פסק דין
בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.
התיק נשמע בראיות. התובע העיד ונחקר ביום 15.6.20. המעביד נדים זאמל העיד ונחקר בישיבה מיום 15.6.20. ביום 17.6.20 העיד ונחקר האורטופד ד"ר מיכה רינות אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט ובנוסף העיד ונחקר מר אבי מרום נציג הנתבעת מס' 4 עירית נתניה.
הצדדים הגישו סיכומים.
סיכומי התובע נתקבלו ביום 29.6.20
סיכומי הנתבעות 1-2 נתקבלו ביום 28.7.20.
סיכומי הנתבעת 4 – נתקבלו ביום 29.7.20.
סיכומי הנתבעת 3- נתקבלו ביום 2.9.20.
משהודיע התובע שאינו מבקש להגיב על סיכומי הנתבעים עובר בית המשפט לכתיבת פסק הדין.
פסק הדין מתחלק לשני חלקים, דיון בשאלת האחריות והאשם התורם הנטען ומוכחש ולאחר מכן אם תתקבל התביעה דיון בנושא הנזק. אין מחלוקת, כי תגמולי המל"ל אותם יש לנכות מסכום הפיצוי המגיע לתובע עומד על פי חוות דעת אקטוארית שהוגשה בסך של 908,403 ₪.
זיהוי הצדדים:
עירית נתניה ( להלן:הנתבעת מס' 4 או "מזמינת העבודה" בעלת המקרקעין) התקשרה בהסכם עם לאוניד פקטרוביץ עבודות בניה ושפוצים בע"מ (הנתבעת 3 או ה"קבלן הראשי") לביצוען של עבודות בתחומה והקבלן הראשי התקשר עם חברת אחים נעים גגות ורעפים בע"מ (הנתבעת 1 או "המעסיקה" של התובע). ניתן לראות בהחלט בנתבעת 1 כ"קבלן משנה" של הקבלן הראשי.
העובדות (שאינן שנויות במחלוקת):
התובע יליד 1992 היה בן 19 במועד התאונה מתאריך 24.7.11, כיום הוא בן 28 לערך.
ביום 24.7.11 בשעה שהתובע עבד אצל המעסיקה הנתבעת 1 כמתקין גגות רעפים בבית ספר נועם בנתניה הוא נפל מהגג של בניין בגובה 9 מ' ונפצע. התובע אושפז למשך 7 ימים ועבר ניתוחים בשתי כפות ידיו. התובע היה באי כושר עבודה למשך 103 ימים. התובע השתכר עובר לתאונה 5,400 ₪, כיום התובע וזאת לאחר שלמד לימודי הנדסאים, מיחשוב ובקרה במכללת רופין ובהמשך לימודי חשמל באוניברסיטת באר שבע, עובד כהנדסאי חשמל ובקרה בחברת "קוקה קולה" ומשתכר שכר של 15,104 ₪ בממוצע, ששת החודשים האחרונים.
התאונה הוכרה על ידי מל"ל ולתובע נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 24%.
המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי ד"ר מיכה רינות בדק את התובע וקבע לו נכות צמיתה רפואית משוקללת בשיעור של 27% ונכות פלסטית בשיעור 10%, סה"כ נכות רפואית משוקללת בשיעור 34.7%. יש לציין כי הנתבעת 2 חלקה על הנכות שנקבעה על ידי ד"ר מיכה רינות ואף חקרה אותו בעניין בבית המשפט. בנושא זה אדון כשאגיע לסוגיית הנזק.
שאלת האחריות:
המחלוקת בין הצדדים נגעה בשתי סוגיות עיקריות, האחת סוגית אספקת האמצעים ל עבודה בגובה לרבות רתמה והשניה סוגית ההדרכה בנוגע לבטיחות ובמיוחד כשמדובר בעבודה בגובה.
גרסתו של התובע כפי שנטענה בתצהיר ועליה נחקר בבית המשפט כאשר התובע היה העד היחידי ולא הובאו עדים אחרים שהיו במקום, לא על ידי התובע ולא על ידי הצדדים האחרים, היא כי לא סופקו לו האמצעים לעבודה בגובה ובמיוחד רתמה שתקשור אותו ותמנע נפילה מגובה וכי לא עבר הדרכת בטיחות בגובה. בסוגיה זו הוגש תצהיר מטעם המעסיק של המעביד מר זמאל נדים אשר למעשה לא היה בשטח בעת האירוע. לטענתו בבעלות החברה היו רתמות, קסדות ונעלי עבודה וכל עובד עובר קורס בטיחות.
