פלוני נ' מ.ג.

הצדדים השלישיים

1. מ.ג'.

2.ר.ג'.

3.ה.ג'.

פסק-דין

נתוני רקע

1.לפניי תביעה שהוגשה לפיחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (להלן: "התובע"), יליד x.x.1988, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 25.7.2012, בהיותו בן 24 (להלן: "התאונה").

2.לצד תביעתו של התובע, היא התביעה העיקרית, הגיש התובע 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") תביעה להחזר הגמלאות אותן שלם וימשיך לשלם בעתיד לתובע, בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה. זאת לאחר שוועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה כי בעקבות התאונה נותרה אצל התובע נכות כללית צמיתה בשיעור 100%.

3.תחילה נדון התיק בפני כב' השופטת י' וילנר ואולם עם מינויה לבית המשפט העליון הועבר התיק לטיפולי במחצית שנת 2017.

4.נוכח המחלוקת העובדתית סביב זהותו של מי שנהג ברכב בעת התרחשות התאונה, כאשר התובע טוען מחד כי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא שנהג ברכב בעוד הנתבע טוען כי התובע הוא זה שנהג, הוריתי ביום 8.2.2018 על פיצול הדיון, כך שתחילה תוכרע שאלת החבות.

5.לאחר שמיעת ראיות, קיבלתי בהחלטתי מיום 22.10.2019 את גרסתו של התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה, במלואה. נקבע כי הנתבע הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה ועל כן הוא חייב לפצות את התובע בגין מלוא הנזקים שנגרמו לו בעקבותיה. עוד נקבע כי בהעדר ביטוח חובה במועד הרלוונטי, חבה הנתבעת 4 (להלן: "קרנית"), לפצות את התובע באופן הדדי עם הנתבע.

באשר להודעת צד ג' אותה הגישה קרנית כנגד יתר הנתבעים, נקבע כי על הנתבעים 1-3 לשפות את קרנית בגין כל סכום בו תחוב כלפי התובע או כלפי מיטיביו.

בהתייחס לתביעת השיבוב של המל"ל, נקבע כי זה זכאי לשיפוי בגין הגמלאות אותן שלם וימשיך לשלם לתובע, וזאת מאת כלל הנתבעים באופן הדדי.

6.לאחר שהוכרעה סוגיית החבות, נותרה שאלת שיעור הנזק והפיצוי המגיע לתובע, היא השאלה העומדת במרכזו של פסק דין זה.

7.ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית החולים הלל יפה בחדרה, כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית. לאחר טיפול ראשוני בחדר המיון וייצוב מצבו, הוא הועבר ליחידה לטיפול נמרץ בבית החולים, כשהוא מורדם ומונשם. בהמשך, הועבר התובע ליחידת טראומה בבית החולים שיבא בתל השומר, בשל חבלת פנים מורכבת ממנה סבל. בסיכום האשפוז שניתן לו עם שחרורו מבית החולים שיבא ביום 21.8.2012 נאמר כי פגיעותיו של התובע כללו שברי מקסילה ומנדיבולה, שברי צלעות וחזה אויר מימין שנוקז, קרע דרגה 2 של הכבד, קרעים קטנים בטחול ובכליה שמאל, שבר מרוסק של ירך ימין, חבלת פנים מורכבת שכללה שברי לסת תחתונה ועצמות הפנים. התובע הועבר ביום 21.8.2012 למרכז השיקום בבית החולים לוינשטיין, שם עבר הליך שיקומי בתנאי אשפוז עד ליום 6.9.12 שאז עבר להשמך טיפול במסגרת אשפוז יום.

בסך הכל שהה התובע באשפוז משך 43 ימים.

8.בית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים על מנת שיחוו דעתם לגבי מצבו הרפואי של התובע, כלהלן: בתחום האורתופדי מונה ד"ר דורון נורמן, בתחום הנוירולוגי פרופ' דוד ירניצקי בתחום פה ולסת מונה פרופ' דב לאופר, בתחום הפלסטי מונה פרופ' דן מלר, בתחום א.א.ג ד"ר אמיר גורי ובתחום הפסיכיאטרי מונתה ד"ר איילה שיינקמן. אסקור להלן בתמצית את חוות דעת המומחים הנ"ל.

הנכויות הרפואית שנקבעו על ידי מומחי בית המשפט

9.התחום האורתופדי

בחוות דעתו מיום 25.11.2015 סקר ד"ר נורמן את פגיעותיו של התובע, כפי שהן משתקפות מן המסמכים הרפואיים בהם עיין. נאמר כי לתובע אובחנו שברים בעצמות הלסת, בארובת עין ימין, בצלעות 10-7 מימין, בעצם הירך הימנית, בחוליה גבית 11, חבלה ריאתית מימין, קרע בכבד, קרע בטחול וקרע בכליה השמאלית. התובע עבר ניתוח לקיבוע שבר בצוואר הירך, קיבוע שברים בלסת וסגירת פצע בזרוע שמאל תוך שימוש בשתל עור. עוד צוין כי מבחינה אורתופדית, סבל התובע משבר בעצם הירך הימנית ועבר מסמור תוך לשדי בתל השומר ביום 26.7.2012. כן סבל משבר של ראש ההומרוס הימני, עצם הסקפולה השמאלית, זיזים רוחביים של L4, L3, L2, D1 מימין. עוד קבע ד"ר נורמן כי התובע סבל מפגיעה רב מערכתית מורכבת, ומבחינה אורתופדית סבל מפגיעה בעמוד השדרה, משבר בחוליה, פגיעה בכתף שמאלית ושבר בירך הימנית. בסיכום, קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי כדלקמן:

9.110% נכות לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") עקב שבר של הירך הימנית אשר קובע עם מסמר תוך לשדי וגורם להשפעה קלה על כושר הפעולה.

9.210% נכות לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות עקב שבר של ראש ההומרוס הימני אשר גורם להשפעה קלה על כושר פעולת הכתף.

