי הפנסיה החודשית, ויהיה על המומחה לקחת בחשבון את הסכום שקיבל הנתבע במסגרת ההיוון.

מתוך כלל הסכום שייקבע המומחה התובעת תהא זכאית לקבל 34.415%.

94... לקבוע כי התובעת זכאית לקבל 34.415% מכל סכום שיקבל הנתבע מידי חודש בחודשו החל מהחודש שלא נלקח בתחשיב המומחה כאמור לעיל.

ועוד... להורות לשלטונות צה"ל להעביר לתובעת מידי חודש בחודשו את חלקה בפנסיה החודשית של הנתבע...

95... להטיל על הנתבע הוצאות לדוגמא...".

טענות הנתבע:

14.הנתבע טען כאמור כי סעיף 8 להסכם הגירושין אינו ניתן לביצוע בהתאם לסעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, שכן הסעיף אינו קובע בצורה ברורה ומפורשת כיצד לאזן את זכויות הצדדים והעניין נשאר פתוח למו"מ ביניהם, ולמעשה לא היתה כל כוונה לאזן את הפנסיה.

סעיף 8.1 להסכם לא קובע מנגנון לאיזון ולהעברת הכספים בעת פרישה, אלא קבע שיש לעשות איזון בין זכויות התובעת לבין זכויות של הנתבע ב"חלק בלתי מסוים". לא ברור מהיכן קביעת התובעת כי היא זכאית למחצית מהזכויות הפנסיוניות. הצדדים מעולם לא דיברו ביניהם על אותו "חלק בלתי מסוים", והם התכוונו לנהל על כך מו"מ כפי שניהלו על כל יתר הרכיבים בהסכם הגירושין, כולל שווי הרכב.

התובעת מנסה, שלא כדין, לתת פרשנות לסעיף 8.1 להסכם במסגרת תביעתה, ולקבוע מהו אותו "חלק בלתי מסוים". הצדדים היו מיוצגים ע"י עורכי דין ותיקים בתחום, אשר היו מודעים לחוק יחסי ממון וחזקה כי ידעו לערוך הסכמי ממון וגירושין. אחותה של התובעת XXX שהנה XXX היתה מעורבת בעריכת ההסכם ובמו"מ. אילו הצדדים היו מעוניינים לקבוע בהסכם כי האיזון בזכויות הפנסיוניות ייעשה "מחצה למחצה" ובחלוקה שוויונית בין הצדדים ביחס לתקופת השיתוף (ממועד הנישואין ועד למועד הקרע), הרי שהדבר היה נרשם בפשטות ובצורה מפורשת בהסכם הגירושין.

בניגוד לאמור בסעיף 8.1 להסכם הגירושין הרי שבסעיף 8.2 המתייחס לחלוקת הכספים והפיקדונות, נרשם בצורה ברורה כי כספים אלו יחולקו בצורה שווה. ללמדנו כי כאשר ביקשו הצדדים כי תתבצע ביניהם חלוקה שווה, הם ציינו זאת במפורש בהסכם.

לטענת הנתבע, הצדדים היו חלוקים לגבי הזכויות הפנסיוניות. לא היתה כוונה לאזן את הפנסיה החודשית, ולא נקבע בסעיף 8.1 להסכם בצורה ברורה או בהסכמה מה לאזן וכמה לאזן, וזאת לאור מצבו הרפואי של הנתבע שהיה ברור שלא היה שפיר באותו מועד. הכוונה היתה אך ורק לגבי הזכויות הסוציאליות שנצברו (מענקי פרישה, קופ"ג וכו'), ולא הפנסיה.

הנתבע חלה בטרשת עורקים אשר גרמה לו לחוסר תפקוד בעבודה. מחלתו התגלתה בשנת 2005, בזמן שהצדדים היו נשואים והתובעת מכירה זאת היטב. הנתבע החל ללכת לרופאים ולהתלונן על מצבו הבריאותי. בשנת 2007 החל הנתבע להרגיש דקירות בחזה והופנה לבדיקת א.ק.ג. בשנת 2009 החל מצבו הרפואי של הנתבע להתדרדר, ולאחר שעבר ועדה רפואית בשנת 2011 קבע רופא תעסוקתי כי עליו לעבוד 6 שעות ביום בלבד בחצי השנה הקרובה, ולאחר מכן הוארך הפטור עד ליציאתו לפרישה.

