פלוני ואח׳ נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח׳

לפני בקשת נושה להחרגת החוב כלפיו מההפטר שיינתן למשיבים בהליכי חדלות פירעון, ובטענה שהחוב נוצר במעשה הונאה ומרמה.

המבקש, סוכן הביטוח של המשיבים, העמיד למשיבים הלוואה בסך של 320,000 ₪ אותה לפי הסיכום התחייבו המשיבים לפרוע באמצעות פדיון נכסים פיננסיים שנצברו לזכותם. כ- 3 חדשים לאחר העמדת ההלוואה ולאחר שרק כשליש ממנה נפרע, התברר שעסקי המשיבים קרסו, שהנכסים הפיננסיים שנמשכו הועברו לידי המשיבים ולא לפירעון ההלוואה למבקש, ושבסמוך לאחר מכן גם פנו המשיבים להליכי חדלות פירעון.

לטענת המבקש, התברר שבעת העמדת ההלוואה הוצג בפניו מצג שווא ביחס למעורבות משיבה 2 בעסקי המשיב 1 וערבותה, ועוד התברר שכלל לא היה בכוונתם לפרוע את ההלוואה שנטלו ממנו.

כאשר המשיבים מכחישים טענות אלו עומדת במוקד הבקשה השאלה אם הוכחה במידה הנדרשת טענת המרמה ואם זו מצדיקה החרגת חוב המשיבים למבקש מההפטר שניתן להם בהליך חדלות הפירעון.

הרקע לבקשה

1. בתיק זה מתנהלים הליכי חדלות פירעון למשיבים, לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 ("החוק").

   הליכי חדלות הפירעון החלו בבקשות המשיבים מיום 26.11.19. צווי פתיחת הליכים ניתנו על ידי המשיב הפורמלי 2 ("הממונה") ביום 11.3.20 והמשיבה הפורמלית 1 מונתה כנאמנת ("הנאמנת").

2. הליכי חדלות הפירעון נמשכו כשנה, ובהחלטה מיום 23.2.21 נקבעה למשיבים תכנית שיקום, ובמסגרתה גם הוראות למימוש דירת המגורים של המשיבים וזכותם לדיור חלוף.

   בהמשך, בהחלטה מיום 10.6.21, אושרה מכירת זכויות המשיבים בדירה בה התגוררו.

3. בצו השיקום מיום 23.2.21 נקבע שתקופת השיקום תימשך 36 חודשים.

   ביום 11.11.21 הגישו המשיבים בקשה לקיצור תקופת השיקום ומתן האפשרות לתשלום מלוא הסכומים שנקבעו בתכנית השיקום, באמצעות הסכום שנקבע שישולם להם כדמי "דיור חלוף". בהחלטה מיום 17.12.21 נתקבלה הבקשה ונקבע כי ככל ויועברו התשלומים שנקבעו בתכנית השיקום תקוצר תקופת השיקום. המשיבים העבירו תשלומים אלו ובתחילת שנת 2022 גם ניתן להם הפטר.

   הבקשה להחרגת החוב למבקש

4. המבקש הינו נושה של המשיבים והגיש תביעת חוב כלפי שניהם.

   כבר בסמוך למתן צו פתיחת ההליכים הגיש המבקש בקשה להחרגת החוב כלפיו מכל הפטר שיינתן למשיבים (בקשות 2 ו- 3 בתיק הממוחשב) ובמסגרתה הביא את גרסתו באשר לאופן היווצרות החוב כלפיו.

5. וזו גרסת המבקש לאופן היווצרות חוב המשיבים כלפיו:

   • המבקש הינו סוכן ביטוח במקצועו, וכך גם עמד בקשר עם המשיבים והעניק להם שירותים שונים במשך כ- 5 שנים. המשיב 1, יצחק ירחמיאל בן טובים ("המשיב") והמשיבה 2, סלא בן טובים ("המשיבה") הינם בני זוג.

     המשיבים, טרם היקלעותם להליכי חדלות הפירעון, נהלו במשך שנים ארוכות מפעל לייצור והתקנת סוככים תחת חברת סוככי השרון (סיבט) בע"מ ("החברה"). עסקים אלו נקלעו לקשיים וביום 6.11.19 הגישה החברה בקשה לצו פתיחת הליכים ואף מונה לה בו ביום נאמן זמני.

