פלונית נ' פלוני

הקטין : קטין, יליד 00.00.2007

ע"י אפוטרופוס לדין, עו"ד גלית ביטון לנקרי

מבוא

1. התביעה שבפניי הוגשה ע"י אמו של הקטין, בן למעלה מ- 16 נכון לעת זו, המתגורר עמה. התביעה הוכתרה כתביעה "לשינוי זמני שהות" בין הקטין ובין אביו. זמני השהות בין האב ובין הקטין נקבעו בהסכם בין הצדדים, שאושר בבית משפט זה ע"י המותב הקודם ביום 23.11.2010 (להלן – "ההסכם"). למרבה הצער, הקטין מתמודד עם קשיים נפשיים בגינם אושפז בעבר ומוכר כיום כנכה בשיעור 100%. הטענה העיקרית שבפי התובעת היא שהאב אינו מקפיד על קיום קבוע ורצוף של זמני השהות ועל תיאום מוקדם עמה, ומבקש לפגוש בקטין כראות עיניו, למפגשים קצרים וללא התראה. מתכונת זו גורמת לקטין סבל רב ופוגעת ביציבות הדרושה לו, ביתר שאת נוכח מצבו הנפשי.

    

2. ביום 5.6.23 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מצד האב, אליה צורפו אישור מסירה ותצהיר מוסר כדין. בהחלטתי מיום 22.6.23 קבעתי שלא אוכל להיעתר לבקשה. מבלי לגרוע מטענותיה של התובעת ומהקושי שיש במצב הדברים הנוכחי לגרום לאֵם ולקטין, סברתי שיש להניח את דעתו של בית המשפט שקבלת התובענה והפסקה או השהייה של המפגשים בין האב ובין הקטין מתיישבים עם טובתו של האחרון, וכי לשם כך יש לפרוש בפניי בית המשפט תמונה עובדתית מקיפה יותר. בהמשך לדברים, מצאתי שיש מקום למנות אפוטרופוס לדין לקטין, ובהחלטתי מיום 2.7.23 מונתה בהסכמת האֵם אפוט' לדין לקטין כנקוב לעיל, שהניחה את סיכום התרשמותה והמלצותיה על שולחן בית המשפט ביום 19.7.23.

    

   הרקע העובדתי

    

3. הצדדים ניהלו בעבר מערכת יחסים זוגית, ללא נישואין, ומיחסיהם נולד הקטין (להלן – "ל'" או "הבן"). הצדדים בחרו להיפרד והשכילו להסדיר את סוגיות מזונות הבן, האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות בהסכם. ביום 23.11.2010 התייצבו הצדדים בבית משפט זה, בפניי המותב הקודם, ואישרו את ההסכם מושא התביעה (תה"ס 7922-11-10). יוער כי ל' יליד 00.0.2007, ובמועד אישור ההסכם היה בן כ – 3 וחצי.

    

4. על פי הוראות ההסכם, ל' יהיה "במשמורתה ובחזקתה של האם" (ס' 1(א)); ו"הסדרי הראיה בין האב לבן יהיו גמישים במסגרת המגבלות ורצונותיו של הבן ועיסוקיו הלימודיים והחברתיים של הבן ובסדר יומו וכן בעיסוקי הצדדים, כאשר על האב להודיע לאם 24 שעות בטרם רצונו לבקר את בנו" (ס' 1(ב)); הצדדים הוסיפו עוד ש"במידה ויתעוררו חילוקי דעות ובהעדר הסכמה בין הצדדים בכל הקשור להסדרי הראיה, יהיו הסדרי הראיה כדלקמן – ביום ב' ו- ד' בין השעות 17:00 ועד 19:30" (ס' 1(ו)).

    

5. יצוין עוד שכשנה לאחר אישור ההסכם הגיש האב תובענה להפחתת מזונות הבן שנקבעו בהסכם (תמ"ש 53558-09-11). בתום דיון במעמד הצדדים ביום 12.9.2012, קיבל האב את הצעת בית המשפט למחוק את התובענה ללא צו להוצאות.

