הנשיא סטיב אדלר
המערערים (להלן גם:
המאבטחים) היו מועסקים על ידי המשיבה מס' 1, אורטל שירותי כח אדם בע"מ (להלן:
אורטל) כמאבטחים במפעל של המשיבה 2 (להלן:
התעשייה האווירית).
ערעור זה נסוב על תביעתם להשוואת תנאיהם לאלה של עובדי התעשייה האווירית מכוח סעיף 13(א)
לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996
(להלן:
חוק קבלני כוח אדם או
החוק) וכן לחייב את אורטל לשלם להם בעבור זמן ההפסקות בנות חצי שעה ליום, אשר בעבורן לא שולם שכר.
תביעת המאבטחים נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו
ומכאן הערעור שלפנינו.
יצוין, כי תביעתו של המערער 1 (להלן:
מר גולדברג) לתשלום דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים התקבלה. עם זאת, בערעור שלפנינו טוען מר גולדברג כי יש להעלות את שיעורו של הסכום אשר נפסק לזכותו.
בפתח הדברים נדגיש, כי בהליך זה אין טענה, שאורטל מספקת שירותי אבטחה לתעשייה האווירית, קרי אין מחלוקת כי המדובר בהעסקה באמצעות קבלן כוח אדם, ולא במיקור חוץ של שירותים. על כן, הכרעתנו להלן יפה לעניין העסקת עובדים באמצעות חברת כוח אדם.
כמו כן, המאבטחים לא ערערו על קביעת בית הדין האזורי, כי הם אינם עובדים של התעשייה האווירית ובמסגרת ההליך שלפנינו, המאבטחים מכירים באורטל כמעסיקתם היחידה. על כן, אין אנו דנים בשאלה "מיהו המעסיק" במסגרת הכרעתנו זו.
העובדות הצריכות לעניין
[2] המערערים הועסקו בתקופות שונות, שאורכן נע בין 3 ל-8 שנים, בתפקידי אבטחה במפעל תעשיית מכשירים מדויקים (תמ"מ) של תעשייה האווירית ביהוד (להלן:
המפעל). במפעל מועסקים כ-500 עובדים.
במסגרת עבודתם, היה על המאבטחים לבצע סינון של הנכנסים בשער המפעל, לבדוק רכבים חשודים במגרש החניה, לבדוק אתראות שהתקבלו מעת לעת על נגיעות בגדר או מאחד מגלאי העשן הרבים הפזורים במפעל, להסתכל בטלוויזיה במעגל סגור ועוד.
במפעל ישנם מספר שערים, אחד הפעיל כל הזמן, אחר שנפתח בעת יציאת עובדים, ושער חירום, ועוד מעברים למפעל בת הצמוד למפעל תמ"מ. במשמרת בקר נכחו ארבעה מאבטחים, ובמשמרות צהריים וערב שלושה. זאת, כעובדי
אורטל, שהינה חברה למתן שירותי כוח אדם, המעסיקה כ-5000 עובדים במגוון תפקידים.
את שכר המאבטחים וזכויותיהם הסוציאליות, לרבות חופשה והבראה, שילמה אורטל, והיא זו אשר הופיעה כמעסיקה של המאבטחים בתלוש השכר.
המאבטחים גויסו על ידי אורטל, מילאו טופס פשוט במשרדי אורטל והופנו מיד לאחר מכן לראיון בתעשייה האווירית בה נדרשו למלא טופס נוסף, שלאחריו הופנו לסדרת ראיונות מטעמה, עברו סיווג בטחוני על ידה, ונבדקו במרפאה שבה.
העבודה בפועל נעשתה במתקני התעשייה האווירית, המאבטחים היו כפופים לקציני הביטחון מטעם התעשייה האווירית, לבשו בגדים הנושאים את התג שלה ונציגיה היו אמונים על שיבוצם לתפקידים השונים. כמו כן, דיווחי שעות הועברו דרך נציגי התעשייה האווירית, המאבטחים נשלחו למטווחים על ידי התעשייה האווירית, נשלחו לבדיקת פוליגרף על ידה ועברו קורס הכשרה פנימי מטעמה. כמו כן, ההסעות היו של התעשייה האווירית, העלאות השכר נעשו בהנחיה של התעשייה האווירית אל אורטל והציוד של המאבטחים סופק על ידי התעשייה האווירית.
עם זאת, אורטל היא זו אשר הגדירה את תנאי ההעסקה של המאבטחים ושילמה את שכרם. היא זו אשר פקחה על זכאותם לחופשות רגילות וחופשות מחלה והיא זו אשר היתה מוסמכת לפטרם או לשנות את הצבתם ולהעבירם לחצרי משתמש אחר. אלה מבין המאבטחים אשר קיבלו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, קיבלו אותם מאורטל.
למאבטחים ניתנה בכל יום הפסקה בת חצי שעה אשר בגינה קיזזה אורטל חצי שעה מתשלום שכרם. על פי קביעותיו העובדתיות של בית דין קמא, בחלק מתקופת העסקתם לא היו יכולים המאבטחים לצאת את שטח המפעל בזמן ההפסקה, אך הם כן היו יכולים לצאת את עמדת השמירה, לאכול בחדר האוכל, ולנוח בחדר מנוחה שהוקצה להם. כמו כן, ציוד האבטחה האישי היה לצד המאבטחים בזמן ההפסקה, והיו הפסקות בהן נדרשו המאבטחים לשוב לעמדת השמירה.
יוער, כי על פי ס
עיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן:
חוק שעות עבודה ומנוחה), המאבטחים היו זכאים בכל יום ל-15 דקות נוספות של הפסקה, מעבר לחצי שעה האמורה. אולם, משלא הועלתה כל טענה בנוגע לכך, הנחתנו היא כי הפסקה נוספת של 15 דקות ניתנה כדין, וכי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעניין קיזוז חצי שעה משכר המאבטחים, ולעניין זה בלבד.
הכרעת בית הדין האזורי
[3] בפסק דינו של בית הדין האזורי, נדחתה תביעת המערערים על כל רכיביה, למעט התביעה הפרטנית של מר גולדברג עליה נפרט בהמשך, ובתוך כך נפסק כדלקמן:
(א)
מיהו המעסיק? - אין לראות את התעשייה האווירית כמעסיקה של המאבטחים. כאמור, בערעור דנא, חזרו בהם המאבטחים מתביעתם זו, ואין הם מערערים נגד קביעה זו.