9.35% נכות לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות עקב שבר בחוליה D11 אשר נרפא באופן תקין ואינו גורם למגבלה בתנועות הגב.

10.התחום הנוירולוגי

בחוות דעתו מיום 27.12.2015 ציין פרופ' ירניצקי כי באירוע התאונה נחבל התובע בראשו בדרגת חומרה בינונית וכן נפגע בגפיו ואיבד הכרה. עיקר התלונות שנרשמו מפיו נגעו לכאבי ראש בשתי הרקות, ולעתים בעורף, קשיי ריכוז, בעיות שינה, טנטון באזניים וכאבים בלסת באזור בו הותקנה לו פלטינה.

פרופ' ירניצקי ציין כי בבדיקתו מצא כי שפתו של התובע תקינה אם כי ציון המבחן המנטלי הקצר אינו תקין. עצבי הראש נמצאו תקינים, למעט הפחתת תחושה בפנים מימין. התובע הופנה להערכה נוירו קוגניטיבית בבית החולים בלינסון שתוצאותיה הצביעו על ליקויים בדרגת חומרה בינונית בתפקודים הניהוליים, בזיכרון, בתפקודי השפה ובכשרים החזותיים. עוד צוין כי בבדיקת CT ראש שנערכה לתובע, הודמו שברים מרובים בעצמות הפנים ובהמשך זוהה דמם תת דורלי קטן, ללא פגיעה נראית בפרנכימת המוח.

לסיכום, קבע המומחה כי מדובר במצב שלאחר חבלת ראש בדרגת חומרה בינונית עם הפרעות סומטיות וקוגניטיביות המגובות ברשומה ובאבחון. על כן הועמדה נכותו הצמיתה של התובע בתחום הנוירולוגי על שיעור 25% לפי סעיף 32א(1)(ג) לתקנות.

11.תחום אף, אוזן, גרון

בחוות דעתו מיום 17.6.2016 ציין ד"ר גורי, כי במועד בדיקתו התלונן התובע על ירידה בשמיעה באוזן שמאל, רגישות לרעש, טנטון תמידי, שינוי בצורת האף וקושי בנשימה אפית, אותם הוא מייחס לחבלה שנגרמה לו בתאונה. לגבי ליקוי השמיעה ציין המומחה, כי בשתי בדיקות השמיעה שעבר, מודגמת תמונה דומה של ליקוי שמיעה אסימטרי המערב בעיקר תדר גבוה באוזן שמאל. נאמר כי מדובר בליקוי שעלול היה להיגרם כתוצאה מחבלת הראש בתאונה וכי בהעדר עדות לבעיית שמיעה קודמת או לחבלה נוספת שעלולה היתה לגרום לליקוי שמיעה דומה, יש לייחס את הליקוי לתאונה. עם זאת, הואיל ושמיעתו של התובע בתחום תדרי הדיבור שמורה, הרי שלא נותרה נכות שמיעתית צמיתה.

לגבי הטנטון קבע המומחה, כי קיימת עדות לחבלת ראש משמעותית ולליקוי שמיעה קל שנגרם עקב כך. בנוסף, התובע התלונן מספר פעמים על טנטון ואף פנה לרופא א.א.ג. בשל כך. תיאורו את הטנטון ומבחן מאפייני הטנטון שעבר, תואמים במלואם תיאור אופייני ומקובל של טנטון תמידי. המומחה ציין כי התובע התלונן אמנם לראשונה על טנטון רק כארבעה וחצי חודשים לאחר התאונה, אך בהתחשב בחומרת החבלה ובפגיעותיו הנוספות, יש לקבל את תלונת הטנטון ולהעמיד את נכותו הצמיתה בגינה על שיעור 10%.

לגבי הפגיעה באף נאמר כי התובע סבל משבר מרוסק של עצמות האף שעירב גם את מחיצת האף הגרמית. בבדיקה שערך לתובע, התרשם המומחה משינוי קל בצורת האף החיצונית והפרעה בינונית במעבר האוויר האפי משמאל. בגין כך קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור 10%.

בסיכומו של דבר, העריך ד"ר גורי, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 72(4)(ד)(II) לתקנות בגין טנטון תמידי וכן נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 69(1)(ב) מותאם בגין שינוי קל בצורת האף עם הפרעה בנשימה אפית.

12.תחום פה ולסת

בחוות דעתו מיום 24.6.2015 ציין פרופ' לאופר כי במהלך אשפוזו בביה"ח שיבא, עבר התובע ניתוח לרדוקציה פתוחה של השברים בשתי הלסתות, אשר קובעו בעזרת פלטות וברגים. בצילום רנטגן נראה כי התקבלה רדוקציה טובה של השברים. כן נאמר כי בבדיקת התובע נמצאה רגישות למישוש באזור פלטת המתכת, ויתכן כי בעתיד יהיה צורך בהתערבות כירורגית נוספת להוצאתה, שעלותה בשוק הפרטי מוערכת בסך 14,000 ₪.

עוד ציין פרופ' לאופר כי בבדיקתו הקלינית של התובע נמצאה צלקת ניתוחית תת לסתית באורך של כ- 10 ס"מ שהיא שטחית אך נראית לעין ורגישה למישוש. נקבע כי בהתאם לתקנות המל"ל, ממצא זה מקנה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%, לפי ממוצע הנכויות בסעיפים 75(2)(א) ו-(ב) לתקנות.

13.תחום הכירורגיה הפלסטית

בחוות דעתו מיום 3.3.2016 ציין פרופ' מלר כי פציעתו של התובע בתאונה גרמה לו פגיעה רב מערכתית, כולל פציעות בעור הפנים, הזרועות, החזה והעכוזים. צוין כי חלק מהטיפולים הרפואיים להם נדרש התובע היו חודרניים, כך שהן הפציעה והן הניתוחים הותירו צלקות בפניו, בצווארו ובגופו.

