"הדבר שבאמת בן אדם הכי צריך שזה אחוזי נכות... – לא עשו לך את זה בתיק, לכן אני מתקשר להשלים לך את התיק, כי התיק שלך האמת מושלם...
"מבחינת העלות, אתה מכוסה על הסעיפים הבאים – חמש מאות אלף שקלים נכות מהאחוז הראשון, זאת אומרת, אם אתה תובע אותי עכשיו 10 אחוזי נכות, יש לך 50 אלף שקלים...
"הדבר הכי חשוב בביטוח שאין לך, זה על נכות. בתאונות אישיות רוב התביעות שלנו זה לא שבן אדם מקבל כוויה דרגה 5 או שקוטעים לו את האיבר, זה דברים שקורים פעם ב.... התביעות עצמם זה על נכות מהאחוז הראשון, ואתה משלם כסף פה בתאונות אישיות ואין לך את הסעיף הזה, שהוא הסעיף הכי נתבע בחברה, לכן אנחנו לא רוצים...
כי החבילה שעשית היא לא, היא לא הייתה כולל נכות. אתה עשית חבילה שכוללת דברים אחרים... רק נכות לא היה לך, ולכן אנחנו לא רוצים עוגמת נפש עם לקוחות שהם כמוך שיש להם פה שלושה ביטוחים... אנחנו לא רוצים עוגמת נפש עם בן אדם שמשלם כל כך הרבה כסף שיבוא ויגיד 'אני שילמתי פה כל החיים כסף, ואתם אומרים שאין לי נכות?'...
היו לנו כבר מקרים כאלה, ותאמין לי זה עוגמת נפש לא קלה להתמודד עם כאלה לקוחות...
במילים אלו, משדל משה, נציג הנתבעת, את התובע, אליו פנה ביום 24.04.14, להרחיב את הביטוחים שלו אצל הנתבעת ולרכוש גם פוליסת ביטוח חיים הכוללת קבלת תגמולים במקרה של נכות צמיתה כבר מאחוז הנכות הראשון (תמלול שיחת הטלפון מיום 24.04.14 שעה 12:06 עמ' 2, שורה 14 ושורה 17, ושיחת טלפון מאותו יום שעה 12:11, עמ' 1, שורה 15 ועמ' 13, שורה 19). משה עושה זאת, לדבריו, כדי למנוע ממנו עוגמת נפש (עמ' 8, שורה 7 ואילך).
והנה, לא עוברים 19 חודשים, ולתובע, שנפגע באירוע טרור קשה, נגרמה עוגמת נפש מרובה, כשהנתבעת סירבה לשלם לו תגמולי ביטוח, כמעט בכל נימוק אפשרי, ובין היתר בטענה כי הוא אינו זכאי לתגמולים עבור כל אחוז נכות, וודאי לא מאחוז הנכות הראשון.
זהו בתמצית עניינו של פסק דין זה, שעניינו תביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח חיים.
הרקע לתביעה וטענות הצדדים
1.ביום 18.11.14 בשעות הבוקר המוקדמות התרחש אירוע טרור קשה בבית הכנסת "קהילת בני תורה" ברח' אגסי בשכונת הר נוף בירושלים (להלן: "בית הכנסת"). שני תושבים שכונת ג'בל מוכבר שבירושלים, נכנסו לבית הכנסת כשהם חמושים באקדחים, בגרזן ובסכין קצבים, תקפו את המתפללים שהיו באמצע תפילתם, הרגו חמישה מתפללים ושוטר ופצעו מספר אזרחים נוספים.
2.התובע, מתנדב כפרמדיק בהגשת עזרה ראשונה ודחופה לנפגעים, שהוזעק לאירוע, הגיע למקום במהירות, ולאחר שעלה במדרגות לבית הכנסת, הבין כי מתנהל במקום אירוע חריג, וסב לאחוריו לכיוון הרחוב. בשלב זה, הוא החליק ונפל במדרגות. כתוצאה מנפילה זו, שבר התובע את רגלו בצורה קשה ונחבל בגבו (להלן: "האירוע"). בהמשך החל לסבול מחרדות.
3.התובע פנה למוסד לביטוח לאומי, הוכר על ידו כנפגע עבודה ונקבעו לו אחוזי נכות צמיתה בשיעור של 40%.
4.התובע שהיה מבוטח אצל הנתבעת בשלוש פוליסות: פוליסת ביטוח חיים, פוליסת ביטוח תאונות אישיות ופוליסת ביטוח בריאות משלים שב"ן, פנה אל הנתבעת לקבלת תגמולים לפי הפוליסות. הנתבעת פיצתה את התובע לפי הפוליסה לביטוח תאונות אישיות ולפי הפוליסה לביטוח בריאות משלים, אך סירבה לשלם לו תגמולים לפי פוליסת ביטוח החיים (להלן: "הפוליסה").
5.במכתב הדחייה נכתב כי "קיים חריג להרחבת כיסוי נכות צמיתה מתאונה בגין מלחמה, תקיפה, סכסוך מזויין, אירוע חבלני, פעולות טרור, סכסוך צבאי או פעולה של כוחות עויינים סדירים או בלתי סדירים...."
6.לטענת התובע, הוא רכש את הפוליסות מהנתבעת בטלפון, כאשר נציג מטעם הנתבעת פנה אליו באופן יזום ושכנע אותן לרוכשן. לא נערך לו טופס הצעת ביטוח ולא צויין בפניו החריג הנטען, ולא כל חריג אחר. עוד נטען, כי לתובע כלל לא נמסרה הפוליסה, ובשל אלו, ההחרגות אינן חלות עליו. נטען גם, כי הנציג מטעם הנתבעת, בחר על דעת עצמו לפצל בין הפוליסות השונות שנמכרו לו כמקשה אחת, ולבטחו בפוליסת ביטוח חיים בה, לטענת הנתבעת, קיימת החרגה של אירוע טרור, ולא בביטוח תאונות אישיות, בה אין החרגה שכזו.
7.לחילופין נטען, כי התובע לא נכלל בחריג, שכן הוא נפגע כאשר החליק על מדרגות בית הכנסת, מחוץ לבית הכנסת, ואין לראותו כנפגע אירוע טרור, והוא אף הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע תאונת עבודה.
