1. זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכח פוליסת ביטוח מבנה, שרכש
התובע, מר יעקב קורן, מאת
הנתבעת,
הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לתקופה שתחילתה ביום 01.01.05 וסיומה ביום 31.12.05 (להלן -
הפוליסה). התביעה ענינה נזקי מים שנגרמו למבנה, אליו מתייחסת הפוליסה, הנמצא ברחוב דב גרונר 10 ברמת אביב, והשייך לתובע (להלן -
הנכס או
הבית). מדובר בנכס המורכב מכמה מפלסים ובהם מספר חדרים, אותם משכיר התובע, בנפרד, לדיירים שונים.
לאחר הגשת התביעה, שילמה הנתבעת לתובע סך של 12,272 ש"ח, ועל כן יש להפחית סכום זה מסכום התביעה, שהוגשה במקור על 40,013 ש"ח.
טענות התובע
2. לטענת התובע, הוא היה מבוטח במשך 6 שנים לפחות בפוליסות ביטוח מבנה, המכסות בין השאר נזקי מים. הפוליסה הקודמת הייתה בתוקף עד כניסתה לתוקף של הפוליסה הרלוונטית לתביעה זו. ביום 15.02.05 גילה התובע, לטענתו, כי הצנרת של הבית התבקעה ועקב כך הוצף הבית ונגרמו נזקים. באותו מועד מדובר, למעשה, בשני מקרי נזילות, שארעו באיזור האמבטיה במפלס הביניים. נזקים אלה פורטו בחוות דעת שצרף התובע, מאת השמאי, מר
יעקב ברוכים (להלן -
שמאי התובע), מיום 24.02.05, אשר העריך את עלות תיקונם ואת עלות יתר נזקי התובע עקב הנזילות, בסך של 28,900 ש"ח (להלן -
המקרה הראשון). בנוסף, שילם התובע לשמאי סך של 1,287 ש"ח. התובע נשא בעלות חלק מהתיקון (החלק הדחוף, כדבריו), ושילם לבעל המקצוע סך של 8,775 ש"ח (כעולה מקבלה שצורפה כ
נספח ה לכתב התביעה), ביום 14.3.05. כן התגלה נזק נוסף לצנרת בחדר המזרחי, הצמוד לחדר האמבטיה, וזאת ביום 13.3.05 (להלן -
המקרה השני). הנזק אושר לתיקון על ידי שמאי הנתבעת, בסך של 1,755 ש"ח (קבלה בגין התיקון צורפה
כנספח ו לכתב התביעה). ביום 14.4.05 התגלה נזק נוסף, שנגרם עקב פיצוץ בחדר המקלחת השני (להלן -
המקרה השלישי). תיקונו - בסך 2,925 ש"ח - אושר על ידי הנתבעת (קבלה בגין התיקון צורפה כ
נספח ח לכתב התביעה והעתק מתאים למקור הוגש בדיון וסומן
ת/4). למרות האישור, טוען התובע, שילמה הנתבעת רק 2,857 ש"ח ועל כן נותר הפרש לתשלום בסך 71 ש"ח. לאחר הגשת התביעה נשאה הנתבעת בשני תשלומים, של סכומים שאינם שנויים במחלוקת, בסך 8,133 ש"ח (ביום 22.6.06) ובסך 4,139 ש"ח (ביום 27.9.06), ובסך הכל: 12,272 ש"ח, שיש להפחיתם מסכום התביעה.
3. המועד הרלוונטי לקביעת מועד קרות מקרה הביטוח, הוא מועד גילוי הנזק, טוען התובע. הנתבעת טוענת כלפי התובע, שחלק מהנזקים שנתבעו - מקורם במקרים שהתרחשו עובר לתחילתה של הפוליסה. לטענת התובע, הנטל להוכיח את ההאשמה החמורה של הנתבעת, לפיה מנסה התובע להונות את הנתבעת על ידי השתת נזקים שהוא גילה עובר לתקופת הביטוח - עליה, מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח טענה זו. מדובר בטענה שאינה הגיונית ואינה מתיישבת עם השכל הישר, לאור העובדה שהמבוטח היה מבוטח בפוליסה קודמת שכיסתה אותו בגין כל נזק שייגרם למבנה. לפיכך, אין לתובע כל מניע לייחס את הנזקים דווקא לתקופה הזו, ולא לתקופה שבה - לטענת הנתבעת - אירעו בפועל. גם שמאי הנתבעת, מר
אריה פלינר (להלן -
שמאי הנתבעת), שחוות דעתו מושתתת רובה ככולה על עדות שמיעה ועל כן אין לקבלה, ובנוסף נפלו בה ליקויים מהותיים וגם מטעם זה אין לתת לה משקל, גם לפיו - הנזקים נגרמו אך ורק מספר חודשים לפני גילויים.