לגבי הצלקות שנותרו במועד עריכת חוות הדעת, כשלוש וחצי שנים לאחר הפציעה, צוין כי אין סבירות שישתנו בעתיד, והן מקנות לתובע נכות צמיתה בעיקר במשמעות האסתטית. חריגה בכך הצלקת בשכם שמאל, שבהיותה היפרטרופית היא מוכרת ברפואה כגורמת גרד שמתעצם בתנאי חום ולחות, ובכך קיימת בה גם נכות פיסית. עוד צוין כי שתיים מהצלקות, ניתן לשפר משמעותית בניתוח פלסטי פשוט: את הצלקת הקשתית שבפסגת הצוואר ניתן לכרות ועל ידי כך לצמצם את רוחבה ולבטל את העדר השיעור שבה. את הצלקת השקועה שבבסיס הצוואר ניתן לכרות ולתפור מחדש כך שהשקע ייעלם. נאמר כי ניתן לבצע את שני הניתוחים הללו בהרדמה מקומית וללא אשפוז, בכל חדר ניתוח של מרפאה פלסטית במערכת הרפואה הציבורית.

לסיכום, קבע פרופ' מלר כי נכותו הצמיתה של התובע במישור הכירורגיה הפלסטית הנה כדלקמן:

13.115% נכות אסתטית צמיתה על בסיס ממוצע הסעיפים 75(2)(ב) ו- 75(2)(ג) לתקנות, בגין הצלקות במצח ובצוואר. הודגש כי נכות זו כוללת גם את הצלקת הניתוחית התת-לסתית אליה התייחס פרופ' לאופר בחוות דעתו, ואין מקום לכפל נכויות בעניינה. עוד נאמר כי ניתוחים מוצלחים של הצלקות בצוואר, כפי שצוין לעיל, עשויים להפחית את הנכות שבפנים ובצוואר לשיעור של 10%.

13.215% נכות צמיתה על בסיס ממוצע הסעיפים 75(1)(ב) ו- 75(1)(ג) לתקנות, בגין הצלקות בשכם ובגפה העליונה משמאל, וזאת במשמעות פיסית (גרד) ואסתטית גם יחד. נקבע עוד כי שאר הצלקות בירך הימנית ובעכוזים תואמות את הגדרתה של תקנה 75(1)(א) לתקנות, והן אינן מקנות נכות.

14.התחום הפסיכיאטרי

בחוות דעתה מיום 20.3.2016 ציינה ד"ר שיינקמן כי בבדיקתו, גילה התובע התמצאות תקינה בכל המובנים, חשיבתו מעט איטית, אפקט דיספורי ומצב רוח ירוד. התובע העלה מחשבות אובדניות אך שלל כוונות קונקרטיות וניכר כי הוא סובל מסף גירוי נמוך, תסכול וחוסר בטחון.

ד"ר שיינקמן מצאה כי בעקבות התאונה התפתחו אצל התובע סימפטומים של הפרעה נפשית, כאשר חלק מן הסימפטומים כלולים בנכות הנוירולוגית עם אבחנה של מצב לאחר חבלת ראש (הפרעות התנהגות, עצבנות, סף גירוי נמוך, לביליות אפקטיבית וירידה קוגניטיבית). בנוסף, קיימת אצל התובע תגובה דכאונית חרדתית מסוג MIXED ANXIETY DEPRESSIVE DISORDER כתוצאה מפגיעה גופנית קשה. נכותו הנפשית הצמיתה של התובע, כתוצאה מהתאונה, הועמדה על שיעור 20% לפי סעיף 34(ב)(3) לתקנות.

השגות התובע על קביעות המומחים

15.התובע הלין על קביעותיהם של ד"ר נורמן ופרופ' לאופר.

15.1במישור האורתופדי, טען התובע כי בשים לב לממצאי הבדיקה האורתופדית אותה עבר, היה על ד"ר נורמן לקבוע שיעורי נכות גבוהים יותר. זאת, נוכח חומרת הפגיעה ממנה סבל, מורכבותה והשלכותיה. לטענת התובע ד"ר נורמן קיפח אותו בקביעת הנכויות הרפואיות ומצבו "לא זכה להתייחסות רצינית".

דין טענה זו להידחות. חוות דעתו של ד"ר נורמן מפורטת, סדורה ומנומקת היטב ולא מצאתי כל מקום לסטות הימנה. בהקשר זה אין לי אלא להפנות למושכלות ראשונים לפיהם יאמץ בית המשפט, ככלל, מסקנותיו של מומחה שמונה מטעמו, למעט במקרים בהם קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ע"א 5509/09מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה, פסקה 14 (23.2.2014)). כך למשל כאשר מתברר שהתשתית העובדתית עליה נשענת חוות הדעת אינה מהימנה (ע"א 9598/05פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007)). בענייננו, לא הצביע התובע על נסיבות חריגות או טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מחוות דעתו של ד"ר נורמן.

יתר על כן, התובע נמנע מלחקור את המומחה על ממצאיו וקביעותיו. חזקה עליו שאם סבר שיש בטענותיו כדי לערעור את חוות דעתו של ד"ר נורמן, היה מעמת אותו עימן ומנסה לחלץ מפיו דברים שיתמכו בהשגותיו (ראו: יעקב קדמיעל הראיות, חלק רביעי, 1952 (2009); ע"א 2160/90רז נ' לאץ, פ''ד מז(5) 170, פסקה 7). משבחר שלא לעשות כן, איני רואה כל מקום לקבל טענותיו בעניין זה.

15.2התובע חלק אף על שיעור הנכות שקבע פרופ' לאופר במישור הפה והלסת, בציינו כי הוועדה הרפואית מטעם המל"ל העמידה את נכותו בגין השברים בלסתות על שיעור 30%.

אף טענה זו דינה להידחות.

