פלוני ואח' נ' טוויל ואח'

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב רשלנות רפואית שנגרמה כתוצאה מטיפול שיניים.

1. בשנת 2008 פנה התובע אל הנתבע לצורך ביצוע טיפולי שיניים, ובעיקר לצורך שיקום שתלים בשתי הלסתות, שבוצעו במרפאה אחרת קודם לפנייתו, אך לא הושלמו. התובע טופל במרפאת הנתבע עד לסוף חודש דצמבר 2012, שאז עזב את מרפאת הנתבע, וזאת מפאת הטיפול הרשלני שקיבל, כך עפ"י טענתו, מהנתבע. במועד העזיבה, טרם הסתיימה מלאכת שיקום השיניים.

טענות הצדדים בתמצית:

גרסת התובע:

2.א.הנתבע נעדר ידע בשיקום הפה ועל אף זאת קיבל על עצמו שיקום מורכב של שתי הלסתות תחת לשלוח את התובע ליעוץ אצל מומחה שיקום. כך למשל הנתבע ביצע שיחזור לקוי של מישור סגר שהיה מעוות בין הלסת העליונה לתחתונה.

ב.כמו כן בעקבות השיקום הלקוי נותר רווח בין השיניים המאחזות, מה שגרם בסופו של יום לדלקת חניכיים שהובילה לעקירת שיניים ואף לביצוע שתלים שלא ניתן היה להשתמש בהם בסופו של יום.

ג.לאחר סבב הטיפולים הראשון סבל התובע מקושי בסגירת הלסתות, קושי בלעיסה וחוסר נוחות והוא נאלץ לחזור אל הנתבע להמשך טיפול.

ד.כמו כן, בכדי לתקן את הליקויים השונים פנה הנתבע כל פעם לטכנאי אחר.

ה.עקב מסכת טיפולים לקויה וארוכה עזב את מרפאת הנתבע כאשר מצב פיו לקוי ונגרמו לו נזקים בשתי הלסתות בעטיים הוא נדרש כיום לעבור שיקום פה כולל מורכב ממושך ויקר, בעלות של 140,500 ₪ ( סעיף 47 לכתב התביעה).

 ו. התובע מוסיף וטוען כי הנתבע לא העביר לו את תיקו הרפואי המלא, חרף פניות

רבות של עורך דינו. רק לאחר חמישה חודשים ממועד הגשת כתב התביעה המציא הנתבע את "גיליון המעקב".

ז.הרשומות שהועברו אליו אינן אותנטיות שכן מעולם לא ראה את הנתבע מנהל רשומה רפואית בזמן אמת. בכל מקרה טוען התובע כי אין המדובר בתיקו הרפואי המלא שכן חסרים צילומים רבים, תכנית טיפולית, הצעת מחיר מסודרת וקבלות על תשלום.

3. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת שנערכה ביום 25.10.13, על ידי ד"ר זאב מידן- רופא שיניים מומחה בשיקום הפה (להלן: "ד"ר מידן"). ד"ר מידן הסתמך בחוות דעתו על דברי התובע, על ממצאי בדיקתו ועל צילומים שנעשו על פי בקשתו (צילום פנורמי מיום 7.8.13 וצילום סטטוס מיום 14.10.13).

יצוין כי לטענת ד"ר מידן במועד בדיקת התובע והכנת חוות הדעת לא עמד לפניו תיקו הדנטלי של התובע, שכן עד למועד עריכת חוות הדעת כאמור, הנתבע לא העביר לתובע את תיקו הדנטלי.

בהתייחס למצב שיני התובע עובר לטיפול, ציין ד"ר מידן כי בהעדר מידע קודם הוא אינו יכול לדעת מה קדם לביצוע העקירות ולהשתלות שנמצאו בפיו של התובע.

יחד עם זאת ובהסתמך על דברי התובע מציין ד"ר מידן בחוות דעתו כי התובע הגיע לנתבע כשבפיו גשרים זמניים בשתי הלסתות, נתמכים על שתלים שבוצעו במרפאה אחרת.

בנוסף וכעולה מחוות הדעת, התובע סיפר לד"ר מידן, כי במועד הגיעו לנתבע נותרו בפיו 4 ניבים וכן שן טוחנת אחת עליונה מימין.

4.עוד עולה מחוות דעת ד"ר מידן כי הטיפול שבוצע בתובע היה טיפול רשלני שנעשה בחוסר מיומנות קיצוני ביחס לשיקום שתי הלסתות. לדידו היה על הנתבע להפנות את התובע למומחה לשיקום או לכל הפחות לייעוץ אצל מומחה שכזה באשר להמשך הטיפול ותיקון הטיפול שבוצע במרפאה קודמת.

בחוות דעתו מפרט ד"ר מידן את הליקויים בטיפולי השיניים שביצע הנתבע בפיו של התובע, בין השאר, כדלקמן:

א.עקירת 4 הניבים ושן טוחנת עליונה מימין גרמו לאיבוד המימד האנכי הנכון לשיקום השיניים. בעקירות אלו למעשה איבד הנתבע את היכולת להעתיק מימד אנכי נוח על מנת לשחזרו בביצוע הגשרים הקבועים והותיר מימד אנכי טעון תיקון.