8.התובע עתר לקבלת תגמולי הביטוח לפי הפוליסה בתוספת ריבית מיוחדת, לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח").
9.הנתבעת כפרה בחובתה לשלם תגמולים לתובע. לדבריה, האירוע בו נפגע התובע אינו בא בגדרי הפוליסה, שכן אינו מדובר ב"תאונה" כהגדרתה בפוליסה ועל כן הוא אינו בא בגדרי "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה. לחילופין נטען, כי האירוע בא בגדרי החריגים לפוליסה, בשל היותו "אירוע טרור". הנתבעת הצביעה, בהקשר זה, כבר בכתב הגנתה, על סתירות בגרסת התובע באשר לנסיבות פציעתו באירוע.
10.עוד טענה הנתבעת, להעדר חוות דעת רפואית האומדת את שיעור נכותו של התובע, כשלטענתה, קביעות המוסד לביטוח לאומי, אינן מחייבות אותה בהתאם להוראות הפוליסה.
11.הנתבעת שללה את טענות התובע בכל הנוגע להמצאת הפוליסה לידיו, וטענה כי התנאים לקבלת תגמולים לפי הפוליסה, והיותם שונים מתנאי שתי הפוליסות האחרות של התובע אצל הנתבעת, היו ידועים לתובע.
המסכת הראייתית
12.בשל טענת הנתבעת, כי קביעת המוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת אותה לפי הפוליסה, ומבלי להודות בטענה זו, הגיש התובע חוות דעת רפואיות מטעמו, בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה. בתחום האורתופדיה קבע ד"ר אחמד מחאמיד בחוות דעתו, כי לתובע נכות כתוצאה מהאירוע בשיעור 20% בשל פגיעה בקרסול ימין, 20% בשל פגיעה בברך שמאל, מחציתה ייחס למצב קודם, ו-10% בגין צלקת רגישה היפרטרופית. בתחום הפסיכיאטריה, קבע ד"ר יהודה אופנהיים, כי לתובע נכות בשיעור 35% כתוצאה מהאירוע.
13.הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה. בתחום האורתופדיה קבע ד"ר אברהם משיח בחוות דעתו, כי לתובע נכות כתוצאה מהאירוע בשיעור 10% בלבד בשל פגיעה בקרסול ימין. בתחום הפסיכיאטריה, קבע פרופ' אברהם פלד, כי לתובע אין כל נכות צמיתה בתחום זה.
14.נוכח מחלוקת זו בין המומחים, מונו מומחיות מטעם בית המשפט בשני התחומים. בתחום האורתופדיה קבעה ד"ר מיכל עמית-כהן בחוות דעתה, כי לתובע נכות כתוצאה מהאירוע בשיעור 10% בשל פגיעה בקרסול ימין ו-10% בגין הצלקת. בתחום הפסיכיאטריה, קבעה ד"ר דליה קליגר מזרחי, כי לתובע נכות בשיעור 12% כתוצאה מהאירוע.
לא נתבקש על ידי מי מהצדדים לחקור מי מהמומחים.
15.לצד חוות הדעת, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו ותמלול שיחות שהתקיימו בינו ובין נציגי הנתבעת. הנתבעת הגישה תמלול של שיחות נוספות.
16.התובע סיפר בתצהירו, כי ביום 18.11.15 הוא הוזעק לאירוע בבית הכנסת לצורך מתן עזרה רפואית. בשלב זה, הוא לא ידע כי בבית הכנסת מתרחש אירוע חבלני. בעת עלייתו במדרגות בית הכנסת, הוא הבין כי מתנהל אירוע חריג בתוך בית הכנסת. הוא פנה לאחור, החליק ונפל במדרגות. כתוצאה מהנפילה הוא שבר את רגלו ונחבל בגבו, והוא פונה לבית החולים באמבולנס.
17.התובע טען, כי מעולם לא ערכה לו הנתבעת טופס הצעת ביטוח כנדרש, ונציגיה לא ציינו בפניו קיומו של חריג כלשהו לכיסוי הביטוחי. אדרבה, נציג הנתבעת ציין בפניו כי הוא מכוסה באופן מלא. עוד לדבריו, לא נשלחה אליו הפוליסה, ולא נתבקשה רשותו לפיצול הפוליסה שנרכשה טלפונית לפוליסות שונות.
18.בחקירתו הנגדית, נדרש התובע לנסיבות פציעתו ועומת עם גרסאות שמסר בפני גורמים אחרים, דוגמת דבריו לד"ר קליגר מזרחי שבדקה אותו, או דבריו למוסד לביטוח לאומי במסגרת התביעה שהגיש אליו.
19.התובע סיפר, כי למד בבית מדרש במרחק של כ-200 מטרים מבית הכנסת, כשלפתע נתקבלה קריאה במכשיר המירס של מד"א שברשותו אודות קול ירי שנשמע ברחוב אגסי 5. לא נאמר בדיווח דבר אודות פיגוע, והוא לא העלה בדעתו שמדובר בפיגוע. הוא סבר כי מדובר בפליטת כדור של מישהו. הוא נסע מיד למקום והגיע בתוך 3-2 דקות, כשבדרך לקח פרמדיק נוסף שהגיע בדיוק למקום בו הוא למד.
20.כשהגיע לבית הכנסת, המקום היה שקט. לא נשמעו קולות ירי, וטרם היו במקום כוחות הצלה אחרים, לא מד"א ולא משטרה. הם עלו במדרגות לבית הכנסת, ובמבואה הוא הבחין בפצוע קשה. הוא גרר אותו מעט החוצה והחל לטפל בו. לדבריו, הוא היה כל כך שקוע בטיפול, נוכח מצבו הקשה של הפצוע, ורק בדיעבד כששחזר את האירוע הבין כי רעש ששמע תוך כדי הטיפול ושבגינו נמלט החוצה, היה ירי שנורה לעברו. בעת מנוסתו, הוא החליק במדרגות ונפל. בשלב זה, הגיעו שני שוטרים והחל ירי משני צדיו, כשהוא שוכב בתווך, עד אשר הוא נגרר החוצה.
21.התובע ציין, כי הוא נפגע באירוע טרור, אך מאחר והנתבעת העלתה סעיף המחריג אירוע שכזה, באופן בלתי הגון, הוא העלה בפניה את הטענה כי מדובר בתאונת עבודה.
