פלוני ואח' נ' מוקד אנוש בע"מ

פסק הדין עניינו תביעת נזיקין, לפיו טוענים התובעים כי אלמלא התנהלותה הרשלנית של הנתבעת הייתה אימם המנוחה (להלן: "המנוחה") זוכה לקבלת טיפול רפואי אשר היה בו כדי להציל את חייה.

רקע עובדתי

1. התובעים הינם ילדיה ויורשיה של המנוחה על פי צו ירושה מיום 31.1.19 (מוצג ח'), אלמנה שהתגוררה בגפה, ילידת 1938, בת 80 במותה.

    

2. הנתבעת "מוקד אנוש" חברה אשר סיפקה בזמנים הרלבנטיים לתביעה שירות של לחצן קריאת מצוקה ומוקד מאויש 24/7, לקבלת קריאות מצוקה ומתן מענה הנדרש.

    

3. ביום 8.5.2017 נחתם בין הנתבעת לבין המנוחה (ובנוכחות ביתה של המנוחה הגב' יפה מאיר) הסכם התקשרות להצטרפות כמנויה על שירות לחצן מצוקה.

    

4. ביום 25.1.2018 בשעה 18:46 לערך, לאחר שהמנוחה חשה ברע לחצה על לחצן המצוקה שהתקינה הנתבעת בביתה.

    

   נציגת הנתבעת שענתה לקריאת המצוקה ניהלה עם המנוחה שיחה קצרה (השיחה הוקלטה ע"י המוקד - הקלטה ותמלול השיחה הוגשו כחלק מהראיות).

   בשיחה המנוחה ציינה כי אינה מרגישה טוב, סובלת מקוצר נשימה, עם חום וללא כאבים.

   נציגת המוקד הציע לשלוח לה אמבולנס, המנוחה לא נתנה הסכמתה, וביקשה שיגיע רופא במהירות. המוקדנית מטעם הנתבעת הנחתה את המנוחה כי רופא יתקשר אליה.

    

5. רק בשעה 19:41 לערך, יצרה מוקדנית הנתבעת קשר טלפוני עם התובע 1, בנה של המנוחה ומסרה לראשונה כי אמו לחצה על לחצן המצוקה לאחר שלא חשה בטוב. (נספח יט' עמ' 125 למוצגי התובעים).

    

6. על פי כתב התביעה התובע אשר היה במשרדו הנמצא סמוך לביתה של אמו, מיהר והגיע תוך זמן קצר לביתה, כשהגיע מצא את דלת הכניסה לדירה פתוחה, הצטרף אליו שכן המתגורר באותה קומה (מר אגמי), והשניים הבחינו כי המנוחה שרועה על רצפת הדירה. הזעיקו את מד"א ובהתאם להנחיות שקיבלו החלו בביצוע פעולת החייאה במשך כ- 15 דקות לערך עד להגעת מד"א, אשר ביצעו פעולות החייאה ממושכות במשך כחצי שעה, אולם בסופו של דבר נקבע מותה.

    

   על פי דו"ח מד"א (נספח א' עמ' 9 למוצגי התובעים) - שעת הקריאה 19:56, שעת ההגעה לדירה 20:04 בוצעה ע"י מד"א החייאה במשך כחצי שעה, ללא הצלחה ושעת הכרזת המוות על פי דו"ח מד"א 20:40.

    

7. הוגשו תצהירי עדות מטעם התובעים, וכן העיד השכן מר גיא אגמי. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' דורון זגר מומחה בתחום הקרדיולוגיה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' איא חאג' יחיא, שעבדה בנתבעת בתפקיד נציגת מוקד ושוחחה עם המנוחה במועד האירוע.

   כמו כן, הוגשה חוות דעתו של ד"ר ערן טל-אור, מומחה ברפואה דחופה ובהרדמה.

    

8. בתאריך 30.10.24 התקיים דיון שמיעת הראיות במסגרתו נחקרו העדים על תצהיריהם, המומחים נחקרו על חוות הדעת והוגשו סיכומים בכתב.

    

   דיון והכרעה

    

9. מעיון בכתבי הטענות והסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים עולה כי בין הצדדים מספר שאלות מרכזיות השנויות במחלוקת :

    

   א. האם הפרה הנתבעת ו/או התרשלה במילוי התחייבויותיה על פי הסכם ההתקשרות, בכך שלא דאגה לשלוח אמבולנס או רופא באופן מידי.

   ב. מהי הסיבה לפטירת המנוחה- עקב אירוע לבבי פתאומי כטענת התובעים או מחמת אלח דם (ספסיס) שמקורו במחלה זיהומית שהתפתחה לאלח דם.

   ג. האם הגעה מהירה של אמבולנס או רופא לאחר הקריאה בלחצן המצוקה, הייתה מצילה את חייה של המנוחה.

    

   הסכם ההתקשרות

    

10. בתאריך 8.5.17 נחתם בין המנוחה לבין הנתבעת הסכם התקשרות לצירופה של המנוחה כמנוי לשירות - לחצן מצוקה, שבלחיצה עליו מועבר המנוי לשיחה עם מוקדן במוקד חירום המופעל 24/7 על ידי נציגי הנתבעת.

     

    בסעיף 15 לכתב התביעה (סעיף 13 לתצהיר התובעת), מצוטט סעיף 11 להסכם ההתקשרות, לפיו בין היתר התחייבה הנתבעת :

     

    " עם קבלת הקריאה במוקד תפעל החברה לכך שגורם מסייע כל שהוא בהתאם לאופי האירוע ובהתאם לנהלים של החברה, כגון: אמבולנס, מכבי אש, משטרה או קרוב משפחה, יופנה לעזרת המנוי".

     

    בסעיף 12 לכתב ההגנה אין הכחשה של לשונו של סעיף 11 להסכם.

     

11. על פי עדותה של הגב' יפה מאיר ביתה של המנוחה התלוותה עם המנוחה לפגישה במסגרתה נחתם הסכם ההתקשרות עם הנתבעת. העידה כי מר יהודה בוחבוט נציג הנתבעת שנכח בפגישה והחתים את המנוחה על ההסכם הבטיח למנוחה במילים אלו ממש : "תלחצי על לחצן המצוקה ונציג החברה יענה לך מיד, ישאל מה את מרגישה וישלח אליך רופא או אמבולנס, לפי הצורך". (ראה סעיפים 6,7,9,10,11 לתצהיר התובעת וסעיף 5 לתצהיר הגב' חאג' יחיא).

    על פי עדותה הובטח שמדובר בשירותי חירום 24/7 ומתן סיוע ועזרה רפואית לפי הצורך, באמצעות מוקד רפואי ומוקדנים שעברו הכשרה.(עמ' 92 לפרוטוקול ש' 20-21).

     

12. הנתבעת טענה בסעיפים 8.2 ו-10.3 לכתב ההגנה, כי היא אינה מספקת שירותים רפואיים, וכל תפקידה ליצור קשר בין המנוי שהפעיל את לחצן המצוקה לבין הגורם המסייע לפי דרישת המנוי ומפנה לעניין זה לסעיף 12 להסכם שצורף לכתב ההגנה.

     

    יצוין, כי הנתבעת לא צרפה כחלק מראיותיה את הסכם ההתקשרות ועל כן, מנועה מלהסתמך על הוראותיו, לרבות סעיף 12.

     

    יתר על כן, מדובר בטענה שנטענה בעלמא כאשר הנתבעת בחרה שלא להביא כל עד מטעמה, לרבות מי מבין מנהלי הנתבעת, ולפיכך, לא סתרה את עדותה של העדה יפה בתה של המנוחה שנכחה במעמד החתימה על הסכם ההתקשרות כי הציגה מצגים לפיהם המוקד הינו מוקד חירום רפואי ולא מוקד שתפקידו מתמצה ביצירת קשר בין המנויים לגורמי נותני שירות.

     

13. טענת התובעים, לפיו ההתקשרות לשירותי מנוי ללחצן מצוקה למוקד חירום רפואי, נסמכה על מצגים לפיהם המוקד יעניק עזרה, הכוללת בין היתר גם משלוח רופא או אמבולנס, לפי הצורך. לא נסתרה. הנתבעת לא הביאה לעדות את הנציג מטעמה שנכח בפגישה, והחתום על הסכם ההתקשרות (נספחים ז' ו-יג' למוצגי התובעים) או כל עד אחר לעניין זה.