לאחר שבחנתי את החקירה של התובע ואת החקירה של המעביד מר זמאל נדים , אני קובע בזאת כי אני נותן אמון בעדותו של התובע שהיתה אמינה וקוהרנטית ונטענה לכל אורך הדרךכי לא סופקו לו אמצעים לעבודה בגובה שכזה ובמיוחד רתמה אליה הוא היה צריך להיות קשור והטענות
שהוריד כביכול את הרתמה שהונפקה לו נדחות לחלוטין על ידי. זאת ועוד, לא הוכח כי התובע עבר הדרכה כלשהי של אמצעי בטיחות או בטיחות בגובה והמסמכים שהוצגו בעניין זה לא הראו שהתובע חתם או שעבר הדרכה שכזו. עלי לציין כי אינני זוקף לחובתו של התובע כנושא בנטל הראיה את אי העדתם של עדים נוספים שהיו על הגג באותו זמן ולטענת התובע גם להם לא סופקו אמצעים לעבודה בגובה כמו רתמות והניסיון לטעון, כי אי הבאתם לעדות יש בה כדי להביא לאי קבלת גרסתו של התובע נדחית על ידי.
מדובר בבחור צעיר מאוד, בסך הכל בן 19 ביום המקרה שהספיק לעבוד פרק זמן קצר מאוד אצל המעסיק (כחודשיים) וזה למעשה היה לו יומו הראשון בעבודה באותו אתר. מדובר בעבודה בגובה רציני של כ- 9 מ' ובעניין זה יש תקנות ספציפיות המתייחסות לעבודה בגובה שכזה ואני מפנה בהקשר זה לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) משנת 2007 וכן תקנות הבטיחות בעבודה על גגות שבירים או תלולים משנת 1968. המעסיק כשל בעמידה באותן תקנות ושעל כן יש לקבל את התביעה כנגד המעביד, הנתבעת 1.
הנתבעת מס' 3 היתה הקבלן הראשי.
ככזו מצופה היה ממנה כי שעל פי עדותו של אבי מרום מטעם המזמין או בעל המקרקעין עירית נתניה וכמי שנתפסה כ"מבצע הבניה" וכמי שאחראי על קבלני המשנה דוגמת המעסיק הנתבעת 1 כי תפקח על ביצוע העבודות ותהיה אחראית גם על הבטיחות באתר תוך מינוי "מנהל עבודה". עם זאת הקבלן הראשי העסיק את קבלן המשנה בדיוק באותו תחום שבו מומחיותו של הקבלן המשנה או המעסיק שזה בניית גגות ורעפים ולכן אין לצפות כי יהיה לו אותה אחריות באותו היקף ומדובר באחריות "נמוכה" יותר.
הנתבעת מס' 4 עירית נתניה היתה מזמין העבודה או הבעלים של המקרקעין שם התרחשה הפגיעה.
התובע בסיכומיו טוען, כי העיריה יכלה לצפות את התאונה שגרמה לנזקי התובע שכן היה עליה לוודא כי הקבלן הראשי שהוזמן על ידה, דהיינו הנתבע 3 ואשר התקשר כאמור עם הנתבעת 1, פועל כך שעובדיו אינם חשופים לסכנת נפילה ולכל סכנה הנובעת מעבודות בניה וגובה ללא אמצעי בטיחות מתאימים כגון רתמה. עוד היה על העיריה לטענת התובע למנות "מנהל עבודה" אשר הוא זה שהיה צריך לוודא הקפדה על הוראות הבטיחות. מנהל העבודה בשטח היה מהנדס העונה לשם אריק והוא לא הגיע למתן עדות, לאחר שלא זומן על ידי מי מהצדדים.
הנתבעת מס' 4 אשר אשר לכל אורך הדרך טענה כי אין לה אחריות בתיק זה עמדה בתוקף על דעתה כי לא היה לה קשר להעסקתו של התובע ו/או לשליטה ולפיקוח על עבודתו ומעשיו. הפיקוח של הנתבעת 4 נעשה על ידי מפקח מטעמה בפיקוח על אך אין פירוש פיקוח זה כי היה עליה להציב בכל אחד מעשרות אתרי הבניה מפקח קבוע בכל שעות העבודה שיפקח על כל עובד ועובד של כל קבלן משנה הנמצא במקום מחשש שלא ישתמש באמצעי מיגון.