22.באשר להתקשרות עם הנתבעת סיפר התובע בחקירתו הנגדית, כי התקשר אליו נציג הנתבעת וציין בפניו כי אמנם יש לו פוליסה "הכי טובה שמכסה הכל ללא החרגה", אך חסר לו כיסוי לקבלת תגמולים בשל נכות, כבר מאחוז הנכות הראשון. לדבריו, הוא לא קיבל את הפוליסה לידיו, לא באמצעות שירות הדואר הרגיל ולא באמצעות הדואר האלקטרוני, ולמיטב זכרונו באחת השיחות מול נציג הנתבעת הוא ציין זאת בפניו.
דיון והכרעה
23.שבע אפוא, הן השאלות העיקריות השנויות במחלוקת בהליך זה:
א. האם האירוע בא בגדרי "מקרה הביטוח" המכוסה בפוליסה.
ב. במידה וכן, האם האירוע בא בגדדי אחד ה"סייגים" הקבועים בפוליסה.
ג. במידה וכן, האם יש תחולה לסייג זה במקרה זה, כשתשובה לשאלה זו תלויה בשאלות;
ד. האם הפוליסה נשלחה לתובע,
ה. והאם הסייג נאמר לתובע בשיחתו עם נציג הנתבעת.
ו. מהו היקף הנכות של התובע כתוצאה מהאירוע.
ז. והאם נכות זו מזכה את התובע בתגמולים לפי הפוליסה ובאיזה היקף.
נסיבות פציעתו של התובע
24.בטרם אדון בשאלות האמורות, אציין כי עדותו של התובע בכל הנוגע להתרחשות האירוע, מהימנה עלי. לאמור, התובע, שלמד במקום סמוך לבית הכנסת, שמע דיווח ברשת הקשר של מד"א אודות ירי שנשמע ברחוב אגסי 5. לא נאמר בדיווח דבר אודות פיגוע, והתובע, גם כשהגיע לבית הכנסת, לא ידע כי מדובר בפיגוע. הוא נכנס עם חברו לבית הכנסת, הבחין בפצוע השוכב במבואה, גרר אותו מעט החוצה והחל לטפל בו. או אז, למשמע רעש, ברח החוצה, החליק במדרגות, נפל ונפגע ברגלו. רק בשלב זה, או מאוחר יותר, הוא הבין כי מדובר באירוע טרור, והרעש ששמע הוא למעשה קול ירי של מי מהמחבלים שכוון לעברו.
25.איני סבור כי ניתן להצביע על סתירה כלשהי למהלך דברים זה שתואר על ידי התובע בעדותו. הניסיון להציג את דבריו בהודעותיו לחברות הביטוח, למוסד לביטוח לאומי ולמומחים, כמציירים תמונות שונות, אין בו ממש. לא היה מקום לטענות בעניין זה ולא היה כל צורך לחקור את התובע ארוכות בעניין זה ולהחזירו ללא צורך לאותן דקות טראומתיות, בהן היה תחת אש עת טיפל בפצוע קשה ואף היה עד למותו של שוטר שנורה בראשו, להרוגים ולפצועים נוספים.
26.אכן, ד"ר קליגר מזרחי כתבה בחוות דעתה בפרק "תולדות האירוע", כי התובע, בזמן שלמד דף תלמוד "שמע בקשר על יריות ופיגוע חבלני בבית כנסת קרוב לביתו בהר נוף". ואולם, תמים דעים אני עם ב"כ התובע, כי לא ניתן ללמוד מכך כי התובע אמר את הדברים לד"ר קליגר מזרחי באופן זה. מדובר בתיאור של ד"ר קליגר מזרחי את האירוע, על יסוד הדברים שנאמרו לה על ידי התובע, ובתיאור בדיעבד של האירוע, אכן אין ספק כי היה מדובר באירוע טרור. מטבעם של דברים, לא היה לד"ר קליגר מזרחי כל צורך לדקדק בתיאור המילים המדויקות שנאמרו ברשת הקשר, שכן אין לכך כל השפעה על קביעת שיעור הנכות שהוטלה לפתחה. בדומה, לא ניתן להסיק כי מהמילים שרשמה ד"ר קליגר מזרחי כי "בזמן שחבש פצוע ראש קשה, נפתחה עליו אש מצד מחבלים שהתבצרו במקום" , כי התובע הבין זאת תוך כדי אירוע. ברי, כי מדובר בתיאור הדברים בתיאור שלאחר מעשה, ואין כל מקום לדקדק בדברים שרשמה ד"ר קליגר מזרחי בחוות דעתה בעניין זה.
27.כך גם, אין כל משמעות לדברים שרשם התובע בתיאור המקרה בטופס התביעה לקבלת פיצוי מחברת הביטוח הראל: "פיגוע טרור בבית כנסת. הגעתי ככונן מד"א לטפל בנפגעים. תוך כדי המחבל ירה לעברי ותוך כדי ניסיון יציאה מקו האש נפלתי במדרגות והרגל נפגעה קשה". מדובר בתיאור כללי של האירוע במבט שלאחר מעשה, ואין ללמוד מכך דבר על ידיעתו של התובע בשעה שהוזעק למקום. הדברים נרשמו בכלליות בדומה לרישומם בטופס התביעה שהוגש לנתבעת, שם נרשם: "אירוע פח"ע. התקפת טרור על בית כנסת. הגעתי למקום כאיש הצלה (פרמדיק), נפגעתי תוך כדי טיפול בפצועים (ירי עלי).
28.כראיה לכך, עומדת הודעתו למוסד לביטוח לאומי, שם רשם התובע: "הגעתי כפרמדיק כונן מד"א (מתנדב) לרח' אגסי 5 בי-ם (ביה"כ בני תורה) לאחר דווח על שמיעת קולות ירי מהמקום. מה שהתברר כאירוע פח"ע גדול (ההדגשה אינה במקור – א.ס.)". לכך גם יש להוסיף את הדברים שרשם פרופ' פלד בחוות דעתו בתיאור האירוע, כי התובע "במהלך האירוע הופתע לראות שזה אירוע טרור, נבהל מאוד כאשר כדורים כמעט פגעו בו".