בהתאם לסעיף 6א לחוק הפלת"ד, בתביעה המוגשת לפי חוק זה תקבע נכותו של הנפגע על פי חוות דעתם של רופאים שמונו על ידי בית המשפט, בכפוף לסייג המצויבסעיף 6בלחוק הפלת"ד שאינו חל בענייננו. לכך אוסיף כי שיקולי המל"ל, בבואו להכריע בתביעה לנכות כללית המוגשת לו, אינם חופפים בהכרח את שיקולי המומחה המתמנה בתביעה לפי חוק הפלת"ד, באשר בתביעה לנכות כללית אין המל"ל נדרש להתייחס כלל לסוגיית הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות (ראו:רע"א 2687/14פלוני נ' פלוני(13.7.2014)). בכל מקרה, משמונה מומחה מטעם בית המשפט, אין להידרש לדרגת הנכות שנקבעה על ידי המל"ל.

התובע הלין גם על כך שבחוות דעתו של פרופ' לאופר לא הייתה כל התייחסות לנושא החסר התחושתי בפנים, כפי שאובחן בבדיקתו של פרופ' ירניצקי.

אף טענה זו דינה להידחות. ראשית, דומה כי בקביעתו של פרופ' ירניצקי את שיעור הנכות הנוירולוגית שנותרה אצל התובע, הוא לקח בחשבון גם נושא זה של חסר תחושתי בפנים. שנית, הדברים שנאמרו לעיל לגבי ההימנעות מחקירת המומחה על קביעותיו וממצאיו יפים גם כאן. בשים לב לבחירת התובע שלא לחקור את פרופ' לאופר, איני רואה כל מקום לקבל השגותיו לגבי חוות דעתו.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע

16.בהתאם לחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט כפי שפורטו לעיל, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על שיעור 72.98%, ובמעוגל 73%. יצוין כי במסגרת החישוב לא שוקללה הנכות בשיעור 5% בתחום פה ולסת, בגין הצלקת התת לסתית, שכן זו נכללה ונטמעה בנכות שנקבעה על ידי פרופ' מלר בתחום הכירורגיה הפלסטית.

נכותו התפקודית של התובע

17.     לטענת התובע, מכלול נכויותיו גרם לפגיעה קשה ביותר בתפקודו ובכושרו לשוב לעבוד ולתפקד בחיי היומיום, ולכן הוא סבור כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 100%.

18.      ב"כ קרנית בדעה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בהרבה מזו הרפואית, וכי יש להעמידה לכל היותר על שיעור 40%. לטענת קרנית, הנכות בגין הצלקות בשיעור 28% והנכות בתחום א.א.ג בגין טנטון ובגין שינוי קל בצורת האף, כמו גם הנכות בגין שבר קל שהתרפא - הן נכויות שנעדרות כל משמעות תפקודית. בנוסף, הגם שהנכויות בתחום הקוגניטיבי והנפשי נקבעו על בסיס סעיפים שונים בתקנות, הרי שבאופן מעשי מדובר בליקויים החופפים בחלקם. קרנית הדגישה כי מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי התובע מנהל אורח חיים תקין ועצמאי, וכי לכל הדעות הוא מסוגל להשתלב בעבודה מותאמת.

19.ב"כ הנתבע והצדדים השלישיים ביקש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור מרבי של 30%. לטענת הנתבע לנכות שנקבעה לתובע בתחום הפה והלסת אין כל משמעות תפקודית וכך גם לגבי הנכות האסתטית בתחום הכירורגיה הפלסטית. לעניין הנכות הנפשית הפנה ב"כ הנתבע לנאמר בחוות דעתה של המומחית ד"ר שיינקמן בכל הנוגע לספק באמינות טענותיו של התובע לגבי סיוטי לילה הקשורים בתאונה, וזאת נוכח דבריו כי הוא אינו זוכר את התאונה כלל.

20.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ושקלתי את מכלול הנסיבות, ראיתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור 68%. בכך למעשה, הופחתה הנכות האסתטית בשיעור 15% שנקבעה בגין הצלקות במצח ובצוואר וכן הצלקת התת לסתית, שאין להן כל משמעות תפקודית.

ככלל, משקפת הנכות התפקודית את מידת ההשפעה של הנזק הרפואי על תפקודו של הניזוק בחיי היום-יום ומידת ההגבלה שנגרמה לו. הגם שפעמים רבות שיעור הנכות הרפואית ושיעור הנכות התפקודית יהיו זהים, הפסיקה מכירה במצבים בהם לא מתקיימת חפיפה בין השניים. כך למשל נאמר בע"א 2577/14 ‏ ‏פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.2015):

"אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה... המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת לעיתים באופן בלתי אמצעי ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן 'מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד'".

21.לתובע נגרמה פגיעה רב מערכתית ונכותו התפקודית היא משמעותית. מדובר בפגיעת ראש שהובילה לירידה בתפקוד הקוגניטיבי ומוגבלות ניכרת בתפקוד היומיומי. בנוסף, סובל התובע ממגבלה בתנועת הכתף, הפרעה בתפקוד הירך הימנית, טנטון תמידי והפרעה בנשימה אפית. מרביתן של הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע על ידי המומחים נושאות אופי תפקודי ועלולות לפגוע בכושרו לעסוק הן בעבודות הכרוכות במאמץ פיזי והן בעיסוקים הדורשים ריכוז מנטלי.

22.      אין בידי לקבל את טענת התובע כי נכותו התפקודית גבוהה מהנכות הרפואית שנקבעה לו והיא עומדת על שיעור של 100%.

ניכר היה כי בשלב שמיעת הראיות בשאלת הנזק, התאמץ התובע להעצים את מצוקתו ומגבלותיו בצורה מלאכותית, מבוימת ובלתי משכנעת. זאת להבדיל מעדותו בפניי כששאלת החבות עמדה על הפרק, שאז היתה עדותו סדורה וקוהרנטית. יוער כי גם המומחים הרפואיים שבדקו את התובע, הביעו ספקנות לגבי האותנטיות של תלונותיו. כך ציינה ד"ר שיינקמן את הספק שהתעורר בלבה לגבי אמינות תלונותיו של התובע לגבי סיוטי לילה הקשורים לתאונה. זאת, נוכח העובדה שהתובע אינו זוכר כלל את התאונה ולא ברור איך הוא רואה אותה בסיוטיו. גם פרופ' ירניצקי שבדק את התובע, ציין בין היתר כי אבחן אצלו "קושי קל בעקב בצד אגודל, שנראה בעיקר תיאטרלי" (ההדגשה אינה במקור - א.ט).