   • על רקע הקשיים אליהם נקלעו עסקיהם, פנו המשיבים למבקש ובקשו לפדות את הנכסים הפיננסיים שהיו מופקדים עבורם (קופות גמל, קרנות השתלמות וכיו"ב).

     למימוש נכסים פיננסיים נדרש זמן, אך המשיבים טענו בפני המבקש שחלוף הזמן עד לקבלת הכספים עלול לגרום להם לנזק כבד. המשיבים בקשו מהמבקש שיעמיד להם הלוואה והתחייבו לפרוע את ההלוואה מהכספים שיתקבלו בתוך זמן קצר מאותם נכסים פיננסיים שבקשו לממש.

   • המשיבים הפעילו על המבקש לחצים כבדים להעמדת ההלוואה. המשיבים אף הציגו בפני המבקש מצג שלפיו אין כל סיכון בהעמדת ההלוואה המבוקשת שכן יש בכספים שיתקבלו כדי לכסות את החוב כלפיו, וממילא שהמשיבה עצמה איננה ערבה לחובות החברה, היא בעלת מחצית הזכויות בדירה יקרת ערך ואף עומדת לזכותה פנסיה בסכום נכבד. המבקש לא עמד בלחצים אלו ונעתר לבקשתם.

     כך הסכים המבקש להעמיד למשיבים הלוואה וזו הועברה ביום 12.8.19, בסך של 320,000 ₪.

   • בנכסים הפיננסיים שבקשו המשיבים לממש היו כספים שהוחזקו בחברת "הכשרת הישוב" וכספים שהוחזקו בחברת "הראל". נוכח הבקשה לפדות את הכספים הללו, התבקשו אותן חברות להעביר הכספים לחשבון הבנק של המשיבים, אלא שהמשיבים לא רצו שכך ייעשה ופנו למבקש כדי שיעצור את העברת הכספים. המבקש נעתר לבקשת המשיבים והעביר בקשה ל"הכשרת הישוב" ול"הראל" לעכב את העברת הכספים.

     בקשה זו הגיעה לאחר שכבר הועברו מלוא הכספים שהיו ב"הכשרת הישוב" אך הביאה להקפאת סך של כ- 111,500 ₪ שעמד לזכות המשיבים ב"הראל".

     בהמשך התברר למבקש כי המשיבה משכה מהכספים שנצברו לזכותה ב"הכשרת הישוב" סך של 70,000 ₪, שהועבר אליה במזומן.

   • בשלב זה, אמורים היו הכספים שלזכות המשיבים בחברת "הראל" לעבור למבקש כדי לפרוע את החוב כלפיו כפי שסוכם עם המשיבים. דא עקא, ובלי ליידע את המבקש העבירו המשיבים לחברת "הראל" הוראה להעברת הכספים לחשבון חדש שפתחו בבנק הדואר. "הראל" בצעה הוראה זו וביום 7.11.19 העבירה סך של 111,530 ₪ לחשבון המשיבים בבנק הדואר. כבר למחרת היום משכו המשיבים את הכספים במלואם ובמזומן.

     מעשה דומה בקשו המשיבים לעשות עם כספי קרן השתלמות שהוחזקו עבורם בחברת "ילין לפידות", ברם המבקש הצליח למנוע משיכת כספים אלו באמצעות צו עיקול. גם ניסיון נוסף של המשיבה למשוך כספים אלו במצג שווא של ביטול העיקול לא צלח בידה.

   • כך איפוא נמצא כי לעת פניית המשיבים להליכי חדלות פירעון נותרו הם חייבים למבקש את מרבית כספי ההלוואה שהעמיד להם. חוב המשיבים מתבסס על 2 שיקים שמשכו, בסך כולל של 205,000 ₪, ותביעת החוב שהגיש המבקש לנאמנת עומדת על סך של 211,026 ₪.

6. לפי טענת המבקש, נמצא שנפל קורבן למעשה מרמה חמור של המשיבים.

   המשיבים, כך נטען, הציגו בפני המבקש מצג שווא שלפיו אין כל סיכון שההלוואה שבקשו ממנו לא תוחזר, שכן הם מתחייבים שתיפרע מהכספים המוחזקים עבורם בקופות הגמל השונות. וכספים אלו אכן היו מאפשרים את פירעון ההלוואה למבקש. בפועל, כך טוען המבקש, הונו אותו המשיבים פעמיים: הן במצג השווא באשר למצבם הכלכלי ויכולתם לפרוע את ההלוואה שבקשו, והן במצג השווא באשר לכוונתם לפרוע את ההלוואה שכן כלל לא התכוונו לפרוע את ההלוואה. בפועל, ממשיך המבקש, בעודו ממתין שהכספים יועברו כפי שהובטח לו, פעלו המשיבים למשיכת הכספים והוא נותר כשידיו על ראשו.

