1. התובע, חיים להב, הגיש תובענה נגד הנתבע, מפעל הפיס, לאכיפת חוזה, או לחלופין, לפיצוי בגין הפרתו על סך 80,000 ש"ח. עניינה של התובענה ביטול זיכיון של התובע להפעיל דוכן פיס. עבודתו של התובע כזכיין אצל הנתבע החלה באוגוסט 2002 והסתיימה באוגוסט 2003 כתוצאה מביטול הזיכיון על ידי הנתבע.
גירסאות הצדדים
גירסת התובע
2. התובע סיפר בתצהירו כי מאז שנת 1994 הוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה עבודה עם נכות צמיתה של 38%. כתוצאה, נבצר ממנו לעבוד בהתאם להכשרתו כחשמלאי רכב או בעבודה אחרת המצריכה מאמץ פיסי. הוא פנה לנתבע וקיבל זיכיון פיס שאמור היה להיכנס לתוקף ב- 1.4.98. הוא עבד בדוכן כשלושה שבועות אולם בעקבות מחלוקת עם המפיץ האיזורי של מפעל הפיס נמנע ממנו, לטענתו, להמשיך בעבודתו והוא נאלץ להגיש תובענה משפטית. הזיכיון הוחזר אליו בעקבות מתן פסק דין והוא החל לעבוד ביום 24.8.02.
3. לטענתו, משך כל התקופה ניהל את הדוכן בהתאם לכללים ונוהלים שנקבעו בהסכם אך קיבל ביום 1.8.03 הודעה בכתב על ביטול הזיכיון. לטענתו, הוא נדהם מקבלת ההודעה האמורה. ערעור שהגיש בפני מדור תלונות הציבור של הנתבע לא נידון בפני הנציב והעניין הועבר לטיפול היועץ המשפטי של הנתבע שלטענת התובע
"עדיין נטר לי טינה ואיבה אישית מאז שהפסיד משפט בו הגשתי תביעה נגדם וזכיתי".
4. התובע טען כי הפסקת חוזה הזיכיון, המבוסס, לכאורה, על תנאי מקפח בהסכם הזכיין, נעשתה בניגוד לדין. לטענתו, לא קיימת כל עילה או סיבה מוצדקת להפסקתו. לטענתו, החלטת הנתבע נגועה בשיקולים זרים וחוסר תום לב.
5. התובע הוסיף וטען שהתפטר מעבודה קודמת בה הועסק ארבע שנים ועבר הכשרה מקצועית מיוחדת כדי לקבל את הזיכיון.
גירסת הנתבע
6. מצהיר ראשון מטעם הנתבע, ראובן פרומר, ממלא תפקיד של משווק מפעל הפיס באיזור הכרמל. לדבריו, תחילה קיבל התובע זיכיון להפעיל את תחנת הפיס ברחוב שלום עליכם פינת טרומפלדור בחיפה. באשר למהלכים סביב ביטול הזיכיון הצהיר העד כי הודעה על ביטול הזיכיון שתוקפו עמד לפוג ביום 25.8.03, עוכבה עד ליום 30.8.03. ביום 31.8.03 בשעה 10:00 בבוקר הופיע התובע במשרדו של המצהיר על מנת להזדכות על כרטיסי החיש-גד שנותרו בידו והחזיר את מסטר ה"כספית" שלו וכן החזיר מפתחות הביתן. מספר שעות אחרי זה נודע למצהיר שהוגשה בקשה לצו מניעה זמני נגד מפעל הפיס. לטענת המצהיר, הוחזר לידי התובע מרבית הפקדון, 27,000 ש"ח מתוך 28,000 ש"ח, ולידי הנתבע הוחזרו המפתחות ואמצעים נוספים הדרושים להפעלת התחנה.
7. מצהיר אחר, יוסי ממן, מילא תפקיד של מנהל מחלקת מכירות אצל הנתבע משנת 1996. הוא תיאר את מהות הזיכיון למכירת מוצרי פיס כאשר רשת ההפצה מורכבת ממשווקים איזוריים שלכל אחד מהם ניתן איזור גיאוגרפי מוגדר ובו נקודות מכירה המופעלות על ידי זכיינים. הזכיין חייב לעסוק במכירת מוצרי הפיס השונים לציבור הלקוחות באמצעות ציוד מחשבים ובאמצעי תקשורת המותקנים בכל ביתן. בין היתר, חייב כל זכיין לעמוד במכסה של מחזור מכירות, לשלם זכיות ללקוחות בגין כרטיסים זוכים, ולהתנהג באדיבות ובהגינות כלפי הלקוחות, כלפי המשווק ועובדי משרדו וכן כלפי מקדמי המכירות ובעלי תפקידים אחרים הבאים עמו במגע עסקי מטעם המשווק.
8. הזיכיון ניתן לתקופה של שנה, למעט במקרה של ביטול כתוצאה מהפרה יסודית של הסכם הזיכיון. במידה ומופרים תנאי הזיכיון רשאי מפעל הפיס לבטל את הזיכיון באופן מיידי.
9. המצהיר הזכיר כי התובע שימש בעבר כזכיין בביתן שנמצא בקרית ביאליק וכי זיכיון זה בוטל ובין הצדדים התנהל דיון משפטי שבעקבותיו הגיעו הצדדים לידי פשרה לפיה התקבל התובע כזכיין מחדש בנקודת מכירה הנוכחית.
10. לטענת המצהיר לאחר תקופה מסויימת כאשר התובע עבד כבר בביתן החדש, התחילו להגיע אל המשווק תלונות של לקוחות בדבר התנהגות בלתי נאותה מצד התובע, לרבות העלבת לקוחות ואי מתן עודף. לתצהיר צורפו רשימת תלונות (נספחים ג/1 - 4).