    

   לגופו של עניין

    

   טענות התובעת

    

6. לדברי האֵם, במועד אישור ההסכם ל' טרם אובחן וטרם הוכר כנכה. כיום הוא מוכר כנכה כאמור ומתמודד עם קשיים בלתי מבוטלים. לכתב התביעה צורף סיכום ביקור של ל' במרכז לבריאות הנפש "[...]" מיום 24.10.22. מן המסמך עולה כי ל' מצוי במעקב קבוע וכי "מגיל צעיר אובחן עם הפרעות קשב וריכוז, הפרעת התנהגות, לפני מספר שנים פיתח מצב פסיכוטי. בשנה האחרונה היה ניסיון להפחית בטיפול התרופתי, אך בחודש האחרון היתה עליה בחוסר שקט, היו גם התפרצויות בבית". עולה עוד, שנכון לתקופת עריכת המסמך הרפואי ל' נטל מידי יום ארבע תרופות שונות, בנוסף ל"ריטלין".

    

7. על רקע האמור, טוענת האֵם שהתנהלות האב אינה מותאמת. לטענתה האב אינו עומד בתנאי הנקוב בהסכם, ואינו מתאם הגעתו. הוא מתקשר ישירות אל הבן, ומודיע ש"אני כאן". המפגשים בין השניים נמשכים כ – 20 דקות בלבד. לטענת האֵם, ניסתה להסדיר את התנהלות האב ודרשה ממנו לפעול לפי ההסכם, ולתאם הגעתו מראש, אך האב עושה ככל שעל רוחו.

    

8. יתירה מכך, לטענת האֵם התנהגות האב בנוכחות הבן אינה הולמת, כל שכן את מצבו הנפשי והרגשי של הבן. לפי הטענה האב מנבל את פיו בנוכחות הבן ואף כלפי הבן. כתוצאה מכך, המפגשים עם האב מותירים משקע שלילי ביותר על ל', והתנהגותו מושפעת באופן קשה מכל מפגש עם האב. לדברי האֵם הבן שב עצבני מכל מפגש עם האב, ועליה לפעול להרגעתו. את כעסו מוציא הבן, בין היתר על האֵם. יש באופן התנהלות זו לדבריה כדי להרע את מצבו הנפשי של ל'.

    

9. האֵם עותרת אפוא להשהיית המפגשים בין האב ובין ל', עד לבחינת טובתו על רקע התנהלות האב. על מתכונת זמני השהות להיבחן על ידי עו"ס לס"ד שתמליץ על מתכונת שתתיישב עם טובתו של ל'. עוד עותרת לחייב את האב לפנות להדרכה הורית.

    

   עמדת האפוטרופוס לדין

    

10. כאמור לעיל, האפ' לדין הגישה ביום 19.7.23 את עמדתה. יצוין שפגשה בל' ובאֵם בליווי מתרגם לשפה ה[...]. עמדתה מבוססת על מפגש עם האֵם ומפגש נפרד עם ל' בבית האֵם. למרבה הצער, האב סירב לפגוש בה או לשתף פעולה בכל דרך אחרת. אציין כבר כעת שעמדת האפ' לדין מפורטת כדבעי ויש בה לשפוך אור על הנסיבות בענייננו.

     

11. מפגישתה עם האֵם התברר שהבן חווה קשיי התנהגות בעבר, בגינם אושפז, ושולב אף בהוסטל לקטינים במצבו. ברקע היתה אף מעורבות עו"ס לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960. בגיל 11, שב ל' להתגורר עם אמו ומאז הוא מתגורר עמה. לדברי האֵם ל' מעולם לא לן בביתו של האב, והמפגשים נערכו בביתה או מחוצה לו. המפגשים אינם קבועים ורצופים כאמור, ולעיתים חל נתק בן מספר חודשים בין ל' לבין האב. חזרה של ל' ממפגש עם האב מלווה בהתפרצויות זעם, שכרוכות בהתמודדות קשה מאוד מצד האֵם. עוד לדבריה ל' ספג קללות מצד האב, למשל – "אתה מפגר". כפועל יוצא מכך, כיום עם התבגרותו במעט, הוא מסרב לפגוש באב. כמו כן, כיום מסרבת האֵם לקיים מפגשים בין האב לבין ל' בביתה ורואה את הקשר כקשר שמזיק לבן. לשאלת האפ' לדין השיבה האֵם של' לא ישתף פעולה במסגרת טיפולית לשם חידוש הקשר עם האב.

