פסק דין בערעורו של דניאל מעוז על גזר דינו בגין שתי עבירות של רצח והשמדת ראיה

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר צ' סגל, סגן הנשיא מ' דרורי, והשופט ב' צ' גרינברגר) בתפ"ח 54877-09-11 מיום 1.7.2013, במסגרתו הושת על המערער עונש של שני מאסרי עולם מצטברים בגין שתי עבירות רצח, ובמצטבר לו הושת עונש של חמש שנות מאסר בגין עבירה של השמדת ראיה, כמפורט להלן.

           יצוין, כי הערעור נסוב תחילה גם על הכרעת דינו המרשיעה של בית המשפט המחוזי, אולם בטרם התקיים הדיון בפנינו חזר בו המערער מהערעור על הכרעת הדין והודה במעשים המיוחסים לו. עקב כך, המערער הגביל את טיעוניו אך לסוגיית העונש שהוטל עליו בגין הרשעתו בעבירה של השמדת ראיה.

רקע

2. ביום 1.7.2013 המערער הורשע בבית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת ראיות, בשתי עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן בהתאמה: חוק העונשין ועבירות הרצח); ובעבירה של השמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין (להלן: עבירת השמדת ראיה). זאת, לאחר שנמצא כי הוא רצח את הוריו וניסה לטשטש את עקבותיו – בין היתר על ידי השלכת כלי הרצח וניקוי זירת הפשע, כפי שמפורט בהרחבה בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, אשר כאמור אינה מצויה עוד במחלוקת.

3. בו ביום, בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער. באשר לעבירות הרצח, בית המשפט המחוזי קבע כי ערך חיי אדם מצדיק השתת מאסר עולם נפרד בגין כל אחד ממעשי הרצח, וכי יש בהטלת העונשים באופן מצטבר כדי ליתן ביטוי הולם לערך היסוד של קדושת החיים, להוקיע את מעשה הזוועה של רצח הורים בידי ילדם, ולגלם מדיניות הרתעה ראויה. אחר דברים אלו, הוסיף בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים, עליהם נסוב הערעור שלפנינו:

"ולמרות אי ציון נקודה זו במפורש על ידי בא-כוח המאשימה, גם עונש מאסר נפרד ומצטבר בגין עבירת השמדת ראיות, זאת על רקע הפגיעה החמורה בערך החברתי המוגן שביסוד עבירה זו, כפי שבאה לידי ביטוי במקרה זה, ושכללה, כאמור, את הוצאת הסכין מחזהו של האב והשמדתו; ניקוי הבית באקונומיקה; ניקוי ציפורני ההורים המנוחים;  השמת הבגדים,  הנעליים והשטיחים ברכב" (פסקה 8 לגזר הדין; ההדגשה הוספה – ס.ג'.).