הנתבע יכול היה להמשיך לשרת עד לגיל 52 לכל הפחות (כמו כל הנגדים בדרגת רנ"ג), אך לאור מצבו הרפואי שהלך והתדרדר הוא בקושי הצליח לתפקד עד שהצבא החליט להוציאו לפנסיה מוקדמת.

מיום שפרש הנתבע לגמלאות לא הצליח למצוא עבודה בשל מצבו הרפואי שהלך והתדרדר. בשנת 2015 עבר הנתבע דום לב, ובוצעה בו החייאה עם מכות חשמל. בהמשך עבר השתלת קוצב לב. הנתבע סובל מאי ספיקת לב על רקע מחלת לב איסכמית, אינו מצליח לעבוד או לתפקד. מוכר כנכה 100% ע"י המוסד לביטוח לאומי והחל מיום 1.9.16 מקבל קצבת נכות.

כן טען הנתבע כי לאחר הגירושין נישא בשנית, והביא לעולם עם אשתו החדשה שלושה ילדים. אין ביכולת הנתבע לעבוד ולהתפרנס בשל מצב בריאותו ולפיכך משמשת הפנסיה החודשית המשולמת לו על ידי צה"ל כמקור הפרנסה העיקרי שלו.

איזון הפנסיה החודשית אשר מהווה לנתבע תחליף שכר יגרום עיוות וחוסר צדק. התובעת לא עתרה לתחולת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 שכן חוק זה שינה את ההסדר הקיים וקבע בסעיף 14 (ב)(2) כי בכל הנוגע לפנסיה תקציבית – בן הזוג לשעבר לא יהיה זכאי לחלק מהפנסיה של החוסך במקרה בו יצא לפנסיה מוקדמת מטעמי מצב בריאות.

התובעת ידעה באמצעות בנות הצדדים כי הוא פרש לגמלאות כבר משנת 2012 אולם העדיפה להגיש את תביעתה בשיהוי רב וכשנה וחצי לאחר קבלת המידע הרשמי ממנהל התשלומים בצה"ל ביום 18.4.16, וכל זאת מתוך שיקוליה האינטרסנטיים לבנות לעצמה תכנית חיסכון בזמן שדמי המזונות עבור הבנות יקטנו במעט.

15.בסעיפים 97 ו- 98 לסיכומיו ובפרק הסיכום עתר הנתבע כדלקמן:

"97... לדחות התביעה...

98. לחילופין אם יחליט בית המשפט כי ניתן לאכוף את התביעה יש להשתמש בסמכותו הקביעה בסעיף 8 לחוק יחסי ממון ולהורות כי הפנסיה לא תאוזן וכי היא מהוה תחליף שכר לנתבע".

דיון והכרעה:

16.לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק ושמעתי את העדים שהעידו בפניי מצאתי לקבל את התביעה ולהלן נימוקיי.

17.סבורני כי כאשר נקטו הצדדים בלשון "זכויות סוציאליות" כמפורט בסעיף 8.1 להסכם הגירושין הם התכוונו כי הן יהוו שם כולל לזכויות הסוציאליות והפנסיוניות גם יחד. ראה לעניין זה עדותו של עו"ד XXX בעמ' 17 שורות 11-12 לפרוטוקול מיום 3.10.18 וכן עדותו של עו"ד XXX בעמ' 33 שורות 4-12 לפרוטוקול מיום 15.4.19:

"ואם זה שאלתך אני משיב שאני זוכר שהיה פה כבוד השופט טישלר שהיה בדיון ואמר לי שזכויות סוציאליות זה סוציאליות ופנסיה זה פנסיה אבל מהניסיון שלי שאנו מדברים בכל האולמות הסוציאליות כוללות גם את הפנסיוניות".