יתירה מזו, הקבלן הראשי לקח על עצמו בחוזה מפורש את האחריות לכל נזק שיגרם בשל עבודות אלה והתחייב לשפות את העיריה בכל הוצאה בה תחוב. הנתבעת 3 הקבלן הראשי היתה "מבצע הבניה" והיא זו שמינתה את מנהל העבודה.
מטעם העיריה העיד כאמור מר אבי מרום אשר משמש כמנהל אגף מבנה הציבור של העיריה והסביר כי העיריה פיקחה על העבודות ב"פיקוח על" אך בוודאי לא יכלה להציב מפקח צמוד על כל עובד ועובד של כל קבלן משנה הפועל באתר מחשש שמא ברגע כזה או אחר לא יפעל על פי הוראות הבטיחות. המפקח מטעם העיריה שהיתה לו סמכות להפסיק את העבודה אם היה מבחין בעובדים על הגג ללא רתמות לא נכח במקום באותו זמן וגם לא היה אמור להיות נוכח במקום.
גם סעיף 16 ב' לפקודת הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים משנת 1968) מטיל את האחריות במקרה שכזה על הקבלן ו/או מנהל העבודה הרשום ולא על המזמין.
לאור האמור לעיל הנתבעת 4 טוענת כי למרות היותה בעלים של הנכס ומזמין העבודות, הרי אתר הבניה היה במועד הארוע בחזקתן ובאחריותן של הנתבעת 1 מעבידתו של התובע כקבלן משנה ושל הנתבעת 3 שהיא הקבלן הראשי וכנגדה הוגש גם הודעה לצד שלישי ואין לייחס לה כל אחריות לארוע הנטען. בנוסף הצד השלישי היא הנתבעת 3 התחייבה בחוזה לשאת בכל נזק שיגרם בשל העבודות והתחייבה לשפות את העיריה בשל כל תשלום בו תחוב.
לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים בהקשר זה לא מצאתי הצדקה להטיל אחריות על מזמין העבודה בנסיבות העניין ולמעשה מי שהיה אחראי על קיומו של מנהל עבודה בשטח כמשמעותו בסעיף 16 ב' לפקודת הבטיחות בעבודה על גגות שבירים או תלולים על פי העדויות היה הקבלן הראשי, הנתבעת 3. זאת ועוד, גם אם הייתי מטיל אחריות כלשהי על הנתבעת 4 אשר הפיקוח מטעמה היה כאמור "פיקוח על" כפי שהסביר היטב אבי מרום מטעמה שעדותו התקבלה על דעתי, הייתי לאור החוזה המפורש עם הנתבעת 3 מקבל את ההודעה לצד שלישי ומשית את הפיצוי על הנתבעת 3 תוך דחיית האחריות ביחס לנתבעת 4.
לאחר ששקלתי בעניין הגם שהחלטתי כאמור לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 4 כמזמינת העבודה או בעל המקרקעין במקום, לא אחייב וזאת גם כמדיניות משפטית בהוצאות משפט.
ביחס למידת האחריות של הנתבעים 1 ו- 2 והאחריות של הנתבעת 3 – אני סבור כי שציינתי כי למעסיק הנתבעת 1 כמי שהיתה אמונה על בניית אותו גג והיא זו שלמעשה הביאה את העובדים שלה וזו שהיתה אחראית לספק להם את כל אמצעי המיגון לרבות ביצוע הדרכת בטיחות בעבודות בגובה, אשית עליה אחריות בגובה של 75% מתוך הנזק שיפסק ואילו על הנתבעת 3 הקבלן הראשי אשית 25% בלבד.
לאור העובדה שהתובע היה בן 19 בעת המקרה כי עבד בגובה של 9 מ' אשר אינו קשור ברתמה, שזה היה לו יומו הראשון באתר כאשר גם עבודתו אצל הנתבעת 1 היתה לפרק זמן קצר (בסך הכל חודשים), לא מצאתי בנסיבות העניין ובמיוחד על רקע דחיית הטענה כי כביכול סופקה לו רתמה אותה הוריד או כי עבר הדרכת בטיחות בגובה, דבר שנדחה על ידי, כי יש לפסוק לחובתו רשלנות תורמת כלשהי ודין התביעה נגדו להתקבל במלואה.
