תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע שעה שפלטת עץ פגעה במפתיע בראשו. הצדדים חלוקים בעיקר על נושא חלוקת האחריות בינם לבין עצמם ושיעור הנזק.
-
התובע, יליד 1985, היה בדרכו לחופשה משפחתית באיזור הצפון בתאריך 27/4/16. בני המשפחה עצרו במתחם קניות באזור (להלן: "המרכז המסחרי"), לאחר שסיים קניותיו ופנה התובע לרכבו נפלה פלטת עץ ממרום ופגעה במצחו בעוצמה. מעוצמת הפגיעה ובעטיה נפגע התובע במצחו.
הצדדים הסכימו להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 15%.
הנתבעת-1 הינה בעלת המקום וחברת ניהול נכסים שניהלה את מתחם הקניות בעת הרלוונטית (להלן: "חברת הניהול"). הנתבעת-2, הינה מבטחת הנתבעת-1.
הנתבעת-3 הינה בעלת החנות "סופר דבאח" (להלן גם: "סופר דבאח") בה רכש התובע ואשר נטען שמגג החנות עפה אותה פלטת עץ שפגעה בו.
צד ג'-3 – הינה מסעדה, אשר נמצאת בקומה השנייה מעל החנות, ואשר לטענת הנתבעות 1 ו-2 משטחה עפה פלטת העץ (להלן גם: "המסעדה").
צד ג'-3 – מכחישה את הדברים מכל וכל ומטילה את האחריות על הנתבעות האחרות.
הנתבעות והצד השלישי מפנים זה כלפי זה, טענות במישור האחריות, במישור הביטוחי ובמישור החוזי.
-
לדאבון הלב, על אף קיומה של אחריות ברורה הנתבעות והצד השלישי לא השכילו להגיע לחלוקת הפיצויים ביניהם ולא היה מנוס מלשמוע הוכחות בתיק.
במסגרת דיון ההוכחות, העידו התובע, אשתו ועדה נוספת שהייתה עמו; מטעם הנתבעות 1 ו-2 העידו מר כידון, מנהל המתחם המסחרי; מטעם הנתבעת-3 העידו מר איצקוביץ מנהל סניף החנות בה רכש התובע ומר בילאל חמוד, סגן מנהל הסניף באותה חנות; מטעם צד ג' 3 העיד מר האני חנא המנהל והבעלים של המסעדה.
-
לנוכח גדר המחלוקת בין הצדדים, אדון תחילה בנסיבות התאונה ובאחריות לה ואחר כך בשאלת אחריות כל אחת מן הנתבעות והחלוקה ביניהן, בהתאם לתפקידן, ולמערכת היחסים החוזית והביטוחית ביניהן.
התאונה
-
נסיבות האירוע לא יכולות להיות במחלוקת של ממש.
התובע תאר בתצהירו את אשר אירע. בהתאם לתיאורו, לאחר שערך קניות בסופר דבאח, פנה לרכבו והחל להעמיס את המצרכים, לפתע נפלה פלטת עץ גדולה מגג הבניין ופגעה במצחו בעוצמה רבה. מעוצמת הפגיעה נפגע התובע בראשו. התובע הוסיף שלאחר האירוע הגיע נציג מטעם המרכז המסחרי, מר כידון אשר הגיש לו כרטיס ביקור וציין בפניו ובפני רעייתו שכל דבר ועניין ניתן לפנות אליו וכן נציג מטעם סופר דבאח.
במהלך עדותו התבונן התובע בתמונות שהוגשו והבהיר היכן עמד רכבו. התובע ציין שבעת התאונה עמד בין שתי המכוניות והוא לא חושב שהמכוניות נפגעו מפלטת העץ, אולי משהו מינורי. התובע לא יכל להתייחס לעוצמת הרוח שהייתה בעת האירוע אבל השיב שתמיד יש רוחות באזור בשעות אחר הצהריים. התובע הבהיר שכרטיס הביקור נמסר לאשתו ולא לו.
אשתו של התובע תארה בתצהירה שבעוד שהתובע הלך לקניות, היא וחברתה הלכו לחומסיה וכאשר חזרו ראו את התובע יושב על הרצפה מבולבל מאוד, לא מדבר ומחזיק את הראש עם איזה בד עליו והכל מלא דם מסביב והבגדים שלו. מסביבו הייתה התקהלות של אנשים והם סיפרו שעפה עליו פלטת עץ גדולה על הראש, היא ראתה את הפלטה בסמוך לבעלה. כמה דקות לאחר מכן, הגיע נציג המרכז המסחרי מר כידון שהגיש לבעלה כרטיס ביקור וציין בפניהם שיפנו אליו בכל בקשה. אשר למקום עמידת הרכב, השיבה שהרכב עמד בשורה הראשונה מול סופר דבאח, והיו יותר קרוב ליציאה עצמה.
החברה חזרה גם היא בתצהירה על התיאור שמסרה האשה, החברה הוסיפה בעדותה שהגיעו למקום התאונה מלא אנשים, כאלה שראו את התאונה ועצרו וכאלה שעבדו שם במתחם. הם הבינו שפלטת עץ נפלה מגג בניין החנות ופגעה במצח של התובע בעוצמה רבה. העדה מסרה שחנו מול הסופר, ולאחר מכן זיהתה את הרכב באחת התמונות.
-
תיאורו של התובע והעדות מטעמו, מהימן בעיני, מתיישב עם הפגיעה ועם התמונות שצורפו מזמן אמת ואין כל מקום לפקפק בעדויות אלה. אמנם הצד השלישי-3 העלה אי אלו תמיהות בנוגע לאירוע, לנסיבות ולתוצאות אך לתמיהות אלה אין כל מקום. העדות של התובע והעדות מטעמו ברורות כשמש, התמונות שצולמו בזמן אמת של פלטת העץ, של המקום, של המכוניות ושל התובע מדברות בעד עצמן.
משכך ניתן לקבוע ללא כל היסוס שהתובע נפגע שעה שפלטת עץ גדולה נפלה אליו ממרום. התובע לא ראה בדיוק מאין נפלה, שכן באותה עת הכניס דברים לרכב, ולא יכול להעיד בהקשר לנסיבות נפילתה דבר, שכן כל "חטאו" בכך שבא לעשות קניות בסופר דבאח והחנה את רכבו בחנייה הציבורית במקום.
-
התובע טען שבנסיבות אלה הנטל עובר אל הנתבעות, ומשכך טרם ניגש למלאכת ההכרעה, נכון לדון בשאלה זו.
נטלי ההוכחה – "הדבר מדבר בעדו"
-
התובע טוען, שבנסיבות המקרה חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו" המפורט בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), שכן אינו יודע למעשה כיצד ומהיכן נפלה פלטת העץ שפגעה בו. לחלופין טוען התובע שפלטת העץ מהווה דבר מסוכן כמשמעותו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין.
-
בנסיבות העניין אכן חל הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו", באופן שעל הנתבעות וכל מי שעשוי להיות אחראי, לרבות הצד השלישי-3 הראיה שלא הייתה לגבי המקרה התרשלות שיחובו עליה.
לצורך החלת הכלל בסעיף 41 לפקודת הנזיקין נדרש התובע להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים: תנאי ראשון: הנסיבות הממשיות של האירוע אינן ידועות לתובע; תנאי שני: כי הנזק שנגרם - נגרם על ידי נכס שבשליטתם המלאה של הנתבעים; תנאי שלישי: שההנחה שהתאונה ארעה כתוצאה מרשלנות כלשהיא - תהא מסתברת יותר מההנחה שזו נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע. נטל השכנוע לעניין קיומם של שלושת התנאים רובץ על שכם התובע, ועליו להרימו על-פי המבחן של עודף ההסתברויות (ערעור אזרחי מס' 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' רחל הינדלי (20/2/95)). שלושת התנאים מתקיימים במקרה דנן.
התנאי הראשון הוא, כאמור, העדר ידיעה על הנסיבות שגרמו לאירוע להתרחש. בענייננו, אין מחלוקת של ממש שהתובע לא יודע ולא יכל לדעת מאין הגיע פלטת העץ שנחתה עליו מלמעלה. התובע לא עשה פעולה כלשהי שהביאה לתאונה, אלא מדובר בתאונה שנפלה משמיים, תרתי משמע.
באשר לתנאי השני, לפיו הנזק נגרם מנכס שלנתבעים ולצד השלישי שליטה מלאה עליו, הרי שבכפוף לשאלת האחריות והחלוקה שעוד תידון, לנתבעים כבעלי המקרקעין וכשוכרי נכסים במתחם השליטה המלאה על הנכס שנמצא באחזקתם וככל שיקבע שמנכס זה הגיעה פלטת העץ, הרי שקיימת להם האחריות.
המקרה עומד גם במבחן השלישי. הווה אומר אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שלא ננקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שננקטה זהירות סבירה, זאת בהינתן שפלטות עץ אינן אמורות לנחות על ראשי אנשים משמיים בעת ביקורם במרכז מסחרי וככל שהדבר ארע, ניתן להניח שמאן דהוא התרשל (השוו: ת"א 50768-12-10 פלוני ואח' נגד נציגות הבית המשותף (30/11/20), סעיף 40 והפסיקה המפורטת שם).
משנקבע שהועבר הנטל על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, אין צורך לדון בטענה שעניינה היות פלטת העץ "דבר מסוכן".
-
כפי שכבר צוין לעיל, הלכה למעשה הנתבעות והמסעדה לא חלקו מחלוקת של ממש בנוגע לקיומה של אחריות, אלא שכל אחד מהם טען שהאחריות אינה שלו, משכך, יש מקום לדון בחלק של כל אחד מן המעורבים אם בכלל, וזאת בשים לב למערכת היחסים החוזית והביטוחית ביניהם.
סוגיית האחריות
-
המתחם המסחרי בו מדובר, כולל מגרש חניה ובתי עסק שונים, ביניהם סופר דבאח וכן המסעדה. המסעדה נמצאת מעל החנות בה רכש התובע וממנה יצא.
-
כפי שניתן לראות מן התמונה להלן, המרכז המסחרי בנוי בצורך האות "ר", כאשר החנות נמצאת בקומת הקרקע והמסעדה מעליה, כשלמסעדה קיימת מרפסת ישיבה, הפונה לצד הדרומי. מעל הצד המערבי, שם מצוי מגרש החניה בו חנה ועמד התובע, קיים למסעדה מנדף (האזור מסומן בחץ כחול) עליו עוד ידובר בהמשך. בגג הצד הצפוני (מסומן בחץ כתום) נעשו שיפוצים על ידי סופר דבאח (גם בהקשר זה עוד יורחב בהמשך). מקום חניית הרכב והפגיעה בתובע מסומן בחץ ירוק.
