פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

מונחת בפני תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בקשר עם נזק לרכבו של התובע שנפגע בתאונה מיום 13.07.2013. נסיבותיה המיוחדות של התאונה יפורטו להלן.

העובדות שעליהן אין חולק

1. בתקופה הרלוונטית רכב התובע היה מבוטח ע"י הנתבעת.

    

2. ביום 13.07.2013 התובע נהג ברכבו, והחל לנסוע בפראות תוך התחמקות מהשוטרים שניסו לעוצרו. בשל כך הוא התנגש בכלי רכב (לרבות רוכבי אופנוע ואופניים) ולבסוף רכבו נעצר ליד הכביש.

    

3. כתוצאה מכך רכבו ניזוק.

    

4. בגופו של התובע לא נמצאו אלכוהול וסמים מסוכנים לאחר התאונה.

    

5. נגד התובע הוגש כתב אישום בגין הפרשה, וכתב אישום זה לא כלל נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים מסוכנים.

    

6. לאחר שהוגשה חוות דעת פסיכיאטרית הקובעת שאין הוא כשיר לעמוד לדין, ההליכים הפליליים נגד התובע נפסקו והוא אושפז.

    

    

   טענות התובע

7. לטענת התובע, בעת שנהג ברכבו הוא חווה התקף פסיכוטי חריף, שגרם לו להאמין שרודפים אחריו, וזו הסיבה שבגינה הוא נהג בפראות. התובע טען שבמהלך נהיגתו הוא היה סבור כי השוטרים וכוחות הביטחון רוצים ברעתו, ולכן הוא ברח מהם, ללא שהייתה לו יכולת לשלוט על התנהגותו. לשם הוכחת טענתו זו, התובע הגיש חוות דעת שהוכנה לצורך ההליך הפלילי שנבע מהמקרה.

    

8. התובע טען כי עמד בחובת הגילוי החלה עליו לפי דין ולפי הפוליסה.

    

9. התובע הכחיש שהשתמש בסמים.

    

   טענות הנתבעת

10. הנתבעת טענה כי התובע לא מסר את המידע המלא בתביעתו אליה ובכך הפר את חובות הגילוי, וזאת בניגוד לסעיפים 22-25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן – "חוק חוזה הביטוח").

     

11. לטענת הנתבעת, נסיעת התובע הייתה מסוכנת בכוונה וכך גם ניסיונותיו להתחמק מהשוטרים, והמצב הנפשי בו היה מצוי לא שלל את שיקול דעתו. בשל כך, ובהתאם לסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, היא פטורה מלשלם את תגמולי הביטוח. הנתבעת טוענת כי התובע היה צריך להגיש חוות דעת ספציפית להליך דנן לפיה מעשיו לא היו מודעים ונעשו שלא בכוונה. הנתבעת טוענת כי שיקול דעת של התובע נשלל מכך שסירב לענות על שאלות השוטרים כמה שעות לאחר האירוע.

     

12. כמו כן, הנתבעת טענה שהתובע השתמש בסמי פיצוציות, והיא הפנתה לשני פרוטוקולים של ועדות רפואיות (מהתאריכים 9.01.14 ו- 15.01.14), בהם התובע הודה שהשתמש בסמים מסוג נייס גאי וחגיגת. הנתבעת המשיכה לטעון כי הסמים לא אותרו בבדיקה (למרות שבפרוטוקול מיום 15.01.14 נכתב "באותו יום השתמשתי") משום שהיו אלה סמי פיצוציות שלא נכללו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן-"הפקודה"), באותה תקופה. הנתבעת מוסיפה כי על אף שהפוליסה מחריגה רק שימוש בסמים מסוכנים, משיקולי מדיניות אין לבית המשפט לאפשר קבלת תגמולי ביטוח על-ידי מי שיצר סיכון באמצעות נהיגה תחת השפעת סמים, וכי יש לייחס לתובע כוונה לגרום לתאונה.

