פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעתו של מר פלוני להכרה באירוע פיטוריו מיום 8.4.2021 כפגיעה בעבודה, בהתאם למשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

הרקע העובדתי

התובע הגיש תביעתו כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר באירוע המוחי שארע לו לאחר פיטוריו כפגיעה בעבודה. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו פירט כי אף אם התקיים אירוע חריג, ולו מחמת הספק, לא התקיים קשר סיבתי בינו לבין האירוע המוחי שעבר התובע. גם בהנחה שהתקיים קשר סיבתי, אזי השפעת האירוע החריג היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו לתובע.

בהחלטה מיום 1.12.2021 הועבר התיק להוכחות בשאלת קיומו של אירוע חריג ביום 8.4.2021 ובשאלת הקשר הסיבתי בינו לבין האירוע המוחי בו לקה התובע, ככל שיוכח קיומו של אירוע חריג.

התובע הגיש ראיותיו לתיק. לאחר הגשת תצהיריו וטרם ישיבת ההוכחות, הגיש הנתבע עמדתו שהתקבלה לתיק ביום 1.3.2022, לפיה- לאחר שבחן את התיק פעם נוספת, הוא מסכים כי ארע לתובע אירוע חריג מבחינה עובדתית. על כן דחייתו היא רפואית בלבד והוא מסכים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין בשאלת הקשר הסיבתי.

התובע הסכים אף הוא למינוי מומחה רפואי בעניינו וביום 11.4.2022 מונה כמומחה רפואי מטעם בית הדין, הנוירולוג פרופ' אבינועם רכס, וזאת על יסוד העובדות הבאות:

א. התובע יליד 1957.

ב. התובע עבד מיום 14.4.2016 בחברת XXXX הובלות ושליחויות בע"מ במשרה מלאה.

ג. בסוף יום העבודה ביום 8.4.21 פוטר התובע במפתיע. מדובר באירוע חריג.

ד. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק ביום ראשון 11.4.21.

ה. מצבו הרפואי של התובע כמפורט בחומר הרפואי המצורף.

למומחה נשלחו במסגרת ההחלטה שאלות עליהן השיב ביום 27.4.2022. למען נוחות הקריאה יובאו השאלות והתשובות להן יחדיו:

א.מהו הליקוי ממנו סובל התובע ?

תשובת המומחה: התובע לקה באירוע מוחי(CVA).

ב.האם התובע עבר אירוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות ?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו חיובית. ראה 1 לעיל. 

ג.האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע המוחי אותו עבר התובע ?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו חיובית. לדעתי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין המחלה המוחית בה לקה התובע.

הודעת הפיטורים נמסרה לתובע בסוף יום העבודה בתאריך 8.4.2021. על פי הרשומה הרפואית מבית החולים "איכילוב" התובע התעורר בבוקר של יום 9.4.2021 כשהוא כבר סובל מסימני האירוע המוחי שהתרחש במהלך שעות הלילה בסמיכות זמנים מובהקת לאירוע החריג בעבודה.

בשל סמיכות זמנים מובהקת זו אני סבור כאמור כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין המחלה המוחית.

ד.ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה: האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה ; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר ?

תשובת המומחה: לולא האירוע החריג המחלה המוחית הייתה מופיעה במועד מאוחר כל שהוא או שלא הייתה מופיעה כלל.

ביום 28.8.2022 נשלחו אל המומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב ביום 12.9.2022 כדלקמן:

1. האם נכון שחוות הדעת של כבוד המומחה מתבססת על המשפט שציינת בשל סמיכות זמנים מובהקת זו הנך סבור שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין המחלה המוחית?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו חיובית. סמיכות הזמנים המובהקת בין האירוע החריג בעבודה ומועד הופעת המחלה המוחית הייתה הבסיס לקביעת הקשר הסיבתי בבחינת גורם ותוצאה בין השניים על הקשר הסיבתי במקרה זה עמדו כבר הרופאים בבית החולים "איכילוב" ברישום מיום קבלתו הקושר בין הייסטרס" בעבודה והופעת המחלה המוחית במהלך השינה בלילה בסמוך לאחר מכן. (ראה ציטוט האנמנזה בחוות הדעת המקורית שלי).

2.ההאם נכון סבירות זמנים מובהקת איננה מוגדרת בצורה מדויקת?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו שלילית. אני מבקש להפנות לעב"ל 208/09 יהושע לב נגד המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 13.2.2011) בו קבע בית הדין הארצי לעבודה כי חוות דעתי משקפת את האסכולה העדכנית והרווחת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין דחק נפשי חריג לבין התרחשותן של אירוע מוחי בעקבותיו. בפסק דין זה נקבעה מסגרת זמן מוערך של 24 שעות.

