|
|
1. נציגות הבית המשותף
2. י' מ'
3. פ' פ' א'
4. כהן שרונה
5. כהן יורם
6. בת אל אופיר
7. גורנשטיין גונן חדווה
8. מזלתרים אפרת
9. כהן הריאט
10. כהן אהרון
|
כולם על ידי בא כוחם עו"ד ר. טלר
פסק דין
תביעת עזבון כנגד חברת מעליות שתחזקה את המעלית שהייתה מותקנת בבניין מגורי המנוח (להלן: "המעלית") בגין נפילת המנוח מיום 8.7.15 בעת שיצא מהמעלית [להלן: "התאונה"]
הצדדים והרקע לתובענה:
- עפ"י הנטען בכתב התביעה המנוח נפל בצאתו מהמעלית בה עשה שימוש ביחד עם אשתו היא התובעת 2 [להלן:" התובעת"; "צד ג' " - בהתאמה] ועם בתו היא התובעת 3 [להלן: "הבת"].
- הנתבעת 1 [להלן: "הנתבעת"] היא חברת מעליות אשר במועדים הרלוונטיים סיפקה שירותי תחזוקה למעלית.
- הנתבעת 2 (להלן: "הפניקס") הינה המבטחת של הנתבעת בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית, וצורפה לתביעה חרף התנגדותה של הנתבעת אשר ביקשה שלא להפעיל את פוליסת הביטוח, שאין חולק כי הייתה בתוקף נכון למועד התאונה.
- הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד התובעת בהיותה נציגת ועד הבית וכנגד כל דירי הבניין באופן אישי ([להלן:" ג" 1 צדדי ג' '" בהתאמה].
- לטענת התובעים, ביום 8.7.2015 בעת שהמנוח, מלווה ברעייתו ובתו, ירד במעלית מקומת דירתו לקומת הכניסה וביקש לצאת מהמעלית, הוא נתקל במדרגה שנוצרה כתוצאה מהפרש מפלסים בין גובה רצפת תא המעלית לבין גובה רצפת קומת הכניסה (עצירה) (להלן: "המדרגה"). כתוצאה מההתקלות במדרגה מעד המנוח, נפל ונחבט בעוצמה ברצפת קומת הכניסה (להלן: "התאונה").
- המנוח הועבר באמצעות בתו והתובעת אל ביתו ומשם הובהל באמצעות ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהוזמנה לביתו, אל בית החולים. בבית החולים אובחן כי הוא סובל משבר בצוואר ירך ימין ועל כן הוא אושפז במחלקה האורתופדית.
- במהלך האשפוז חלה הידרדרות במצבו הרפואי והוא הועבר למחלקה פנימית. למרבה הצער ביום 13.7.2015 נפטר התובע עקב קריסת מערכות שלוותה בהלם תת נפחי.
טענות הצדדים:
- טענות התובעים:
א. למרות שכבר ביום 29.6.2015 הייתה הנתבעת ערה לקיומה של "מדרגה" בעת עצירת המעלית, ולמרות שידעה - בעקבות תסקיר בדיקת המעלית שנערך ע"י מהנדס מטעם משרד העבודה עובר לתאונה - כי מדובר במפגע המסכן את המשתמשים במעלית, היא לא התריעה על קיומה של סכנה וגם לא פעלה לתיקון המפגע.
ב. רק למעלה משבועיים לאחר התאונה (ביום 16.7.2015) שלחה הנתבעת מכתב בו התריעה על קיומה של "מדרגה", ומכאן - רשלנותה.
ג. לעניין שיעור הנזק נטען, כי הגם שהמנוח שהיה בן 86 במותו, הוא היה עצמאי ופעיל ואלמלא רשלנות הנתבעת שכאמור לא טרחה להתריע וליידע את דיירי הבניין על הסכנה הטמונה מעצם השימוש במעלית, ניתן היה למנוע את התאונה הטראגית ואת מותו הפתאומי של המנוח.
- טענות הנתבעת:
א. היא לא בנתה או הרכיבה את המעלית. המדובר במעלית בעלת מהירות אחת עם מפלס עצירה המשתנה בהתאם לכמות הנוסעים ומשקלם והמושפע מגורמים נוספים כגון שינויי טמפרטורה, שיעור הלחות באוויר, מצב שחיקת רפידות הבלימה, אבק, כמות שמן וכיוצב'.
ב. ביום 9.12.2005 היא הציעה למנוח - במסגרת היותו נציג ועד הבית - לשנות את סוג המעלית על ידי הוספת בקר תדר שיגרום להאצה והאטה הדרגתית ורצופה ולעצירה מדויקת (וללא יצירת מדרגה) בקומות, אך נענתה בסירוב ונתבקשה ליתן הצעת מחיר חדשה והפעם ללא עלות התקנת בקר התדר הנדרש לדיוק העצירה בקומות.
לפיכך בעלי הדירות בבניין, שהם בעצם בעלי המעלית, הם האחראים הבלעדיים למפגע שהינו תוצאה של סוג המעלית והעדר התקנת בקר תדר.
ג. למרות שביום 29.6.15 הבודק המוסמך מטעם משרד העבודה דרש את כיול עצירת המעלית בקומות, הוא לא השבית או מנע את הפעלתה של המעלית. מכאן, שהוא לא מצא את המעלית מסוכנת לשימוש.
ד. ככל שהייתה ביום התאונה תקלה במעלית, על ועד הבית חלה החובה לדווח על כך לנתבעת מיד ובמקביל לעצור את השימוש במעלית. עיון בספר המעלית, המפרט את מכלול השירותים שהנתבעת סיפקה, בין השאר, במועד הרלוונטי, מלמד כי לא נרשם כל דיווח על תקלה ביום התאונה.
ה. בכל מקרה - משעה שכאמור התובעות שהו ביחד עם המנוח במעלית, אך מצופה היה מהן שיימנעו את נפילתו, במיוחד לאור מחלת הדמנציה ממנה סבל.
ו. לא זו בלבד, המנוח לא פונה ע"י האמבולנס ממקום הנפילה הנטענת אלא מביתו כאשר לא ברור, ובוודאי שלא ניתן לשלול שבמעבר ממקום הנפילה הנטענת אל ביתו לא מעד המנוח פעם נוספת.
