1. התובע, אדריכל במקצועו, התקשר ביום 03.11.94 בהסכם עם חברת "מעוז מבצר חברה לבנין בע"מ" (להלן: "החברה"), לפיו התחייב לבצע בעבורה עבודות תכנון אדריכלי לבניית בית מגורים בנכס הידוע כחלקה 101 בגוש 11012 בקרית אתא.
שכרו של התובע חושב לפי 10$ למ"ר בנוי בתוספת מע"מ, כאשר סכום שכה"ט המשוער הועמד על סך 20,000$ בצירוף מע"מ.
2. הנתבעת 2 הינה בעלת הזכויות במקרקעין הנ"ל, ולטענת התובע התקשרותו עם החברה נעשתה בעקבות פנייתה של נתבעת זו אליו, ולאור היכרותם רבת השנים של השניים. שתי הנתבעות הן בעלות המניות היחידות של החברה.
3. לאחר חתימת ההסכם ביצע התובע עבודות במסגרת ההתחייבויות שנטל על עצמו, ובכלל זאת הכנת תוכניות לצורך הגשתן לועדה המקומית לתכנון ובניה, בתיאום עם המזמין ומהנדס העיר, הכנת תב"ע נקודתית, תיאום עבודות יועצים, לרבות יועץ תנועה ופיתוח ויועץ קרקע, ביצוע תוכניות עבודה ראשוניות ופרספקטיבות ועוד כהנה.
4. ביום 07.05.97 הודיעו הנתבעות למנכ"ל החברה על סילוקו מתפקידו וביום 10.05.97 שיגרו מכתב אל התובע המודיע לו כי המנכ"ל סיים את תפקידו ואין לקבל ממנו הנחיות לגבי פרוייקט הבניה. עוד נאמר לתובע כי הנתבעות התקשרו בהסכם עם חברה קבלנית לביצוע הפרוייקט.
5. בעקבות אותם מכתבים קיים התובע פגישה במשרדי מהנדס עיריית קרית אתא בהשתתפות הקבלן החדש שנבחר על ידי הנתבעות, וזאת כדי לדון בצעדים שיש לנקוט לצורך קבלת היתר הבניה וקידום הפרוייקט. במכתבו מיום 18.05.97 דיווח התובע לנתבעות על כך, ובנוסף דרש לקבל את השכר המגיע לו בגין העבודה שבצע עד לאותו שלב.
משלא סולק התשלום, שב התובע ופנה לנתבעות במכתב מיום 19.08.97 ובו דרש תשלום השכר המגיע לו, הן בגין העבודה שביצע על פי ההסכם עם החברה והן בעבור עבודות נוספות ובכללן התב"ע הנקודתית.
6. לאחר אותו מכתב, סרה הנתבעת 1 למשרדו של התובע וחתמה בפניו ביום 26.08.97 על התחייבות בזו הלשון:
"אני החתומה מטה, אולגה (עדה) דוד, הגרה בקרית אתא, נושאת ת.ז. 0973587/9 מתחייבת להחזיר חוב למר דוד לב - אדריכל בגין תכנון שעשה עבורנו (חברת מעוז מבצר בע"מ) בהתאם להסדר שנגיע אליו לאחר קבלת פירוט החשבונות".
7. ביום 30.12.98 פנה התובע פעם נוספת אל הנתבעת 1 במכתב בו פירט את חישוב השכר המגיע לו. על פי מכתבו זה, דרש התובע 65% מן התמורה הכוללת שנקבעה בהסכם, וזאת בשים לב לכך שהעבודה לא הושלמה. שיעור זה הסתכם בסך 14,358$. בנוסף, דרש בעבור הכנת התב"ע 5,000$ ועובר תוכנית שינויים 2,000$. סה"כ הגיע לו לפי חישוביו 21,358$ בצירוף מע"מ. הואיל ושולם לו על חשבון סך 5,066$ בתוספת מע"מ, הרי היתרה המגיעה לו לפי חישוביו מסתכמת בסך 16,292$ + מע"מ.
משלא סולק התשלום, הוגשה תביעה זו המונחת בפניי.