     

14. על פי עדות המוקדנית מטעם הנתבעת, המוקד הפעיל קו חירום מיוחד למנויי לחצני המצוקה, כאשר שיחת המנוחה הייתה מלחצן חירום ומצוקה. על פי עדות המוקדנית, למוקד קיים יעוץ רפואי על ידי רופא הזמין, הן לייעוץ טלפוני והן של רופא היושב במוקד (עמ' 194 ש' 17-עמ' 196 ש'3). עדות זו מטעמה של הנתבעת עצמה עומדת בסתירה לטענה כי תפקידה התמצה בסיוע בהזמנת שירותי סיוע מגורמים צד שלישי.

     

15. גם על פי קביעת משרד הבריאות דו"ח בקרת פתע מיום 3.5.18 (מוצג יא' למוצגי התובעים) ומכתב משרד הבריאות מיום 21.11.18, ובו סיכום דו"ח הועדה (מוצג יב'), נכתב כי "חברת מוקד אנוש בע"מ מציעה "שירותי סיוע, רפואה, מידע...". "מפרסומי הקבוצה עולה באופן ברור כי היא מנהלת מערך רפואי שלם המיועד לאוכלוסיות חלשות, קשישים, זכאי סיעוד לרבות מוקד רפואי טלפוני (לחצני המצוקה), שהוא במהותו מוקד רפואי טלפוני הכולל יעוץ רפואי, שירות ביקורי רופא ושירותי אמבולנסים.".

     

    קביעות אלה של משרד הבריאות לגבי פעילותה של הנתבעת, תומכת ומתיישבות עם טענות התובעים לגבי התחייבויות הנתבעת על פי הסכם ההתקשרות והמצגים שהוצגו על ידי נציגה של הנתבעת במועד ההתקשרות של המנוחה עם הנתבעת בהסכם למנוי לחצן מצוקה למוקד חירום רפואי.

     

    האירוע

     

16. בתאריך 25.1.2018 בשעה 18:46 לערך, לאחר שהמנוחה חשה ברע, לחצה על לחצן המצוקה שהתקינה הנתבעת בביתה ופנייתה נענתה על ידי הגב' איא חאג' יחיא נציגת מוקד החרום של הנתבעת (להלן: "חאג' יחיא", "המוקדנית").

     

17. התובעים צרפו במסגרת ראיותיהם תצהיר התובע (נספח ט' לראיות התובעים) ובו תמלול השיחה שהתנהלה ביום 25.1.2018 לאחר שהמנוחה לחצה על לחצן המצוקה לבין נציגת המוקד.

     

    במסגרת שמיעת הראיות הושמעה ההקלטה עצמה.

     

    מדובר בשיחה שארכה כ 45 שניות בה נשמעת המנוחה במצב מצוקה של ממש.

    המנוחה אומרת ונשמעת שהיא מתקשה לנשום, מציינת שהיא עם חום, אומרת שאינה בסדר ולא מרגישה טוב. מבקשת שישלחו אליה רופא בדחיפות.

    המנוחה אומרת במהלך השיחה הקצרה לא פחות מ- 6 פעמים את המילה "מהר", אינה משלימה מילים. נשאלת על ידי המוקדנים אם יש לה כאבים ומשיבה בשלילה.

     

    המוקדנית לא הוכשרה כראוי 

     

18. מטעמה של הנתבעת העידה המוקדנית הגב' חאג' יחיא, לפיו החלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש נובמבר 2017 כחודשיים לפני האירוע נשוא התביעה. מעדותה עולה כי לא עברה קורס הכשרה מיוחד על מנת למלא את התפקיד של מוקדנית מוקד חירום רפואי. (עדותה במשטרה עמ' 8 לראיות הנתבעת, ש'5-6, ועמ' 8 ש'13- עמ' 9 ש' 15).

    בסעיף 2 לתצהירה המוקדנית מצהירה כי " עברתי הדרכה וחפיפה על ידי עובדים ותיקים וממנהלת המוקד.".

    הנתבעת לא הציגה כל ראיה ולא הוכיחה מהי ההכשרה שעברה המוקדנית לכאורה והתאמתה לצורך הפעלת מוקד חירום רפואי. העדה טענה כי פעלה על פי הנחיות/נהלים במוקד בו עבדה אולם הנתבעת לא הציגה הנחיות/נהלים כלשהם לפיהם פעל המוקד. מעדותה של המוקדנית עלה כי אין נהלים כתובים מתי להזמין אמבולנס, ואף לא זימנה לעדות את מנהלת המוקד, אביטל, אשר העבירה את "החפיפה".

     

    הימנעות הנתבעת מלהציג את ההנחיות/נהלי המוקד, ואי הבאת מנהלת המוקד למתן עדות, פועלים לחובת הנתבעת, בהתאם לחזקה הראייתית כי הימנעות בעל דין ללא הסבר סביר מהבאת עד ו/או הצגת ראיה לצורך הוכחת טענותיו, חזקה כי אילו הובאו, היה הדבר פועל לחובתו. (ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד, נ(1) 499).

     

    על פי עדותה של המוקדנית היא קיבלה הדרכה ממוקדנים שאף הם חסרי הכשרה רפואית בעצמם, מבלי שגורם רפואי מוסמך ווידא שהמוקדנים המפעילים את המוקד בעלי הכשרה רפואית מספקת. (עמ' 186 לפרוטוקול ש' 5-28).

     

    גם לשיטת מומחה הנתבעת, המוקדנית אשר לא עברה הכשרה מקצועית ראויה לא היה כשירה לאייש את מוקד חירום רפואי.

     

    "ת. למצוקה כזאת אני מצפה שהמוקדנים יעברו איזושהי הכשרה שיידעו מה לעשות.". (עמ' 146 ש' 1-18).

     

    ד"ר טל-אור מעיד כי יש לצפות שהמוקדן יהיה ברמה של מוקדנית במגן דוד אדום (עמ' 149 ש' 8), אשר עבר קורס מיוחד למוקדנים, אשר מועבר על ידי צוות רפואי של מגן דוד אדום, "שזה בדרך כלל חובשים בכירים, פרמדיקים, כל מיני כאלה.".(עמ' 149 ש' 8-25).

     

19. מהעדויות שנשמעו הוכח כי התנהלותה של המוקדנית היתה לא מקצועית, שאלה את המנוחה שאלות שאין בהן תכלית, והבטיחה לה שרופא יתקשר אליה, בעודה מותירה את המנוחה לגסוס בצפיית שווא. כפי שעולה מעדות המוקדנית לא טרחה להתייעץ עם רופא לצורך ניהול האירוע ומתן עזרה דחופה שנדרשה. אף שזיהתה מצוקה.

     

    לא בכדי לא פרטה המוקדנית בעדותה זהות הרופא עמו כביכול התייעצה וביקשה לקשרו טלפונית עם המנוחה, ואף לא זומן הרופא לעדות. בנסיבות אלה לא הוכח כי המוקדנית פנתה כלל לרופא על מנת שיתקשר למנוחה.

     

20. על פי עדותה של המוקדנית, משלא הצליחה לקשר טלפונית רופא עם המנוחה, ללא כל הסבר סביר, לא שלחה רופא ולא שלחה אמבולנס למנוחה, ועל פי עדותה כל מעשיה היו ניסיונות התקשרות כושלים לתובעים, כדי לעדכן אותם, הגם שלא היה בהם כל תכלית, שכן לא היה בהם כדי לקדם מתן עזרה דחופה שנדרשה למנוחה.

     

21. אין מחלוקת כי המנוחה הייתה במצוקה וביקשה מהנתבעת עזרה רפואית דחופה "שיבוא רופא קודם". המוקדנית אישרה בעדותה בחקירה הנגדית, כי זיהתה את המצוקה של המנוחה. (עמ' 193 ש' 4-5), אך למרות כל נורות האזהרה אשר חייבו מוקד חירום רפואי לשלוח רופא או אמבולנס מיד לאחר קבלת קריאת המצוקה בשעה 18:46, היה מוקד הנתבעת עסוק בבזבוז זמן בניסיונות כושלים להתקשר למנוחה וילדיה, תוך שהם מפקירים את המנוחה למותה. (עמ' 199 ש' 6-12).

     

22. מהמפורט הוכח כי מוקד החירום הרפואי של הנתבעת פעל ללא נהלים ו/או הנחיות ברורות ו/או בכתב לגבי הזמנת אמבולנס במקרה של מצוקה. הוכח כי המוקד אויש במועד האירוע על ידי מוקדנית שלא עברה הכשרה ראויה על מנת שתוכל למלא את תפקידה ותיתן מענה הנדרש במקרה של מצוקה רפואית כמו זו של המנוחה.

    התנהלות זו של הנתבעת מהווה הפרה של הסכם ההתקשרות עם המנוחה ועולה כדי סטייה מסטנדרט המקובל להפעלת מוקדם חירום רפואי ומלמדת על רשלנותה בתפעול המוקד.