אני מבקש להבהיר כי כאשר אדם מתעורר בבוקר לאחר שבמהלך השינה סבל מאירוע מוחי מדובר ב- Wake-up Stroke ומקובל לחשב את זמן הופעת האירוע המוחי על פי הזמן בו נראה האדם בריא לאחרונה, דהיינו בתחילת מרעד השינה.

חישוב מקובל זה, במקרה הנוכחי, מצמצם את פרק הזמן בין האירוע החריג שהיה בשעות הערב לבין הזמן בו הלך התובע לישון, לכדי שעות ספורות בלבד.

3. האם נכון שני המאמרים עליהם מסתמכת חוות הדעת KOTON 2009 SMYTH 2020 המתייחסים לאירועים מוחיים בטווח של 1-2 שעות ממצב הלחץ?

תשובת המומחה: המאמר של Koton מתרכז בפרק זמן של שעתיים בין אירוע הדחק והופעת האירוע המוחי. המאמר של 2020 Smyth אינו נמצא ברשותי ובשאלות ההבהרה אין לו מראה מקום. לא הצלחתי לאתר את המאמר אינני יכול לכן להתייחס לתוכנו.

4. האם נכון שמאמרים אלו אינם מתייחסים לאירועים שאירעו מספר שעות רב יותר לאחר האירוע יוצר הלחץ?

תשובת המומחה: המאמר של Koton אינו מתייחס לאירועים שהתרחשו מספר שעות רב יותר. לעניין המאמר של Smyth ראה 3. לעיל.

5. האם נכון שהנחת כבוד המומחה "... הנני סבור שקיים קשר סיבתי "הינו על פי השלכה של מאמרים הדנים בטווחי זמן שונים מטווחי הזמן במקרה זה?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו חיובית. ההסתמכות הינה על הידע הרפואי הקיים במאמרים שונים.

6. האם נכון לכן, שהקשר אותו ציין המומחה הוא על סמך התרשמות והשלכה של מקרים אחרים על מקרה זה?

תשובת המומחה: הקשר הסיבתי נקבע על פי הספרות הרפואית.

7. האם נכון יהיה לאור האמור כי מדובר בהתרשמות אישית שאינה נסמכת על מאמר או אסכולה?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו שלילית. פרק הזמן של 24 שעות שהתקבל על דעת בית הדין הארצי לעבודה הוא בבחינת הערכה מושכלת המביאה בחשבון את התהליכים הפתופיזיולוגיים העומדים ביסוד השפעת דחק חד על כלי הדם המוחיים.

8. האם לאור העובדה כי ביום 11.4.21 נערך לתובע CT ללא חומר ניגוד לא ניתן לקבוע את גיל האוטם עצמו ויכול להתאים לסינוסיטיס?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו שלילית. מועד הופעת האירוע המוחי נקבע על פי מועד ההתרחשות של הממצאים הקליניים ולא על פי המועד בו הופיעו שינויים בבדיקת ה- CT. הממצא של סינוסיטיס אינו רלוונטי בכל צורה שהיא לסוגיה בדבר הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית.

9. האם נכון שבאשפוז נוירולוגי לא נמצא דמם מוחי? או דמם טרי?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו חיובית בבדיקת הדימות לא נמצא דימום מוחי.

10. מאחר ונאמר במסמך השחרור מבית החולים כי חדרי המוח והחללים התת עכבישיים תקינים וכי הממצאים מתאימים לקורלציה קלינית לסינוסיטיס?

תשובת המומחה: נוסח השאלה אינו ברור לי. שינויים בחדרי המוח ובחללים התת עכבישיים אינם יכולים להיות קשורים לאבחנה של סינוסיטיס.

11. האם כבוד המומחה לקח בחשבון את העובדה כי המדובר בחולה סכרתי עם מספר גרמי סיכון נוספים כגון השמנת יתר, COPD, הפרעת חרדה, פציאליס פריפרי משמאל, עישון בעברו, היפרליפידמיה על פי מסמך שחרור נוירולוגיה מיום 14.4.21.

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו חיובית. לקחתי בחשבון את גורמי הסיכון של התובע אף כי לצערי לא תיעדתי זאת בחוות הדעת.