ז. סיבת מותו של המנוח אינה קשורה כלל לתאונה הנטענת במסגרתה, כך נטען, הוא שבר את מפרק הירך. המנוח הובהל לבית החולים במצב רפואי כללי משביע רצון. ההחמרה במצבו תוך כדי אשפוזו ארעה ללא כל קשר לתאונה אלא בהינתן גילו ומחלות הרקע מהן סבל עובר לתאונה.
- התביעה הוגשה בשיהוי ניכר (כשנתיים לאחר מות המנוח) דבר אשר מנע מהנתבעת לחקור ולתעד את נסיבות קרות התאונה בזמן אמת ולכן נגרם לה נזק ראייתי.
- הפניקס הכחישה אף היא את עצם קרות האירוע ובכלל זה את חבותה או את חבות הנתבעת.
ההודעה לצד ג':
- א. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד התובעת בהיותה נציגות הבית המשותף וכנגד דיירי הבניין באופן אישי במסגרת ההודעה הכחישה הנתבעת את קיומה של התקלה כנטען על ידי התובעים וכן ואת התאונה הנטענת.
בכל מקרה טענה הנתבעת כי ככל שתימצא אחראית לקרות התאונה, היא תהא זכאית לשיפוי מלא מהצדדים השלישיים בגין כל הוצאה שתגרם לה.
ב. בהיות המעלית מסוג "מהירות אחת" היא מתאפיינת בכך שבהתאם לעומס יכול להיווצר הפרש מפלסים בין גובה רצפת תא המעלית בפיר לבין גובה רצפת הקומה בתחנה, וכל מעידה הנובעת מחוסר תשומת לב של המשתמש במעלית להפרש הגבהים, הינה באחריות בעלי הדירות בבניין אשר סרבו לשדרג את המעלית על דרך של הוספת בקר.
ג. לנוכח נסיבות המקרה וככל שאכן המנוח נפגע כנטען בכתב התביעה - דבר
המוכחש - הרי שהנתבעת הנכונה היא חברת הביטוח של הבניין ולא הנתבעת.
ד. האחריות הבלעדית לקרות התאונה הנטענת והמוכחשת הינה של התובעת וביתה וזאת שעה שעל אף ששהו ביחד עם המנוח במעלית לא הצליחו למנוע את נפילתו.
ה. ככל שיימצא כי המעלית לא עמדה בדרישות התקן, הרי שכל האחריות בגין אי עמידה בהוראות התקינה רובצת לפתחם של דיירי הבניין ונציגות הבית המשותף בהיותם בעלי המעלית, ושעה שלא קיבלו את המלצת מנהל הנתבעת - המודיעה - לשנות את סוג המעלית, לא לפני התאונה הנטענת ולא לאחריה.
כתב הגנה להודעת צד ג':
- כאמור ההודעה לצדדי ג' הוגשה הן כנגד התובעת בכשירותה כנציגת ועד הבית, והן כנגד כל אחד מדיירי הבית. לפיכך הוגשו שני כתבי הגנה. האחד מטעם התובעת והשני מטעם יתר דיירי הבית.
להלן, בקצירת האומר טענות התובעת וצדדי ג' כנגד ההודעה שנשלחה אליהם:
טענות התובעת (כצד ג'):
- א. לא היה מקום להגשת הודעות צד ג' באופן אישי כנגד הדיירים, ודי היה להגיש את
ההודעה כנגד נציגות הבית המשותף (וועד הבית) אשר הינו אישיות משפטית עצמאית הכשירה לתבוע ולהיתבע.
ב. הצעת המחיר שניתנה לתובעת ולמנוח בשנת 2005, בהיותם חברים בוועד הבית, כללה שדרוג נרחב של המעלית ולרבות שינוי במכלולי המעלית וזאת לצד שיפוצים ושיפורים דקורטיביים שונים. אין ולא הייתה בהצעה כל הפרדה בין טיפול חיוני אשר אין בלתו לשם תקינות המעלית ושמירה על חיי המשתמשים, בה לבין טיפולים קוסמטיים אשר ההחלטה אם לבצעם אם לאו מסורה לדיירים.
ג. לאחר שדיירי הבניין סירבו לשדרוג קוסמטי בשל העלויות הכספיות הכרוכות בכך. הוגשה מטעם הנתבעת הצעה מתוקנת. גם בהצעה המתוקנת לא נכלל אותו בקר תדר אליו מפנה הנתבעת בסעיף 20 לכתב ההגנה מטעמה. לו הנתבעת הייתה עומדת על כך שיש להחליף את בקר התדר, היה עליה לכלול רכיב זה גם במסגרת ההצעה המתוקנת ולציין ב'רחל בתך הקטנה' כי מדובר ברכיב חיוני ונחוץ לשם תפעולה השוטף של המעלית וכי ללא החלפתו המעלית פסולה לשימוש, אך זאת כאמור לא נעשה.
ד. גם בתסקיר המפקח ממשרד העבודה לא מופיעה הדרישה להחלפת בקר תדר. המפקח אף לא הורה להשבית את המעלית בשל העדר בקר תדר. משמע, שלא הייתה כל חובה להחליפו.
ה. צד ג' 2 (התובעת) בהיותה נציגת וועד הבית, פעלה על פי ההנחיות שקיבלה מטעם הנתבעת ולפי הנדרש בתסקירי המפקח מטעם משרד העבודה ולא סטתה מההוראות שקיבלה. רק יומיים לפני קרות התאונה הזמינה התובעת את הנתבעת לתיקון המעלית בשל תקלה שנוצרה.
ו. המכתב, במסגרתו המליצה הנתבעת על התקנת "בקר תדר" והמתריע מפני סכנת השימוש במעלית, נכתב לאחר קרות התאונה ונשלח רק לאחר שמנוח נפטר ולא כפי שניסתה הנתבעת להציג מצג שווא ע"י רישום תאריך כוזב, כאילו נשלח המכתב לפני קרות התאונה.
ז. רק לאחר התאונה ומות המנוח השכילה הנתבעת למצוא דרך להשוואת מפלס הכניסה ועצירת המעלית אף ללא החלפת בקר התדר. לראיה - תקלה זו לא נזכרת בדוחות הסקר מטעם משרד העבודה המאוחרים לתאונה.
ח. טענת הנתבעת, כי לא עודכנה ביום קרות התאונה על התקלה, אינו נכון, שכן בטרם פטירתו של המנוח התקשרה התובעת אל הנתבעת ויידעה אותה כי המנוח נפל ומאושפז ובו ביום הגיע טכנאי הנתבעת לביצוע בדיקה יזומה, ראה את התקלה בעת התרחשותה ואף תיעד את הביקור בספר המעלית.