29.גם אם דבריו של התובע בתצהירו, כי כבר בעת עלייתו במדרגות בית הכנסת הבין כי מתנהל בתוך בית הכנסת "אירוע חריג" והוא פנה לאחור ונפל במדרגות, אינם עולים בדקדוק עם גרסתו בבית המשפט כי תחילה טיפל באחד הפצועים במבואה ורק אחר כך בשל רעש ששמע רץ החוצה ומעד, אין מדובר בעניין בעל משמעות, לא לעניין מהימנות התובע, בשים לב לאירוע בכללותו, ובפרט לא לעניין שאלת הכיסוי הביטוחי לאירוע, וכדלהלן.
30.בשולי עניין זה יצוין, כי אין גם כל יסוד לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי יש לפקפק במהימנות התובע בשל כך שהתובע טען בשלב מסוים בפני נציגי הנתבעת כי מדובר בתאונת עבודה, מאחר והבין כי ככל שמדובר באירוע טרור אין לו כיסוי ביטוחי. אין ספק כי האירוע בו נפגע התובע יכול לחסות תחת שתי הגדרות. הוא נפגע באירוע טרור, שהיה גם כן, מבחינתו של התובע, תאונת עבודה, בשל כך שהתובע נפגע עת הגיע למקום כפרמדיק. התובע לא ביקש לטעון לעובדות שונות לגבי המקום והזמן בו נפגע, וכל שהעלה הייתה טענה חלופית כנגד טענתה – הבלתי מוצדקת, כדלהלן – כי אין לו כיסוי ביטוחי בשל היות האירוע בו נפגע, אירוע טרור.
31.הדברים מפורשים בשיחה שניהל התובע ביום 10.08.16 עם נציגת הנתבעת בשם אלישבע. האחרונה מציינת בפניו כי הוא לא זכאי לפיצוי בגין האירוע בהיותו אירוע טרור המוחרג בפוליסה, והתובע בתגובה אומר לה שהאירוע מוגדר כתאונת עבודה ושואל אותה האם אין בכך כדי להביא למתן כיסוי ביטוחי לאירוע גם בהיותו אירוע טרור (עמ' 4, שורה 22 ואילך). ברי, כי התובע אינו מתכחש בשלב כלשהו לכך שהוא נפגע באירוע טרור, ואך מעלה טענה חלופית כנגד ניסיונה של הנתבעת להתנער ממתן כיסוי ביטוחי לאירוע.
32.כאמור אפוא, איני מטיל כל ספק במהימנות התובע, בכל הנוגע לגרסתו באשר לאירוע ופציעתו במהלך אירוע הטרור שהתרחש בבית הכנסת.
קיומו של "מקרה ביטוח"
33.מכאן, לשאלה הראשונה שבמחלוקת, האם האירוע בא בגדרי "מקרה הביטוח" המכוסה בפוליסה. שכן, צודקת ב"כ הנתבעת בסיכומיה, כי יש להבחין בין "מקרה הביטוח" לבין "סייג" לחבות המבטח. אכן, תחילה יש לבחון אם האירוע בגינו נתבעים התגמולים בא בגדרי "מקרה הביטוח" כהגדרתו בפוליסה, כשהנטל להוכיח זאת רובץ לפתחו של המובטח. ורק אם התשובה לכך חיובית, יש מקום לבחון האם אותו אירוע בא בגדרי ה"סייג" לאחריות המבטח הקבוע בפוליסה, כשהנטל להוכיח זאת רובץ על המבטח.
34.על מבוטח הטוען להתרחשותו של "מקרה ביטוח" לפי פוליסה שברשותו, להוכיח, בין היתר, כי הסיכון שהתממש הוא מהסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה ושהנזק שנגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים על ידי הפוליסה.
35.הגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה, מצויה בעמ' 16 בפרק "ביטוח נוסף למקרה נכות עקב תאונה לפוליסת ביטוח חיים". "מקרה ביטוח" מוגדר בסעיף 1 לפרק א' כ:"נכות מלאה צמיתה או נכות חלקית צמיתה כהגדרתן להלן, עקב תאונה, כהגדרתה להלן..." הגדרת "תאונה" מצויה, באותו פרק בסעיף 3, והחלק הרלוונטי לעניינו הוא הגדרתה כ"חבלה גופנית שנגרמה עקב הפעלת כוח פיזי בלבד, כתוצאה מאירוע אלימות פתאומי, חד פעמי ובלתי צפוי מראש..." טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה הייתה כי אין מדובר באירוע פתאומי, חד פעמי, בלתי צפוי מראש. לדבריה, העובדה שהתובע שמע הודעה, שלא כוונה אליו באופן ספציפי, בה דווח על אירוע ירי בבית הכנסת, אזי כשהוא הגיע לשם בתוך דקות ספורות, עוד לפני כוחות הביטחון וההצלה, הוא בוודאי ידע כי הוא הולך לאירוע שבו האלימות צפויה, וודאי לא פתאומית, ואין מדובר ב"תאונה" כהגדרתה בפוליסה. אין דעתי כדעתה.
36.הנה כי כן, ככלל ההגדרה של "מקרה הביטוח" כאירוע "תאונתי", מכוונת לכך שהביטוח נועד להגן על המבוטח מפני התממשות סיכונים שאינם וודאיים, מקריים ובלתי צפויים (ראו: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל ובונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 322 (1993); ע"א 4431/17 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 3.10.19)). הגדרת אירוע כ"פתאומי" באה לשלול סיכון שהתהווה באופן ממושך והדרגתי (דיני ביטוח, בעמ' 432). לא זו בלבד, ששאלת התרחשותו של "מקרה ביטוח" כמובנו בפוליסת הביטוח, נתונה לכללי הפרשנות החלים על חוזי ביטוח. בין היתר, הכלל הקובע כי ספק לגבי התגבשות "מקרה ביטוח" פועל לטובת המבוטח מכוח כללי הפרשנות נגד המנסח (ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 307, 323 (2004)); אלא שבמקרה זה אין כל ספק כי מדובר באירוע תאונתי, לאמור, פתאומי, חד פעמי ובלתי צפוי מראש.