     

12. מהמפגש בין האפוט' לדין ובין ל' עולה כי הוא פיתח דעה שלילית כלפי האב ואינו מעוניין לפגוש בו. לצד זאת, ועל אף שטוב לו בבית האֵם, הוא אינו מרוצה מהמסגרת הלימודית בה שוהה, ואף קושי זה מעסיק אותו. ל' סיפר מפיו שלו על הקללות והעלבונות שספג מהאב. הוא שיתף באירוע בו נפלה לו מהיד שקית ובה בקבוקי חלב, ובתגובה ספג מהאב קללות – "מטומטם", ו - "דפוק". הוא נפגע מכך מאוד ואינו יכול לסבול את הדברים יותר. כיום הוא כמעט ואינו פוגש את האב, ואינו מעוניין לפגוש בו כלל. ליום ההולדת ה – 16 שחגג לאחרונה לא הזמין את אביו. ל' מוסיף שטוב לו בבית אמו, תחושותיו חיוביות והוא מעסיק עצמו במשחקים ומשחק עם נכדיה של האֵם. לשאלת האפ' לדין, ל' שולל קיום מפגשים עם האב בלווי גורם טיפולי.

     

13. עמדת האב - כאמור לעיל, למרבה הצער האב משך ידיו מעיסוק בהליך דנן. אין ספק שהאב מודע להליך. האפ' לדין והמתרגם יצרו עמו קשר טלפוני וביקשו לתאם עמו פגישה, אך הוא סירב לכל פגישה בכל אתר. האב הוסיף ש"הוא מסכים לכל מה שהאם מבקשת". האפ' לדין בקשה להסביר לאב את מהות תפקידה ואת האפשרויות הקיימות לנסות ולחדש את הקשר באמצעות שירותי הרווחה, אך הוא סירב לקחת חלק בהליך.

     

    המלצות האפוטרופוס לדין

     

14. האפ' לדין התרשמה של' יודע לבטא את רצונותיו היטב, חרף מגבלותיו הנפשיות. להתרשמותה הוא היה רוצה קשר עם האב, אך קשר זה אינו מיטבי עמו ואין גורם שיתווך לאב כיצד לקיים עם הבן קשר המותאם למצבו. בשים לב לגילו של ל', לא ניתן לכפות עליו קשר עם האב, מקל וחומר בהעדר שיתוף פעולה מצד האחרון. לטעמה, יש מקום לבחון עם עו"ס לס"ד האם ניתן לשלב את המשפחה בטיפול, בכפוף לשיתוף פעולה מצד כולם. ללא מעורבות גורם מקצועי, ספק אם קיימת אפשרות ממשית לביסוס קשר.

     

    דיון והכרעה

     

15. לאחר שעיינתי בכל המצוי בתיק שבפניי, בטענות התובעת ובעמדתה ורצונו של ל' כפי שהובעו בפניי האפ' לדין, והן בהמלצות האפ' לדין, ועל רקע עמדתו של האב כפי שהובעה בפניי האפ' לדין והעדר שיתוף הפעולה מצדו בהליך דנן, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בכפוף לנקוב להלן. להלן נימוקי.

     

16. ראשית, מצבו הנפשי של ל', שנתמך בסימוכין רפואיים ואין חולק לגביו, גוזר על סובביו רגישות יתר והתנהגות התואמת את מצבו. מן המפורסמות היא שילד בנעליו של ל' רגיש יותר לזעזועים נפשיים ולהתנהגות כוחנית מצד מי מהוריו. ברי עוד שממד היציבות הנדרש לו בחייו הוא קריטי. עליו להישען על סדר יום צפוי ועקבי, ונטול שיבושים עד כמה שניתן. מדובר במושכלות ראשונים שמחובתו של כל הורה לאמץ בשתי ידיו. לא ניתן להשלים עם התנהגותו המתוארת של האב, מפי האֵם ומפי ל' עצמו, אותה האב לא טרח להכחיש כאמור. ויודגש שלא מדובר בגזירת גורל, ואין בכך כשלעצמו להפוך את האב לדמון, ולשם כך נועדה הדרכה הורית שיכולה שסייע רבות להורה בהתמודדות עם ילד במצבו של ל', שאינה פשוטה כלל ועיקר. אך משעה שהאב מסרב לכל סוג של שיתוף פעולה, ואינו מוצא לנכון להטות אוזן לקשייו של הילד ולפעול לשיפור יכולותיו ההוריות, הופכת התנהגותו הפוגענית לכאורה לבעלת משקל של ממש בהקשר ליציבותו הנפשית של הילד וטובתו המידית והקונקרטית בעת מפגש עם האב.