אני מאמין כי הפגיעות שנגרמו לתובע בעקבות התאונה השפיעו על מהלך חייו ועל תפקודו היומיומי. יחד עם זאת, איני מקבל את הטענה כי נזקיו הובילו לסיכול כל אפשרות תפקודית ותעסוקתית. בהקשר זה אציין כי גם קודם לתאונה לא התאפיין התובע ביציבות תעסוקתית ותפקודית, שכן מעדותו בפניי עלה כי לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים הוא עסק בגידול בעלי חיים ובהמשך החל ללמוד במכללת רופין במגמת בעלי חיים. עוד בטרם סיים את לימודיו, נסע התובע לירדן ללימודי טכנאות שיניים. אלא שגם שם לא סיים את לימודיו וחזר לארץ כעבור שנה, והחל ללמוד שוב במכללת רופין במגמת מכונאות רכב. במקביל רכש התובע משאית והחל לעבוד בהובלת פירות וירקות.

23.יחד עם זאת, איני מקבל גם את טענת הנתבעים לפיה נכותו התפקודית של התובע קטנה באופן ניכר מנכותו הרפואית. הנכות הרפואית בגין הצלקות בשכם ובגפה העליונה בשיעור 15% אינה נכות אסתטית בלבד אלא נושאת אופי תפקודי, מאחר ומדובר בצלקות הגורמות לגרד המתעצם בתנאים אקלימיים של חום ולחות. בכך היא עשויה להשליך על תפקודו של התובע וכושרו התעסוקתי.

24.     בשקלול הגורמים המפורטים לעיל, אני סבור כי לבד מהנכות האסתטית בשיעור 15% בגין צלקות במצח ובצוואה והצלקת התת לסתית שנותרה אצל התובע, כל יתר הנכויות הן תפקודיות במהותן. לפיכך, ראיתי לקבוע את נכותו התפקודית של התובע על שיעור 68% כפי שצוין לעיל.

הפסדי השתכרות לעבר

25.      לצורך חישוב הפיצוי בגין ראש נזק זה, יש לקבוע תחילה את בסיס ההשתכרות של התובע עובר לתאונה.

לטענת התובע, יש לחשב את הפסד שכרו לעבר לפי רמת הכנסה של 12,000 ₪ לחודש. נטען, כי אמנם משכורתו הממוצעת עובר לתאונה הייתה נמוכה יותר, ואולם, בשים לב לגילו הצעיר, הכנסתו הייתה משתפרת באופן ניכר והוא היה מטפח את עסקו עד שהיה מגיע לרמת הכנסה חודשית של 15,000 ₪ נטו.

          הנתבעת טענה מנגד כי בסיס ההשתכרות של התובע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעבר, כפי שעולה משומות המס שהוצגו, אינו עולה על 5,000 ₪.

26.במחלוקת זו שהתגלעה בין הצדדים, דעתי קרובה יותר לזו של הנתבעת. התובע הציג נתוני שכר המתייחסים לחמש השנים שקדמו לתאונה. בין השנים 2011-2008 עבד התובע כחקלאי עצמאי והשכר החודשי הממוצע שלו באותן שנים עמד על כ-5,000 ₪ ברוטו (2008- 6,200 ₪; 2009- 7,600 ₪; 2010- 5,800 ₪; 2011- 0 ₪). במרץ 2012 הקים התובע עסק עצמאי של הובלת מוצרי חקלאות. בארבע החודשים שקדמו לתאונה (מרץ-יולי 2012) הוא הרויח סך חודשי של כ- 3,200 ₪ בממוצע.

27.בנסיבות, סבורני כי יש לערוך חלוקה דיפרנציאלית של בסיס השכר לגבי העבר, לפי תקופות. בשנה הראשונה שאחרי התאונה יש להעמיד את שכרו של התובע ע"ס 5,000 ₪. אין חולק שבמהלך תקופה זו היה התובע באי כושר מלא.

בתקופה שחלפה לאחר מכן ועד היום (85 חודשים) ניתן להניח כי שכרו של התובע היה עולה באופן הדרגתי, וכממוצע אני נכון להעמיד את בסיס השכר לתקופה זו על סך של 7,000 ₪.

לפיכך, חישוב הפסד ההשתכרות לעבר הנו כדלקמן:

5,000 ₪ X 100% X 12 חודשים = 60,000 ₪.

7,000 ₪ X 68% X 85 חודשים = 404,600 ₪.

28.    יוצא על כן כי הפסד השתכרותו של התובע לתקופת העבר עומד על סך כולל של 464,600 ₪.

הפסדי כושר השתכרות לעתיד

29.     במועד התאונה היה התובע כאמור כבן 24. כפי שפורט לעיל לא התאפיין התובע ביציבות תעסוקתית או לימודית לאחר שסיים את ליומדיו התיכוניים. חרף כך, הוא הציג, לדבריו נתונים המלמדים על נחישות, חריצות, התמדה ופוטנציאל לרמת השתכרות גבוהה שיש בהם כדי להוביל, לשיטתו, לחישוב הפסד השתכרותו לעתיד לפי 1.5 מהשכר הממוצע במשק.

