פלוני נ' אלמונית

להחלטה בעניין מזונות זמניים מיום 26.5.21.

תביעה שהגישה האישה כנגד האיש למזונות משקמים (תלה"מ 1644-02-21) נמחקה לבקשת האישה ובהמלצת בית המשפט ונסגרה ביום 23.5.21.

במסגרת התביעה הרכושית מונה מנחם גרוסמן כשמאי (להלן: "השמאי") מטעם בית המשפט על מנת להעריך את שווי הדירה וכן מונה מר ירון ואקנין (להלן: "האקטואר") כמומחה מטעם בית המשפט על מנת להעריך כלל הזכויות והחובות שצברו הצדדים מיום נישואיהם ועד למועד האיזון.

לאחר שניתנה ההחלטה בעניין מינוי המומחים טענה האישה שאין מקום למינויים, שכן בין הצדדים חל משטר של הפרדה רכושית מלאה וחזקת השיתוף אינה חלה על הצדדים. כן טענה שהבית ביישוב ה', הרשום על שמה בלבד, שייך רק לה ואין מקום למינוי שמאי. במועד זה לא טענה האישה בעניין ההצהרה עליה חתמו הצדדים בעת נישואיהם. בהחלטה שניתנה ביום 2.3.21 קבעתי שמאחר והצדדים נשואים, חוק יחסי ממון חל עליהם ויש למנות אקטואר לצורך איזון המשאבים, כן קבעתי שעצם מינוי השמאי אינו פוגע בטענות הצדדים. הצדדים נדרשו להגיש תצהיר רכושי.

המומחים הגישו את חוות דעתם. השמאי קבע בחוות דעתו שהוגשה ביום 30.3.2021 את שווי הבית ביישוב ה' בסך של 1,180,000 ₪. האקטואר קבע בחוות דעתו שהוגשה ביום 29.4.21 שעל האישה לשלם לאיש את הכספים המצוינים בחוות דעתו לצורך איזון הזכויות.

בדיון שהתקיים ביום 4.5.21 טענה האישה לראשונה כי קיים הסכם ממון בין הצדדים וביום 12.5.21 הגישה בקשה לתיקון כתב ההגנה ולאפשר לה לטעון כי הצדדים חתמו על הסכם ממון ביום נישואיהם בו נקבע משטר של הפרדה רכושית מוחלטת בין הצדדים. לטענתה רק ביום 3.5.21 הצליחה למצוא את ההסכם, אותו הסתיר מפניה האיש. בקשתה נענתה תוך חיוב בתשלום הוצאות האיש כתנאי לתיקון.

תביעה רכושית

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מהו הדין החל על יחסיהם, המשטר הרכושי החל ודינו של המסמך עליו חתמו עת נישאו בנישואים אזרחיים באיטליה.

האיש טוען שהדין החל הוא הדין הישראלי, מקום מושבם של הצדדים, והמשטר הרכושי החל הוא חוק יחסי ממון. המסמך עליו חתמו עת נישאו אינו הסכם ממון ואין לו תוקף משפטי, ועל כן יש להורות על איזון מלוא משאבי הצדדים שנצברו במהלך חיי הנישואים. האישה מנגד טוענת שהדין החל הוא הדין האיטלקי, מקום נישואי הצדדים, והמשטר הרכושי החל הוא הפרדה רכושית מוחלטת בהתאם להסכם עליו חתמו בעת עריכת הנישואים.

אשר לזכויות בבית, טוען האיש שהבית רשום על שם האישה בלבד מאחר ורמ"י לא אישר את רישומו על שמו, כמי שאינו יהודי, אך הרישום אינו מהווה ראיה לבעלות. הבית נרכש, נבנה והורחב במהלך חיי הנישואים מכספים שהאיש קיבל מאחיו ומשכנתא שהוחזרה על ידי שני הצדדים ולכן יש לקבוע שהבית שייך לשני הצדדים בחלקים שווים. האישה טוענת מנגד שהרישום מהווה ראיה לבעלות בבית, הבית נבנה מכספיה וכספי משפחתה בלבד והרישום על שמה בלבד מהווה ראיה לבעלות בזכויות.

אומר כבר כעת כי הגעתי למסקנות הבאות:

• יש לדחות את תביעת האיש לאיזון משאבים.

  ההצהרה עליה חתמו הצדדים בעת נישואיהם באיטליה ובה בחרו במשטר של הפרדה רכושית מהווה הסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון ומחייבת את הצדדים. הצדדים אף נהגו בהתאם להסכם, בהפרדה רכושית מלאה במהלך חיי הנישואים. משום כך דחיתי את תביעת האיש לאיזון משאבים וקבעתי שכל אחד מהצדדים יישאר הבעלים של כל החובות והזכויות הרשומות על שמו מכל מקור שהוא, כולל כלי הרכב.

• יש לקבל את תביעת האיש לסעד הצהרתי בנוגע לבית ביישוב ה'.

  מכוח הלכת השיתוף הספציפי הזכויות בבית המגורים והמיטלטלין המצויים בו שייכים לשני הצדדים בחלקים שווים. נוכח מסקנה זו ניתן צו לפירוק השיתוף בבית ובמיטלטלין.

  להלן יפורטו נימוקי:

  טענות האיש

האיש טוען שיש להורות על איזון משאבים ופירוק שיתוף בכל הנכסים שצברו הצדדים במהלך חיי הנישואים בהתאם לדין הישראלי ובהתאם לחוק יחסי ממון שהוא הדין החל על הצדדים.

ההצהרה עליה חתמו הצדדים ביום הנישואין אינה הסכם ממון. בכתב ההגנה הראשון לא טענה האישה דבר כנגד איזון המשאבים ובהסכמה מונה אקטואר שאף הגיש חוות דעת, רק כשנה וחצי לאחר פתיחת ההליכים נזכרה האישה בקיומו של אותו הסכם, דבר המעיד שהצדדים לא ייחסו כל חשיבות להסכם ולא פעלו על פיו אלא נהגו בשיתוף רכושי מלא.

לטענתו, הצדדים ניהלו משטר רכושי משותף במשך כל חיי נישואיהם. היו שותפים בהוצאות המשפחתיות, גידול הילדים, חופשות ובילויים וכדומה. גם בתקופה שבה הצדדים ניהלו חשבונות נפרדים כלכלת הבית התנהלה במשותף כאשר האיש לקח על עצמו את מימון עיקר הוצאות הבית (ארנונה, חשמל, אינטרנט, חופשות הוצאות לילדים – עמ' 189 לתיק המוצגים), והאישה מצדה שילמה את המשכנתא ונהגה לערוך קניות לבית ולילדים.

האישה סותרת את עצמה, כך שמחד היא טוענת שכל נטל הכלכלה הוטל על כתפיה ומאידך מודה כי האיש דאג לכל צרכי הבית (סעיף 4 לכתב ההגנה הראשון) וכי האיש עבד כל מהלך הנישואין עד אשר לא יכול היה להמשיך בשל מצבו הרפואי (סעיף 15-18 לכתב ההגנה הראשון). האישה טוענת כי לקחה הלוואות כדי לכסות את חובות האיש ובכך תומכת בטענתו כי הצדדים ניהלו משטר רכושי משותף.

האיש עבד החל משנת xxxx ועד שנת xxxx (כעולה מדו"ח של ביטוח לאומי - מוצג י"א לתיק המוצגים של המזונות), השנה שבה נאלץ האיש לבצע ניתוח להסרת גידול בראש.

העובדה שהצדדים החזיקו בחשבונות נפרדים אינה סותרת את הטענה לשיתוף רכושי. כאשר נישאו ניהלו הצדדים חשבון משותף אך לאחר שהאיש הקים עסק החליטו להחזיק חשבונות נפרדים מטעמי נוחות. לתובע היה חשבון עסקי ואילו לנתבעת היה חשבון בבנק יהב המיועד לעובדי הוראה. לאחר מכן שוב ניהלו הצדדים חשבון משותף בבנק מסד (עמ' 38-41 לתיק המוצגים של המזונות) כאשר מחשבון זה שולמה המשכנתא.

חוות דעת דין הזר

האיש טוען כי יש לקבל את חו"ד של עו"ד מאייר בעניין הדין הזר, אשר לפיה הדין החל על היחסים האישיים ועל יחסי הממון בין בני הזוג הוא הדין הישראלי, דהיינו, חוק יחסי ממון. טוען כי חוות הדעת אשר הוגשה מטעם עו"ד רג'א ג'מאל מטעם האישה מתעלמת מהנסיבות הספציפיות של הצדדים אשר התגוררו כל חייהם המשותפים בישראל.

טוען כי גם לפי חו"ד מטעם האישה, לצדדים קיימת אפשרות לבחור בשותפות בנכסים מסוימים, גם במקרה שבחרו במשטר של הפרדה רכושית.

הבית בישוב ה' 

האיש טוען שהבית שייך לשני הצדדים בחלקים שווים למרות שהוא רשום על שם האישה בלבד.

האיש טוען שהבית נרכש על ידי הצדדים במשותף לאחר נישואיהם, באמצעות הלוואת משכנתא מבנק ירושלים שנלקחה על ידי הצדדים במשותף (מוצג ג' לתיק המוצגים עמוד 41) וכן בסיוע כספי של האח ס.ר (עדות ס.ר עמוד 20 שורות 1-2).

הצדדים הרחיבו את בית המגורים בשנת xxxx. הבקשה להיתר בניית תוספת לבית הוגשה במשותף על ידי הצדדים וכן היתר הבנייה משנת xxxx הוצא על שם שני הצדדים במשותף (מוצג י"ד לתיק המוצגים של האיש, עמוד 217-218).

האישור שקיבלו הצדדים לסיוע בשכ"ד ממשרד השיכון והבינוי ניתן במשותף לשני הצדדים. (נספח 11 עמוד 176 לתיק המוצגים הרכושי של האישה).

לצורך ביצוע הרחבת הבית נטלו הצדדים במשותף הלוואת משכנתא נוספת שלקחו הצדדים מבנק ירושלים (מוצג ג1 לתיק המוצגים של האיש). כן קיבלו הצדדים עזרה כספית מאביו ואחיו של האיש (כעולה מעדות ס.ר).

האיש טוען כי הסיבה לכך שהבית רשום על שם האישה בלבד אינה נובעת מהפרדה רכושית אלא מכיוון שמדובר באדמת קרן קיימת לישראל שאינה מאפשרת מכירת קרקעות למי שאינו יהודי. בתעודת עובד ציבור, שהוגשה לתיק מטעם מנהל מקרקעי ישראל, נכתב שהבית לא נרשם על שם האיש מאחר ולא התקבלה המלצת הסוכנות היהודית.

האיש טוען כי בחלק מהתקופה שולמה המשכנתא מהחשבון המשותף של הצדדים בבנק מסד (עמ' 37 לתיק המזונות של האיש), ובחלק מהתקופה המשכנתא שולמה מהחשבון של האישה ואילו האיש שילם את יתר תשלומי משק הבית השוטפים, כאשר תשלומים שוטפים אלו עולים בעשרות מונים על החזר המשכנתא החודשי.

החשבון והבית באיטליה

האיש טוען שהחשבון הרשום על שמו בבנק באיטליה ושנפתח בשנת xxxx (כעולה מעדות ס.ר ומוצג י"ז) שימש כצינור להעברת כספים מאחיו של האיש אל האיש כתמיכה בצדדים. כל הכספים שהיו וישנם בחשבון זה שייכים לאחיו של האיש שברוב נדיבותו תמך באמצעותם בצדדים, בפרט מאחר והאיש הפך נכה לאחר הניתוחים להסרת גידולים בגזע המוח. אשר על כן יש להוציא חשבון זה והכספים המצויים בו ממסת האיזון, ואין לכלול אותו בנכסים המשותפים של הצדדים.

האיש טוען שהבית באיטליה הרשום על שמו, הוא בית הוריו אשר אחיו קנה במסגרת הליך פשיטת רגל של אביו של האיש בסך של 141,000 אירו. הבית נרשם על שם האיש משיקולים עסקיים ובמטרה שלא להעמיד את העסקה בפני סיכונים של נושים. הבית שייך לאחיו ואינו שייך למסת הנכסים המשותפים של הצדדים.

אשר על כן עותר האיש לאיזון משאבים כולל הזכויות הסוציאליות ולמתן תוקף של פס"ד לחו"ד של האקטואר, לפירוק השיתוף במיטלטלי הצדדים וברכב. לקבוע שהבית ב-ה' שייך לצדדים בחלקים שווים ולהורות על פירוק השיתוף בו, לקבוע שהחשבון והבית באיטליה רשומים על שמו באופן פורמלי בלבד אך שייכים למעשה לאחיו ולכן אינם חלק מנכסי הצדדים שיש לאזן.

האיש טוען כי יש לדחות את טענות האישה לאלימות, לשימוש בסמים ולאלכוהול. האיש מפנה לתסקיר שירותי הרווחה (מוצג ד' לתיק המוצגים) המשמיט את טענות האלימות כלפיו. צווי ההגנה שקריים וכולם בוטלו או הפכו להדדיים.

טענות האישה

האישה טוענת שעל הצדדים חל הדין האיטלקי שכן נישאו באיטליה בנישואים אזרחיים. מאחר וביום הנישואים, חתמו על "חוזה נישואין" בו בחרו בהפרדה רכושית, זהו המשטר הרכושי החל על הצדדים. אשר על כן יש לקבוע כי כל אחד מהצדדים הוא הבעלים של הרכוש הרשום על שמו ולאחר אין חלק בו.

האישה טוענת שיש לאמץ את חוו"ד הדין הזר מטעמה בה קבע המומחה כי משבחרו הצדדים במשטר של הפרדה רכושית כל אחד מבני הזוג הוא הבעלים של הנכסים שנרכשו לפני הנישואים ואחריהם.

האישה טוענת שהצדדים התנהלו בהפרדה רכושית מוחלטת ללא כוונת שיתוף וללא הסתמכות האחד על השני ולמעשה פעלו בהתאם להסכם שנחתם ביניהם.