37.לטעמי, גם אם התובע היה יודע בעת הגעתו לבית הכנסת כי במקום מתרחש, עדיין, אירוע טרור, פציעתו הייתה מוגדרת כאירוע תאונתי, פתאומי ובלתי צפוי מראש. לא יכולה להיות מחלוקת כי מי ממתפללי בית הכנסת שנפגע באירוע, בא בגדרי "מקרה הביטוח" כהגדרתו בפוליסה (במנותק משאלת הסייג של "אירוע טרור"). ברי, כי מדובר באירוע פתאומי בלתי צפוי. העובדה שהנתבעת ראתה להחריג בפוליסה "אירוע טרור" וכיוצ"ב, מלמדת גם היא כי אירוע מסוג זה נכלל ב"מקרה הביטוח" המכוסה בפוליסה, ומשום כך נוצר הצורך להחריגו.
38.לא ניתן לקבל טענה כי מי שהוזעק למקום והגיע למקום "על אתר", באופן כמעט אינסטינקטיבי, בשים לב לחובתו המוסרית, ייחשב כמי שנכנס לאירוע שפגיעה במהלכו תחשב פגיעה באירוע צפוי ומתמשך. זאת גם אם הייתי סבור כי התובע בהליכתו לבית הכנסת ידע כי מתנהל בו אירוע טרור. יצוין, כי סעיף 1 לפרק ג' לנספח בדבר "ביטוח נוסף למקרה נכות עקב תאונה לפוליסת ביטוח חיים", קובע במפורש כי נספח זה אינו מכסה מקרה ביטוח שנגרם למבוטח בנסיבות "בהן המבוטח העמיד עצמו בסכנה במודע, אלא אם כן, נעשה הדבר לצורך הצלת נפשות" (ההדגשה אינה במקור – א.ס.). לאמור, גם אדם המעמיד את עצמו בסכנה במודע, לצורך הצלת נפשות, בא בגדרי הפוליסה. ומכאן, כי הנתבעת עצמה סברה כי בנסיבות אלו מדובר ב"מקרה ביטוח", היינו אירוע פתאומי, חד פעמי ובלתי צפוי.
39.דא עקא, שכאמור, עדותו של התובע, המהימנה עלי, הייתה כי הוא כלל לא ידע בעת כניסתו לבית הכנסת כי באותה עת מתרחש במקום אירוע טרור. הדעת גם נותנת כי לוּ נתן דעתו לכך שבתוך בית הכנסת מתנהל ירי חי של מחבלים, הוא לא היה נכנס לבית הכנסת וממתין לכוחות הביטחון. בנסיבות אלו, לא יכולה להיות כל מחלוקת כי מדובר באירוע תאונתי, פתאומי וחד פעמי, הבא בגדרי "תאונה" שבפוליסה, וכפועל יוצא מכך, בהגדרת "מקרה ביטוח" שבפוליסה.
40.ההלכה היא, כי "פרשנותה של פוליסת ביטוח, כמו פרשנותו של כל חוזה, הינה פרשנות מהותית, המתמקדת בכוונת הצדדים, ולא פרשנות מילולית גרידא (ע"א 7276/07 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ' אשורנס גנרל דה פרנס (פורסם בנבו, 28.08.12); ע"א 2341/91 בנק המזרחי המאוחד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 389, 393 (1993)). במקרה זה, ברי כי הפירוש ההגיוני המקובל על דעתו של אדם סביר הוא שהאירוע, גם ביחס לתובע, הוא אירוע פתאומי, חד פעמי ובלתי צפוי. במקרה זה, גם הפרשנות המילולית כשלעצמה תומכת במסקנה זו.
41.התשובה לשאלה הראשונה היא אפוא, כי האירוע בו נפגע התובע אכן בא בגדרי "מקרה הביטוח" המכוסה בפוליסה.
האם האירוע בא בגדרי הסייגים לפוליסה
42.המענה לשאלה השנייה אינו יכול להיות שנוי במחלוקת, שכן ברי כי האירוע בא בגדרי הסייג לפוליסה הקובע בסעיף 4 לפרק ג' לנספח בדבר "ביטוח נוסף למקרה נכות עקב תאונה לפוליסת ביטוח חיים", כי נספח זה אינו מכסה מקרה ביטוח שנגרם למבוטח כתוצאה מ"מלחמה, תקיפה, סכסוך מזויין, אירוע חבלני, פעולות טרור, סכסוך צבאי או פעולה של כוחות עוינים סדירים או בלתי סדירים...".
תחולת הסייג במקרה זה
43.השאלה שדורשת תשובה היא, האם יש תחולה לסייג זה במקרה זה. על מנת להכריע בשאלה זו יש לדון בשאלה האם הפוליסה נשלחה לתובע, והאם הסייג נאמר לתובע בשיחתו עם נציג הנתבעת.
44.התשובה לשאלה השנייה ברורה, שכן השיחות של התובע עם נציגי הנתבעת מוקלטות, בכללן השיחה בה נכרת חוזה הביטוח מושא תביעה זו, ואין בהן כל אזכור לקיומו של סייג זה.
45.מושכלות יסוד הן, כי חוזה ביטוח יכול שייעשה בעל פה, בכלל זה גם באמצעות מכשיר הטלפון. במקרה בו נכרת חוזה ביטוח באמצעות מכשיר טלפון, מהווה שיחת הטלפון עצמה, על התנאים שסוכמו בה, חלק מחוזה הביטוח, ודינה של השיחה כדין הפוליסה.
46.סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן – פוליסה)..." מדובר בחובה מהותית, ובמידה והפוליסה לא נמסרה למבוטח, אין המבטח רשאי להסתמך על הסייגים הכלולים בה (ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית, 2016), עמ' 717 והאסמכתאות שם; רע"א 4032/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' סא"ל שיווק ביצים בע"מ (פורסם בנבו, 14.05.18); ע"א (מחוזי-י-ם) 6181/04 יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 10.06.10)).
47.התובע העיד, כי לא קיבל לידיו את הפוליסה, ועדותו לא נסתרה. ב"כ הנתבעת הפנתה למכתב מיום 24.04.14 שצורף כנספח ג' לכתב התביעה, וטענה שהיות מכתב זה מצוי בידי התובע מלמד כי הפוליסה הגיעה לידו. דא עקא, שהתובע לא נדרש כלל להימצאות מסמך זה בידיו במסגרת חקירתו הנגדית, ויש אפוא רגליים לסברת ב"כ התובע, כי מכתב זה הגיע אל התובע יחד עם הפוליסה, שגם היא צורפה לכתב התביעה, רק לאחר האירוע, כשנטען בפני התובע להעדר כיסוי ביטוחי.
