האם חבלה שנגרמה למערער באירוע מסויים במסגרת שירות קבע במשמר הגבול, מהווה "חבלת שירות", כמשמעה בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (להלן – "חוק הנכים").
זוהי השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה.
כללי
- המערער הוא לוחם במשמר הגבול, ששירת שנים רבות ביחידת "המסתערבים", ואשר במועד האירוע מושא הערעור היה במעמד של משרת קבע.
- ביום 8.10.17 נחבל המערער בראשו במסגרת שירותו, עת יצא מכלי רכב ממוגן.
לגרסת המערער, האירוע התרחש במהלך פעולה למעצר מבוקש בכפר "עין יברוד".
- על רקע זה הגיש המערער, במהלך שנת 2018, תביעה להכרת זכות מכוח חוק הנכים.
ביום 28.10.18 דחה המשיב את התביעה, בנמקו כי מדובר במחלה ולא בחבלה, אשר אינה עונה על הגדרת "מחלת שירות" לפי חוק הנכים.
- בהמשך הדברים הגיש המערער בקשה למתן החלטה חדשה, תוך שהוא מבהיר כי מדובר בחבלה ולא במחלה, ומציג תצהיר של הלוחם א.ב. ביחס לנסיבות האירוע.
- ביום 16.6.19 דחה המשיב, בשנית, את תביעתו של המערער, תוך שהוא מנמק כדלקמן:
"על פי תיקון מספר 29 לחוק הנכים...חוק הנכים יחול על חבלה של משרת קבע רק אם אירעה בפעילות או באימון לפעילות כאמור או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי/בטחוני.
על פי הנתונים שבידינו לרבות מסמכי הבקשה שהוגשו על ידך, החבלה שנגרמה לך אינה עונה להגדרה זו.
לאור האמור בקשתך להכרה נדחית על הסף."
- על ההחלטה הנ"ל מונח הערעור שלפנינו.
- המערער סבור כי המשיב שגה, משום שהחבלה נגרמה לו במהלך פעילות מבצעית, ולחילופין במסגרת אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות צבאי/בטחוני.
להודעת הערעור צירף המערער את התצהיר של א.ב. הנ"ל, וכן תצהיר של ניצב יעקב שבתאי (מפקד משמר הגבול) אשר פירט אודות פרשנות המונח "פעילות מבצעית", ותצהיר של א.ד., ששירת בתפקידי פיקוד ביחידות מסתערבים, ואשר פירט אף הוא אודות המונח "פעילות מבצעית".
- בכתב התשובה ציין המשיב כי התביעה נדחתה על הסף, מבלי שתיבחן לגופה (הן בפן העובדתי והן בפן הרפואי), משום שלא הונחה תשתית מספקת לתחולת חוק הנכים ביחס לאירוע.
המשיב הוסיף כי האירוע עצמו מוכחש, וכי בכל מקרה אין המדובר בחבלת שירות, וזאת בשים לב לתיקון מס' 29 לחוק הנכים, אשר ביקש לצמצם את תחולת החוק על משרתי הקבע, כאשר האירוע אינו עונה על אף אחת מהחלופות המצוינות בהגדרת "חבלת שירות".
- ביום 6.8.20 התקיימה בפנינו ישיבה מקדמית, בה חידדו הצדדים את טיעוניהם.
ב"כ המשיב הדגישה, כי נסיבות האירוע לא נבחנו, משום שהתביעה נדחתה על הסף, בשים לב לכך שהנסיבות המתוארות מפי המערער אינן מהוות, מבחינה משפטית, "חבלת שירות".
בתום הישיבה הורינו לצדדים על הגשת סיכומי טענות בכתב.
- בסיכומיו טען המערער כי המשיב אינו יכול להכחיש את נסיבות האירוע, אשר נתמכו בתצהירים ובמסמכים שהונחו בפני המשיב עובר למתן ההחלטה, כאשר המשיב בחר במסגרת הערעור שלא לחקור את המצהירים.
אשר לסוגיה המשפטית של היות האירוע "חבלת שירות", סבר המערער כי גם לאור תיקון 29 האירוע הנדון נכנס בגדר אחת החלופות של חבלת שירות, הן זו המתייחסת לפעילות מבצעית, והן זו המתייחסת לאירוע ייחודי למסגרת הצבאית.
- המשיב חזר בסיכומיו על עמדתו לפיה בכל מקרה האירוע אינו מהווה חבלת שירות.