האישה טוענת כי היא זו שכלכלה את הבית, ההוצאות השוטפות ותשלומי המשכנתא ללא עזרה מהאיש, שלא הצליח להראות במהלך כ- 15 שנה ולו תשלום אחד ששילם לטובת משק הבית המשותף. האיש נטש אותה למשך 10 שנים בהן נאלצה להיעזר בהוריה מהם נטלה הלוואות בסך של מעל 250,000 ₪ ואף לקחה על עצמה חובות של האיש כדי לחלץ אותו מנושים (ע"י הגדלת המשכנתא מוצג 6 ו-7 למוצגי האישה). על מנת לסייע לאיש להיחלץ מחובותיו ולפתוח דף חדש צירפה אותו האישה לתקופה קצרה של שנתיים כמיופה כוח בחשבונה. כעבור שנתיים, לאחר שמשך כספים מחשבונה והתנהלותו הייתה כושלת ביטלה את יפוי הכוח. האישה ניסתה לסייע לאיש להיחלץ מחובותיו, שכן דאגה לאבי ילדיה וניסתה לשקם את הקשר, אך אין בכך בכדי להוכיח כוונת שיתוף.

האיש לא גילה אודות כספיו וחשבונות הבנק בחו"ל, האיש ואחיו שותפים עסקיים (נספח ח' לתיק המוצגים של האיש), האיש מעולם לא העביר כספים מאחיו לטובת משק הבית המשותף וקיבל כסף מאחיו לצורך מחייתו בלבד.

טוענת האישה שיש לדחות את התביעה לאיזון משאבים ולקבוע שכל אחד מהצדדים הוא הבעלים של הזכויות והחובות הרשומים על שמו. ככל ובית המשפט יקבע שיש מקום לאיזון משאבים בין הצדדים יש לקחת בחשבון את הכספים המצויים בחשבון הבנק של האיש באיטליה בהיקף של מאות אלפי יורו וכספים אחרים שלא נתגלו.

האישה טוענת שחוותה אלימות קשה מצד האיש עד איומים ברצח, בצד התמכרות לסמים ואלכוהול. (נספח 5 ו-6 לתיק המוצגים). עקב אירועי האלימות האיש לא התגורר בבית עוד לפני שנת xxxx ובמהלך 10 השנים האחרונות האיש לא התגורר עם האישה. (מפנה לפרוטוקול הבקשה למעצר – נספח 6 עמ' 128 ו - 129 + נספח 6 עמ' 3).

הבית ביישוב ה' 

האישה טוענת כי היא רכשה את הבית בכספים שחסכה טרם הנישואים ועזרה מהוריה עוד ביום xx.xx.xx, כך נרשם על שמה בלבד וחתמו לטובתה כערבים אחיה ובן משפחה נוסף (מוצג 12 מתיק המוצגים של האישה). היא גם שילמה את מלוא תשלומי המשכנתא מחשבונה בלבד וללא עזרה מהאיש.

טוענת כי מאז קניית הבית כל תשלומי המשכנתא מנוכים מחשבון הבנק של האישה ללא כל עזרה או השתתפות כלשהי מאת האיש. בתעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק ביום 20.10.2022 נכתב כי לרשות אין כל מידע מדוע לא ניתן היה לרשום את הקרקע על שם המבקש.

יש לקבוע שרישום הזכויות בבית ב-ה' מהווה ראייה לבעלות בבית והבית שייך לה בלבד.

דיון והכרעה

מהו הדין החל על הצדדים האם הדין הישראלי או האיטלקי?

הצדדים נישאו ביום xx. xx.xxבנישואים אזרחיים באיטליה. לפני הנישואים וגם לאחריהם התגוררו הצדדים בישראל.

סעיף 15 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע:

"על יחסי הממון בין בני זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין, אולם רשאים הם בהסכם לקבוע ולשנות יחסים אלה בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם."

יפים לענייננו דברי כב' השופטת בייניש בע"א 7687-04 מרדכי ששון נ' זוהר ששון, פ"ד נט(5) 596, 610:

"אשר לרישה של הוראת סעיף 15 הנ"ל נקבע בה כי ככלל, על יחסי ממון בין בני-זוג יחול "חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין". חוק יחסי ממון אינו מגדיר מהו "מקום מושב". בשיטתנו מקובל לומר כי "מקום המושב" הוא המקום שבו נמצא מרכז חייו של אדם בעת הרלוונטית, קרי המקום שאליו יש לאדם את מרב הקשרים והזיקות. זו גם ההגדרה הסטטוטורית של המונח "מקום מושב" בהוראות חוק שונות (ראו למשל: סעיף 80 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962; סעיף 135 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965; סעיף 6 לחוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט-1969). קביעת מקום מושבו של אדם מחייבת אפוא בחינה של מכלול הנסיבות בכל מקרה לגופו. בחינה כאמור מתחייבת גם באשר לקביעת מקום מושב של בני-זוג בשעת נישואיהם. כאשר בני-זוג נישאים במדינה אשר בה נמצא מרכז חייהם המשותף, ברי כי אותה מדינה היא מקום מושבם בעת הנישואין. השאלה קשה יותר למענה כאשר מרכז החיים של כל אחד מבני-הזוג מצוי במדינה אחרת, והנישואין נערכים באחת מאותן שתי מדינות או אף במדינה שלישית."

ראו עוד דברי כב' השופט ג'יוסי בתמש (נצ') 18572-11-10‏ ‏ ב.ע נ' ח.ע (פורסם במאגרים ניתן ביום 28.8.2012) פסקה 9 לפסק הדין כי "מקום מושבם" של הצדדים הינו המקום שבו נמצא מרכז חייהם של הצדדים והמקום אליו יש לאדם את מירב הקשרים והזיקות:

"חוק יחסי ממון אינו מגדיר מהו "מקום מושב". מקובל לומר, כי "מקום המושב" הוא המקום שבו נמצא מרכז חייו של אדם בעת הרלוונטית, קרי המקום שאליו יש לאדם את מירב הקשרים והזיקות (ראה ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט (5) 596 עמ' 608, ראה גם פסק דינו של השופט א. זגורי בתמ"ש (טבריה) 860-09-09, ס.א. נ' מ.א. [פורסם בנבו] מיום 08.05.12)."

הצדדים הגישו חוו"ד של מומחים לדין האיטלקי. האיש מסתמך על חוות דעת של עו"ד סבינה מאייר (להלן: "המומחית מטעם האיש"), שקובעת כי בהתאם לדין האיטלקי, החוק החל על יחסי הממון של הצדדים הוא החוק הישראלי, שכן הוא הדין המשותף לצדדים (האישה ישראלית והאיש בהמשך קיבל אזרחות ישראלית), והן מאחר והצדדים ניהלו את עיקר חיי הנישואין במדינת ישראל. המומחית חזרה על דברים אלו במסגרת עדותה. (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 9 ואילך, עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 6 ואילך).

המומחה מטעם האישה, עו"ד רגא גמאל (להלן: "המומחה מטעם האיש") קבע בחוות דעתו כי בהתאם למסמך עליו חתמו הצדדים בעת נישואיהם, המשטר הרכושי החל עליהם הוא משטר של הפרדה רכושית. בחוות דעתו לא התייחס המומחה לשאלה האם הדין החל על הצדדים הוא הדין הישראלי או האיטלקי. בחקירתו נשאל לגבי הדין החל אולם תשובותיו בעניין זה לא היו ברורות ולא ניתן להסתמך עליהן. (עמוד 42 לפרוטוקול שורה 1 ואילך).

לאחר שעיינתי בחוות דעת שני המומחים ושמעתי את עדותם שוכנעתי כי יש להעדיף את חוות דעתה של המומחית מטעם האיש שקבעה שבהתאם לדין האיטלקי החוק החל על יחסי הממון של בני הזוג הוא החוק הישראלי, שכן הוא הדין המשותף לצדדים, אשר ניהלו את חיי הנישואים בישראל.

אין חולק כי מרכז חייהם של הצדדים הוא בישראל. הצדדים הכירו בארץ, התחתנו באיטליה, בילו שבוע של ירח דבש באיטליה וחזרו לארץ. הצדדים התגוררו ועדיין מתגוררים בארץ, גם לאחר פרידתם וגם במהלך התקופות שבהם הם לא גרו ביחד שניהם המשיכו והתגוררו בישראל. שני הצדדים עבדו בישראל, גידלו את ילדיהם בישראל וזה המקום המרכזי היחידי בחייהם. (עדות הנתבעת עמוד 54 לפרוטוקול, שורה 9 ואילך, עדות האיש עמוד 27 לפרוטוקול שורה 10 ואילך). גם כשנסע האיש לאיטליה, היו אלו נסיעות לתקופות קצובות בסיומן שב לארץ, מרכז חייו היה ונשאר בישראל.

מכל האמור עולה כי מקום מושבם של הצדדים, והמקום שבו ניהלו את מרכז חייהם הינו ישראל, והן בהתאם לדין הישראלי והן בהתאם לדין האיטלקי הדין החל על הצדדים הוא הדין הישראלי.

המשטר הרכושי החל על הצדדים

משקבענו כי על הצדדים חל הדין הישראלי, ומאחר והצדדים נישאו בשנת xxxx, חל עליהם המשטר הרכושי המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון/ החוק") המסדיר את העניינים הרכושיים בין בני הזוג.

סעיף 3 (א) לחוק קובע כי:

"לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2."

עוד נקבע בסעיף 5(א) לחוק את הסדר איזון המשאבים במקרה שבו בחרו בני הזוג לא להסדיר את עניינם במסגרת הסכם ממון לפי החוק:

"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם".

סעיף 1 לחוק מתייחס להסכם ממון וקובע כדלקמן:

"הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן – הסכם ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב."

עוד נקבע בסעיף 2 לחוק יחסי ממון:

"(א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.

(ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

(ג) בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין."

במעמד הנישואין באיטליה חתמו הצדדים על הצהרה, בפני ראש העיר שערך את טקס הנישואין, לפיה הם בוחרים במשטר של הפרדה רכושית.

האישה טוענת כי נוכח הצהרה וחתימה זו חל על הצדדים משטר של הפרדה רכושית וכי הצדדים נהגו בפועל בחייהם בהתאם להסכמה זו ומשכך הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון אינו חל עליהם. האיש מנגד טוען שאין משמעות להצהרה זו ושבפועל בחיי הנישואים פעלו הצדדים במשטר של שותפות.

המומחים מטעם שני הצדדים העידו כי בהצהרתם במעמד הנישואים הצהירו הצדדים כי הם בוחרים במשטר של הפרדה רכושית.

המומחה מטעם האישה ציין בחוות דעתו שבני הזוג בחרו כבר בטקס הנישואין במשטר של הפרדה רכושית. וכך כתב בחוות דעתו (מוצג 2 למוצגי האישה בתביעה הרכושית):

"בהתאם לדין האיטלקי בכל ולהוראות הקודקס האיטלקי משנת 1942.....שורר ביניהם משטר של הפרדה רכושית......הם בחרו והצהירו שעל חיי נישואיהם יחול משטר של הפרדה רכושית. הצהרה עוגנה במסגרת ובגוף התעודה הציבורית שנערכה ונחתמה ביום xx. xx. xx.

המומחה ציין שבני הזוג בחרו במשטר של הפרדה רכושית בהתאם לסעיף 162 פסקה 2 לקודקס האיטלקי, שמשמעותה שכל אחד מבני הזוג הוא הבעלים הבלעדי של כל הנכסים שרכש לפני הנישואין ושל כל הנכסים שרכש בעצמו במהלך הנישואין. עוד ציין שמשטר של הפרדה רכושית אינו מונע מבני הזוג לבחור בשותפות בנכסים מסוימים.

בחוות הדעת שהוגשה מטעמה של המומחית מטעם האיש קובעת המומחית שהדין החל על הצדדים הוא דין המושב – ישראל, אך לא מתייחסת למשמעות ההצהרה עליה חתמו במעמד הנישואים (מוצג א' למוצגי האיש בתביעה הרכושית). אך בחקירתה הנגדית היא מסכימה לפרשנות אותה מציע המומחה מטעם האישה:

"..קוראת באיטלקית את הסעיף. "בני הזוג בנוכחות העדים עצמם הצהירו בפניי שבוחרים בהפרדה רכושית בהתאם לסעיף 162 סעיף קטן 2 לחוק האזרחי"." (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 3 ואילך).

"ת. כתוב שבני הזוג בחרו במשטר הפרדה רכושי. זה לא ממש הסכם. זה בפני הפקיד הציבורי, במקרה הזה ראש העיר, הצהירו בני הזוג שזה המשטר שהם בחרו – הפרדה רכושית." (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 6 ואילך).

המומחית מסבירה שהמסמך אינו חוזה אלא "תעודה שמגלמת בתוכה את מעשה הנישואין של הצדדים- הופיעו בפני ראש העיר, הצהירו על כוונתם להתחתן וחתמו. זו מבחינתי תעודה" (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 3 ואילך) ובהמשך: "זה תעודה ציבורית של נישואין." (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 18).

המומחית מאשרת שבהתאם לדין האיטלקי בחירה במשטר רכושי אפשר לעשות בהסכמה במעמד הנישואים. (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 11 ואילך). היא מסבירה שכדי לבטל את ההפרדה הרכושית בה בחרו על בני הזוג לפנות לנוטריון. (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 22-23).

עוד היא מסבירה את ההבדל בין שיתוף לבין הפרדה רכושית לפי הדין האיטלקי:

"לשאלת ביהמ"ש:

ש. זוג איטלקי שחי באיטליה כל החיים, צריך לעשות הסכם שיקבע את המשטר הרכושי שביניהם או ההצהרה כמו שבמקרה שלנו מספיקה?

ת. מספיקה. בחירה במשטר רכוש אפשר לעשות בהסכמה במעמד הנישואין.

ש. יש מקרים שעושים הסכם חוץ מההצהרה הזאת?

ת. כן. אפשר לשנות אותה בכל רגע. עכשיו עם החקיקה האירופאית, פה הם התחתנו לפני, אבל נותנים חופש גדול לצדדים לשנות בכל רגע ולבחור כל רגע מה הדין החל על יחסים ביניהם.

ש. כשההצהרה הזאת מה אפשרויות הבחירה שעומדות בפני בני זוג ביום הנישואין? כמה אפשרויות בחירה יש?

ת. יש רכוש, הפרדת רכוש או אפילו לא להצהיר כלום ואז זה שיתוף.

