פס"ד בתביעת פיצויים בגין הפרה של זכות מוסרית בעבודות צילום תביעה נגדית

לפני תביעת פיצויים בגין הפרה נטענת של זכות מוסרית בעבודות צילום ועיצוב (ת.א. 23976/07). ותביעה נגדית (ת.א. 34811/07) בשל פרסום כתבה כוזבת ללא הרשאה.

1.         התובע, שוקי קוק (להלן: "קוק") הינו בעלים של "סטודיו שוקי קוק" לצילום ועיצוב תדמיתי. "סודוך" היא רשת מזון מהיר המכינה סנדוויצ'ים וטוסטים, המונה 9 סניפים המנוהלים על ידי זכיינים (להלן: "סודוך"/ "הרשת"). הנתבע 2,  שלמה סלמן משה (להלן: "שלמה") הינו הבעלים של הרשת ובעל סימן המסחר הרשום "סודוך" שמספרו 164861 בסוג 43: שירותי מזון, מסעדות וקנטינות (להלן: "סימן המסחר"). הנתבע 1, עומר שמאי הכהן (להלן: "עומר") הינו אחד הזכיינים ומנהלם של 2 מסניפי הרשת.

2.         עומר הכיר את קוק מעיסוקו הקודם ברשת מזון אחרת, ופנה אליו על מנת שיכין עבור "סודוך" פלקטי תפריט לתלייה על קירות הסניפים השונים ופליירים לחלוקה. קוק הכין עבור הנתבעים פלקטים שונים ופליירים וקיבל התמורה בגינם, למעט חשבונית אחת בסכום של  2,596 ש"ח,בגין  4,000 פליירים שתמורתם לא שולמה.

3.         אין מחלוקת כי המגעים נוהלו בין קוק לבין עומר  מטעם הרשת. לגרסת הנתבעים, נפגש שלמה עם קוק פעם אחת, קודם שבוצעה עבודת הצילום הראשונה, על מנת שיסביר לו את צורתו של הפלקט המוזמן.

4.         לימים, הסתכסכו הצדדים וכשהחליטו הנתבעים להחליף את הפלקטים בשלטים קבועים ומוארים, לא פנו אל קוק אלא יצרו אותם בעצמם. לטענתם, פנו אל גרפיקאית שאת שירותיה שכרו ונתנו לה גם את צילומי קוק, שהזכויות בגינם שייכות להם. השלטים המוארים דומים לפלקטים שהוכנו על ידי קוק, למעט שינויים קלים, כגון החלפת גוון הרקע. בשלטים אלו, לא הופיע שמו של קוק.

5.         קוק הגיש תביעתו זו כנגד הנתבעים בטענה כי הפרו את התחייבותם, הרשומה על כל הצעת מחיר שהעביר אליהם, ליתן לו "קרדיט" עבור יצירתו. עוד טען כי גם ללא ההתחייבות החוזית, מכוח דיני זכויות היוצרים, מוגנות זכויותיו הקנייניות, הכלכליות והמוסריות כאחד.

6.         קוק צירף צילומי הפלקטים המוארים בשמונה סניפים, שני שלטים בכל סניף להראות כי הנתבעים הפרו את זכותו הקניינית 16 הפרות, ולפיכך קמה לו הזכות לפיצוי.

7.         הנתבעים טענו מנגד כי לא התחייבו ליתן קרדיט לקוק, וכי  האחרון לא הוכיח כל זכות מוסרית שבדין למתן קרדיט בפלקט תפריט. לחלופין טענו כי לא הוכחה כוונת הפרה - לכן לא מגיע לקוק כל פיצוי בשל כך. לחלופי חילופין נטען כי אם יקבע בכל זאת שהופרה זכות מוסרית של התובע, לכל היותר, היתה הפרה ב - 2 פלקטים ולא 16 הפרות, שהפיצוי בגינן, אם בכלל, צריך להיות מזערי.

8.         הנתבעים הגישו כנגד קוק תביעה נגדית בגין כתבה שפרסם באינטרנט בעת ששכרו את שירותיו. באותה כתבת תדמית תואר קוק כמעצב התדמית של הרשת, סופר על הקונספט השיווקי שלה ושווי ההשקעה ב"מיתוג", דברים המהווים לשיטתם של התובעים שכנגד סוד מסחרי של הרשת. לטענתם- לא נתנו את הסכמתם לפרסום כתבה זו.

התובעים שכנגד טענו כי בכתבה זו עשה קוק שימוש בשם הרשת, במותג, בסימן המסחר "סודוך" ובמוניטין של הרשת על מנת לפרסם עצמו, מבלי שניתנה לו הרשאה לעשות כן. לשיטתם, יש באמור משום פגיעה בזכויותיהם הקנייניות והתעשרות שלא כדין.

9.         תביעת קוק הועמדה על סכום של 183,500 ש"ח (מתוכם 160,000 ש"ח פיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית, החוב בגין פליירים בסך 2,596 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת נפש 10,000 ש"ח  ופיצוי בגין פגיעה במוניטין בסך 10,000 ש"ח).

10.       התביעה הנגדית, בגין שימוש בשם, סימן מסחר, מוניטין, סודות מסחריים, פרסום תיאור כוזב והתעשרות שלא כדין, הועמדה על  סך 100,000  ש"ח.

11.       תמצית טענות קוק

א.         קוק טען כי הוא בעל ניסיון בעיצוב תדמיתי וכי בשל המוניטין שצבר פנו אליו הנתבעים. עוד טען כי תכנן ויצר את הפלקט שנבנה בתפיסה תדמיתית לאוכל בריא וטרי, המוצג על רקע ירוק, ואלמנטים אדומים.

ב.         להתקשרות בין הצדדים קדם משלוח הצעות מחיר לנתבעים. על גופה של כל הצעת מחיר צוין במפורש כי יש ליתן קרדיט ל"סטודיו שוקי קוק" בצד העבודה.

ג.          גם אם לא היה מציין קוק התנאתו כאמור למתן הקרדיט בהצעות המחיר, עדיין עומדת לו זכותו לקרדיט לפי דיני זכויות יוצרים.

ד.         לטענת קוק העביר לנתבעים דיסקט המכיל את הפלקטים שיצר, והקרדיט המוטבע בהם. לשיטתו, מחקו הנתבעים את הקרדיט, שינו במעט את גוון הרקע, והתקינו שלטים מוארים בכל סניפיהם. אליבא דתובע מהווה כל שלט מואר כזה הפרה.

ה.         באשר למספר ההפרות, טען קוק כי גם אם יצרו הנתבעים 16 פלקטים מוארים מפלקט אחד, יצירתם בגדלים שונים, ובפרופורציות שונות של אורך ורוחב, היא הנותנת כי מדובר בהפרות שונות, שיש ליתן פיצוי בגין כל אחת מהן.

ו.          הגנת קוק כנגד התביעה הנגדית היא כי קיבל הסכמתו של עומר לפרסום הכתבה ולתוכנה, וכי כתבה זו האדירה את שמם של התובעים שכנגד ולא פגעה בהם או ברשת "סודוך" וכי אין בפרסום מחירה הכולל של הזמנת העבודה משום גילוי סוד מסחרי. לשיטתו, כוללת הכתבה פרטים שכל אדם מן היישוב יכול לזהותם ואין בהם כל סוד.