לשיטת המשיב, מתיאור המערער עצמו עולה כי האירוע התרחש עוד טרם תחילת הפעילות, ובמסגרת פעולה מקדמית, כך שאין המדובר באירוע שהתרחש במהלך פעילות מבצעית.
המשיב סבור כי גם החלופה של אירוע ייחודי למסגרת צבאית אינה מתקיימת, שכן מדובר בפעולה של יציאה מרכב, אשר אינה ייחודית למסגרת הצבאית.
המשיב ביקש לאמץ את פרשנותו בשים לב לתכלית החקיקתי של תיקון מס' 29, אשר ביקש לצמצמם את תחולת חוק הנכים ביחס למשרתי הקבע.
- לאחר הגשת סיכומיו ביקש המשיב להפנות לפסק דין שניתן ע"י ועדת ערר בהליך אחר (ע"נ 35382-06-19), ממנו הוא ביקש לגזור גזרה שווה למקרה שלפנינו.
הבקשה הועברה לתגובת המערער, אשר התייחס לאותו פסק דין.
דיון והכרעה
- לאחר שקילת טענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להתקבל.
נסיבות האירוע
- לטענת המערער, בתאריך הנדון הוא השתתף באירוע למעצר מבוקש בכפר "עין יברוד".
המערער טען כי על פי תכנון מוקדם, הכוח שהוקצה למבצע פוצל לשני כוחות משנה – "כוח סמוי" שאמור לבצע את פעולת המעצר עצמה, וכוח גלוי, המתמקם בקרבת מקום ומסייע בחילוץ הכוח הסמוי לאחר ביצוע המעצר, ככל שהכוח הסמוי נחשף.
המערער נמנה על הכוח הגלוי, ושימש בתפקיד נהג, כאשר הכוח יצא לנקודת היערכות שנקבעה מראש והתמקם שם, ביחד עם לוחמים וכלי רכב ממוגנים נוספים.
לאחר ההגעה לנקודת ההיערכות, בדק המערער ציוד שהיה מונח במושב האחורי, וכשיצא מהרכב נחבט ראשו במסגרת העליונה של דלת הרכב.
המערער המשיך את השתתפותו במבצע, ואולם בהמשך הוא סבל מכאבי ראש עזים, אשר בימים שלאחר מכן באו לידי ביטוי בסחרחורות ובפרכוסים, עד אשר הצריך הדבר אשפוז בבית חולים, שם אובחן אצל המערער דימום "סב-דוראלי".
- עובדות אלה נתמכות בתצהיר של הלוחם א.ב., אשר השתתף במבצע, היה נוכח במקום האירוע, וראה את המתרחש (סעיפים 4 עד 6 לתצהירו של הנ"ל, נספח ב' לערעור).
- המשיב טען בפנינו כי נסיבות האירוע כלל לא נבחנו, ומשכך הוא לא קבע מסמרות בנדון, והוא אף הכחיש בהליך זה את התרחשותו.
אין בידינו לקבל גישה זו.
- אכן, החלטה של המשיב שלא להכיר באירוע כחבלת שירות לפי סעיף 1 לחוק הנכים, מובילה לכך שהמשיב אינו ממשיך לבחון את התביעה לגופה, לרבות בשאלה האם נותרה לתובע "נכות" כהגדרתה בחוק, והאם מתקיים קשר סיבתי בין נכות זו לבין האירוע.
ברם, על מנת לבחון האם אירוע מסויים נכנס לגדר "חבלת שירות", חובה על המשיב לבחון האם התקיימו כל יסודות ההגדרה של חבלת שירות, לרבות בפן העובדתי שלה.
כך למשל, אם תובע טוען שהוא נפגע בפעילות מבצעית, על המשיב לבחון, בפן העובדתי, האם אכן התקיימה פעילות מבצעית במהלכה נפגע התובע כנטען על ידו.
- במקרה הנדון טען המערער בתביעה שהגיש בפני המשיב כי הוא נפגע בפעילות מבצעית, ותמך את טענתו בתצהיר של הלוחם א.ב.
המשיב דחה את התביעה בנמקו כי החבלה שנגרמה למערער אינה עונה על הגדרה זו, וחזקה שהחלטה זו התקבלה לאחר בחינת מכלול ההיבטים של ההחלטה, לרבות ההיבט העובדתי.