     

13. לחילופין, הנתבעת גורסת בסיכומיה כי יש לייחס לתובע אשם תורם חוזי בשיעור מלא.

     

14. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע צריך להוכיח שיש לו כשירות משפטית לתבוע.

     

15. בסיכומיה טענה הנתבעת כי בבחינת אומד דעת הצדדים בכריתת חוזה הביטוח, יש להסיק כי היא לא התכוונה לתת כיסוי ביטוחי למקרה של נהיגה בהתקף פסיכוטי.

     

16. לעניין הנזק, הנתבעת הכירה בהוצאות לתיקון הרכב כנזק של התובע אך חלקה בסיכומיה על דרישת התובע לפיצוי בשל ירידת ערך הרכב, בטענה שהיה על התובע להגיש חוות דעת עדכנית באשר לירידת הערך.

     

    דיון והכרעה

    הערות מקדמיות

17. לא אתייחס לטענה שהתובע אינו כשיר לתבוע משום שהנתבעת זנחה טענה זו בסיכומיה ומשום שהוברר מהמסמכים שהתובע שוחרר בהדרגה מהמוסד שבו שהה.

     

18. אני דוחה את טענת הנתבעת כי הייתה מסרבת לתת כיסוי ביטוחי לנהיגה בהשפעת התקף פסיכוטי, שכן טענתה זו באה רק בסיכומיה, ומשום שהתקף פסיכוטי לא מתרחש בכוונה. מבחינה זו, טענה זו דומה לטענה שהיא לא הייתה מבטחת נסיעה אילו הייתה יודעת שבנסיעה זו תתרחש תאונת דרכים.

     

    חוות הדעת הפסיכיאטרית (נספח א' לתחשיב התובע)

19. חוות הדעת הוכנה על-ידי ד"ר יהודה אברמוביץ' לצורך קביעה האם התובע היה כשיר לעמוד לדין בהליך הפלילי שנבע מהמקרה. לפי חוות הדעת, התובע היה שרוי במצב פסיכוטי חריף שנמשך מספר שבועות. כך, משיחות שהתבצעו עם התובע וקרוביו עולה כי כבר כחודש לפני הפרשה, היה אצלו שינוי בהתנהגות ובמחשבה, ובהמשך מחשבות כי כוחות הביטחון רודפים אחריו בהקשר של גילוי סודות מדינה.

     

20. לפי חוות הדעת, המחלה הנפשית התבטאה גם במשפחתו, וייתכן כי הסמים שהתובע נהג לצרוך תרמו להחמרת המחלה.

     

21. מסקנת חוות הדעת הייתה שהתובע לא היה כשיר לעמוד לדין משום שהוא חושד בפרקליטיו, מתקשה לעקוב אחרי הליכי בית המשפט ומפרש את הסיטואציה שבה הוא נתון כחלק מקנוניה שנועדה להשתיקו.

     

22. לא מצאתי בחוות הדעת את הביטוי המפורש ששיקול דעתו של התובע היה פגום. אך ניתן להסיק זאת בוודאות סבירה מכך שהתובע האמין שכוחות הביטחון רודפים אחריו בשל סודות מדינה שהוא מחזיק או שגילה.

     

23. בניגוד לטענת הנתבעת, אינני סבור שהדרך היחידה להוכחת מצבו הנפשי הייתה באמצעות חוות דעת חדשה ספציפית להליך זה. הנתבעת יכלה לבקש לחקור את עורך חוות הדעת, וזאת לא עשתה.

     

24. לפיכך אני מקבל את האמור בחוות הדעת, שהתובע היה בהתקף פסיכוטי חריף כאשר נהג ביום התאונה. אני סבור כי התקף פסיכוטי זה הוא הסיבה לנהיגתו הפרועה.

     

    האם התובע השתמש בסמים?

25. על אף הכחשותיו בדיון בפניי (עמ' 6, ש' 7-20) ובתצהירו, אני מוצא כי באותו יום התובע נטל סמים קלים, שהפקודה איננה חלה עליהם, טרם נסיעתו. אני מבסס את קביעתי על הודעותיו בפני הוועדות הפסיכיאטריות (ראו עמ' 20 ו-24 בקובץ הראשון שצורף לכתב ההגנה).