12. האם לאור גיל התובע 64 וגורמי הסיכון הווסקולריים האם ניתן לומר כי השפעתם על האירוע משמעותי יותר מהאירוע החריג?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו שלילית. השפעת האירוע החריג בעבודה גוברת לדעתי על גורמי הסיכון שהיו בתובע. גורמי הסיכון אלו היוו איום בפוטנציה ואילו האירוע החריג הוציא את הסיכון הזה מן הכוח אל הפועל.

13. האם מאחר והתובע פנה לטיפול מחוץ לחלון הזמנים המקובל לטיפול באוטם טרי, טופל התובע רק בנוגדי צימות ואושפז להשגחה בלבד לאור העובדה כי לחץ הדם של התובע היה נורמלי האם סביר יותר שהאירוע היה עקב מצבו הקונסטיטוציוני של התובע ולא האירוע החריג?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו שלילית בדבר התובע הגיע לאשפוז באיחור של חלון הזמנים לטיפול ב-tPA, לא קיבל טיפול תרומבוליטי, קיבל טיפול רק בתרופות נוגדות ימות ואושפז להשגחה אין בה כדי לקבוע מה היה הגורם להופעת המחלה המוחית.

14. האם לאור העובדה כי לתובע נמדד באשפוז ערכי סוכר מעל 200 ומטופל בגלימפיריד וערכי כולסטרול 200, טריגליצרידים 235, LDL-29, HDI-27, והתובע מוגדר ע"פ ערכים אלה כסובל מהיפרליפידמיה ונוטל ליטרובה, האם נתונים אלה אינם מגבירים את הסיכון לאירוע מומחי לאין שיעור יותר מהאירוע החריג?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו שלילית. מחלות הרקע של התובע אכן מגבירים את הסיכון לאירוע מוחי אך האירוע החריג בעבר הוא הוי סיכון זה מהכוח אל הפועל. כפי שכתבתי בחוות הדעת המקורית אירוע החריג בעבודה המחלה המחרת הייתה מופיעה במועד מאוחר כל שהוא או שלא הייתה מופיעה כללי.

Geoffrey H Tofler et. al. Psychosocial factors in coronary and cerebral vascular disease UpToDate This topic last updated: Jan 22, 2021.

ביום 22.1.2023 הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות עליהן השיב ביום 7.2.2023 כדלקמן:

א. האם נכון שבתשובה מס' 1 לשאלות מדובר על השפעה בזמן מוערך של 24 שעות?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו שלילית, לדעתי מדובר בזמן מוערך הקטן בהרבה מ- 24 שעות. מאחר והעובדות המוסכמות אינן עומדות בפני אינני יודע לענות במדויק מה הוא פרק הזמן המוערך בין האירוע החריג בעבודה לבין מועד הופעת האירוע המוחי.

יחד עם זאת אני מבקש לציין כי כפי שעולה מהרשומה הרפואית בבית החולים "איכילוב".

"לדבריו בתאריך 8.4.2021 ק הודעה על פורים צפויים מהעבודה שגרמה לו סטרס רב.....ב- 9.4.2021 התעורר בבוקר כשהוא סובל מהפרעת תחושה בזרוע ימין ומחולשה בכף יד ימין......"

מאחר ומדובר ב- Wake up Stroke יש להחשיב, כמקובל, את השעה בה הלך לישון כמועד בו התרחש האירוע המוחי.

אני מעריך לכן בהעדר הנתונים הקונקרטיים כי מדובר בפער שעות של כ- 12 שעות לערך ולא בפער זמן משוער של 24 שעות. אם אקבל את הנתונים הנדרשים בדבר מעד האירוע החריג ומועד בו הלך התובע לישון אוכל להשיב לשאלה זו ביתר דיוק.

ב. האם נכון שאין כל מאמר או עבודה המכוונת לפרק זמן זה וההחלטה איננה מבוססת מדעית?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו חיובית. אין מאמר המכוון לפרק זמן זה של 12 שעות או יותר.

יחד עם זאת ברצוני לחזור ולהדגיש את מה שכבר כתבתי בתשובות ההבהרה כי פרק הזמן של 24 שעות שהתקבל על דעת בית הדין הארצי לעבודה הוא בבחינת הערכה מושכלת המביאה בחשבון את התהליכים הפתופיזיולוגיים העומדים ביסוד השפעת דחק חד על כלי הדם המוחיים.

ג. האם נכון שהגדרות שונות מן העבר שקבעו גבול של 24 שעות כפרק זמן קובע באירועים מוחיים חלפו להם מן העולם (לדוגמא ההגדרה של אירוע מוחי חולף כאירוע שבו מתקיימים חוסרים עד 24 שעות)?