     

    הזמנת אמבולנס

     

23. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי פעלה בהתאם לחובתה על פי הסכם ההתקשרות, לאחר שהמנוחה סירבה להצעת המוקדנית לשלוח לה אמבולנס, פעלה בהתאם לנוהל העבודה, ניסתה ליצור קשר טלפוני עם ילדיה של המנוחה בהתאם לפרטי ההתקשרות שנמסרו. העידה כי אלה לא היו זמינים טלפונית, ורק בשעה 1 קיימה הנתבעת שיחה עם התובע בנה של המנוחה ונמסר לו כי אמו לחצה על לחצן המצוקה, ונאמר לו לגשת אליה לביתה לבדוק לשלומה.

     

24. בשיחה של המוקדנית עם המוקדנית בשעה 18:46 לאחר שלחצה על לחצן המצוקה, שואלת המוקדנית את המנוחה האם היא רוצה שישלחו לה אמבולנס, והמנוחה משיבה בשלילה ומבקשת שיגיע רופא קודם ומהר.

    המוקדנית מעידה כי לאחר ששמעה את המנוחה מדברת זיהתה מצוקה ולכן הציעה לשלוח אמבולנס (עמ' 189 ש' 28), אך בגלל שהמנוחה סירבה היא הציעה יעוץ טלפוני של רופא. (עמ' 189 ש' 31-32).

     

    לאחר מכן, המוקדנית לא הצליחה ליצור קשר טלפוני עם המנוחה מספר פעמים לקישור שלה עם רופא אולם "היא הייתה בממתינה" וגם לא הצליחה ליצור קשר טלפוני עם התובעים (עמ' 190 ש' 30). הנציגה מעידה שהתקשרה גם לתובע, בנה של המנוחה שניתק כמה פעמים ולבת שהייתה בממתינה, כך שהנציגה הניחה כי היא בשיחה עם המנוחה.

25. הנתבעת טוענת כי בנסיבות בהן הוצע למנוחה לשלוח אמבולנס והמנוחה סירבה לאמבולנס לא הייתה יכולה להזמין לה אמבולנס ופעלה בהתאם לבקשת המנוחה והזמינה יעוץ עם רופא.

26. הנתבעת טוענת במסגרת סעיף 13 לתצהיר שהוגש מטעמה כי בנסיבות בהן המנויה דברה עם המוקד והיתה בהכרה, פעלו לפי בקשתה ולא הזמינו אמבולנס, כאשר האירוע לא סווג כאירוע חריג וכזה המחייב הזמנה של אמבולנס ללא אישור או בקשה של המנוי.

     

27. בניגוד לטענת הנתבעת, מהשיחה של המוקדנית עם המנוחה לא עולה כי המנוחה סירבה אלא, אמרה "לא, שרופא יבוא קודם.". אין כאן סירוב לטיפול, ולו המוקדנית היה שואלת שוב ומסבירה שרופא אינו יכול להגיע תוך פרק זמן קצר 10 דקות וישנה חשיבות לכל דקה של איחור במתן טיפול, המנוחה המשוועת לעזרה רפואית דחופה להצלת חייה, הייתה ככל הנראה מאשרת משלוח מידי של אמבולנס.

     

28. עמדתה של הנתבעת לפיה המקרה לא סווג כחריג המצריך משלוח אמבולנס, עומדת בסתירה לעדותה של המוקדנית כפי שמסרה במשטרת ישראל (עמ' 9 ש'37-39 לראיות הנתבעת): "...אני רוצה להוסיף שאם מנוי אומר לי בתחילת השיחה שיש לו לחצים בחזה או כאבים או אפילו סתם אומר לי שהוא לא מרגיש טוב ואחרי אותה שיחה היא מתנתקת ולא ניתן ליצור איתו קשר שוב- הפניה מוגדרת כחשש לחיי אדם, אני מזמינה מד"א ומיידעת את גורמי ההצלה.".

     

    אין חולק, כי המוקדנית העידה כי לאחר שהתנתקה השיחה עם המנוחה, ניסתה ליצור קשר טלפוני עם המנוחה בשנית וללא הצלחה. על פי שיטתה של המוקדנית עצמה, היה עליה לסווג המקרה, כמקרה חירום, הדורש משלוח אמבולנס למנוחה חרף עמדתה של המנוחה, אולם המוקדנית לא עשתה כן.

     

29. על פי חוות דעת הקרדיולוג מטעם התובעים, פרופ' דורון זגר, המוקדנית מטעם הנתבעת היתה חסרת כל הכשרה לזהות את האסון המתקרב. המומחה קובע בחוות דעתו כי בנסיבות בהן אישה בת 79 סובלת מקוצר נשימה יש חובה לשלוח אמבולנס באופן מידי.

     

    בניגוד לדברי המוקדנית כי רופא יצור קשר טלפוני עם המנוחה, שיחת רופא לא התקיימה, גם לא הוכח כי נעשה כלל ניסיון כזה. המומחה פרופ' זגר מעיד שלכל הפחות מצופה היה כי המוקדנית תנהל עם המנוחה דו שיח בו תסביר לה שלא ניתן לספק רופא בתוך 10 דקות וכי במצבה צריך לשלוח אמבולנס. (עמ' 43 לפרוטוקול ש' 20-28).

     

30. ד"ר ערן טל-אורן, המומחה מטעם הנתבעת, האזין בחקירתו הנגדית להקלטה של השיחה שבין המנוחה לבין המוקדנית של הנתבעת, אישר בעדותו כי ניתן לשמוע כי המנוחה נמצאת במצב של קוצר נשימה, מדווחת "אין לי אוויר" ,"לא יכולה לנשום", "אני עם חום". על פי עדותו בהתאם לפרוטוקול של מד"א במצב כזה נדרש לשלוח אמבולנס, ומקום שמדובר בקוצר נשימה קשה על פי הפרוטוקול נדרש לשלוח ניידת טיפול נמרץ. (עמ' 143 ש' 12).

     

    אין מחלוקת של ממש בין המומחים מטעם הצדדים, כי בנסיבות השיחה שהתנהלה היה על הנתבעת להזעיק סיוע רפואי מידי.

     

    מעדותו של ד"ר טל- אור מומחה הנתבעת בתחום הרפואה הדחופה עולה כי בנסיבות המקרה היה על המוקדנית לפעול בהתאם לנהלים המקובלים בתחום הרפואה הדחופה, על פי פרוטוקול המקובל במד"א, ונוכח קשיי הנשימה הקשים שנשמעו בשיחה ודווחו על ידי המנוחה, מוקד רפואת חירום סביר ומקצועי נדרש היה להזמין למנוחה לאלתר אמבולנס/ניידת טיפול נמרץ אף אם המנוחה לא הייתה מעוניינת בכך. (עמ' 156 לפרוטוקול ש' 4-18, עמ' 157 ש' 21-25).

     

    ד"ר טל אור מעיד כי במקרה ורופא לא הצליח להשיג את המנוחה טלפונית על מנת לשוחח איתה, לא ניתן לחכות ולהגיד "יהיה בסדר", אלא נדרש שיגיע רופא. (עמ' 144, עמ' 15-158 ש'10, עמ' 159 ש' 25-29).

    מומחה הנתבעת מאשר בעדותו בחקירה הנגדית כי המנוחה לא קיבלה מהנתבעת את העזרה המתאימה למצבה. (עמ' 157 ש' 21-25).

     

    בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה לא מדובר היה במקרה חריג המחייב את הנתבעת להפעיל שיקול דעת מקצועי ולשלוח אמבולנס למרות שהמנוחה לא נתנה הסכמתה לכך.

     

31. מתצהיר העדות שהוגש מטעם הנתבעת עולה כי למרות דרישה של המנוחה כי יגיע בדחיפות רופא, לא נאמר ולא הוסבר למנוחה ע"י נציגת המוקד, כפי שהסבירה המוקדנית בעדותה בדיון, כי אין זמינות להגעה מידית של רופא והדבר יכול לקחת שעה וחצי שעתיים עד שיגיע. (עמ' 189 ש' 31-32). מהראיות שהובאו עולה כי אף רופא לא התקשר אל המנוחה ולא נשלח למנוחה אמבולנס.

     

32. בנסיבות המקרה, בהן הנתבעת נשמעה ודיווחה על מצוקת נשימה קשה, כי אינה חשה בטוב וביקשה הגעה של רופא בדחיפות, היה על הנתבעת לשלוח אמבולנס טיפול נמרץ ולכל הפחות אמבולנס רגיל, על מנת להעניק למנוחה עזרה ראשונה ופינוי לבית החולים, במיוחד מקום שהגעה מידית של רופא אינה אפשרית, וזאת גם בנסיבות בהן הנתבעת לא אישרה אמבולנס ועמדה על הגעת רופא.