30.הנתבעת מצדה סבורה כי יש להעמיד את שכרו של התובע, לצורך חישוב הפסדיו לעתיד, על סך 6,000 ש"ח. הנתבעת ציינה כי סכום זה מיטיב עם התובע שכן בבסיסו גלומה ההנחה לעבודה רווחית, זמינה ורצופה למשך עשרות שנים, שלא אפיינה את עברו התעסוקתי. בהקשר זה צוין כי היו תקופות בהן לא השתכר התובע כלל. כך, בשנת 2011 ובחודשים ינואר - פברואר 2012, וכי היו תקופות בהן שכרו עמד על סכומים נמוכים כמו למשל בחודשים מרץ-יולי 2012 שאז השתכר סך 3,200 ₪ לחודש בממוצע.

31.      כפי שציינתי, התובע השתכר בשנות עבודתו סך של כ- 5,000 ₪ לחודש בממוצע. יחד עם זאת, בשים לב לגילו הצעיר ונוכח הרושם המתקבל כי מדובר באדם נמרץ שהחל לעבוד בגיל צעיר, יש ליתן ביטוי לאפשרות שהכנסתו הייתה גדלה עם השנים. בנסיבות אלה יש לחשב את בסיס השכר בהתאם לנתונים הקיימים לגבי התובע ולצד זאת לשקף סיכוי של עליה עתידית בהכנסתו. יפים לעניין זה הדברים שנאמרובע"א 1249/04רבאח אדהם נ' רבאח רביע(8.11.2006):

"אכן, "הדרך הנכונה לחשב את צעדיו של אדם לאור התנהגותו בעבר" (ע"א 470/64 גוזלן נ' שמש, פ"ד כ(1) 458, 463 (השופט קיסטר)), אולם ניסיון החיים מלמד, כי ניסיון וותק בעבודה גורמים במקרים רבים לקידום בתפקוד ובהכנסה (ראוע"א 3719/01עבדאללה נ' פקר פלדה בע"מ (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - אור); ראו גם ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה 5, 2003) 99 - 103 והאסמכתאות דשם). נוכח גילו הצעיר של המערער בעת התאונה ונוכח היותו אדם נמרץ, שעסק בשתי עבודות, יהיה זה לא נכון להתעלם מהסיכוי שהכנסתו היתה גדלה עם השנים, וצדק בית המשפט המחוזי עת שיקף סיכוי זה, במידה מסוימת ולא מופרזת, בחישוב משכורתו העתידית".

32.בשקלול נתוני השכלתו של התובע, שלא סיים אף אחד מהמקצועות אותם החל ללמוד, יחד עם השתכרותו עד כה והשכר הממוצע במשק, שעומד כיום על סך 11,495 ₪, ראיתי להעמיד את בסיס שכרו לעתיד על סך של 10,500 ₪לחודש (9,690 ₪ נטו).

33.התובע כיום בן 32, ובהיותו עצמאי נותרו לו כ- 38 שנות עבודה עד לגיל הפרישה, זאת בהתאם לחזקות שהתגבשו בפסיקה בעניין גיל הפרישה לעובדים עצמאיים, העומד על 70 שנים (ראו: ע"א 8488/08 ‏עזבון המנוחה רוננה סושרד ז"ל נ' מדינת ישראל -משטרת ישראל (5.6.2012)).

לפיכך, הפסד ההשתכרות לעתיד של התובע הנו סך 1,787,307 ₪ לפי החישוב הבא:

9,690 ₪X68%X 271.248 (מקדם היוון עד הגיעו לגיל 70) = 1,787,307 ₪.

כאב וסבל

34.נוכח שיעור נכותו, גילו ותקופת אשפוזו, זכאי התובע לפיצוי בעבור כאב וסבל בסך של 154,615 ₪.

פנסיה וזכויות סוציאליות

35.התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי עבור הפסדי הפנסיה בעבר ובעתיד בשיעור של 12.5% מהשכר. הנתבעת מצדה טענה, כי התובע עבד כעצמאי ומשכך הוא אחראי לבצע הפרשות פנסיוניות עבור עצמו מתוך שכרו, כך שממילא אין מקום לדרישה לפיצוי נוסף בגין ראש נזק זה. יחד עם זאת, נכונה הנתבעת לפנים משורת הדין להציע פיצוי בראש נזק זה בסך 50,000 ₪.

36.חיוב עצמאים בהפרשה לקופת פנסיה מתוך הכנסתם, נקבע בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), תשע"ז-2016. סעיף 3(א) לחוק הנ"ל קובע כי עצמאי יפקיד תשלומים לקופת גמל לקצבה בשל הכנסה חייבת בהפקדה, בשנת מס, על פי השיעורים שנקבעו בחוק.

37.התובע עבד אמנם פרק זמן קצר מאוד כעצמאי קודם להתרחשות התאונה. יחד עם זאת, נוכח גילו הצעיר וחריצותו, אני נכון להניח כי היה ממשיך בעבודתו כעצמאי, דואג לפתח את העסק שהקים ומפריש את ההפרשות המתחייבות. אלא שאותן הפרשות היו יורדות מהכנסתו, ועל כן לו היה מקום לחשב את הפסד הזכויות הפנסיוניות של התובע ולפצותו בגין כך, היה צריך במקביל להפחית את הכנסתו החודשית. נראה כי בסופו של דבר התוצאה היתה מתאזנת, ולכן אין מקום לפסוק בראש נזק זה כל פיצוי.

הואיל וקרנית הסכימה לפצות את התובע, לפנים משורת הדין, בסכום גלובלי בסך 50,000 ₪, בגין הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות, אעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות

38.התובע העריך את ההוצאות שנגרמו לו בעבר, בעקבות התאונה, בסכום של 3,000 ₪ לחודש למשך 3 שנים לאחר התאונה, ובסכום חודשי של 1,800 ₪ למשך 5 שנים נוספות, ובסך הכל 216,000 ₪. נוסף להוצאות בגין נסיעות, מוצרים רפואיים וטיפול נפשי, טען התובע כי בעקבות התאונה הוא משתמש בקנביס רפואי, שעלותו היא 1,000 ₪ לחודש. לעניין זה הוצג מסמך מרופא פסיכיאטר שהמליץ על שימוש בקנביס וכן רשיון זמני מאת משרד הבריאות להחזקה ושימוש בסם זה.