בהינתן האמור, קשה לקבל את עמדת המשיב כפי שהוצגה לפנינו, לפיה ההיבט העובדתי של האירוע כלל לא נבחן, כאשר עמדה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם נימוקי ההחלטה מושא הערעור.
נוסף לכך, קשה להלום מצב בו המשיב בוחן אם אירוע מסויים מהווה "חבלת שירות"; דוחה אותו בפן המשפטי בלבד; ולאחר שהתובע מנהל הליך ערעור לפי החוק בו הוא מוכיח שפרשנות המשיב אינה נכונה; מתפנה המשיב לבחון את היסוד העובדתי של ההגדרה.
דרך התנהלות שכזו, אשר בוחנת את תחולת הגדרת "חבלת שירות" טיפין טיפין, אינה עולה בקנה אחד עם חובתו של המשיב, כרשות מנהלית, לפעול בסבירות.
- בהליך שלפנינו לא ביקש המשיב לחקור את א.ב., או את יתר המצהירים מטעם המערער (הגם שמצהירים אלה לא היו נוכחים באירוע ולא ראו את התרחשותו).
בהינתן כל האמור, וככל שתתקבל פרשנותו של המערער לפיה נסיבות האירוע המתוארות מפיו מהוות, בפן המשפטי, "חבלת שירות", המשיב אינו יכול עוד לחלוק על הגדרת האירוע כחבלת שירות במישור העובדתי של הדברים.
- אמור מעתה, יש לצאת מנקודת הנחה שהאירוע, לרבות נסיבות הרקע שלו, התרחש באופן שתואר ע"י המערער.
כעת נפנה לבחון האם נסיבות אלה עולות כדי "חבלת שירות".
כללי - תיקון 29 לחוק הנכים
- בשנת 2009 מונתה וועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס אורי גורן (להלן – "ועדת גורן"), בין היתר בכדי לבחון את אמות המידה להכרת זכות מכוח חוק הנכים, בשים לב לצרכי ייעול וחסכון במשאבי מערכת השיקום, תוך ניסיון ליצור אבחנה בין אלה שנפגעו במהלך שירותם מפעילת מבצעית לבין נפגעי אחרים.
על פי המצב המשפטי שחל באותו מועד, לצורך הכרה זכות לפי חוק הנכים נדרש שהפגיעה או המחלה נגרמו במהלך השירות, ונדרש קיום קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין השירות לבין החבלה או המחלה.
- ועדת גורן מצאה כי נפגעים קיבלו הכרת זכאות אף שתנאי שירותם או נסיבות פגיעתם היו בעלי מאפיינים "אזרחיים" במהותם, ללא הייחודיות המאפיינת מסגרת צבאית.
משכך סברה הוועדה שיש לבחון מחדש את אמות המידה להכרת זכות, והמליצה להוסיף לתנאי הזכאות דרישה לקיום מאפיין ייחודי של המסגרת הצבאית אשר תרם לפגיעה או למחלה, למעט ביחס לחיילים ששירתו בשירות סדיר או בשירות מילואים.
- בסופו של יום, בעקבות ועדת גורן תוקן סעיף 1 לחוק הנכים (תיקון מס' 29), כך שלשון הסעיף, בכל הנוגע להגדרת "נכות", היא כדלקמן:
"נכות" - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר כתוצאה של אחת מאלה:
- חבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע - חבלה כאמור שהיא חבלת שירות;
2.מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם ועניין חייל בשירות קבע - מחלת שירות או החמרת מחלת שירות שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו.
"חבלת שירות" הוגדרה לאחר התיקון כדלקמן:
"חבלת שירות" - חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי.
- ברי כי תיקון מספר 29 לחוק הנכים ביקש לצמצם את היקף הזכאות של חיילים המשרתים בשירות קבע.
בכל הנוגע לאירוע חבלתי, לא כל חבלה שאירעה בתקופת השירות ועקב השירות של משרת הקבע תוכר, אלא רק "חבלת שירות", המוגדרת כחבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע "שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי".
- הגדרת "חבלת שירות" מאפשרת שלוש חלופות שונות כשער כניסה למסגרת זו:
- החבלה נגרמה בפעילות מבצעית;
- החבלה נגרמה באימון לפעילות מבצעית;
- החבלה נגרמה באירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי".
- צודק המשיב בכך שתכלית תיקון מס' 29 היתה לצמצם את תחולת חוק הנכים ביחס למשרתי הקבע.
