פס"ד בתביעת יועץ ליבוא רכב אישי מחו"ל כנגד המוסך המייבא והפנייה למשטרת ישראל לחקירת הארוע

תביעה כספית על סך 112,307 ש"ח להשבה ופיצוי נזקי הפרה שברקע לה עסקה לייבוא אישי של רכב מארצות-הברית לישראל.

א.   ההליך והצדדים לו

1.   התובע 1 (להלן חמו) מציג עצמו כבעל עסק לייעוץ ביבוא אישי של כלי-רכב לישראל [סע' 1 לכתב-התביעה, סע' 2 לתצהיר חמו ת/3].

2.   נתבעת 1 (להלן סומרום) היא חברה פרטית שפועלת בישראל ועיסוקה במכירת כלי-רכב. נתבע 2 (להלן הנתבע או השמשוני) הוא מנהלה של סומרום [סע' 6-5 לתצהיר השמשוני נ/1]. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלת טיב והיקף מעורבותה של סומרום ביבוא אישי של כלי-רכב לישראל.

3.   במועדים הרלוונטיים לעסקה הנדונה בהליך זה היה תובע 2 (להלן אילן) עורך-דין שביקש לייבא לישראל ביבוא אישי רכב מסוג טויוטה קאמרי היברידי (להלן הרכב) [סע' 2 לכתב-התביעה וסע' 3 לתצהיר אילן ת/5].

4.   כדי להוציא לפועל את יבוא הרכב לישראל נחתמו שלושה הסכמים: הסכם למתן שרותי יעוץ ביבוא אישי בין אילן לחמו (נספח א' ל- ת/3; להלן הסכם הייעוץ); הזמנה מס' 90501 ביחס לרכב, על-שם אילן, בין חמו לסומרום ( ת/4; להלן ההזמנה); והסכם שהוגדר כנספח להזמנה ונחתם אף הוא בין חמו לסומרום (חלק מ- ת/4; להלן  הנספח להזמנה). ההזמנה נושאת תאריך 30.4.2009; נטען שגם הסכם הייעוץ והנספח להזמנה נערכו בו ביום.

5.       מחירו הכולל של הרכב (לרבות מע"מ) ננקב בהזמנה בסך של 170,000 ש"ח. אין חולק על כך שלסומרום הועברה מקדמה בסך של 40,000 ש"ח על חשבון מחיר הרכב (להלן המקדמה). בסופו של יום לא יובא הרכב לישראל, אף לא רכב חלופי מאותו סוג עליו סיכמו הצדדים במועד מאוחר יותר. אשר למקדמה, היא לא הושבה לתובעים. בתאריך 9.9.2009 שיגר בא-כוחה של סומרום לחמו הודעה על ביטול ההסכם (להלן הודעת הביטול). מחלוקת ניטשה בשאלה על מה נסבה הודעת הביטול ואם היא ניתנה כדין או שמא היוותה היא עצמה הפרה של ההסכם בין הצדדים.כל אחד מהצדדים טען כנגד משנהו שעסקת הייבוא נכשלה בשל הפרה שהפר הצד האחר את חיוביו החוזיים בגדרה.

6.       התביעה הוגשה לתשלום סך 112,307 ש"ח (בערכי יום 24.11.2009) תוך הבחנה בין הסכום שנתבע על-ידי חמו לבין הסכום שתבע אילן. חמו תבע סך של 60,000 ש"ח שהורכב מהשבת המקדמה בסך 40,000 ש"ח, מפיצוי בסך 10,000 ש"ח שמבטא את העמלה לה היה זכאי מאילן בגין שירותי יעוץ שסיפק לפי הסכם הייעוץ, ומפיצוי בסך נוסף של 10,000 ש"ח בגין הוצאות וביטול זמן. אילן תבע סך של 52,307 ש"ח; סכום זה מבטא תוספת מכס שחלה על יבוא הרכב בשל עליית שיעור המכס בין מועד יבוא הרכב שלטענת התובעים נקבע בהזמנה לבין מועד הגשת ההליך (להלן תוספת המס). התביעה נגד הנתבע הוגשה בעילה של הרמת מסך; נטען שהוא הונה את התובעים וגזל את כספם תוך שהוא עושה שימוש באישיותה הנפרדת של סומרום [סע' 41 לכתב-התביעה].