48.ויודגש. נטל ההוכחה בדבר המצאת הפוליסה למבוטח רובץ על המבטח. בפרט שהוא יכול לעשות דבר זה בנקל. עליו להוכיח לא רק את שליחתה של הפוליסה למבוטח אלא אף את קבלתה אצל המבוטח. הדבר נכון בפרט במקרה זה, בו מתמלול השיחות שבין התובע לנציגי הנתבעת, עולה כי פעמים רבות הובטח על ידי נציגי הנתבעת כי הפוליסה תשלח אליו גם באמצעות הדוא"ל (כך, אך למשל, בשיחה מיום 11.11.14, אומר לו נציג הנתבעת, טל, כי הוא ישלח לו את כל תיק הביטוח בדואר או במייל, והוא משיב לו כי הוא מעדיף במייל (עמ' 16, שורה 2). טל מציין בפניו כי הוא ישלח לו הכל במייל (עמ' 17, שורה 22)), ובקלות ניתן היה להמציא אישור על ביצוע משלוח זה. אישור שלא הוצג בפני בית המשפט.
49.ב"כ הנתבעת טענה לחובה מצד המבוטח לקרוא את הפוליסה, והיא הפנתה לדבריו של התובע בחקירתו בבית המשפט, כי ממילא לא היה קורא את הפוליסה. ואכן, מבוטח לא יוכל להישמע בטענה כי לא היה מודע לרשום בפוליסה, מקום בו הפוליסה נשלחה אליו והוא נמנע מלעיין בה. דא עקא, שבמקרה זה טענת התובע הייתה, כי הוא כלל לא קיבל את הפוליסה. לוּ היה מקבלה אפשר שהיה מעבירה לעיון של סוכן ביטוח. אפשר גם – שלא היה מעבירה, ואז אכן הוא לא יכול היה להישמע בטענה כנגד הרשום בפוליסה. ברם, משלא הוכח כי הפוליסה נשלחה לתובע, ועדותו של התובע בעניין זה מהימנה עלי, הרי ששיחת הטלפון בין התובע לנציג הנתבעת בו נכרת חוזה הביטוח, דינה כדין הפוליסה.
50.הנה כי כן, הדין הוא שסייג לחבות המבטח שלא הובא לידיעת המבוטח קודם לכריתת החוזה, אינו מהווה חלק מהחוזה שנכרת. מסקנה זו נכונה במיוחד, במקום בו הסייג הנטען פוגע בזכויות המבוטח ובציפיותיו הסבירות. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה, יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". נקבע, כי יש לפרש את סעיף 3 כחל גם על שלב הגשת ההצעה (אליאס, בעמ' 706). ברי, כי מקום בו נכרת חוזה ביטוח טלפונית כבמקרה זה, והסייג לא צוין כלל בפני המבוטח באותה שיחה, כבמקרה זה, והפוליסה כלל לא הומצאה למבוטח, כבמקרה זה – תחול הסנקציה הקבועה בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, לאמור, אין המבטח זכאי להסתמך על סייג זה.
51.יתרה מזאת. ההלכה מקדמת דנא היא, כי סוכן ביטוח, ככל בעל מקצוע, חב חובת זהירות כלפי אדם הנזקק לשירותיו המקצועיים ועליו לפעול במיומנות ובזהירות במסגרת עבודתו (ראו: ע"א 3214/98 שלום נ' רגומי 1978 בע"מ, פ"ד נח(4) 445 (2004)). עליו לצפות כי אם לא יפעל במיומנות הראויה, הלקוח עלול להיפגע ממחדל זה (ע"א 855/86 מוריה נ' איסחרוב, פ"ד מב(2) 201 (1998)). נוכח פערי הכוחות העמוקים בין הצדדים – מקצועיותם וניסיונם של המבטחים מחד אל מול העדר ידע וניסיון אצל המבוטחים מאידך – ומורכבות חוזה הביטוח, מוטלת חובת גילוי רחבה יחסית על סוכן הביטוח. מתפקידו של סוכן הביטוח להאיר את עיני המבוטח באשר לתוכן הפוליסה ולמנוע ממנו לבצע שגיאות שמשמעותן האפשרית היא ביטול הפוליסה, או העדר כיסוי שלה, ולמצער עליו להתריע בפניו על סיכונים אלו (ע"א 3214/98 בעניין שלום). במסגרת חובות אלו נקבע, כי על סוכן הביטוח להסביר למבוטח אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח, דוגמת חריגים לכיסוי הביטוח (ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, 763 (1999)). גם מקום בו התנאים והחרגות מפורשים בפוליסה, חובה על סוכן הביטוח להסביר אותם למבוטח במפורש ולוודא כי היא הולמת את צרכיו (ראו: רע"א 5695/06 סייף נ' מרעי (פורסם בנבו, 21.09.09); ע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780 (1997)). הדברים נכונים, גם מקום בו המבטח מבקש מנציגים שאינם סוכני ביטוח, להציע את מרכולתו בפני המבוטחים. הזהירות הנדרשת במקרה שכזה מצד המבטח כלפי המבוטחים רבה אף יותר.
52.והנה בשיחה מיום 24.04.14 שעה 12:11 (עמ' 13 לתמלול, שורה 19) אומר נציג הנתבעת, משה, לתובע: "אתה משלם על התיק שלך 659 שקל, שכולל את כל הביטוחים, בין אם זה ביטוח חיים, ביטוח שב"ן, ביטוח תאונות אישיות משותף לך ולאשתך, וכמובן זה סוגר לך את כל התיק הביטוחי מבינת גם נכויות". לא נאמרה על ידי משה מילה אחת על כך שהביטוח בגין נכויות נכנס כחלק מביטוח החיים ולא כחלק מביטוח תאונות אישיות. לא נאמרה מילה אחת על כך שבפוליסת תאונות אישיות מכוסים גם אירועי טרור בעוד שבפוליסת ביטוח החיים אירועים מעין אלו מוחרגים. הנתבעת בחרה לכלול את הכיסוי בגין נכות במסגרת ביטוח החיים באופן שקיים סייג לאירועי טרור וכיוצ"ב מבלי שאמרה על כך דבר לתובע.