   טוען לפיכך המבקש כי החוב שיש למשיבים כלפיו נוצר מתוך מעשה מרמה חסר תום לב, ולפיכך שיש להחריג אותו מהחובות בגינם יתקבל הפטר בתום תקופת השיקום.

7. המשיבים אינם כופרים בטענה לקיומו של חוב שיש להם כלפי המבקש, אך כופרים בטענה שזה נוצר מתוך מרמה או שלא בתום לב.

   הורתו של הקשר נשוא הבקשה, טוענים המשיבים, בכלל במעשה רשלנות של המבקש. לפי גרסתם, כבר בתחילת 2019 הם בקשו ממנו לפעול למשיכת נכסים פיננסיים שהצטברו לזכותם וכדי שיוכלו לעמוד בתשלומים להם התחייבו בהסכם לרכישת דירה. המבקש התרשל בטיפול בבקשה זו וכך נמצא שהעברת הכספים התעכבה במשך חודשים ארוכים.

   ביום 7.8.19 נכרת בין המבקש לבין המשיבים הסכם הלוואה, שלפיו התחייב המבקש להעמיד להם הלוואה בסך של 320,000 ₪ אותם התחייבו המשיבים להשיב לו בתוך זמן קצר ובתוספת סך של 10,000 ₪. להבטחת התחייבות זו מסרו המשיבים למבקש 3 שיקים וסוכם שההלוואה תיפרע במלואה עם קבלת הכספים שהם בקשו לפדות.

   המבקש העמיד למשיבים את ההלוואה כפי שסוכם, בסך של 320,000 ₪ וקבל 3 שיקים.

   השיק הראשון שנמשך לזכות המבקש, בסך של 125,000 ₪, נפרע ביום 20.8.19. את השיקים הנוספים שנמסרו לו אמור היה המבקש להחזיק בלי להציג לפירעון.

   בשבועות שלאחר קבלת ההלוואה, עשו המשיבים מאמצים קדחתניים להציל את עסקי החברה באמצעות מכירתה כעסק חי. כדי לקדם אפשרות זו, כך טוענים המשיבים, הם נזקקו למימון שיאפשר לחברה להמשיך בפעילות ואף לשכור שירותי ייעוץ משפטי שיאפשרו לה הגשת בקשה לצו פתיחת הליכים. במצב זה, אכן משכו המשיבים את הכספים שנתקבלו מ"הראל" בסך של 111,530 ₪ כפי שטוען המבקש, אך לא לכיסם שולשלו הכספים ולא בחוסר תום לב נלקחו הכספים, אלא כדי לקדם את הסיכוי להצלת החברה כך שניתן יהיה למכור את פעילותה ונכסיה ולפרוע את חובותיה. ניסיון זה אכן צלח, שכן מספר חדשים לאחר מכן נמכרה החברה תמורת סך של 2,000,000 ₪ ונכסיה מומשו לטובת הנושים ואפילו עובדיה (45 במספר) נקלטו על ידי החברה הרוכשת.

   דווקא המבקש, כך טוענים המשיבים, פעל שלא בתום לב ובניגוד לסיכום עימו כאשר השלים והציג את 2 השיקים הנוספים שנמשכו לזכותו, בסך של 105,000 ₪ ובסך של 100,000 ₪. שיקים אשר לא נפרעו. המשיבים עצמם, לשיטתם, פעלו בתום לב, בניסיון נואש להציל את החברה, ובלי כל כוונה להונות את המבקש. הא ראיה, ממשיכים המבקשים, שהשיק הראשון שנמסר לו בסך של 125,000 ₪ אכן נפרע.

8. בדיון אשר התקיים ביום 26.7.22 נחקרו המבקש והמשיבים.

   המבקש סיכם את טענותיו במהלך הדיון והמשיבים עשו כן בכתב.

   הנאמנת ונציג הממונה נכחו בדיון אך לא הציגו עמדה מטעמם.