ש. ואם רוצים שיתוף חלקי?

ת. אז צריך לעשות הסכם כי זה מאוד כללי ופתח לבעיות.

ש. מה המשמעות של ההצהרה על הפרדה רכושית?

ת. שהנכסים שנצברים במהלך הנישואין שכל אחד צובר יישארו בבעלותו. מה שהיה לפני הנישואין לא נכנס. יש גם חריגים כמו ירושה למשל או מתנה שאחד מבני הזוג שקיבל, גם פנסיה וגם נכנסים שנרכשו על ידי בן זוג אחד עם נכסים אחרים. זה במשטר של שיתוף.

ש. במשטר של הפרדה רכושית יש חריגים?

ת. מעיינת בסעיפים – אני לא זוכרת את הסעיף בע"פ. בעיקרון יש הפרדה מוחלטת." (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 10 ואילך).

האם הצהרת הצדדים במעמד הנישואין היא "הסכם ממון" על פי חוק יחסי ממון?

ראשית יש לבחון האם ההסכם מהווה הסכם ממון, דהיינו האם הוא "צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין" או שההסכם נוגע "ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני-אדם - לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות - בפנינו הסכם רגיל שדינים אלה (לפי הנושא) חלים עליו". כפי שנקבע בע"א 169/83 שרעבי נ' שרעבי, פ"ד לט(3), 776 782-783 (ובספרם של שוחט ושאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, הוצאת מחשבות, תש"ע – 2009, עמ' 372-3).

בתלה"מ (נצ') 55727-09-20 ל.כ. נ. י.כ. (פורסם במאגרים ניתן ביום 25.4.21) התייחס כב' השופט זגורי לגישת הפסיקה בנוגע להסכמי הממון – עמוד 10:

"אם ננסה ללקט את המבחנים המנחים שנקבעו בפסיקה נראה כי אלה הם:

א. האם ההסכם צופה פני פירוד או שמא מדובר בהסכם כלכלי רגיל (ע"א 7388/97 עזבון המנוח משה שמיר נ' דולב (שמיר), פ"ד נג(1) 596, ע"א 5709/99 לוין נ' עו"ד שילר, פ"ד נה(4) 925, 948 ; הלכת ששון לעיל בעמ' 612);

ב. התחייבות הקושרת העברת זכויות בנכס מסוים התלויה בכשלון או הצלחת הנישואין או תלויה במקרה פטירה (מקרים של פקיעת נישואין) מאפיינים הסכמי ממון להבדיל מ"הסכם אחר" (שלם בעמ' 301, הלכת שי נ' שי לעיל).

ג. האם מדובר בהסכם "עסקי" בו בודדו הצדדים נכס מסוים ממסת הנכסים או שמא הייתה כוונת הצדדים לערוך הסכם ממון שלא יצאה מהכוח לפועל (השופט סילמן בתמ"ש (קר') 9881/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 15/11/2009, עמ' 17)."

אופייה של ההסכמה עליה הצהירו וחתמו הצדדים בפני רושם הנישואים היא כאופיו של הסכם ממון בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, היא צופה פני פירוד ומתייחסת למכלול נכסיהם של הצדדים.

העובדה שהמדובר בהסכם תמציתי וחסר פירוט אין בה בכדי לפגוע באופיו כהסכם ממון. (תלה"מ (נצ') 42377-03-18 - פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים - ניתן ביום 9.5.21 עמוד 7 פסקה 12+13).

האם ההסכם הוא הסכם ממון כמשמעותו בסעיף 2(ג) לחוק יחסי ממון

לאחר שקבעתי כי ההסכם במהותו הוא הסכם ממון, יש לבחון האם הוא ממלא את הוראות סעיף 2 לחוק יחסי ממון. ההסכם לא אושר על ידי בית המשפט או ע"י בית דין דתי, אך אומת על ידי רושם הנישואין- ראש העירייה שערך את טקס הנישואים. וכך נקבע בסעיף 2(ג):

"בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין."

בע"א 7687/04 מרדכי ששון נ' זוהר ששון, פ"ד נט(5) 596, 610 – 613, סקרה כב' השופט בייניש (כתוארה דאז) את הגישות השונות לטיבו של "ההסכם" הנדרש לפי סעיף 15 לחוק יחסי ממון, בשורה ארוכה של פסקי דין שבהם: "נדון עניינם של בני-זוג שנישאו לפני כניסתו של חוק יחסי ממון לתוקף, כשמקום מושבם בשעת הנישואין היה במדינה זרה; המחלוקת העיקרית שנדונה באותם פסקי-דין נסבה על שאלת תחולתה של חזקת השיתוף ביחסים הרכושיים בין בני-הזוג לאחר עלייתם ארצה". 

וכך כתבה:

"בפסיקתו של בית-משפט זה הובעו דעות שונות בנוגע לטיבו של "ההסכם" הנדרש לפי סעיף 15 סיפה לחוק במקרים שבהם מקום המושב של בני-הזוג בשעת עשיית ההסכם הוא בישראל. גדר המחלוקת הינו אם נדרש הסכם ממון בכתב שאושר לפי פרק ראשון לחוק יחסי ממון, או שמא די בהסכם מפורש או מכללא לפי דיני החוזים הכלליים. דעת הרוב בדנ"א 1558/94 נפיסי הנ"ל [1] הייתה כי אין הכרח בהסכם שנערך ואושר לפי הפרק הראשון לחוק. לפרשנות זו הוצגו טעמים מספר, ובהם הטעם הלשוני, שלפיו סעיף 15 סיפה הנ"ל נוקט את הלשון "הסכם" להבדיל מ"הסכם-ממון" (ראו: דנ"א 1558/94 נפיסי הנ"ל [1], בעמ' 596-588 (פיסקאות 15-10 לפסק-דינו של השופט גולדברג), בעמ' 605-603 (פיסקה 3 לפסק-דינו של הנשיא ברק), בעמ' 607 (פיסקה 3 לפסק-דינה של השופטת דורנר), בעמ' 615-614 (פיסקה 17 לפסק-דינו של השופט חשין) וכן בעמ' 15-14 (פסק-דינו של השופט טל). עוד ראו: ע"א 2/77 אזוגי הנ"ל [3], בעמ' 15-14 (פיסקה 13 לפסק-דינו של השופט אלון); ע"א 291/85 אואליד נ' אואליד [7], בעמ' 219-218 (פיסקה 7 לפסק-דינו של השופט גולדברג); רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון [8], בעמ' 253-252 (פיסקה 6 לפסק-דינו של השופט מ' חשין); שאוה (כרך ב) [16], בעמ' 858-857). (לגישה פרשנית אחרת בנוגע לסעיף 15 סיפה הנ"ל, שלפיה הסכם שנכרת לאחר תחילת החוק חייב למלא אחר התנאים הקבועים בפרק הראשון לחוק, ראו ע"א 2199/91 נפיסי הנ"ל [3], בעמ' 97-96 (פיסקה 9 לפסק-דינו של השופט מצא)).

בע"א ששון הנ"ל הצדדים נישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון וחתמו על הסכם רכושי בפני נוטריון הולנדי, הסכם שלא אושר על ידי גורם מוסמך בישראל בהתאם לדרישת חוק יחסי ממון. כב' השופטת בייניש לא הכריעה במחלוקת בין הגישה המרחיבה לגישה המצמצמת למונח "הסכם" בסעיף 15 לחוק יחסי ממון, אך קבעה שיש לראות בהסכם זה כהסכם מחייב העומד על דרישות סעיף 15 לחוק יחסי ממון גם לפי הפרשנות המצמצמת, שכן הוא עונה על דרישות סעיף 2(ג) לחוק- אישור בפני נוטריון טרם הנישואין:

"על פני הדברים סבורה אני כי אישור ההסכם הרכושי טרם נישואיהם של הצדדים על-ידי נוטריון הולנדי, שאישר כי ההסכם נעשה בהסכמה חופשית מתוך הבנת משמעותו ותוכנו, די בו כדי להקנות להסכם תוקף מחייב אף לפי הפרשנות המצמצמת למונח "הסכם" בהוראת סעיף 15 סיפה הנ"ל."

בע"א 4/80 מונק נ. מונק פ"ד ל"ו (3) 421, 429, קבע כב' מ"מ הנשיא שמגר (כתוארו אז) בעניין מהות אישורו של הסכם ממון:

"האישור המתחייב על-פי חוק מגמתו להבטיח את קיומה של גמירת דעת מצד שני בני הזוג. בשל הבעיות הרבות, וביניהן תופעות בלתי רצויות המתלוות לעתים לדרך כריתתו של חוזה בין בני-זוג, ביקש המחוקק להבטיח, כי התוקף להסכם יינתן רק על יסוד הסכמה, המובעת בו במעמד ובבהירות הראויה, ולמטרה זו הפקיד את בית המשפט או את בית הדין הדתי, לפי העניין, על מתן האישור. בדומה לכך יש גם לפרש סמכויותיו של רשם הנישואין לעניין האימות לפי סעיף 2 הנ"ל."

כך גם קבע כב' השופט ביין בת"א (חי') 1799/89 אמאל מורשד דיאב נ. חטיב סמיח (פ"מ תשנ"ד (1) 13): על מנת שהסכם ייחשב כהסכם ממון בשעה שהוא מאושר על ידי רושם נישואין יש צורך לוודא שההסכם נעשה בהתאם לסעיף 2 (ב) לחוק, דהיינו: "בהסכמה חופשית" ובקיום הבנה מלאה של בני הזוג "את משמעותו ואת תוצאותיו...מדובר בתנאי שהוא מהותי ולא צורני בלבד."

בעדותם אישרו שני הצדדים כי חתמו על ההסכם ולא העלו כל טענה בעניין זה.

האישה העידה:

"היה לה הסכם חתונה, שזה היה חוזה. הם הסבירו לי שמה ששלו שלו ומה ששלי שלי ואני חתמתי על זה. ביקשתי שיסבירו לי מה זה. אח שלו הסביר לי באנגלית. הוא היה עד ואשתו היתה עדה. הסבירו לי על מה אני חותמת כי אני לא חותמת לפני מה שמסבירים לי ורק אחרי שהסבירו לי חתמתי. " (עמוד 54 לפרוטוקול שורה 16 ואילך).

האיש אף הוא העיד שחתם על ההסכם:

"ש. בסעיף 162 בתעודת הנישואין קבוע באופן מפורש שהחלטתם על הפרדה רכושית – כן או לא? ת. חתמנו על המסמך הזה." (עמוד 31 לפרוטוקול שורה 28 ואילך).

אחיו של האיש העיד כי נכח בטקס החתונה. הוא ואשתו שימשו כעדים ולשאלה "האם הסברת ביום הנישואים על מה הנתבעת חותמת באנגלית?". השיב: "כמובן, היא ידעה" (עמוד 21 לפרוטוקול שורה 18 ואילך).

ראייה נוספת לכוונתם של הצדדים אפשר ללמוד ממוצג ט"ז – עמ' 229 למוצגי האיש בתביעה הרכושית - תרגום מסמך שהוגש ביום xx. xx.xx (כעשר שנים לאחר נישואי הצדדים) בבית המשפט האזרחי והפלילי באיטליה. המדובר בבקשה להשתתפות במכרז מימוש נכס או מכירת פשיטת רגל. במסמך צוין שפושט הרגל הוא אביו של האיש פ.א. בפני הרשם הופיע אחיו של האיש, ס.ר, כמיופה כוח של האיש. מצבו האישי של האיש תואר כ"נשוי עם הפרדת רכוש". דהיינו, האיש ראה עצמו, גם עשר שנים לאחר הנישואים כנשוי עם הפרדת רכוש וכך הצהיר על מצבו בפני הרשויות האיטלקיות.

יוצא מכך, כי במעמד הנישואין, בפני רושם הנישואין - ראש העיר, הצהירו הצדדים ואף חתמו על כוונתם להחיל הפרדה רכושית על יחסי הממון ביניהם. הפרדה רכושית בהתאם לדין האיטלקי דומה לדין הישראלי, כשצדדים בוחרים להחיל הפרדה רכושית על יחסי הממון שלהם, כל אחד מהצדדים נשאר הבעלים של כל הזכויות והחובות שצבר במהלך חיי הנישואים. הצדדים רשאים להסכים על שיתוף ספציפי בנכס מסוים.

ניתן היה להסתפק בכך על מנת לקבוע כי הצהרת הצדדים וחתימתם בפני רושם הנישואין באיטליה במעמד הנישואין עונה על הדרישה המצומצמת למונח "הסכם" בהתאם לסעיף 15 לחוק יחסי ממון ומהווה הסכם ממון בהתאם לחוק יחסי ממון, אולם מעבר לכך אבחן את ההסכם בהתאם לכללים שפותחו בפסיקה לגבי הסכמים שלא אושרו בהתאם לחוק, מכוח דיני החוזים ומכוח עקרונות כלליים של המשפט וביניהם תום הלב, ההשתק והמניעות.

מעמדו של הסכם ממון שלא אושר כדין

בבע"מ 7734/08 פלוני נ. פלונית (ניתן ביום 15.3.2010 – פורסם במאגרים), סקר כב' השופט רובינשטיין את ההלכה בעניין הסכם ממון שלא אושר כדין:

"ט"ז. מקובל לומר, כי בשאלת מעמדו של הסכם ממון שנחתם על ידי הצדדים אך לא אושר בהתאם להוראות חוק יחסי ממון, קיימות בפסיקה שתי גישות עיקריות - וכך סיכמה את הדברים חברתי השופטת ארבל:

"השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט לא זכתה לתשובה חד-משמעית בפסיקה, ויש לגביה דעות לכאן ולכאן, בתלות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מחד גיסא, יש הסוברים כי אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו, ומאידך גיסא, יש הרואים באישור זה רובד נוסף להסכם שערכו בני הזוג, אשר לפיו, גם הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט, עשוי להיחשב להסכם תקף על פי דיני החוזים (לסקירה ממצה של הגישות בעניין, ראו: ניסים שלם יחסי ממון ורכוש - הלכה ומעשה 153-173 (2001))" (בע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו]).