     

17. מבלי לגרוע מן הדברים, מקל וחומר שלא ניתן להשלים עם מצב דברים בו האב מרשה לעצמו לכאורה להשתלח בבנו ולעלוב בו. כאמור, טענות אלה נשמעו מפי האֵם, גם לאוזני האפ' לדין, ול' שיתף אף הוא את האפ' לדין במקרה קונקרטי בו עלב בו אביו לכאורה על עניין של מה בכך. בהעדר שיתוף פעולה מצד האב, וחוסר רצון לחדול ממנהג אלים זה ולשפר דרכיו, לא ניתן להוסיף ולחשוף את הילד בניגוד לרצונו להתפרצויות אלימות כלפיו מצד אביו.

     

18. שנית, יש בהתנהלות האב משום התרסה כלפי הסכמות הצדדים כפי שנקובות בהסכם. הוראות ההסכם, מהן הבאנו לעיל, מלמדות שהצדדים בחרו במתווה גמיש, כשברירת המחדל אינה זמני שהות נקובים וקונקרטיים. אין לחלוק שהצדדים שמו דגש דווקא על הצורך בהודעה מוקדמת מצד האב, על תיאום המפגש מראש ועל התחשבות ברצונו של הקטין, כאשר ימי שהייה קבועים היוו הסדר שיורי בלבד, למקרה בו תתעורר מחלוקת בהקשר ליישום זמני השהות.

     

19. התנהלותו של האב מנוגדת לליבת ההסכמה בהקשר לזמני השהות, והופכת את ההסכם בהקשר זה לאות מתה. לאב עמדה הזכות לפנות לערכאות ככל שסבר שיש מניעה לפעול לפי ההסכם או שמא מערימה האֵם קשיים כאלה ואחרים על הקשר שלו עם בנו. אלא שהאב לא נשמע בטענה כלשהי כלפי האֵם, ובחר לעשות דין לעצמו באופן המנוגד לטובת הקטין, וממילא מנוגד אף להסכם. יודגש שהפרת ההסכם בהקשר לחלוקת זמני השהות אינה מהווה בהכרח כשלעצמה עילה להשהיית זמני השהות, אך משקלה של ההפרה הופך מכריע מקום בו ההפרה כרוכה בפגיעה קשה בטובתו של הקטין בכלל, ובל' על רקע מצבו – בפרט.

     

20. שלישית, יש לתת הדעת לגילו של ל'. לפי כחודשיים ימים מלאו לו 16 שנים. מדובר בנער בוגר. מן המפורסמות שבגיל כזה, צווים שיפוטיים ורצונם של ההורים מאבדים אט-אט ממשקלם, ורצונו של הקטין שלעיתים "מצביע ברגליו" זוכה בבכורה. במובן זה ל' אינו שונה מכל ילד בן גילו המצוי בנעליו. היחס המתואר לו זוכה ל' מצד אביו מספק צידוק מובן לכאורה לסירובו הנוכחי להוסיף ולפגוש באב. על כתפיו של האב מונחת החובה לשנות דרכיו, לחזר אחר ל' ולהניח דעתו שלהבא יהיה בטוח במחיצתו ולא יהיה חשוף יותר למעשיו המתוארים של האב. נכון לעת זו, האב נמנע מלעשות כן, וכאמור מושך ידיו מהניסיון להשיב את יחסיו עם ל' לפסים נורמטיביים. בנסיבות אלה אין מקום לכפות על ל' בצו שיפוטי מפגשים עם האב – מפגשים אשר לפי המתואר גורמים עגמת נפש וגוזרים גם על האֵם להתמודד עם השפעתם השלילית על ל'.

     

21. רביעית, הנסיבות המתוארות לעיל מתכנסות לכדי חשש ממשי לפגיעה בטובתו של ל'. למותר להרחיב בחשיבותו של "טובת הילד" כעקרון-על שמנחה את בית המשפט בבואו להכריע בסוגיות הקשורות בעניינם של קטינים. דומה שהנסיבות שעולות לנגד עיננו מתכתבות באופן ישיר עם טובתו של ל' כפועל יוצא מהמפגשים הספורדיים שהוא מקיים עם האב, ומשקפות פגיעה ישירה וממשית בטובתו. בהעדר שיתוף פעולה, או הכחשה, מצד האב, בית המשפט אינו יכול, ואינו רשאי, להחריש נוכח פגיעה זו. מקום בו מסתבר שהמשך המפגשים בין האב לבין ל' יביאו קרוב לוודאי להמשך הפגיעה הישירה בטובתו, מן הדין להורות על השהייתם כתרופה מידית.