ב. בוצעו טיפולי סגר לקויים: לא נעשה איזון נכון בין סגר ימין ושמאל באופן שנוצר פער של 3 מ"מ בין צד שמאל לצד ימין, מנשך פתוח קדמי וחלוקת עומסים לא שווה בין כל השתלים.

ג.העדר שימוש בשני שתלים (47-46) והתנהלות לא ברורה גם ביחס לשתל 32 [ראה עמ' 4 לחוות הדעת פסקה 1]

ד.נטילת מטבעים רבים מדיי ושליחתם למעבדות שונות, מעידים על חוסר ידע להתמודד עם שיקום פה בסדר גודל כזה.

ה.תקופת השיקום נמשכה זמן לא סביר.

5.ד"ר מידן המליץ על תכנית שיקום מורכבת שכללה:

א.ביצוע שני גשרים זמניים מעבדתיים מחוזקים במתכת בשתי הלסתות תוך הקפדה על נטילת מידות מדויקות של מימד אנכי.

ב.תהליך של בקרה והתערבות לבדיקת תפקוד, פונטיקה ואסתטיקה אשר נמשך

שלושה חודשים ובו ניתן לבצע התערבות כירורגית להוצאת השתל בשן 46 והערכה לגבי ביצוע שתל מחודש.

ג.העתקת המימדים לגשרים קבועים תוך שימוש נכון באותם שתלים שלא נעשה בהם כל שימוש במועדים הרלוונטיים.

ד. סך הכל עלויות השיקום - 140,500 ₪ (נכון למועד כתיבת חוות הדעת).

גרסת הנתבע:

6. במסגרת כתב ההגנה, טען הנתבע כי אין להטיל עליו כל אחריות וכי אין לקבוע שהתרשל כלפי התובע. עוד הוסיף הנתבע וציין כי הטיפול בתובע שנערך בין השנים 2008-2012 לא היה רציף אלא עם הפסקות בין סבב טיפולי אחד למשנהו.

באשר למסירת הרשומות הרפואיות, הנתבע מודה כי לא מסר מיד את תיקו הרפואי של התובע לידי עורך דינו, וזאת משום שניסה להניא את התובע, שהביע נכונות להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, מלהגיש את תביעתו. בכל מקרה טוען הנתבע כי מדובר ברישום אוטנטי שבוצע בסיום כל טיפול שלא בנוכחות המטופל (התובע).

7.לגופו של עניין, טוען הנתבע כי התובע הגיע אליו כאשר בפיו שתלים וכתרים, זמניים וקבועים, שנעשו במרפאת שיניים אחרת כשש שנים קודם לכן. הנתבע הכין תכנית טיפולים על סמך צילום פנורמי שנערך ביום 30.3.08, וטרם תחילת הטיפולים הסביר לתובע מה מצב פיו ומהי התכנית השיקומית הנרחבת שהכין ושכללה: עקירת שיניים, הוספת שתלים וכתרי חרסינה.

כמו כן טען הנתבע כי הסביר לתובע את הסיכויים והסיכונים בביצוע פרוצדורה רפואית שכזו, וכי הוסכם בינו לבין התובע שעלות הטיפול הכולל בפי התובע תעמוד על 20,000 ₪.

8.הנתבע טוען כי הטיפול במרפאתו בשיני התובע החל ביום 11.9.08.

במסגרת הטיפול בוצעו לתובע עקירות בלסת העליונה והתחתונה והותקנו שתלים, כאשר לאחר תקופת ההחלמה הוצאו הכתרים הזמניים, הונחו כיפות ריפוי, נלקחו מידות והודבקו כתרי החרסינה. כך שלמעשה טוען הנתבע כי שיקום פיו של התובע הסתיים בחודש אפריל 2009 ולשביעות רצונו של התובע. (להלן: "סבב הטיפולים הראשון").

9. הנתבע טוען כי כמה חודשים לאחר תום הסבב הראשון, התקשר אליו התובע וטען כי השיפוע של הסגר לא ישר. הנתבע הסביר לתובע כי בעיה זו יש לפתור על ידי איזון הכתרים הקיימים. התובע סרב והתעקש כי יש להחליף את כל 28 הכתרים.

 לפיכך, ביום 11.7.09 הזמין הנתבע את התובע לטיפולים נוספים במסגרתם הותקנו גשרי חרסינה חדשים בשתי הלסתות. טיפולים אלו הסתיימו ביום 15.10.09 לשביעות רצונו של התובע (להלן: "סבב הטיפולים השני").

10.לאחר שנתיים מתום סבב הטיפולים השני, פנה התובע לנתבע וביקש כי התובע יחליף את הכתרים שבפיו בכתרים חדשים משום שהוא חש בחוסר סימטריה במנשכים ובאורך שיניים שאינו שווה בשני הצדדים. חרף הסבריו של הנתבע כי לא יכול להיות שיוון מוחלט באורכי השיניים בשני הצדדים עקב נסיגת העצם, התובע התעקש להחליפם. בשל החברות ששררה ביניהם הסכים הנתבע להחליף לו את שני הגשרים בשתי הלסתות, פעם נוספת ולמעשה ללא כל הצדקה רפואית.

