1. התובעים הגישו תביעה כספית בגין הפרת הסכם מצד הנתבע אשר נשכר על ידם כקבלן לביצוע עבודות בנייה, להרחבת דירתם בהוספת שני חדרים ושירותים על מבנה קיים ברחוב חוחית 57 באלפי מנשה (להלן :"עבודות ההרחבה" או "עבודות הבניה"). התביעה הוגשה על סך של 80,400 ש"ח ונתמכה על ידי חוות דעת של מהנדס שרגא גורמן, מב"מ - ביקורת מבנים, ולפיה השלמת העבודות ותיקון הליקויים הדרושים בעבודות הבנייה מגיע לסך של 61,700 ש"ח בתוספת מע"מ וכן בגין נזקים עקיפים.
2. הנתבע כפר בטענות התובעים וטען להעדר יריבות בין התובעים לבינו. לטענתו הוא שימש רק כמתווך בין התובעים לבין קבלן בשם כמאל הזימה (להלן:"הקבלן הזימה") אשר קיבל על עצמו את עבודות ההרחבה של הבית . עוד טען כי ההסכם בין התובעים לבין הקבלן הזימה היה בע"פ. לטענתו התובעים ביצעו עבודות ללא ליווי הנדסי וללא תוכניות ביצוע דבר שגרם להם לנזקם המוכחש. לבסוף טען כי התובעים לא הוכיחו כי ביצעו את ההשלמות והתיקונים שבחוות הדעת ועל כן דין תביעתם להדחות.
3. נשמעו עדויות הצדדים והוגשו ראיותיהם. מהלך הדברים כעולה מחומר הראיות היה כדלהלן:
התובעים שכרו את שירותיו של הנתבע כקבלן לשיפוץ והרחבת ביתם, כאשר הוסכם בין הצדדים כי העבודות יבוצעו על ידי קבלן משנה בשם הזימה. נראה כי בתחילה היה בין הצדדים הסכם בע"פ ובו סכמו התובעים עם הנתבע כי תוך חודש יסתיימו העבודות בביתם. משראו התובעים כי עבודות מבוצעות באיטיות רבה ולגירסתם שלא נסתרה, לעבודה הופיעו שני פועלים בלבד, שהם מר הזימה ובנו וזאת לשעתיים בשבוע בלבד, הם פנו לנתבע בדרישה שיימלא אחר התחייבויותיו. נוהל מו"מ נוסף ולאחר שהנתבע קיבל כבר 70,000ש"ח על חשבון עבודות השיפוץ חתם הנתבע, כך לטענת התובעים, על כתב התחייבות שבו עוגנו הבנות הצדדים בכתב ונקבע מועד לסיום העבודות ליום 30.11.01. עוד נקבע בהתחייבות כי אם לא יסתיימו העבודות במועד האמור יפוצו התובעים בסך 1,000 ש"ח לכל יום של איחור. דא עקה שהנתבע הכחיש את חתימתו על כתב ההתחייבות ואתייחס לכך בהמשך.
4. הנתבע טען לאורך כל הדרך (בכתב ההגנה ובתצהירו) כי לא חתם על חוזה הבניה ונספחיו (ת/12; עדותו מיום 18.11.07 עמוד 60 לפרוטוקול). התובעים טענו כי הנטל להוכיח טענה זו הוא על הנתבע. בעניין זה הדין עם הנתבע. הנטל להוכיח טענה של החתימה, הנחזות להיות חתימותיו של הנתבע הוא על התובעים. בסוגיית נטל הוכחת לגבי טענת זיוף החתימה ההלכה היא, כי "כאשר נתבע טוען 'לא חתמתי', נטל הראיה שכן חתם רובץ על התובע (ראה: ע"א 232/77 יעקב רוזנברג נ' עמנואל אברהמוף פ"ד לב(2)197, עמ' 201-202, וכן ראה: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3), 240, עמ' 261). ומן הכלל אל הפרט; הנתבע טען טענה זו, כי לא חתם על המסמך עוד בכתב ההגנה ולאחר מכן בתצהירו נ/1. לפיכך משלא הובאו ראיות כמו חוות דעת מומחה לזיהוי כתב יד, יש לקבוע כי התובעים, לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, כי מדובר בחתימת הנתבע. אומנם ניתן להוכיח אותנטיות של חתימה במספר דרכים חלופיות: האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם, או של מי שהיה עד לחתימה. השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנוי במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן. השלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (ראה: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3), 240 ,עמ' 262-263). במקרה שלפני על אף עדותם של התובעים והדמיון החזותי בין החתימות הנ"ל לבין חתימתו של הנתבע על תצהירו (נ/1), לא שוכנעתי כי הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענתם, כי החתימה על גבי מסמכי ת/12 היא חתימתו של הנתבע.