53.גם בשיחה מיום 11.11.14 של נציג הנתבעת, טל, עם התובע, משוחח טל עם התובע על הפוליסות שיש לתובע אצל הנתבעת, ביניהן פוליסת תאונות אישיות ופוליסת ביטוח חיים (עמ' 2 לתמלול, שורות 17-13). טל אומר לתובע, כי הוא מבוטח בכל מקרה של אובדן חיים "מכל סיבה, למעט רצח על ידי המוטבים או התאבדות בשנה הראשונה" (עמ' 12, שורה 21). לא נאמרה על ידי טל כל הגבלה אחרת, והוא אינו מפרט בפניו כי הוא מדבר רק על פוליסת התאונות האישיות או פוליסת הבריאות המשלימה, אך לא על פוליסת ביטוח החיים. הוא גם אינו מציין בפניו חריגים נוספים בפוליסת ביטוח החיים. ברי, כי בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל טענה מצדה של הנתבעת, העומדת בסתירה למצג שהציג נציגה בפני התובע, לפיו הוא מבוטח בכל מקרה של אובדן חיים "מכל סיבה, למעט רצח על ידי המוטבים או התאבדות בשנה הראשונה".
54.בשולי העניין יצוין, כי גם אם היה מקום לקבל את טענת הנתבעת בקשר להמצאת הפוליסה לתובע, הרי שבהתאם לפסיקה, במידה ולפוליסה מצורפת "רשימה", חלה על המבוטח חובה לציין ב"רשימה" בהבלטה מיוחדת, את הסייגים לחבותו, ואין די בהדגשת הסייגים בפוליסה (אליאס, בעמ' 707). חובה על המבטח גם לציין סייגים אלו בעל פה בפני המבוטח (ראו: רע"א 4032/17 בעניין סא"ל שיווק ביצים בע"מ; ע"א 846/76 עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780 (1977); ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 765 (1995)). דבר זה, לא נעשה במקרה זה.
55.המסקנה עד כאן היא אפוא, כי האירוע בו נפגע התובע בא בגדרי "מקרה הביטוח" המכוסה על ידי הפוליסה, והסייג המופיע בפוליסה הרשומה לפיו "אירוע טרור" וכיוצ"ב אינו מכוסה על ידי הפוליסה, אינו חל במקרה זה.
56.מכאן לשאלה מהו היקף הנכות של התובע כתוצאה מהאירוע, ולשאלה האם נכות זו מזכה את התובע בתגמולים לפי הפוליסה ובאיזה היקף.
נכותו של התובע
57.באשר לנכותו של התובע. כאמור, התובע הגיש שתי חוות דעת מטעמו, בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה, כשהנכות המשוקללת לפי חוות דעת אלו היא בשיעור 57.88%. הנתבעת הגישה שתי חוות דעת מטעמה, באותם תחומים, כשהנכות המשוקללת לפי חוות דעת אלו היא בשיעור 10%. מומחי בית המשפט בתחומים אלו קבעו נכויות, המגיעות לאחר שקלולן ל-28.72%. משעה שלא נתבקש על ידי מי מהצדדים לחקור מי מהמומחים, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, ככלל, יש להעדיף את חוות הדעת של המומחה האובייקטיבי מטעם בית המשפט על פני חוות הדעת של המומחים מטעם בעלי הדין, בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעו את בית המשפט שלא לעשות כן, שכן מדובר במומחה ניטראלי, שאין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים (רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (פורסם בנבו, 3.05.18); ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (פורסם בנבו, 21.07.03)). הדבר מקבל משנה תוקף במקרה זה בו חוות דעתם של המומחים מטעם בית המשפט לא נסתרו, ולוּ חפצה הנתבעת לסתור אותן, היה עליה לבקש לזמנם להיחקר עליהן (ע"א (מחוזי-מרכז) 3200-10-07 הוד נ' בן מאיר (פורסם בנבו, 25.06.08)). מה גם, ששיעורי הנכות שנקבעו על ידם קרובים לשיעור הנכות שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, גם הוא אובייקטיבי, שהעמיד את נכותו של התובע בשיעור 40%.
58.עם זאת, ב"כ התובע טען כי יש להעדיף את קביעת המוסד לביטוח לאומי על פני קביעות המומחים. זאת לדבריו, נוכח הוראת סעיף 1 לפרק ג' בעמ' 7 לפוליסה העוסק ב"הרחבה לתשלום סכום הביטוח במקרה של נכות מוחלטת ותמידית". ואכן, בסעיף זה נקבע כי "שיעור נכותו של המבוטח יקבע בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, ויחייב את הצדדים לפוליסה זו, למעט קביעה של הועדה על פי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ועל ידי רופא מומחה כמשמעותו לעיל".
59.דא עקא, שאין מדובר בהוראה המצויה בהוראות הכלליות של הפוליסה, כי אם בחלק העוסק ב"הרחבה לתשלום סכום הביטוח במקרה של נכות מוחלטת ותמידית", שעניינו במקרה בו נקבעה למבוטח נכות צמיתה בשיעור של 75% לפחות על פי קביעת הגורמים המוסמכים במוסד לביטוח לאומי ורופא מומחה כמשמעותו בפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976, ואשר בגינה אין המבוטח יכול להמשיך ולעסוק במקצוע או בעיסוק כלשהו לצמיתות (כמפורט בפרק א' באותה הרחבה). לא זה המקרה שבפני. מקרה זה בא בגדרי החלק של "ביטוח נוסף למקרה נכות עקב תאונה לפוליסת ביטוח חיים" (עמ' 16 לפוליסה). בחלק זה של הפוליסה, נרשם כי הקביעה בכל הנוגע לאחוזי הנכות של המובטח, לפיה ישולמו התגמולים, תהיה קביעה של "רופא מומחה" כהגדרתו בחלק זה של הפוליסה, היינו "רופא אשר הוסמך על ידי השלטונות המוסמכים בישראל כמומחה בתחום רפואי הרלוונטי לנכות שאירעה למבוטח עקב התאונה ושמו כלול ברשימת המומחים על פי תקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973, למעט המובטח או אדם ממשפחתו הקרובה של המובטח" (עמ' 17 ו-18).