18.גרסתו של הנתבע כי לא הגיעו להסכמה ביחס לעצם איזון הזכויות הפנסיוניות והותירו סוגיה זו להמשך המו"מ אינה עולה בקנה אחד עם עדותם הברורה של באי כוח בני הזוג שייצגו אותם במהלך ההליכים המשפטיים.

יוער כי גרסתו זו של הנתבע לא היתה עקבית ואף השתנתה "והתפתחה" במהלך חקירתו הנגדית וראה לעניין זה עמוד 51 לפרוטוקול מיום 15.04.19 שורות 8-25.

19.יתרה מזו, סעיף 9 להסכם הגירושין שכותרתו "העדר תביעות" אף הוא מלמד כי סוגיית איזון הזכויות הפנסיוניות הוסדרה במסגרת הסכם הגירושין וכי לא היתה כלל מחלוקת בין הצדדים כי נכס זה הינו בר איזון.

ככל שטענתו של הנתבע היתה נכונה בדבר הותרת סוגיית הפנסיות במחלוקת ולמו"מ לאחר הסכם הגירושין, הרי שניתן היה לצפות כי יהיה לכך ביטוי מפורש בסעיף 9 להסכם.

האמור לעיל נכון גם ביחס לסעיף 8.7 להסכם הגירושין אשר גם הוא אינו מחריג בצורה ברורה ומפורשת את הזכויות הפנסיוניות.

20.סעיף 3 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 מורה כי:

"א. לא עשו בני הזוג הסכם ממון, ואם עשו – במידה וההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף...".

סעיף 5 (א) לחוק הנ"ל קובע כברירת מחדל כי על פי הסדר איזון המשאבים:

"עם התרת הנישואין ... זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג...".

הנה, איפוא, כי גם אם אקבל את עמדת הנתבע (וכאמור איני מקבל את עמדתו) כי הסכם הגירושין אינו מתייחס לסוגיית הפנסיות, ומשהסכם הגירושין לא החריג מפורשות זכויות אלו, הרי שבהתאם לסעיפים 3(א) ו-5(א) לחוק יחסי ממון זכאית התובעת לאיזון נכס זה ובחלוקה שווה.

21.אין ספק כי מוטב היה כי תיבת המילים "חלק בלתי מסויים" שבסעיף 8.1 להסכם הגירושין תנוסח בצורה ברורה יותר, ולא תותיר מקום למחלוקת פרשנות. יחד עם זאת, דומני כי אין בניסוח המצוין בסעיף 8.1 להסכם הגירושין כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת ולנשלה מאשר מגיע לה בהתאם להסכם עליו חתם הנתבע ואשר קיבל תוקף של פסק דין.

22.סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") מורה כדלקמן:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה

ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון

החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

23.משאומד דעתם של הצדדים ובהתאם לרישא של סעיף 25(א) לחוק החוזים אינו "משתמע במפורש מלשון החוזה", הרי שניתן לפרש את תיבת המילים "חלק בלתי מסויים" בהתאם לרישא של סעיף 25(א) לחוק דהיינו "לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין".

24.הסכם הגירושין ונסיבות עריכתו מלמדים באופן חד משמעי כי כוונתם של הצדדים היתה לחלוקה שווה של כלל נכסיהם, ובכלל זה הזכויות הפנסיוניות אשר הצטברו מיום הנישואין ועד למועד הקרע.

25.כך לדוגמא, סעיף 8.2 להסכם הגירושין מלמד על אומד דעתם של הצדדים לחלוקה שווה כמפורט לעיל תוך שהצדדים הבחינו בין זכויות כספיות שניתן לחלקן באופן שווה ללא פעולות חשבוניות מורכבות לבין זכויות כספיות שלצורך חישוב מחצית השווי יש לעשות הבחנה בין תקופת הצבירה לבין תקופת החיים המשותפים.

26.על אומד דעתם של הצדדים כי התכוונו לחלוקה שווה גם של הזכויות הפנסיוניות שהצטברו במהלך חיי הנישואין ניתן ללמוד מעדותם של באי כוחם אשר ייצגו אותם במהלך ההליכים המשפטיים.