     

26. איני מוצא לייחס משקל רב להכחשותיו בדיון בפניי, מאחר שהוא הכחיש כי נטל סמים אפילו לפני ה-13.07.2013 (עמ' 6 ש' 16), ואילו בחוות הדעת הפסיכיאטרית נכתב מפורשות נהג לצרוך סמים (למשל בעמ' 3 בחוות הדעת: "אמנם הנאשם נוהג לצרוך סמים מסוג חשיש מריחואנה וכיו"ב וייתכן שאלו תרמו להחמרת התמונה הקלינית אך אין בכך די").

     

27. התובע הגיש מסמכים עם תוצאות של בדיקות דם ושתן וחוות דעת של ד"ר יעקב אסף באשר לבדיקות אלה (נספחים ט', י' לתצהירו). בחוות הדעת כתוב רק שלא הייתה עדות לסמים בשתן. לא נכתב בה שהתובע לא נטל סמים. הבדיקות נעשו לחומרים ספציפיים וייתכן כי את הסמים הקלים שהתובע נטל, בדיקות אלה לא נועדו לגלות. אשר על כן, אני מוצא כי חוות הדעת הזו לא שללה את מסקנתי דלעיל.

     

    טענתה של הנתבעת לקיומו של חריג השימוש בסמים

28. הפוליסה מחריגה רק שימוש בסמים האסורים לפי הפקודה (עמ' 19 בקובץ תחשיב הנזק מטעם התובע). מאחר שאין חולק כי התובע לא השתמש בסמים לפי הפקודה, אני קובע כי חריג זה לא התקיים. הנתבעת לא יכולה לטעון כי יש לפרש את החריג לטובתה בניגוד ללשונו. ראו למשל ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 21.08.2013), בעיקר פסקאות 26-28.

     

29. ראו גם את רע"א 2843/18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל פוליקוב (פורסם בנבו, 15.10.2018) (להלן – "פס"ד פוליקוב"), המוצא כי אין להרחיב את החריג המצוי בפוליסה התקנית, הפוטר את המבטח מאחריותו אם המבוטח נהג כשהיה בהשפעת סמים מסוכנים, גם למקרים בהם המבוטח נהג תחת השפעת אלכוהול. ר' בדומה את תא"מ (ת"א) 16704-01-14‏ ‏חיליק הסעות בע"מ נ' איליה זסלבסקי (פורסם בנבו, 06.05.2015) (להלן – "פס"ד חיליק"), בפסקאות 32-46.

     

30. הסמים הקלים בהם השתמש התובע לא נחשבים לסמים לפי הפקודה ולכן לא ניתן לומר כי התובע הסתיר מידע מהנתבעת עת לא דיווח לה על שימוש בסמים.

     

    האם לתובע הייתה כוונה כאמור בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח?

31. סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח קובע כי: "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחובתו". השאלה המתעוררת במקרה דנן הינה האם הייתה לתובע כוונה לגרימת הנזק.

     

32. הדעות בפסיקה חלוקות בשאלה, מהי "כוונה" לצורך סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח. האם יש לדרוש כוונה של ממש או להסתפק בצפיית התרחשות מקרה הביטוח בסבירות גבוהה.

     

33. פס"ד חיליק הנ"ל, בפסקאות 50-88, מסכם את הגישות השונות ומעדיף את הגישה הדורשת כוונה של ממש, מאחר שההרתעה אמורה להישאר במישורים הפליליים והמשמעתיים, ושלילת הכוונה תוביל למניעת פיצוי מניזוקים תמי לב. לדעה דומה שהובעה באוביטר, ראו את פס"ד פוליקוב הנ"ל בפסקאות 30-31. יוער כי בפס"ד חיליק הנ"ל מצא בית המשפט, בסופו של דבר, כי יש לייחס למבוטח אשם תורם חוזי, כך שגם שם ביהמ"ש סבר כי אין לאפשר למבוטח להתחמק בלא כלום.