     

22. חמישית, עניינים הנוגעים לקטינים, ובכלל זאת הקשר עם שני הוריהם, לעולם אינם כפופים לעקרון סופיות הדיון. הכרעות שיפוטיות בהקשרים אלה לעולם תעמודנה לעיון מחדש בהישמע טענה לשינוי הנסיבות, גם אם בסופו של יום ימצא כי שינוי כאמור לא התרחש. יש מקום להגן באופן תקיף על טובתו של ל' מן הנימוקים המנויים לעיל, ולהורות על השהיית זמני השהות עם האב, בהינתן שדלתו של בית המשפט תמיד פתוחה לשם בחינה מחודשת של טובתו של ל', ככל שיחול שינוי בהתנהגות האב ועמדתו הנוכחית. עקרון זה, מקהה מחומרת הסעד המוענק בפסק הדין.

     

23. על בסיס הנקוב לעיל, מתוקף סמכותי הרחבה בהתאם לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, וסעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, מצאתי אפוא לנכון לקבל את התביעה, ולהורות על השהיית זמני השהות בין ל' לבין האב. כך, מבלי לסגור את דלתות בית המשפט לניסיון לחדש את הקשר בין השניים ככל שיתגלה הרצון ויבשילו התנאים לכך.

     

24. לאחר ששקלתי את האפשרות לתת הוראות שעניינן שילוב המשפחה בטיפול וניסיון מצד גורמי המקצוע לחדש ולבסס את הקשר בין ל' לבין האב, אפשרות שעלתה גם מפי האפ' לדין, סבורני שאין מקום לנקוט בדרך זו במסגרת פסק דיני זה. תנאי הכרחי להצלחתו של ניסיון שכזה, הוא גילוי נכונות ומחויבות מוחלטת מצד האב. פניה למתווה טיפולי-הדרכתי בנסיבות העניין, ללא גילוי נכונות לשיתוף פעולה מובטח מצד האב, לכל הפחות, עלול להביא לנזק שעולה על כל תועלת פוטנציאלית הגלומה בניסיון כגון זה. בשלב זה, האב מגלה הימנעות ברורה מנטילת חלק בניסיון לחידוש הקשר ושימוש בכלים המגוונים ששירותי הרווחה וגורמי המקצוע יכולים להעניק לו. מבלי לגרוע מן הדברים, מצבו הנפשי של ל' מחייב הערכות מוקדמת ובחינה של טובתו מעירובם של בעלי מקצוע נוספים בחייו, על רקע התלאות שעבר בהקשר זה בעבר. טובתו מחייבת אפוא, שכל ניסיון לחידוש הקשר יחל ראשית כל בפתיחת הליך מצד האב, שישקף את מחויבותו המלאה לקחת חלק בהליך מורכב, שעלול להיות ארוך וסיזיפי, לביסוס הקשר עם בנו; הליך שלא יחל בטרם תתברר טובתו של ל' כאמור ויבחר המתווה הנכון להלך בו, עקב בצד אגודל. כאמור לעיל, דלתו של בית המשפט פתוחה בפניי האב לפתוח בהליך המתאים, ובטרם יעשה כן, אין מקום לעשות שימוש בהליך דנן כאכסניה למתווה טיפולי-הדרכתי כאמור.

     

    סוף דבר

     

25. על בסיס כל הנקוב לעיל, אני קובעת כדלקמן:

     

    1. אני מורה על השהיית זמני השהות בין ל' לבין הנתבע, וקובעת שאי-קיומם לא יהווה הפרת הסכם או פעולה המנוגדת לפסק דין בעניינם של הצדדים.

        

    2. ל' אינו מחויב לפגוש בנתבע, ואני מורה לנתבע להימנע מניסיון לכפות על ל' מפגש ביניהם, והן להימנע מלבקש מהקטין או מהאֵם לפגוש בקטין, אלא באמצעות פניה לבית המשפט בהליך המתאים.

        

    3. יובהר שאין בפסק הדין על מנת לשלול את האפוטרופסות הטבעית הנתונה לאב, או מנגד לגרוע מזכויות התובעת כאֵם משמורנית וכמי שלה נתונה האחריות ההורית כלפי הקטין.

        

        

       המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

        

        

       פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

        

        

        

        

       ניתן היום, ט"ו אב תשפ"ג, 02 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.