     

33. מחדלה של הנתבעת אשר לא שלחה למנוחה אמבולנס/ניידת טיפול נמרץ במצב של קוצר נשימה קשה עליו דווחה המנוחה למוקד, מהווה הפרה ברורה של הסכם ההתקשרות (ראה: סעיף 11 להסכם), ומהווה התנהלות רשלנית של הנתבעת, שאינה עומדת בסטנדרטים המקובלים בתחום רפואה דחופה, עליהם העיד ד"ר טל-אור, מומחה הנתבעת עצמו, לפיהם במקרה מצוקה נשימתית קשה כמו זו שמשתקפת מהשיחה של המוקדנית עם המנוחה במועד האירוע נדרש היה לשלוח אמבולנס לאלתר.

     

    לוחות הזמנים

     

34. על פי תדפיס שיחות יוצאות/נכנסות שהוגש כראיה מקו הטלפון הקווי של בזק שבביתה של המנוחה, המנוחה לחצה על לחצן המצוקה בשעה -18:46 התקיימה שיחה יוצאת מהמנוחה למוקד הנתבעת שארכה 41 שניות, ובהמשך שיחה יוצאת מהמוקד לטלפון בביתה של המנוחה בשעה 18:53 שארכה 35 שניות. (תדפיס השיחות- צורף כנספח ט"ז למוצגי התובעים).

     

    מתדפיס שיחות נכנסות נמצא שרק בשעה 19:27 לאחר כ- 42 דקות, התקשר מספר שאינו מזוהה לטלפון הנייד של התובע, לאחר מספר שניות נותקה השיחה מבלי שהתובע הספיק לענות. התובע מעיד שניסה להתקשר בשיחה חוזרת אל המספר הנ"ל אך לא היה מענה. לא ידע שמדובר בשיחה מאת הנתבעת והמשיך בסדר יומו.

    רק בשעה 19:41, כשעה לאחר שהמנוחה לחצה על לחצן המצוקה, התקשר נציג הנתבעת לטלפון הנייד של התובע ומסר לו לראשונה כי אמו לחצה על לחצן המצוקה והתבקש לגשת אליה הביתה לבדוק לשלומה. גם לאחר שהנתבעת יצרה קשר עם התובע, לא שקלה הנתבעת להזמין אמבולנס אלא הטילה על התובע לסור לבית אמו לברר מצבה.

     

35. התובע הגיע לבית אמו תוך מספר דקות, ראה את דלת הדירה פתוחה כשאמו שרועה על הרצפה, פגש במקום את השכן, גיא אגמי. משלא הגיבה הוזעק אמבולנס של מד"א והחלו לבצע החייאה במנוחה על פי הנחיות שקיבל, כאשר אמבולנס מד"א הגיע כעבור זמן קצר והמשיך בניסיונות ההחייאה.

     

    על פי דו"ח מד"א שעת הקריאה 19:56, שעת ההגעה 20:04 בוצעה החייאה במשך כחצי שעה ושעת הכרזת המוות 20:40.

     

    בשל התנהלותה הרשלנית של הנתבעת התעכבה הזעקת אמבולנס למנוחה בלמעלה משעה ממועד שלחצה על לחצן ועד להזעקת האמבולנס שהגיע בשעה 20:04, בחלוף שעה ושמונה עשרה דקות מתחילת האירוע, כאשר בשלב זה נמצאה המנוחה שרועה על רצפת דירתה כשהיא ללא רוח חיים. (תדפיס שיחות –פרטנר נייד של התובע (עופר) –צורף כנספח י"ט למוצגי התובעים).

     

    בנסיבות המקרה, בשל מחדלה של הנתבעת התעכבה הגעת אמבולנס והתעכב מתן טיפול רפואי מציל חיים לפרק זמן בלתי סביר של למעלה משעה ממועד בו לחצה המנוחה על לחצן המצוקה.

     

    העובדה כי הנתבעת ניסתה ליצור קשר טלפוני עם ילדיה של המנוחה על מנת להעמידם על העובדה כי אמם אינה חשה בטוב ולחצה על לחצן המצוקה, אין בה כדי לפטור את הנתבעת מחובתה בנסיבות המקרה לשלוח לביתה של המנוחה באופן מידי אמבולנס.

     

    הנתבעת כבעלים של עסק המפעיל מוקד לחצני חירום רפואיים, הנותן שירות לאנשים מבוגרים, היה להפעיל שיקול דעת כפי שמצופה מגורם מקצועי סביר, נדרש היה ממנה לזהות מצוקתה הרפואית של המנוחה, המחייבת משלוח מידי של אמבולנס או רופא. העובדה כי לא עשתה כן, עולה כדי הפרה יסודית של הסכם ההתקשרות והתחייבויותיה והמצגים שהציגה בעניין זה ומהווה התנהלות רשלנית.

     

36. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי המנוחה נפטרה, או למצער, איבדה את הכרתה סמוך לאחר השיחה עם המוקדנית בשעה 18:46, וזאת היא מסיקה על סמך כך שלא הייתה המנוחה זמינה לענות טלפונית לאחר שחלפו 7 דקות מהשיחה, כאשר נעשה ניסיון לחבר בינה לבין רופא, וכן, קו הטלפון בביתה היה תפוס/בשיחה ממתינה כאשר המוקדנית עשתה עוד מספר פעמים ניסיון להתקשר אליה.

     

    מועד פטירתה של המנוחה הינו בגדר עניינים ברפואה הטעונים הוכחה בחוות דעת רפואית. הנתבעת לא הגישה חוות דעת רפואית לקביעת מועד המדויק של פטירת המנוחה, ודי בכך על מנת לדחות הטענה.

     

    העובדה כי המנוחה לא ענתה לשיחות טלפון בהמשך אינה יכולה ללמד על איבוד הכרה ולמצער פטירתה, אלא לכל היותר כי קוצר הנשימה ממנו סבלה אשר ככל הנראה הקשה ו/או מנע ממנה לענות לשיחות טלפון.

     

    על כן, לא ניתן לקבל המסקנה כי לאחר פרק זמן של כ- 7 דקות ממועד קריאת החירום, אבדו הסיכויים להצלת התובעת.

    על כן, מצאתי לדחות טענת הנתבעת לפיה סיכויי השרידות של המנוחה גם אם היה מוזעק אמבולנס מיד לאחר לחיצה על לחצן החירום, היו קלושים.

     

37. מהראיות והעדויות שהובאו הוכח לבית המשפט כי התובעים הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם מעבר למאזן ההסתברויות להוכחת התביעה, כי הנתבעת הפרה הפרה יסודית את התחייבויותיה על פי הסכם ההתקשרות וההבטחות והמצגים שהוצגו על ידי נציגה במעמד ההתקשרות לשמש מוקד חירום רפואי אשר יעניק למנוחה במקרה של מצוקה מענה הנדרש. בנסיבות המקרה מחדלה של הנתבעת אשר לא שלחה למנוחה מידית אמבולנס או רופא, על מנת ליתן לה טיפול ראשוני נדרש ומציל חיים חורגת מהתחייבותה בהסכם ההתקשרות וכן, חורגת מכל סטנדרט סביר של נותן שירות מסוג זה.

    סיבת פטירתה של המנוחה

     

38. המומחים חלוקים בשאלת סיבת פטירה של המנוחה.

     

    חוות דעת מומחה התביעה

     

39. התובעים הגישו את חוות דעתו של פרופ' דורון זגר, מומחה בתחום הקרדיולוגי, המציין כי המנוחה בת 79 במותה היתה מאובחנת עם סכרת, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה אך לא היתה לה מחלת לב כלילית ידועה.

     

    פרופ' זגר קובע בחוות דעתו כי אין לדעת בוודאות מה היה גורם המוות של המנוחה, אולם לדעתו המקצועית הדבר אינו מאוד מהותי לדיון.

     

    על פי חוות הדעת המנוחה היתה בת 79 עם גורמי סיכון כליליים, כאשר אוטם שריר הלב הוא סיבה סבירה מאוד כגורם המוות שלה, אך לדבריו יתכנו גם סיבות אחרות כולל זיהומיות עקב אלח דם.

     

    המומחה מסביר בחוות הדעת כי התקפי לב חריפים וסבוכים מאוחרים של התקפים קודמים אחראיים לרוב הגדול של מקרי המוות הפתאומי, הנגרמים בדר"כ ע"י הפרעת קצב הקרויה "פרפור חדרים".

     

40. פרופ' זגר קובע בחוות דעתו כי חשיבות החייאה מוקדמת נכונה ללא קשר לסיבת דום הלב.