7.       מנגד טענו הנתבעים שלאילן אינה עומדת עילת תביעה נגד הנתבעים או מי מהם; שחמו לבדו הוא שהתקשר בהסכם עם סומרום; וכי השמשוני פעל בכל הקשור לעסקה אך ורק בכשירותו כמנהל סומרום, באופן שאינו מקים עילה אישית נגדו. לגופו של עניין נטען כי חמו הוא שהכשיל את עסקת יבוא הרכב ובכך הסב לסומרום נזק כספי שהסתכם בסך של 41,122 ש"ח - סכום שעולה על המקדמה שנמסרה לסומרום במסגרת העסקה. הנתבעים הודיעו על קיזוז סכום זה מתביעתו של חמו נגדם. כלפי אילן נטען לקיזוז סך של 23,000 ש"ח שמקורו בהעמדת רכב מרצדס לשימוש אילן על-ידי סומרום ובהתנהלותו של אילן בכל הקשור לרכב זה, אשר הסבה נזק לסומרום.

ב.    השאלות במחלוקת

1.   למקרא כתב-התביעה נהיר וגלוי שההליך הושתת על עילה חוזית. נזקיהם הנטענים של התובעים תוארו כנזק שנובע מהפרת הסכם בידי הנתבעים [סע' 37 רישא לכתב-התביעה והרישא לסע' 38 ו-39]. גם בסעיף 40 לכתב-התביעה הוטעם כי " [...] הנתבעים הפרו את ההסכם שנכרת עימם, ועל כן חבים הם בחובת ההשבה ובפיצוי התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב ההפרה". מדובר בטרמינולוגיה חוזית מובהקת, פשוטה וברורה. על בסיס זה הוגשה התביעה ועל בסיס זה גם התבררה. לא היה צורך לציין את הדברים אלמלא הוגשו סיכומי התובעים בהתעלם מכתב-התביעה ומן העילה החוזית שביסודו, תוך שהם מסתמכים על עילות מדיני הנזיקין ומדיני עשיית עושר ולא במשפט; בתוך כך יחסו התובעים לנתבעים שלל עילות חדשות שזכרן לא בא בכתב-התביעה ובהן רשלנות, תרמיתוגרם הפרת החוזה [סע' 60-55 לסיכומי התובעים]. אין לכך כל יסוד ואין להתיר זאת בגדרו של ההליך דנן.

2.       על כתב-תביעה להכיל את הרצאת העובדות המהותיות אשר מקימות את העילה הנטענת ומהוות את התשתית העובדתית שעל-יסודה צומחת זכותו של התובע לסעד המבוקש. אכן, ברגיל אין תובע נדרש לצטט בכתב-טענותיו סעיפי חוק או להפנות אליהם אך עליו לפרש ברחל-בתך-הקטנה את העובדות שמקימות את עילתו. כך למשל אם נטענת העילה הקבועה בסע' 36-35 לפקודת הנזיקין נדרש התובע לציין במפורש שהנתבע התרשל, לנקוב במעשים ובמחדלים שבהם באה ההתרשלות לידי ביטוי ולהצביע על הנזק שנגרם מחמת ההתרשלות. בדומה, אם מבקש תובע סעד בהסתמך על עילת התרמית שבסעיף 56 לפקודת הנזיקין עליו להתכבד ולפרט את יסודותיה בגוף כתב-התביעה, קרי - כי הנתבע הציג עובדה מסוימת בידיעה שהיא כוזבת או באיזה מן המצבים הנפשיים המנויים בדין, כי הנתבע כיוון לכך שהתובע יפעל לפי המצג הכוזב, וכי התובע פעל על-פי המצג וסבל בשל כך חסרון כיס. בתוך כך נדרש התובע לצקת תוכן עובדתי, בגוף כתב-התביעה, אל תוך מסגרת העילה שמעמיד הדין - כל זאת בציון עובדות מהותיות. מדובר במושכלות יסוד ודומה שאין צורך להכביר על כך את הדיבור.

3.       בכתב-התביעה דנן פורטו אך ורק עובדות רלוונטיות לעילה חוזית ביחס לסומרום ולעילת הרמת מסך ביחס לנתבע. אין בו זכר למסכת עובדתית שתבסס עילת תביעה בנזיקין. הטענה לגזל הועלתה בהקשרה של עילת הרמת מסך שנטענה נגד השמשוני, כפי שעולה בבירור מניסוחו ותוכנו של סעיף 41 לכתב-התביעה. יסודותיה העובדתיים של עילת גזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין, לא בא זכרם בכתב-התביעה; לראיה, בסיכומי התובעים אין זכר לעילת הגזל.

4.       בקדם-המשפט הראשון שהתקיים בהליך עומתו התובעים ובא-כוחם עם מיגבלות כתב-התביעה, שהושתת כאמור על עילה חוזית ועילת הרמת מסך לבדן. התובעים בחרו להימנע מתיקון התובענה על דרך של צירוף עילות נוספות; תחת זאת השליכו יהבם על הצהרת בא-כוחם כי עילות אחרות שאינן תלויות בקיום חוזה ובהן עילות מדיני הנזיקין ומדיני עשיית עושר ולא במשפט אינן צריכות לבוא לידי ביטוי בכתב-התביעה על-מנת שהתובעים יוכלו להסתמך עליהן [עמ' 2 לפרוטוקול ש' 10-8]. הצהרה זו, בטעות יסודה. היא מתעלמת מן הכללים היסודיים שחלים על ניסוח כתב-טענות ומן ההבחנה המהותית בין אזכור סעיף חוק בכתב-התביעה, שברגיל איננו חובה, לבין פירוט העובדות שמקימות את עילת התביעה וממנו אין פטור [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 168-166, 177-176 (מהדורה שניה, 2008)].