ראה לעניין זה עדותו של ב"כ התובעת עו"ד XXX ובעיקר עדותו ההגונה והקולגיאלית של ב"כ הנתבע עו"ד XXX:

" אני מבין שיש מחלוקת למה התכוון המשורר שנכתב בסעיף 8.1 ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה כדי שיירשם בצורה הברורה שלי אין צל של ספק שהייתי שם לפני 11 שנה אז דיברנו על חלוקה כמו בכל התיקים דהיינו חצי חצי, דהיינו חלוקה שווה... אני לא מכיר את המינוח הזה. אני מניח שהכוונה היתה למחציות... בשים לב לכך שאמרתי שאני מאמין לעו"ד XXX והוא קולגיאלי וישר ובשים לב לכך שהרוח היתה של חלוקה שוויונית... לשאלת בית המשפט האם היה שיח ביני ובין מרשי לחלוקה לא שוויונית משיב שלא זכור לי כזה דבר, עברו 11 שנה ואני באמת לא זוכר. לא מאמין שאמרתי שלא מגיע זכויות ומחצית... לא זוכר מה אמרתי לו במדוייק אבל אני מניח שמה שנאמר שמדובר על מחציות מהצבירה המשותפת דהיינו חלוקה שוויונית ושווה". ראה עמוד 33 משורה 19 ועד שורה 5 בעמוד 34 לפרוטוקול מיום 15.04.19.

עוד הוסיף עו"ד XXX כי כל שנותר במחלוקת ולשיקול בית המשפט היתה סוגיית "המזונות והרכב" (ראה עמוד 34 שורות 11-12 לפרוטוקול מיום 15.04.19) וכי "בהקשר של סעיף 8.1 להסכם לא זוכר שהשארנו משהו לדיון נוסף או לשיקול דעת בית המשפט" ראה עמוד 35 שורות 8-9 לפרוטוקול מיום 15.04.19.

27.לא זו אף זו. בסיפא לסעיף 8.2 להסכם הגירושין סיכמו הצדדים כי קופת הגמל של הנתבע "... תחולק בין הצדדים באופן יחסי שבין תקופה/שנות צבירה ובין תקופת החיים המשותפים, כאמור בסעיף 8.1 לעיל" (הדגשה שלי – א.ג).

מהמכתב ששלח בא כוחו של הנתבע עו"ד XXX לבא כוח התובעת ביום 05.02.09 (נספח ג' לתצהיר עדות התובעת) ניתן ללמוד כי הצדדים חילקו את הכספים שצבר הנתבע במהלך תקופת הנישואין בקופת הגמל שלו בחלקים שווים תוך שבסעיף 5 למכתב מציין עו"ד XXX ברחל בתך הקטנה כי : "בהתאם להסכם הגירושין, הפקדון הצטבר במלואו בתקופת הנישואין ועל כן מרשתך זכאית למחצית ממנו...".

משהצדדים קבעו בהסכם הגירושין כי קופת הגמל של הנתבע תחולק בהתאם למפורט בסעיף 8.1 להסכם הגירושין, ומשקופת הגמל חולקה בחלקים שווים, הרי שברור כי הצדדים סיכמו על חלוקה שוויונית גם ביחס ליתר הזכויות המפורטות בסעיף 8.1 להסכם.

28.בסעיף 24 לכתב ההגנה ציין הנתבע כי: "בהתאם להסכם הגירושין יש לאזן סכום בלתי מסויים כשהתובעת מכירה היטב שאין מדובר כלל בפנסיה החודשית ואף חתמה על הסכם זה" (הדגשה שלי – א.ג), תוך שבחר שלא להסביר לאיזה נכס מתייחס סעיף 8.1 ככל שאין מדובר בפנסיה.

29.בסעיף 13 לכתב הגנתו ציין הנתבע כי "הצדדים היו חלוקים לגבי הזכויות הפנסיוניות ולא נקבע בצורה ברורה או בהסכמה כמה לאזן או מה לאזן וזאת לאור מצבו הרפואי שהיה ברור שלא היה שפיר באותו מועד" והטעים בסעיף 22 לכתב הגנתו כי: "התובעת יודעת שהצדדים לא התכוונו לאזן את הפנסיה החודשית לאור מצבו הרפואי וזה היה שנוי במחלוקת שאף צוינה בבית המשפט".