    לטענתו הגעת צוות רפואי מיומן אל המנוחה טרם שהתרחש דום הלב ניתן היה להעניק למנוחה טיפול כגון הנשמה, תרופות ועוד, אשר היה מונע את התפתחות דום הלב הקטלני.

     

    המומחה קובע כי בנסיבות השיחה שקיימה המנוחה עם המוקדנית של הנתבעת היתה חייבת לשגר מיד אמבולנס לבית המנוחה, פעולה אשר עשויה היתה בהחלט להציל את חייה, התנהלות הנתבעת בלוח הזמנים כפי שארע, מעיד כי לא ניתנה על ידי הנתבעת התייחסות מידית. אי מתן מענה רפואי מהיר למנוחה ניתן היה לצפות שיוביל להידרדרות מהירה במצבה ואף למותה של המנוחה בטרם עת.

     

41. פרופ' זגר קובע בחוות דעתו כי מדובר במקרה קשה של זלזול בוטה בחיי אדם, אשר אם היה נשלח אמבולנס באופן מהיר והמנוחה היתה מקבלת טיפול רפואי מצוות רפואי מיומן ניתן היה למנוע את מותה.

     

    בחקירה הנגדית בבית המשפט העיד פרופ' זגר כי בשיחה עם מוקדנית הנתבעת, המנוחה התלוננה על קוצר נשימה קשה, ביקשה עזרה מהירה, מדובר במשהו דרמטי אשר למתן טיפול רפואי מהיר מצוות מיומן יש כדי למנוע הדרדרות במצבה של המנוחה ואף להציל חיים. (עמ' 29 ש'1-25).

     

    פרופ' זגר העיד כי על פי המסמכים שהוצגו לו (הודעה במשטרה שמסר בנה של המנוחה (נספח 2 למוצגי הנתבעת בעמ' 15-19) הוא למד כי המנוחה סבלה בשבוע שלפני פטירתה מחום ומתסמינים של שפעת. ביום 22.1.18, שלושה ימים לפני האירוע בנה (התובע) ביקר בביתה, המנוחה סיפרה לו כי היא משתעלת ויש לה קשיי נשימה, שיוחסו למחלת השפעת.

    ביום 23.1.18, יומיים לפני האירוע, המנוחה נפגשה עם חברות לקפה בביתה. ביום 24.1.18 (יממה לפני פטירתה) המנוחה התנדבה עם שכנים מהקומה שמתחתיה באגודה למען החייל, הכינה אוכל חיילים. וביום חמישי 25.1.18 שוחחה עם ביתה (התובעת) מספר פעמים ואף שהיה מזג אויר סוער יצאה מביתה לקניות לקראת שבת.

     

    המומחה העיד כי התיאור עליו העיד התובע בהודעה שמסר במשטרה, התמונה אינה מתאימה כלל עם מוות עקב אלח דם, והסיכוי לכך קלוש, בעוד שהסיבה השכיחה ביותר למוות פתאומי (תוך דקות/שעות) הוא מוות עקב אירוע לבבי, שהרבה יותר סביר מאשר אלח דם. (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 23-24).

     

    חוות דעת מומחה הנתבעת

     

42. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר ערן טל-אור, מומחה בתחום הרפואה הדחופה ובתחום ההרדמה. ד"ר טל-אור מסכים בחוות דעתו עם קביעת מומחה התביעה, פרופ' זגר, כי אין אפשרות לדעת את סיבת המוות של המנוחה מאחר ולא בוצעה נתיחה שלאחר המוות.

     

    ד"ר טל-אור חולק על קביעתו של פרופ' זגר, ומציין בחוות דעתו, כי ישנה חשיבות לסיבת המוות, כמו גם לגילו של המטופל, להיסטוריה הרפואית שלו ולמחלות הרקע, למרחק מבית החולים וגורמים נוספים, השלכה ישירה על סיכויי ההישרדות מאירוע רפואי שקורה מחוץ לבית החולים. על פי חוות דעתו לסוג האירוע הרפואי, בין אם שבץ, אירוע לבבי, אלח דם, טראומה כתוצאה מפגיעה וכיו"ב, משליך במישרין על סיכויי ההישרדות.

     

43. ד"ר טל-אור בחוות דעתו אינו מסכים עם קביעת מומחה התביעה, כי סיבת המוות מקורה באירוע לבבי, ומונה ארבעה טעמים לכך. א. למנוחה לא היתה מחלת לב קורונרית ואין תיעוד רפואי למחלת לב. ב. המנוחה התלוננה בשיחה עם מוקד הנתבעת על קוצר נשימה וחום, כאשר קוצר נשימה, מתאים לאירועים רפואיים שונים, אולם חום אינו מתאים לאירוע לבבי, ומחלה קורנרית אינה מלווה בעליית חום. ג. לא ניתן לחשוד שהחום נילווה, כמחלה משנית(לצד) האירוע הלבבי, שכן חשד זה מתבטל לאור כך, שמדובר היה בחום שנמשך מספר ימים (כפי שנרשם בדו"ח הפינוי של מד"א). ד. לא נמצאו גורמי סיכון מיוחדים להגברת הסבירות לאירוע לבבי (כגון עישון, עודף משקל, היסטוריה משפחתית וכיו"ב).

     

44. ד"ר טל-אור קובע בחוות דעתו שדווקא אלח דם (ספסיס) שמקורו במחלה זיהומית מהווה הסיבה השכיחה למקרי מוות מחוץ לבית חולים ובבית חולים, והיא הסיבה לפטירה במקרה זה, כאשר לדבריו מסקנה זו מתיישבת עם הנתון של החום שנמשך מספר ימים, כאשר קוצר נשימה הוא סימפטום שכיח במחלה זיהומית שהתפתחה לאלח דם.

     

45. ד"ר טל-אור מוסיף בחוות דעתו וקובע כי על פי הספרות הרפואית, כאשר ישנו אירוע רפואי של אלח דם בגיל מבוגר, ועם מחלות רקע כמו של המנוחה, סיכויי התמותה הם 54.2% גם בטיפול בבית חולים, כלומר גם אם המנוחה היתה "מגיעה בזמן" לבית החולים, סיכויי התמותה שלה

    היו כ-54.2%.

     

    ד"ר טל אור קובע כי העובדה שהמנוחה נפטרה בתוך פרק זמן קצר מאוד מרגע הפניה למוקד הנתבעת, יחד עם הנתון שהיתה ללא טיפול רפואי למרות שסובלת מספר ימים מקוצר נשימה וחום, מלמדים כי הזיהום ואלח הדם היו בכמות גבוהה מאוד, וניתן להניח כי אלח הדם היה כבר בשלב הסופי שלו, כלומר הזיהום התפשט בכל מערכות הגוף, וקרוב לוודאי כי סיכויי התמותה של המנוחה היו גבוהים מ- 54.2%.

     

    סיבת המוות

     

46. המומחים מטעם הצדדים חלוקים בשתי שאלות מרכזיות:

    • לגבי סיבת המוות של המנוחה (אירוע קרדיולוגי או בשל גורם זיהומי ואלח דם).

    • האם הגעה מידית של אמבולנס ומתן טיפול רפואי מידי יכול היה להציל את חייה.

       

47. נקודת המוצא בדיון, מוסכמת על המומחים מטעם שני הצדדים, כי אין אפשרות לדעת בוודאות את סיבת המוות של המנוחה מאחר שלא בוצעה נתיחה שלאחר המוות.

     

48. מומחה התביעה, פרופ' זגר, קובע בחוות דעתו כי הרקע הרפואי ומכלול הנסיבות מתיישבים יותר עם מוות בשל אירוע לבבי (אוטם שריר הלב), אשר בהעדר מתן טיפול רפואי מידי הסתיים בדום לב ובפטירתה של המנוחה. בעוד שמומחה הנתבעת, ד"ר טל-אור, סבור כי הרקע הרפואי ונסיבות המקרה, מתיישבים יותר עם זיהום שהתפתח לאלח דם שהוביל להידרדרות מהירה במצבה ולפטירתה של המנוחה.

     

49. פרופ' זגר מסביר בחוות דעתו ובעדותו בבית המשפט, כי בהעדר נתיחה לאחר המוות לברור סיבת המוות, ניתן העריך כי הפטירה ארעה בשל אירוע לבבי פתאומי, שכן התקפי לב חריפים אחראיים לרוב הגדול של מקרי המוות הפתאומי הנגרמים בדרך כלל על ידי הפרעת קצב הקרויה "פרפורי חדרים".

    עיון בחוות דעתו של ד"ר טל-אור, מטעמה של הנתבעת, אין כל הסתייגות מהקביעה כי התקפי לב חריפים אחראים לרוב מקרי המוות הפתאומי.