-
במהלך הדיון עלו שתי השערות בנוגע למקורה של פלטת העץ – האחת ממקום השיפוצים בגג הצפוני, בשים לב שהיו במקום קרשים וחומרי בנייה שונים, ההשערה השנייה הייתה שמדובר בפלטת עץ ששמשה בעת צביעת המנדף של המסעדה שנטען שהוחלף פרק זמן קצר קודם לכן, כאשר על הפלטה נראו לפי הטענה סימני צבע התואמים את צבע המנדף והבניין כולו.
-
בטרם הכרעה בסבירות הגירסאות שנשמעו, ראוי לסקור בקצרה את העדויות שנשמעו ואת הראיות שהוגשו.
-
מטעם הנתבעות 1-2, הובא לעדות מר כידון, ששימש כמנהל המתחם המסחרי במועד הרלוונטי. מר כידון פרט בתצהירו שמדובר במתחם קניות בו מצויים בתי עסק רבים בבעלות הנתבעת-1, אשר היא זו שמנהלת את המתחם ודואגת לתחזוקה שלו. העד טען שפלטת העץ, לא קשורה לנתבעת-1, או למתקני המתחם וכי מיד לאחר התאונה הגיע למקום האירוע וראה את התובע ואת אשתו עומדים סמוך למכוניתם ולידם לוח דיקט. מר כידון פרט שעל פי המידע שמסרו לו במקום, פלטת העץ עפה מכיוון הפרגולה של המסעדה ופגעה בראשו של התובע. מר כידון הוסיף, שהאפשרות שכך אירע מתיישבת עם מבנה המתחם ביחס לחניון שכן הפרגולה נמצאת בקו אווירי ישיר למקום התאונה וביום האירוע נשבו רוחות חזקות. מר כידון הוסיף עוד, שידוע לו שבמועד האירוע נערכו שיפוצים של המנדפים על גג הפרגולה, על ידי המסעדה, אשר התקינה מנדף חדש, וכי יש על הפלטה שפגעה בתובע סימנים של אותו צבע שבו נצבע המנדף אותו בנתה המסעדה באותם הימים.
מר כידון מסר לחוקר הפרטי מטעם חברת הביטוח את אותה הגרסה, לפיה מקורה של פלטת העץ בצביעה של המנדף במסעדה, כאשר שמו את פלטות העץ על הפרגולה בשביל הצביעה.
בעדותו מסר מר כידון שחברת הניהול דואגת לכל מפגע שיש לתקן והתחזוקה במקום כוללת ניקיון וכל מה שדרוש במתחם, גם בנוגע לגגות וגם בנוגע לפרגולות, כאשר העבודות שנעשו בגגות הינן בעיקר עבודות איטום. כך לדוגמא תאר מר כידון שהיה צורך להחליף כמה פאנלים בפרגולות לפני כשנה, דבר שנעשה על ידי חברת הניהול. מר כידון גם הסכים שחברת הניהול אחראית על הפיקוח במקום. מר כידון נשאל האם יש לו בדיקות בטיחות שנעשו למתחם לפני התאונה והשיב בשלילה. מר כידון גם השיב שלא נעשה תחקיר לאחר האירוע.
מר כידון אישר ששטח החניה הוא שטח ציבורי ולא שייך למסעדה או לסופר דבאח, אלא נמצא באחריות חברת הניהול.
מר כידון העריך שפלטת העץ מהווה דיקט שמשתמשים בו ליציקות. מר כידון נשאל אלו עבודות שיפוץ נעשו במקום, והשיב שנעשו עבודות של המסעדה וקודם לכן של סופר דבאח. במסעדה הם הוציאו החוצה מנדף לגג ובסופר דבאח הם שינו את כל מיזוג האוויר שם. על העבודות של סופר דבאח חברת הניהול פיקחה שכן היה צורך באישורים של המהנדס בשביל לפתוח בתקרה חורים למזגנים. מר כידון השיב שאין לו בדיקות של הגג לאחר העבודות הוא עלה וראה שהכל היה בסדר.
מר כידון אישר שהיו על הגג הצפוני הרבה דברים של המסעדה, גריל וחביות שמן ואישר שהם קיבלו אישור לשים את הדברים על הגג, בצד הצפוני.
מר כידון הוסיף שכאשר עשו את המנדף הוא עצמו בדק שלא נשארו קרשים ופלטות וראה שאין כלום. ואולם הסביר שלטענתו שהמסעדה אחראית למה שקרה מכיוון שאחרי שהרכיבו את המנדף, הוא דרש מן המסעדה לצבוע אותו, בצבע של הקיר מאחר שזו החזית, על פלטת העץ יש סימנים של הצבע שהם צבעו, לדבריו מדובר באותו גוון ומשכך הוא מסיק שפלטת העץ קשורה לצביעה. מר כידון עמד על כך שדרש מן המסעדה לצבוע את המנדף, בניגוד לנטען בתצהירו של מר חנא שהמנדף הגיע צבוע.
מר כידון נשאל מתי הוקם המנדף, והשיב שעד כמה שהוא זוכר לאחר החגים, ספטמבר אוקטובר, ולאחר שהתקינו הוא דרש שיצבעו וצבעו לאחר כחודשיים. בתחילת ינואר או פברואר 2016. מר כידון הסביר שקודם צבעו את החלק העליון ולאחר מכן את התחתון, וכנראה שמו את פלטת העץ כדי שלא תצבע הזכוכית. מר כידון התבקש לסמן על גבי התמונה מאיזה פרגולה עפה פלטת העץ והשיב מהפרגולה העליונה.
במהלך עדותו של מר כידון נעשה ניסיון עיקש על ידי הצד השלישי-3 להציג בפעם הראשונה מסמך שלפי האמור בו פנה לכאורה העד למר חנא בדרישה לצבוע את המנדף בחודש אוגוסט 2016 (לאחר התאונה). מר כידון שב והסביר שהמנדף נצבע פעמיים, ולא יכל לאשר שפנה לאחר התאונה בנוגע לצביעת המנדף.
מר כידון השיב שבעת ביצוע העבודות של סופר דבאח, היו קרשים על הגג עם יציקות, אך ציין שעל פלטת העץ יש כתמי צבע המתאימים לצבע של המנדף וכאשר נאמר לו שהצבע של המנדף הוא הצבע של כל הבניין, הסכים עם כך.
מר כידון השיב שהוא מסתובב על הגג פעמיים בשבוע ולא ראה לאחר התקנת המנדף את פלטת העץ. לדברי מר כידון שוחח עם מר חנא לאחר האירוע, והוא לא זוכר מה נעשה.
מר כידון התבונן בתמונות שמראות את הגג הצפוני עם חומרי בנייה, קרשים ודברים נוספים והשיב שכך נראה גג באתר בנייה, וכאשר נשאל אם הם לא חוששים שיעוף משהו השיב שלא יעוף משם וזה שטח שדבאח קיבלו לבנות וזו אחריות שלהם.
-
מטעם סופר דבאח העיד מר איצקוביץ, מנהל הסניף בסופר דבאח, שהיה סגן מנהל הסניף. העד מסר בתצהירו שלמסעדה יש על הגג מנדף, ולמיטב הבנתו, צבעי מטעם המסעדה, אשר רצה לצבוע את המנדף, הניח קרש על הפרגולה שנמצאת סביב כל המתחם הבנוי כדי שבזמן הצביעה יוכל לעמוד עליו, וככל הנראה שכח את הקרש לאחר סיום הצביעה והשאיר אותו שם.
בעדותו מסר מר איצקוביץ, שהוא לא היה נוכח בעת התרחשות התאונה, הוא היה בחנות, קראו לו לאחר התאונה והוא בא לראות. העד השיב שחברת הניהול, מטפלת בדרוש תיקון בתחומה, כמו רטיבות שהייתה ואיטום הגג. אשר לפעולות החלפת המנדף של המסעדה, מר איצקוביץ השיב, שהוא יודע שהם היו צריכים להחליף מנדף וזה קרה כמה חודשים לפני התאונה. הוא ראה את זה בעיניים, והמנדף היה ממש מעל האיזור של התאונה 10-15 מטר מהכניסה לסופר. מר איצקוביץ השיב שאינו יודע של מי פלטת העץ הוא יודע שהיא עפה מלמעלה.
מר איצקוביץ אישר את עבודות ההבניה שנעשו בגג הצפוי על ידי סופר דבאח והשיב שמדובר במנדפים שבוטלו עקב סגירת מסעדה שהיתה במקום. העד לא ידע לומר אם היו פלטות עץ כאלה במקום. העד לא ידע לומר מתי בדיוק בוצעו העבודות אולם לדבריו היה בסוף 2015 או תחילת 2016, כאשר המסעדה שהייתה שייכת לסופר דבאח וממוקדת בצד הצפוני נסגרה לערך בסוף שנת 2015. מר איצקוביץ השיב שהניח שפלטת העץ קשורה לצביעת המנדף בגלל כתמי הצבע שהיו עליה. מר איצקוביץ הדגיש שבעת שסופר דבאח ביצעו את השיפוצים הם לא צבעו כלום.
-
מטעם סופר דבאח הוגש גם תצהיר מטעם מר מוחמד בילאל מחמוד, סגן מנהל הסניף בסופר דבאח, אשר תאר בתצהירו שביום האירוע היה בסניף, שמע את הצעקה, וראה שהתובע נפגע. מר מחמוד מסר בתצהירו שליד המכונית של התובע, היה מונח לוח עץ ועליו שאריות צבע שדומה לצבע הארובה של המסעדה. מר מחמוד הוסיף שלאחר האירוע, הזמין אמבולנס וגם התקשר לבעלים של המסעדה, מר חנא, וביקש שירד ויראה את פלטת העץ שנפלה לו מן המסעדה, וכן התקשר למר כידון, שיגיע ויראה מה קרה, וסיפר לו שהתובע הצביע על לוח העץ שנפל מכיוון הגג של המסעדה. לדבריו אמר למר חנא שהוא מוכרח לפנות מן הגג את כל לוחות העץ שנשארו שם. לתצהיר צורפו תמונות שצולמו לאחרונה מן הגג.