י"ז. ברם, אף מבלי להכריע בין הגישות המתוארות, ומבלי לגרוע מהוראת החוק (אליה נשוב), הנה בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר כדין אך הצדדים נהגו לפיו - קיימת דוקטרינה פסיקתית המעניקה לו ככלל תוקף מעשי מכוח עקרון תום הלב, ההשתק והמניעות:

"נראה לי, כי במקרה זה מנועה המשיבה 2 מלהעלות טענה זו בשלב כה מאוחר, 9 שנים לאחר שנכרת ההסכם, לאחר שהיא קיבלה את מה שההסכם העניק לה ובעת שהיא נדרשת לעמוד בנדרש ממנה על פיו. העובדה, שהיא נהגה על פי ההסכם במשך 9 שנים, מעידה על כך, שהיא הכירה בתוקפו, וכי אישור בית המשפט המחוזי עמד בדרישותיה, וכי היא חתמה על ההסכם מתוך רצון חופשי ומתוך מודעות מלאה להשלכותיו.

העלאת טענה זו בשלב כה מאוחר הינה שימוש בזכות שלא בתום לב... בנסיבות שלפנינו, נעשה שימוש בזכות לטעון את הטענה בדבר אישור בלתי נאות של החוזה על-ידי בית משפט בחוסר תום-לב, ועל-כן דין טענה זו להידחות" (עניין רודן, 194-193 - השופט ד' לוין)."

ובהמשך:

"י"ח. אכן, פרופ' א' רוזן-צבי רמז, כי אולי יהווה עניין רודן פתח להרחבת הגישה למקרים פחות חריגים (א' רוזן-צבי, דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול (תש"ן) 368) - אך המחוקק אמר דברו, וכל עוד דברו בעינו חשוב להדגיש, כי מקרים אלה יהיו החריגים. בדומה לכך, כשם שרק במקרים חריגים חוזה שלא נחתם יחייב את הצדדים לו מכוח עקרון תום הלב, כך רק במקרים חריגים יחייב הסכם ממון שלא אושר (אף אם נחתם) את הצדדים לו מכוח עיקרון זה. על בתי המשפט לזכור, כי דרך המלך היא אישור ההסכם כדין בהתאם להוראות החוק.

י"ט. לא רק שהקפדה מצד בית המשפט - ואף בשבע עיניים - על אישור כדין היא מצוות המחוקק שנימוקה (כאמור) בצדה, יש בה גם כדי להגביר את הודאות בשאלה אילו הסכמים יצאו מכלל טיוטה שאינה מחייבת והגיעו לכלל הסכמי ממון, ואילו נותרו כשכבה גיאולוגית נוספת בהיסטוריה של המשא והמתן, ללא "שורה תחתונה" של תוקף מחייב. בסופו של יום, "קביעת גבולות היא בלתי נמנעת, פעמים רבות, לשם קיומה של הוודאות המשפטית - למען ידע כל אדם היכן הוא עומד ומהן זכויותיו וחובותיו" (בג"צ 8803/06 גני חוגה בע"מ נ' שר האוצר [פורסם בנבו] - השופט, כתארו אז, ד' חשין) - בקבעו חובה לאשר את ההסכם הציב המחוקק גבול ברור, ולמעט באותם מקרים חריגים בהם יהיה מושתק צד להסכם מלהעלות טענה לגבי העדר אישור כדין נוכח התנהגות הצדדים להסכם, הגבול הוא זה הקבוע בחוק (לסוגיה קרובה השוו בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו])."

בחינת התנהלות הצדדים במהלך שנות נישואיהם מצביעה על כך שהצדדים התכוונו לשמור על הפרדה רכושית ביניהם והתנהלו בהתאם למשטר של הפרדה רכושית.

התנהלות הצדדים במהלך חיי הנישואים

בני הזוג לא ניהלו אורח חיים תקין ולא נקטו במאמץ משותף מלא לטובת הבית והמשפחה.

הצדדים נישאו בשנת xxxx ובשנת xxxx נרכשה דירת המגורים במושב ה'. בשנת xxxx חלה התדרדרות במצבו הבריאותי של האיש ובשנת xxxx עבר ניתוח להסרת גידול ממוחו. בשנת xxxx פתחה האישה תיק יישוב סכסוך שנסגר, ובשנת xxxx עזב האיש את הבית לאור צו הרחקה שניתן נגדו והצדדים גרו בנפרד עד לשנת xxxx, אז החליטו לנסות ולשקם את הקשר. בחודש xx/xx נפתחו מחדש ההליכים בין הצדדים על ידי האישה והצדדים נפרדו סופית. גם בתקופות בהם התגוררו יחד נהג האיש לבלות מספר חודשים בשנה באיטליה בהם עבד אצל אחיו.

שני הצדדים התייחסו לאורח חייהם במהלך תקופת הנישואין. האישה העידה:

"ש. כמה זמן גרתם יחד את והאיש?

ת. התחתנו ב- xx. גרנו יחד לא 30 שנה בטוח. גם לא חצי מזה. כל הזמן היה בנסיעות לאיטליה. כל שנה נסע מספר פעמים ולא רק באיטליה. הוא נסע כל הזמן על רכבים חדשים." (עמוד 56 לפרוטוקול שורה 6)

עוד העידה האישה:

"ש. את זוכרת מ- xxxx עד היום מתי האיש היה מחוץ לבית ומתי גר איתך?

ת. גר ב-כ.ר, גר ב-מ.ע אצל החברים איזה 3 חודשים, גר ב- ש.ר, גר ב- נ.ה, גר ב- ר.ח. כל הזמן היה נוסע לקפ-וורדה, נוסע לאיטליה. כל הזמן עסקים שאף אחד לא ידע מה זה." (עמוד 59 לפרוטוקול שורה 9)

האיש העיד:

"ש. היו מס' פעמים שעזבת את הבית. מה היה בשנת- xxxx?

ת. קיבלתי צו הרחקה ונאלצתי לצאת מהבית ואז הלכתי להתגורר סמוך לבית של המשפחה ואז נסעתי ללימודים חצי שנה במילאנו והלכתי לעבוד בקפ-גרדה לעבוד שם עד שהחלטנו לחזור להיות יחד." (עמוד 29 לפרוטוקול שורה 29).

עינינו הרואות כי הצדדים בחרו שלא להתגורר יחדיו תקופות ממושכות במהלך חיי הנישואים. בחלק מאותן תקופות האיש אף לא התגורר בארץ, למד ועבד באיטליה.

האישה טוענת שבמהלך השנים חוותה אלימות קשה מצדו של האיש שנגרמה, לטענתה, בין היתר בשל השימוש של האיש בסמים ואלכוהול. וכך העידה:

"ש. היתה אלימות מצד האיש כלפייך, מפנה לנספח 6 עמ' 129 בתיק המוצגים – מה קרה באירוע?

ת. באירוע הוא אמר שישלח אותי בארון לאיטליה כי אמרתי שאני אספר לאח שלו מה שהוא עושה ולא מפסיק עם האלכוהול והסמים." (עמוד 57 לפרוטוקול שורה 31 ואילך).

עוד העידה האישה:

"ש. אני אומרת לך שכל הסיפור זה שלך שהמשטרה מצאה לנכון שלא להאמין לו ולכן סגרה את התיק.

ת. לא נכון. הוא שם את הידיים על הצוואר שלי. רב מכות עם הבן ש.נ. זה לא נכון מה שאת אומרת." (עמוד 64 לפרוטוקול שורה 1 ואילך)

אחיה של האישה וחברתה ו' תמכו בטענות האישה בעניין גילויי האלימות מצדו של האיש. ו' העידה כי היא עצמה חוותה אלימות מצדו של האיש:

"..יש מקרה שאני הייתי בו, בעלייה לתורה של ש.נ לאיש רדף אחריי בבית כנסת, ברחתי סביב השולחן וביקשתי עזרה מאחיה והוא אמר שאהיה לידו ולא יקרה לי כלום. זה היה בחמישי בעליה לתורה. בשבת היתה מסיבה של הבר מצווה ואני הבאתי איתי שומר ראש כי ידעתי שאני צפויה לאלימות מהכיוון של האיש והוא באמת ניסה והשומר ראש שלי מנע זאת.." (עמוד 43 לפרוטוקול שורה 26 ואילך).

אחיה של האישה העיד:

"ש. האם היית עד לאלימות מצד האיש נגד האישה?

ת. כן. יום אחד הייתי לא פעם ולא פעמיים עד להתפרצויות זעם באיטלקית. האיש היה מסומם וידעתי לזהות את זה.." (עמוד 49 לפרוטוקול שורה 31 ואילך).

האישה פנתה מספר פעמים בבקשה לצו הרחקה כנגד האיש בטענה כי היא חוששת להיות בבית עם האיש וחוששת לילדיה. האיש מנגד מכחיש כל טענה לאלימות וטוען כי כל צווי ההרחקה שהוציאה האישה הינם שקריים וכולם בוטלו.

בלי להידרש לענות על השאלה האם אכן חוותה האישה אלימות מצדו של האיש, התמונה הכללית מעידה על כך כי יחסי הצדדים לא התאפיינו ביחסים תקינים אלא להיפך בקונפליקטים קשים, צווי הרחקה וחיים בנפרד.

התנהלות כלכלית

האיש טוען שהצדדים התנהלו בשותפות כלכלית ונשאו במשותף בנטל המשפחתי. כך לדוגמא, האישה שילמה את המשכנתא והוא שילם שאר ההוצאות השוטפות של הבית. האישה טוענת כי היא זו שנשאה ברוב הוצאות משק הבית.

האיש העיד:

"ש. אתה טוען בכתב התשובה שלך סעיף 3 שהיית שותף בהכל בחיי הנישואין – במה היית שותף?

ת. כל הדברים בבית, מעבר לקניות ובישולים, עם הילדים אם צריך ללכת. כל סידור. צריך לשלם. חיינו כמו משפחה נורמטיבית וזה הכל ביחד.

ש. כתבת בסעיף 3 ששילמת הוצאות?

ת. חופשות, מלא כסף." (עמוד 35 לפרוטוקול שורה 8).

עוד ציין האיש בעדותו:

"ש. מי היום משלם את המשכנתא של הבית?

ת. המשכנתא אח"כ המשיכה לרדת בחשבון שלה . היא הוציאה אותי מהחשבון. לקחתי חלקים אחרים יותר גדולים מעבר לחשמל, ארנונה. כל הקניות הייתי עושה. תרמתי את חלקי כל הזמן." (עמוד 34 לפרוטוקול שורה 12 ואילך).

האיש העיד שגם במהלך התקופה שבה שהה מחוץ לבית המשיך לתמוך במשפחה ולהעביר כספים, אך לא יכול היה להציג מסמכי בנק לתמיכה בעדותו:

"ש. בתצהיר שלך אחיך כתבת שנסעת לעבוד במלון שלו, כמה זמן?

ת. חצי שנה. הייתי חוזר כל 3 חודשים ושולח כל הזמן כסף הביתה.

ש. איך שלחת כספים?

ת. העברה בנקאית מהחשבון שלי לחשבון שלה, 4,000 ₪.

ש. מדוע לא צרפת דפי חשבון שמראים שביצעת העברות לנתבעת?

ת. אני חושב שאולי יש לי דפי חשבון.

ש. איפה הכסף שהרווחת מחו"ל, לאיזה חשבון נכנס?

ת. ההוצאות שלי שולמו לי, הלינה והאוכל. מצד שני אני עדיין קיבלתי את הביטוח בארץ ועם זה הייתי נותן לה כסף.

ש. לאיזה כסף החשבון שלך מחו"ל היה נכנס?

ת. לא הייתי מקבל כסף. היה לי כרטיס אשראי. הדירה היתה מושכרת ע"י אחי, הייתי נוסע ברכב שלו. ככה." (עמוד 33 לפרוטוקול עמוד 12 ואילך).

מנגד הודה האיש שמשפחתה של האישה סייעה לה:

"ש. אתה מאשר שהמשפחה שלה עזרה כשלא היית בארץ.

ת. כן. " (עמוד 35 לפרוטוקול שורה 28).

האישה העידה שהיא זו שנשאה במלוא הנטל הכלכלי תוך הסתייעות במשפחתה:

"ש. נכון שהאיש שילם תשלומי חשמל, וועד, חוג לילד, גז?

ת. לא בשוטף. אם היה שותף לא הייתי נופלת תחת הנטל ולא צריכה עזרה." (עמוד 63 לפרוטוקול שורה 17).

"אני חוזרת ואומרת שהוא עבד בשנים מעטות, לא בעבודה רציפה, לא במקום עבודה אחד. אני עובדת 33 שנים במשרד החינוך. הוא בחיים לא החזיק בעבודה אחת יותר משנה שנתיים." (עמוד 65 לפרוטוקול שורה 1).

"ש. מי עזר לך באחזקה השוטפת של הבית?

ת. ההורים שלי, אחי במיוחד וגם ו' ששוכחת להזכיר שדאגה לחימום של הבית שלי. כשהייתי איתו היא הביאה משאית של עץ לחימום." (עמוד 57 לפרוטוקול שורה 22).

"כסף לא היה מביא הביתה ומביא ממתי שרצה. היה קונה במעדניה נקניקים ויין כשאין כסף בבית ואין אוכל בבית. הוא אמר שטיפל בילידם ובחיים לא עשה את זה.... כשהיה בבית היתה לי תאונת עבודה וכשנפלתי אפילו לא טיפל בי, היה מסתובב בלילות ומעשן ובבוקר בורח מהבית." (עמוד 56 לפרוטוקול שורה 21).

שני הצדדים צירפו לתיק המוצגים אסמכתאות המוכיחות כי שילמו תשלומים שוטפים של המשפחה. מבדיקת המסמכים עולה שבחלק מהתקופות הוכיח האיש ששילם תשלומים מסוימים, קניות, חשמל, אך התמונה הכללית המצטיירת היא העדר מאמץ משותף והעדר שיתוף פעולה בכל הקשור למימון משק הבית, צרכיו צרכי הילדים.

חשבונות בנק

האיש טען בעדותו שמאז הנישואין ועד שנת xxxx ניהלו חשבון בנק משותף (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 7-8) וכן העיד כי:

"ש. כל התקופה שהייתם יחד היה לכם חשבון בנק בנפרד?

ת. בשנים שהייתי עצמאי היה לי חשבון עסקי והיה לנו חשבון נפרד.