5. יחד עם זאתשוכנעתי כי מעורבותו של הנתבע בעבודות הבניה והתחייבותו כלפי התובעים לבצע את הרחבת הבית, אינה מוטלת בספק. הנתבע הודה שקיבל את הסך של 70,000 ש"ח כמצוין במסמכי נ/12 . הוכח כי בסמוך למועד סיום העבודות שנקבע במסמכי נ/12, ביקש הנתבע ארכה לסיים את העבודות עד 10.12.01 וזאת בתמורה לתשלומים נוספים, שלמעשה הגדילו את הסכומים להם התחייבו התובעים בגין ההרחבה. יתרה מזאת התברר כי גם לאחר מכן לא הייתה כל התקדמות ולמעשה עבודות בבית התובעים נפסקו כליל וזאת לאחר שהנתבע לא העביר את שכר העובדים לידי הקבלן הזימה שעבד בשטח. מעדותה של רחל אמיר (תצהיר ת/7) אימה של התובעת, (אשר קיימת קירבה המשפחתית בינה לבין הנתבע בכך שהוא גיסה של כלתה), עולה כי בשלב זה היא התערבה או אז הציג בפניה הנתבע מסמך מיום 8.12.01 לפיו שילם לקבלן הזימה את התמורה בגין עבודתו וזה אחרון התחייב לסיים את עבודות השיפוץ בבית התובעים. לצורך כך ביקש הנתבע מהתובעים לפנות את ביתם לשלושה ימים אולם בפועל הם הם נאלצו לשהות מחוץ לביתם מעל חודש. כל זאת מכיוון שהעבודות התארכו מעבר לצפוי.
6. התובעים מסרו בעדותם וזו לא נסתרה, כי משחזרו לביתם נדהמו לגלות כי הבית נהרס ונחרב לחלוטין, הפועלים ישנו במיטותיהם, הבית היה מוזנח וגינתם המשופצת הפכה לערימת פסולת ובסלון ביתם הוצבה אמבטיית בטון שמסביבם נוצר כתמי בטון שהסבו כתמים לשטיח ולרהיטים. העד, הקבלן הזימה, אישר באופן חלקי את הדברים ואמר בעדותו ביום 19.11.06 (עמוד 26) כי עבודות הבנייה יצרו טינופת ולכלוך באופן שאף אחד לא יכול לגור בבית מכיוון שיש יציקות בטון ופועלים עובדים וכי כל הבית מתלכלך. לפיכך, התובעים טענו כי הנתבע לא יידע אותם בדבר הנזק שעלול להגרם לדירתם ואף לא טרח למנוע נזק זה ע"י כיסוי הרהיטים ביריעות ניילון. יחד עם זאת משום מה פריט נזק זה אינו מופיע בכתב התביעה כנזק נפרד.
7. כאשר גילו התובעים את הנזקים הם דרשו מהנתבע לפנות את הקבלן הזימה מהמקום לרבות ציודם ודרשו שיביא קבלן משנה חדש. הנתבע עשה כדבריהם אולם זמן קצר לאחר מכן החל לדרוש כספים נוספים לסיום עבודות השיפוץ. לטענתם בשל מצוקתם נענו לדרישתו ושילמו לו כספים על מנת שיסיים את הבנייה בהקדם. מה גם שהקבלן הזימה השאיר את ביתם פרוץ ופתוח לחלוטין כאשר אין דלת שמפרידה בין הגג לכניסה לבית וכל עובר אורך יכול היה יכול להכנס לדירתם. דא עקא שגם קבלן המשנה הנוסף לא סיים את עבודות הבניה ועל כן בסופו של דבר, לטענתם הם שכרו קבלן חילופי הוא אשר סיים את העבודה הרשלנית שביצע הנתבע.
8. שקלתי את טענות הצדדים והעדויות והגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. ראשית לעניין היריבות, אני מקבל את טענות התובעים כי קיימת תשתית ראייתית לפיה קיימת יריבות בינם לבין הנתבע. לפיכך טענותיו של הנתבע כי היה רק "מתווך" דינן להדחות. הובאו ראיות למכביר המצביעות על הנתבע כקבלן ראשי אשר העסיק קבלן משנה את הקבלן הזימה. גם אם אתעלם מ"חוזה הבניה" (ת/12) לגביו הכחיש הנתבע כי חתם עליו, קיימים אישורים לקבלת תשלומים על חשבון העבודה (נספחים לת/8) וכך עדויותיהם של הקבלן הזימה המאשר כי עבד כקבלן משנה של הנתבע (עמוד 21 לפרוטוקול מיום 19.11.06). הקבלן הזימה אישר גם כי לא היה קשר ישיר בינו לבין התובעים אלא כל קשרי העבודה עברו דרך הנתבע בלבד (עמוד 23 לפרוטוקול). כמו כן הדברים נלמדים מתצהירו של מר גלעד אמיר, אחיה של התובעת (ת/5) אצלו עבד הנתבע וכך גם אישור (ת/12א'), המעיד על עבודות שביצע הנתבע עבור משפחת רובין (ראו גם תצהירי ירון ומרסל רובין סומנו כ-ת/1 ו-ת/2).