טענות דיירי הבית - צדדי ג' 3-10:
- א. ראשית - באשר לצד שלישי מספר 6, דין ההודעה נגדו להידחות, שכן במועדים הרלוונטיים לא היה הבעלים של דירה בבניין.
ב. על פי סעיף 6 להסכם שבין הצדדים, על הנתבעת מוטלת החובה לבצע על חשבונה ביטוח המכסה את חבותה לצדדים שלישיים.
ג. בכל מקרה - כל עילות התביעה המוכחשות כשלעצמן, מכוונות למעשה כנגד וועד הבית - ישות משפטית נפרדת - אשר על פי דין מייצגת את כלל הדיירים וכשירה לתבוע ולהיתבע, לרבות בעילות נזיקין, ובכלל זה בעילות המנויות בכתב התביעה.
ד. לא די בקיומה של זיקת בעלות על הדירות בכדי שתקום עילת תביעה כנגד דיירי הבניין.
ה. כל הטענות מושא הודעת צד ג' עוסקות בתחזוקה ובאחריות נטענת למעלית. לפיכך, האישיות המשפטית המתאימה להיתבע היא נציגות ועד הבית.
עד כאן טענות הצדדים כולם.
הראיות:
- מטעם התובעים העידו :
א. התובעת. תצהירה מיום 15.5.19 סומן - ת/1 ותצהירה מיום 2.9.19 סומן - ת/2.
ב. חתנה של התובעת - הוא בעלה בת התובעת, מר דב כפיר (להלן: "כפיר"). תצהירו הוגש וסומן - ת/3.
ג. מהנדס אינג'ינר, מר יעקב טל שחוות דעתו הוגשה וסומנה - ת/4.
כמו כן הוגשו המסמכים הבאים:
א. חוזה ברלינר ועד בית נספח א' לתיק המוצגים של התובע - סומן ת/5
ג. הצעת מחיר מטעם ברלינר - סומן ת/6.
ד. דוחות בדיקה בודק מוסמך מטעם משרד העבודה מחצית השניה לפני התאונה
(29.6.2015 ו-4.1.2015) - סומן ת/7.
ה. ספר מעלית - סומן ת/8
ו. מכתב ברלינר מיום 29.6.15 - סומן ת/9
ז. תצהיר תשובות לשאלון - סומן ת/10.
ח. קבלה לרכישת חלקת קבר - סומן ת/11.
ט. נתוני מל"ל וקצבת שאירים - סומן ת/12.
י. נתוני הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר - סומן ת/13.
- מטעם הנתבעת העידו:
א. מנהל ובעלי הנתבעת מר יעקב ברלינר (להלן:"ברלינר") תצהירו סומן - נ/1
ב. מר ניר צרפתי טכנאי בנתבעת (להלן:"צרפתי") תצהירו סומן - נ/2
ג. מר דני עמר מנהל שירות בנתבעת (להלן:"עמר") תצהירו סומן - נ/3
ד. גב' לידיה קרגולה, מזכירה בנתבעת, תצהירה סומן - נ/4.
ה. מהנדס אינג'ניר שמעון טננבוים, חוות דעת סומנה נ/5
ו. מר ניסים פניני , תסקיר בודק מטעמו מיום 1.7.15 (נספח ט' לתיק המוצגים מטעם
הנתבעת) סומן - נ/6.
כמו כן הוגשו מטעם הנתבעת המסמכים הבאים:
א. הסכמי שירות סומנו - נ/7.
ב. הצעת מחיר מתוקנת סומנה - נ/8.
ג. ספר מעלית סומן - נ/9.
ד. דוח בי"ח סומן - נ/10.
ה. מכתב מעלית מהירות סומן - נ/11
ו. דוח מד"א סומן - נ/12.
ז. בדיקת בטיחות בעבודה סומן - נ/13.
ח. שני צילומי מעלית סומן - נ/14.
ט. חוות דעת מומחה בימ"ש פרופ' עמיחי שטיינר סומנה - בש/1.
- מטעם הפניקס לא העידו עדים אך הוגשו המסמכים הבאים:
א. חוות דעת רפואית מטעם ד"ר טובי רסין;
ב. תיקי המנוח במל"ל באמצעות תעודות עובד ציבור.
- מטעם צדדי ג' לא הוגשו ראיות למעט תצהיריה של התובעת גם כצד ג'. [בעניין זה ראו גם החלטתי מיום 12.2.20 עמ' 54 לפרוטוקול].
חוות דעת :
בתחום הרפואי:
- הצדדים הגישו חוות דעת לעניין תוחלת חיי המנוח, והקשר הסיבתי בין הפטירה לנפילה.
מטעם התובעים:
הוגשה חוות דעתו של ד"ר מריו שטרן שקבע כי יש קשר סיבתי ברור בין אירוע הנפילה לבין פטירת התובע. עוד קבע ד"ר שטרן כי לא ניתן לקבוע שתוחלת חייו של התובע הייתה קצרה בכל מקרה וגם לולא הנפילה.
מטעם הנתבעות:
הוגשה חוות דעתו של ד"ר רסין שקבע כי אין קשר סבתי בין הנפילה לפטירה וכי תוחלת חייו של התובע בכל מקרה עמדה על מספר חודשים בודדים.
לאור הפערים בין חוות הדעת מיניתי, ביום 15.9.19, מומחה בתחום הפנימי, פרופ' עמיחי שטנר, אשר קבע כי:
א. תוחלת חייו של המנוח לפני התאונה וללא קשר אליה מוערכת בכ-3 חודשים או מעט יותר;
ב. הטראומה של התאונה תרמה, קרוב לוודאי, לפטירתו מעצם היותה טריגר לאירוע לבבי חד.
ג. המנוח היה בבחינת "שור מועד" הן לנפילות, הן לשבר, והן לאירוע לבבי, ולפיכך היה אמור לצאת מהמעלית עם ליווי, שמירה, תמיכה והליכון על מנת למנוע את נפילתו.
פרופ' שטנר לא נחקר על חוות דעתו.
בהחלטתי מיום 27.1.20 - נמחקה מחוות דעתו של פרופ' שטנר קביעה אחרונה זו שכן היה
בה משום חריגה מכתב המינוי [ראו עמ' 45 לפרוטוקול ].
בתחום הבטיחות:
21 . הן התובעים והם הנתבעות הגישו חוות דעת. לשם תמיכה בטענותיהם.