8. עיקר טענתן של הנתבעות הינה כי מעולם לא התקשרו עם התובע בהסכם כלשהו ולא הזמינו הימנו עבודה איזו שהיא. הנתבעות טענו כי מנכ"ל החברה שהודח מתפקידו, שכנע אותן להקים את החברה ולפעול באמצעותה. לימים, התגלה כי הונה אותן ולכן פעלו להדחתו. אותו מנכ"ל גנב מהן כספים והותיר אותן למעשה בחוסר כל. בכל מקרה, לא נכרת כל הסכם בינן לבין התובע, אלא אך ורק באמצעות החברה. לאחר שהודח המנהל מתפקידו, טיפלה הנתבעת 1 בכל הבעיות שנוצרו ובדרישות הכספיות שעלו כנגד החברה. בסופו של דבר, הושלמה הבניה באמצעות חברה קבלנית אשר מנהלה הינו אדריכל במקצועו, ותוך שהבניה נעשית על-פי תוכניות שהוא ערך, ללא קשר לתוכניות שהוכנו על ידי התובע. לאור זאת, טענו הנתבעות כי אינן חייבות דבר לתובע וכי דין התביעה נגדן להדחות.
9. אין חולקין כי התובע לא התקשר בהסכם עם הנתבעות וכי העבודה שביצע, נעשתה מכח החוזה שנכרת עם החברה ובלשונו "אתה מפנה... ושואל אם אני מאשר כי ביצעתי עבודה עבור החברה ולא עבור הנתבעות באופן אישי אני משיב שההסכם היה עם החברה" (עמ' 4 שורה 13 לפרוטוקול).
העובדה שהנתבעת 2 חתמה על התוכניות, אינה מקימה יריבות בין הצדדים, שכן התובע הודה בחקירתו הנגדית שכל הבקשות שהוגשו, נעשו בשם החברה (עמ' 2 שורה 20 לפרוטוקול). אף חתימתה של הנתבעת לא נעשתה בפניו אלא התוכניות הועברו לידיה לחתימתה (עמ' 2 שורה 13 לפרוטוקול). ברי אם כן שעצם החתימה אינה מקימה עילת תביעה אישית כנגד מי מהנתבעות.
10. התובע לא טען אמנם להחלת דוקטרינת הרמת המסך, אם כי טען כי אלמלא היכרותו עם הנתבעות, לא היה חותם על ההסכם עם החברה. העובדה שהתובע ראה להתקשר בהסכם עם החברה מתוך אמון בנתבעות וביושרן, אין בה כדי להקים חזית ישירה בין הצדדים, בייחוד כאשר הנתבע הודה במוצא פיו כי "הנתבעת 2 לא אמרה שהיא מתחייבת באופן אישי לתשלומים" (עמ' 4 שורה 21 לפרוטוקול).
11. השאלה היחידה שאפשר ועשויה להקים יריבות בין הצדדים נוגעת לתוקפה והיקפה של ההתחייבות עליה חתמה הנתבעת 1 ביום 26.08.97.
ראש וראשון, יש לברר באם התחייבות זו אשר נחתמה כאמור בידי הנתבעת 1, מחייבת גם את הנתבעת 2. לדעתי, התשובה לכך חיובית. לא רק משום שההתחייבות נוקטת לשון רבים "בגין תכנון שעשה
עבורנו (חברת מעוז מבצר בע"מ)", אלא בעיקר משום הודאת הנתבעת 2 כי הסמיכה את בתה לטפל בכל העניין הנוגע לדרישת התובע. בחקירתה הנגדית הודתה הנתבעת 1 כי פנתה לתובע בעקבות המכתבים ששלח לאמה, בהם דרש סילוק שכרו ואיים כי ינקוט בהליכים משפטיים באם לא יעשה הדבר. לדבריה, אמה - הנתבעת 2 היתה מוטרדת מאוד מאותם מכתבים "היא נכנסה להיסטריה כאשר קיבלה את ההתראה של התובע כי הוא יתבע אותה" (עמ' 9 שורה 15 לפרוטוקול). זה הרקע לפנייתה של הנתבעת 1 אל התובע לצורך הסדרת החוב.
אף הנתבעת 2 הודתה בחקירת הנגדית כי בתה פעלה בשמה. בעדותה סיפרה "זה נכון שנתתי לה (לנתבעת 1 - א.ט.) לטפל בדרישה של התובע. אני רציתי שהיא תטפל בשמי ותסדר את העניין עם התובע. לא ידעתי מה הולך שם ומסרתי את זה לטיפולה" (עמ' 11 שורה 17 לפרוטוקול).