צמצמום זה נעשה ע"י הוספת דרישה להכרה בזכותם של משרתי הקבע, לצד הדרישות של קיום נכות עקב השירות הצבאי, אשר נוגעת לאופי האירוע או הפעילות בה עסקו.
הרקע לדברים היה שחוק הנכים הוביל לכך שאירועים בעלי אופי "אזרחי" גרידא הוכרו כאירועים מזכים, רק משום שנגרמו במהלך השירות הצבאי, אף שלא נשאו כל סממן צבאי/בטחוני.
והנה, בעוד שהמחוקק היה מוכן לקבל תוצאה זו ביחס לחיילים בשירות סדיר או חיילי מילואים (מטעמי מדיניות מובנים), הוא לא היה מוכן לקבלה ביחס לחיילי קבע, בין היתר בשים לב למשמעות הכלכלית שהיתה כרוכה בכך.
משכך הוחלט, כי רק אירועים בעלי זיקה מהותית למסגרת צבאית/ביטחונית יוכרו ביחס לחיילי קבע, בעוד שאירוע בעלי אופי אזרחי גרידא יוצאו מגדר תחולת החוק.
ככל שעסקינן בחבלת שירות, ברי כי אירוע המתרחש במהלך פעילות מבצעית או אימון לפעילות שכזו, קשור בטבורו, מבחינה מהותית, למסגרת הצבאית, ומשכך יש להכיר בו.
כך גם ביחס לאירוע שלא התרחש בפעילויות שכאלה, אך נושא בחובו סממן מהותי הקשור למסגרת הצבאית (וזו החלופה השלישית של ההגדרה).
- נקודה נוספת שראוי לשים אליה לב היא שהגדרת חבלת שירות יוצאת מנקודת הנחה, לפיה עצם החבלה במהלך פעילות מבצעית, יוצרת זיקה מהותית לשירות הצבאי/בטחוני.
ודוקו. לשון ההגדרה מתייחסת ל- "חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית", כאשר הדגש כאן, מבחינה לשונית, הוא על הדרישה ולפיה החבלה תיגרם במהלך הפעילות, מבלי להוסיף לכך דרישה של "עקב" הפעילות המבצעית.
רוצים לומר, מבחינה לשונית ההגדרה הסתפקה בכך שהחבלה תיגרם במהלך פעילות מבצעית, מתוך הנחה שדי בכך כדי להקנות לחבלה את אותה זיקה מהותית לשירות הצבאי, הנחוצה לצורך ההכרה בה כחבלת שירות.
- הנה כי כן, בעוד שחשוב לזכור את התכלית המצמצמת של תיקון מס' 29 בכל הנוגע להגדרת חבלת שירות, חשוב גם לזכור שבמקביל לה היתה תכלית מקיימת, זו הנוגעת לשלושת החלופות שהוכרו כחבלות מזכות, אשר המשותף להן הוא בחינת קיום זיקה מהותית בין האירוע לבין המסגרת הצבאית, להבדיל מאירוע בעל אופי אזרחי גרידא.
ומן הכלל אל הפרט
- בשים לב לאמור לעיל אנו סבורים כי האירוע מושא הערעור נופל, בראש ובראשונה, לגדר החלופה של "פעילות מבצעית".
- המערער נטל חלק בפעילות של מעצר מבוקש בשטחים, המהווה פעילות מבצעית מובהקת.
בכדי להוציא אל הפועל את הפעילות האמורה, היה על הכוח בו נטל חלק המערער להגיע לנקודה מסויימת ולהתמקם בה.
מדובר אפוא באחד משלבי הוצאתה אל הפועל של הפעילות המבצעית שתכליתה היה מעצר המבוקש.
הפעולה אותו עשה המערער בעת פגיעתו - יציאה מרכב ממוגן - התרחשה במהלך אחד משלבי הפעילות המבצעית האמורה, ומשכך היא התרחשה במהלך "פעילות מבצעית" כמשמעה בהגדרת "חבלת שירות".
כאמור, די בכך שהחבלה אירעה במהלך הפעילות המבצעית, כדי להקנות לה את הזיקה המהותית הנדרשת לצורך הכרה בה כחבלת שירות.
- המשיב התמקד בכך שהפעילות של מעצר המבוקש טרם התחילה בעת חבלתו של המערער, ומשכך לא ניתן לומר שהיא התרחשה במהלך פעילות מבצעית.
אין בידינו לקבל טיעון זה.