ש. בתקופה שהיית שכיר ועצמאי ההכנסות נכנסו לחשבון המשותף או לחשבון שלך? לפני xxxx.

ת. המשכורת היתה נכנסת לחשבון שלי בנפרד." (עמוד 35 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).

אך האיש לא הציג כל ראיה לטענה שבתחילת חיי הנישואים ניהלו הצדדים חשבון משותף. נהפוך הוא, לתיק המוצגים בתביעת המזונות צירף דפי חשבון בנק שתומכים בגרסת האישה (נספח ח' עמ' 37). החשבון בבנק מסד היה חשבון על שמה של האישה ובשנת xxxx האיש הצטרף לחשבון זה עד לשנת xxxx, דהיינו למשך 3 שנים.

האישה העידה:

"ש. יש לך חשבון בנק היום?

ת. כן. בבנק מסד.

ש. ממתי?

ת. xxxx, xxxx. היה לי חשבון נוסף בבנק הפועלים בעכו שהוא בחיים לא היה בו. זה חשבון שפתחתי כנערה. כל החיים שלי עבדתי. כל המשכורות שהרווחתי נכנסו לחשבון הזה. גם המשכנתא ירדה משם.

ש. מתי הכנסת אותו כמייפה כוח בחשבון?

ת. בתקופה שרצינו לשקם את היחסים היה לנו הסכם שלא יודעת לאן נעלם. עורכת הדין שלו עשתה לנו יופי של הסכם.

ש. זכור לך כמה זמן היה מיופה כח בחשבון בבנק הפועלים?

ת. אני לא זוכרת תאריכים אבל זוכרת אירועים. אני חושבת משהו כמו xxxx - xxxx. זה היה בתנאי שהוא יכניס כספים ולא הכניס. הוא תמיד היה קונה דברים רק לו, מבשל רק לו. היה קונה מותגים...." (עמוד 55 לפרוטוקול שורות 18 ואילך).

עוד ציינה:

"נכסים של הפרדה מוחלטת כלכלית. ידעתי תמיד שמה ששלי שלי ומה ששלו שלו. המשכורת שלי נכנסה אלי לחשבון ושלו אצלו. עד היום נכנסים מהביטוח לאומי והביטוח הפרטי שאני עשיתי. כל הזמן אני טיפלתי בו. הוא שכח מה שעשיתי למענו." (עמוד 55 לפרוטוקול שורה 15 ואילך).

הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים במשך רוב שנות חייהם המשותפים. האיש הפקיד את הכנסתו ואת הקצבאות לחשבונו הפרטי בעוד האישה הפקידה את משכורתה לחשבונה האישי. אומנם התנהלות בני זוג באמצעות חשבונות בנק נפרדים אינה בהכרח מעידים על הפרדה רכושית, כפי שנקבע בע"א 52/80 ישעיהו שחר נ' מנדל פרידמן פ"ד ל"ח (1) 443, 459 :

"העובדה, שהיו לבני הזוג חשבונות בנק אחדים, שהיו בחלקם משותפים לשניהם ובחלקם נפרדים, בוודאי אין בה כדי להחליש את משקלן של הראיות הנ"ל; למעשה זוהי תופעה שכיחה גם אצל זוגות נשואים."

אולם בענייננו, ניהול החשבונות הנפרדים בנוסף לשאר נסיבות חיי הצדדים, שפורטו עד כה ויפורטו להלן, מחזקים את המסקנה שהצדדים התנהלו בהפרדה רכושית בהתאם להצהרה שהצהירו בפני רושם הנישואין.

מערכת היחסים הכספית בין האיש לאחיו ס.ר

האיש ואחיו מתארים מערכת יחסים כלכלית הדוקה בין האיש לבין אחיו. לטענתם, האח ס.ר תמך באיש כלכלית במהלך כל שנות הנישואים, כאשר נקלע למצוקה, כשהמשפחה הייתה במצוקה וכאשר הצדדים רכשו את דירת המגורים ביישוב ה'. האח העיד:

" ש. איך התבטאה התמיכה הכספית שלך באיש ובמשפחה?

ת. התבטאה בהלוואת כספים מהרגע שהתחתנו, בגלל חובות שהאיש לא היה מסוגל לכלכל את עצמו ואת המשפחה.

ש. כמה כסף העברת במהלך החיים לאיש ומשפחתו?

ת. אני יודע כי אני אוהב לרשום כל סכומים. אני עושה את זה מאז שהתחלתי לעבוד. מדובר ב- 387 אלף יורו." (עמוד 19 לפרוטוקול שורה 20 ואילך).

האיש העיד שאחיו עזר לו בכל פעם שהיה זקוק לעזרה ואף טען שניתן לראות העברות בחשבונות הבנק, למרות שלא הוא ולא אחיו הציגו מסמכים לתמיכה בכך:

"ש. איפה מתבטא העזרה של אחיך?

ת. זה לא כל חודש וקבוע. כשאני צריך אני מבקש ממנו.

ש. למה לא רואים העברות מאחיך אליך?

ת. יש." (עמוד 36 לפרוטוקול שורה 13).

כן הם טוענים שבמהלך השנים האיש נסע לאיטליה, למד על חשבונו של האח בישול בבתי מלון ועבד בבתי המלון של האח בקפ ורדה.

האישה מצידה טוענת כי לא קיבלה כלל כספים מאחיו של האיש וככל והאח תמך באיש, הרי שהאיש השתמש בכספים רק לצרכיו שלו בלבד ולא לכיסוי הוצאות המשפחה. האישה מוסיפה וטוענת כי האיש ואחיו הם שותפים עסקיים והכספים שעברו ביניהם אינם סיוע של האח לאיש אלא הכנסות משותפות:

"ש. אח של האיש סיפר בעדותו שהוא עזר לאיש בהרבה כספים. האם הכספים עברו למשפחה או אלייך בדרך כלשהי?

ת. פעם אחת מצאתי כסף שהוא החביא בגרביים. אמא שלו ז"ל גם היתה באירוע. גם אמא שלי. מעולם לא קיבלתי כסף מאח שלו.." (עמוד 58 לפרוטוקול שורה 12 ואילך).

חשבון הבנק באיטליה

האיש ואחיו טוענים שהסיוע הכלכלי ניתן על ידי כך שבשנת xxxx האח, ס.ר, פתח עבור האיש חשבון בנק באיטליה, צייד אותו בכרטיס אשראי, הפקיד סכומים לחשבון והאיש השתמש בכרטיס לצרכיו וצרכי משפחתו. לטענתם, אמנם החשבון רשום על שם האיש בלבד, אך לאח היה יפוי כוח בחשבון וכל הכספים שהופקדו בחשבון במהלך השנים שייכים לאח בלבד.

אחיו של האיש העיד לגבי קיומו של חשבון הבנק באיטליה על שמו של האיש:

"ש. מציגה לך מסמך באיטלקית, מה המסמך הזה?

ת. זה פתיחה של חשבון עו"ש בבנק שעשיתי בביקורו של אח שלי באיטליה. עשיתי את זה כדי שיוכל להיות לו כרטיס אשראי כי הוא לעיתים קרובות היה זקוק לכסף אז שיוכל להשתמש בכרטיס אשראי.

ש. החשבון על שם מי?

ת. החשבון על שמו של האיש אבל לי יש חתימה שאני אוכל לבצע בו פעולות חופשי." (עמוד 15 לפרוטוקול שורה 15).

כן העיד לגבי ההתנהלות בחשבון:

"ש. מה מספר החשבון?

ת. xx- xx- xx- xx.

ש. האם אתה בטוח xx? אני אומרת לך שזה xx, תבדוק שוב.

ת. צודקת.

ש. מי השתמש בחשבון הזה?

ת. השתמשתי אך ורק אני ואחי שמשך כסף עם כרטיס האשראי.

ש. מי הפקיד כסף בחשבון הזה?

ת. רק אני.

ש. כמה כסף, אם בכלל, האיש הפקיד בחשבון הזה?

ת. אפס.

ש. מציגה לך דפים מתיק המוצגים שלנו, עמודים 114 עד 179 – מה הדפים האלה מייצגים? מה רואים בדפים האלה? מאיזה חשבון זה?

ת. חשבון שעליו דיברנו קודם. הדפים האלה זה תמצית חשבון של הבנק. יש פה את הפעולות שעשיתי בחשבון הזה היות והיתה לי זכות לעשות זאת, פעולות שלי אישיות.

ש. הפקדות? הוצאות?

ת. הפקדות, הוצאות, הכל אישי." (עמוד 16 לפרוטוקול שורה 8 ואילך)

החשבון נפתח על שם האיש בשנת xxxx ומאז שנפתח הופקדו בחשבון כספים רבים. החזקה היא שהכספים שהופקדו שייכים לאיש שעל שמו רשום החשבון. על האיש להוכיח שחזקה זו אינה נכונה ולא הוא ולא אחיו הצליחו להרים נטל זה. הם אף לא הצליחו להוכיח שמחשבון זה הועברו כספים לחשבונו של האיש בארץ.

לשאלה מדוע לא ניתן לראות העברות מהחשבון באיטליה לחשבון של האיש בארץ, לא סיפק האח תשובה עניינית אלא חזר על טענתו: "אמרתי שנתתי כסף עד xxxx. זה תמצית חשבון מ- xxxx. יש 25 שנים קודם שבהם העברתי כספים." (עמוד 24 לפרוטוקול שורה 1 ואילך). דפי חשבון לתמיכה בטענותיו לא הוצגו.

שאלת ב"כ האישה המפורטת להלן, בצדק נשאלה:

ש. לא. זה לא נראה לי הגיוני לפתוח חשבון בנק להפקיד בו עשרות אלפי יורו. לקנות לאיש פורש, לעשות עסקאות מכירות יהלומים בחשבון, זה פשוט לא מסתדר לי. הכל על שם האיש. אתה יכול לתת הסבר?

אך ההסבר שנתן האח אינו מניח את הדעת בלשון המעטה:

"ת. מכירות פומביות אני ממשיך לעשות. אני מצטער אם זה לא נשמע הגיוני, אבל אני עושה את זה. יש לי הרבה חשבונות שבהם אני עושה את הפעילויות שלי והיתה לי אפשרות לעשות פעולות בחשבון הזה וחלק מהפעולות עשיתי בחשבון הזה.

ש. זה היה לצורך הלבנת הון?

ת. בהחלט לא." (עמוד 24 לפרוטוקול שורה 28 ואילך)

הבית באיטליה

על שמו של האיש רשום בית באיטליה, הבית בו התגוררו הוריו. האיש טוען שאחיו הוא שרכש את הבית ורשם אותו על שמו של האיש. האיש ואחיו טוענים שאביהם נקלע לפשיטת רגל ועל מנת להציל את הבית האח מימן את רכישת הבית. האח רשם את הבית על שם האיש, אך עשה זאת מאחר והאח הוא בעל עסקים רבים וחשוף לסיכונים כלכליים. לטענתם, הבית שייך לאח בלבד.

וכך העיד אחיו של האיש בנוגע לבית באיטליה:

" ש. לגבי הבית שקיים בעיר מ.ה, שהיום רשום על שם האיש. של מי היה הבית הזה?

ת. הבית נבנה ע"י אבינו.

ש. איך הגיע על השם של האיש?

ת. אבי אחרי כמה שנים פשט את הרגל. לכן הבית עוקל על ידי ביהמ"ש לשלם לבנקים. 11 שנים מאוחר יותר הבית נמכר במכירה פומבית בבימ"ש. ההורים שלי גרו בתוך הבית. היה לכולם חשוב להמשיך לחיות בבית. מהסיבה הזאת הגעתי למכירה פומבית בבימ"ש כדי לרכוש את הבית. באותה תקופה עשיתי גם עבור הפעילות שלי השקעות חשובות, בגלל זה ראיתי לנכון לרשום את הבית על שם אחי, שלא עמדו בפניו סיכונים של נושים. עשיתי יפוי כוח אצל נוטריון לפיו יכולתי לעשות את כל הפעולות בבית – למכור אותו, להשכיר אותו. יכולתי לעשות הכל.

ש. מי שילם עבור הבית?

ת. אני אישית.

ש. כמה?

ת. 141,000 יורו" (עמוד 18 לפרוטוקול שורה 4 ואילך).

" ש. כמה כסף האיש השקיע בבית?

ת. אפס.

ש. כמה כסף האיש קיבל מהבית הזה?

ת. אפס." (עמוד 18 לפרוטוקול שורה 23 ואילך).

לא עלה בידי האיש להוכיח שאחיו הוא זה שמימן את רכישת הבית.

האיש הגיש תרגום מסמך שהוגש בבית המשפט האזרחי והפלילי, בקשה להשתתפות במכרז מימוש נכס או מכירת פשיטת רגל. במסמך צוין שפושט הרגל הוא אביו של האיש: פ.א. בפני הרשם הופיע אחיו של האיש ס.ר כמיופה כוח של האיש שמצבו האישי תואר כ"נשוי עם הפרדת רכוש". לצורך ההשתתפות הוצגה המחאה בנקאית בסך 14,000 אירו על שם האב פ.א. המחאה מבנק א.ז. לא מצוין כי ההמחאה נמשכה מחשבונות של האח (נספח ט"ז למוצגי תביעת הרכוש מטעם האיש). כן צירף תרגום של "צו העברה" בו נקבע כי הבית עובר על שמו של האיש בתמורה לסך של 141,000 אירו.

האיש צירף אומנם את העתק ההמחאות ששולמו כמקדמה אחת על סך של 80,000 אירו מיום xx. xx. xx והשניה על סך 47,000 אירו מיום xx. xx. xx, והשלישית מיום xx. xx. xx על סך 14,000 אירו, אך לא ניתן ללמוד מההמחאות שהאח הוא זה שמימן את התשלום.

מעבר לכך שהאיש ואחיו לא הצליחו להוכיח את טענתם כי האח הוא שמימן את רכישת הבית, גם ההסבר שנתנו לכך שהאח מימן והבית נרשם על שם האיש אינו מניח את הדעת.

האח ניסה להסביר את ההיגיון הטמון בעסקה:

"ש. תסביר לי הבית של ההורים שלך שרכשת מכינוס, מדוע לא רכשת על השם שלך?

