פלוני נ' פלוני ואח'

1. אב החליט להעניק במתנה לבנו חלקת קרקע. לצורך מימוש ההתחייבות חתם האב, בין היתר, על ייפוי כוח בלתי חוזר. לימים נמלך האב בדעתו וביקש לחזור בו מהתחייבותו, כפי רשותו בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). האם רשאי האב לחזור בו מן ההתחייבות או שמא ייפוי הכוח הבלתי חוזר מלמד כי ויתר על רשות זו? זו השאלה המתעוררת במקרה זה.

העובדות בתמצית

2. המשיב 1 הוא אביו של המבקש (בהתאמה להלן: האב והבן). ביום 6.1.2012 חתם האב על תצהיר שלפיו הוא נותן במתנה לבן חלק מחלקה שבבעלותו (להלן: תצהיר המתנה). בד בבד חתם האב על ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך מימוש ההתחייבות.

3. בתצהיר המתנה נכתב כי ניתנת לבן חלקה במתנה; כי להבטחת העברת המתנה על שמו של הבן נחתם גם ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתו; כי עם החתימה מועברת החזקה לידי הבן; וכי האב שומר על זכותו לבטל את המתנה - ובלשון התצהיר: "אני שומר על זכותי לבטל את המתנה בהתאם לזכות המוענקת לי בחוק המתנה תשכ"ב-1962 [צ"ל התשכ"ח-1968, מ.מ], ובהתקיים התנאים המזכים אותי לכך, ובמיוחד אם ישנה בני [שמו של הבן, מ.מ] התנהגותו כלפיי ויתנהג כלפיי התנהגות מחפירה, התנהגות לרעה, יתעמר בי ולא יכבד אותי". עסקת המתנה דווחה לרשויות המס, אך לא הושלמה ברישום.

4. ביום 24.6.2012, בחלוף כחצי שנה, הגיש האב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שבה דרש לבטל את התחייבותו לתת מתנה לבנו, וכן לבטל שלוש עסקאות מתנה נוספות שנערכו עם שלושת בניו האחרים. במסגרת הליך גישור הגיעו האב ושלושת הבנים האחרים להסכמות במסגרתן בוטלו עסקאות המתנה, אך הבן - המבקש כאן - לא הסכים לכך, ומכאן שתביעת האב נגדו התבררה לגופה.

פסקי הדין

5. בבית המשפט לענייני משפחה חזית המחלוקת הייתה רחבה ונדונו שאלות החורגות מגדרי השאלה המתעוררת בבקשה זו. בסופו של דבר הוכרעה התביעה לטובת הבן. האב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובדיון בערעור הצטמצמה חזית המחלוקת לשאלה אחת - האם במתן ייפוי הכוח הבלתי חוזר ויתר האב על רשותו לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה.

6. בית המשפט המחוזי (מפי השופט ע' טאהא ובהסכמת סגנית הנשיא א' הלמן והשופטת ר' גלפז מוקדי) הכריע לטובת האב. בפסק דין מנומק היטב, קבע בית המשפט כי על פי הפסיקה שעסקה בנושא, באופן רגיל ובהעדר ראיות סותרות יש לראות בייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור על זכות החזרה של נותן המתנה. אשר לנסיבות המקרה דנן, נקבע כי תצהיר המתנה קובע באופן מפורש כי האב שומר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה. מכאן הסיק בית המשפט כי מטרתו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר הייתה העברת הזכויות בחלקה על שם הבן, הא ותו לא; ולא ניתן לראות בו משום ויתור על זכות החזרה.

7. כלפי פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. בבקשה נטען כי יש מקום ליתן רשות ערעור במקרה זה משני טעמים. טעם אחד הוא, כי בית המשפט המחוזי סטה מההלכה הפסוקה, או יצק לתוכה תוכן חדש, בקבעו כי לייפוי הכוח הבלתי חוזר אין כל משקל בשל האמור בתצהיר המתנה. נטען כי על פי הפסיקה, ייפוי כוח בלתי חוזר מהווה ויתור על זכות החזרה הקבועה בסעיף 5(ב) לחוק. והטעם השני הוא, כי בית המשפט המחוזי התעלם מהמשטר החוזי החל על עסקת המתנה, ובפרט מחובת תום הלב החלה על האב, חובה אותה הפר.

דיון והכרעה

8. סעיף 5 לחוק עוסק ב"התחייבות לתת מתנה", וזו לשונו:

5. (א)     התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב)     כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג)     מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן.

9. ענייננו הוא בסעיף קטן (ב) העוסק בזכותו של נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו. זכות זו כפופה לשני סייגים. האחד, כי מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות. והשני, כי נותן המתנה לא ויתר על זכותו לחזור בו מן ההתחייבות בכתב.

10. בפסיקתו של בית משפט זה נדונה לא אחת השאלה האם ייפוי כוח בלתי חוזר שנתן נותן המתנה למקבלהּ מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה מההתחייבות. בע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987) נדונה לראשונה שאלה זו, ושלושת השופטים שישבו בדין נחלקו בדעותיהם. השופטת נתניהו קבעה כי ככלל אין לראות בייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור על זכות החזרה, שכן ייפוי כוח אינו אלא מכשיר למימוש המתנה, ואם העסקה שעומדת ביסודו כבר לא תקפה, אין מניעה לבטלו. לעומתה, קבעה המשנה לנשיא בן-פורת כי ככלל יש לראות בייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור על זכות החזרה, אך ייתכנו נסיבות יוצאות דופן או הוראה בגוף ייפוי הכוח שיובילו למסקנה שהוא לא מהווה ויתור. השופט בך הצטרף בעיקרון לעמדתה של המשנה לנשיא, והדגיש כי לגישתו ניתן לראות בייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור על זכות החזרה, אך אין בקיומו של ייפוי כוח כאמור משום מסקנה קונקלוסיבית, וייתכן מצב שבו ייפוי הכוח הבלתי חוזר אינו מלמד על ויתור על זכות החזרה.