פעילות מבצעית, מעצם טבעה, יכולה לכלול מספר שלבי פעולה, המגיעים לשיא באירוע המהווה את "גרעין" הפעולה (במקרה זה פעולת מעצר המבוקש).
אין לומר שרק מה שנמצא בגרעין הפעולה מהווה את הפעולה עצמה, ופרשנות שכזו היא מלאכותית, לפחות באספקלריה של הגדרת "חבלת שירות".
אנו סבורים שגם שלבים הנמצאים מחוץ לאותו "גרעין", ואשר מהווים חלק בלתי נפרד מהפעלות המבצעית, נכנסים לגדר פעילות מבצעית לצורך הגדרת חבלת שירות.
ברי כי ככל שהשלבים מתרחקים, במישור הזמן והמקום, מאותו גרעין של פעולה, הולכת ונחלשת הזיקה המהותית שלהם לגרעין, וקשה יותר להכיר בהם כחלק מהפעולה.
עם זאת, הפעולה במקרה דנן, שהתבטאה בהגעת הכוח לנקודת ההתמקמות לצורך תמיכה בכוח הסמוי, הוא קרובה דיה לגרעין הפעולה, בכדי שלא לנתק את הזיקה המהותית בינה לבין הפעולה עצמה, לרבות בהיבט של הגדרת "חבלת שירות".
משכך, העובדה שהמערער נפגע עוד טרם התרחש גרעין הפעולה המבצעית (קרי מעצר המבוקש) אינה מנתקת את הזיקה המהותית בין הפעילות בה עסק המערער לבין פעולת המעצר.
- טענה נוספת שהיתה בפי המשיב היא שהמערער היה חלק מכוח החילוץ, אשר תפקידו היה לפעול רק במידת הנדרש, כאשר במועד החבלה הכוח כלל לא נדרש לפעולה כלשהי, ולא ביצע את הפעולה לשמה הוא נשלח.
גם בטענה זו לא מצאנו ממש.
פעילות מבצעית יכולה להיות בעלת פנים רבות, לעיתים בו זמנית.
כך היה במקרה שלפנינו, כאשר הפעילות הצריכה הפעלת שני כוחות, אחד שאמור לבצע את גרעין הפעולה (קרי המעצר), והשני אמור לסייע לאותו כוח, במידת הנדרש.
העובדה שחייל הנוטל חלק בפעילות מבצעית מוצב בתפקיד "גיבוי", אשר יכול לצאת אל הפועל אך גם יכול שלא, אינה מוציאה את תפקידו של אותו חייל מגדר הפעילות המבצעית גם אם הוא לא הגיע לכדי "ביצוע" תפקיד גיבוי אליו הוא שובץ, לפחות לא בהיבט של הגדרת "חבלת שירות" והמטרה מאחוריה.
אם אותו חייל נפגע בעת מילוי תפקיד "הגיבוי" שהוקצה לו, תפקיד שמהווה חלק אינטגרלי מהפעילות המבצעית, הרי שלצורך הגדרת "חבלת שירות" יש לראותו כמי שנפגע במהלך הפעילות המבצעית ובזיקה ישירה אליה, אף אם תפקידו לא הגיע לידי ביטוי מעשי בסופו של יום.
טול לדוגמה משימה בה נשלחים מטוסים של חיל האוויר לצורך ביצוע משימה במקום מרוחק, כאשר על הכוח נמנה מטוס תדלוק, שתפקידו לתדלק את מטוסי הקרב במידת הצורך.
אותו מטוס תדלוק נפגע מטיל שנורה לעברו, עוד לפני שהמטוס הספיק לעשות את פעולת התדלוק לשמה הוא נשלח.
היעלה על הדעת לטעון שחיילי קבע הנמצאים על מטוס התדלוק לא נפגעו במהלך "פעילות מבצעית", רק משום שפגיעתם התרחשה עוד טרם הגיעה לידי ביטוי הפעולה לשמה הם נשלחו?!
במקרה שלנו, העובדה שטרם הגיע העת לפעולת החילוץ לשמה הוצב הכוח עליו נמנה המערער, אינה מובילה למסקנה שהמערער לא נפגע במהלך פעילות מבצעית.
- מעבר לכך, גם אם תומר שהמערער לא נפגע במהלך "פעילות מבצעית", אנו סבורים שהמקרה הנדון עונה על החלופה השלישית, זו של חבלה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו הם ייחודיים לשירות הצבאי.