   דיון

9. בהתאם לסעיף 161 (ב) (6) בחוק, מוסמך בית המשפט, בין היתר, לקבוע מה יהיו "חובות היחיד שלגביהם לא יחול ההפטר בהתאם להוראות סעיף 175". בהתאם לסעיף 175 (א) (2) בחוק, לא יחול ההפטר שינתן על חובות עבר אשר נוצרו "בדרך מרמה".

   בהוראה זו באה לכדי ביטוי מדיניות של המחוקק המיועדת למנוע היווצרות של חובות מסוג זה (מאור ודגני, הפטר, עמ' 355). אחת התכליות המרכזיות של החוק הינה שיקומו של יחיד ופתיחת הדרך בפניו להשתלבות מחודשת במרקם החיים הכלכליים. תכלית זו מיועדת למי שאתרע מזלם ונקלעו למצב של חדלות פירעון. תכלית זו איננה מיועדת למי שלא המזל נמנע מלהאיר להם פנים, אלא התנהלות חסרת תום לב היא שהביאה אותם ליצירת חובות. לכאלו, אין מקום בהליכים המיועדים לקראת הפטר, ולבית המשפט אף אין שיקול דעת וסמכות לפטור מכאלו חובות.

   בתגובתם לבקשה, מפנים המשיבים לפסקי דין שונים וטוענים כי האפשרות לקבלת בקשה והחרגת חוב מהפטר, מיועדת למקרים חריגים בלבד, כגון חובות שנוצרו אגב ביצוע עבירות פליליות. אכן, מצב בו נמצא שחובות נוצרו אגב ביצוע עבירה שבגינה גם הוגש כתב אישום והחייב גם הורשע, עשוי לבטא מקרה של חוב שנוצר אגב מרמה ומצב שמקל על ההחלטה על מצב של מרמה, נוכח פסק הדין המרשיע. עם זאת, ברי הדבר שהאפשרות לכזו קביעה איננה מיוחדת רק למקרים בהם התבררה הטענה בהליך פלילי שהסתיים בהרשעה. האפשרות לקבלת בקשת נושה להחרגת החוב בטענת מרמה קיימת גם בהיעדר כזו הרשעה, גם בטווח רחב של חומרה אפשרית, והכל לפי הנסיבות.

   אם כך, מקום בו נמצא כי במועד היווצרות החוב התנהל היחיד שלא בתום לב, כשהוא מודע לכך שלא יעמוד בהתחייבויותיו או שיש סיכון גבוה שלא יעמוד בהתחייבויותיו, כי אז יחול החריג הקבוע בחוק ואותו החוב יוחרג מההפטר שיינתן ליחיד.

10. אשר לנטל הוכחת אותה המרמה עליה מתבססת הבקשה להחרגת החוב, הרי שהנטל רובץ לפתחו של זה הטוען לה. במקרה דנא – המבקש.

    ככלל, כאשר טוען בעל דין לקנוניה או מרמה מצדו של הצד שכנגד, טענות המטילות כתם מוסרי על התנהלותו של אדם, הנטל שהוא נדרש לעמוד בו גבוה מזה הנדרש כרגיל במשפט אזרחי. טענת מרמה דורשת נטל מוגבר של ראיות (ראו למשל: ע"א 9040/10 פנחס גדעון ובניו בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] 17.10.12, פסקה 11).

    לכלל זה יש חריג. חדשות לבקרים מצוי הנושה בנחיתות אינפורמטיבית מובהקת ביחס ליחיד. הנושה הרי התקשר עם היחיד בעסקה, וחדשות לבקרים אין לו ידיעה ואין לו את הגישה למכלול עסקיו ונכסיו של היחיד.

    מצב כזה של נחיתות אינפורמטיבית מחייב התאמה בקביעת הנטל הרובץ לפתחו של הטוען לחוסר תום לב ביצירת חובות. והתאמה זו באה לכדי ביטוי בדרישה להצגת "אותות מרמה" והעברת הנטל ליחיד עת הוצגו כאלו "אותות מרמה" (ראו החלטה בתיק חדל"פ 59706-09-20 יוסי גרינברג נ' הממונה על חדלות פירעון [פורסם בנבו] 27.7.22).

11. בבחינת הטענות והראיות מתברר שאין בין הצדדים מחלוקת על העסקה שנרקמה בין הצדדים.