אני עובר איפוא לדיון בנושא הנזק:
כאמור בתיק זה מינה בית המשפט את האורטופד ד"ר מיכה רינות אשר תחום מומחיותו הינה כירורגית כף יד כמומחה מטעם בית המשפט.
הנ"ל קבע לתובע נכות צמיתה משוקללת בתחום האורטופדי בשיעור של 27% ובנוסף נכות פלסטית בגין צלקת בשיעור 10%. סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת הינה 34%.
להלן פירוט הנכויות מבחינה אורטופדית:
10% - הגבלת תנועות בשורש כף יד ימין.
5% - הגבלת תנועות יישור כיפוף שורש כף יד שמאל.
10% - הגבלת תנועות פרונציה – סופינציה יד שמאל
5% - הגבלת תנועות אצבעות 1 – 2 של יד שמאל
הנתבעת 3 חלקה על חוות דעתו של ד"ר רינות והוא זומן לחקירה על ידה בבית המשפט. לטענתה הגם שמקור הנכות (10% ו- 5% ביד שמאל) הוא השבר בשורש כף יד שמאל ד"ר רינות קבע שתי נכויות נפרדות ואין לכך הצדקה. לא היה מקום להפרדה שביצע המומחה והיה מקום לקבוע נכות אחת שהמקור הוא אותו מקור.
זאת ועוד, לא ברור לנתבעת 3 מדוע קבע המומחה נכות של 5% בגין הגבלת תנועות אצבעות 1-2 של יד שמאל וזאת בהעדר מצב של קשיון וכאשר ישנן הדבקויות בלבד. המומחה גם לא שיקלל בקביעתו הסופית את העובדה שלא ניתן לערוך בדיקה השוואתית בעקבות הפגיעה ביד ימין שכן ברגע שיודעים מה היא הנורמה ניתן לדעת האם יש הגבלת תנועות ביד הפגועה. בנוסף המל"ל לא קבע לתובע כלל נכות פלסטית בגין הצלקת וזאת על רקע העובדה שהצלקת אינה מכערת ואין תלונה מצידו של התובע שהיא גורמת לו כאב. כל האמור דלעיל מביא את הנתבעת 3 למסקנה שיש להתערב בחוות דעתו הרפואית של מומחה בית המשפט ולהעמיד את הנכות הרפואית בשיעור של 19% בלבד.
התובע בתגובתו לטענות אלה של הנתבעת 3 מפנה את בית המשפט ראשית לקביעותיו הנחרצות של ד"ר רינות בחקירתו בבית המשפט. כך בתשובה לשאלות שנשאל בין השאר בדבר הכפילות במתן הנכות עונה המומחה בעמוד 34 שורה 13 לפרוטוקול:"אני עומד מאחורי הדברים האלה ומאחורי מה שכתבתי".
הסבר המומחה ביחס לטענות הנתבעת 3 מופיע בתגובת התובע ומקובלות עלי לחלוטין.
1. לעניין הצלקות מציין המומחה כי התקנה קובעת אחוזי נכות בגין צלקות מכאיבות או מכוערות וכי בענייננו הן קיימות לתובעת בשתי הידיים, ארוכות במקומות גלויים בגוף ולכן מצדיקות מתן אחוזי נכות (עמוד 31 לעדותו שורות 13-20).
2. לעניין קביעת נכות בגין תנועות סופיניציה העיד המומחה כי הגם שמדובר במגבלה בתנועות אשר מקורה בשבר בשורש כף היד אין המדובר בנכות כפולה שכן יש סעיפים נפרדים להגבלה בתנועות כפיפה ויישור והגבלה בתנועות סיבוביות (עמ' 32 בעדותו, שורות 17-27).
3.לעניין קביעת נכות בגין הגבלה באמצבעות 1 ו- 2 העיד המומחה כי לתובע יש הידבקות של הגידים המכופפים את האצבעות, כאשר הוא מרים את שורש כף היד אזי גם האצבעות מתכופפות ואי אפשר לישרן (עמ' 33 לעדותו, שורות 29-30).