בעדותו ניכר שהעד התקשה להשיב לחלק מן השאלות, העד השיב שראה את פלטת העץ ולדבריו מדובר בקרש שנארז בו משהו והשתמשו בו לצבע. העד השיב שהתקשר לאחר התאונה, למר חנא, משום שפלטת העץ עפה מהגג של המסעדה, הוא יודע את זה לפי המקום בו עמד התובע, זה הגיע לדבריו מהפרגולה השנייה ולא יכל להגיע מהגג הצפוני. בחקירה לב"כ המסעדה העד התקשה להשיב וטען שהמנדף כמו גם סימני הצבע על הקרש הם בצבע כחול, דבר שלא מתיישב כלל עם התמונות שהוצגו.
-
מטעם המסעדה, הוגש תצהירו של מר חנא, המנהל והבעלים של המסעדה, מר חנא טען בתצהירו שהנתבעת-1, היא הבעלים והמחזיקה והמתחזקת של מתחם הקניות וכי רמת התחזוקה במתחם ירודה ביותר, ומרבית תלונותיו לנתבעת-1 לא נענו. כן טען מר חנא שסופר דבאח יוצרת מפגעים וסכנה לסביבה. מר חנא טען שגג הבנין המזרחי לא שייך למסעדה ואין לה כל יד בתחזוקתו וכי המסעדה נמצאת רק על חלק קטן מהגג. מר חנא הצהיר שהמסעדה לא אחסנה כל ציוד על גג הבניין. לטענת מר חנא העביר לנתבעת-1, תיעוד על מפגעים וביניהם עבודות שיפוץ ובניה אשר כללו משטחי עץ הדומה למשטח העץ שלכאורה פגע בתובע ואשר בוצעו על הגג על ידי סופר דבאח בזמנים הרלוונטיים לתאונה. לטענת מר חנא, עבודות הבניה שביצעה סופר דבאח ויתכן אף הנתבעת-1 בעבורה, כללו שימוש בפלטות, משטחים וקרשים מעץ.
מר חנא הוסיף שלא בוצעו כל עבודות שיפוץ במסעדה, וכי מרפסת המסעדה כוללת קיר בגובה של כמטר וחצי וברור שהקרש לא הצמיח כנפיים ועף מאיזור זה. מר חנא הוסיף שמבדיקה שנערכה אין כל אפשרות מעשית למשטח עץ בגודל שהוצג, להגיע משטח הקשור במסעדה או בגג שלה, לאזור החניה וכן הצהיר שהם עמלים בעת הזו על המצאת חוות דעת על-ידי מומחה אווירונאוטיקה בכדי לשלול מעבר לכל ספק היתכנות שישנו קשר בין המסעדה והשטח שהיא מחזיקה לבין האירוע.
לתצהירו של מר חנא צורפו תמונות, בין היתר של הגג הצפוני שלפי מה שנרשם בצידם צולמו בתאריך 18/1/16, וכן תמונות המעידות על מצב התחזוקה של המתחם כולו. צורפו תמונות נוספות ללא כל תאריך של הגג הצפוני, המלמדים לכאורה על קיומם של חומרי בניה ומשטחי קרשים על הגג.
התצהיר הוגש לאחר שהוגשו שני התצהירים הקודמים, בהם הייתה התייחסות להחלפת המנדף במסעדה, לצביעתו ולתפקידה של פלטת העץ ואף מיקומה, על אף האמור, העד שתק בתצהירו זה שתיקה רועמת בנוגע להחלפת המנדף ובנוגע לכך שפלטת העץ שימשה בעת צביעת המנדף.
רק לאחר שהתקיים בתיק הליך פישור במסגרתו עלו גרסאות הצדדים הזדעקה המסעדה והגישה תצהיר משלים של מר חנא, מר חנא טען בתצהירו המשלים, שבהתאם להוראות משרד הבריאות וכיבוי אש, נדרשו לבניית מנדף ללא דיחוי והמנדף נבנה כבר בחודש ספטמבר 2015 וזאת בהתאם להוראות הנתבעת-1, תוך צביעתו טרם ההרכבה ומחוץ למבנה. לתצהיר צורפו מה שנטען להיות הזמנה וחשבונית בגין המנדף מתאריך 2/9/15 ו- 29/10/15. לפיכך נטען שמדובר בהתקנה שבוצעה למעשה משישה חודשים טרם התאונה ובשים לב שעבר חורף שלם לא יתכן שהושאר מפגע. עוד נטען שעבודות סופר דבאח בוצעו לאחר שהסתיימה התקנת המנדף ובוודאי שכל האחריות למפגעים נובעת מן הנתבעות 1 ו-3.
שוב על אף ההתייחסות לצביעה המאוחרת של המנדף, ולשימוש שנעשה בקרש העץ, גם בתצהיר משלים זה, קיימת שתיקה רועמת בנוגע למה שיתברר בהמשך במהלך שמיעת העדויות בהליך, שחלקו של המנדף נצבע זמן מה לאחר התקנתו לדרישתו של מר כידון.
בחקירה נגדית אישר מר חנא שלא נערך ביטוח כפי שהתחייב לעשות בחוזה עם חברת הניהול, לטענתו היה זה בשל רשלנות סוכן הביטוח, שהוא קרוב משפחתו. מר חנא אישר שמדובר בהפרה יסודית בהסכם. מר חנא הכחיש שהתקשרו אליו במועד התאונה וטען שהתקשרו אליו בנסיבות אחרות. מר חנא השיב שהמנדף הותקן בספטמבר אוקטובר 2015 והחלק העליון נצבע מתי שהתקינו את המנדף ואחרי זה מר כידון שלח לו הודעה לגבי החלק התחתון והם צבעו אותו. לטענתו הפועלים עמדו על המרפסת וצבעו עם רולר. מר חנא השיב שלא יכול להיות שהוא זה שמתריע על המפגעים ישים קרש בלי שום אחריות. לטענת מר חנא עשו במקום הרבה תיקונים של טיח ושל צבע. מר חנא טען שקיבל מכתב באוגוסט 2016 לגבי הצביעה בחלק התחתון ואז צבעו.
מי שצבע את המנדף לטענת מר חנא זה הבחור מהמסעדה, בחור של אחזקה, עם המקל תוך 5 דקות צבע. מר חנא נשאל מדוע לא הגיש תצהיר של הבחור מהמסעדה שצבע והשיב שאף אחד לא שאל אותו על זה. מר חנא לא ידע לציין מתי הסתיימו עבודות הבניה של סופר דבאח. לעניין חוות דעת אווירונאוטית ציין, שניסו לחפש, ולא הצליחו למצוא מישהו שמתעסק בזה.
מר חנא נשאל על עיתוי הגשת התצהיר המשלים, וציין שיום אחד ישב במשרד והחל לדפדף בכל הניירת אחורה ומצא את המסמכים. לדבריו היו הרבה מכתבים לנתבעת-1, בשל מפגעים אבל זה לא הוגש.
מר חנא השיב ששמע מעובד שלו על התאונה וחשב שזה לא קשור אליהם. מר חנא נשאל מדוע לא הביא את העובד, והשיב שאף אחד לא ביקש ממנו. מר חנא השיב שבניית המנדף הסתיימה חודש חודש וחצי לאחר ההסכם לרכישתו. מר חנא אישר שכל הגג פתוח ונגיש גם לסופר דבאח וגם למסעדה.
-
בטרם הכרעה מן הראוי להתייחס בקצרה למהימנות ודיות עדויות שנשמעו והראיות שהובאו מטעם הנתבעות והצד השלישי והכל בשים לב שנטל הראיה הועבר אל כתפיהם להוכיח שלא התרשלו.
קשה שלא להתרשם שהנתבעות והצד השלישי נמנעו מלבדוק את נסיבות האירוע ולהביא שלל ראיות שיכול והיה בהן כדי לעמוד בנטל ולהוכיח את טענותיהן.
כך חברת הניהול, העלתה טענות רבות לעניין השיפוץ שעשה סופר דבאח, העד מטעמה מר כידון ציין ששיפוץ זה אושר על ידי מהנדס, ואולם לא הובאה כל ראיה בנוגע למועדים המדויקים בהם נעשה השיפוץ ובהם הוא הסתיים. הוא הדין לגבי החלפת המנדף. אף שמר כידון טען שפנה למר חנא בנוגע לצביעת המנדף, לא הובאו ראיות שיהא בהן כדי לאשש את המועדים בהם נעשו פניות אלה, על מנת שניתן יהא להתרשם ולקבוע מתי הייתה הצביעה. חברת הניהול נמנעה מלהביא ראיות או מסמכים כלשהם בנוגע לבדיקות בטיחות שנעשו במתחם, ונראה שמר כידון חולש על כל הנעשה שם ולכך עוד אתייחס בהמשך. חברת הניהול גם נמנעה מלערוך תחקיר לאחר האירוע. מדובר באירוע משמעותי שיכל להסתיים בגרימת נזק גדול הרבה יותר ממה שנגרם וגם בנזק שנגרם די כדי להצדיק תחקיר רציני איך אירע הדבר ומה ניתן לעשות שלא יארע שוב, קל וחומר בשים לב שבמקום יש רוחות משמעותיות.
סופר דבאח, נמנע מלהתייחס לעבודות השיפוץ שנעשו על ידו בגג הצפוני והסתפק בכך שהגג רחוק ממקום האירוע כל שלא יכול הקרש הגיע משם. סופר דבאח לא הכחיש את התמונות שהוצגו שמראים את מצבו של הגג ובין היתר קיומם של חומרי, בנייה, קרשים ודברים שונים.
המסעדה הגדילה לעשות ולא מסרה את העובדות כהווייתן בשני התצהירים שהוגשו לתיק אף שטענות הנתבעות בנוגע לאחריות המסעדה בשל צביעת המנדף, הובאו באופן ברור גם בתצהירים וגם בתחשיבי הנזק. המסעדה נמנעה מלהתייחס להתקנת המנדף וכאשר התייחסה לכך נמנעה מלהבהיר את העובדות בנוגע לצביעתו. המסעדה נמנעה מלהביא לעדות את איש התחזוקה שצבע את המנדף. המסעדה נמנעה מלהביא ראיות מתי הותקן המנדף ומתי נצבע – המסמכים שהוגשו מוכיחים מתי הוזמן המנדף אך לא מתי הותקן ובוודאי שלא מתי נצבע.