4. את הנזקים גילה התובע רק ביום 15.02.05, באמצעות הדייר שלמה רובס, שהינו אחד משוכרי הנכס, אשר ארע פיצוץ של הצנרת בדירתו. מאחר שהמועד בו אירע מקרה הביטוח הינו המועד שבו נתגלה - הרי שהוא מכוסה על ידי הפוליסה דנן. מר רובס מתגורר בנכס נושא התביעה החל משנת 2000 והוא העיד כי מעולם לא ארע כל פיצוץ בצנרת, ומעולם לא תוקנה נזילה כזו או אחרת. עוד העיד, כי לא היו כתמי רטיבות במשקופים או בריצוף. כך העיד גם התובע, המבקר לעתים תכופות בנכס.
5. השמאי מטעם התובע שם את הנזקים שנגרמו כתוצאה ממקרה הביטוח, וכימת אותם. שווי הנזקים שפרט לא נסתרו, לטענת התובע, ושמאי הנתבעת חיזק את עדותו של שמאי התובע ואף ציין כי הוא עצמו (שמאי הנתבעת) העריך חלק מהנזקים בעלות גבוהה יותר מזו שהעריך שמאי התובע.
6. התובע הקדיש פרק ארוך בסיכומיו לחוות דעתו של שמאי הנתבעת. לטענתו, חוות דעת זו נעדרת כל בסיס. לשמאי הנתבעת אין כל השכלה בתחום ההנדסה (בניגוד לשמאי התובע) ובנו של שמאי הנתבעת, מר
שחר פלינר (להלן -
שחר), אינו שמאי מוסמך ואף אינו בעל השכלה כלשהי בתחום רלוונטי לחוות הדעת. למרות זאת, היה שחר מעורב בעבודת השמאות הקשורה למתן חוות הדעת לנתבעת בתיק זה. אף שחלק מחוות הדעת של שמאי הנתבעת מושתת על הערכות של שחר, לא התייצב שחר לדיון ולא העיד. שחר הוא זה שנכח בנכס בביקור הראשון שנערך בו, והוא זה שהעריך את הנזקים ואת סיבתם. לפיכך, רק הוא יכול היה לחוות את דעתו לגבי הנזקים שנגרמו לבית. גם התמונות שצורפו לחוות הדעת של שמאי הנתבעת הן בגדר עדות שמועה, שכן הן צולמו על ידי שחר. לטענת התובע, התנהגותו של השמאי מטעם הנתבעת ושל בנו נגועות בחוסר תום לב מוחלט וברצון לרצות את הנתבעת ולהפחית את הפיצוי המגיע לתובע, ללא כל סיבה שבדין. למשל - שמאי הנתבעת החליט להפחית בצורה חד צדדית 17% מערך הפיצוי שניתן למבוטח, בגין ביטוח חסר. זאת, למרות שבחקירתו של השמאי התברר שהוא עצמו מעולם לא מדד את גודל הבית של התובע וגודל הבית נאמר לו על ידי בנו. לתובע טענות רבות נוספות כנגד שמאי הנתבעת, ואף שקראתיהן בעיון, ואתייחס אליהן כמכלול, אינני מוצאת לנכון לפרטן באריכות כאן.