60.הפוליסה כאמור, לא נמסרה לתובע, ואולם בהתאם להוראת סעיף 2(ב) לחוק החוזה הביטוח "כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו לממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון כמשמעותו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981..." (בשונה, כאמור, לעניין סייגים לחבות שאלו לא יחולו כלל במקרה של אי מסירת פוליסה ואי הצגת הסייגים, כאמור בסעיף 3 לחוק האמור).
61.לכן, אין מקום לקבוע את נכותו של התובע לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי כי אם לפי קביעות המומחים מטעם בית המשפט. לאמור, נכותו של התובע כתוצאה מהאירוע היא בשיעור של 28.72%.
62.מכאן, לשאלה, האם התובע זכאי לתגמולים לפי הפוליסה בשים לב לכך שנכותו עומדת על שיעור של 28.72%.
שאלת זכותו של התובע לתגמולים לפי הפוליסה נוכח נכותו
63.בעניין זה טענה הנתבעת, כי נכות חלקית צמיתה המזכה בתגמולים לפי הפוליסה, היא רק בשיעורים המפורטים בטבלה שבסעיף 6 לחלק של "ביטוח נוסף למקרה נכות עקב תאונה לפוליסת ביטוח חיים" (עמ' 17 לפוליסה), ונכותו של התובע אינה באה בגדרי מקרים אלו.
64.ואולם, בניגוד לאמור, וכפי שצוין בפתיח לפסק דין זה, נציג הנתבעת, משה, שפנה אל התובע ומכר לו את פוליסת ביטוח החיים, אמר לו במפורש ובמודגש, מספר פעמים, כי מדובר בפוליסה המקנה לו "נכות מהאחוז הראשון". והוא אף הדגים בפניו: "זאת אומרת, אם אתה תובע אותי עכשיו 10 אחוזי נכות, יש לך 50 אלף שקלים" (עמ' 1 לתמלול השיחה מיום 24.04.14, שעה 12:11), וכפי שהוא הבהיר לו גם בשיחה קודמת, באותו יום בשעה 12:06 (עמ' 2 לתמלול שיחה זו, שורה 17), וגם בשיחה מאוחרת יותר מיום 11.11.14 שעה 12:11 (עמ' 8 לתמלול שיחה זו, שורה 7 ואילך).
65.לא זו בלבד, שכאמור, במקרה זה, הפוליסה המחייבת היא זו שנכרתה בשיחת הטלפון שבין הצדדים, נוכח העובדה שהפוליסה כלל לא נשלחה לתובע; אלא שההלכה היא כי מצג מטעה שהביא לכריתת החוזה מחייב את המבטח (ראו: אליאס, עמ' 687; דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים (כרך ב, 1992) עמ' 524). ועל כן במקרה זה, גם אם הפוליסה הכתובה הייתה מחייבת, הרי שהמידע שנמסר לתובע אודות קבלת תגמולים מהאחוז הראשון של הנכות הצמיתה, בשיעור של 5,000 ₪ לכל אחוז נכות, הוא מידע מטעה שהביא לכריתת החוזה. למעשה, הטעייה זו עמדה בבסיס ההתקשרות היזומה של הנתבעת עם התובע, כפי שפורט בפתיח לפסק דין זה. על כן, ברי, כי התובע זכאי לפיצוי עבור אחוזי הנכות שלו. היינו, 5,000 ₪ עבור כל אחוז נכות.
66.נכותו של התובע עומדת כאמור על שיעור של 28.72%, ומכאן כי הוא זכאי לתגמולים בסך של 143,600 ₪.
67.התובע עתר לחיוב הנתבעת בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח. ואולם, ההלכה היא, כי בית המשפט יחייב בריבית מיוחדת רק באותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לב מצד המבטח בסירובו לקיים את חיובו. ואכן, לוּ המחלוקת היחידה הייתה נוגעת לשאלת זכותו של התובע לתגמולי ביטוח בשים לב לאחוזי הנכות שלו, הרי שאפשר שהיה מקום להיעתר לבקשה זו. שכן, כאמור, הנתבעת התקשרה עם התובע באמירה מפורשת לפיה הוא יהיה זכאי לקבלת תגמולים לכל "נכות מהאחוז הראשון". התנערות מהבטחה מפורשת זו שעמדה בבסיס ההתקשרות, היא באמת מקוממת, והיא יכולה הייתה להצדיק חיוב בריבית מיוחדת.
68.ואולם, לא זו הייתה המחלוקת היחידה בין הצדדים. אדרבה, הבסיס לסירובה של הנתבעת לשאת בתשלום התגמולים, כך במכתב הדחייה, הייתה העובדה כי האירוע בו נפגע התובע היה "אירוע טרור" המוחרג בפוליסה. טענה זו היא נכונה ביסודה. לוּ היה בידי הנתבעת להוכיח את מסירת הפוליסה לידי התובע, אפשר גם שטענתה זו הייתה מתקבלת והתביעה הייתה נדחית. ואולם, כאמור, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח זאת, שכן היא נמנעה מלהציג אישורי משלוח של הפוליסה בדואר רגיל או אלקטרוני ונמנעה מלהביא מי מנציגיה ששוחחו עם התובע והודיעו לו כי ישלחו לו את הפוליסה, להעיד על מעשיהם במקרה זה או בכלל. בנסיבות אלו, איני סבור כי נכון לומר שהנתבעת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח מסיבה בלתי עניינית ושלא בתום לב, ואיני סבור כי מקרה זה בא בגדרי אותם מקרים מיוחדים ונדירים, שראוי לנקוט כנגד המבטחת בסנקציה העונשית הקבועה בסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח.
69.סופו של יום אפוא, הנתבעת תשלם לתובע סך של 143,600 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.05.17 (מועד דחית התביעה על ידי הנתבעת – נספח ד' לתצהירי התובע, שכן לא צורף כל מסמך המלמד על מועד הגשת התביעה לנתבעת, ולא ניתן לדעת מתי היו בידי הנתבעת המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה, כאמור בסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח) ועד התשלום המלא בפועל.
70.בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 25,000 ₪ (הכוללים גם את הוצאותיו על תמלול השיחות עם נציגי הנתבעת, חוות הדעת מטעמו, כמו גם חלקו בתשלום שכר טרחתם של המומחים של בית המשפט), ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.
ניתן היום, ז' כסלו תשפ"א, 23 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.