בהקשר זה לא למותר לציין שמר חנא, העד מטעם המסעדה, נותר באולם במהלך כל שמיעת העדויות ובשים לב לכך שהעיד אחרון, בהחלט, ניתן היה להתרשם שהיה לו זמן להבין את הכשלים בגרסתו ולהכין את תשובותיו. עדותו גובשה, בהתאם לכל הגרסאות ששמע קודם, מבלי שניתן יהא לקבל ממנו גרסה אותנטית לעובדות שהתבררו.
לא למותר לעמוד על ההתנהלות במהלך ניהול ההוכחות כאשר ב"כ המסעדה, ניסה להציג למר כידון מסמך שלא גולה במסגרת גילוי המסמכים שקשור להתקנת וצביעת המנדף, וזאת כאשר המסמך שנטען שהוא מחודש אוגוסט 2016, לא צורף לתצהיר המקורי ולא צורף לתצהיר המשלים, והצד השלישי-3 המתין עד למועד ההוכחות ממש, תוך נסיון להציגו במהלך הדיון באופן מפתיע. כמובן שלא ניתן ליתן משקל למסמך זה ולניסיון להסתמך עליו, מדובר במסמך שלא גולה ולא ניתנה לצדדים האפשרות לבדוק את האוטנטיות שלו טרם דיון ההוכחות וגם לא הייתה כל סיבה שלא לאתר את המסמך ואת העדים הרלוונטיים קודם לכן, בין עובדי המסעדה שנכחו בעת האירוע ובין העובד שצבע את המנדף שיכל היה להתייחס לאופן ביצוע העבודה ולטענה שפלטת העץ שימשה בעת הצביעה.
עוד יצויין שהתברר בעדותו של מר חנא שלמסעדה לא היה ביטוח צד שלישי ואישור קיום ביטוחים, בניגוד להסכם בינה לבין הנתבעת-1 ומר חנא הסכים בעדותו שמדובר בהפרה מהותית של החוזה. עובדה זו מסבירה את המוטיבציה הרבה שהייתה למסעדה במהלך ההליך להרחיק את עצמה מן האירוע.
ניתן עוד לציין, שכל הצדדים כולם נמנעו מלהביא ראיה שבמומחיות, שיהא בה כדי ללמד מה הסבירות של התרחשות התאונה בכל אחת מן האפשרויות שהוצגו. אמנם הובאה תעודת עובד ציבור בנוגע לעוצמת הרוחות וכיוונן באותו היום אך אין בה די ולא ניתן להסיק מסקנות שמומחיות מתעודת עובד ציבור זו. הצדדים טענו שפלטת העץ לא יכלה לעבור את מעקה הגג, או מעקה המרפסת במסעדה, כתוצאה מרוח – מדובר בטענה שבמומחיות שלו הייתה מוכחת, ניתן היה לקבוע ביתר קלות את הסבירות של ההתרחשויות השונות.
בשים לב לאמור עד כאן יש להתייחס לממצאים שניתן לקבוע מן העדויות שנשמעו ולאחר מכן להתייחס לאחריות הנתבעות והצד השלישי.
-
על פי הראיות שנשמעו ניתן לקבוע את העובדות הבאות:
התובע עשה קניות בסופר דבאח והחנה את רכבו בסמוך.
בעת התאונה עמד התובע בסמוך לרכבו שחנה עם חלקו האחורי לכיוון המדרכה, ליד הכניסה לסופר דבאח, מתחת למסעדה, ומתחת למנדף, שלפי הטענה הוחלף.
שטח החניה בו היה מצוי רכבו של התובע הוא מחוץ לשטח סופר דבאח, נחשב כשטח ציבורי, ונמצא באחזקת חברת הניהול.
בעודו עומד ליד הרכב עפה לכיוון ראשו של התובע פלטת עץ גדולה ופגעה בראשו.
על פלטת העץ היו סימני צבע המתאימים לצבע הבניין שהוא גם צבע המנדף.
מן הראיות עלה שהמנדף השייך למסעדה הוחלף בסביבות חודש אוקטובר בהתאם למסמכים שהוצגו, אולם צביעתו, נעשתה בשלב מאוחר יותר. אף אחד מן הצדדים לא הוכיח בדיוק מתי נעשתה הצביעה. גם לפי עדותו של מר כידון וגם לפי עדותו של מר חנא, עולה שהצביעה נעשתה זמן רב לאחר התקנת המנדף, כאשר מר כידון העיד שהיא נעשתה בשתי הזדמנויות ואלו מר חנא טען שחלקו העליון של המנדף נצבע בעת התקנתו וחלקו התחתון בחודש אוגוסט. עדותו של מר חנא לגבי עצם צביעת המנדף ומועד צביעת המנדף, הינה עדות כבושה והוא מסר אותה רק לאחר ששמע את העדויות האחרות בדיון והבין שאין לו מנוס אלא לאשר שהמנדף נצבע בשלב מאוחר יותר וזאת על אף שהטענה בנוגע לצביעת המנדף הועלתה על ידי הנתבעות החל מתחילת ההליך. בעדותו של מר חנא נפלו סתירות, תחילה טען בתצהירו השני שהמנדף הגיע צבוע וכאשר עלה מן המסמכים שהמנדף הגיע בצבע אחר, טען שנצבע בעת התקנתו. טענה שלא הוכחה. בנסיבות אלה, יש קושי ליתן אמון בעדותו של מר חנא למועד בו נצבע המנדף. בהסתמך על העדויות שנשמעו סביר בהחלט לקבוע שאחת מן ההזדמנויות בהן נצבע המנדף נעשתה לפני התאונה.
מן הראיות עלה עוד, שבגג הצפוני נעשו על ידי סופר דבאח עבודות שיפוצים, על פי התמונות שהגיש מר חנא במצורף לתצהירו ניתן לקבוע שהעבודות נעשו בערך בחודש ינואר 2016.
במסגרת עבודות השיפוצים היו על הגג קרשים שונים וגם פלטות עץ שדומות לפלטת העץ שנחתה על ראשו של התובע.
ניתן בהחלט להתרשם מן התמונות שהגג לא תוחזק בצורה ראויה בעת העבודות וגם לאחריהן, הגג מלוכלך גם באיזורים בהם יש פחי שמן של המסעדה, וגם באיזור השיפוצים. בגג יש חומרי בנייה שונים, קרשים, ניילונים וחפצים נוספים.
מן התמונות שהוצגו ניכר שהגג מוקף במעקה שסביר שהוא מעקה תקני העומד על כ- 110 ס"מ.
גם המרפסת של המסעדה מוקפת במעקה. כמו כן, המרפסת נראית מתוחזקת היטב ולא סביר שפלטת העץ הייתה במרפסת.
מהראיות שהובאו ועל אף שרוחות חזקות אופניות לאזור, על אף שהיו על הגג קרשים שונים וחלקם יכול שדומים לפלטת העץ, לא הוכח על ידי מי מן הצדדים שבעבר, החל מחודש ינואר ועד לעת תאונה, עפה פלטת עץ, או דבר אחר כלשהו מן הגג לעבר החנייה, מה שמלמד, שעל אף קיומם של המפגעים על הגג שמקורם כנראה בעיקרם בשיפוץ שנעשה על ידי סופר דבאח, ספק אם אכן פלטת העץ עפה משם דווקא. ניתן היה לכאורה לצפות שאם פלטת העץ עפה משם גם דברים אחרים יעופו באותה ההזדמנות, אך הדבר לא קרה.
יצויין שעל פי תעודת עובד הציבור שהוגשה, בשעות הרלוונטיות נשבה רוח מכיוון דרום מעבר לכיוון צפון מזרח, כאשר הגג מצוי בחלק הצפון מזרחי של המתחם, כך שהרוח נשבה לכיוון ההפוך ממקום עמידתו של התובע. מכל מקום מתעודה זו עלה שעוצמת הרוח בשעות הרלוונטיות הייתה 14 קשר שזה כ- 30 קמ"ש, וכי רוח עד 28 קמ"ש מהווה רוח מתונה והיא מעלה אבק ופיסות נייר, ורוח של 29-38 קמ"ש מהווה רוח ערה ועצים רבים מתנועעים. הווה אומר, ניתן לקבוע באמת המידה של מאזן הסתברויות שלא מדובר בעוצמת רוח שיכלה להעלות את פלטת העץ מעבר למעקה הגג או המרפסת.
בהתאם למכלול הראיות שהובאו סביר יותר לקבוע שפלטת העץ עפה מן הפרגולה העליונה של המסעדה ולא מן הגג או המרפסת. יצויין, שמר חנא הביא בתצהירו המשלים תמונות המדגימות כיצד חלקי הציפוי של הפרגולה נשברים ומתעופפים, מה שמלמד שאכן הרוחות הקיימות במקום יחסית למיקום הפרגולה יכולות לשבור ולהעיף דברים מהפרגולה העליונה לעבר שטח החנייה.
מדובר בפלטת עץ גדולה, שלא הוכח מה כובדה, אבל ספק אם יכלה להתרומם מעבר למעקה הגג או המרפסת.
בשים לב לשרידי הצבע על פלטת העץ, סביר שהיא שמשה בעת הצביעה של המנדף. מר חנא טען שנצבעו גם מקומות אחרים, אולם הדבר לא הוכח כלל ועיקר, כל שהוכח הוא שבסמוך למקום התאונה, באזור שהוא מעל מקום התאונה, התקינה המסעדה מנדף, וצבעה אותו לאחר ההתקנה, כאשר נדרשה לעשות כן על ידי מר כידון.
מבין כל הראיות שהובאו סביר לקבוע שפלטת העץ הובאה למקום במסגרת העבודות של סופר דבאח ונותרה על הגג. ככל הנראה במהלך צביעת המנדף נעשה שימוש בפלטת העץ לצורך הצביעה, כך שזו הושמה על הפרגולה העליונה והושארה שם ובעת התאונה עפה לעברו של התובע. המסעדה לא טרחה להוכיח את הנסיבות ואת המועד בהן נעשתה הצביעה, העובד שצבע לא הובא לעדות, על אף שמדובר בעד נדרש וחיוני, מה שמלמד שלו היה מובא לעדות, סביר שעדותו לא הייתה תורמת לגרסת המסעדה.
-
סעיף 37 לפקודת הנזיקין מטיל חובת זהירות מושגית הן על בעל מקרקעין והן על תופס מקרקעין וכלשונו:
".37 האחריות לפי סעיפים 35 ו-36 של בעל מקרקעין או של תופשם, בשל מצבם של המקרקעין, תחזוקתם או תיקונם, לא תחול כלפי מי שנכנס למקרקעין כמסיג גבול, אלא אם הוכיח התובע שנכנס בתום לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה."
סעיף זה נדון בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש (9/11/1982) ובו קבע כב' הש' ברק (כתוארו אז) כדלקמן :
"הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת מבקרים במקרקעין. אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין, בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו. הבעלות במקרקעין יוצרת לעתים אפשרות למנוע סיכונים, גם לאחר שהשליטה נסתיימה. מכאן הצידוק בהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין. עם זאת, האחריות בגין נזק ספציפי תיקבע, אך ורק לאחר שתוכר ותופר חובת זהירות קונקרטית. אכן, בעלים, שלא יצר סיכון ושאין בכוחו למנעו, אינו נושא באחריות בגין אותו סיכון, שכן לא הופרה חובת זהירות קונקרטית".
במילים אחרות, בעלי המקרקעין ותופסיהם חבים חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים במקרקעין ובלבד שקיימת חובת זהירות קונקרטית.
בכל הקשור עם קיומה של חובת זהירות קונקרטית, המתייחסת לנסיבות הפגיעה בתובע עצמו, אין מנוס מלקבוע שזו קיימת בנסיבות מצד כל המעורבים - שעה שהתובע עמד בשטח הנמצא באחריותה של הנתבעת-1 בעת התאונה, פלטת העץ הגיע למקום על ידי סופר דבאח, ונעשה בה שימוש על ידי המסעדה ככל הנראה לצורך צביעת המנדף, כאשר היא הושמה על הפרגולה העליונה על ידי מי מאורגני המסעדה באופן שאפשר את התרחשות התאונה. שלושת הגורמים המעורבים, חברת הניהול, סופר דבאח, והמסעדה היו צריכים לדאוג לפינויה וסילוקה של פלטת העץ ולצפות שקיומה של פלטת עץ במקום בו קיימות רוחות חזקות, עשוי להביא לפגיעת מי מבקרי המתחם, כפי שלדאבון הלב קרה. משכך שלושת הגורמים אחראים להתרחשות התאונה.
בהינתן הממצאים שנקבעו יש להתייחס לאחריות כל אחד מן הגורמים המעורבים בהינתן הטענות השונות שהעלו ומערכת היחסים החוזית והביטוחית ביניהם.
החלוקה
-
הנתבעת-1, הינה כאמור, חברה לניהול נכסים אשר ניהלה את מתחם הקניות, כאשר בין הנתבעת-1, לבין סופר דבאח והמסעדה נכרתו חוזים שהסדירו את השכרת העסקים. אין מחלוקת שחברת הניהול אמונה על תחזוקת המקום, דבר שבא לידי ביטוי בתיקון מפגעים, תחזוקה כוללת, ניקיון, וכל דבר אחר הדרוש במתחם, לרבות תחזוקת הגגות כן אחראית חברת הניהול לפקח על השטח הציבורי (עדותו של מר כידון, עמ' 65 לפרוטוקול, שורה 11 ואילך). נציג חברת הניהול גם הסכים בעדותו, שהגג הצפוני המיקום בו סופר דבאח עשו את השיפוצים נמצא באחריותה (עמ' 165 לפרוטוקול, שורה 32 ואילך). מר כידון העיד שמבחינת עבודות תחזוקה שהיו בגג, מדובר היה בעיקר באיטום ולא בעבודות תחזוקה אחרות (עמ' 65 לפרוטוקול, שורה 21 ואילך). כאשר הוצגו למר כידון תמונות הגג הצפוני, לפיהם על הגג מונחים קרשים שונים, חומרי בנייה ועוד', השיב מר כידון שזה סביר וכך נראה אתר בנייה (עמ' 130 לפרוטוקול שורה 12 ואילך).
מר כידון העיד, שהוא עולה לגג הצפוני באופן קבוע וטען שלא ראה פלטות עץ דומות לאלה שפגעו בתובע (עמ' 76 לפרוטוקול, שורה 27 ואילך) וכן העיד, שהשיפוץ שנערך על ידי סופר דבאח היה גמור במועד התאונה (עמ' 86 לפרוטוקול, שורה 86 ואילך). אלא שהתמונות שהוצגו מוכיחות אחרת, וכי לפחות בחודש ינואר 2016 וסביר שגם לאחר מכן, מצב הגג הצפוני היה בכי רע, מבחינת רמת התחזוקה הכוללת ומבחינת המפגעים הרבים שנותרו בו.
סעיף 16.1 לחוזים שנחתמו בין חברת הניהול לבין סופר דבאח והמסעדה, דן באחריות ובשיפוי – וקובע כדלקמן (ההדגשות לא במקור):
"השוכר בלבד יהא אחראי לשמירת המושכר, וכן יהא אחראי כלפי כל אדם ו/או גוף ו/או רשות לכל נזק, אבדן, הפסד או פגיעה כלשהם (להלן בסעיף 16 זה, לרבות סעיפי המשנה שלו: "נזק", שייגרמו לגוף ו/או לרכוש בשטח המושכר ו/או עקב השימוש במושכר ו/או כתוצאה מניהול עסקו (במושכר או מחוץ לשטח המושכר), ו/או עקב מעשה או מחדל שיעשה השוכר ו/או מי מטעמו בשטח המושכר ו/או המרכז המסחרי – כל אלה בין אם בוצעו על ידי השוכר, ובין אם בוצעו על ידי מי מטעמו, לרבות עובדיו, שליחיו, קבלניו, ספקיו, מבקריו ו/או כל אדם אחר מטעמו ו/או בהרשאתו".
חברת הניהול טוענת שפלטת העץ שפגעה בתובע מקורה בעבודות שיפוצים שבוצעו במתחם על ידי המסעדה ו/או סופר דבאח, ואינה קשורה לתחזוקת המתחם או לחברת הניהול. לטענתה היא אינה מחזיקה בנכסים, להבדיל מהשוכרות, ומשכך, האחריות היא עליהן.
חברת הניהול מפנה עוד לסעיף 16.3 לחוזה המסדיר את התחייבות המסעדה והסופר לשפותה בגין כל הוצאה או הפסד שנגרם לה עקב מעשה או מחדל של השוכרים. חברת הניהול מפנה עוד לחוזה השכירות עם המסעדה המסדיר את שטח המושכר וטוענת שכל עוד חברת הניהול לא מודיעה בכתב למסעדה שבכוונתה לעשות שימוש ביתרת הגג, הגג כולו באחריותה ובאחריותה של המסעדה.
חברת הניהול טוענת עוד שמכוח ההסכם התחייבו הן הסופר והן המסעדה להוציא אישור קיום ראשוני של פוליסת הביטוח לטובת חברת הניהול, ואולם לאחר הגשת התביעה הסתבר שהמסעדה לא ביטחה את המושכר בביטוח צד שלישי כפי שהתחייבה.
בנסיבות אלו ביקשה חברת הניהול לקבוע שעל המסעדה או הסופר לשפות את הנתבעות 1-2, על כל סכום בו תחוייבנה ככל שתחוייבנה וכן על בית המשפט לקבוע שהמסעדה הפרה הפרה יסודית של ההסכם עליו חתמה.
-
סופר דבאח מפנה לסעיף אחר בחוזה וטוענת שהגג ממנו הגיעה פלטת העץ הוא חלק מ"שטחים ציבוריים פנימיים" – דהיינו אינו חלק מן המושכר ומכאן שנמצא באחריות חברת הניהול.
שטחים ציבוריים פנימיים מוגדרים בחוזה, כדלקמן (ההדגשות לא במקור – א'מ'):
"כל השטחים בתחום המרכז המסחרי, לרבות כל המבנים, התוספות והשינויים שיתווספו לו מעת לעת, וכן גגות, מעברים, כניסות ויציאות, שטחי חניה בנויים בין מתחת לפני הקרקע ובין מעל.... וכל שטח אחר בתחומי המרכז המסחרי המיועד או משמש בפועל את הקהל הרחב וכן מרחבים מוגנים ושטחים שהשימוש בהם ו/או תפעולם נעשה על ידי חברת הניהול ו/או האחזקה ו/או עבורה ו/או מטעמה, כגון מחסנים, משרדי חברות הניהול והאחזקה והכל למעט אותם שטחים המיועדים על ידי המשכירה להשכרה ו/או למסירת חזקה ו/או למתן הרשאה לשימוש ייחודי ו/או שטחים כלשהם שיושכרו בפועל על ידי המשכירה"
סופר דבאח טוען בהסתמך על עדותו של מר כידון, שחברת הניהול היא בעלת המתחם לרבות הגג והיא זו שאחראית לתחזוקתו ונקיונו ועל כן יש להטיל עליה אחריות כבעלת המקרקעין וכמי שהיא בעלת היכולת הטובה ביותר לחזות ולמנוע סיכונים הטמונים בשטחים הציבוריים של המקרקעין, מה גם שחברת הניהול אחראית על שטח החניה בו ארעה התאונה שהוא משותף לכל בעלי העסקים. סופר דבאח, מציין שנציג חברת הניהול נתן לתובע את כרטיס הביקור שלו ואמר שיפנו אליו בכל בעיה, ומכאן שראה את חברת הניהול כאחראית.
בנוסף טוען סופר דבאח, לאחריות המסעדה לתאונה – נטען שהמסעדה, היא השוכרת של כל הגג הדרום מזרחי והצפוני, שכן בהתאם לחוזה השכירות היא רשאית לעשות שימוש בשטח הגג, ואכן השתמשה בגג הצפוני, כאשר בין היתר היו שם חביות שמן, גריל כאשר מר כידון אישר בעדותו שהם קיבלו אישור לשים שם את הדברים ומכאן אחריותה הנזיקית והחוזית של הנתבעת-3. עוד נטען שפלטת העץ מקורה בשיפוץ שנעשה על ידי המסעדה, וגם משום כך חלה עליה האחריות.
-
המסעדה טוענת מצידה ששאריות חומרי הבנייה לרבות פלטת העץ, שייכים לסופר דבאח אשר עושה בהם שימוש בלבדי בגג הבניין וכי שטח גג הבניין בו אוחזת המעדה הינו קטן יותר ומשמש כמרפסת לבעלי המסעדה. המסעדה טוענת עוד שהוכח באמצעות התמונות שהגישה שתחזוקת המתחם ירודה למדי, כאשר קיימים במקום מפגעים תברואתיים ואחרים. לטענת המסעדה התחזוקה כוללת גם את הגגות ואת הפרגולות. לטענת המסעדה, לא יכול ששעה שהיא זו שדואגת לדווח על מפגעים תותיר פלטת עץ במקום, ומכאן שהאחריות לתאונה רובצת לפתחן של חברת הניהול וסופר דבאח.
-
כפי שנקבע כבר לעיל, לכל אחת מן הנתבעות קיימת אחריות לתאונה – כזכור, נקבע לעיל שפלטת העץ מקורה בשיפוץ שנערך על הגג הצפוני עלידי סופר דבאח, דבר שהוכח מהתמונות שהוצגו ומכלול הראיות וכי היא שימשה לצביעת המנדף של המסעדה, דבר הנלמד מן העדויות שהובאו וסימני הצבע על פלטת העץ, ואלה שלא הובאו, ובכלל זה דחיית גרסתו הכבושה של מר חנא; כמו כן התיישבות השתלשלות זו עם המהלך הסביר של התרחשות תאונה, שעה שסביר שפלטת העץ הייתה מונחת על הפרגולה העליונה ולא על הגג המוקף במעקה. בהינתן קביעות אלה יש לחלק את האחריות.
נקל לקבוע שהאחריות הכבדה ביותר הינה של חברת הניהול, שכן היא זו שאמונה על אחזקת המתחם כולו, מגרש החנייה בו ארעה התאונה, הגגות ואף הפרגולות. מתפקידה של חברת הניהול לדאוג לבטיחות באי המתחם המסחרי בכל מקום בו יהיו. אחריותה של חברת הניהול כלפי מבקרי המקום, כבדה יותר, כאשר הם שוהים בשטחים הציבוריים במתחם ואכן התובע שהה בשטח ציבורי, באיזור החניה, שעה שארעה התאונה. מן התמונות שהוצגו עולה שרמת התחזוקה במתחם ירודה, עוד עולה שרמת התחזוקה של הגגות ירודה ואף מדאיגה, הגג הצפוני נראה כמו אתר בנייה לפי עדותו של מר כידון עצמו, כאשר ניכר שלא מדובר במצב זמני רק בעת השיפוץ אלא במצב שנמשך גם לאחר מכן. מר כידון שהעיד שהוא עולה פעמיים בשבוע לגג, חייב היה לוודא תחזוקה ראויה ובטוחה של הגגות, דבר שלא נעשה. מחדליה של הנתבעת-1, אפשרו את הותרת פלטת העץ במקום ואת השימוש שנעשה בה מאוחר יותר לצביעה. על אף הפיקוח שלטענת מר כידון הוא הפעיל, העובדה היא שנותרה פלטת עץ על הפרגולה, דבר שניתן היה לראות בנקל מהגג, שעפה על מבקר במתחם בעת היותו במגרש החניה הנמצא באחריות חברת הניהול. בנסיבות אלה, סבורני שהאחריות על חברת הניהול עומדת על 50%.
אשר לאחריות סופר דבאח, כפי שנקבע מקורה של פלטת העץ בשיפוץ שנעשה על ידי סופר דבאח במקום. אף שהשיפוץ הסתיים, חומרי הבניה ובהם פלטת העץ נותרו במקום. סופר דבאח לא טרח להביא ראיות כלשהן שיהא בהם כדי לסתור את האמור, עצם העובדה שהפלטה נותרה במקום אפשרה בדיעבד את השימוש בה במהלך הצביעה שנעשתה על ידי המסעדה.
כפי שנקבע, במהלך צביעת המנדף, נעשה ככל הנראה שימוש בפלטת העץ וזו נותרה על הפרגולה העליונה. על אף האסתטיות של מתחם המסעדה, הרי שהיותה של הפלטה על הפרגולה לא נראה על ידי הלקוחות, משכך הדבר ככל הנראה לא הטריד את מר חנא, שהעיד שחשוב לו מאוד בשל יוקרתה של המסעדה, שאנשים יבואו למקום אסתטי נטול מפגעים. אינני מוציאה גם מכלל אפשרות שמר חנא כלל לא היה מודע להיותה של הפלטה על הפרגולה, אך שעה שאין חולק שמי מטעם המסעדה ביצע את הצביעה, כפי שמר חנא עצמו העיד, בין אם נעשה בה שימוש בעת הצביעה הראשונה ובין בעת הצביעה השנייה, הרי שהאחריות הינה של המסעדה.
כפי שנקבע לעיל, הן סופר דבאח והן המסעדה כשלו מלהרים את הנטל שהועבר אל כתפיהם, שעה שסופר דבאח, לא הוכיח מתי היו השיפוצים, מתי הסתיימו ומה היה מצב הגג בסיומם. מהתמונות שהוצגו על ידי המסעדה, המצב היה בכי רע. מאידך המסעדה כשלה מלהוכיח מתי הותקן ונצבע המנדף ובהקשר זה נפלו סתירות בעדות העד מטעמה.
בנסיבות אלה, בשים לב לעובדות שהוכחו מחד ולכשלי ההוכחה מאידך הן של סופר דבאח והן של המסעדה - סבורני שאת האחריות שנותרה יש לחלק שווה בשווה בין סופר דבאח ובין המסעדה (השוו: ת"א 42166-11-16 פלונית נ' צל עץ תמר המזרחית (20/9/21)).
-
המסעדה טענה ששעה שהנתבעות 1 ו-2 לא התייחסו בכתב ההגנה מטעמן לאחריותה, לא ניתן לקבל את ההודעה לצד שלישי שהוגשה. טענה זו אין בה ממש, לנתבעות 1 ו-2, הותר להגיש הודעה לצד שלישי מתוקנת הכוללת את המסעדה והמתייחסת לאחריותה. זהו כתב הטענות הרלוונטי מבחינתה ויש בו התייחסות לעניין אחריותה.
-
סופר דבאח טען, שלפי החוזה בין חברת הניהול לבין המסעדה, המסעדה היא השוכרת של הגג בשטח הדרום מזרחי והצפוני וזאת בשים לב להגדרת "שטח מושכר" בנספח ט' לחוזה לפיו השוכרת (המסעדה), תהא רשאית לעשות שימוש ביתרת שטח הגג ללא תשלום דמי שכירות נוספים, ככל שהמשכירה (חברת הניהול) תבחר שלא לעשות בו שימוש ובכפוף לקבלת אישור מן המשכירה, כאשר מוצהר שהאישור ניתן בעצם החתימה על הנספח. מסעיף זה עולה שהמסעדה הייתה רשאית לעשות שימוש בגג בכפוף לאישור חברת הניהול. בכך אין לשנות את התוצאה, שכן הוכח שסופר דבאח עשה את השיפוץ באישור חברת הניהול, שהתירה לו להביא את חומרי הבנייה, ולהותירם על הגג. שעה שנקבע שמקורה של פלטת העץ בשיפוץ שעשה סופר דבאח, הרי שסופר דבאח אחראי אחריות שווה לזו של המסעדה, שכן, בין היתר, נוכח מחדלם של השניים נגרמה התאונה. יוסף עוד, שמר כידון שהעיד מטעם חברת הניהול, אישר שהגג נמצא באחריות חברת הניהול ושהוא אף עושה בו ביקורת פעמיים בשבוע.
-
אשר לסעיפי האחריות והשיפוי בחוזים מכוחם מבקשת חברת הניהול להטיל את מלוא האחריות על סופר דבאח והמסעדה, הרי שבהתאם לאמור בחוזה, השוכר אחראי בגין השימוש במושכר ומעשה ומחדל שיעשו על ידו – דא עקא, שהתאונה נגרמה בשל מחדליהם של כל המעורבים, לחברת הניהול אחריות עצמאית מכוח היותה בעלת המקרקעין ומכוח תפקידי האחזקה, הניהול והפיקוח המצויים באחריותה הישירה, ללא קשר לשימוש במושכר על ידי השוכרות. לא ניתן ולא ראוי לקבוע שהיא יכולה להסתלק מאחריותה בשל סעיף השיפוי, שנועד לשימוש במקרים בהם קיימת למשכיר אחריות שנובעת ממעשהו או מחדלו. חלקה של חברת הניהול במקרה דנן הוא ישיר ומשמעותי.
חברת הניהול לא ביצעה את תפקידיה באופן ראוי ובין היתר בשל כך התרחשה התאונה בשטח החניון הציבורי, הנמצא באחריותה הישירה ובפיקוחה. במקרה דנן, חלוקת האחריות כפי שנקבעה, היא זו שמשקפת את אחריותם של כל אחד מן הצדדים, גם על פי המערכת החוזית והביטוחית ביניהם.
פסק הדין אליו הפנתה חברת הניהול בסיכומיה בע"א 7436/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פלוני (18/2/16), תומך בתוצאה זו. בציטוט שהביאה חברת הניהול עצמה נקבע שכאשר בידי בעל הקרקע נותרה שליטה ואף שליטה חלקית על המתרחש, תהא האחריות של בעל הקרקע והמחזיק אחריות משותפת, אף כי בעל הנכס לא ישא באחריות בגין אותם סיכונים שהמחזיק יצר במו ידיו מבלי שבעל הנכס יכול וצריך היה מבחינה נורמטיבית לדעת אודותם. לא זה המצב בענייננו, חברת הניהול בעלת הנכס כולו, מתחזקת הנכס בעלת השליטה המלאה בשטח החניון ובעלת הפיקוח והשליטה גם בגגות ובפרגולות, אמורה וחייבת הייתה לדעת ולדאוג שנכסיה יהיו נטולי מפגעים, מבחינה נורמטיבית ומכל בחינה אחרת. מר כידון, נציג חברת הניהול אישר שחברת הניהול אחראית על הפיקוח, העיד שהוא עולה פעמיים בשבוע לגג על מנת לממש את הפיקוח, אישר שחברת הניהול אחראית על תחזוקת הפרגולות והגגות ומכאן שחובת חברת הניהול הייתה לדאוג באופן ישיר לשטח חנייה, גגות ופרגולות נטולי סיכונים. לחברת הניהול היו הכלים, הידע, והחובה לפעול למיגור המפגע, חברת הניהול כשלה ומכאן אחריותה הכבדה.
-
משנקבעה חלוקת האחריות יש לדיון בשיעור הנזק ותחילה לעניין מצבו הרפואי והתפקודי של התובע.
מצבו הרפואי של התובע
-
לאחר התאונה התובע פונה באמבולנס לבית החולים, שם תועד שהוא סובל מחתך במצח מעל הגבה, באורך של כ- 5 ס"מ החתך נתפר והתובע שוחרר עם המלצות למעקב.