התובעים:
הגישו חוות דעת מטעמו של המהנדס טל
הנתבעות:
הגישו חוות דעת מטעמו של המהנדס טננבוים.
שני המומחים נחקרו על חוות דעתם ועל כך בהמשך.
אלה הן השאלות העומדות לפתחי ובהן עלי להכריע במסגרת פסק הדין:
- א. האם המנוח אכן נפל בעת היציאה ממעלית? ואם כן האם נפל בשל מדרגה שנוצרה מהפרש מפלסים בין גובה רצפת תא המעלית לבין גובה רצפת קומת העצירה?
ב. האם עצם המצאות המדרגה כאמור יש בה משום רשלנות מצד הנתבעת?
ג. האם הוכח קשר סיבתי בין הנפילה במעלית לבין מות המנוח לאחר חמישה ימים?
ככל שהתשובות לשאלות א'-ג' חיוביות, כי אז יהא עלי לדון ב:
א. בנזקי המנוח וכפועל יוצא, בגובה הפיצוי המגיע לעיזבונו.
ב. בהודעת צד ג'. לקבוע הנתבעת זכאית הנתבעת לשיפוי ואם כן ממי מצדדי ג'?
נפנה ונדון להלן בשאלות אלו כסדרן, ובבחינת ראשון ראשון ואחרון אחרון.
הנסיבות:
האם המנוח נפל במעלית או בביתו?
- קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לאופן ומיקום קרות התאונה. בעוד התובעים טוענים כי המנוח נפל שעה שביקש לצאת מהמעלית אל קומת הכניסה, וזאת בשל מדרגה שנוצרה מהפרש מפלסים בין גובה רצפת המעלית לבין גובה רצפת קומת הקרקע. הנתבעים טוענים כי המנוח נפל בביתו. וללא כל קשר לשימוש כזה או אחר שעשה, ככל שעשה, במעלית.
- הנתבעים מתבססים על הסתירה שעלתה מעדותה של התובעת אשר מחד גיסא העידה, כי לאחר שהמנוח נפל, היא ובתה הושיבו אותו על כיסא וגררו את הכיסא לבית והעבירו את המנוח לשבת על כורסת עור בסלון עד שהגיע צוות מד"א (פרוטוקול מיום 27.1.20, עמ' 39 ש' 21-22, ש' 29-30, ש' 32) ואילו מאידך גיסא בהמשך חקירתה הנגדית משנשאלה מדוע בדו"ח מד"א נרשם, כי אנשי מד"א מצאו את המנוח כשהוא שוכב על הרצפה, השיבה שהמנוח ניסה לקום אך לא הצליח, וככל הנראה, נפל (שם, עמ' 40 ש' 26).
- ייאמר מיד כי לטעמי גם אם מדובר בסתירה, הרי שאין זו סתירה מהותית ובוודאי אין המדובר בסתירה שיש בה כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי גרסת התובעת אינה אמת. זאת ועוד, בכל מקרה, גם אם נניח שהמנוח אכן נפל בביתו בעת שקם לקבל את פני אנשי מד"א, אין בכך כדי לשלול או לסתור קיומו של אירוע הנפילה מושא התובענה שקדמה לה - דהיינו את נפילתו במעלית. ואסביר:
- הן בכתב התביעה המתוקן, הן בתצהירה של התובעת והן מעדותה לפני עולה גרסה עקבית ואחידה, לפיה המנוח נפל במעלית:
כך למשל, בכתב התביעה המתוקן השתלשלות האירועים מתוארת כדלקמן:
"כתוצאה מהמדרגה שנוצרה בעקבות עצירת המעלית מתחת למפלס היציאה ממנה בקומת הקרקע, מעד המנוח על המדרגה, נפל
ונחבט בעוצמה בקרקע..." (סע' 11 לכתב התביעה המתוקן).
בתצהירה של התובעת נרשם:
"...כשהמעלית הגיעה למטה, שוב מרדכי דחף את הדלת החוצה והתכוון לצאת בעצמו ראשון באותו הסדר. בשלב הזה, כף (צ.ל. - רגלו - מ.ס.ש.) של מרדכי נתקלה במדרגה שבין המעלית לבין הקומה והוא נפל לפנים והשתטח על הרצפה..." (סע' 9 לתצהיר).
- אף במהלך עדותה העידה:
"ש. האם כאשר המעלית עצרה ובעלך ז"ל פתח את הדלת שוב?
ת. הוא נכנס אחרון, הוא גם היה הראשון שיצא. פתח את הדלת ואמר לנו לצאת, אבל הוא לא ראה את המדרגה ומעד ונפל...בזמן
היציאה הוא נתקל במדרגה ונפל.. הוא פתח את הדלת, הזיז את הרגל על מנת לצאת ונפל." (פרוטוקול מיום 27.1.20, עמ' 36 ש' 17- 29).
- מדו"ח מד"א מיום האירוע נכתב (תחת סעיף האנמנזה).
"בהגיענו לבית הנפגע נמצא שוכב על הרצפה לדברי ביתו שנמצאת
במקום נפל כאשר יצא מהמעלית בקומת הלובי והבת בעזרת אשתו
העלו אותו על כיסא חזרה הביתה..."
- בסיכום הפטירה נרשם:
"לדברי משפחתו, ביום קבלתו מעד במעלית ונחבל ברגן (צ.ל. - ברגל - מ.ס.ש.) מימין".
- הינה כי כן, למן ההתחלה טענו התובעים כי המנוח נפל בצאתו מהמעלית. לכך יש להוסיף את התרשמותי מעדות התובעת אשר העידה לפני באופן ברור וסדור ולא מצאתי כי הנתבעות הצליחו בחקירתן הנגדית לקעקע את עדותה בעניין זה. לפיכך ראיתי לקבל את עדותה באשר לנסיבות נפילת המנוח. לשון אחר - ראיתי לקבוע כגרסת התובעים כי המנוח נפל שעה שבצאתו מהמעלית, ונתקל במדרגה שנוצרה כאמור מהפרשי גבהים.
- אמנם נכון כי עדות התובעת הינה עדות יחידה וכי עפ"י הכלל המשפטי הוא, כי במקרה בו קיימת עדות יחידה של בעל דין, הרי שעפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971, (להלן: "הפקודה") באין סיוע לעדות זו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, דין התביעה להידחות [ראה י. קדמי "על הראיות" דיונון (חלק 1) עמודים 131-142].