11. מאז פסק דין זה, שבה ונדונה השאלה בפסיקתו של בית משפט זה מספר פעמים, וגם מלומדים שונים הביעו דעתם. כך, בע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מה(5) 410 (1991) (להלן: ענין טוקאן) הביע השופט מצא את דעתו לפיה ייפוי כוח בלתי חוזר מלמד ככלל על ויתורו של נותן המתנה על זכות החזרה, כדעתה של המשנה לנשיא בן-פורת בענין סעתי. עם זאת, הבהיר כי היה מצטרף לעמדתה של השופטת נתניהו לפיה אין להסיק מייפוי הכוח ויתור על זכות החזרה "אילו - זולת ייפוי הכוח - הקפידו הצדדים לערוך גם מסמך הקובע את תנאי עיסקת היסוד, שייפוי הכוח נועד לשרתה". וכן: "אילו נערך מסמך, זולת ייפוי הכוח, הרי שאלת יצירתה של התחייבות לתת מתנה, ושאלת ויתורה של המשיבה לחזור בה מן המתנה, בגדר סעיף 5(ב) לחוק, היו טעונות הכרעה על-פי האמור באותו מסמך, ולא על-פי האמור בייפוי הכוח"(שם, בעמ' 432). יצוין כי באותו ענין ישבו בדין גם השופטת נתניהו והשופט בך אשר חזרו על עמדותיהם כפי שהובעו בענין סעתי.

12. בע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199 (1996) קבע בית המשפט, בעקבות דעות השופטים בן-פורת, בך ומצא בענין סעתי ובענין טוקאן, כי יש בחתימת ייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור בכתב על זכות החזרה "באין כל ראיות שתסתורנה את הכוונה המשתמעת מייפוי הכוח..." (שם, בעמ' 206). קיימים כמובן פסקי דין נוספים שעסקו בסוגיה, ברוח דומה, אך לצרכינו די לנו בכך.

13. כאמור, גם מלומדים שונים הביעו את דעתם בסוגיה, ואף שקיימים ניואנסים מסוימים ביניהם ובדברי הביקורת השונים שהפנו כלפי עמדה זו או אחרת שנשמעה בפסיקה, נראה שניתן לסכם את עמדת כולם כעמדתם של המשנה לנשיא בן-פורת והשופט בך בענין סעתי (שכמובן גם בין עמדות אלה ניתן למצוא הבדלים, ואף נראה שלא כל המלומדים תמימי דעים לגבי מהי עמדתו של כל אחד מהם; אך נראה שמדובר בהבדלים של דגש ומשקל לכל היותר, ולא של מהות) - דהיינו, כי ייפוי כוח בלתי חוזר מלמד, ככלל ובהעדר ראיות אחרות, על כוונתו של נותן המתנה לוותר על זכות החזרה מהתחייבותו, אך ניתן להפריך זאת על ידי ראיות אחרות (ג' טדסקי "הרשאה בלתי-הדירה לביצוע מתנה לאדם שלישי" משפטים י"ט 205 217-214 (1989); מ' א' ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח-1968 377-366 ובפרט 375 (מהדורה שניה, 1996); ד' פרידמן ונ' כהן חוזים א 487-485 (1991)).

14. הנה כי כן, נראה שניתן לקבוע כי הדעה הדומיננטית בפסיקה ובספרות היא, כי ייפוי כוח בלתי חוזר אכן מהווה, ככלל ובהעדר ראיות אחרות, משום ראיה לוויתור של נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו, זכות המוקנית לו בסעיף 5(ב) לחוק.

15. על רקע האמור, נקל לראות כי טענתו העיקרית של הבן לפיה בית המשפט המחוזי סטה מההלכה הפסוקה או יצר הלכה חדשה, אין לה בסיס, ומשכך ברי כי אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי לא קבע כי קיומו של ייפוי כוח בלתי חוזר אינו מהווה אינדיקציה לוויתור של נותן מתנה על זכות החזרה, כנטען בבקשה. בית המשפט קבע - ביישמו את ההלכה שהשתרשה - כי במקרה הספציפי, תצהיר המתנה מלמד על כך שהאב לא התכוון לוותר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו, חרף חתימתו על ייפוי כוח בלתי חוזר. קביעה זו הולכת בתלם ההלכה הפסוקה כאמור.

16. גם הטענה השנייה, לפיה בית המשפט התעלם כביכול מהמשטר החוזי ובפרט מחובת תום הלב החלה על הצדדים גם בעסקת מתנה, אין לה בסיס והיא לא מצדיקה מתן רשות ערעור. זכות החזרה של נותן מתנה, כל עוד לא הושלמה המתנה, אינה מוגבלת לטעמים מסוימים: "לשונו של החוק ברורה ואינה מותירה סימני שאלה באשר לכוונתו. המחוקק ביקש לשייר בידי נותן המתנה את הכוח לחזור בו מהתחייבותו (בסייגים המנויים בסעיף) כל עוד לא הושלמה המתנה, יהיו הטעמים שבשלהם לא הושלמה ההקניה אשר יהיו, ואפילו הם 'פורמאליים' או 'טכניים'" (ע"א 2839/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184, 194 (1992)). מכאן שרשאי היה אב לפעול כפי שפעל, ועמידתו על זכותו איננה כשלעצמה נוגדת את עקרון תום הלב (שם).

17. מן הטעמים המפורטים לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י' באב התשע"ז (‏2.8.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   17047780_B02.doc   אב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il