טענות הנתבעת
7. לטענת הנתבעת, מדובר במבנה ישן בן ארבעה מפלסים, המצוי בבעלות התובע במשך כ-20 שנה. לטענת הנתבעת, עסקינן בארבעה "מקרים": ביום 16.02.05, בעקבות הודעה מטעם התובע, שלחה הנתבעת לביתו של התובע שמאי מטעמה לבדיקת מקור הנזק ולביצוע הערכה של נזקי המים הנטענים. אין מחלוקת, כי ביום 15.02.05 ארעה התבקעות של צנרת מים חמים, חלודה ומחוררת, העוברת בקיר הרחצה במפלס הביניים. כך קובע גם שמאי התובע. אולם, במבנה התגלו נזקי מים נוספים של קורוזיה ורקבון של משקופים, קילוף טיח על הקירות, חלודה וכתמים על הריצוף ובעניין נזקים אלה - טוענת הנתבעת כי אין כיסוי ביטוחי, ועל כך המחלוקת. הנתבעת שילמה לתובע סך של 5,200 ש"ח בגין המקרה הראשון (הכולל שני נזקים), בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה (שהכיר בהוצאה בגין איתור מקור הדליפה, פירוק חיפוי אריחי קרמיקה לאורך הצינור הדולף, התקנת צנרת חדשה, תיקוני אריחי קרמיקה לאורך הצינור, צביעת מסדרון והוצאות ניקוי ופינוי פסולת. הוא לא הכיר בהוצאות הקשורות בריצוף, בדלתות ובמשקופים, תיקוני טיח בקירות, צביעת חדרים צביעת חדר מדרגות פנימי ופיצוי בגין דיור חליפי לתקופת השיפוצים לדייר שגר בחדר המערבי). בנוסף, טוענת הנתבעת, שילמה 1,237 ש"ח בגין מקרה נוסף (שאינו נכלל כמקרה נפרד אצל התובע) במסגרתו נעשו "תיקוני שרברבות למבנה". בגין המקרה השני (מיום 14.3.05) שילמה 1,755 ש"ח, לאחר הגשת התביעה ובגין המקרה השלישי (מיום 14.4.05) שילמה 2,825 ש"ח, שהם 2,925 ש"ח שדרש התובע, בניכוי השתתפות עצמית ובערכי כינון. הנתבעת ניכתה 4 פעמים השתתפות עצמית - אחת עבור כל מקרה.
8. הנתבעת סבורה כי כל נזק מעבר למה ששילמה כסכום שאינו במחלוקת (וגם בתוך הסכום ששולם נכלל בטעות פיצוי כפול בסך 3,346 ש"ח), אינו קשור לאירוע שהתרחש בתוך תקופת הפוליסה, אלא מקורו בדליפת מים מתמשכת, שארעה קודם לתחילת תקופת הביטוח על פי הפוליסה. הראיות לכך הן סימני הרקבון, החלודה והכתמים שנתגלו על גבי המשקופים, הדלתות, הקירות והריצוף, המעידים כי מדובר בנזקים ישנים ולא "טריים". לפיכך, טוענת הנתבעת, מדובר בנזקים שאינם תוצאה של אירוע תאונתי, אלא נזקים מתמשכים (וכבר בשל טעם זה אינם מכוסים על ידי הפוליסה), ובנוסף - מדובר בנזקים שתולדתם באירוע קודם לתחילת תקופת הביטוח.
9. המועד הקובע לחבות המבטחת על פי הפוליסה הוא מועד קרות מקרה הביטוח, מועד התרחשות הנזק ולא מועד גילויו, ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת. הפוליסה נועדה לכסות סיכון שהתממש בתוך תקופת הביטוח, ולא סיכון שהתממש קודם לעשייתה. בהתאם לסעיף 16 ל
חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן -
חוק חוזה הביטוח), חוזה ביטוח לכיסוי סיכון שבעת כריתתו כבר קרה - בטל. מעצם טענת התובע, לפיה המועד הקובע לתחולת הפוליסה הוא מועד גילוי הנזק, משתמעת הודייתו בעובדה כי הנזקים שבמחלוקת הם נזקים שמקורם באירוע שהתרחש קודם לתקופת הביטוח. הנטל להוכיח כי הנזקים שבמחלוקת מקורם באירוע של התבקעות צנרת, או דליפת מים, שהתרחש במועד כלשהו בתוך תקופת הביטוח הרלוונטית - מוטל על התובע, והוא לא הרים את הנטל המוטל עליו.
10. אין מחלוקת בין השמאים בנוגע לעובדה כי נזקי הרקבון, החלודה, האיכול והכתמים השחורים שנראו על קירות המבנה, המשקופים, הדלתות והריצוף - הינם תולדה של דליפת מים הדרגתית שארעה במשך מספר חודשים, ובוודאי עוד לפני תחילת תקופת הביטוח. גם שמאי התובע הודה בחקירתו, כי הסיבה לצינורות החלודים והמחוררים היא קורוזיה שנגרמה במשך שנים. כבר בכך יש כדי לשמוט את הקרקע תחת תביעתו של התובע. זו היתה עמדתו של שמאי הנתבעת, ומסיבה זו דחתה הנתבעת את דרישת התובע לתשלום תגמולי ביטוח בגין הנזקים שאינם בני כיסוי ביטוחי (במסגרת הארוע הראשון). עוד מציינת הנתבעת, כי מדובר במבנה בעל הסטוריה ארוכה של בעיות איטום ודליפות מים, ועל כך ניתן ללמוד מדברי שמאי התובע, שסיפר בחקירתו, כי בעבר ביקר במבנה בשל בעיה של איטום עם המבנה השכן. שוכר הדירה במבנה אמר אף הוא בחקירתו שהנזקים הנראים בצילומים שהוצגו בפניו הופיעו במבנה עוד קודם לחודש פברואר 2005. התובע לא ראה כתמים בריצוף בחדרים של הדיירים כי הוא לא נכנס לחדרים, ולכן לא ברור כיצד הוא יכול לטעון בביטחון שלא היו נזקים קודמים בחדרים.