יחד עם זאת הרי שישנו חריג ולפיו המקרה בו העדות היחידה תמצא אמינה, ניתן יהיה לקבל את התביעה גם מבלי שיוצג חיזוק או סיוע חיצוני כדרישת המחוקק. [ראו ע"א 62/79 יעקב פור בנימין נ' אליהו חברה לביטוח, פד"י לה(2) 547 ,550].
- משעה שכאמור מצאתי את גרסתה של התובעת אמינה, עקבית וסדורה, אני סבורה כי די בכך כדי לקבוע כי התובעים הרימו את הנטל הנדרש במשפט האזרחי והוכיחו כי אכן המנוח נפל שעה שבעת ניסיון לצאת מהמעלית הוא נתקל במדרגה בגין הפרשי גובה בין רצפת תא המעלית לרצפת קומת הכניסה .
- זאת ועוד - באשר לאי העדת בתם של המנוח והתובעת (התובעת 3): מדובר כאמור בבת המנוח והתובעת ומשכך הרי שלמעשה מדובר "בעד מעוניין" על כל המשתמע מכך. על כן גם לו היתה מעידה לפני לא היה בכך, לטעמי, כדי לשנות בכלל ולנוכח עדותה הברורה וסדורה של התובעת שכאמור לא מצאתי לפקפק בה, בפרט.
האם המנוח נפל כתוצאה מקיומה של "מדרגה" במעלית?
- לטענת הפניקס:
א. גם אם אכן המנוח נפל במעלית, עדיין לא הוכח באופן פוזיטיבי קיומה של מדרגה שנוצרה כתוצאה משוני בין מפלס רצפת המעלית למפלס רצפת קומת הכניסה.
ב. כל שמצוי בפני ביהמ"ש הינה עדות יחידה של אלמנת המנוח, שהיא כאמור בעל דין אשר לא זו בלבד שאינה נתמכת בראיה כלשהי, אלא שהיא אף מודה במהלך עדותה כי לא ראתה קיומה של מדרגה בזמן אמת וטענותיה באשר לנסיבות אירוע התאונה הינן בגדר מסקנות בלבד (פרוטוקול מיום 27.1.20, עמ' 36 ש' 23, 35, עמ' 38 ש' 18-19).
- אפתח ואומר כי לא ראיתי לקבל את טענות הפניקס. ואסביר:
א. ברלינר עצמו העיד כי המעלית נשוא התביעה מאופיינת ביצירת מדרגה בהינתן מספר הנוסעים בה בזמן נתון (סע' 9 לתצהירו של ברלינר וכן עדותו פרוטוקול מיום 19.2.20 עמ' 62 ש' 11-14).
ב. גם עדותו של כפיר, שהעיד כי כאשר צילם את הכניסה למעלית למחרת היום הבחין בהפרש גבהים, לא נסתרה. ודוק. אם הטענה לפיה התובע נפל במעלית לאור הפרשי גבהים נולדה כולה אך לצורך המשפט מדוע צילם כפיר את המעלית מיד למחרת? כאשר נזכיר כי התביעה הוגשה לאחר כשנתיים ממועד האירוע.
- לנוכח עדותו של ברלינר שהעיד כי במעלית כמו המעלית נשוא התביעה נוצרת מדרגה בעת עצירתה, הרי שלא מצאתי מדוע לא להאמין לעדות התובעת, שכן אך הגיוני הוא בעיני, כי אדם לא יבחין בקיומה של מדרגה אלא בעת צאתו מהמעלית. רוצה לומר, משעה שהתובעת העידה, ועדותה לא נסתרה, כי המנוח הוא זה שיצא ראשון מהמעלית, הרי שאין להסיק מהעובדה שהיא לא הבחינה בקיומה של מדרגה בעת שהמנוח ניסה לצאת מהמעלית, כי מדרגה שכזו כלל לא הייתה קיימת.
- בהינתן כל האמור ומשעה שעדות התובעת או כפיר לא נסתרו, אני קובעת כי אכן בעת עצירת
המעלית, נוצרה מדרגה, וכי התובע שניסה לצאת מהמעלית נתקל במדרגה נפל אפיים ארצה
ונפגע.
האם קיומה של מדרגה מהווה רשלנות מצד הנתבעת ?
- בעוד שהתובעים טוענים כי אכן מדובר ברשלנות טוענות הנתבעות את ההיפך.
לטענת הנתבעות:
- היווצרותה של מדרגה בעת עצירת המעלית היא בלתי נמנעת וזאת לנוכח טיב וסוג המעלית (מעלית מהירות אחת) ואין בכך כדי להקים רשלנות מצדה.
- התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת התרשלה שכן לו אכן הייתה מתרשלת אך סביר שוועד הבית היה מפסיק את ההתקשרות עימה. לא כך הוא הדבר. עד היום הנתבעת ממשיכה ליתן לוועד הבית ולצדדי ג' שירות. משמע שוועד הבית שבע רצון מטיב השירות שניתן על ידי הנתבעת ואין הוא סבור כי היא נהגה או נוהגת ברשלנות בכל הקשור לטיפול במעלית ואחזקתה.
- הגם שהבודק המוסמך מטעם משרד העבודה ציין במהלך בדיקתו ימים ספורים בטרם קרות התאונה, כי יש לכוון דיוק עצירה בקומות בתוך 45 יום, עדיין הוא לא הורה על סגירת המעלית [תסקיר בדיקת מעלית מיום 29.6.15].
- לאחר ששקלתי טענות הצדדים והעדויות שנשמעו לפני הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי לקבל טענות אלה של הנתבעת ואסביר:
- בחוות דעת המומחה מטעם התובעים שנערכה ע"י אינג' יעקב טל מיום 10.3.2019 (ת/4) הוא מגיע למסקנה, כי בכדי לשמור על דיוק בעצירה לא היה צורך בהחלפת מנגנון העצירה. ולראיה בעת בדיקתו את המעלית, כארבע שנים לאחר התאונה ומבלי שהוחלף המנגנון האמור או הוסף בקר, נמצא טווח עצירה תקין.
- עוד עולה מחוות דעתו, כי מקור התקלה במעלית אינו קשור למנגנון העצירה הקיים, אלא לתחזוקה לא תקינה של המעלית, ובכלל זה קיומם של סנדלי מעצור שחוקים ו/או ספוגים בשמן או כבלי הרמה ספוגים בשמן.