הטיפולים החוזרים התחילו ביום 31.1.12 והסתיימו ביום 18.10.12 ובמסגרתם: נלקחו מידות להכנת כתרים זמניים אולם התובע שביקש לחסוך עלויות ביקש שבמקום להחליף לכתרים חדשים, ינסר הנתבע את הכתרים שנמצאו בפיו. במהלך ביצוע המדידות התגלתה דלקת חניכיים בלסת התחתונה ואף נעשה ניתוח כירורגי להוצאת רקמות פיברוטיות דלקתיות. נעשו מדידות רבות של הלסתות והרכבת כתרי חרסינה ישנים כפי דרישת התובע, ובנוכחות אריאלה - ידידתו של התובע. (להלן: "סבב הטיפולים השלישי").

11. ביום 1.11.12 הגיע התובע למרפאת הנתבע בפעם הרביעית וטען כי מישור הסגר עם שיפוע ולמרות שהדבר אינו מפריע לו בלעיסה ולשם הרגשתו הטובה, ביקש כי הנתבע יחליף שוב את הכתרים (להלן: "סבב הטיפולים הרביעי"). לאחר שניתנה הסכמת התובע ניסה הנתבע להוציא את הגשרים אולם הצליח לעשות כן רק באופן חלקי. לפיכך, הוחלט להשאיר את הכתרים בלסת העליונה ולטפל רק בלסת התחתונה.

הנתבע התקשר עם הטכנאי, התחיל במדידות ואף קבע פגישה עם הטכנאי ליום 25.12.12. התובע לא הגיע לפגישה זו, ובעצם הפסיק להגיע למרפאת הנתבע והופסקו יחסי רופא מטופל.

12. הנתבע טוען כי התובע לא שילם לו בעבור הטיפולים על כן הגיש במקביל להגנתו תביעה שכנגד בסך של 120,000 בעבור הטיפולים שביצע בכל סבבי הטיפולים.

13. הנתבע טוען כי מצבו הרפואי של התובע כפי שתואר בחוות דעתו של ד"ר מידן אינו תואם את מצבו הרפואי לאחר סיום הטיפולים אצלו וזאת לנוכח משך השנים שעברו.

14. הנתבע סבור כי העלויות שפורטו בחוות דעת ד"ר מידן מוגזמות ובכל מקרה כי יש להטיל על התובע עצמו את האשמה למצבו הרפואי שכן הוא התעקש לבצע החלפת כתרים פעם אחר פעם ללא כל הצדקה.

15.בכל מקרה, ביקש הנתבע לקבוע כי לא התרשל אלא נהג כרופא סביר ומשכך דין התביעה נגדו להידחות.

עד כאן גרסאות הצדדים.

מומחה בית משפט:

16. לאחר הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע בקשה לפטור אותו מלהגיש חוות דעת רפואית מטעמו וזאת מפאת חיסרון כיס, וכן למנות מומחה מטעם בית המשפט. בהחלטה מנומקת מיום 17.8.15 קבעתי כי אכן יש מקום לפטור את הנתבע מצירוף חוות דעת רפואית.

כמו כן, ונוכח הנסיבות מיניתי מומחה מטעם בית המשפט בתחום שיקום הפה, פרופ' נח שטרן (להלן: "פרופ' שטרן"), אשר הגיש חוות דעת, השיב על שאלות הבהרה שנשלחו לו מטעם התובע ואף נחקר לפני חוות דעתו.

17. מחוות דעתו ומעדותו של פרופ' שטרן לפניי עולה, בין השאר כי:

• אין זו פרקטיקה מקובלת שמתרפא מכתיב את תוכנית הטיפול לרופא שכן, למתרפא אין השכלה דנטאלית.

• מצב פיו הראשוני של התובע [ריבוי שתלים] הצדיק והצריך טיפול על ידי מומחה בתחום שיקום השיניים [עמ' 17 שורה 17].

• עקב חוסר הניסיון של הנתבע בשיקום, ביצוע החלפות כתרים תכופות והחלפת טכנאים נגרמו לתובע הליקויים המתוארים על ידו.

• גם אם התובע הגיע עם שתלים שלא נעשו באופן תקין במרפאה הקודמת, מרגע קבלת המטופל וביצוע טיפולים בשניים, האחריות למצב שיניו של התובע היא של מי שממשיך בטיפול ובמקרה שלנו על הנתבע [עמ' 20 שורות 18-25].

• מהנתונים שהוצגו בפניו, אין זה מתקבל על הדעת שמ - 2009 שאז סיים הנתבע לטפל בתובע - ועד למועד בדיקת התובע אצלו [אצל פרופ' שטרן – מ.ס.ש] טופל התובע על ידי מומחה אחר. [עמ' 22 שורות 4-5].