בתקופה שלאחר מכן התלונן התובע על כאבי ראש וסחרחורות, התובע הופנה לבדיקת CT שפורשה כתקינה. הומלצו לתובע תרופות לשיכוך כאבים ופיזיותרפיה והוא אף קיבל חופש מן העבודה.
הרופא התעסוקתי בקופת החולים המליץ על 50% משרה למשך ששה חודשים.
התובע המשיך לאורך השנים בטיפולי פיזיותרפיה, דיקור סיני וטיפול לשיכוך כאב ואף הופנה למרפאת כאב ראש.
-
המומחה מטעם התובע, ד"ר אריה קוריצקי קבע בחוות דעתו שהתובע סובל מתסמונת שלאחר חבלת ראש, המתבטאת בכאבי ראש, סחרחורת, עצבנות יתר וסף גירוי נמוך, הפרעות זיכרון וקושי לשהות בחוץ, כמו כן נטען שיש ליקוי בתחושה וצלקת במצח. לנוכח ממצאים אלו ובהתאם לקובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי קבע המומחה נכות בשיעור של 10% בגין תסמונת שלאחר חבלת ראש, ירידה בתחושה באזור המצח השמאלי מלווה אי נוחות במגע 10%, צלקת במצח שמאל באורך של 5 ס"מ רגישה למגע 5%.
-
המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר אברהם אלון, הסכים לדעתו של ד"ר קוריצקי שהרושם העולה מהתיעוד הרפואי ובדיקתו של התובע הוא שהוא סובל מכאב ראש וייתכן מרכיבים נוספים של תסמונת שלאחר חבלת ראש, מירידה בתחושה באזור המצח השמאלי ומצלקת במצח שמאל, אולם המומחה חלק על שיעורי הנכות שנקבעו – כאשר לטעמו יש לקבוע 5% נכות בגין כאבי ראש בחלק קטן מהזמן ובספק ממרכיבים נוספים של תסמונת שלאחר חבלת ראש; 2.5% בגין הפרעה תחושתית ללא פגיעה מוטורית בעצב הטריגמינלי ואף זאת בפיזור המוגבל לחלק קטן מאחד משלושת ענפי התחושה של העצב. 0% בגין צלקת מצחית שטחית, אשר אינה בולטת או מכערת.
-
הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה נכותו המשוקללת של התובע תעמוד על 15%, כאשר כל צד יוכל לטעון לעניין ההשלכות התפקודיות של הנכות. משכך, יש לדון בהשפעת הנכות על מצבו התפקודי של התובע.
הגריעה התפקודית
-
התובע טוען ששיעור פגיעתו התפקודית גדול מנכותו הרפואית, שעה שכתוצאה מן התאונה הוא סובל מכאבי ראש, סחרחורות, עצבנות יתר וסף גירוי נמוך, הפרעות זכרון וקושי לשהות בחוץ. התובע טוען שכתוצאה מן הנכות שנגרמה לו נאלץ לעזוב את עבודתו ולעבור לעבודה אחרת במשרה חלקית. התובע מבקש להעמיד את נכותו התפקודית על 23%.
-
הנתבעות והצד השלישי טוענים שלנכות הרפואית שנקבעה אין השלכה תפקודית ומכל מקום השלכתה התפקודית נמוכה בשיעורה, שכן לאחר התאונה שב לעבודתו ולשגרת חייו ללא כל מגבלה.
-
הלכה היא, שהמצב התפקודי נקבע בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו, כישוריו ותפקודו קודם לתאונה. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8/6/95); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ (21/12/1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23/08/2010)).
-
התובע, מהנדס בניין במקצועו בעת התאונה ולאחריה. מתוך הנתונים שהוצגו עולה שאכן לאחר התאונה החל התובע לסבול מכאבי ראש והרבה להתלונן גם על סחרחורות ואולם התובע המשיך עבודתו באותה רמת שכר עד שעזב את העבודה אצל המעביד בו עבד בעת התאונה וזאת לאחר 10 חודשים מקרות התאונה ועבר לעבוד בחברה אחרת ב- 50% משרה. התובע טען שעזיבת העבודה הייתה בשל תוצאות התאונה שכאשר הורידו אותו לחצי משרה הוא אמר למעביד שלו שמן הסתם הוא לא מתאים לו והם נפרדו כידידים. התובע אישר שבעצם התפטר מן העבודה. התובע הסביר שניגש אליו הבן אדם הכי גדול בחברה בירר אותו מה קרה הציע לו להפנות אותו לרופאים שלו, ואמר לו שברגע שהוא רוצה הדלתות תמיד פתוחות בשבילו.
מעדותו של התובע עלה, שבתקופת ימי המחלה שולם לו שכר על חשבון ימי מחלה, לאחר מכן עבר לעבודה אחרת בחצי משרה, כיום הוא עובד אצל מעביד אחר בשכר גבוה יותר וממש סמוך למועד עדותו עבר לפרוייקט אחר קרוב יותר לביתו. התובע הסביר שעבודתו היא מפקח על הבניה, נותן פתרונות לבעיות בשטח, כאשר הוא משתדל לעשות את הסיורים בשעות הבוקר כשהשמש לא חמה עדיין או לקראת סיום העבודה. התובע הסביר ששעות העבודה שלו הם 08:00-17:00 ומשכורתו היא משכורת גלובלית. התובע טען שלולא התאונה לא היה נשאר אצל המעביד בזמן התאונה שכרו היה גבוה יותר.
התובע הסביר שהוא לוקח תרופות לשיכוך כאבים באופן יומיומי וסובל מכאבי ראש, עייפות לפעמים סחרחורת. כאשר התבקש התובע להראות אם יש לו תרופה איתו, שלף מכיסו חפיסת אופטלגין.
התובע אישר שנסע לחו"ל לטיולים משפחתיים באוקטובר 2016, פברואר 2017, יוני 2017, אוגוסט 2017, לכאורה בתקופה שעבד בחצי משרה והסביר שמדובר בטיולים משפחתיים בטן גב במלון ושהוא ניסה להמשיך את שגרת החיים.
-
לאחר שבחנתי את עמדת הצדדים ואת העדויות שנשמעו באתי לידי מסקנה שיש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע, על שיעור של 12% מתוך הנחה שחלק מן הנכות מיוחסת לצלקת ולאובדן תחושה שאין להם משמעות תפקודית. אדגיש שעדות התובע בנוגע לסימפטומים מהם הוא סובל לאחר התאונה מהימנה בעיני, עולה מן המסמכים הרפואיים ואף הייתה מקובלת על המומחים שבדקו אותו, אף שהם היו חלוקים בנוגע לשיעור הנכות. כפי שעולה מעדותו של התובע, מחוות הדעת הרפואיות והמסמכים הרפואיים, התובע סובל מכאבי ראש באופן תדיר, מעייפות ולעיתים מסחרחורות, מצב שבהחלט יכול להשפיע על התפקוד.
על אף האמור, אני מתקשה לקבל את עדותו של התובע שהתפטר מעבודתו בשל תוצאות התאונה. בהתאם למסמכים הרפואיים, הומלץ לתובע על חצי משרה לתקופה זמנית, עלה מעדות התובע, שהמעביד לא דרש ממנו לעזוב את העבודה, ואף הודיע לו שהדלת פתוחה ככל שיחפוץ. ניכר שהתובע מצא עבודה אחרת, עם פחות שעות ובשכר משתלם יותר ולפיכך עזב את עבודתו.
אינני סבורה שמצבו התפקודי של התובע חמור מנכותו הרפואית. נהפוך הוא. יחד עם זאת לא ניתן לאיין את הנכות הרפואית, ומדובר במצב של כאבי ראש תדירים שבהחלט יכול להשפיע על העירנות ועל התפקוד. העובדה שהתובע, בחור צעיר יחסית, נזקק לתרופות משככות כאב באופן קבוע מדברת בעד חומרת מצבו.
בנסיבות העניין, סבורני שהנכות התפקודית נמוכה אך במעט מהנכות הרפואית ואני מוצאת לנכון להעמיד אותה על 12% נכות.
שיעור הנזק
-
הצדדים חלוקים מחלוקת מהותית עמוקה וקשה, גם לעניין שיעור הנזק שנגרם לתובע. התובע טוען לנזקים בשיעור של 1,372,260 ₪, הנתבעות והצד השלישי טוענים שנזקיו עומדים לכל היותר על 51,000 ₪.
-
למען הנוחות אחזור על נתוני היסוד –
התובע יליד: 3/8/1985
מועד האירוע: 27/4/16.
גיל התובע בעת התאונה: 31 שנים וחודשיים.
גילו של התובע כיום – 37 שנים וחודשיים.
נכות רפואית מוסכמת: 15%.
נכות תפקודית: 12%.
אדון בטענות הצדדים ובשיעור הנזק שנגרם לתובע.
אובדן השתכרות לעבר
-
התובע טוען ששכרו הממוצע לפני התאונה עמד על כ- 10,000 ₪ לאחר התאונה שהה ב- 35 ימי אי כושר מלאים, בגינם הוא מבקש פיצוי של 11,666 ₪, כן טוען התובע שבמשך 9 חודשים לאחר התאונה עבד ב- 50% משרה ולפיכך הוא מבקש פיצוי של 45,000 ₪ בגין תקופה זו.
-
הנתבעות והצד השלישי-3 טוענים שנזקי העבר לא הוכחו, התובע קיבל שכר מלא לאחר התאונה ומכל מקום הטענה של עבודה ב- 50% משרה מהווה רחבת חזית. מתלושי השכר עולה שמחודש אפריל 2016 ועד לחודש פברואר 2017, המשיך התובע לעבוד ללא כל הגבלה, קיבל שכר מלא ואף השביח את שכרו. לשיטתם אין לפסוק דבר.
-
מתלוש חודש אפריל 2016 עולה שהתובע הרוויח שכר ברוטו של 10,000 ₪, ומשכך זה בסיס השכר שיש לקבוע, בהתאם לטענת התובע.
בחודש מאי, החודש לאחר התאונה הרוויח התובע 5,837 ₪, כאשר הוא קיבל את שכרו בגין ימי מחלה והורדו לו 4,400 ₪ בגין ימי היעדרות.
בחודשים שלאחר מכן, הרוויח התובע כרגיל ואף שכרו עלה. בחודשים יוני ויולי 16 הרוויח התובע 12,000 ₪, בחודש אוגוסט 16, הרוויח התובע 14,094 ₪ - התובע קיבל דמי הבראה בחודש זה. בחודש ספטמבר 2016 הרוויח התובע 12,237 ₪, בחודש אוקטובר 12,268 ₪, בחודש נובמבר 12,189 ₪, בחודש דצמבר 12,428 ₪ ובחודש ינואר 12,832 ₪. בחודשים אלה אין אינדיקציה להיעדרות מן העבודה או הורדה כלשהי בשכר.