ת. כי ב- xx השקעתי הרבה כספים והייתי בחו"ל והייתי במצב שהיה עלול להיות עדין. עדין מבחינת החשיפה הפיננסית.

ש. זה כדי לחמוק מהרשויות.

ת. לא סיימתי. הייתי אחרי החוויה של מה שקרה לאבא שלי. הוא רשם את הבית על שמו. החברה שלו פשטה את הרגל והוא איבד את הבית. לכן חשבתי שאחי שהוא היה פקיד ולא חשוף לפשיטת רגל, זה יהיה יותר בטוח עבור ההורים שלי. מה שחשוב הוא שאחי אף פעם לא הצליח להרוויח ולא היו לו הכנסות. להורים שלי לא היה כסף הם פשטו את הרגל ואני עזרתי להם. שילמתי לאמא שלי את המיסים, את החימום של הבית, האוכל המטפל של אמי עד יומם האחרון." (עמוד 25 לפרוטוקול שורה 10 ואילך).

הסבר זה אינו מתקבל על הדעת. האח העיד שנאלץ לסייע לאיש במהלך השנים נוכח החובות אליהם נקלע וחוסר יכולתו לממן את עצמו ואת משפחתו. וכך העיד האח:

"ש. איך התבטאה התמיכה הכספית שלך באיש ובמשפחה?

ת. התבטאה בהלוואת כספים מהרגע שהתחתנו, בגלל חובות שהאיש לא היה מסוגל לכלכל את עצמו ואת המשפחה. (עמוד 19 לפרוטוקול שורה 20 ואילך).

רישום הבית על שמו של האיש, אשר נתון בחובות ואינו מצליח לפרנס את עצמו רק יעמיד את הבית ואת הוריו בסכנה נוספת של פשיטת רגל.

בעוד שעל שמו של האיש רשום חשבון בנק ודירה באיטליה, העידה האישה שלא ידעה כלל על קיומם של חשבון הבנק והדירה ורק תוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים נודע לה על כך:

"ש. מתי גילית שיש לאיש חשבון בנק בחו"ל?

ת. באחד הפעמים שהייתי צריכה להביא חומרים לאקטואר. בחיים לא פתחתי ניירות שלא שלי. פתאום ראיתי חשבון באיטליה." (עמוד 58 לפרוטוקול שורה 25 ואילך).

כידוע, רישום מהווה ראיה לכאורה לבעלות והטוען אחרת עליו הראיה. אמנם סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 חל על נכסי מקרקעין המצויים בישראל, אך ההיגיון הטמון בבסיס לשון הסעיף, והוא עיקרון ההסתמכות, נכון גם לגבי הבית הנמצא באיטליה והן לגבי חשבון הבנק. על האיש מוטל הנטל לשכנע כי למרות הרישום, הן חשבון הבנק והכספים המצויים בו והן הבית אינם שייכים לו אלא לאחיו.

לאחר ששמעתי את האיש ואחיו והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ועיינתי במסמכים שצירף האיש, אני קובעת כי לא עלה בידי האיש להרים נטל זה. לא שוכנעתי שהרישום פיקטיבי ואינו מייצג את המציאות, לא שוכנעתי שהאח הוא זה שהפקיד את הכספים בחשבון הבנק והוא זה שרכש את הבית. לא הוצגו כל ראיות התומכות בטענות אלו וההסבר שניתנו- "לחמוק מנושים" ו"שיקולים עסקיים"- הם הסברים מעורפלים ללא כל תימוכין ואינם מתיישבים עם העובדה שהאיש נתון בחובות. התרשמתי שהאיש ואחיו עשו יד אחת על מנת להעלים מהאישה את הרכוש שצבר האיש באיטליה. עדותה של האישה כי לא ידעה דבר על החשבון והבית מקובלים ואמינים עלי ועולים למעשה בקנה אחד עם עדות האיש, שטוען שהמדובר ברכוש שכלל אינו שייך לו ולכן סביר שהאישה לא ידעה על כך דבר.

למעשה, איני נדרשת להכריע בשאלה למי שייך הבית באיטליה, כמה כסף מצוי בחשבון הבנק, והאם האיש חייב לאחיו 400,000 ₪, שכן האישה טוענת שהצדדים התנהלו בהפרדה רכושית מוחלטת ואין לה כל טענות כלפי נכסים אלו, אולם התייחסתי באריכות לטענות שנטענו בפני בהקשר זה, שכן המסקנה אליה הגעתי היא שעדויותיהם של האח ושל האיש אינן אמינות עלי.

התמונה המצטיירת היא שהאיש ואחיו ניהלו ביניהם מערכת כספית וכלכלית ענפה שלאישה לא היה כל חלק בה ולא ידעה אודותיה. מערכת כלכלית נפרדת וחיצונית לחיי הנישואים.

כספים, שמקורם אינו ידוע הופקדו בחשבונו של האיש באיטליה, רכב פורש נרשם על שמו בטענה ששימש צינור לגביית חוב משותפו העסקי של אחיו. אותו שותף עסקי בתחום היהלומים בארץ, העביר לאיש כספים מפעם לפעם. בית נרכש על שמו של האיש ומקור הכספים ששימש לרכישה אינו ברור.

מקובלת עלי טענתה של האישה כי היחסים בין האיש ואחיו היו יחסים עסקיים לכל דבר ועניין ואין המדובר רק באח המסייע מטוב ליבו לאחיו.

האח העיד על עצמו כאיש עסקים, בעל חברה ובעלים של שני בתי מלון ועוד כמה עסקים (עמוד 20 שורה 30 לפרוטוקול). עוד טען שהוא עוסק בתחום היהלומים, תכשיטים, בתי מלון, מכירות פומביות וסטרטאפ בתחום היין ועסקיו חובקי עולם, מילאנו, תל אביב וקפ-וורדה באוקיאנוס האטלנטי (עמוד 21 לפרוטוקול שורה 21). כן העיד שמימן שהות של האיש בקפ וורדה על מנת שילמד על חשבונו בישול בבתי מלון ויעבוד בבתי המלון שלו. (עמוד 20 לפרוטוקול שורה 26). כן העיד האח שהשקיע כספים בעסקיו של האיש בארץ, חברת אלקטרוניקה ואוטו גלידה. מכאן שהאח עצמו מספר שהקשרים בינו לבין אחיו לא היו קשרים של עזרה כספית בלבד אלא קשרים בעלי אופי עסקי.

כל האמור לעיל תומך בטענת האישה שבפועל ניהלו הצדדים משטר של הפרדה רכושית, משטר בו בחרו בעת נישואיהם.

חובות האיש

האישה טוענת כי היא נטלה הלוואה לצורך כיסוי חובות של האיש ועל מנת לסייע לו להתמודד עם החובות צירפה אותו לחשבונה לתקופה מסוימת. האיש מכחיש טענה זו וטוען כי עצם העלאת טענה זו על ידי האישה מעידה על שותפות בין הצדדים. לא מצאתי מקום להכריע בטענה זו, שכן אין לה השלכה על המסקנה אליה הגעתי. בין שהאישה סייעה לאיש להתגבר על חובותיו ובין שלא, הדבר מעיד על כך שהצדדים ראו כל אחד מהם אחראי לחובותיו הוא תוך נכונות לסייע להתמודד עם המצב. נושא זה מעיד אף הוא על קיומו של משטר רכושי נפרד.

לסיכום

מכל האמור לעיל עולה תמונה ברורה של בני זוג ששמרו על הפרדה רכושית ביניהם. חיי הנישואין התאפיינו במשברים חוזרים, בתקופות ארוכות בהם התגוררו בנפרד ובטענות לאלימות שאף עלו לכדי צווי הגנה ומעצר.

הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים והשיתוף בחשבון הבנק היה לתקופה מוגבלת בה האישה צירפה את האיש לחשבונה למשך כשלוש שנים ומסיבות ששנויות במחלוקת גרעה אותו מהחשבון.

האיש בילה תקופות ארוכות באיטליה בהן עבד עם אחיו בעבודות שטיבן לא הובהר וההכנסה מהן אינה ברורה. האיש ואחיו ניהלו יחדיו מערכת כלכלית נפרדת וחיצונית לחיי הנישואים באיטליה. החל משנת xxxx האיש החזיק על שמו חשבון בנק באיטליה, שהאישה לא ידעה על קיומו ועל הכספים המופקדים בו. האיש רכש את דירת הוריו מבלי ליידע על כך את האישה. האיש עבד עם אחיו והשקיע השקעות במשותף עם אחיו.

איני קובעת מסמרות באשר לאופי מערכת היחסים הכלכלית בין האיש לבין אחיו, אך קובעת לצורך ההליך שבפני שהצדדים נהגו במהלך חיי הנישואין בהתאם להצהרה עליה הצהירו וחתמו בפני רושם הנישואין, דהיינו בחרו במשטר של הפרדה רכושית ונהגו במשטר של הפרדה רכושית.

משום כך, גם אם אקבל את טענת האיש שאין לראות בהצהרה משום הסכם ממון הרי לכל הפחות ניתן לראות בה הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט, ומקרה זה נופל לגדר אחד המקרים החריגים בהם הסכם כזה יאושר נוכח התנהלות הצדדים. האיש נהנה במהלך החיים המשותפים מהאפשרות לעבוד עם אחיו באיטליה, ליהנות מכספים שהופקדו לחשבונו באיטליה ממקורות לא ברורים, לרכוש דירה על שמו באיטליה וכל זאת מבלי לשתף את האישה במידע ובפירות וכעת אינו יכול להתנער מכל זאת ולטעון לאיזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון.

נוכח קביעתי זו אין צורך לדון בחוות דעת האקטואר ואני קובעת שכל אחד מהצדדים יישאר הבעלים של כל הזכויות, החובות והרכוש הרשום על שמו מכל מקור שהוא (כולל כלי הרכב) ולא ייערך איזון בין הצדדים בהתאם לחוק יחסי ממון.

בית המגורים במושב ה' 

הצדדים התחתנו ביום xx.xx.xx, וביום xx.xx.xx כשנה וחצי לאחר הנישואים נרכש הבית בישוב ה' (להלן: "הבית"), ונרשם על שמה של האישה בלבד. לפי חו"ד שמאי שהוגשה שוויו של הבית עומד על 1,180,000 ₪.

אמנם קבעתי שהצדדים התנהלו במשטר של הפרדה רכושית, אולם כבר נקבע כי ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפי לגבי נכס חיצוני מכוח הדין הכללי גם כשעל בני הזוג אשר חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג -1973, במיוחד שעה שמדובר ב"יהלום השיתוף" – דירת מגורים, ובהתחשב באורך חיי הנישואין (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175 וכן דברי כבוד השופטת בייניש (כתוארה אז) בע"א 7687/04 ששון נ. ששון (פ"ד נ"ט (5) 596, 615).

כן נקבע כי הנטל להוכיח כוונה ליצירת שיתוף ספציפי בנכס מוטל על הטוען לשיתוף. (ראה: בע"מ 10734/04 פלוני נ. פלונית (14.3.07) פורסם במאגרים).

בבע"מ 1398/11 אלמונית נ. אלמוני שניתן ביום 26.12.12 (פורסם בנבו) קבע כבוד השופט דנציגר (סעיף 14 לפסק הדין):

"במוקד דיוננו מצויה דירה שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג (המשיב) טרם הנישואין וששימשה למגוריהם במהלך שנות נישואיהם. כאמור, הנחת המוצא הינה כי נכס שמצוי בבעלותו של אחד מבני הזוג בנקודת הפתיחה (ערב הנישואין) נותר בבעלותו המלאה גם בנקודת הסיום (התרת הנישואין) ואינו נכלל במאסת הנכסים במסגרת הסדר איזון המשאבים. יחד עם זאת, הנחת מוצא זו אינה סוף פסוק. בית משפט זה קבע במספר הזדמנויות כי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי החל על העניין – כגון דיני הקניין, דיני החוזים, דיני הנאמנות, עיקרון תום הלב וכיו"ב – וכי הדברים אמורים גם בנכס "חיצוני" שנרכש על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין [ראו: עניין אבו רומי בעמ' 183; עניין יעקובי בעמ' 561 (הנשיא מ' שמגר) ובעמ' 621 (השופט ט' שטרסברג-כהן); עניין ששון בעמ' 615; בע"מ 10734/06 [פורסם בנבו] בפסקה ה(1)]. נטל ההוכחה מוטל, מטבע הדברים, על בן הזוג שאינו רשום כבעלים של הנכס, שהינו "המוציא מחברו". יודגש כי טענת אחד מבני הזוג לזכויות בנכס שנרכש על ידי בן הזוג השני טרם הנישואין יכולה להתבסס על הדין הכללי, אך לא על חזקת השיתוף, אשר לגביה נקבע שאינה חלה במקביל להסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון [ראו: דעת הרוב בעניין יעקובי בעמ' 589-585; עניין אבו רומי בעמ' 183-182; בע"מ 4951/06 פלוני נ' פלונית ([פורסם בנבו], 14.6.2006)]."

ובסעיף 16:

"באשר לבני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם, ולנוכח הוראת סעיף 5(א) לחוק, הודגש כי לשם הכרה בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות, מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין משותפים ממושכים." 

כבוד השופט עמית קבע באותו פסק דין:

"לטעמי, לצורך משקלו של אותו "דבר מה נוסף" הנדרש להוכחת כוונת שיתוף ספציפי יש להקל לגבי דירת המגורים לעומת נכסים אחרים שהובאו לנישואין על ידי אחד מבני הזוג.

מבלי לקבוע מסמרות, אציין להלן מספר פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים:

( - ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.

( - ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.

( - ) האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.

( - ) אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בבית).

( - ) אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

( - ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.

( - ) שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.

( - ) התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.

( - ) נסיבות ספציפיות נוספות כגון  יצירת מצג בפני בן הזוג השני.

מובן כי הפרמטרים המנויים לעיל  - ואשר חלקם "מושך" לכיוונים מנוגדים – אינם רשימה סגורה, וכל מקרה יידון לגופו."