• עפ"י הפרקטיקה המקובלת, לפני תחילת ביצוע טיפולי שניים משקמים יש לבצע צילומי פה. ככל שבוצעו צילומים כאלה אלה לא הוצגו לו במסגרת המסמכים שהועברו אליו על ידי הנתבע בעת בדיקתו את התובע. [עמ' 12 שורות 18-32]

• רופא סביר היה צריך לזהות את חוסר ההתאמה בלסת התחתונה לבין הלסת העליונה ולא להדביק את הכתרים בהעדר חיבור לשתלים בלסת התחתונה, שכן חוסר התאמה זו עלולה להוביל למצב של דלקת חניכיים (כפי שאכן קרה בסופו של יום). לפיכך המליץ המומחה להחליף את הגשר בלסת התחתונה. [עמ' 14 שורות 25-32]

• מהמסמכים הרפואיים שהוצגו לו עולה כי הנתבע ביצע ארבע פעמים שיקום בלסת התחתונה ושלוש פעמים בלסת העליונה. [עמ' 15 שורה 17]

• מצב פיו הנוכחי של התובע הוא תוצאה של אי השלמת הטיפול בלסת התחתונה אצל הנתבע. [עמ' 19 שורות 3-12].

  הראיות:

  18. התובע נחקר על תצהירו ואף הגיש תיק מוצגים שכלל:

  א.צילום שיניים מיום 14.10.13 - סומן בדיון - ת/1 ואילו שאר המסמכים יסומנו כעת:

  ב.התכתבויות בינו לבין הנתבע - ת/2.

  ג.חוות דעתו של ד"ר מידן - ת/3.

  ד.חוות דעתו של פרופ' שטרן - ת/4.

  ה.תיק מתרפא ריק לדוגמא - ת/5.

  ו.פרסומים באינטרנט של הנתבע מיום 25.6.16 - ת/6.

  ז.שאלון ותצהיר תשובות לשאלון של הנתבע - ת/7.

  ח.צו לפי סעיף 45 לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש) התשל"ט 1979 - ת/8.

  ט.שאלות הבהרה ותשובות המומחה - ת/9.

  19. הנתבע נחקר אף הוא על תצהירו, וכן הוגש מטעמו תיק מוצגים שכלל את גיליון המעקב שניהל בעניינו של התובע לתקופה שמיום 13.8.08 ועד ליום 25.12.12 - מסומן כעת נ/1.

   

   

  דיון והכרעה:

  20. בכדי להכריע בתביעה עלי לדון בשאלות הבאות:

  • האם נערכה רשומה רפואית כדין.

  • האם הנתבע התרשל בטיפול בתובע

  • ככל שהתשובה לשאלות אלה תהא חיובית כי אז יש לדון בשתי שאלות:

    1.האם יש להטיל על התובע אשם תורם

    2.מהם נזקי התובע.

    ראשון ראשון ואחרון אחרון.

    רשומה רפואית והעברת נטל הראיה:

    21.בסעיף 17 (א) לחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996 (להלן: "סעיף 17 לחוק זכויות החולה") הנושא את הכותרת "חבות ניהול רשומה רפואית נקבע:

    " 17.(א) "מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה

    רפואית הרשומה הרפואית תכלול בין היתר, פרטים מזהים

    של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר התיעוד

    הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, אבחון

    מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול, ואולם תרשומת אישית  של המטפל אינה חלק הרשומה הרפואית."

    בע"א 8146/13 גושה נ' בית חולים אלדגאני (בפירוק) (2016) (להלן :"פרשת גושה") נקבע בין השאר ביחס לסעיף 17 לחוק זכויות החולה :

    "ההוראה- שהוכרה כמחייבת בפסיקה עוד טרם שעוגנה בחוק זכויות החולה - נועדה לשרת הן את ההליך הרפואי, הן את ההליך המשפטי והן את זכויות המטופל (ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625,633 (2004). בבסיסה עומד הצורך לאפשר טיפול טוב יותר למטופל על ידי מעקב צמוד אחר הטיפולים שניתנים לו...לצד זאת המשמעות המשפטית של אי עמידה בהוראת החוק, במישור הנזיקי, יכולה להיות העברת נטל ההוכחה, וכך על רקע חוסר השוויון המובנה שבין רופא למטופל, כאשר זה האחרון פעמים רבות אינו מודע לפרטי הטיפול המוענק לו, למשמעותו הכוללת ולסיכונים שהוא טומן בחובו". 

    כלומר, שהרופא המטפל אינו עומד בחובת התיעוד הנטל להוכיח מדוע נהג כך עוברת לכתפיו, שכן העדר רישום רפואי מסודר גורם לתובע קושי ראייתי בבואו להוכיח תביעתו. לא יצליח הרופא המטפל להוכיח כי העובדות הן כפי שטען, יקבל בית המשפט את העובדות כפי שנטענו על ידי התובע. [ראו ע"א 8842/08 עזבון המנוח לב ארי זל נ' ד"ר סרנת (2011); ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור, פד"י נח(5) 54 , 64 (2004) וכן ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'ציק, פד"י נ' (551-552]

    22.ובענייננו, בעוד שהתובע טוען כי הרשומה הרפואית חסרה טוען הנתבע את ההיפך. לאחר שעברתי על הראיות שהוגשו אני סבורה כי יש בראיות שהוצגו והוגשו כדי לתמוך בטענות התובע דווקא:

    א.אין מחלוקת כי התובע הגיע למרפאת הנתבע לצורך שיקום דנטאלי של פיו.

    בדף רישום ממצאים דנטליים (ללא תאריך) נכתב תחת הכותרת:

    "סיכום ממצאים ואבחנה":

    8 שתלים במצב פרידנטלי סביר. שיניים 13, 23, 15

     עם דלקות חניכיים ונסיגה מתקדמת. שן 43 דלקת ...בשורש, שן 33 דלקת פריאפיקלית חריפה".