11. לעניין הטענה כי הצילומים צולמו על ידי בנו של השמאי, הרי שאין נפקות לטענה זו: שמאי הנתבעת אישר, כי בצילומים נראים נזקים שהוא בעצמו ראה בביקור שערך במקום כשבועיים מאוחר יותר. בנוסף, לאחר שגם שמאי התובע אישר כי הנזקים בתמונות משקפים את הנזקים שהוא ראה במבנה - מה הטעם בטענה כי חוות דעת שמאי הנתבעת מהווה עדות שמועה? הנתבעת הקדישה אף היא מילים רבות להגנה על חוות דעתו של שמאי הנתבעת, אך כפי שלא פרטתי את טענות הנגד, למרות שאני מתייחסת אליהן, כך לא אפרט את טענות הבעד, ואתייחס גם אליהן.
12. לענין הנזק: שמאי התובע ביסס את הערכותיו לגבי עלויות הנזקים על הערכתו האישית, ללא בדיקת הצעות מחיר כמקובל. לעומתו, שמאי הנתבעת ביסס הערכותיו על הצעות מחיר של בעל מקצוע שביקר בעצמו במבנה והתרשם מהנזקים והיקפם. שמאי התובע לא ציין מהו שטח הדירה, כיצד חישב את השטח הטעון פירוק ריצוף וגם לא זכר היכן צילם חלק מהתמונות. הערכת שמאי התובע היא מוגזמת ובלתי מבוססת, בעוד שהערכת שמאי הנתבעת מדויקת ומבוססת. רכיב נזק שנכלל בגין אי תשלום דמי שכירות מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן אין לטענה זו ביטוי בכתב התביעה ודינה להידחות. בנוסף, הפוליסה אינה מכסה נזק תוצאתי מכל סוג שהוא.
13. הנתבעת מתייחסת גם לרכיבי נזק נוספים - לטענתה, הסכום המתייחס ל-3,000 ש"ח בגין "נזקים שהתגבשו לאחר שהקירות התייבשו" יש לדחות, מאחר שמדובר בעדות סברה של התובע ומאחר שהובהר על ידי שמאי התובע כי לאחר שהקירות מתייבשים, הנזק קטן וניתן להסתפק בתיקון טיח וצבע.
14. בנוגע לביטוח החסר - אם יעשה חישוב לפי 15%, בגלל שער הדולר הנכון ליום החישוב (במקום 17.5%, כפי שסבר שמאי הנתבעת), זכאי התובע לסכום נוסף בנוסף לסכום שאינו במחלוקת, בסך של 221 ש"ח בלבד. עוד מסכימה הנתבעת, כי משהוברר שהתובע אינו עוסק מורשה - הוא זכאי לסכום המע"מ שנוכה מסכום הפיצוי ששולם לו, בסך 425 ש"ח. את שני הסכומים הללו יש לנכות מהסכום ששולם לו ביתר ובכפל כפי שנטען לעיל.
תשובת התובע
15. התובע טוען בסיכומי התשובה כי טענת הנתבעת בנוגע לכפל פיצוי הינה הרחבת חזית אסורה, שכן לא עלתה קודם, לרבות לא בדיון שהתקיים בבית המשפט ובו פירט ב"כ התובע מה הם הסכומים ששולמו. בנוסף, זוהי טענה מופרכת.
16. עוד טוען התובע, שגם הפוליסה מכירה בכך שמקרה הביטוח הינו מועד גילוי הנזק, וזאת מאחר ש
הנזק שנגרם לדירה הוא מקרה הביטוח, ולא
הכשל שגרם לנזק (כגון התבקעות צנרת או דליפה). הכשל הוא הגורם למקרה הביטוח אך הוא לא מקרה הביטוח עצמו.