50. פרופ' זגר בעדותו בחקירה הנגדית העיד כי אירוע לבבי (אוטם שריר הלב) יכול להיות מלווה בסימפטומים שונים של קוצר נשימה, בחילות והקאות, כאב חד חזה, כאב חזה מקרין ליד, ללסת לכתף ועליית חום (עמ' 8 ש' 31- עמ' 9 ש' 9, עמ' 10 לפרוטוקול ש' 30-33).

     

51. מומחה הנתבעת ד"ר טל-אור, בחוות דעתו משתית מסקנתו בין היתר על כך, שבעוד שקוצר נשימה ממנו סבלה המנוחה (כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש כראיה) מספר ימים לפני פטירתה, הינו ממצא לא ספציפי, שיכול להימצא גם באדם שעובר אירוע לבבי חד, ולטענתו חום אינו מתאים לאירוע לבבי.

     

52. מומחה התביעה פרופ' זגר מסביר כי ע"פ התיעוד שהוצג לו המנוחה סבלה מקוצר נשימה וחום בימים לפני פטירתה, כפי שנמסר ע"י התובע בנה של המנוחה ותועד בדו"ח רפואי שנערך ע"י מד"א שהגיע לביתה של המנוחה.

    בעדות שמסר התובע, בנה של המנוחה בתאריך 11.2.18, במשטרה, פגש באמו ביום 22.1.18, שלושה ימים לפני פטירתה, היא סיפרה לו שהיא משתעלת, ושיש לה קשיי נשימה והם ייחסו את הכל לשפעת. בעדותו בחקירה הנגדית העיד התובע כי מספר ימים לפני שפגש באמו סיפרה כי יש לה חום.

    מהראיות שהובאו לא נמצא עדות לכך שהמנוחה ביקרה בקופ"ח ו/או נבדקה ע"י רופא בקשר לתסמינים מהם סבלה של קוצר נשימה, שיעול וחום בימים שקדמו לפטירה, כך שלא ניתן לקבוע בוודאות המחלה בעטיה סבלה מתסמינים אלה.

     

    מחוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים ועדותם, תלונתה של המנוחה על חום ביום האירוע מתיישבת יותר עם האפשרות כי המנוחה חלתה בשפעת ו/או במחלה זיהומית בימים שלפני התאונה שהתאפיין בין היתר בעליית חום.

     

    אין בעובדה שהמנוחה סבלה מחום במהלך מספר ימים שלפני הפטירה כתוצאה ממחלה זיהומית כמו שפעת, כדי לשלול כי המנוחה לקתה באירוע לבבי חד, כאשר החום אינו קשור באופן ישיר לאירוע הלבבי, כפי שסבור מומחה התביעה.

     

53. מומחה הנתבעת ד"ר טל –אור אינו מומחה בתחום הקרדיולוגי, ועל כן, משלא הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת נגדית בתחום זה, אין בידי לקבל קביעתו כי פטירתה של המנוחה אינה מתאימה לאירוע לבבי חד וכי ניתן לשלול בסבירות גבוהה שמקור המוות באירוע לבבי, כפי שקובע מומחה התביעה.

     

    די בכך, על מנת לקבוע כי לא נסתרו קביעותיו של מומחה התובעים בתחום הקרדיולוגי.

     

54. טענת מומחה הנתבעת ד"ר טל-אור כי המחלה הזיהומית בה לקתה המנוחה בימים שלפני הפטירה הידרדרה עד שהפכה לאלח דם שהגיע לשלב סופי שהסתיים במותה של המנוחה, אף היא חורגת מתחום מומחיותו, היה על הנתבעת להציג חוות דעת של מומחה זיהומולוג. משלא הוגשה חוות דעת בתחום הזיהומי לא הוכחה טענת הנתבעת כי המנוחה נפטרה מאלח דם.

     

55. קביעתו של ד"ר טל- אור כי המוות נגרם מאלח דם אינה מתיישבת עם העדויות שנשמעו מבנה וביתה של המנוחה, לפיה המנוחה בילתה עם חברותיה וביתה ביום 23.1.18 (יומיים לפני הפטירה), ביום 24.1.18 התנדבה עם שכנים המתגוררים באותו בניין באגודה למען החייל, וביום הפטירה (25.1.18) יצאה בשעות הצהריים לקניות לקראת שבת וחזרה לביתה בסביבות השעה 16:30-17:00.

    עדות בנה של המנוחה לפיה כשהגיע לביתה מצא את אמו שרועה על רצפת החדר כששקיות הקניות מונחות במטבח ולא נפרקו, אף היא תומכת כי מדובר באירוע פתאומי אשר הכריע את המנוחה ומנע ממנה להשלים את פריקה וסידור הקניות.

     

    נסיבות המקרה לפיו ביומיים שלפני הפטירה המנוחה תפקדה באורח רגיל, נטלה חלק בפעילות חברתית עם חברותיה, פעילות התנדבותית מחוץ לביתה ויציאה לקניות ביום האירוע, מתיישבת יותר עם האפשרות שמדובר באירוע לבבי פתאומי מאשר מחלה זיהומית (שפעת) שהסתבכה לאלח דם שלווה בהידרדרות על פני ימים או שעות והסתיים בפטירה.

56. גם לאחר חקירתו הנגדית של פרופ' זגר, לא נסתרה קביעתו כי הסיבה השכיחה ביותר למוות פתאומי הינה לבבית, כאשר במקרה שלפנינו הסבירות גבוהה יותר שאישה מבוגרת הסובלת מקוצר נשימה קשה ופתאומי, יותר סביר שפטירתה הינה על רקע לבבי, מאשר אלח דם. (עמ' 29 ש' 31-33, עמ' 30 ש' 21-22).

     

    לאור המפורט, מצאתי להעדיף את קביעותיו ומסקנותיו של מומחה התביעה פרופ' זגר על פני חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת, על ידי ד"ר טל אור, ולקבוע כי הוכח מעבר למאזן ההסתברויות כי פטירתה של המנוחה נגרמה כתוצאה מאירוע לבבי חד.

     

57. פרופ' זגר מומחה התביעה מסביר בחוות דעתו כי במקרה של אירוע לבבי, ישנה חשיבות במתן טיפול רפואי מוקדם ככל הניתן לאחר התמוטטות החולה. כך למשל, במקרים של התקף לב חריף, בשל הפרעת קצב, הקרויה "פרפור חדרים", הלב פוסק לפעום, נדרש לתת מכת חשמל (דפיברילציה) מוקדם מאוד החולה חוזר בדר"כ להכרתו וניתן אז להעניק לו את הטיפול החיוני הנדרש עקב ההתקף. פרופ' זגר מסביר כי ישנה חשיבות מצילת חיים במתן טיפול מוקדם ככל הניתן ע"י גורם מקצוע, כאשר האירוע הלבבי הינו כזה המצריך פעולת החייאה עיסוי לבבי, הנשמה ותרופות. (עמ' 28 ש' 30-33, עמ' 29 ש' 1-7).

     

    פרופ' זגר קובע בחוות דעתו כי בנסיבות המקרה, היה על מוקד הנתבעת לשגר אמבולנס לבית התובעת באופן מידי, פעולה אשר עשויה היתה בהחלט להציל את חייה.

    קביעתו זו של מומחה התביעה לא נסתרה גם לאחר חקירתו הנגדית והיא מתיישבת ונתמכת במארג הראייתי שהובא לפני בית המשפט ונסקר לעיל.

     

58. התובעים טוענים בכתב התביעה ובחוות דעתו של פרופ' זגר, כי קביעת סיבת המוות של המנוחה אינה מהותית לדיון, שכן ישנה חשיבות לקבלת טיפול רפואי של עזרה ראשונה מצילת חיים :

     

    "כי חשיבות החייאה המוקדמת נכונה ללא קשר לסיבת דום הלב. יתרה מזו- ישנו סיכוי גדול כי לו הגיע צוות רפואי מיומן אל המנוחה טרם התרחש דום הלב ניתן היה להעניק לה טיפול (כגון הנשמה, תרופות, ועוד) שהיה מונע את התפתחות דום הלב הקטלני."

     

    פרופ' זגר נחקר על חוות דעתו, ואולם גם לאחר חקירתו לא נסתרה קביעתו בחוות דעתו, כי ישנה חשיבות להענקת טיפול רפואי מציל חיים של עזרת ראשונה, מוקדם ככל הניתן על ידי צוות רפואי מיומן.

     

59. לאחר שנתתי דעתי לחוות הדעת שהוגשו מטעם מומחי הצדדים ולאחר ששמעתי עדותם בחקירה הנגדית, באתי למסקנה כי יש לקבל את קביעת מומחה התביעה פרופ' זגר לפיה שיגור אמבולנס מידי לביתה של המנוחה, מנעה מהמנוחה קבלת טיפול רפואי דחוף תרופתי והנשמה, פעולה שבהחלט עשויה הייתה להציל את חייה של המנוחה, סיכוי שנגזל מהמנוחה בשל התנהלותה הרשלנית של הנתבעת.