    ואילו תחת הכותרת: "תכנית טיפול" נכתב:

    "עקירות 13,23,15,33,43..."

    יתר פרוט הטיפולים שבוצעו בכל פגישה ופגישה פורטו במסגרת "גיליון מעקב".

    ב.לטענת הנתבע הטיפול הרפואי במרפאתו החל במרץ 2008 כאשר אז הוצגה על ידו לתובע תוכנית טיפול וכן דובר על עלויות.

    כך נרשם בעניין זה בסעיף 5 לתצהירו:

    "הכנתי למר ג' תוכנית טיפולים על סמך תוצאות צילום פנוראמי שנערך לו והוסבר לו הסיכונים והסיכויים של התוכנית וכמובן סוכם על עלויות הטיפול..."

    ובסעיף 7:

    "אני הסברתי למר ג' על מהות הטיפול הנדרש, על סיכויו וסיכוניו כולל כל שלב בתוכנית הטיפול. כמו כן הוסבר לו על ידי אודות ממצאי הצילום הרנטגני וכי ישנו צורך על פי ממצאי הצילום בבדיקה הקלינית שנערכה לבצע תוכנית טיפול מקיפה..".

    ובסעיף 8:

    "מר ג' קיבל כאמור את כל ההסברים הדרושים ומעבר לכך והטיפול נעשה על הצד הטוב ביותר".

    ג.מעיון בתיק הטיפולים שצרף הנתבע לתצהירו, לא ניתן למצוא תמיכה לעדותו. הדעת נותנת כי לו אכן היה הנתבע מסביר לתובע מהו הטיפול שיש לבצע ומהם הסיכונים הכרוכים בביצוע טיפול שכזה או מהם הסיכויים היה לכך אזכור כלשהו בתיק הטיפולים.

    לא כך הוא הדבר. אין כל אזכור לעניין הסכמת התובע לטיפול המוצע - ולצורך העניין אין גם חתימה של התובע כאות להסכמה לתוכנית הטיפול המוצעת או לעלותה.

    ד.לא זו אף זו - גם אם נניח לטובת הנתבע כי הסביר לתובע בעל פה ובתמצית את הטיפול שלטעמו יש לבצע ואף מסר לו הסבר קצר (גם כן בעל פה) אודות הסיכונים והסיכויים של טיפול זה, עדיין היינו מצפים למצוא בתיק לפחות תרשומת כלשהי - ביחס לעלויות בכלל ועובר לתחילת הטיפולים בפרט.

    עיון בתיק הטיפולים כאמור מלמד כי דבר מהנ"ל לא נעשה.

    ה.גם טענת הנתבע לפיה עובר לתחילת ביצוע הטיפול, הוא ביצע כמקובל וכנהוג (בטיפולים מסוג זה שביצע בתובע) את כל הצילומים הרלוונטיים - לא הוכחה. בעניין זה ראו עדות פרופ' שטרן לפיה לא הוצגו לו שום צילומים. [פרוטוקול 8.11.17 עמ' 12 שורה 32.]

    23.המסקנה המתבקשת מן המקובץ, וכך גם אני קובעת, כי התובע הרים את הנטל והוכיח שהרשומה הרפואית שנערכה על ידי הנתבע בעניינו נערכה באופן חסר. משכך ובהעדר כל הסבר מניח את הדעת מצד הנתבע, ההנחות שלהלן תהינה כולן לטובת התובע. רוצה לומר - הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות עוברת לכתפי הנתבע.

    האם הנתבע התרשל בטיפול בתובע:

    24.סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") עוסקים בעוולת הרשלנות הכוללת את חובת הזהירות והפרתה וכן את הנזקים ככוללים גם את חובת הזהירות המושגית של רופא כלפי מטופלו.

    כבר נקבע לא אחת בפסיקה כי טיפול רפואי צריך שיהיה בהתאם לפרקטיקה רפואית מקובלת כאשר, במהלכו נדרש הרופא לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע נזקים, והכול מתוך ניסיונו המדעי והספרות המקצועית העדכנית הקיימת אותה שעה. [ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פ"ד נ (3) 784, ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י- משרד הבריאות, פ"ד מה (2) 142].

    כמו כן ובאותו עניין, ראו את שנקבע בע"א 58/92 קנטור נ' ד"ר מוסיוב פדי לט (3) 253:

     

    "התהליך הטיפולי", שבמסגרתו נוצרים אותם "יחסי השכנות" בין הרופא לחולה שמהם נגזרת חובת הזהירות המושגית של הרופא, כולל, קטיגורית, שלושה שלבים: האבחון, ההחלטה על דרך הטיפול והטיפול עצמו. מדרך הטבע, הרי במקרים רבים חוזר תהליך זה על עצמו שוב ושוב במהלכם הרגיל של יחסי הרופא והחולה, שכן על-פי רוב מחייבים הטיפול והמעקב קיומו של רצף בלתי פוסק של החלטות, המתבססות על דברים חדשים המתגלים תוך כדי הטיפול. משום כך, אין הרופא יוצא ידי חובתו בכך בלבד שהוא מקבל את ההחלטה, ההולמת את הממצאים הגלויים, אלא שומה עליו לפעול בשקידה ראויה ובמאמץ סביר, על-מנת שהממצאים הללו אכן יובאו לידיעתו, שאם לא כן כל החלטה, המתבססת על ממצאים חסרים, תהא לוקה בחסר אף היא, ואין כל משמעות לכך שנאמר, שהרופא המליץ על הטיפול, שהלם את הממצאים שהיו לפניו. אין אנו שואלים את עצמנו רק מה צפה הרופא במצב נתון מסוים אלא גם מה צריך היה לצפות ומה יכול היה לצפות נוכח התפתחות הדברים.