    בין הצדדים הוסכם ביום 7.8.19 כי המבקש יעמיד למשיבים הלוואה בסך של 320,000 ₪ אשר בתמורה לה ישלמו המשיבים למבקש סך של 330,000 ₪.

    ההסכמה בין הצדדים הועלתה על הכתב (נספח 4 לתגובת המשיבים) ולפיה התחייבו המשיבים לפרוע את החוב למבקש ב- 3 שיקים: שיק בסך של 125,000 ₪; שיק בסך של 105,000 ₪; ושיק בסך של 100,000 ₪.

    הצדדים לא קבעו מועד קטגורי לתשלום שיועבר למבקש אלא קבעו שזה ייעשה לאחר פדיון הכספים שמגיעים למשיבים מחברת "הכשרת הישוב" וחברת "הראל".

    על יסוד הסכמה זו העביר המבקש למשיבים סך של 320,000 ₪ וקבל 3 שיקים כאמור.

    ביום 18.8.18 קבלו המשיבים סך של 120,000 ₪ שנפדו מחברת "הכשרת הישוב" וביום 20.8.19 נפרע השיק הראשון שנמסר למבקש, בסך של 125,000 ₪.

    פדיון הכספים הנוספים שבקשו המשיבים לפדות התעכב, וכבר ביום 30.10.19 השלים המבקש את התאריך בשני השיקים הנוספים שמסרו לו והציג אותם לפירעון. השיקים חוללו בהיעדר כיסוי ומספר ימים לאחר מכן הגיש המבקש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

    ממש בסמוך לכך, פתחו המשיבים חשבון בבנק הדואר ובקשו מחברת "הראל" להעביר לחשבון חדש זה את הכספים שבקשו לפדות. חברת "הראל" עשתה כן, סך של 111,530 ₪ הועבר לאותו חשבון ביום 5.11.19 (או בסמוך למועד זה) ומיד גם נמשך במזומן על ידי היחידים.

    יתרת כספי המשיבים בקרנות השונות כבר הועברו לפירעון חובותיהם, לרבות מחלוקת לעניין זכויות המבקש בכספים שתפס בהליכי גבייה אל מול זכויות יתר הנושים, אשר הוכרעה בהחלטה מיום 8.9.20 שאיננה רלוונטית להחלטה זו.

12. על מסכת עובדתית זו מבסס המבקש את הטענה למרמה לה נפל קרבן.

    לפי גרסתו, הונו אותו המשיבים כאשר הציגו בפניו מצג שלפיו אין כל סיכון בהלוואה שהוא מלווה להם, מצג שהתברר כהונאה.

    עיון בטענות המבקש מלמד שהוא עצמו מודה כי ברקע הסכמתו להעמדת ההלוואה עמדו הקשיים אליהם נקלעו עסקי המשיבים והחברה. כך טוען המבקש (סעיף 14 בבקשה):

    "חששו המרכזי של התובע נבע מכך שידע שעסקו של בעלה של החייבת "סוככי השרון" מצוי בבעיות פיננסיות." 

    המבקש גם הודה שהיה מודע לקשיים אליהם נקלעו עסקי המשיבים בעדותו (עמ' 21; ש' 10 – 14 בפרוט'):

    ש.כמה שנים שימשת כסוכן ביטוח של סוככי השרון?

    ת.כחמש עד שש שנים.

    ש.כמה פעמים במהלך השנים, ובעיקר בשנה שקדמה להליכים, ביקש ממך יצחק לדחות תשלומים נשוא הפרשות פנסיוניות לעובדים?

    ת.הרבה פעמים.

    משמע, לא זו בלבד שהמבקש היה מודע היטב לקשיים אליהם נקלעו עסקי המשיבים, אלא שדווקא למבקש, בהיותו סוכן הביטוח של המשיבים, הייתה גישה למידע מלא על התנהלותם הכלכלית ואי-קיום התחייבויותיהם להעברת כספים סדירה.

    קשה איפוא לראות את המבקש ככזה נושה שמצוי בנחיתות אינפורמטיבית ביחס למצב המשיבים או עסקיהם. המבקש הרי מודה שהיה מודע לקשיי המשיבים במעמדו כסוכן הביטוח שלהם.

13. החלק הראשון בטענת המרמה שטוען המבקש מתבסס על מעורבות המשיבה בעסקי החברה והמשיב ומצבה שלה.