לאחר שעברתי על טענות הנתבעת 3 ועל תשובות המומחה והסברי התובע בסיכומיו, אני בדעה שחוות הדעת של ד"ר רינות מבוססת ונכונה ואין כל הצדקה להתערב בקביעותיו הרפואיות.
אשר על כן, אני דוחה את טענות הנתבעת 3 וקובע כי הנכות הרפואית המשוקללת היא בשיעור של 34%.
נשאלת השאלה עם זאת מהי הנכות התפקודית בעניינו של התובע.
בהקשר זה מפנה התובע לחוות דעת רינות המציין, כי בשורש כף יד ימין קיימת נפיחות, דפורמציה קלה וכן הגבלת תנועות יישור כיפוף עם הפחתה בכוח. בשורש כף יד שמאל קיימת נפיחות ניכרת, דפורמציה בגין קיצור והטיה רדיאלית, רגישות וכן הגבלת תנועות יישור וכיפוף בהטייה רדיאלית ואולינארית ובתנועות פרונציה וסופינציה וכן הפחתה בכוח. בנוסף נמצאו הידבקות בגידים המכופפים של האגודל ואצבע 2.
התובע טוען כי ניתוח חוות הדעת ועדותו של התובע מלמדים כי הוא מתקשה בכל פעולה אשר גורמת לו לאמץ את שתי הידיים, בסחיבת משאות כבדים וחש כאבים עזים בשינויי מזג האוויר וללא סיבה מסוימת. על כן ראוי כי ביהמ"ש יעמיד את הנכות התפקודית בשיעור של 36%.
הנתבעות לעומת זאת סבורות כי בשים לב לטענותיהן כלפי חוות הדעת של ד"ר רינות ולאור נתוני התיק ועליה בשכרו של התובע המשתכר כיום במומו פי 3 ויותר ממה שהרוויח עובר לתאונה, יש לקבוע כי לא נותרה נכות תפקודית ואם זו נותרה היא מוגבלת ביותר.
לאחר שעברתי על חוות הדעת של ד"ר רינות ועל המסמכים הרפואיים השונים בטיעוני הצדדים, אני סבור כי נכותו של התובע היא בהחלט תפקודית, אבל בוודאי שאינה משקפת 36% כפי שמבקש התובע לטעון בסיכומיו. יש לזכור כי מתוך הנכות האמורה 10% הינן בגין צלקת שהינה נכות אסתטית ולא תפקודית.
הנכות האורתופדית המשוכללת עומדת על 27% ואני סבור שבנסיבות העניין אין סיבה שלא לראות בנכות האורתופדית, לאור הפגיעה בשתי כפות הידיים, כנכות המשקפת גם את הנכות התפקודית.
עם זאת אין הצדקה לחישוב אקטוארי מלא כפי שיובהר בהמשך.
נושא בסיס השכר לעבר ולעתיד ייבחן בהמשך.
להלן ראשי הנזק לפיצוי:
כאב וסבל – בסיכומיו טוען התובע כי יש לפצותו בראש נזק של כאב וסבל וזאת בשים לב לניתוח שעבר בשתי כפות הידיים, אשפוזו למשך 7 ימים ונכותו הרפואית המשוכללת בשיעור של 300 אלף ₪.
הנתבעת 3 בסיכומיה מציעה פיצוי של 25 אלף ₪ בלבד.
לאחר שעברתי על נתוני התיק הכוללים ובתוכם עדותו של התובע, , אני פוסק לתובע בגין ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל סך של 170,000 ₪.
הפסד השתכרות לעבר - התאונה של התובע היתה בתאריך 24.7.11. כלומר לפני כ- 9 שנים ו- 4 חודשים שהם כ- 108 חודשים. התובע נפגע בהיותו בן 19 בלבד . התובע בסיכומיו מסביר כי לאור מצבו הרפואי נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות בשכר שעתי נמוך ולאחר סיום לימודיו החל בעבודתו בחברת קוקה קולה כאשר לפי טענת התובע היה יכול להתקדם בשכרו מהר יותר אלמלא מומו .
התובע טוען כי בראש נזק זה, לאור גילו הצעיר יש לראות את התובע בחזקת קטין ולחשב לו לפי שכר ממוצע במשק את הפסדיו.
הנתבעות מצדן מפנות לכך כי שכרו של התובע עובר לתאונה היה שכר נמוך מאוד בשיעור של 5,400 ₪ וכי הוא נעדר מעבודתו למשך 3 חודשים. אין מקום להתחשב בנכויות זמניות שנקבעו במל"ל. הנתבעות מפנות לכך כי שכרו כיום הוא פי 3 וחצי משכרו ערב המקרה, דבר שמלמד על העדר התפקודיות. התובע בסיכומיו מבהיר, כי עבר תקופת החלמה קשה וארוכה וביקש להשתלב, חרף נכותו הקשה, במעגל תעסוקתי. בהתחלה עבוד בעבודות מזדמנות שונות, אשר בין השאר, לא דרשו הפעלה מאומצת של הידיים. כמו למשל, לקבל הזמנות מלקוחות ברשת "מקדולנדס" או יועץ מכירות בהום סנטר, או מוכר פלאפונים. רק בבחודש 09/2012 התחיל ללמוד לימודי הנדסה מחשוב ובקרה במכללת רופין ולאחר מכן המשיך באוניברסיטת באר שבע בלימודי חשמל. את לימודיו סיים ב- 10/2016 ומאז הוא עובד בחברת "קוקה קולה" בתפקיד הנדסאי חשמל ובקרה ומשתכר בממוצע בששת החודשים האחרונים, סך של 15,104 ₪. התובע מבקש ליתן אמון בעדותו, כי אלמלא התאונה ואלמלא היה יכול לשלב בעבודתו גם את הידיים, יכול היה להתקדם ולהרוויח יותר. כך ענה בעמ' 23 לפרוטוקול שורות 20 – 23 : "אם היתה לי יכולת לעבוד עם הידיים הייתי מגיע להרבה ממה שאני עושה היום. הייתי יכול להרוויח פי 5 או פי 6". משכך טוען התובע כי יש לפסוק לו לעתיד לפי שכר גבוה מסכום של 15,000 ₪ ולהעמידו על סך של 20,000 ₪, תוך מתן עדות בעמ' 23 לפרוטוקול כדלקמן: "... ויש בו (מפעל קוקה קולה) אנשים בכירים שמרוויחים הרבה יותר מ- 30,000 ₪. הם לא יבואו להעיד שהם מרוויחים את הסכום הזה. לא שאלתי וגם לא אשאל".
להלן פסיקתי בעניין:
ביחס לבסיס השכר בעבר, התובע היה בסה"כ בן 19 במועד התאונה, כלומר בחור צעיר בתחילת דרכו. איני יכול לראות בנסיבות העניין בשכר של 5,400 ₪ כמשקף את השתכרותו לעבר וסביר להניח לאור הנתונים שהוצגו לי ששכרו היה ממשיך לגדול גם בעבודתו אצל הנתבעת 1. אני סבור עם זאת כי פיצוי לפי שכר ממוצע במשק כפי שמבקש התובע בסיכומיו ביחס לעבר אינו משקף את נתוני התיק ולכן אני אפצה אותו לפי שכר של 7,500 ₪ ביחס לעבר.
ביחס לעתיד – התובע משתכר כיום 15,000 ₪ ברוטו וזה גם יהיה בסיס השכר לעתיד. הטענה של התובע כי יכול היה להשתכר הרבה יותר בחברת קוקה קולה אלמלא מומו לא הוכחה וההסבר שנתן כי לא יכול היה להביא עדים עם נתונים כמו שלו מחברת קוקה קולה לא היתה מספקת. הוא יכול היה גם להביא את המעביד חברת קוקה קולה עם תיקו האישי על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם כי יש ממש בטענות. מכל מקום הטענה שמומו מנע בהכרח את קידומו והעליה בשכרו בחברת קוקה קולה יחסית למצב שבו נמצא היום לא הוכחה. הגם שנכותו של התובע בעלת משמעויות תפקודיות ברורות, לאור העליה המשמעותית בשכרו עם השנים, ולאור העובדה שגם פנה למישור האקדמי ולא הפיזי, אם כי לא ניתן להתעלם מהנכות בידיים שיש לה משמעויות כפי שטען התובע וניסו הנתבעים לטעון, מצביעים על כך שאין לחשב חישוב אקטוארי מלא אלא לגזור לאור נכותו התפקודית פיצוי כזה או אחר על פי שיקול בימ"ש.