    25.יישום האמור בעניינו מלמד כי במקרה שלפניי הנתבע אכן התרשל בטיפול בתובע ואסביר:

    • כעולה מחוות דעת פרופ' שטרן, היה על הנתבע להפנות את התובע למומחה המתמחה בשיקום פה או למצער להתייעץ עם מומחה שכזה.

      עוד קבע פרופ' שטרן חוות דעתו כי רופא סביר היה צריך לזהות את חוסר ההתאמה בין שתי הלסתות, ולא להדביק כתרים וזאת בהעדר כאמור חיבור מספק לשתלים בלסת התחתונה.

      לדעתו, כפי שהסביר זאת בחוות דעתו וחזר על כך גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט, מצב פיו הנוכחי של התובע לקוי. לטעמו, מצב זה, הנו תוצאה של הטיפול שעבר אצל הנתבע. לשון אחר כי קיים קשר סיבתי בין מצב שינוי הלקוי של התובע לטיפולי השיניים שקיבל מהנתבע.

    • משקבעתי כי הרשומה הרפואית חסרה, הועבר הנטל אל כתפי הנתבע להוכיח גרסתו, וכאמור לא מצאתי בגרסת הנתבע או בראיות שהגיש כל תימוכין לטענותיו לפיהן לא התרשל כלפי התובע. לא זו אף זו, כאמור גם בחוות דעתו של פרופ' שטרן אין בה כדי להושיע את הנתבע, נהפוך הוא.

    • טענתו העיקרית של הנתבע היא כי ביצע שיקום פה מוצלח בשני סבבי הטיפול הראשונים אולם לבקשתו של התובע וחרף הטיפולים המוצלחים שבוצעו, ביצע טיפולי שיקום נוספים שלא הושלמו. טענות אלה, למעט העובדה כי נאמרו ע"י הנתבע לא הוכחו בראיות, ולפיכך לא מצאתי לקבל טענה זו. אין זה סביר בעיני כי רופא יבצע טיפול משקם יעיל ומוצלח בפיו של המטופל וחרף ההצלחה יבצע טיפולי שיקום נוספים, רק משום שהמטופל (שאינו בעל השכלה רפואית), ביקש זאת ממנו.

      עניין זה כשלעצמו נוגד כל היגיון בריא ובוודאי מנוגד לפרקטיקה הרפואית המקובלת, הכל כפי שפורט והוסבר על ידי פרופ' שטרן, הן בחוות דעתו והן בחקירתו הנגדית, עדות שכאמור לא נסתרה על ידי הנתבע, ושלא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה.

      סיכום ביניים: בהינתן האמור אני קובעת כי הנתבע התרשל כלפי התובע.

      האם יש להטיל על התובע אשם תורם:

      26.א.הלכה פסוקה היא שהאשם התורם מבטא את תרומתו העצמית של הניזוק לקרות

      הנזק [ראו בעניין זה ע"א 2904/92 עיריית ת"א נגד עזבון המנוח לטרהויז על ידי מנהל עזבונו אפריים אוריון, פד"י נ' (1) (754).

      לשון אחר - בכדי לקבוע 'אשם תורם' לא די בהתרשלות הניזוק כלפי עצמו, שכן בהעדר קשר סיבתי בין רשלנותו הנטענת ובין קרות הנזק על ידי המזיק אין מקום לקביעת אשם תורם.

      ב.בעוד שהתובע טוען שאין להטיל עליו כל אשם תורם, טוען הנתבע כי בנסיבות העניין יש להטיל על התובע אשם תורם מכריע העולה עד כדי 100% וזאת בהיותו מונע הנזק הטוב ביותר. לטענתו, התובע הוא זה שדרש ממנו לחזור על הטיפול כמה וכמה פעמים ללא כל צורך רפואי, התובע הוא זה שהפסיק את הטיפול על דעת עצמו, לפי הודעתו שלו.

      ג.עוד טען הנתבע כי התובע לא פעל להקטנת הנזק שעה שלא פנה לטפל בשיניו מאז ניתק את הקשר עם הנתבע בדצמבר 2012 ולכל הפחות מאז שנבדק על ידי פרופ' שטרן.

      מנגד טוען התובע, כי אין להטיל עליו כל אשם תורם, שכן לא הוכח על ידי הנתבע שביצע טיפול אחר טיפול בפיו של התובע לאור דרישת התובע או שהתובע כפה עליו לעשות כן.

      ד.לאחר שעיינתי בראיות שהוצגו בפניי, כמו גם בעדותם של התובע והנתבע, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 35% וזאת, בין השאר, מהנימוקים הבאים:

      -אין חולק כי התובע שב אל הנתבע פעם אחר פעם, על אף שסבר כי הטיפול שקיבל היה לקוי.