     

34. מנגד, הנתבעת נסמכה בין היתר על תא"מ (ת"א) 15975-07-09 קובי זגורי נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ (פורסם בנבו, 17.02.2013), שקבע כי צפיות בדרגה גבוהה שקולה לכוונה לצורך סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח. ניתן לציין גם את ע"א 2016/00 רוזנצוויט נ' רוזנבליט, פ"ד נו(4) 511 (2002), בתחילת עמ' 524, כמביע את הדעה שידיעה בדרגה גבוהה של הסתברות כי מקרה הביטוח יתרחש שקולה לכוונה ופוטרת את המבטח; את ת"א (כלכלית) 48855-01-11 אפרים מריניאנסקי נ' מומנטום שוקי הון בע"מ (פורסם בנבו, 23.07.2013) החוזר על כך; ואת ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4110/04 וייצמן יצחק נ' ביטוח אישי ישיר בע"מ (פורסם בנבו, 17.09.2006) שהכריע כך. הנתבעת הפנתה גם לת"א (ת"א) 17061/03 מדינת ישראל נ' אוחנה נדב (פורסם בנבו, 15.01.2006), אשר שלל את אחריות המבטחת במקרים שהרכב שימש לפעילות עבריינית חמורה יחסית.

     

35. יובהר כי נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אף שהיא יוצרת סיכון, אינה בהכרח שקולה לכוונה. ראו למשל פס"ד פוליקוב הנ"ל, ת"א (ת"א) 11448/06 מיילי אהרון נ' שפירו אלכסנדר (פורסם בנבו, 20.08.2006), ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1632/94 פוגריבצקי ולדימיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 24.03.1996).

     

36. ראוי להזכיר גם את ת"א (טב') 27861-01-13 צ. כ. נ' איי אי גי' ישראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.07.2017) בפרט את פסקאות 32, 38 ו-51 לפסק הדין, אשר מצא כי גרימת נזק עצמית על-ידי המבוטח נחשבת כאירוע תאונתי ולכן מכוסה בפוליסת הביטוח, שכן הוא סבל מדמנציה פסיכוטית ומעשהו היה ללא כוונה, מודעות ושיפוטיות, ואשר על כן מעשהו לא נחשב כניסיון לאבד עצמו לדעת.

     

    כוונה כאמור בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח – מן התיאוריה אל המקרה דנן

37. ראשית אדון בנהיגה לאחר נטילת סמים שאינם מופיעים בפקודה. אין אני מוצא קושי לדמות נטילת סמי פיצוציות לנהיגה לאחר שתיית אלכוהול לגביה נקבע כי לא תישלול את חבותה של חברת הביטוח. לא הוגשה חוות דעת כי כישורי הנהיגה של התובע במצבו הפסיכוטי לוקים בחסר וכי הוא היה מודע לכך. להפך, מכתב האישום שהוגש נגדו (כאמור, ההליך הפלילי הופסק משום שהתובע לא היה כשיר לעמוד לדין), עולה כי הוא הצליח להתחמק מהמשטרה זמן רב, תוך כדי שהוא נוסע במקטעים מסוימים בכיוון ההפוך וחציית צמתים בזמן שהרמזורים היו אדומים. הדבר מלמד על כך שכישורי הנהיגה שלו לא נפגמו בשל מצבו הפסיכוטי.

     

38. כעת אתייחס גם לנהיגתו הפרועה. דומה כי כוונה של ממש לגרום נזק לרכבו לא הייתה לו. הנתבעת, שעליה רובץ הנטל להוכיח את התקיימות תנאי סעיף 26, לא הגישה חוות דעת המלמדת אחרת. אינני סבור כי היא עמדה בנטל להראות באופן לכאורי וראשוני כי הייתה לתובע כוונה של ממש, מה שהיה יכול להעביר את נטל הראיה לתובע בעניין זה. אדרבה, מקריאת כתב האישום, שהנתבעת צירפה לתחשיבה, לא נראה שהתובע ניסה להיקלע לתאונות ולגרום נזק לרכבו.