לא נתתי אמון בגרסתו לעיל של הנתבע שכן בחקירתו הנגדית סתר את עצמו, וראה לעניין זה עמוד 50 שורות 2-8 ושורה 32 לפרוטוקול מיום 15.04.19:

"...ת.איפה כתוב שהשופט טפרברג ידע? אני לא עדכנתי את השופט טפרברג 

בדבר מצבי הרפואי. הגורם היחיד שעדכנתי אותו כל הזמן הוא עורך הדין שלי XXX שאותו שיתפתי במצבו הרפואי, כל פגישה שהיתה לנו שיתפתי אותו לגבי מצבי. לשאלת בית המשפט אכן היתה פגישה בקפיטריה בינינו ובין התובעת ובא כוחה ולשאלת בית המשפט לא העליתי את מצבי הרפואי כי לא חשבתי שזה קשור להסכם הגירושין.

...

ת. נכון. לא זכור לי שהשופט טפרברג ידע על מצבי הרפואי".

וכן ראה עמוד 57 שורות 3-6 לפרוטוקול מיום 15.04.19:

"ש.זה לא מה ששאלתי אותך. לבית המשפט אתה אומר בתצהיר שלך בסעיף 22 שמירי ידעה בשנת 2007 על מצבך הרפואי הקשה?

ת.אני לא בטוח שהיא ידעה כי מרגע שעזבתי את הבית שזה היה בתחילת שנת 2007 היא לא ידעה מה קורה איתי".

30.הנתבע הפנה למצבו הרפואי תוך שלטענתו הפנסיה המשולמת לו על ידי צה"ל הינה תחליף למשכורת מאחר ואינו יכול לעבוד. עוד הוסיף הנתבע כי בשים לב למצבו הרפואי הקשה הרי שלא יהא זה צודק לאזן את הפנסיה הצה"לית שלו, בוודאי שלא בצורה שוויונית. עוד טען הנתבע כי לא יהא זה צודק לאזן את הזכויות הכספיות שצבר במהלך השירות הצבאי ובכלל זה את הפנסיה בוא בעת שהתובעת עובדת וטרם פרשה לפנסיה.

הגם שניכר כי מצבו הרפואי של הנתבע אינו שפיר בלשון המעטה, לא אוכל לקבל טענתו זו שכן לא הוצגה בפניי כל ראיה כי הנתבע פרש לפנסיה מצה"ל בשל סיבות רפואיות, וניכר כי ההתדרדרות במצבו הרפואי התרחשה מספר שנים לאחר אישור הסכם הגירושין. עסקינן בפסק דין חלוט אשר הסדיר בהסכמה את היחסים הממוניים שבין הצדדים, תוך שצוין כי איזון הזכויות ייעשה במועד גמילתן ואיני סבור כי בשל חלוף הזמן וההתדרדרות במצבו הרפואי של הנתבע שנים מספר לאחר הסכם הגירושין, ניתן לשנות את אשר סיכמו הצדדים בעצמם.

בעניין זה אוסיף כי הנתבע לא הוכיח טענתו כי פרש פרישה מוקדמת וכי אלמלא מצבו הרפואי יכול היה להמשיך ולשרת עד גיל 52 שנים. הנתבע נמנע מלהעיד עדים רלוונטיים מצה"ל בדבר פרישתו המוקדמת כביכול והדבר פועל כנגדו.

בהתאם לנספח יב' שצירף הנתבע לתצהיר עדותו (סיכום ראיון לפרישה) עולה כי הנתבע יליד 1965, שירת בצה"ל החל משנת 1983 ופרש ביום 31.03.12, דהיינו לאחר כ- 28 שנים ובהגיעו לגיל 46 שנים. הגיל בו פרש הנתבע מצה"ל הנו גיל הפרישה הידוע למשרתי קבע (בוודאי אלו בעלי הפנסיה התקציבית), וטענת הנתבע כי יכול היה להמשיך ולשרת עד גיל 52 שנים נטענה באופן סתמי ובלתי מבוסס.

סיכום:

31.אשר על כן בהתאם להסכם הגירושין ובהמשך לפסק הדין החלקי שניתן בתיק זה ביום 18.07.19, מצאתי לקבל התביעה ולהורות כדלקמן:

• התובעת זכאית למחצית מזכויות הפנסיה הצבורות על שם הנתבע בצה"ל (ובכלל זה כל סכום שהוון ככל שהוון) ושהזכאות לה נצברה מיום הנישואין 89.XX.XX ועד למועד הקרע – מועד הגירושין 06.XX.XX, בניכוי מס הכנסה וביטוח לאומי המחושב ביחס לגמלת עבודה ראשונה.

   

• זכאותה של התובעת כמפורט בסעיף 31.א לעיל הנה החל ממועד פרישתו של הנתבע מצה"ל - 30.04.12.

   

• הנתבע יעביר לתובעת את חלקה בפנסיה החודשית השוטפת, מידי חודש בחודשו ולא יאוחר מ- 10 בכל חודש.

  כל סכום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו אמור היה להיות משולם ועד לתשלומו בפועל.

   

• הנתבע יעביר לתובעת את חלקה בפנסיה בגין התקופה שממועד הפרישה (30.04.12) ועד למועד מתן פסק הדין, תוך 90 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

  אציין כי לא מצאתי לחייב הנתבע בריבית והצמדה בגין הסכומים שהוא חייב לתובעת עד למועד מתן פסק דין זה שכן היה על התובעת או מי מטעמה לנסח את תיבת המילים "חלק בלתי מסויים" שבסעיף 8.1 להסכם הגירושין בצורה ברורה יותר.

   

• למען הסר ספק ולצורך האיזון והגם שהנתבע לא עתר לסעדים לביצוע הסכם הגירושין, הרי שמכוח ההסכם הוא זכאי למחצית מזכויות הפנסיה שצברה התובעת במשרד החינוך ביחס לתקופת השיתוף כמפורט לעיל וזאת מיד עם גמילתה של הזכות (בניכוי מס הכנסה ובביטוח הלאומי המחושב ביחס לגמלת עבודה ראשונה).

   

• לצורך החישוב המפורט לעיל יערוך האקטואר מר אבי יחזקאל חוות דעת משלימה לצורך חישוב הזכויות כמפורט בסעיף 31.א לעיל ויגישה לתיק תוך 45 ימים מהיום.

   

  בשכר טרחת המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים אשר ישולם לאקטואר תוך 10 ימים ממועד פסק הדין, והצדדים ימציאו חלק הסיכום של פסק הדין לאקטואר.

   

• לשם ביצוע פסק הדין הנני מורה למת"ש צה"ל להעביר לידי התובעת פירוט תשלומי הפנסיה ששולמו ושישולמו לנתבע החל ממועד פרישתו (30.04.12) ועד בכלל.

   

  כמו כן, הנני מורה למשרד החינוך להעביר לידי הנתבע המסמכים הנדרשים לצורך חישוב חלקו של הנתבע בפנסיה של התובעת.

   

  ככל שנדרשות פסיקתאות מתאימות באי כוח הצדדים יגישו אותן לחתימת בית המשפט.

   

• הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין ניהול ההליך ובכלל זה בשכר טרחת עוה"ד בסך כולל של 20,000 ₪ אשר ישולם תוך 45 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

  בפסיקת גובה ההוצאות נתתי דעתי גם לסכום בו חויב הנתבע במסגרת פסק הדין החלקי אשר אותו היה צריך הנתבע לשלם לשיטתו אף טרם הגשת התביעה.

   

   

   

   

   

  הנני מתיר פרסום פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

   

  פסק דין משלים זה מסיים את הדיון בתיק זה, והמזכירות תמציא העתקו לב"כ הצדדים .

   

  ניתן היום, י' סיוון תשפ"ב, 09 יוני 2022, בהעדר הצדדים.