כתב-התביעה גולל מסכת עובדתית בהקשרן של עילה חוזית (כלפי סומרום) ועילת הרמת מסך (כלפי השמשוני). על בסיס זה הובאו ראיות הצדדים בשלב הבירור העובדתי. מצד הנתבעים הועלתה התנגדות להרחבת חזית המחלוקת [עמ' 50 ש' 26]. אני קובעת אפוא שהעילות הללו הן העילות היחידות שעומדות לדיון והכרעה ואין מקום להידרש לעילות אחרות שלא נזכרו לראשונה אלא בסיכומיהם של התובעים.

5.       זה יהיה מהלך הדיון לשם הכרעה בשאלות השנויות בין הצדדים במחלוקת: תחילה תתואר המסכת ההסכמית בין הצדדים, טיבה ונפקותה; בתוך כך תבחן טענת התובעים כי ההסכם בין חמו לסומרום מקנה זכויות לאילן בגדרו של חוזה לטובת אדם שלישי ותידון טענת הנתבעים כי חמו שלח ידו בייבוא אישי של רכב עבור אחר שאסור על-פי דין. לאחר מכן יוקדש הדיון לחלוקת העבודה שנקבעה בהסכם בין חמו לסומרום ולאופן בו פעל כל אחד מהם בביצוע חיוביו; עוד תידון עליית המס והשפעתה על הסכמות הצדדים וחיוביהם, ותוכרע השאלה אם חטא מי מהצדדים בהפרת חיוב חוזי שנטל על עצמו ואם הודעת הביטול ששיגרה סומרום ניתנה כדין. בהמשךידונו הסעדים שנתבעו, כמו גם טענות הקיזוז שהעלו הנתבעים. לבסוף אעמוד על שאלת חבותו האישית של השמשוני.

6.       מצד התביעה העידו חמו ואביו מר קובי חמו (להלן קובי), אילן והמומחה מטעם התובעים מר עופר אטדגי. מן העבר השני של המתרס העיד השמשוני. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.

7.       אלו הן נקודות הציון העיקריות ב'חייה' של עסקת יבוא הרכב עד לביטולה בהודעתה של סומרום לחמו; הן אינן שנויות בין הצדדים במחלוקת ואף הוכחו כדבעי מתוך הראיות: ביום 27.4.2009 העביר הנתבע לחמו צילום רישיון של הרכב. ביום 30.4.2009 או בסמוך לכך נחתמו הסכם הייעוץ בין חמו לאילן וההזמנה והנספח לה בין חמו לבין סומרום. ביום 1.5.2009 העביר חמו לחשבון סומרום בבנק את המקדמה על-חשבון מחיר הרכב בסך של 40,000 ש"ח. רישיון יבוא לרכב המקורי התקבל ביום 11.8.2009 [עמ' 21 ש' 27-26]. בין לבין, לאחר כריתתם של ההסכמים שחולשים על העסקה ובטרם התקבל רישיון הרכב, עלה שיעור המכס שחל על יבוא הרכב לישראל; שיעור המכס השתנה בתאריך 1.8.2009 [עמ' 15 ש' 7-6]. בשלב זה עדיין לא הובא לישראל ולא שולח אליה הרכב שנדון בהזמנה (להלן הרכב המקורי). רישיון הייבוא לרכב המקורי הוצא לאחר שעלה שיעור המכס [עמ' 22 ש' 2-1, עמ' 24 ש' 7-4]. את המקדמה העביר הנתבע לספק סומרום בחו"ל רק ביום 27.8.2009. בתאריך 29.8.2009 התחוור שהרכב המקורי נמכר בחו"ל ימים אחדים טרם העברת המקדמה [עמ' 31 ש' 2-1]. במהלך חודש אוגוסט 2009 קיימו ביניהם הצדדים מספר פגישות שהניבו בסוף אוגוסט הסכמה כי יפעלו לייבוא רכב אחר מאותו סוג ובעל אותו מפרט, חלף הרכב המקורי שנמכר (להלן הרכב החלופי). בתאריך 9.9.2009 שיגרה סומרום לחמו הודעה המבטלת את ההסכם. התביעה הוגשה כחודשיים ומחצה לאחר מכן.

ג.    המסכת החוזית