אשר על כן, אני מפצה את התובע כדלקמן:
ביחס להפסד השתכרות בעבר כאשר מיום התאונה חלפו כ- 108 חודשים, אני לוקח בחשבון את 3 חודשי אי הכושר המלא מיום התאונה, 24.07.11. 3 חודשים אחשב לו לפי 50% כפי שקבע המל"ל ויתרת החודשים עד מועד הערכת הנזק ומדובר בסדר גודל של 102 חודשים, אני אפצה את התובע לפי 27% נכות רפואית אורתופדית חופפת ותפקודית וזאת על בסיס שכר של 7,500 ₪.
ביחס לעתיד – אפצה אותו לפי שכר של 15,000 ₪ בחישוב אקטוארי אך לאור העליה בשכרו ולאור הערותי לגבי הבחירה במישור האקדמי ולא במישור הפיזי, אגזור 70% מתוך החישוב האקטוארי כאמור.
להלן איפוא הפסדי ההשתכרות על פי האמור לעיל:
3 חודשים כפול 7,500 ₪ = 22,500 ₪.
3 חודשים כפול 3,750 ₪ = 11,250 ₪.
104 חודשים כפול 2,025 ₪ = 210,600 ₪.
סה"כ הפסד השתכרות לעבר – 244,350 ₪.
הפסד השתכרות לעתיד ופנסיה ותנאים סוציאליים – על פי בסיס שכר של 15,000 ₪, על פי נכות תפקודית של 27% מדובר ב – 4,050 ₪. על פי מקדם היוון עד גיל 67 שהינו 275 הסכום הינו 1,113,750 ₪. מתוך הסכום האמור אני גוזר 70% כהפסד השתכרות לעתיד דהיינו 779,625 ₪.
ביחס להפסד פניה ותנאים סוציאליים – 12% מתוך סך הפסד ההשתכרות לעתיד, דהיינו 93,555 ₪ לערך.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעברו לעתיד – 20,000 ₪.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – במיוחד לעבר בהתחשב בנזקים ובעובדה ששלושה וחצי חודשים ידיו היו מגובסות ותקופות אי הכושר הזמניות מביטוח לאומי – 60,000 ₪.
סה"כ ראשי הנזק לפיצוי התובע הם כדלקמן:
כאב וסבל – 170,000 ₪.
הפסד השתכרות לעבר – 244,350 ₪.
הפסד השתכרות לעתיד – 779,625 ₪.
הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 93,355 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד – 20,000 ₪.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד ( מוגבר לעבר) – 60,000 ₪.
סה"כ – 1,367,330 ₪ .
בניכוי תגמולי מל"ל בשיעור של 908,403 ₪.
הסכום לפיצוי התובע הינו - 458,927 ובעיגול – 459,000 ₪.
בהתאם לפסק הדין, חלוקת הסכום תהא באופן שהנתבעים 1 – 2 יישאו ב- 75% מסך הפיצוי האמור והנתבעת 3 בסך של 25% מסך הפיצוי האמור. התביעה כנגד הנתבעת 4 תדחה ללא צו להוצאות.
ביחס להודעה לצד ג' – כפלי הביטוח המוסכמים הן לאור פוליסות הביטוח בחברות "הראל והכשרה" היא חברת "הכשרה" תישא ב- 51% מהנזק בהתאמה וחברת "הראל" ב- 49% מהנזק בהתאמה, כאשר חברת "הראל" ביטחה את המעביד אחים נעים גגות רעפים בע"מ עליה השית בימ"ש 75% מסך הנזק שנפסק וחברת ה"כשרה" שהינה צד ג', תשא ב- 25% מסך הנזק שנפסק.
את הסכומים האמורים, ישלמו הנתבעים בהתאמה בתוספת 20% שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן הוצאות משפט הכוללות שכ"ט מומחים ששילם התובע כנגד קבלה והחזר אגרה. ניתן לצרף פסיקתא לחתימת בית משפט בעניין.
את הסכומים האמורים יש לשלם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ביתרת האגרה החלה, הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס להודעה לצד ג', יישאו הנתבעות בהתאמה, בהתאם לתוצאת פסק הדין.
ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"א, 02 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.