- בעדותו חזר אינג' טל חזר על דברים אלה:
"ת. המעלית כמו שאמרנו קודם היא בהתאם לתקן. זאת אומרת לא צריך להוסיף לה שום מערכת כדי שתהיה יותר תקנית...למעשה במעלית הזאת, לפי דעתי, לא נדרש הבקר תדר אלא נדרש טיפול טוב במעלית." (פרוטוקול מיום 4.3.20, עמ' 71 ש' 3-9).
ובהמשך העיד:
"ש. אתה היית עוצר את המעלית על 5-6 ס"מ?
ת. כן. אם זה היה קצת יותר מ-4 לא ("לא" נרשם בטעות - מ.ס.ש.) הייתי עוצר את המעלית. ב-4-5 ס"מ אפשר ליפול." (שם, עמ' 72 ש' 2-3)....
ש. אם היית בודק את המעלית שמונה ימים לפני התאונה היית עוצר אותה?
ת. סביר להניח." (שם, ש' 13-14).
עפ"י דבריו, גם בהפרשי מפלס 4-5 ס"מ יכולה לקרות תאונה:
"ש. אם אני הבנתי נכון, התאונה הזאת הייתה יכולה להתרחש גם כשהמעלית הייתה תקינה לחלוטין, כאשר היה גובה של 4-5 ס"מ?
ת. אני לא יכול להגיד בוודאות. אמרתי בצורה כללית שגם ב-4-5 ס"מ הפרשי מפלס, יכולה לקרות תאונה." (שם, עמ' 73 ש' 21-22).
- גם מומחה הנתבעות, אינג' טננבוים, מעיד בחקירתו פעם אחר פעם, כי המעלית בבניין מגוריו של המנוח מסוכנת למשתמשים בה:
"ש. האם אתה מסכים איתי שהמעלית ברחוב אשר ברש מסוכנת למשתמשים?
ת. כן.
ש. מדוע?
ת. ...המעלית הזו לא יכולה ולא מסוגלת לעצור במדויק בקומה ועקב כך נוצרת מדרגה שיכולה להיות עד 10 ס"מ. זאת תופעה מסוכנת מאוד." (שם, עמ' 94 ש' 23-34).
וכן:
ש. אם תוכל להראות לי בחוות הדעת את המקום שבו כתבת שהמעלית מסוכנת?
ת. מסוכן להשתמש במעלית.
ש. תראה לי בחוות דעתך את העמוד שבו רשמת שהמעלית מסוכנת?
ת. ...מבחינתי זה מסוכן וזה לא מופיע בחוות דעתי. אבל אם שואלים אוי זה מסוכן, אני אומר שלדעתי זה מסוכן, אבל לא אני קובע אלא רק משרד העבודה ומכון התקנים קובעים את זה." (שם, עמ' 95 ש' 12-18).
וגם:
"ש. כשאמרת שלדעתך המעלית מסוכנת. האם זה אומר שמבחינת הנחיות משרד העבודה, התקנים והחוק אסור להשתמש במעלית הזאת?
ת. לא. אני לא משרד העבודה ולא קובע חוק. שאלו אותי אם זה מסוכן, אני אומר שזה מסוכן. זו דעתי האישית." (שם, עמ' 96 ש' 26-29).
- זאת ועוד. לדבריו, אפילו קיומה של מדרגה בגובה ס"מ הינו מצב מסוכן (שם, עמ' 95 ש' 9; עמ' 96 ש' 30-31). שכן, מעצם קיומה של מדרגה ללא תלות בגובהה, ניתן ליפול.
"לשאלת בימ"ש:
ש. במקרה שלנו המנוח ואשתו היו במעלית והייתה מדרגה. כשהם יצאו החוצה מה זה אומר על גובה המדרגה?
ת. כשמעלית יורדת נוצרה מדרגה ואנשים יצאו. אפשרי שאפשר ליפול." (שם, עמ' 97 ש' 11-13).
- עולה אפוא, כי גם אם נוצרת מדרגה בגובה 4-5 ס"מ, שנחשבת תקינה (עפ"י הדין) בסוג המעלית המותקנת בבניין מגורי המנוח ואינה מחייבת השבתתה, עדיין אין בכך כדי למנוע אירוע נפילה כדוגמת אירוע התאונה מושא התובענה. מדברי מומחה הנתבעות, המהנדס טננבוים, אפילו קיומה של מדרגה בגובה ס"מ בודד מסוכן למשתמשים במעלית.
- ואם בכל האמור לא די, הרי שאף מר ברלינר, הבעלים של הנתבעת, סבור כי המעלית מסוכנת למשתמשים בה. כך עולה מחקירתו:
"ש. האם המעלית שהייתה קיימת ברחוב אשר ברש לפני האירוע, לפני שלמדתם, שיפרתם, הייתה מסוכנת או לא?
ת. גם 5 ס"מ יש בזה סכנה כמי שיכול למעוד במעלית. גם מדרגה של 5 ס"מ מי שנתקל בה עלול ליפול.
ש. האם המעלית שהייתה מותקנת ברחוב אשר ברש, דקה לפני מה שקרה, הייתה מסוכנת או לא?
ת. לפי משרד העבודה היא לא מסוכנת.
ש. ולפי דעתך שלך?
ת. שכל מי שיתקל במעלית יפול." (פרוטוקול מיום 19.2.20, עמ' 64 ש' 6-14).
- מן המקובץ עולה כי לא רק שחוות הדעת מטעם התובעים, כמו גם עדותו של מי שערך - אותה - המהנדס טל - לא נסתרה אלא שגם ברלינר וגם המומחה מטעמו תומכים בטענת התובעים כי במועד הרלוונטי הייתה המעלית מסוכנת לשימוש.
- השאלה היא האם הנתבעת ברשלנותה גרמה לכך. כאמור טעמי התשובה לכך חיובית:
א. התובעת העידה מפורשות לו היה מוסבר לה שהתקנת הבקר תדר חיוני להמשך הפעלת המעלית בבטחה ודאי שלא הייתה מהססת ופועלת להתקנתו [ראו עדותה בעמ' 42 פרוטוקול מיום 27.1.20].
ב. זאת ועוד לטענת הנתבעת היא שלחה ביום 29.6.2015 מכתב התראה לוועד הבית באמצעות התובעת בו היא התריעה מפני הסכנה הטמונה בשימוש במעלית נכתב בזו הלשון: "הפרשי העצירה בתחנות מסכנים את המשתמשים במעלית".