בחודש פברואר 2017 עבר התובע למעביד אחר בחודש פברואר ומרץ הרוויח התובע 5,000 ₪ ובחודש אפריל עלה שכרו ל- 8,729 ₪ ולשכר גבוה יותר. מעיון בתלושים עולה שהעלאת הצשכר הייתה בשל שווי שימוש ברכב, בסכום של 3,350 ₪ שהוסף לשכר ברוטו. שכרו המצטבר של התובע בחודש 11/18 היה 104,215 ₪ - דהיינו 9,474 ₪ לחודש. מטופס רציפות ביטוח שצורף לתיק עלה שבשנת 2018 הרוויח התובע 113,761 ₪, דהיינו 10,384 ₪ לחודש; בשנת 2019 הרוויח משני מקומות עבודה – 184,770 ₪, כאשר במחצית השניה החל מחודש 7/19 הרוויח 127,481 ₪ אצל המעביד החדש - הווה אומר עלייה משמעותית בשכר.
-
במסגרת תצהירו ביקש התובע אך פיצוי על חודש פברואר ולא טען להפסד בחודשים הבאים. בנסיבות העניין, ושעה שהפסדי שכר בעבר הם נזק מיוחד, ניכר בעליל שהנזק לשכרו של התובע היה רק בחודש מאי 16, לאחר מכן, גם אם התובע עבד חצי משרה שכרו היה כרגיל. התובע לא הוכיח שעזב את העבודה בשל התאונה מעדותו עלה שהמעביד לא היה מעוניין בעזיבתו והוא בחר בכל זאת לעזוב. לא עולה מתלושי השכר שהתובע בהכרח עבר לעבוד בחצי משרה וקשה לייחס את השינוי בשכר שבא עם השינוי במקום העבודה לתאונה. בנסיבות אלה אני פוסקת לתובע סך גלובלי של 5,000 ₪ לעבר, בשים לב להפסד בחודש מאי 2016.
אובדן כושר השתכרות
-
התובע טוען לבסיס שכר של 15,000 ₪, שכן אלמלא התאונה יכל להשביח את שכרו וכן טוען לנכות בשיעור של 23% ומכאן לסכום של 907,195 ₪ אליו הוא מבקש להוסיף פנסיה.
-
הנתבעות והצד השלישי טוענים שיש לפסוק לכל היותר 20,000 ₪, שכן התאונה לא משפיעה על תפקודו של התובע.
-
טענותיו של שני הצדדים מוגזמות, כל אחד לשיטתו. ניתן להתרשם מעדותו ומצבו הרפואי של התובע שהוא בהחלט מסוגל לתפקד. אין מקום לנכות תפקודית גבוהה יותר, והשפעת התאונה על תפקודו בעבודה מוגבלת. לכל היותר מנתב התובע את הסיורים שלו לשעות שבהן השמש אינה קופחת. אכן כאב הראש עשוי להפריע ואולם זאת באופן מוגבל.
מאידך לא ניתן גם לקבל את טענות הנתבעות והצד השלישי-3, לפיהן יש לפסוק פיצוי בשיעור של 20,000 ₪ לכל היותר. שני המומחים של שני הצדדים קבעו שהתובע סובל מנכות נוירולוגית, המתבטאת בין היתר בכאבי ראש, סחרחורות ועוד'. מדובר בנכות לא מבוטלת שיש בה כדי להשפיע על התפקוד, דבר שאמור להילקח בחשבון בפסיקת הפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות.
-
התובע לא הוכיח כדבעי את שכרו העדכני ולא הגיש תלושי שכר, ואולם ברי מטופס רציפות ביטוח ששכרו עלה בצורה משמעותית החל ממחצית שנת 2019, כך שהטענה שאילולא התאונה יכל להשביח את שכרו אינה מדויקת. התובע כנראה עובד ומסוגל לעבוד.
-
בנסיבות העניין, סבורני שיש להעמיד את הפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות על סכום של 160,000 ₪, המבטא פיצוי בשיעור של חצי אקטוארי לפי השכר ערב התאונה. סכום זה כולל את הפנסיה.
הוצאות רפואיות והוצאות מכל סוג
-
התובע טוען שבעקבות התאונה, הנכות והגבלות שנותרו לו נגרמו לו הוצאות שונות ובין היתר הוצאות נסיעה, חניונים ורכישת תרופות משככות כאבים על בסיס יומי – בנסיבות אלה נדרש סך גלובלי של 20,000 ₪.
-
הנתבעות והצד השלישי טוענים שהתובע צירף קבלות אך על סכום של 1,000 ₪, לפיכך מוצע סכום זה.
-
מעדותו של התובע ומהחומר הרפואי התרשמתי שאכן התובע צורך משככי כאבים על בסיס יומיומי, שעיקרם בתרופות ללא מרשם שנרכשות על ידו, כמו כן סביר לקבוע שבתקופה שלאחר התאונה נגרמו לו הוצאות.
-
בהקשר זה נפסק לא פעם, שעיקרון העל העומד בבסיס תורת הפיצויים בנזיקין הינו העיקרון של השבת המצב לקדמותו, לפיו על המזיק ליתן לנפגע אותו סכום, אשר באמצעותו יועמד הנפגע, ככל האפשר, באותו מצב בו הוא היה נתון, אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין (ראו, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה (15/7/1982)). בהינתן עיקרון זה, נפסק שנפגע זכאי לפיצויים בגין הוצאות רפואיות והוצאות ניידות שהוציא לאחר הפגיעה, הנחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו.
אמנם, עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראו לדוגמא: ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22/3/1994)), ברם, מקום שנמצא שהתובעת נזקקה לטיפולים ומעקב רפואיים ואף להוצאות נסיעות כתוצאה מכך, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ (2/2/78); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67 מ"י נ' דהאן (27/7/1967); ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2/2/06); ת"א 1616/04 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (23/8/09); ת"א 1515/96 יהושוע נ' הסתדרות (25/8/99)).
בנסיבות העניין אני רואה להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך כולל של 5,000 שהינו סכום מתון המשקף הוצאות שהוצאו ויוצאו בפועל.
עזרת צד שלישי
-
התובע טוען שבעקבות התאונה והמגבלות שנותרו לו הוא נזקק לעזרת צד ג' ויזקק לעזרה כזו גם היום, התובע תומך עדותו בהקשר זה בעדות אשתו אשר מסרה בתצהירה והעידה שהיא זו שעזרה ועוזרת לו ולקחה על עצמה את כל ניהול משק הבית. התובע טוען שנוכח הפגיעה, המגבלות והכאבים מהם הוא סובל, הוא מתקשה מאוד בביצוע פעולות יומיומיות פשוטות ואינו יכול לנהל את משק הבית בעצמו, התובע מבקש סך של 75,000 ₪ לעבר ולעתיד.
-
הנתבעות והצד השלישי טוענים שמדובר בנזק מיוחד שלא הוכח, כי פציעתו של התובע הייתה קלה ולא נזקק לכל עזרה ומשכך אין מקום לפיצוי בהקשר זה.
-
כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).
לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
אכן החתך בראשו של התובע לא היה חמור במיוחד, ואולם התאונה הותירה את התובע עם תסמונת שלאחר חבלת ראש, בעקבותיה הוא סובל מכאבי ראש וסחרחורות. ללא ספק התובע נדרש לעזרה לאחר התאונה ויכול וידרש לעזרה מסויימת בעתיד ואולם מדובר בעזרה מוגבלת, נקודתית, אותה יש לכמת בסכום גלובלי. בנסיבות העניין אני פוסקת בגין עזרת צד שלישי סך של 10,000 ₪.
נזק לא ממוני
-
התובע טוען, שכתוצאה מן התאונה הוא סובל מכאבים עזים, נזקק למשככי כאבים, והוא סובל סבל ממשי. התובע טוען שלנוכח הנכות הרפואית, הפגיעה בתפקוד והפגיעה באיכות החיים יש לפסוק לו סך של 200,000 ₪.
-
הנתבעות והצד השלישי טוענים שבשים לב לנכותו של התובע ולנסיבות התאונה כפי שעלה בעדותו, הן מסכימות להעמיד את הפיצוי על סך של יעלה על 30,000 ₪.
-
בעת שקילת הנזק הלא ממוני, ראוי לתת ביטוי לתהליך שעבר התובע לאחר התאונה, לכאבים שהוא סבל מאז התאונה ושהוא עתיד לסבול לאורך חייו ולצלקת שנותרה במצחו. בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקו של התובע מאז התאונה ולנכות בגינה, אני מעמידה את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 80,000 ₪.
סוף דבר
-
אחר כל האמור לעיל נפסקו לתובע הסכומים הבאים:
הפסדי שכר לעבר ואובדן כושר השתכרות 165,000 ₪
הוצאות מכל סוג5,000 ₪
עזרת צד שלישי 10,000 ₪
נזק לא ממוני 80,000 ₪
סה"כ 260,000 ₪.
לסכומים שנפסקו ייווספו החזר הוצאות חוות דעת, שכר העדים כפי שנפסק, החזר אגרה כפי ששולמה ושכר טרחה בשיעור של 23.4%.
-
התביעה מתקבלת, שעה שהאחריות היא ביחד ולחוד ושעה שהתובע לא תבע את הצד השלישי-3 ואולם הנתבעות 1 ו-2 הגישו נגדו הודעת צד שלישי – ישולמו הסכומים לתובע באופן הבא:
נתבעות 1-2 – 75%.
נתבעת 3 – 25%.
בהתאם תעשה חלוקת יתרת האגרה.
-
הודעת צד שלישי שהגישו הנתבעות 1-2 נגד צדדי ג' 1-2 נדחית ללא צו להוצאות, ההודעה שהוגשה נגד צד ג'-3 מתקבלת, ועל הצד השלישי-3 להשיב לנתבעות 1-2 – 25% ממלוא הסכומים שתשלמנה. בנסיבות העניין איני רואה לפסוק לטובת המודיעות הוצאות או שכר טרחה בהודעה לצד השלישי, למעט החזר האגרה כפי ששולמה.
-
הודעת צד רביעי שהגיש הצד השלישי-3 נדחית, ללא צו להוצאות.
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים.
ניתן היום, ז' חשוון תשפ"ב, 13 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.