אכן, ברגע הפגיעה המערער יצא מרכב, וניתן להסתכל על פעולה זו, באופן מצומצם ונקודתי, כפעולה בעלת סממן "אזרחי".
ברם, לא ניתן לנתק את הפעולה הנדונה מהמכלול, והמכלול הוא שהמערער ביצע תפקיד של נהג ביחידת מסתערבים, עת נמנה על כוח שהתמקם לקראת פעולה מבצעית מובהקת, כאשר לאחר שהוא עצר את הרכב ובדק את הציוד שלו, נפנה לצאת מהרכב הממוגן ונפגע ממסגרת הדלת של הרכב.
בחינה של המכלול הנ"ל הופכת את האירוע בעקבותיו נפגע המערער, לכזה שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיות לשירות הצבאי, וגם מטעם זה יש להכיר באירוע חבלת שירות.
- ועוד אחרון, "ממעוף הציפור".
כאמור, תיקון מס' 29, שניתן בעקבות המלצת ועדת גורן, נועד לצמצם את תחולת החוק ביחס לאנשי קבע, ע"י הצבת מסנן הדורש זיקה מהותית למסגרת הצבאית, תוך סינון פעולות בעלות אופי אזרחי, אשר דומות יותר לתאונת עבודה (ולא בכדי הופנו אותם אנשי קבע שלא נכללו בחבלת שירות לאפיק של חוק הביטוח הלאומי).
דומה כי כאשר ביקש המחוקק לסנן אות אותם "אירועים אזרחיים" מתחולת החוק, לא מקרה כגון המקרה שלנו הוא שעמד לנגד עיניו.
קשה להלום שהמחוקק ראה בשוטר מג"ב שנמנה על כוח שנשלח לבצע פעולה מבצעית מובהקת, ואשר נפגע באחד מהשלבים הנחוצים לאותה פעולה, כמי שעוסק בפעילות אזרחית באופיה, וקשה להלום שהמחוקק ביקש להוציא את אותו חייל מגדר חוק הנכים.
המערער נמנה על יחידת מסתערבים; הוא הוצב בכוח שנועד לתמוך בכוח שביקש לבצע מעצר מבוקש; הכוח עליו נמנה המערער הגיע לנקודת התמקמות לקראת ביצוע פעולת המעצר; ותוך כדי כך הוא נפגע.
גם אם ניקח בחשבון את התכלית המצמצמת של תיקון מס' 29, עדיין מדובר במקרה אותו המחוקק, כך אנו סבורים, לא ביקש להוציא אל מגדר לחוק.
- לבסוף, לא מצאנו דמיון בין המקרה שבפנינו לבין המקרה שנדון בפסק הדין אליו הפנה המשיב (אשר בכל מקרה אינו מהווה הלכה מחייבת), ולא מצאנו בו כדי לשנות מהתוצאה אליה הגענו.
אותו פסק דין עסק בשוטר אשר השתתף בפעילות לאכיפת חוקי תנועה במחסום משטרתי, כאשר לאחר סיום פעילותו, הוא נחבל בדרכו חזרה לבסיס עת נפל מאופניים חשמליים.
מבלי לחוות דעה בשאלה האם אנו מסכימים לתוצאה אליה הגיע פסק הדין הנ"ל, הרי שאיננו סבורים כי המקרה שנדון בפסק הדין הנ"ל, אשר התייחס לאירוע שהתרחש לאחר שהסתיימה הפעילות אליה נשלח המערער, דומה למקרה שלנו, בה המערער נחבל במסגרת אחד משלביה של פעילות מבצעית, עוד טרם הגיעה הפעילות לכדי סיום.
סוף דבר
- נוכח האמור לעיל אנו סבורים כי האירוע מושא הערעור עונה על הגדרת "חבלת שירות".
משכך, על המשיב לבחון את התביעה לגופה, כשבנדון נבהיר כי בחינה זו אינה כוללת את בחינת המישור העובדתי של הגדרת "חבלת שירות", אשר המשיב אינו רשאי עוד לחלוק עליו, כמפורט לעיל.
- הערעור אפוא מתקבל.
- המשיב ישא בהוצאות המערער בגין הליך זה, בסכום כולל של 6,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"א, 10 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.
| |
|
|
|
|
|
אמיר סלאמה, שופט
יו"ר הוועדה
|
|
דר' אלכס קורת
חבר הוועדה
|
|
מר דוד לוקוב
חבר הוועדה
|