     

     

60. הנתבעת בסיכומיה נתלית בחוות דעתו של המומחה מטעמה, ד"ר טל-אור, לפיה שיעור התמותה מאלח דם לאדם בגיל מבוגר עם מחלות רקע דוגמת אלה של המנוחה הינה כ- 54.2%, כך שהגעה מוקדמת לא היתה משנה את סיכויי הישרדותה גם אם היתה מקבלת טיפול עזרה ראשונה ומפונה כשהיא בחיים לבית החולים.

    משלא קיבל בית המשפט את קביעתו של מומחה הנתבעת בחוות דעתו, כי סיבת המוות היה אלח דם, דינה של הטענה להידחות.

     

61. למעלה מן הנדרש, אף בהנחה שהיתה מתקבלת קביעתו של מומחה הנתבעת כי המוות נגרם עקב אירוע של אלח דם (דבר שלא הוכח לבית המשפט), עדיין, על פי הספרות הרפואית אליה מפנה הנתבעת, שיעור תמותה מאלח דם בגיל מבוגר עם מחלות רקע שהיו למנוחה, הינו כ- 54.20% ולא 100% כפי שמכוונת הנתבעת.

62. אין בידי לקבל טיעון הנתבעת כי אין נפקות להגעה ומתן טיפול רפואי מציל חיים (הנשמה, מתן תרופות וכיוצ"ב), מוקדם ככל הניתן, שכן מתן טיפול תומך כזה אפשר שהיה מונע את אירוע דום לב ופטירתה של המנוחה בביתה.

    הגעת אמבולנס וצוות רפואי מקצועי לביתה מיד בסמוך לפנייתה של המנוחה למוקד הנתבעת, היה מאפשר מתן טיפול רפואי מציל חיים, מאפשר פינויה לבית חולים להמשך מתן טיפול מקצועי, באופן שסיכויי ההחלמה שלה, בהנחה שמדובר היה באלח דם, עמדו על שיעור לא מבוטל של כ- 45.8%.

     

    סיכויי ההחלמה מאירוע לבבי שהיה מטופל תוך פרק זמן קצר מתחילת אירוע דום הלב, כפי שציין פרופ' זגר בחוות דעתו, שיעור ההחייאות המוצלחות הינו 90% באם הפסקת הפרפור הלבבי מתבצעת בתוך דקה מרגע ההתמוטטות, כאשר החייאה מתחילה תוך 2 דקות הסיכוי לשרוד ולהשתחרר בחיים מביה"ח עומד על 48%.

    לכך, יש להוסיף כי הגעה מהירה של אמבולנס וצוות רפואי יתכן והיה מגיע עוד לפני שארע אירוע דום הלב, ובמקרה כזה סיכויי ההחלמה היו גבוהים אף יותר.

     

63. התנהלותה הרשלנית של הנתבעת, אי משלוח אמבולנס וצוות רפואי, באופן מידי לאחר קריאת המצוקה שללה מהמנוחה האפשרות לקבל טיפול רפואי מציל חיים, ולשרוד את האירוע הרפואי ממנו סבלה, אשר הסתיים באופן טרגי בפטירתה של המנוחה.

    לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי אחת היה דינה של המנוחה למות מאירוע זה. נוכח ההתנהלות הרשלנית של הנתבעת, לא ניתן יהיה לעולם לדעת האם ניתן היה להציל את חייה של המנוחה, אילו היה מגיע אמבולנס אשר צוותו היה מעניק טיפול עזרה ראשונה מצילת חיים בשלב מוקדם יותר, ובטרם שארע דום הלב ממנו נפטרה המנוחה, אשר היה מעניק לה עוד שנות חיים עד למלוא תוחלת החיים הצפויה שלה.

     

    הנזק

     

64. התובעים ילדיה ויורשיה של המנוחה טוענים כי בעקבות התנהלותה הרשלנית אשר מנעה מהמנוחה קבלת טיפול רפואי מידי מציל חיים, הסתיימה בפטירתה של המנוחה.

     

    התובעים טוענים בסיכומים שהוגשו מטעמם כי המנוחה הופקרה למות על ידי הנתבעת במשך למעלה משעה מהמועד בו לחצה על לחצן המצוקה, כאשר ניתן לשמוע בהקלטת השיחה עם המוקדנית של הנתבעת את מצוקתה הרבה, את מאבקה לנשום ואת הסתמכותה על הנתבעת וצפייתה כי הנתבעת תשלח לה סיוע רפואי.

     

     

65. התובעים מבקשים לפסוק בתביעת העיזבון פיצוי בגין ראשי הנזק שכדלקמן:

     

    • ראש נזק של כאב וסבל פיצוי בסך של 500,000 ₪.

    • נוכח הממצאים החמורים שנמצא בדו"ח משרד הבריאות בקשר לתפקודה של הנתבעת פיצוי עונשי בסך 500,000 ₪.

    • פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים של 5 שנים, לפי 25,000 ₪ לשנה, סך של 125,000 ₪.

    • הפסד הכנסה של המנוחה בגין הפסד הכנסותיה בסך 5,000 ₪ לחודש בגין קצבת אזרח ותיק, עד תום תוחלת חיים טבעית (85). סך הפסד השכר של המנוחה 308,984 ₪, הפיצוי ע"פ הלכת פינץ, עזבון ללא תלויים, בשיעור 30% מסך הפסדי השכר – 92,695 ₪.

    • הוצאות קבורה בסך 30,000 ₪.

    • התובעים כתלויים- אובדן שירותי אם וסבתא בסך 150,000 ₪

    • כאב וסבל של התובעים 1-2 בסך 200,000 ₪ לכל תובע.

       

      63. הנתבעת בסיכומיה דוחה את טענות התובעים לעניין הנזק, טוענת כי הסכומים המפורטים מוגזמים ואינם עומדים בקנה אחד עם הסכומים שנקבעו בפסיקה. התובעים הגישו סיכומי תשובה בהם שוללים טענות הנתבעת.

           

          נזק לא ממוני

           

      64. התובעים מבקשים בסיכומיהם לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ראש הנזק הלא ממוני בגין כאב וסבל של המנוחה, אשר הופקרה למות על ידי הנתבעת, בעודה ממתינה להצלה, סכום של 500,000 ₪.

           

      65. כמו כן, מבקשים התובעים לפסוק להם בנוסף לראשי הנזק של כאב וסבל ופיצוי עונשי, פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים של המנוחה, לאור תוחלת החיים הצפויה של המנוחה בטענה כי אלמלא האירוע נשוא התביעה, עמדה תוחלת החיים על עוד 5 שנים, לקבוע בראש נזק זה פיצוי בסך של 25,000 ₪ לשנה ובסה"כ 125,000 ₪.

           

      66. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי אין מקום להפרדה בין רכיבי הכאב וסבל לבין רכיב קיצור תוחלת החיים, וכלל בית המשפט פוסק פיצוי כללי בגין רכיב זה.

           

      67. בהתאם לפסיקה ראוי לאחד את כלל רכיבי הנזק הלא ממוני תחת ראש נזק אחד ובכללם, קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל באופן שניתן פיצוי כספי המשקף רכיבים אלה (ע"א 4576/08 ליה עטרה בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס (7.7.11), ע"א 8488/08‏ עזבון המנוחה רוננה סושרד ז"ל נ' מדינת ישראל, ע"א 773/81 עזבון רוברט פרייליך ז"ל נ'.מדינת ישראל).

          הפיצוי בגין ראש הנזק הלא ממוני בניזוק שנפטר יגזר ממידת הסבל שנגרם למנוח עובר למותו, משכו ועוצמתו, מגילו ומתוחלת החיים הצפויה לו אלמלא נפטר. (ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים כללית (15.11.19).

           

          המנוחה לחצה על לחצן המצוקה בשעה 18:46, ועד שנמצאה שרועה על רצפת הדירה ללא רוח חיים עת שהוזמן אמבולנס מד"א בשעה 20:04, חלפה למעלה משעה ורבע, בה סבלה ממצוקה נשימתית קשה, כשהיא גוססת בעודה ממתינה להגעתו של רופא שתשלח הנתבעת להציל אותה, עזרה שבוששה להגיע.

           

          המנוחה ילידת 1938 ובמועד פטירתה (25.1.2018) היתה אישה בת 80 כאשר תוחלת החיים הטבעית בהתאם לפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הינה לפחות עוד 5 שנים.