כב' השופטת אלון מפרטת בתמ"ש 25267-02-11 (15.8.2012) פורסם בנבו מבחנים מוצעים לבחינת כוונת הצדדים:

"הלכה זו כונתה "הלכה בהתהוות" (ראה למשל ע"א 7750/10 בן גיאת נ. הכשרת היישוב ביטוח בע"מ, נתין ביום 11.8.11; בג"ץ 2533/11 פלונית נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים, ניתן ביום 26.10.11) גבולות ה"גזרה" של ה"הלכה בהתהוות", לעת הזו, אינם חדשים וברורים, אלא הם מתפתחים ממקרה למקרה, בשים לב לנכס העומד לדיון ולכוונת בני הזוג לגביו."

ובהמשך:

"בין השאר אבחן:- איכות חיי הנישואין – קיומם של יחסי נישואין תקינים והרמוניים, משך תקופת הנישואין, האם אלו נישואין ראשוניים או שניים, טיב הנכס, מקור הנכס וההשקעות שבוצעו בו, נסיבות רישומו על שם בן הזוג ונסיבות/ראיות שניתן להסיק מהן כוונה/השערה על שיתוף בנכס חיצוני". (פסקה 13 לפסק הדין).

כעת איישם את המבחנים הללו על העניין הנדון לפניי

נסיבות חיי הצדדים – נסיבות חיי הצדדים תוארו בהרחבה. הצדדים נישאו ביום xx.xx.xx ומועד הקרע הוא xx.xx.xx, למעלה מ- 18 שנות נישואים. חיי הנישואים לא התנהלו על מי מנוחות, הצדדים נפרדו לתקופות משמעותיות, נשמעו טענות על אלימות, צווי הגנה ניתנו והאיש אף נעצר בחשד לאלימות כלפי האישה. הצדדים ניהלו משטר של הפרדה רכושית.

הבית נרכש לאחר נישואי הצדדים, ונרשם על שם האישה בלבד. הצדדים התגוררו בבית במשך כל חייהם המשותפים והאישה מתגוררת בו עד היום. לאחר הנישואים התגוררו בשכירות במשך תקופה קצרה ומאז בבית.

תהליך רכישת הבית - הבית נרשם על שמה של האישה בעת הרכישה. מצב זה לא השתנה והבית נשאר רשום על שמה של האישה לאורך כל השנים. האישה טוענת שהבית נרשם על שמה מאחר והצדדים התכוונו שיהיה בבעלותה בלבד ללא כוונת שיתוף. האיש טוען שהבית נרשם על שמה של האישה בלבד מאחר ומדובר באדמת קרן קיימת לישראל האוסרת מכירת קרקעות למי שאינם יהודים.

ביום 20.10.22 הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם רשות מקרקעי ישראל. בתעודה נכתב כי היישוב ה', בו מצוי הבית הוא יישוב קהילתי והקצאת קרקע נעשית בהתבסס על המלצה מטעם הסוכנות היהודית. עוד נכתב שמאחר וביום xx.xx.xx ניתנה המלצה מטעם הסוכנות היהודית לאישה בלבד ללא האיש, נחתם ביום xx.xx.xx חוזה חכירה מול רמ"י עם האישה בלבד, תוך ציון שקק"ל היא הבעלים של הקרקע. ביום xx.xx.xx נערכה פרצלציה וביום xx.xx.xx נחתם חוזה חכירה חדש עם האישה בלבד. לרמ"י אין כל מידע מדוע לא ניתן היה לרשום את הקרקע על שם האיש וצויין שרמ"י מתבססת על המלצת הסוכנות היהודית בהקצאת קרקע ביישוב קהילתי ויש לפנות לסוכנות לקבלת הבהרות. המלצת הסוכנות וחוזי החכירה צורפו לתעודת עובד הציבור.

הנטל מוטל על האיש להוכיח טענתו שהסיבה לכך שהבית לא נרשם על שמו נעוצה בכך שאינו יהודי. האיש לא הציג מסמכים מהסוכנות היהודית או מקק"ל להוכחת טענתו. אולם, לא ניתן להתעלם מהעובדות הבאות: בהתאם לנסח רישום המקרקעין הקרן הקיימת לישראל היא בעלת הקרקע ולפחות עד לשנת 2004 קק"ל לא החכירה קרקעות למי שאינו יהודי (ראו בג"ץ 7452-04 אבו ריא ואח' נ. מנהל מקרקעי ישראל ואח' – בו עתרו העותרים לביטול הוראת קק"ל האוסרת להעביר זכות חכירה בקרקע שבבעלותה לערבים בשל היותם ערבים), וכן לעובדה שבפועל הסוכנות היהודית המליצה על האישה בלבד לצורך חתימה על חוזה חכירה עם רמ"י, ובהתאם לתעודת עובד הציבור זו הסיבה שהאישה בלבד היא צד לחוזה.

המקורות הכספיים למימון רכישת הבית- הצדדים חלוקים באשר למימון רכישת הבית. האישה טוענת שהבית נרכש באמצעות כספים שהיא חסכה טרם הנישואים ובסיוע הוריה. האיש מנגד מכחיש קבלת סיוע מהורי האישה וטוען שהצדדים רכשו את הבית באמצעות משכנתא וסיוע מאחיו ס.ר.

אחיו של האיש העיד:

" ש. מה תרמת לרכישת הבית ב-ה' ב- xxxx?

ת. כל כמה זמן העברתי כסף וידעתי שמשתמש בזה בשביל הבית. אני יודע שב- xxxx העברתי שווה ערך של 24 אלף יורו אז עוד היו לי לירטות באיטליה והרוב הלך לרכישת הבית." (עמוד 19 לפרוטוקול שורה 30 ואילך).

האיש תמך בעדות זו:

"ש. איך שילמתם על הבית?

ת. משכנתא לקחנו כמה שיכולנו בבנק ירושלים.

ש. חוץ מזה?

ת. אם היה צריך להוסיף מסביב אז אני הוספתי. אם היה לי אז הייתי משלם, אם לא הייתי מבקש מהבית – מאח שלי או אבא שלי כל עוד היה." עמוד 27 לפרוטוקול שורה 21 ואילך

"ש. מאיזה כסף?

ת. כסף של הקצבאות וביטוח פרטי. כשלא היה הייתי מבקש מאח שלי שישלח לי מה שאני צריך." (עמוד 28 לפרוטוקול שורה 20).

האישה מצידה טענה ש"הבית נקנה מכספי וכספיי הורי ואחי. לא יכולתי לצרף דבר כי הכל בבנק. אני הכל מתנהלת לפי חשבונות הבנק." (עמוד 60 לפרוטוקול שורה 22).

אחיה של האישה לא טען בעדותו שהוא סייע בסכום הראשוני של רכישת הבית, אך העיד שאביה של האישה הבטיח לסייע (עמוד 50 לפרוטוקול שורה 26) וכי הוא חתם כערב למשכנתא ועזר בתשלום החזר המשכנתא החודשי (עמוד 50 לפרוטוקול שורה 30 ואילך).

שני הצדדים לא הוכיחו את טענתם כי הבית נרכש בסיוע בני משפחתם, גם לא הוצגו נתונים באשר לגובה ההון העצמי שהושקע ברכישת הבית, אך הנטל הוא על התובע הטוען לשיתוף ספציפי.

משכנתא - הוצגו בפני מסמכי משכנתא מיום xx.xx.xx, מיום xx.xx.xx, ומיום xx.xx.xx, משכנתא שניטלה מבנק ירושלים (מוצג ג' למוצגי האיש בתביעה הרכושית ומוצג 12 למוצגי האישה) האיש הגיש את מסמכי המשכנתא כששמה של האישה ושמות הערבים מושחרים.

האישה הציגה מסמכים למשכנתא מיום xx.xx.xx בלבד שם רואים בבירור שהערבים הם אחיה, ואביה, וכן מ- י.ס.

המשכנתאות כולן רשומות על שם שני בני הזוג, כך גם לוח פירוט סילוקין של המשכנתא מיום xx.xx.xx.

אני מקבלת את טענת האישה שהערבים למשכנתא היו אביה, אחיה ואדם נוסף. אולם הדבר אך טבעי, שכן האיש היה עולה חדש ללא קרובי משפחה בארץ שיכלו לשמש כערבים. אין בכך בכדי לגרוע מהעובדה שהמשכנתא ניטלה על שם שני הצדדים ושניהם בעלי חוב מול הבנק.

האישה טוענת שלא הייתה לה אפשרות לקבל משכנתא מבלי שהאיש הצטרף כלווה כי: "מדינת ישראל לא נותנת אפשרות לאף אחד משכנתא אם הוא לא נשוי, זו הסיבה שהבאתי אותו כערב. הוא לווה איתי, אבל הוא לא שילם." (עמוד 61 לפרוטוקול שורה 1 ואילך). מעבר לכך שהאיש רשום כלווה במשכנתא ולא כערב בלבד, טענת האישה לא הוכחה ולא הוצג אישור מבנק ירושלים שתומך בטענה זו.

רישום משכנתא על שם שני הצדדים הינו אחד מסממני כוונת שיתוף ספציפי (בע"מ 1398/11 הנ"ל). אומנם המשכנתא שולמה מחשבונה של האישה, חשבון ששימש רק במשך תקופה מסוימת כחשבון משותף של הצדדים, אך יש לבחון את טענת האיש שמאחר והמשכנתא שולמה מחשבון האישה הוא נשא בשאר ההוצאות.

לפי המסמכים שהונחו בפניי, בחלק מהשנים חשבונות הארנונה והחשמל נשלחו על שם האיש, בחלקן על שני בני הזוג ובחלקם על שם האישה בלבד (נספח 7 לנספחי האישה). האישה עצמה העידה שהאיש שילם חשבונות ארנונה וחשמל, אך לא באופן שוטף וקבוע (עמוד 63 לפרוטוקול שורה 17). בתשובתה לטענות האיש לגבי זיוף המחאות (הוגש ביום 23.5.2021) הסבירה האישה שחלק מההמחאות שימשו לצרכי הילדים (חוג כדורגל וועד הורים). על כן אני מקבלת את טענת האיש כי בתמורה לכך שהאישה נשאה במלוא החזר המשכנתא הוא נשא בהוצאות אחרות ובני הזוג התקזזו ביניהם.

מכאן אני קובעת כי נוכח הסדר התשלומים בין הצדדים, למרות שתשלומי המשכנתא שולמו מחשבונה של האישה המשכנתא שולמה בפועל באופן שווה על ידי שני הצדדים.

הרחבת הבית - בשנת xx xx הרחיבו הצדדים את הבית. לשם כך הגישו ביום xx.xx.xx בקשה להיתר בנייה על שם שני הצדדים, וביום xx.xx.xx ניתן היתר על שם שני בני הזוג.

לשם מימון הרחבת הבית נטלו הצדדים משכנתא נוספת מבנק ירושלים – ביום xx.xx.xx (מוצג ג' למוצגי האיש בתביעה הרכושית ומוצג 12 למוצגי האישה).

כן השתמשו הצדדים בכספי סיוע של משרד השיכון. הוצג בפני מכתב ממשרד השיכון לבנק ירושלים מיום xx.xx.xx המאשר לשני הצדדים לנצל את יתרת הסיוע לצורך הרחבת הבית ב-ה'. (מוצג 11 למוצגי האישה). האיש טען בעדותו שקיבל זכות לרכוש את הבית מאחר והיה עולה חדש וניצל זכות של עולים חדשים. (עמוד 27 לפרוטוקול שורה 17 ואילך) האישה לא סתרה טענה זו.

משכך, עולה כי כאשר בחרו הצדדים לבצע הרחבה בבית הם נהגו בשותפות כבעלים משותפים של הזכויות בבית כאשר הגישו יחדיו את הבקשה להיתר, קיבלו היתר בניה במשותף, חתמו על משכנתא משותפת וקיבלו יחדיו סיוע ממשרד השיכון.

איכות חיי הנישואין- אומנם חיי הצדדים לא התאפיינו בחיי זוגיות תקינים ושותפות כלכלית, אך שיקול זה הוא רק שיקול אחד ממכלול השיקולים. הבית נרכש והורחב בשנות הנישואים הראשונות, בטרם המשברים שאירעו בין בני הזוג.

המסרונים שהוחלפו בין הצדדים בשנת xxxx בנוגע לבית – (מוצג י"ג למוצגי האיש בתביעה הרכושית) מעידים גם הם על כוונת שיתוף בבית – הצדדים משוחחים ביניהם על תכניות משותפות למכירת הבית ושימוש בתמורה למטרות משותפות, והאישה מתייעצת עם האיש לגבי שיפוץ בבית.

אשר על כן אני קובעת כי למרות שהזכויות בבית ביישוב ה' רשומות על שם האישה בלבד, הזכויות שייכות לשני הצדדים בחלקים שווים.

מיטלטלין

האיש עותר לחלוקת המיטלטלין. האישה טוענת כי היא זו שרכשה בעצמה את כל המיטלטלין בבית. האישה לא הוכיחה טענתה זו. מאחר וקבעתי שהזכויות בבית משותפות ומאחר והמיטלטלין נרכשו לצורך המגורים בבית ולא הוכח לי אחרת אני קובעת שהזכויות במיטלטלין משותפות לצדדים.

סוגיית ההמחאות

ביום 12.5.21 הגיש האיש בקשה ובה טען שהאישה עשתה שימוש בהמחאות השייכות לו תוך זיוף חתימתו, לצרכיה שלה, ללא ידיעתו וללא הסכמתו וזאת שעה ששהה בחו"ל. לטענתו, גילה בדיעבד כי נמשכו המחאות אלו מחשבונו, לפקודת ספק של הגן אותו האישה מנהלת. האיש טוען שהאישה נטלה לעצמה סכומי מזומנים שהורי הילדים שילמו לה ושילמה לספק הגן עבור ציוד הגן באמצעות אותן המחאות שנמשכו מחשבונו של האיש. האיש צרף לבקשתו צילום של 9 המחאות משנת xxxx ו - xxxx והעמיד את סך השיקים על 24,000.

בכתב התשובה לכתב ההגנה שהגיש האיש הוא כותב בסעיף 7.ב: "התובע מעולם לא הסתיר מהנתבעת דבר וחצי דבר. נהפוך הוא- הנתבעת היא זו שניהלה את חשבון הבנק של התובע בארץ ועשתה בחשבון הבנק של התובע, על כרטיסי האשראי ופנקסי הצ'קים על שם התובע כאוות נפשה, לרבות זיוף, חתימה של התובע ופיזור צ'קים לכל עבר..." לכתב התשובה צירף צילומי המחאות נוספות לפקודת מועדון כדורגל, ועד הורים, גז, כדוגמה להמחאות עליהן חתמה הנתבעת כאוות נפשה.