תשובת המומחה: התשובה לשאלה זו שלילית. אין שינוי בהגדרות הישנות מן העברי לגבי אירוע מוחי חולף ( TLA ) ההגדרה היא עדיין יינזק נוירולוגי החולף תוך 24 שעות''.

השינוי שחל הוא לא בהגדרה של TIA או של CVA אלא בחלונות הזמן שנפתחו לזמינות טיפול מידי באירוע מוחי - טיפול תרומבוליטי ב-tPA לטיפול אנדווסקולרי המוגבלים למספר שעות הקטן בהרבה מ- 24 שעות. הטיפול המיידי מרחיק מהתודעה הקלינית מאת הגבול העליון של 24 שעות אך לא מבטל אותו בשום צורה.

ד. האם נכון שאין כל עבודות שמקשרות טראומה נפשית עם אירוע מוחי בטווחי הזמן של האירוע הנוכחי?

תשובת המומחה: לעניין טווח הזמן ראה 2 לעיל.

לאחר תשובות אלה ולאורן, ניתנה לנתבע שהות למסור עמדתו ולהודיע מבוקשו ביחס להליך. משלא הגיש דבר, ניתן צו לסיכומים. התובע הגיש סיכומיו עוד ביום 20.3.2023. הנתבע לא הגיש סיכומים על אף הארכות שניתנו לו לבקשתו ולמעשה לא הגישם עד עצם היום הזה. ביום 21.5.23 הועבר התיק למתן פסק דין בהיעדר סיכומי הנתבע.

בשל עומס ניכר פסק הדין ניתן רק כעת, ובית הדין מצר על כך.

תמצית טענות הצדדים

התובע טען כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה שכן היא מנומקת וברורה לפיה כבר בתיעוד מחדר המיון מצוין כי ביום 8.4.2021 קיבל התובע הודעת פיטורים והתעורר בבוקר 9.4.2021 עם תסמיני אירוע מוחי. המומחה קיבל רשומה רפואית זו והתבסס עליה. בהתאם קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע המוחי. עוד קבע כי אלמלא האירוע החריג ייתכן והמחלה המוחית לא היתה מגיעה כלל. בהתאם יש לקבל את התביעה.

עוד טען התובע כי הנתבע הגיש שתי בקשות לשאלות הבהרה באיחור רב והמומחה השיב עליהן בפירוט ודעתו נותרה כשהיתה. הנתבע בחר שלא למסור את עמדתו בהתאם להחלטת בית הדין ולבסוף אף לא הגיש סיכומים. התובע טען כי התנהלות הנתבע לא סבירה ואינה מכבדת ויש בה כדי להאריך את ניהול ההליך שלא לצורך. התובע עמד על פסיקת הוצאות לדוגמא בשל כך.

הנתבע לא הגיש סיכומים כמפורט לעיל. הנתבע כאמור לעיל, חזר בו מדחייתו העובדתית ביחס לקיומו של אירוע חריג והסכים למינוי מומחה רפואי. הנתבע הפנה למומחה שאלות הבהרה הנוגעות לקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע המוחי בו לקה התובע לבין האירוע החריג שארע לו בעבודה בדגש על המועד בו ניגש התובע לקבלת טיפול רפואי וביחס לגורמי הסיכון של התובע. המומחה השיב לשאלות אלה. הנתבע בחר שלא לעמוד בהחלטת בית הדין, לא מסר עמדתו בהתאם להחלטות מיום 9.2.23 ו- 5.3.23 וכן לא הגיש סיכומיו בהתאם להחלטות מיום 1.4.23, 4.5.23. על כן פסק הדין ניתן על יסוד החומר המצוי בתיק.

דיון והכרעה

כמפורט לעיל, אין חולק בין הצדדים כי ארע לתובע אירוע חריג בעבודה ביום 8.4.2021. שאלת הקשר הסיבתי היא שנותרה להכרעה ולצורך כך מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין שחוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה הובאו לעיל. להלן נבחן את התשתית המשפטית על יסודה יש להכריע בהליך זה.

התשתית המשפטית

בית הדין אינו בעל ידע רפואי ועל כן מונה מומחה יועץ רפואי, כאשר מטרת המינוי היא לספק לבית הדין ייעוץ בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שהובא בפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374, 383) ובלשונו של בית הדין הארצי:

"לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, 6/6/2005).

עוד נקבע ביחס למעמדה של חוות דעת רפואית שניתנת לבית הדין על ידי המומחה שמונה מטעמו כי "הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייה הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי, 29.3.1995).

