פלוני נ' פלונית

• בקשת רשות הערעור שלפניי נחלקת לשניים:

           ראשית, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' ש' שילה והשופטות מ' נד"ב וה' עובדיה) בעמ"ש 26815-10-13 מיום 6.10.14, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ח' שירה) בתמ"ש 34441-01-10 מיום 12.8.13 (להלן הבקשה הראשונה). עניינה של בקשה זו בסוגיית משמורת בנותיהן הקטינות של המבקש והמשיבה (להלן יחד בני הזוג), וכן באיזון המשאבים ביניהם אגב פרידתם.

           שנית, בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט) ברמ"ש 26827-09-14 מיום 6.10.14, בו נדחתה בקשת המבקש לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ח' שירה) בתמ"ש 34441-01-10 מיום 25.8.14 (להלן הבקשה השניה). עיקר עניינה של בקשה זו בקביעה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה בסוגיית המשמורת, שבית המשפט המחוזי לא מצא לשנותה.

רקע – הבקשה הראשונה

• ביום 12.8.13 פסק כאמור בית המשפט לענייני משפחה בשתי סוגיות: האחת, משמורת בנותיהן של בני הזוג. השניה, חלוקת הרכוש בין בני הזוג, ובעיקר בית מגוריהם בכרכור, אשר אמנם נרשם על שמם בחלקים שוים, אולם המבקש השקיע כנטען סכום כסף רב יותר ברכישתו.

           אשר למשמורת פסק בית המשפט, כי יש להעניק משמורת קבועה על הילדות בידי המשיבה, תוך קביעת הסדרי ראיה לאב. בית המשפט פסק לעניין זה בהתאם לתסקיר העובדת הסוציאלית מטעם יחידת הסיוע; זו לא התרשמה לחיוב מן המבקש, לאחר שתקף את המשיבה מילולית והשפיל אותה בנוכחות העובדת הסוציאלית; ומנגד התרשמה לחיוב מן האם ומגילוי הבנה ממשית לצרכי הבנות על-ידיה. בנוסף לכך, בית המשפט מינה מומחה לאיין מסוגלות הורית, אשר הגיע למסקנות דומות, וגם בכך היה כדי לבסס את קביעתו כאמור. בית המשפט הוסיף וציין, כי חרף חוות הדעת הלא חיוביות לגביו, התעקש המבקש כי האם אינה כשירה לגדל את הבנות ולכן יש להעניק לו משמורת מלאה; זאת אף שלא היה לכך, כאמור, ביסוס בחוות הדעת המקצועיות.

           אשר לבית מגוריהם של בני הזוג, בית המשפט נתן דעתו לטענת המבקש לפיה יש לחרוג בחלוקת שווי הנכס מן הכלל המעוגן בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, לפיו יש לערוך איזון שוה בין בני הזוג בחלוקת המשאבים; את הטענה השתית על סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר חריגה מאיזון שוויוני בנסיבות מיוחדות. בית המשפט קבע לעניין זה, כי ענייננו אינו בגדר נסיבות מיוחדות, כיון שעל פי ההלכה הפסוקה בתחום זה, כאשר נרשם נכס במשותף בחלקים שוים, אין מקום לבחון את טענת מי מהצדדים לפיה השקיע סכום גבוה יותר ברכישתו, שכן הרישום הוא המכריע.

• ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. לעניין המשמורת, פירט בית המשפט את עמדותיהם של אנשי המקצוע וקבע כי בית המשפט לענייני משפחה פסק בהתאם להן, וזאת על בסיס ההלכה לפיה בשאלות הנוגעות לטובת הילד הכלל הוא שבית המשפט יסמוך ידיו על גורמי המקצוע, למעט לנוכח טעמים כבדים לנהוג אחרת, שלא נמצאו בענייננו; ומכאן כי אין מקום להתערב בקביעה זו. אשר לחלוקת הנכס, נקבע כי גם לעניין זה אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט לענייני משפחה, אשר פסק בהתאם לעובדות המקרה וההלכה הקובעת, כאמור, כי פירוק נכס הרשום באופן שוה על שם צדדים, ייעשה באופן שויוני ומבלי להידרש לבחינת ההשקעה הראשונית המדויקת של מי מן הרשומים.

רקע – הבקשה השניה