    המבקש טוען כי אף שהיה מודע לקשיים בעסקי המשיבים, לא היה מודע לערבותה האישית של המשיבה לחובות המשיב או החברה. ועוד טוען המבקש כי הוצג בפניו מצב שלפיו המשיבה איננה ערבה אישית לחובות החברה ואין לה כלל חובות זולת בגין הלוואה למימון רכישת הדירה המגובה במשכנתא. מצג זה, כך טוען המבקש, התברר כמרמה שכן המשיבה הייתה גם הייתה ערבה וחייבת והגיעה אף היא לחדלות פירעון.

    דא עקא, שהמבקש איננו מביא ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענה זו. המבקש איננו מביא פרטים על אותו מצג שלטענתו הוצג בפניו. המבקש איננו מביא פרטים על המידע שבקש ביחס למצב המשיבה עובר להעמדת ההלוואה. המבקש אף לא הציג בעניין זה שאלות בחקירה הנגדית.

    למעשה, זולת טענה של המבקש, אין כל ראיה שתוכל לתמוך בטענה לכזו מרמה או לכזה מצג שגוי שהוצג בפניו בקשר עם מצב המשיבה. די בכך כדי לדחות טענה זו.

14. עוד טוען המבקש למרמה באשר לכוונה לפרוע את ההלוואה שהעמיד למשיבים.

    לפי גרסת המבקש, התברר שכלל לא הייתה להם כזו כוונה. שהם בסך הכל בקשו להוציא ממנו כספים במרמה ובטענות שווא בלי כוונה להשיבם.

    המשיבים בתגובה, מכחישים טענה זו וטוענים כי בחדשים שלאחר העמדת ההלוואה נקלעו עסקיהם לסחרור מהיר וזו זו הסיבה לכך שלא יכלו לעמוד בהתחייבות להשבת ההלוואה למבקש.

    בבחינת הראיות שהוצגו, התברר שכשבועיים לאחר העמדת ההלוואה פדו המשיבים מ"הכשרת הישוב" סך של 120,000 ₪ ומיד גם שילמו למבקש סך של 125,000 ₪.

    ביחס לאירועים שהתרחשו לאחר העמדת ההלוואה, הרי לתגובת המשיבים צורף דו"ח שהוגש מטעמו של הנאמן לחברה (נספח 9 לתגובת המשיבים) ובו תיאור האירועים במועד הסמוך להגשת הבקשה לצו פתיחת הליכים לחברה ביום 6.11.19. וכך כותב הנאמן (סעיפים 6 (א) ו- (ב) לדו"ח):

    ... התברר כי פעילות החברה הופסקה בסמוך לפני מעד הגשת הבקשה לצו הפתיחה בהליכים, כאשר קופת החברה ריקה ממזומנים כלשהם, וכאשר לא קיים למעשה מקור כספים כלשהו באמצעותו ניתן היה להפעיל את החברה כ"עסק חי".

    עוד התברר, כי פרט לחובות שנותרו לחברה לעובדים, בנקים, ספקים ונותני שירותים שונים, נותרו לחברה אף חובות כלפי לקוחות רבים ששילמו מראש בגין הזמנת מוצרים מהחברה ואלה טרם סופקו להם.

    ראיות אלו תומכות בגרסת המשיבים. מראיות אלו מתברר שהחברה המשיכה לפעול במשך כ- 3 חדשים לאחר העמדת ההלוואה, המשיכה ליתן שירותים, המשיכה למכור מוצרים והמשיכה לקבל כספים מלקוחות. ואין בדו"ח זה, או בכל דו"ח אחר, טענה להתנהלות חסרת תום לב מצד המשיבים.

    זאת ועוד, המבקש מלין על משיכה הכספים מ"הראל" מהם בקש להיפרע, כספים שאין מחלוקת שנמשכו במזומן על ידי המשיבים. בתגובה, טוענים המשיבים שנזקקו לכספים אלו כדי לשכור שירותי חברת שמירה ולממן הגשת בקשה לצו פתיחת הליכים לחברה. ואף שלא הוצג פירוט ולא אסמכתאות לשימוש בכספים אלו, גם טענה זו נתמכת בדו"ח הנאמן, בו מתאר הנאמן את הסדרת השמירה על מפעל החברה (סעיף 6 (ד) (1) לדו"ח) למרות קופת החברה הריקה.

    ראיות אלו מקשות על קבלת טענת המבקש.

    פירעון מלוא התשלום הראשון למבקש איננו מתיישב עם הטענה לכוונת מרמה.