      -התובע בחר שלא להתייעץ עם מומחה אחר.

      -חרף תלונותיו הרבות וחוסר שביעות רצונו מהטיפול, המשיך להפנות אל הנתבע מטופלים (פרוטוקול 8/11/17 עמ' 26 שורות 3-15).

      -התובע לא פנה לתקן את הנזקים שפיו, לא בתום הטיפול אצל הנתבע, ולא לאחר בדיקתו ע"י פרופ' שטרן.

      ה. משכך ובהינתן כל האמור ובשקלול כל הראיות שהוצגו לי, ראיתי להעמיד את אשמו

      של התובע על 35%.

      סיכום ביניים:

      27.א.אשמו התורם של התובע הוא בשיעור 35%.

      ב.הנתבע חייב בנזקי התובע בשיעור 65%.

       

      נזקים:

      טיפולים רפואיים:

      28.א.בעוד שהתובע תמך את תביעתו בחוות דעת רפואית מטעמו, הנתבע ביקש כי בית

      המשפט ימנה מומחה מטעמו, וזאת עקב חסרון כיס. התובע התנגד ובסופו של יום ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קיבלתי את בקשת הנתבע ומיניתי את פרופ' שטרן כמומחה מטעם בית המשפט.

      ב.מחוות דעתו של פרופ' שטרן עולה, כי אכן הנתבע התרשל. כך סיכם פרופ' שטרן אתהליקויים שמצא בפיו של התובע:

      (1)לסת התחתונה: בצד הימני בשני השתלים האחרונים אין תמיכה או מגע בין הגשר לשתלים, כתרים 46 ו-47 בצד ימין אינם מחוברים לכתרים שעמדו שקדמו להם ואינם קשורים או נתמכים על ידי השתלים מתחתם. בצד השמאלי כתרים מספר 33, 35, 36 אינם יושבים בצורה מלאה על השתלים אלא באופן חלקי בלבד. שתל או שניים בצד ימין של הפה שכנראה "נקברו" מתחת לחניכיים. שיקום הכרחי בלסת התחתונה בה הכתרים אינם מחוברים לשתלים כהלכה, התובע אמור לעשות שימוש בפיו לצורך מנגנון הלעיסה העיקרית. כלומר, הסרת הגשר התחתון- 13 יחידות סך הכול והתקנת שני גשרים עצמאיים בלסת התחתונה בצד ימין ובצד שמאל.

      (2)לסת העליונה: מחוות הדעת עולה כי לדעת פרופ' שטרן הטיפול שנעשה היה טוב והלסת תקינה לעומת זאת בחקירתו הנגדית חזר בו פרופ' שטרן וציין כי גם בלסת העליונה נמצאו ליקויים אם כי "סבילים" כלשונו [ראו עמ' 19 שורות 15-18). מה הם אותם ליקויים לא פירט המומחה בחקירתו.

      ג.בחוות דעתו לא נקב פרופ' שטרן בעלויות הטיפולים להם זקוק התובע לדעתו. לעומת זאת במסגרת חקירתו הנגדית כאשר נשאל על עלויות השיקום השיב:

      (1)מחיר לכתר חרסינה נע בין 3,500 ל- 4,000 ₪ לכתר חרסינה עם מתכת אחד. (פרוטוקול 8/11/17 עמ' 11 שורות 24-25)

      (2)עלות כתר זמני אחד עולה בטווח של 300-500 ₪ (פרוטוקול 8/11/17 עמ' 11 שורה 29).

      ד. למקרא שתי חוות הדעת - נדמה כי אין מחלוקת בין ד"ר מידן לפרופ' שטרן באשר ללסת התחתונה. לדעת שניהם הטיפול בלסת התחתונה היה רשלני. גם באשר לסכומים ולעלויות נדמה כי אין מחלוקת אמיתית בין שני המומחים.

      הנתבע לא ביקש לחקור את ד"ר מידן וגם לא הציג מחירון המקובל במרפאתו לטיפולים כגון אלה. זאת ועוד הנתבע גם לא התייחס בסיכומיו לטענות התובע בכל הקשור לעלויות השיקום.

      באשר ללסת העליונה - אמנם נכון כי בתחילה סבר פרופ' שטרן שאין למצוא בה ליקויים ואולם כאמור בחקירתו שינה מדעתו מבלי שפרט מהם הליקויים. ב"כ הנתבע לא מצא לחקור את פרופ' שטרן בעניין זה וזאת חרף השינוי בעמדותיו במהלך החקירה.

      ה.משכך ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי שוב בחוות הדעת כמו גם בסיכומי הצדדים ובעדותו של פרופ' שטרן לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי חוות הדעת של ד"ר מידן מטעם התובע תואמת כמעט במלואה את עמדתו של פרופ' שטרן בסופו של יום.

      29.בהינתן האמור ראיתי לקבוע כי:

      • ביחס ללסת התחתונה זכאי התובע להחזר מלא בהתאם לאמור בחוות הדעת מטעמו.

      • ביחס ללסת העליונה, כמו גם ביחס לעלויות הנלוות לטיפול בשתי הלסתות, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי, אם כי על דרך של אומדנה.