לדברי ברלינר מכתב זה נשלח לכל הבניינים בהם הותקנה מעלית מסוג אחד וזאת במסגרת נוהל שהיה קיים בנתבעת, לפחות כעשור, עובר לאירוע נשוא התביעה.
לאור עדות זו אך הגיוני היה כי הנתבעת תצרף מספר מכתבי התראה שכאלה שנשלחו כטענתה לאורך השנים או לכל הפחות מהתקופה שסמוך למשלוח הצעתה מחיר ב-2005 לשם הוכחת דברי ברלינר ולא היא. אי צרוף מכתבים שכאלה יש בהם כדי לפעול לחובת הנתבעת [ראו ע.א. 548/78 שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736,760;דברי כב' השופט קדמי בספרו "על הראיות" (דיונון חלק ב') בעמ' 719]
ג. לא זו אף זו - במהלך עדותו של ברלינר הסתבר כי התאריך המופיע על מכתב ההתראה שכן צורף לראיות הנתבעת אינו נכון. דהיינו כי בעוד שמהמכתב נדמה כי הוא נשלח לפני האירוע נשוא התביעה הרי שבפועל הוא נשלח כשבוע וחצי לאחר האירוע (15.7.15) ולמעשה אף לאחר פטירת המנוח (ראו עדותו פרוטוקול מיום 4.3.20 עמ' 58 ש' 8, 10-11, 33).
- בהינתן כל האמור - הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים הרימו את הנטל והוכיחו כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליה בהיותה אחראית במועד הרלוונטי לתאונה על התחזוקה השוטפת של המעלית ועל כן חבה כלפי התובעים ברשלנות.
- קביעתי זו מקבלת משנה תוקף, בהינתן העובדות הבאות:
א. הבודק המוסמך מטעם משרד העבודה, מר ניסים פניני, העיד, כי אף במעלית מסוג זה ניתן להגיע למצב בו לא תהיה מדרגה. לדבריו הייתה זו החובה של הנתבעת לשפר ולכוון את המעלית כך שהמדרגה תצטמצם ותעמוד על אפס או הכי קרוב לאפס. פניני גם העיד כי ככל שלא מופיעה בדוח הערה או הוראה לכוון דיוק עצירה בקומות זה מכיוון שהמעלית עוצרת בדיוק במפלס.
רוצה לומר כי הגם שמדובר במעלית מהסוג נשוא התביעה עדיין יתכנו מצבים שבהם לא תיוותר מדרגה בעת העצירה של המעלית [ראו עדותו בעמ' 82-83 פרוטוקול מיום 4.3.21].
ב. מעדות טכנאי הנתבעת, מר ניר צרפתי, עולה כי :
- בפעולה פשוטה של כיוון בורג ניתן היה למנוע את היווצרות המדרגה (שם, עמ' 87 ש' 29-32).
- הגם שהיה בקשר עם התובעת לא אמר לה שיש צורך להחליף את המנגנון במעלית (שם, עמ' 87 ש' 21-24).
- למרות שלא הותקן בקר תדר ולא הוחלף המנגנון במעלית הוא לא מצא הפרשי גבהים בביקורו האחרון (שם עמ' 88 ש' 1-3).
ג. הליקוי בדבר אי דיוק עצירה בקומות הופיע הן בתסקיר בדיקת מעלית מיום 5.1.15 והן בתסקיר מיום 29.6.15 - שניהם לפני קרות התאונה, ואילו בתסקירי בדיקת המעלית בתקופות שלאחר התאונה (תסקירים מיום 29.12.15, 22.6.16, 19.12.16, 19.6.17, אשר צורפו לכתב ההגנה להודעת צד ג') לא הופיע הליקוי כאמור.
משמע שניתן היה על ידי תחזוקה נאותה ונכונה למנוע את יצירת המדרגה ולא היה כל צורך לשם כך להתקין בקר כטענת ברלינר.
קיומו של קשר סיבתי בין נפילת המנוח כתוצאה מהמדרגה לבין פטירתו בבית החולים ותוחלת חייו של המנוח:
- המומחה מטעם בימ"ש, פרופ' עמיחי שטנר, קבע בחוות דעתו כי תוחלת חייו של המנוח עובר לתאונה הייתה כשלושה חודשים או מעט יותר. עוד קבע פרופ' שטנר, כי הטראומה של התאונה שכלל כאב, אשפוז, ירידת המוגלובין ולחץ, תרמו לפטירתו שעה שהיוו, קרוב לוודאי, טריגר לאירוע לבבי חד.
- מחוות דעת המומחה עולה כי אירוע הנפילה האיץ את פטירתו של המנוח, ובמילים אחרות, כי ישנו קשר סיבתי-רפואי בין אירוע הנפילה לבין פטירת המנוח.
- למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה והוא גם לא נחקר על חוות דעתו. משכך לא מצאתי כל
סיבה שלא לקבל את חוות דעתו ככתבה וכלשונה, וזאת לעניין קיומו של קשר סיבתי בין הנפילה לבין פטירת המנוח.
באשר לתוחלת החיים, לאחר ששקלתי ולאור הנסיבות כפי שעלו מחוות הדעת והתיעוד שהוצג ראיתי להעמיד את תוחלת חיי המנוח על ארבעה וחצי (4.5) חודשים.
הנזק
כאב וסבל:
- בבואי לקבוע מהו הפיצוי המגיע בגין אב נזק זה לקחתי בחשבון את מצבו הרפואי של המנוח [דמנציה, סרטן ערמונית ועוד] ללא קשר לתאונה, מצב רפואי אשר על פי פרופ' שטנר קיצר באופן משמעותי את תוחלת חייו. מנגד אי אפשר להתעלם מכך שעל אף תחלואיו הרבים התובע עדיין התגורר בביתו עם התובעת וניהל אורח חיים רגיל (עד כמה שניתן) וזאת יש לזכור כי עפ"י עדות התובעת, שלא נסתרה, התאונה אירעה שעה שהיא המנוח ובתם היו בדרך לבילוי במסעדה.
לאור כל האמור ובשכלול הנסיבות כולן, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך של 75,000 ₪.
הפסד העיזבון (רנטה וקצבת שארים)
- לאחר ששקלתי טענות הצדדים ולאור המסמכים שהוצגו ומשך תוחלת החיים הצפויה, ובהינתן שמסך ההפסד הנטען יש ל"חלץ" רק את ידת החיסכון, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך גלובאלי של 10,000 ₪.