     

39. אני סבור כי תחושות פראנויה ואמונה שרודפים אחריו ורוצים להרע לו הן שהובילו את התובע לנהוג כפי שנהג. תחושות הפראנויה שללו את בחירתו החופשית. בחוות הדעת צוין כי "...מדובר באדם הנתון במצב פסיכוטי חריף עם גוונים פראנוידליים, מצב שנמשך מספר שבועות".

     

40. דעתי היא שאין מקום לאבחנה, בהקשר דנן, בין מחלה גופנית למחלה נפשית. כשם שמי שאיבד את השליטה על רכבו כתוצאה מכך שלקה בלבו איננו מאבד את הכיסוי הביטוחי, כך גם מי שאיבד את השליטה על רכבו כתוצאה מלקות נפשית, איננו מאבד את הכיסוי הביטוחי.

     

41. לאור האמור, באתי לידי מסקנה כי אין תחולה בענייננו לחריג שבסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח.

     

    האם יש לייחס לתובע אשם תורם חוזי

42. בפס"ד פוליקוב (בפסקה 44) נקבע כי אין לייחס למבוטח אשם תורם חוזי גם כאשר הוא נהג תחת השפעת אלכוהול, אלא אם נקבעה בפוליסה חובת זהירות על המבוטח. הסיבה לכך היא שהפוליסה אמורה לכסות את המבוטח גם מפני רשלנותו שלו. ראו בדומה ת"א (קריות) 44150-04-15 איליה מושאילוב נ' איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ בפסקה 74 (פורסם בנבו, 06.08.2019. ערעור על פסק הדין נמחק בהסכמה ביום 15.12.19). לדעה שונה, ראו את פס"ד חיליק הנ"ל.

     

43. במקרה דנן לא נקבעה תניה כאמור בפוליסה. משכך אין לי אלא להצטרף לקביעות הנ"ל ולקבוע כי אין לייחס לתובע אשם תורם חוזי.

     

     

    הנזק – האם היה על התובע לצרף חוות דעת עדכנית בעניין ירידת הערך

44. כאמור, בסיכומיה הנתבעת לא כפרה בנזק שנגרם לרכב בפועל, כלומר בגובה עלות תיקון הרכב. הנתבעת טענה כי התובע היה צריך להגיש חוות דעת עדכנית באשר לירידת הערך.

     

45. דעת רוב בפסיקה היא שירידת הערך נבחנת במועד התאונה (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70 (1994), בעמ' 80: "הנזק האמור אינו "אמורפי" ואינו "לכאורי" ואינו "עתידי",... הוא מוחשי וממשי ו"על אתרי". "ייתכן שהביטוי המוחשי לנזק יבוא לידי ביטוי רק בעתיד, אך הנזק עצמו - כבר נגרם"; תא"מ (י-ם) 13208-07-17 מדינת ישראל נ' אסף ממן (פורסם בנבו, 30.07.2019); ת"א (ת"א) 52918-01-12 מנחם זילברמן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 05.02.2014), והפניות שם). אני מצרף את דעתי לדעת הרוב, שכן בחינת הנזק במועד גרימתו עולה בקנה אחד עם עקרונות דיני הנזיקין.

     

46. אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבעת כי היה על התובע להגיש חוות דעת עדכנית.

     

47. בנוסף, הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית, כך שחוות הדעת מטעם התובע היא היחידה שעליה ניתן להסתמך.

     

    סוף דבר

48. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 43,458 ₪, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה עד מועד התשלום בפועל.

     

49. הנתבעת תוסיף ותשלם את הוצאות המשפט ובנוסף לכך תישא בשכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום.

     

     

50. פסק הדין יפורסם ללא ציון שמו של התובע.

     

     

    ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.