        סה"כ זכאי התובע בגין טיפולי השיניים לסך של 115,000 ₪ .

        כאב וסבל:

        30.התובע עותר בסיכומיו לפיצוי בגין אב נזק זה בסך של 200,000 ₪ וזאת מאחר שעבר במשך תקופה ארוכה טיפולי שיניים רבים אצל הנתבע בהתחשב בטיפולים שעוד יצטרך לעבור בעתיד.

        לאחר ששקלתי בדבר - ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על 100,000 ₪ .

        פגיעה באוטונומיה:

        31.התובע טוען כי התנהגות הנתבע כלפיו מהווה מחדל מתמשך. לטענתו היה על התובע ליידע אותו בדבר המצב האמיתי של שיניו ולדאוג ולהפנות אותו למומחה מתאים. תחת זאת, יצר הנתבע, כך לדברי התובע, מצג שווא לפיו הוא יכול לתקן ולשקם את שיני התובע. לפיכך טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין אב נזק זה.

        32.בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, (פורסם ב -12/3/18), נקבע על ידי כבוד השופט עמית כי כאשר נפסק פיצוי בגין אם הוא כאב וסבל שוב אין מקום לפסוק פיצויים בגין (ראש הנזק) פגיעה באוטונומיה.

        בנסיבות ומשעה שפסקתי לתובע פיצוי בגין אב הנזק 'כאב וסבל' שוב, אין התובע זכאי לפיצוי בגין אב נזק זה.

        אובדן הכנסה והוצאות נסיעה:

        33.לטענת התובע נגרמו לו הוצאות נסיעה, שכן הוא עבר את הטיפולים במרפאת הנתבע בראשון לציון. עוד טען התובע כי נגרמו לו הפסדי שכר ואולם שעה שהוא עצמאי, אך הוא יכול להמציא תלושי שכר ואסמכתאות על הפסדים.

        הגם שמדובר "בנזק מיוחד" שעל פי הפסיקה יש להוכיח כדבעי ואין לטעון כלפיו בעלמא, עדיין אני מוכנה להניח שהתובע אכן נדרש וידרש להוצאות נסיעה לטיפולי השיניים. משכך ראיתי לפסוק לו על דרך האומדנה פיצוי בסך של 4,000 ₪.

        באשר להפסדי השכר, כאמור התובע לא המציא ראיות על הפסדים. העובדה כי התובע עצמאי אין בה כדי למנוע ממנו מלהציג ראיות על הפסדים, ככל שהיו לו הפסדים שכאלה. לפיכך ובהעדר ראיות על הפסדים בפועל הרי שדרישתו לפיצוי בגין הפסדים בפועל נדחית.

        סיכום ביניים- תביעת התובע:

        34.טיפולים רפואיים- 115,000 ₪.

        כאב וסבל- 100,000 ₪.

        הוצאות נסיעה- 4,000 ₪.

        סה"כ 219,000 ₪.

        בניכוי אשם תורם 35% 76,650 ₪.

        סה"כ 142,350 ₪.

        התביעה שכנגד:

        35.כאמור, הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה שכנגד ביחס לאותם התשלומים שלטענתו התובע חייב לו בגין טיפולי השיניים שביצע בפיו.

        36.לנוכח כל האמור עד כאן, והראיות שהוגשו, ראיתי לדחות את התביעה שכנגד. ואסביר:

        א.אני מקבלת את טענות התובע לפיהן התביעה שכנגד הוגשה באופן כללי וסתמי וללא כל הסבר או פירוט אודות החוב הנטען. כך למשל, לא ברור מה היה הסכום שהוסכם עליו בגין סבב הטיפולים השני, שלישי ורביעי.

        ב.לא הוצג הסכם תשלום חתום על ידי הצדדים, ביחס לכל סבב טיפולים.

        ג.לא הוצגו ראיות או כל מסמך אחר שיש בו כדי לתמוך באופן כלשהו בתביעה הנגדית שהוגשה.

        ד.בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה שעיקר טענות התובע באשר לטיב הטיפול ניתן לו ע"י הנתבע (במסגרת התביעה העיקרית) התקבלו.

        37.אשר על כן ומשעה שהנתבע לא הרים את הנטל ולא הוכיח את התביעה שכנגד שהגיש ראיתי לדחותה.

        סוף דבר:

        38.א.התביעה מתקבלת ואילו התביעה שכנגד נדחית.

        ב.לאור האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע את הסך של 142,350 ₪ בצירוף שכ"ט

        עו"ד בסך כולל של 29,500 ₪. סכומים אלו ישולמו לתובע בתוך 30 יום, שאם לא כן הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלומם המלא בפועל.

      • כמו כן יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ וזאת בנוסף לתשלום הוצאות התובע כנגד קבלות ולרבות: אגרת בית משפט, חוות דעת, צילומים, שכ"ט עדים, עלות שכ"ט פרופ' שטרן בגין עדות בבימ"ש ומענה לשאלות הבהרה.

         

        ד.הסכומים המפורטים לעיל בסעיף (ג) ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הוצאתם ועד למועד תשלומם בפועל.

        39.המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים, כמקובל.

         

        ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי.

         

         

        ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.