הוצאות נסיעה:
- אני מוכנה להניח כי בתקופה בה היה המנוח מאושפז נזקקה התובעת לשירותי הסעה מוגברים. לפיכך ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על 2,000 ₪.
הוצאות קבורה ומצבה :
- לאחר ששקלתי ובנסיבות תיק זה ראיתי להעמיד את הפיצוי על סך של 5,000 ₪ וזאת מעבר לסכום של 8,757 ₪ שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי.
לסיכום:
- כאב וסבל 75,000 ₪
הפסד לעיזבון 10,000 ₪
הוצאות נסיעה 2,000 ₪
הוצאות קבורה ומצבה 5,000 ₪
סה"כ 92,000 ₪.
הודעה לצדדי ג'
- הנתבעת טוענת כי:
א. ככל שהתביעה תתקבל, על הצדדים השלישיים לשפותה בשל העובדה כי היה זה באחריותם לדאוג לתקינות המעלית על דרך של התקנת בקר - מה שהיה מונע היווצרות מדרגה ובעצם מונע את התאונה. משלא דאגו לתקינות המעלית הרי שיש לחייבם בנזקי הנתבעת.
ב. משעה שהתובעת לא הודיעה לנתבעת מיד אודות התאונה הרי שבכך מנעה התובעת את האפשרות לחקור את האירוע, נסיבותיו ותוצאותיו בזמן אמת.
- ייאמר מיד, כי דין טענות אלה להידחות.
כעולה מהסכם שירות למעליות שנכרת בין הנתבעת לצדדי ג' ואשר צורף לכתב ההגנה, הנתבעת מציגה עצמה כמי שעוסקת בהתקנות, שירותי אחזקה ושיפוצים של מעליות נוסעים ומשא, דרגנועים ומתקני הרמה. על כן ובשל כך, שכרו צדדי ג' את שירותיה. כך שברי, כי הנתבעת אינה יכולה להישמע בטענה שהיות וצדדי ג' הם הבעלים של המעלית הם
אחראים לאי תקינותה. הרי בדיוק בשביל זה שכרו את שירותי הנתבעת.
- על הנתבעת הייתה מוטלת האחריות ליידע את צדדי ג' על תיקונים ושינויים שנחוץ לבצע
במעלית בכדי לשמרה במצב תקין ובטוח למשתמשים בה, וזאת ככל שסברה כי יש צורך בשינויים כאמור. לפיכך היא אינה יכולה ל'גלגל' את האחריות הרובצת לפתחה לכתפי צדדי ג'. בעניין אחרון זה אין לי אלא לשוב ולהפנות לקביעותי לעיל.
- חיזוק לאמור ניתן למצוא בעדותו של הבודק המוסמך מטעם משרד העבודה, מר ניסים פניני שהעיד כך:
"ש. אני רוצה להציג לך מספר טענות ואבקש את התייחסותך לכל טענה. המעלית היא רכושה של הדיירים?
ת. נכון.
ש. ולכן ועד הבית הוא זה שיקבע מה בטיחותי ומה לא ולא אתה?
ת. אני לא מסכים.
ש. ועד הבית הוא זה שיקבע לך איזה הוראות אופרטיביות לכתוב בדו"ח?
ת. לא מסכים.
ש. לוועד הבית יש את היכולת המקצועית לקבוע מתי משביתים מעלית ומתי לא?
ת. לא מסכים.
ש. לוועד הבית יש את היכולת המקצועית להחליט מתי יש צורך בהחלפת רכיב בטיחותי מסוים ומתי לא?
ת. לא נכון." (פרוטוקול מיום 4.3.20, עמ' 80 ש' 14-25).
- חיזוק נוסף ניתן למצוא אף בעדותו של מר ניר צרפתי, הטכנאי מטעם הנתבעת שטיפל במעלית. מעדותו עולה כי מעולם לא התריע בפני התובעת, בהיותה נציגת וועד הבית, על הצורך בהתקנת בקר במעלית:
"ש. האם במסגרת שגרת העבודה שלך, אתה צריך לחפש או להתריע על תקלות בטיחות?
ת. אם אני רואה משהו שהוא אכן רלוונטי לבטיחות, בוודאי שאני מתריע.
ש. היית בקשר עם הגב' י'?
ת. כן.
ש. האם אמרת לה שיש בעיה עם המנגנון, צריך להחליף?
ת. לא." (שם, עמ' 87 ש' 19-24)
ובהמשך עדותו,
"ש. האם הגב' י' אי פעם נתנה לך הוראות מה לתקן ומה לא לתקן?
ת. לא
ש. היא דרשה ממך לוותר על תיקונים מסוימים או התווכחה איתך?
ת. לא." (שם, עמ' 88 ש' 18-21).
- ונדמה, כי הדברים מדברים בעד עצמם.
- לאור האמור, ומשעה שהנתבעת הייתה אמונה על שמירה ותחזוקה שוטפת של המעלית, ברי כי כל ההחלטות בדבר החלפת רכיבים, ביצוע תיקונים ושינויים הכרחיים היו מופקדים בידיה ונתונים לשיקול דעתה הבלעדי, ואין היא יכולה לגלגל את האחריות לפתחם של צדדי ג' ונציגות הבית המשותף אשר כפי שעולה מהעדויות פעלו כל השנים בהתאם להנחיות שניתנו ע"י הנתבעת בכל הקשור לענייני בטיחות להבדיל עניני "קוסמטיקה ונראות של המעלית".
- בהינתן כל האמור ראיתי לדחות את ההודעה לצדדי ג'.
סוף דבר:
- התביעה מתקבלת והנתבעת חבה בפיצוי התובעת בגין נזקי העיזבון.
- הנתבעת תשלם לתובעים סך של 92,000 ₪ כמפורט בסעיף 58 לעיל. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.
- סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד למועד תשלומם המלא בפועל.
- כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט עפ"י קבלות ולרבות אגרת בימ"ש, כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל.
- ההודעה לצד ג' נדחית.
- הנתבעת תשלם לצדדי ג' שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.
- בשולי הדברים אציין כי לאור הנסיבות כפי שפורטו בהרחבה בפסק הדין לא מצאתי לחייב את הפניקס במסגרת פסק הדין, ואולם ככל שהנתבעת תפנה ותבקש להפעיל בכל זאת את פוליסת הביטוח שלה אצל הפניקס, כי אז יבוצע תשלום פסק הדין בהתאם לתנאי הפוליסה.
זכות ערעור למחוזי - כחוק.
המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ' אדר תשפ"א, 04 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.