עוד הפנה התובע לאמור בחוות דעתו של פרופ' מלר שציין כי ייתכן ובעתיד יהיה התובע זקוק להתערבות כירורגית נוספת, להוצאת פלטות המתכת והברגים מהלסתות, שעלותה בשוק הפרטי תסתכם בסך 14,000 ₪. בנוסף, טען התובע כי למשך כל חייו הוא יזדקק לרכישת תרופות ובכלל זה קנביס, וכן לטיפולים רפואיים, נפשיים, נסיעות, שירותי מין ועוד, והעריכן בסך כולל של 616,000 ₪.

הנתבעת מצדה טוענת, כי יש להעמיד את הפיצוי ברכיב ההוצאות לעבר ולעתיד על סך של 15,000 ₪ לכל היותר.

39.אפתח בהוצאות הרפואיות לתקופת העבר. ההלכה היא כי נזקים מיוחדים יש להוכיח באמצעות ראיות: "באותם המקרים, בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי" (ע"א 648/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מה(2) 793 וכן ע"א 9474/03‏ ‏יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא, פ''ד סא(3) 603 (2006)).

התובע העריך, כאמור, את הפסדיו בראש נזק זה בסך של 216,000 ₪. אלא שהקבלות אותן הציג אינן תומכות בסכום זה, ואף לא בסכום קרוב. מרבית ההוצאות שנתמכו במסמכים הן על סכומים נמוכים יחסית, בגין חניה בבית חולים, תדלוק וכיו"ב. כן הוצגו קבלות בגין ייעוץ פסיכיאטרי בסכום כולל של 1,400 ₪, וקבלה אחת ויחידה של רכישת קנביס רפואי בסך 1,076 ₪ מיום 29.6.2020. אין הדבר מהווה ראיה לרכישת התרופה מדי חודש כפי שציין התובע. נוכח זאת, אפסוק את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה יחד עם הפיצוי בגין ההוצאות הרפואיות לעתיד, באופן גלובלי.

40.בחוות דעת המומחים לא הומלץ על טיפולים עתידיים, למעט בתחום הכירורגיה הפלסטית. לעניין זה ציין פרופ' לאופר כי ייתכן והתובע יידרש לניתוח בעלות של 14,000 ₪ בשוק הפרטי. ראשית, לא ברור אם התובע אכן יזדקק להליך זה אם לאו, ושנית, צרכיו הרפואיים ממילא מכוסים במסגרת קופת החולים בה הינו חבר מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (ור' בעניין זה ע"א 6881/95 ו- 5557/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא(2) 724). לא הוצגה כל ראיה או אסמכתא לכך שהתובע יזדקק לטיפול שאינו מכוסה במסגרת סל הבריאות באופן מלא או חלקי, כגון קנאביס רפואי. המומחים שמונו על ידי בית המשפט לא המליצו על שימוש בקנאביס רפואי, והרופא שייעץ לתובע לעשות כן, כלל לא הובא לעדות. בנסיבות, לא הוברר עד תום הצורך של התובע בקנאביס, באיזו תדירות ולאיזה פרק זמן.

41.על אף האמור, אני נכון להניח כי התובע יידרש להוצאות שונות כגון טיפול נפשי, רכישת תרופות וקנאביס רפואי מעת לעת. באף אחת מחוות הדעת הרפואיות שהוגשו לא נאמר כי התובע סובל מבעיה בתפקוד המיני וכי הוא זקוק לשירותי מין, מה גם שהתובע נישא בינתיים ואף נולדו לו ילדים. לפיכך, לא מצאתי לכלול רכיב זה בהערכת הוצאותיו העתידיות.

בשקלול כל הנתונים הצריכים לעניין כמפורט לעיל, אני רואה להעריך את ההפסדים בראש נזק זה, לעבר ולעתיד בסך של60,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

42.בסיכומיו, ציין ב"כ התובע כך: "התובע שוחרר מביה"ח כשהוא סיעודי, משולל יכולת ללכת באופן עצמאי, ועקב הפגיעה בשתי ידיו ובכתפיים, ידיו לא היו תפקודיות ולכן הוא היה סיעודי לחלוטין ונזקק לעזרה מלאה בהלבשה, בהפשטה, בהנעלה, באכילה, ובהכנת אוכל, במקלחת ובשירותים וברחצה והוא נזקק להשגחה צמודה ומתמדת. כל בני המשפחה גויסו לטפל בתובע ולסעוד אותו וסיפקו לו עזרה רבה וחריגה ואחד מאחיו עזב את כל עבודתו ונטש כל פעילות אחרת בחיים ונצמד אליו". ביחס לעתיד נטען כי התובע יזדקק לעזרה במשך כל חייו בכל הפעולות הפיזיות הדורשות הרמת משאות, הליכה או עמידה ממושכים כגון בקניות, ניהול משק הבית, והצורך בעזרה יגבר ככל שגילו יתקדם. עוד נאמר כי הוא יזדקק לעזרה בניידות ולנהג מלווה.

43.הנתבעת מצדה טענה כי פגיעתו של התובע לא הצדיקה עזרת הזולת החורגת מתחום העזרה הניתנת על ידי בני משפחה. נטען כי עזרה זו הניתנת בידי בני משפחה היא עזרה רגילה ושגרתית ולפיכך אינה ברת פיצוי. אי לזאת סבורה הנתבעת כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בסך 25,000 ₪ לתקופת העבר, בגין תקופת ההחלמה בחודשים שלאחר התאונה, ואילו לגבי עזרת צד ג' לעתיד, אין מקום לפסוק כל פיצוי, שכן בהתחשב בטיב נכותו, יכול התובע להסתדר בכוחות עצמו מבלי שיזדקק לכל סיוע בעתיד.