לא זו אף זו, בניגוד לגירסת הנתבע, הקבלן הזימה העיד כי הנתבע הגיע מעת לעת לפקח על הבנייה ואף נתן כתף ועבד בעצמו בעבודות הבניה וההרחבה של בית התובעים. הקבלן הזימה מסר בעדותו כי בשל מחלוקת בינו לבין הנתבע החליף הנתבע את קבלן המשנה. למעשה גם הנתבע אישר כי הגיע לפקח על הבנייה ואף הביא בעלי מקצוע מטעמו והיה אחראי לתשלום לפועלים וקבלני המשנה. הוא אישר כי היה מעורב בניהול העבודה עצמה ואף לחץ והתקשר עם קבלן המשנה לסיים את העבודות (עמ' 58 לפרוטוקול מיום 18.11.07). אינני מקבל גם את טענת הנתבע להעדר יריבות מן הטעם שבניגוד לגרסתו כי לא קיבל כל כסף ישירות מהתובעים הוא אישר בפניי כי קיבל את הסך של 70,000 ש"ח. הסבריו כי קיבל את הסכום על חשבון ורשם שקיבל אותו כדי להעבירו לקבלן הזימה הוא הסבר דחוק ואיננו מקובל עלי. הנתבע אישר כי גם כספים שנתקבלו לבניית הבית של אחי התובעת, שעלות בנייתו היתה בסכום של כ - 400 אלף ש"ח - הועברו דרכו. האם זה תיווך? עדותם של שכני התובעים ירון ומרסל רובין (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 19.11.06) אף היא מחזקת את הטענה כי מדובר בקבלן שהעסיק קבלני משנה ולא במתווך שאין לו כל אחריות כנטען על ידי הנתבע.
9. אחריותו של קבלן ראשי אף אם העבודה מבוצעת ע"י קבלן משנה היא כלפי המזמינים אחריות ישירה וזאת הן מכוח חוזה הבניה (ת/12) והן על פי הדין.
סעיף 2 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (להלן:" חוק חוזה קבלנות") קובע כי:
"הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר , הכל לפי המוסכם בין הצדדים".
הדין מכיר לעיתים לא רק בקבלן רשאי כאחראי לביצוע עבודות המבוצעות ע"י קבלן משנה אלא גם ביזם היוזם והמטפל בארגון ובהוצאה לפועל של עבודות בנייה. אם לכך התכוון הנתבע באומרו כי היה רק "מתווך", טענה אשר כאמור נדחתה, עדיין יש לראותו כאחראי לביצוע העבודות שהוזמנו ישירות דרכו כיוזם או המטפל באירגון ובהוצאה לפועל של עבודות הבניה. נסיבות המקרה שלפני, כפי שתארתי לעיל, מעידות כי הנתבע אכן היה היוזם והמטפל בארגון ובהוצאה לפועל של עבודות ההרחבה והבנייה. אומנם, קבלן ראשי רשאי, בהעדר איסור על כך בינו לבין המזמין לבצע את העבודות שלקח על עצמו באמצעות קבלן משנה. אולם כלפי המזמין הוא אחראי לביצוע העבודות ולטיבן. מחובתו לשלוט על כל המתהווה באתר העבודה ולבחור לו קבלני משנה ראויים לתפקידם ולקבוע בתנאי ההסכם, שיוכל לסלקם אם לא יפעלו בהתאם לדרישותיו.
10. סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנותקובע:
..."(א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו...".
במקרה שלפני עולה כי התובעים הודיעו לנתבע כי קיימים פגמים בביצוע העבודות ולמעשה העבודה לא הושלמה. ניתנה לו גם הזדמנות להשלים את העבודה ולתקן את הפגמים אולם בסופו של דבר כעולה מחוות הדעת של המהנדס?? הדבר לא בוצע.
האם היו רשאים התובעים בנסיבות להשלים ולתקן בעצמם? יש להשיב על כך בחיוב.
סעיף 4 לחוק הנ"ל קובע: