1.המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 23/1/60, בעקבות תאונת עבודה שארעה ביום 19/3/2015.
2.בהעדר מוצא של פשרה בתיק, נשמעו היום ראיות הצדדים. מטעם התובעת העידה היא בעצמה וכן העיד מר לוטוף כדורה שעבד כאיש אבטחה במקום עבודתה של התובעת. מטעם העירייה העיד מנהל אגף אמרכלות מר יוסף לוזון. לא הובאו עדים נוספים.
בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בקצרה, כאשר שניהם ביקשו להפנות לתחשיבי נזק שהוגשו מטעמם ולאמץ אותם כסיכומי טענות.
3.התובעת טוענת כי ביום 19/3/15 התייצבה לעבודתה כרגיל כמזכירה בבית הספר "אמל" בעכו. אין מחלוקת כי התובעת הינה עובדת של עיריית עכו. על פי הנטען, כאשר ביקשה התובעת להתיישב על הכיסא במקום עבודתה, הכיסא התפרק באופן פתאומי והיא נפלה לאחור ונחבלה בגופה. התובעת טוענת כי בעקבות האירוע הנ"ל סבלה מחבלה בעורף והייתה במעקב רפואי יחסית ממושך.
4.התובעת לא אושפזה בעקבות אירוע התאונה הנ"ל. מומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% וזאת בעקבות הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, הגבלה שמלווה בעיוות שרירי העורף.
5.בכל הקשור לשאלה הראשונה שעמדה לדיון והכרעה והיא שאלת נסיבות אירוע התאונה, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל הדרוש במשפט אזרחי והוכיחה את נסיבות התאונה הנטענות. עדותה של התובעת הייתה עדות אמינה ועקבית וכך גם עדות עד התביעה מר כדורה.
6.הוכח כי במסגרת עבודתה של התובעת כמזכירת בית ספר אל אמל בעכו תפקיד שהיא ממלאת מזה 12 שנים, היא קמה ומתיישבת על הכיסא שמשמש אותה לעבודתה מספר פעמים במהלך כל יום עבודה. ביום הנטען בסמוך לשעה 10:00 וכאשר קמה התובעת מכיסאה ולאחר מכן ביקשה לחזור ולהתיישב עליו, התפרק הכיסא באופן פתאומי והתובעת נפלה לאחור כשהעורף שלה נחבט בקיר וסבלה מחבלת ראש וחבלת עורף (בעיקר בעמוד שדרה צווארי).
7.עד התביעה מר כדורה, אשר עובד כאיש אבטחה משך שנים באותו בית ספר, נכח באופן אקראי בחדר המזכירות וראה את התאונה מתרחשת מול עיניו. העד הנ"ל מסר גרסה תואמת לחלוטין לגרסת התובעת.
8.אני רואה לנכון לציין כי מהתרשמותי הבלתי אמצעית היום מעדות שני עדי התביעה, אני יכול לציין כי עדותם הייתה אמינה, מהימנה ולא מצאתי סתירות שניתן להצביע עליהן. לא למיותר לציין כי בסיכומי טענות ב"כ הצדדים הם הפנו לתחשיבי הנזק שהוגשו בתיק זה מבלי שנטען לקיום סתירות בגרסה.
9.יחד עם זאת, אינני מתעלם מטענת ההגנה לפיה התובעת מעולם לא פנתה לגורם כלשהו בעירייה והלינה על אי תקינות בכיסא אשר שימש אותה בעבודתה. אני דוחה טענה זו במובן זה שאין בה כדי להשליך על האחריות הנזיקית הנטענת. אינני סבור כי העירייה יוצאת ידי חובה בנקיטת אמצעים סבירים למניעת אפשרות של תאונה של עובד הנתון למרותה בכך שהיא ממתינה עד שהעובד ילין על פגם זה או אחר בעבודתו. נהפוך הוא, חובתו של המעביד ליזום נקיטת אמצעים סבירים על מנת להבטיח סביבה בטוחה לעבודת כל מי שעובד תחתיו.
10.במקרה שבפניי, המדובר במזכירת בית ספר שהיא עובדת של העירייה וממלאת את תפקידה האדמיניסטרטיבי בהתאם להוראות מנהל בית הספר. יש להבדיל בין סביבת העבודה הכוללת ציוד המשמש את התובעת כמזכירה, דבר המוטל על העירייה לספק ולדאוג לסביבת עבודה בטוחה וללא סיכון, לבין עבודתה של התובעת תחת מרותו של מנהל בית הספר (נושא שאינו עומד לדיון במקרה שבפנינו).
11.כיסא שמתפרק בפתאומיות וגורם לנפילת מי שביקש להתיישב עליו מקים, לעניות דעתי, את יסודות סעיף 41 לפקודות הנזיקין. לכן, על העירייה לשכנע את בית המשפט כי לא התרשלה כלפי העובדת. העירייה לא עמדה בנטל זה.
12.גם אם מישהו יסבור אחרת, הרי בכל מקרה, מתקיימים יסודות עוולת הרשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין.
קיימת חובת זהירות מושגית באופן עקרוני. במקרה שבפנינו, קיימת גם חובת זהירות קונקרטית. חובה זו הופרה בכך שהעירייה לא סיפקה "ציוד" עבודה תקין למזכירה (במקרה שבפנינו כיסא בטיחותי), ואין ספק כי הפגיעה והנזק נגרמו כתוצאה ממחדל זה.
13.בשולי הדברים אציין כי העירייה נמנעה מזימון עדים רלוונטיים ו/או המצאת מסמכים רלוונטיים הנמצאים בשליטתה. כך למשל, לא המציאה העירייה רשימות בכתב לגבי ציוד חסר שהיא מקבלת ממוסדות שנמצאים בתחום שיפוטה. כמו כן, לא הומצא קלסר תלונות שהעיד עליו העד מטעם העירייה והמתייחס לאותה שנה. זאת ועוד, לא זומן מנהל בית הספר על מנת שיעיד כעד הגנה לגבי הכיסא הספציפי אשר נטען כי שימש אותו משך שנים ולאחר מכן העביר אותו לשימוש המזכירה.
14.מכל האמור לעיל אני קובע כי הנתבעת חייבת לפצות את התובעת בגין מלוא נזקיה כתוצאה מהתאונה הנ"ל.
15.שקלתי בדעתי את סוגיית האשם התורם, ובמכלול הנסיבות לא מצאתי הצדקה לייחס אשם תורם כלשהו לתובעת אשר נפגעה במהלך הרגיל של ביצוע עבודתה, כאשר הפגיעה נגרמה עקב התפרקות הכיסא אשר שימש אותה לעבודתה.
16.כאמור, התובעת ילידת 23/1/1960, סבלה מחבלת עורף אשר הותירה נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט. על פי מסמכים שהוגשו לתיק, היא נעדרה מעבודתה משך 68 ימים. השתכרה בממוצע כ – 9,500 ₪ לחודש. סכום זה משוערך להיום מתקרב לסך 10,000 ₪. התובעת ממשיכה לעבוד בעבודתה כמזכירה ומשתכרת סכום דומה להשתכרותה לפני אירוע התאונה.
17.המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובעת דמי פגיעה כמתחייב.
18.אתייחס להלן לראשי הנזק לפי סדר הופעתם בתחשיב הנזק מטעם הצדדים:
א.הפסד שכר מלא
בגין 68 ימים ולפי השתכרות ממוצעת של 10,000 ₪ נכון להיום מתקבל הסך 22,700 ₪ (עם עיגול קל).
ב.הפסד שכר חלקי בעבר
במכלול הנסיבות אני מוצא הצדקה לפסוק סכום על דרך האומדנה בסך 10,000 ₪.
ג.פגיעה בכושר השתכרות לעתיד
התובעת בת 59 שנים היום. היא סובלת מנכות רפואית צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי המלווה בעיוות שרירי העורף. פגיעה זו מהווה פגיעה תפקודית בשים לב למהות עבודתה של התובעת כמזכירת בית ספר. במכלול הנסיבות, אני סבור שראוי לפסוק סכום על דרך האומדנה (ולא על פי תחשיב אריתמטי) אותו אני מעמיד על סך 40,000 ₪.
ד.פגיעה בפנסיה
בהתאם לפסיקה ולאור הסכום שנפסק בפסקה הקודמת, אני פוסק לתובעת סך של 5,000 ₪.
ה.כאב וסבל:
לאור גילה של התובעת, עיסוקה, הטיפול שנזקקה לו ולבסוף הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה אני פוסק פיצוי בסך 30,000 ₪.
ו.הוצאות עבור עזרת צד ג' עבר ועתיד
אין ספק שהתובעת נזקקה לעזרה מוגברת במשפחה בתקופה הסמוכה לאחר אירוע התאונה. בנוסף, ראוי לפסוק סכום מידתי לגבי העתיד. בגין שני ראשי נזק אלה אני פוסק סכום גלובלי בסך 7,500 ₪.
ז.הוצאות נסיעה ורפואיות
אני פוסק סכום גלובלי בסך 2,500 ₪.
ח.החזר עלות חוות דעת רפואית מטעם התובעת:
אני פוסק לתובעת סך של 3,000 ₪.
ט.ניכוי תקבולי מל"ל
לא מצאתי מחלוקת בעניין זה ועל כן אני מאמץ את הסכום שצוין בתחשיבי הנתבעת בסך 16,000 ₪.
19.יתרת הפיצוי:
הסכום הסופי המגיע לתובעת הינו סך של 104,700 ₪.
20.סוף דבר
אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת באמצעות בא כוחה את הסך 104,700 ₪.
לסכום זה יש להוסיף החזר אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.
כמו כן, תישא הנתבעת ביתרת אגרה שתחול.
הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ד תשרי תש"פ, 23 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