בעדותו התייחס האיש לכך:

"ש. אתה טוען שהאישה זייפה לך שיקים?

ת. כן.

ש. אמרת שאתה יודע כמה כסף נכנס לך כל חודש לבנק מקצבת נכות ואי כושר?

ת. אני לא אחד שיושב על החשבון כל יום.

ש. אתה בודק את החשבון שלך בשוטף?

ת. פעם בשבוע, פעם בחודש.

ש. אתה יודע מה נכנס ומה יוצא?

ת. בגדול כן.

ש. מציג לך שיק שטענת שזייפה אותו – לפקודת מי השיק רשום?

ת. פלוני.

ש. מי זה פלוני?

ת. אני חושב שזה איפה שגרתי ב***.

ש. זה בעל הדירה שלך?

ת. כן.

ש. גם השיק הזה אתה טוען שמזויף?

ת. זה לא סכום שהייתי משלם. הייתי משלם שם 2,500 ₪.

ש. אתה עדיין טוען שהיא זייפה?

ת. את זה לא. אבל יש שיק שבולט שזה לא חתימה שלי וגם באישורי מסירה של בית משפט יש חתימות מזויפות.

ש. יש שיקים למשרד התחבורה, יש שיקים לוועד הורים, יש שיקים לפלוני. תסביר עבור מה השיקים למשרד התחבורה?

ת. אתה שואל אותי? תשאל אותה.

ש. היית לוקח הלוואות מהאישה?

ת. לא.

ש. אתה בודק את החשבון שלך מידי פעם. מדוע לא ביטלת את השיקים אם אתה חושב שהם זויפו ע"י האישה?

ת. כי ראיתי את זה אחרי כמה שנים. אני לא בסדר אבל זה ככה. הכל התברר שהתחיל הבלגן, הוצאנו את המסמכים ואז הכל התברר.

ש. אתה אומר שהשיקים היא זייפה לעצמה ולא היו להוצאות הבית?

ת. כשזה לגן שהיא עובדת, קשה לי להאמין שזה לטובת המשפחה.

ש. השיקים ששולמו לגן זה עבור הלוואות שנתנה לך מהקופה מדמי הוועד כשביקשת כסף לסמים ואז לא היה לך ואילצת אותה לקחת את הכסף מקופת הוועד כי לא היתה לה ברירה וכנגד זה נתת שיק?

ת. לא. מה פתאום.

ש. יש חלק מהשיקים שטענת שזויפו וזה עבור החוגים של הבן שלך ש.נ, מאשר או שאומר שזה מזויף?

ת. תראה לי את השיקים ואז אאשר לך. לא זוכר." (עמוד 37 לפרוטוקול שורה 16 ואילך).

האישה מכחישה טענות אלו, לטענתה מעולם לא זייפה המחאות של האיש. לטענת האישה כל ההמחאות שימשו לצרכי האיש או לצרכי הילדים (חוג כדורגל, וועד הורים). לגבי ההמחאה הרשומה לפקודת "*** גן" היא מסבירה שהאיש קיבל ממנה כסף במזומן שהיה זקוק לו מקופת הגן ובתמורה מסר לידיה המחאה זו.

אני דוחה את טענת האיש לגבי זיוף ההמחאות ומשיכתן ללא ידיעתו והסכמתו, האיש טען לאורך כל הדרך כי סייע לאישה בפרנסת הבית, העביר לידיה סכומי כסף משמעותיים, גם בתקופות בהן לא התגורר בארץ, שילם חשמל, מים, ארנונה ועוד (סעיף 3 לכתב התשובה שהגיש האיש). נוכח טענה זו לא יכולה להתקבל טענה לגבי מספר המחאות בודדות. העובדה שההמחאות משוכות לטובת האישה עולות בקנה אחד עם טענת האיש כי העביר כספים לאישה גם בתקופות שלא היה בארץ.

סיכום

תביעתו של האיש לאיזון משאבים נדחית. הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון לא חל על הצדדים. כל אחד מהצדדים יישאר הבעלים של כל הזכויות והחובות הרשומים על שמו מכל מקור שהוא, כולל כלי הרכב.

הזכויות בבית ביישוב ה' שייכות לצדדים בחלקים שווים ותביעתו של האיש לפירוק שיתוף בבית מתקבלת.

המיטלטלין המצויים בבית שייכים לצדדים בחלקים שווים ותביעתו של האיש לפירוק שיתוף במיטלטלין מתקבלת.

מאחר וקיבלתי חלק מטענות התובע וחלק מטענות הנתבעת אין צו להוצאות וכל אחד מהצדדים ישא בהוצאותיו כולל שכר טרחת המומחה מטעמו.

פירוק השיתוף בבית ובמיטלטלין ייעשה באופן הבא:

1.ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בבית הצדדים המצוי בישוב ה' והידוע כגוש **** חלקה **** להלן: "הבית" או "הנכס") וכן במטלטלי הצדדים אשר בבית (להלן: "המיטלטלין").

2.הבית יימכר כפנוי, למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון. סכום ממכר הנכס, לאחר ניכוי כל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא אשר תהיינה כרוכות במכירתו, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים, בכפוף להוראות כל דין.

3. מחלקו של האיש בתמורה יקוזזו מחצית תשלומי המשכנתא בהם נשאה האישה החל מהמועד הקובע ועד למועד פירוק השיתוף או מועד הסילוק הסופי של המשכנתא, לפי המוקדם מבין השניים.

4. לפי הצורך, ימונו כונסי נכסים על הנכס ע"י כב' רשם ההוצאה לפועל ועל פי שיקול דעתו.

5. כונסי הנכסים יפעלו על פי כל ההוראות שבדין ועל פי הוראות כב' רשם ההוצאה לפועל, חוזי המכר שיחתמו יהיו כפופים לאישורו של כב' רשם ההוצאה לפועל עפ"י סעיף 7 סיפא לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה התשנ"ה – 1995.

6. כב' רשם ההוצאה לפועל יהיה מוסמך לבצע כל פעולה הנחוצה לשם קידום הליכי המימוש, לרבות פינוי הצדדים ומי מהם מהנכס.

7. שכ"ט כונסי הנכסים שיפסק על ידי כב' הרשם לא יעלה על 4% מתקבולי מימוש בדרך של מכירה

8. כונסי הנכסים יחתמו על כתבי התחייבות ויבצעו את כל פעולות כינוס הנכסים בהתאם להוראות וצווי כב' רשם ההוצל"פ.

9. כב' רשם ההוצל"פ יהיה מוסמך, עפ"י שיקול דעתו וטעמיו, להחלפת הכונסים או מי מהם בכל עת.

10. בעניין המיטלטלין, יעשו באי כוח הצדדים ניסיון לחלוקתם בעין בהסכמת שני הצדדים, וזאת תוך 30 יום מהיום בשיטת שתי הרשימות.

האישה תחלק את כלל התכולה, למעט חפצים אישיים בלבד, לשתי רשימות ותמציאם לאיש באמצעות ב"כ הצדדים בתוך 10 ימים מהיום.

תוך 10 ימים מיום המצאת שתי הרשימות לב"כ האיש, עליו להודיע לאישה באיזו רשימה הוא חפץ.

בגמר התהליך יהיו בידי באי כוח הצדדים, אם יעלה בידם, שתי רשימות של חפצים, האחת המיועדת לאישה והאחרת המיועדת לאיש.

11. חלוקת המיטלטלין בפועל תיעשה במועד פירוק השיתוף בבית.

12. היה ולא יעלה בידי הצדדים לגבש הסכמה בדבר חלוקה בעין של המיטלטלין, ימנה כב' רשם ההוצאה לפועל כונסי נכסים גם למיטלטלין, ואלו יעמידו את המיטלטלין למכירה לצד ג'. סכום הממכר של המיטלטלין יחולק בין הצדדים בחלקים שווים, בכפוף להוראות כל דין.

אף הליכי מימוש המיטלטלין יבוצעו תחת פיקוח כב' רשם ההוצל"פ.

התביעה למזונות אזרחיים (תלה"מ 50650-04-21)

טענות האיש:

האיש טוען כי נקלע למצב בריאותי קשה בגינו נאלץ להפסיק לעבוד, והכנסותיו הינם אך ורק קצבת ביטוח לאומי וביטוח אובדן כושר עבודה. האישה עובדת במשרד החינוך והכנסתה עומדת על 18,000 ₪.

לטענתו האישה זנחה אותו עד שנאלץ לעזוב את הבית ומאז xxxx הוא מתגורר בשכירות ולאור מצבו הבריאותי אינו יכול לעבוד, אינו יכול לכסות את מלוא הוצאותיו והוא עותר למזונות משקמים.

טענות האישה:

דין התביעה להידחות על הסף מאחר והאיש לא הצליח להרים את הנטל ועל אף המלצת ביהמ"ש למחוק תביעה זו התעקש האיש להמשיך ולנהלה. האישה קיבלה את המלצת בית המשפט ומחקה תביעתה למזונות משקמים ביום 27.3.2021 (תלה"מ 19644-02-21).

האיש לא הוכיח היא הוא נתמך ו/או נעזר בתובעת, לפי הצהרותיו שלו נעזר ונתמך באחיו וחייב לו הרבה כסף.

טעם נוסף לדחיית התביעה הוא שהאיש לא גילה בפני ביהמ"ש את כל הכנסותיו ונכסיו באיטליה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענו הצדדים ובמסמכים שהוצגו בפני הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

כב' הש' ברק קבע בפסק דין שניתן בע"א 805/82 זימבול ורסנו נ' יצחק כהן, פ"ד לז(1) 529, כי הזכות למזונות משקמים תיקבע לפי נסיבותיו של עניין וכדבריו:

"שאלה זו נדונה בע"א 563/65 ][ונפסק בה, כי בעוד שדי בהסכם מכללא כדי להעמיד את זכותה של האישה למזונותיה, בטרם חל פירוד בין בני הזוג, הרי דרוש הסכם מפורש דווקא כדי להעמיד את זכותה של האישה למזונות לאחר הפירוד. כשלעצמי, מוכן הייתי להרהר אחר הלכה זו, תוך שהייתי מוכן, לכאורה, לבסס את זכותה של אישה למזונותיה לאחר הפירוד גם על הסכם מכללא, אשר תוכנו משתנה, כמובן, על-פי נסיבותיו של העניין (ראה: ד' פרידמן, "הידועה בציבור בדין הישראלי" עיוני משפט ג (תשל"ג -ל"ד) 470; פ' שיפמן, "מזונות האשה בנישואין בטלים" משפטים ו (תשל"ה-ל"ו) 514)".

בתמ"ש (קריות) 1180/08 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 27.4.2011) קבע כב' הש' סילמן כי:

"66. ג. "תנאי להחלת אותה 'קונסטרוקציה חוזית', הנה עיקרון של תלות- התלות אשר פיתח בן זוג אחר ביכולתו של משנהו; כך, התמשכותם של חיים משותפים מקימה חזקה, במסגרתה רואה בן זוג את האחר, כמי שיתמוך בו ויפרנסו. משכך, לא אחת, מקדיש אחד מבני הזוג את כולו ונפשו לטובת הבית וטיפוחו, מתוך ידיעה כי האחר ישמש כמשענת כלכלית. הסתמכות זו הנה לב לבה של הקונסטרוקציה המשפטית אשר התווה נשיא כב' בית המשפט העליון. (ראה גם פרופ' ליפשיץ, הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה, עמ' 170 ואילך ).

ד.     ודוק- על קונסטרוקציה זו חולש עיקרון על- עיקרון תום הלב; הגיונו הוא פשוט-: לא ניתן לגדוע באבחת חרב, את הסתמכותו של צד; לא ניתן לכרות מטה לחמו וקיומו, בשל היעדר רצון להמשיך בחיים משותפים...."

מן הכלל אל הפרט  

האיש לא הוכיח קיומו של הסכם, בין במפורש ובין מכללא, בינו לבין האישה המחייב אותה לתמוך בו כלכלית ולזון אותו. ההיפך הוא הנכון, האיש העיד נחרצות כי אחיו הוא זה שתמך בו לאורך כל שנות הנישואים. האיש לא היה תלוי כלכלית באישה במהלך חיי הנישואים.

גם ללא תמיכת אחיו ומבלי להתחשב בחשבון הבנק והבית הרשומים על שמו באיטליה, לרשות האיש עומדת הכנסה חודשית של כ – 6,500 מחברת הביטוח הראל ו- 2,220 ₪ גמלת נכות מביטוח לאומי ובסה"כ כ – 8,500 ₪. (נספח ט' למוצגי האיש בתביעת המזונות) סכום שמאפשר קיום בכבוד של האיש.

האישה משתכרת סך נטו של כ – 13,000 ₪. האישה צפויה לצאת לפנסיה בגיל 62, בשנת xxxx, ואז תעמוד הקצבה החודשית שלה על סך של 7,313 ₪ (ביאור 5 - עמ' 9 בחוו"ד האקטואר שהוגשה ביום 29.4.2021).

עצם העובדה ששכרה של האישה גבוה משכרו של האיש אינו מהווה הצדקה לתשלום מזונות משקמים. אין אנו עוסקים באיזון פערי השתכרות או נכסי קריירה, אלא בתביעה למזונות משקמים, שמטרתם שיקום בן הזוג היוצא מהנישואין ללא מקורות פרנסה וזאת עד שישתקם ויוכל לדאוג לפרנסתו.

לאיש הכנסה קבועה ומובטחת בסך של כ – 8,500 ₪. לאיש חשבון בנק באיטליה ובית באיטליה הרשום על שמו. אחיו של האיש תומך בו ועוזר לו באופן קבוע. האיש בעצמו טען שלא הסתמך על האישה לצורך פרנסתו. האיש אינו זקוק לסיוע האישה על מנת להשתקם לאחר הפרידה.

אשר על כן דין התביעה להידחות.

אני מחייבת את האיש בתשלום הוצאות האישה בגין תביעה זו בסך של 7,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את כל התיקים.

פסק הדין על כל חלקיו ניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ג, 13 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.