    תיאור פעילות החברה והקשיים אליהם נקלעה עד למצב של חדלות פירעון בתחילת נובמבר 2019 מתיישבים עם טענת המשיבים לשינוי ביחס למצב פעילותם בעת נטילת ההלוואה מהמבקש.

    דו"ח נאמן החברה תומך בגרסת המשיבים לשימוש שעשו בכספים שמשכו מ"הראל".

    כאשר מסכמים נתונים אלו, אין מפלט מהמסקנה שלא הוכחה כוונת מרמה מצד המשיבים בעת נטילת ההלוואה מהמבקש.

    כאמור, כאשר המבקש מעורה בעסקי המשיבים קשה לראותו בנחיתות כזו שתוריד את סף הראיות הנדרש לביסוס טענת המרמה כדי "אותות מרמה", אך אפילו כך נעשה, הרי שגם כאלו "אותות מרמה" לא הציג המבקש.

15. מהראיות שהוצגו עולה התמונה הבאה:

    בתחילת אוגוסט 2019 נקלעו עסקי המשיבים לקשיים. המבקש היה מודע לקשיים אלו במעמדו כסוכן הביטוח של המשיבים ונוכח בקשת המשיבים לפדות נכסים פיננסיים.

    על רקע קשיים אלו, הסכים המבקש להעמיד למשיבים הלוואה בסך של 320,000 ₪. המבקש לא עשה כן "בהתנדבות" אלא בתמורה לסך של 10,000 ₪ שהתחייבו המשיבים לשלם לו מעבר לכספי ההלוואה.

    המשיבים התחייבו לפרוע את ההלוואה מהכספים שבקשו לפדות מקופות שנוהלו עבורם והמשיבים אף פרעו כך את התשלום הראשון, בסך של 125,000 ₪, לאחר קבלת כספים מ"הכשרת הישוב".

    בחדשים שלאחר מכן התדרדר מצב החברה וכשלו הניסיונות להסדיר את פעילותה. נוכח התדרדרות זו, משכו המשיבים סך של 111,530 ₪ שנתקבלו מ"הראל", אך במקום להעבירם למבקש, עשו בהם שימוש לקידום הליכי חדלות הפירעון של החברה.

    המשיבים הפרו את התחייבותם כלפי המבקש, אך עשו כן נוכח השינוי במצב החברה.

    טענת המרמה שהעלה המבקש נבחנת ביחס להתנהגות המשיבים בעת העמדת ההלוואה ולא בהתנהלותם לאחר מכן. ומהראיות שהוצגו לא נמצא שהמשיבים פעלו מתוך כוונת מרמה כזו כלפי המבקש. לא בהצגת מצבם הקשה עובר לנטילת ההלוואה, אף לא בכוונתם להשיב את ההלוואה. נראה שהמשיבים קיוו שיצליחו לעמוד בהתחייבות למבקש ולפרוע את ההלוואה ואף לשקם את עסקיהם, אפשר במכירת החברה. המשיבים לא הצליחו בכך אלא שאי הצלחתם איננה מלמדת על כוונת מרמה כלפי המבקש או בכלל.

16. בתגובתם, מבקשים המשיבים למתוח ביקורת על התנהלות המבקש ומטיחים בו האשמות קשות. כך הטענה לפיה התרשל בשירות שהעמיד להם עת בקשו לפדות כספים. כך הטענה לחוסר תום לב בניסיונותיו להיפרע על החוב כלפיו ואף הטענה לפיה המבקש עצמו עתיר נכסים וניסיון.

    לא מצאתי ממש בטענות אלו ודומה שלא היה מקום להאשמות בוטות אלו. אפילו נדחתה טענת המבקש להחרגת החוב בטענה למרמה, ניתן להבין לצערו של המבקש אשר ראה כיצד כושלת העסקה שטווה עם המשיבים וכיצד עסקת הלוואה שהיה בטוח שתניב לו רווח נאה למרות הסיכון הכרוך בה, כושלת ומותירה אותו בפני שוקת שבורה.

     

17. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

18. ונוכח כל זאת, אני דוחה את טענת המבקש וקובע שאין להחריג את חובות המשיבים למבקש מהחובות בגינם ניתן למשיבים להפטר.

    במכלול הנסיבות אינני מוצא מקום לחיוב בהוצאות בגין בירור בקשה זו.

    ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.