           

          להלן אסקור פסיקה שניתנה בסוגית הפיצוי בגין ראש נזק לא ממוני בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים של מי שנפטר :

           

          ‏א. ע"א 52689-12-13 עיזבון המנוחה תמרה פולטוב ז"ל נ' צבי גברילובנדון ערעורם של יורשים, בגין מעשה רשלנות רפואית שגרם לפטירת המורישה. פסה"ד ניתן ב 4.1.15. המנוחה היתה כבת 63 במותה, ובביהמ"ש המחוזי הביא בחשבון תוחלת חיים טבעית אלמלא מעשה העוולה של 20 עד 23 שנות חיים. ביחס לסבל – צוין שסבלה של המנוחה נמשך כמה דקות אך היה חריף, נפסק שם 400,000 ₪ בגין קצור תוחלת החיים וכאב וסבל כאחד. בבר"ע שהוגשה– אושרה התוצאה (רע"א 776/15).

           

          ב. ע"א 4403/18 פלוני נ' צמנטכ"ל סולל בונה שותפות מוגבלת, נפסק ליורשי מנוח, בגין נזק לא ממוניי שהלך לעולמו בגיל 50, בתאונת עבודה שהתרחשה ב 2013, נפסק סכום אחד בגין קיצור תוחלת החיים וכאב וסבל בסך 450,000 ₪. מי שתוחלת חייו קוצרה בכ- 30 שנה.

           

          בשים לב לפרק הזמן של למעלה משעה בו סבלה ממצוקה קשה של קושי נשימה וחום, העולה מהשיחה עם מוקדנית הנתבעת, בעודה ממתינה להצלה, המלמדים כי חששה חשש ממשי לחייה, פתחה את דלת דירתה, ונערכה לפינוי ע"י גורם רפואי. כמו גם תוחלת חיים הטבעית שאלמלא פטירתה היתה צפויה לפחות עוד חמש שנים ובהתאמה לפסיקה הנוהגת,

          מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק לא ממוני פיצוי בסכום כולל, ללא הפרדה בין ראש נזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, בסך של 200,000 ₪.

           

          פיצויים עונשיים

           

      68. התובעים מבקשים מבית המשפט לחייב את הנתבעת בפיצוי עונשי בסך של 500,000 ש"ח. לטענתם אמת המידה מתייחסת למעשים מקוממים ונפשעים ביותר, שבוצעו מתוך כוונה (או "מעין כוונה") ולא ברשלנות גרידא. טוענים כי במקרה דנא פעלה הנתבעת ממניעים כלכליים, באדישות מוחלטת ומתוך זלזול מוחלט בחיי אדם. טוענים כי חקירת המוקדנית הגב' חאג' יחיא מלאה התחמקויות, שקרים וסתירות , ממחישה את הכזב שבהתנהלות הנתבעת. מפנה בסיכומיה לדו"ח משרד הבריאות מיום 21.11.18 ממנו ניכרת אזלת ידה של הנתבעת וליקויים חמורים בהתנהלותה.

          הנתבעת בסיכומיה דוחה את הדרישה.

           

      69. עיון בפסיקה הנוגעת לפסיקת פיצויים עונשיים, מלמדת כי נעשה שימוש בראש נזק זה במסורה במקרים נדירים בהם מדובר ברשלנות חריפה במיוחד העולה כדי זדון או עוולות כוונה. (ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, נח(4) 486 (2004).

           

      70. במקרה דנן, התנהלות הרשלנית של הנתבעת אומנם הסתיימה בפטירתה של המנוחה, אולם לא מדובר באותם מקרים בהם התנהלותה של הנתבעת ועובדיה הייתה מלווה בכוונת זדון או כוונה לגרימת מותה של המנוחה. שכן, מהראיות שהובאו הוכח כי המוקדנית לא זנחה את השיחה אלא ניסתה להתקשר למנוחה מספר פעמים וכן, לתובעים. אף שהתנהלות זו חורגת מהסטנדרט הסביר של מוקד חירום רפואי, אינו עולה כדי אותם מקרים מועטים בפסיקה בהם נפסק פיצוי עונשי.

           

          על כן, יש לדחות את הדרישה לפיצויים עונשיים.

           

           

           

           

          אובדן הכנסה

           

      71. התובעים טוענים בסיכומיהם לפיצוי בגין אובדן הכנסותיה של המנוחה מאז פטירתה ועד לתום תוחלת החיים הטבעית גיל 85, אלמלא מותה הטראגי, בגובה קצבת אזרח ותיק בסך 5,000 ₪ לחודש ובסך כולל של 308,984 ₪, כאשר הפיצוי לעזבון על פי הלכת פינץ הינו 30% מסך השתכרותה, בסך 92,695 ₪.

           

          הנתבעת מבקשת בסיכומיה לדחות דרישה זו, מאחר ולטענתה התובעים לא הניחו תשתית עובדתית ולא הגישו ראיה בכתב להוכחת עצם הזכאות לקצבת אזרח ותיק ו/או את סכום הקצבה.

           

          הנתבעת צרפה לתחשיב הנזק אשר הוגש מטעמה במסגרת ההליך אישור על תשלומי קצבאות אזרח ותיק (נספח 1 לתחשיב) ואישור על תשלומים קצבאות שארים (נספח 2 לתחשיב) לפיהם הכנסות המנוחה הסתכמו לסך 2,981 ₪ ברוטו בחודש ומורכבות מקצבת שארים בסך 1,148 ₪ וקצבת אזרח ותיק בסך 1833 ₪.

           

          על כן, אף לשיטת הנתבעת עצמה, הפסד ההכנסה של המנוחה עקב פטירתה בהתאם להלכת פינץ לגבי מנוח שנעדר תלויים הינה 53,658 ₪. ( 2981ש"חX60 חודשX 30% = 53,658 ₪).

           

          הוצאות קבורה

           

      72. התובעים לא הציגו ראיות באשר לסכום שהם דורשים עבור הוצאות קבורה ומצבה בסך 30,000 ₪. על פי הפסיקה, כאשר הפיצוי נקבע על דרך אומדנא, פוסקים סכום הנע בין 10,000 ₪ ל-15,000 ₪. לפיכך, פוסק לתובעים הוצאות קבורה ומצבה בסכום גלובלי בסך 15,000 ₪.

           

          אבדן שירותי אם

           

      73. המנוחה בת 80 במותה, אלמנה ואמם של התובעים, שעברו זה מכבר את גיל הבגירות, עצמאיים בניהול חייהם, ואינם סמוכים על שולחנה של המנוחה עובר לפטירתה.

          לפיכך, לא הוכח לבית המשפט כי התובעים ו/א הנכדים היו תלויים (תלות כלכלית) של המנוחה, ועל כן, אין מקום לפיצוי התובעים בגין ראש נזק זה.

           

          כאב וסבל של התובעים 1ו-2

           

      74. התובעים מבקשים לפסוק להם פיצוי בגין נזק לא ממוני, כאב וסבל שנגרם להם באופן אישי (סעיף 58ז' לכתב התביעה).

          הנתבעת בסיכומיה דוחה דרישה זו.

           

          בנסיבות, לא מצאתי לפסוק למי מהתובעים פיצוי בגין ראש נזק זה, שכן עצם העובדה שהתובע בנה של המנוחה הוזעק לביתה של המנוחה במועד האירוע, ונחשף בנסיבות אלה לאמו המוטלת על הרצפה וביצע בה החייאה, נעשה על דעתו והסכמתו המקדמית, עת מסר לנתבעת את מספר הטלפון על מנת שניתן יהיה להזעיק אותו במקרה מצוקה של המנוחה. וביתר שאת נכונים הדברים בעניין התובעת, בתה של התובעת, אשר כלל לא הייתה לצד אמה בעת פטירתה.

           

           

           

           

           

           

          סיכום

           

      75. לאור המפורט לעיל, בית המשפט מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין הנזקים שנגרמו בהתאם לראשי הנזק שכדלקמן:

           

          1. בגין הנזק הלא ממוני – כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים פיצוי בסך של 200,000 ₪.

          2. בגין אובדן הכנסות פיצוי בסך של 53,658 ₪.

          3. הוצאות קבורה בסך 15,000 ₪.

              

             סה"כ 268,658 ₪.

              

      76. אשר על כן, בית המשפט מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 268,658 ₪ בצירוף אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.7% מסכום הפיצוי, החזר אגרה, החזר הוצאות חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת. התובעים יגישו תוך 14 ימים שומת הוצאות בצירוף קבלות.

           

          הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין וככל שלא יעשה כן, יישאו ריבית שקלית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

           

          זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין. 

           

          המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

           

           

          ניתנה היום, בי"ז ניסן תשפ"ה, ב15 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.