11. נוכח הצטברות התלונות, הוחלט לזמן את התובע לבירור בועדת בירורים. התובע לא הסכים להופיע בפני הועדה משך תקופה. נטען שהתובע ביצע פעולות נוספות שונות שגרמו הפרעה חמורה לניהולה התקין והשוטף של נקודת המכירה: הוא נעדר מהביתן משך שעות ממושכת ואף ימים שלמים ללא מתן הסבר; הוא סירב לשלם את חלקו בחשבונות הטלפון המותקן בביתן ונותק קו הטלפון המשמש גם לביצוע תשלומים בכרטיסי אשראי ובאין קו לא ניתן לבצע מכירות באשראי. נטען שההפרעות הקשות מצד התובע לניהול התחנה וחיכוכים בינו לבין שותפו, לזר רבינוביץ', באו לידי ביטוי במכתב מאת השותף ביום 4.5.03. בשלב מסויים ביקש התובע שתינתן לו נקודת מכירה אחרת אך מפעל הפיס לא שוכנע שיש הצדקה להיענות לדרישה זו. בסיכום טען הנתבע כי התנהגות התובע הביאה לביטול הזיכיון. נטען כי השארת התובע בביתן היתה גורמת למפעל הפיס נזקים הן מבחינת פגיעה במכירות והן מבחינת תדמית עקב
"היחס הגרוע ללקוחות שהפגין המבקש כלפי לקוחותיו".
עדויות הצדדים בבית המשפט
12. בחקירתו הנגדית הודה התובע שעיכב את התשלום עבור חלקו בחשבון הטלפון שבביתן. לטענתו, מדובר בסכום פעוט. באשר לריב עם השותף, הוא טען שמדובר בריב רגיל היכול ליפול בין כל שני אנשים (עמ' 10). התובע הכחיש שנעדר לפרקים מהביתן. הוא הכחיש גם שאירע מקרה בו סירב לתת ללקוחה עודף והתעצבן וכעס עליה ואמר לה
"עכשיו אני חייב ללכת לבנק בשבילך" (עמ' 12). באשר לשאלה אם יש לו
"פתיל קצר" השיב בשלילה וטען שהוא
"נורמטיבי" (עמ' 12). התובע טען שהפסקת הזיכיון לא נבעה מתלונות אלא בגלל שלא הופיע לועדת בירורים (עמ' 13).
13. העד ראובן פרומר העיד שבתקופה שהתובע עבד אצלו הוא לא תמיד הקפיד על קיום הכללים באשר לשעות הפתיחה והסגירה של הביתן. בנוסף, נטען שבמשך הזמן היתה ירידה במחזור המכירות של התובע וכי הוא לא הגיע אף קרוב לממוצע המכירות המקובל. העד טען שהוגשו מספר תלונות נגד התובע בביתן הקודם. בסוף עדותו סיכם העד כי
"בעיני הוא לא היה פסול. הוא היה צריך לשפר דרכיו ולהכנס לתלם. אני חושב שאמרתי לו את הדברים, שהוא מסוגל ועובדה שהוא היה זכיין בסדר גמור בתחילת הדרך" (עמ' 16).
דיון וממצאים
14. בין הצדדים נחתם הסכם זיכיון. סעיף 6 להסכם הזיכיון קובע כי תקופת זיכיון מסתיימת לאחר שנה וניתן להאריכה לתקופה נוספת. סעיף 7 להסכם מונה את המקרים בהם ניתנת למפעל הפיס הזכות לבטל את הזיכיון, וביניהם אי עמידה בהיקף מינימלי של מכירות, הימנעות מלהחזיק את התחנה פתוחה משך שעות הפעילות או במידה שמוגשת תלונה על הפרת כללי ההתנהגות הנהוגים במערכת השיווק של מפעל הפיס אז נקבע שזכיין ייקרא לבירור בועדת בירורים. התובע חתם על הסכמה של זכיין ביום 4.8.02 לתנאים של הזיכיון (נספח ב' לתצהיר הנתבע). התובע הפעיל את הדוכן עד לתחילת אוגוסט 2003.
15. התובע הוזמן לועדת בירורים אך כפי שמשתקף ממסמכים ד/1, ד/2, ד/3 ה/1, ה/2, ה/4, לא הגיע לבירור בעניינו.
16. נראה כי מתחילת הדרך היחסים בין התובע למפעל הפיס היו מלווים בקשיים. בהתחשב בעובדה שהתובע לא הצליח באף תקופה מהתקופות שהחזיק בזיכיון להרוויח את הסכומים שכביכול הובטחו לו, לא ברור מדוע הוא מעוניין להמשיך להחזיק בזיכיון. העובדה כי המחלוקת הנוכחית מהווה "סיבוב שני" בין התובע לבין מפעל הפיס רלוונטית בעיני, ולא מצאתי יסוד לטענת התובע שמפעל הפיס פעל באופן בלתי ראוי כלפיו. עדותו של העד ממן היתה המהימנה בעיני מכל העדויות ועל בסיסה הנני קובע כי התובע הפר את תנאי הזיכיון. העד אמנם הביע את דעתו כי ניתן היה לתת הזדמנות נוספת אולם אין הנתבע חייב לעשות כן. טענת מפעל הפיס שהתובע הפיר התחייבויות שונות וחשף את עצמו לאפשרות של ביטול הזיכיון או במקרה זה לסיומו, מתקבלת. בנסיבות, אין הצדקה לחייב את מפעל הפיס להמשיך ולהעסיק את התובע כזכיין. כמו כן, לא מצאתי שהתובע זכאי לפיצוי כספי היות והוא זה שהפר את התנאים השונים שבחוזה. אשר על כן, התובענה נדחית. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים
.