44.אין חולק כי התובע לא נדרש לעזרת צד ג' בשכר. יחד עם זאת, ברי כי לפחות בתקופת אשפוזו הממושך, לרבות בהליכי השיקום בבית החולים לוינשטיין הוא נזקק לעזרה מוגברת, אשר ניתנה לו על ידי בני משפחתו. גם לאחר ששוחרר מבית החולים לוינשטיין ביום 6.9.2012 המשיך התובע בהליך השיקומי במסגרת אשפוז יומי ונדרש לליווי של בני משפחתו.

בנסיבות, אני סבור כי ראוי לקבוע סכום גלובאלי בגין עזרת צד ג' לעבר, בסך 50,000 ₪.

45.אשר לעזרה בעתיד, הרי שלתמונה העגומה אותה הציג ב"כ התובע לא נמצאו תימוכין במסמכים הרפואיים ובחוות הדעת שהוגשו. התובע סובל אמנם ממגבלות כאלו ואחרות בתנועות הכתף והירך, אך לא מדובר במגבלות המסכלות את תפקודו בחיי היומיום.

במכתב השחרור מבית החולים לוינשטיין מיום 9.9.2012 צוין כי התובע "זקוק להשגחה עד עזרה קלה בADL אוכל בכוחות עצמו זקוק להכנת והגשת אוכל, מעברים עצמאי ניידות עצמאי" וכן: "עצמאי בלבוש ואכילה. זקוק להשגחה ברחצה". יש להניח כי עם השלמת הליכי השיקום, מצבו של התובע השתפר אף יותר. לכן ספק בעיניי באם הוא יזדקק לסיוע משמעותי ואינטנסיבי בביצוע הפעולות היומיומיות. יחד עם זאת, ברי כי נוכח נכותו התפקודית הוא יידרש לעזרה מסוימת בביצוע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי מוגבר.

בהתייחס לצורך בנהג מלווה, הרי שהתובע הודה בעדותו בפניי כי הוא נוהג ברכב בעצמו (עמ' 105 לפרוטוקול, ש' 1). רשיון הנהיגה שלו אמנם הותלה, אך כפי העולה ממכתב המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות, הטעם לכך נעוץ בעובדה שהתובע החל בהליך בדיקות בשנת 2013 אך לא סיים אותו ועל כן הותלה רישיונו.

בשקלול מקבץ האמור, ונוכח העזרה המוגבלת לה יידרש התובע בעתיד, אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה באופן גלובלי בסכום של100,000₪.

46.סיכום נזקי התובע:

להלן סיכום נזקי התובע בהתאם לראשי הנזק שפורטו לעיל:

הפסד השתכרות בעבר464,600 ₪

הפסדי שכר לעתיד1,787,307 ₪

כאב וסבל154,615 ₪

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים50,000 ₪           

הוצאות רפואיות (עבר ועתיד)                          60,000 ₪

עזרת צד ג' בעבר50,000 ₪

עזרת צד ג' לעתיד100,000 ₪

_________________________

סה"כ2,666,522 ₪

47.     מתוך הסכום האמור יש לנכות את תגמולי המל"ל בהתאם לחוות הדעת האקטוארית מיום 19.5.2020 נ/3/3) בסך 1,372,228 ₪.

לא מצאתי לקבל את עמדת המל"ל לפיה יש לקבוע את שיעור ההיוון על 2% תחת 3%. בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (8.8.2019) נקבע כי שיעור ההיוון של פיצויים בתביעות נזקי גוף ימשיך לעמוד על 3%. נאמר כי "שיעור זה מגלם תשואה שניתנת להשגה, בסבירות גבוהה, באמצעות השקעה בסיכון נמוך של כספי הפיצוי, לתקופה ממושכת ותוך שמירה על אפשרות לנזילות חלקית בהתאם לצרכי הניזוק כפי שנקבעו בפסק הדין. יש לקוות כי המחוקק יפעל בנושא בהקדם ויקבע הסדר ברור שיכלול גם מנגנון עדכון לריבית ההיוון, אם בהתאם להמלצות ועדת קמיניץ ואם בדרך אחרת. עד להכרעת המחוקק יעמוד שיעור ההיוון על כנו, אלא אם יוכח שינוי על פי הפרמטר שנקבע בדוח ועדת קמיניץ (כאמור לעיל בפסקה 47). כדי לספק מסלול חלופי ו"בטוח" לניזוקים, המדינה הודיעה כי תפעל לפתח אפשרות השקעה שתניב לניזוק תשלום חודשי (אנונה), ועל כך יש לברך".

      באותו פסק דין הביע בית המשפט אף את עמדתו לגבי הפער בין ריבית ההיוון בנזיקין לבין הריבית הנגזרת מתקנות ההיוון של המל"ל בציינו כי "הפער בין ריבית ההיוון בנזיקין לבין ריבית הניכוי (שנגזרת מתקנות ההיוון של המל"ל) אינו ראוי ומוביל לתוצאות בעייתיות. ועדת קמיניץ המליצה לשנות את התקנות כך ששיעור ההיוון יחזור ל-3%. אפשרות אחרת היא להותיר את מסקנות ועדת וינוגרד על כנה אך לגבי הריבית לצורך היוון קצבאות נכי עבודה, להבדיל מהריבית לצורך תביעת השיבוב, מה שמצריך תיקון של תקנות ההיוון לשם ניתוק הקשר בין שתי סוגיות אלה, ויש לקוות כי הדבר ייעשה במהרה. בתקופת הביניים, תעמוד בתוקף הסכמת הצדדים לנכות את סכומי הגמלאות לפי ריבית היוון של 3%".

48.סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,294,294 ₪ וכן הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

49.בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשפות את המל"ל בגין כל התגמולים שהלה שילם וישלם לתובע בסך 1,372,228 ₪ וכן הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

50.אני מחייב את הנתבעים 1- 3 (צדי ג') לשפות את קרנית (המודיעה) במלוא הסכומים שתשלם לשני התובעים. בנוסף, ישלמו הנתבעים הנ"ל לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

כלל הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ג אלול תש"פ, 02 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.