ביחס לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי בו לקה התובע, נקבע בהלכה הפסוקה כי: "על מנת להוכיח קשר סיבתי בין אירוע חריג לבין הליקוי (במקרים העוסקים באוטם שריר הלב או אירוע מוחי) יש לעמוד בשני מבחנים. ראשית נשאלת שאלת הקשר הסיבתי - האם סביר יותר לקבוע שאירוע מסוים היה בין הגורמים לפגיעה (גם אם גורם זניח) מאשר האפשרות שהוא לא תרם כלל לפגיעה. בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית נשאלת השאלה השנייה- מה מידת התרומה של תנאי העבודה לעיתוי הפגיעה. דהיינו, האם סביר להניח שהאירוע היה מתרחש במועד בו אירע גם אלמלא האירוע החריג, או שאלמלא האירוע החריג מועד התרחשותו היה נדחה למועד מאוחר יותר.

עמד על כך בית הדין בעניין עב"ל (ארצי) 27849-09-13 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי ואנונו (30.03.2015):

"על מנת ש"התאונה", ובמקרה זה "אירוע חריג", תוכר כתאונת עבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי, נדרש המבוטח להוכיח, ברמת הסתברות של מעל 50%, כי קיים קשר סיבתי בין "האירוע החריג" לבין האירוע הלבבי. קיומו של קשר סיבתי כאמור נקבע על ידי בית הדין (סיבתיות משפטית), לאחר בחינת השאלות הרפואיות (סיבתיות רפואית) בעזרתו של מומחה-יועץ-רפואי. אם הוכח קיומו של קשר סיבתי כאמור, עובר הנטל אל המוסד להוכיח את הקבוע בסיפא לסעיף 83 לחוק (קרי, "כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים"), אשר ידוע בכינוי "מאזן ההשפעות" או "שאלת היחס", ומטרתו לבחון האם האירוע החריג "תרם תרומה ממשית" להופעת אירוע הלב, אם לאו. מאזן ההשפעות ושאלת היחס נבחנים גם הם על ידי בית הדין, לאחר בחינת השאלות הרפואיות בעזרתו של המומחה-היועץ-הרפואי.

בענייננו על מנת לבחון את מאזן ההשפעות, יש לבחון בעיקרו של דבר את שאלת מידת ההשפעה של האירוע החריג על עיתוי קרות אירוע הלב." (עב"ל 18242-09-20 נעמי צוק – המל"ל, 26.10.21, ההדגשה הוספה). נציין כי הבחינה של קשר סיבתי במקרה של אירוע לבבי ואירוע מוחי, מבחינה משפטית, היא בחינה דומה.

הכרעה

חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה מפורטות, עקביות ומנומקות, לא מצאנו הצדקה שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה.

המומחה השיב לשאלות ההבהרה שנשאל ביחס לחוות דעתו והבהיר בתשובותיו את חוות דעתו ביחס לפער הזמנים בפניה לקבלת טיפול רפואי וכן ביחס לקיומם של גורמי סיכון והשפעתם על מאזן ההשפעות.

עובדתית, הוסכם כי אירוע הפיטורים הוא אירוע חריג. בפן הרפואי המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי בין אירוע הפיטורים בעבודה לבין האירוע המוחי בו לקה התובע. משכך, בהתאם לפסיקה דלעיל, הנטל עבר לנתבע להוכיח כי השפעת העבודה על האירוע המוחי היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

המומחה נשאל על ידי הנתבע בפרוטרוט ביחס לכך והשיב כי אלמלא אירוע הפיטורים, המחלה המוחית היתה מופיעה במועד מאוחר יותר או לא היתה מופיעה כלל, כך שאירוע הפיטורים הוציא את הסיכון שהיה קיים בתובע מהכוח אל הפועל ובכך למעשה הביא לקרות האירוע המוחי במועד בו קרה.

לאור האמור, התביעה מתקבלת. אנו קובעים על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי כי קיים קשר סיבתי בין האירוע המוחי בו לקה התובע לבין אירוע הפיטורים בעבודה מיום 8.4.2021. בהתאם, האירוע המוחי שארע לתובע הוא פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. 

ביחס להוצאות – מחד, הנתבע חסך את קיום ישיבת ההוכחות עת הודיע טרם קיומה כי עובדתית הוא מסכים שאירוע הפיטורים הוא אירוע חריג. מנגד, בסופו של יום לא הגיש סיכומיו על אף הארכות שניתנו לו ולא פעל בהתאם להחלטות בית הדין כמפורט לעיל. על כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך 6,000 ₪.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מהמועד בו פסק הדין מגיע לצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ד, (01 אוקטובר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.