העובדות
1. התובע הנו דודו של הנתבע. עד שנת 1994 עבד התובע כנהג שכיר ובשנה זו החליט להקים עסק עצמאי להסעות. בחודש ינואר 1997 לאחר שרכש רכב נוסף החל להעסיק את הנתבע כנהג שכיר. זמן קצר לאחר מכן הציע הנתבע לתובע להצטרף כשותף שכן הודות לקשריו הענפים תתאפשר הגדלה משמעותית של העסק.
2. התובע נענה להצעה והשניים הקימו שותפות. בעת הקמתה היו בבעלות התובע שני כלי רכב ובעקבות הרחבת הפעילות העסקית נרכשו כלי רכב נוספים.
3. התובע הביא עמו שני אוטובוסים זעירים, האחד מסוג פולקסוואגן טרנספורטר, שרכש בתחילת עבודתו כעצמאי, והשני מסוג פורד אקונוליין בעבורו שילם 55,000 ש"ח כחצי שנה לפני הקמת השותפות. בהמשך גם רכש התובע רכב מסוג ניסן ואנט תמורת 45,000 ש"ח וגם שילם מקדמה בסך 2,000 ש"ח לצורך רכישת רכב מסוג טויוטה הייאס, שנרכש בעסקת ליסינג.
לאחר שהתובע מכר את האוטובוס מסוג פולקוואגן טרנספורטר וקיבל תמורתו סך של 65,000 ש"ח השקיע מתוך סכום זה 25,000 ש"ח לרכישת רכב נוסף מסוג טויוטה הייאס ששימש את השותפות והיתרה בסך 40,000 ש"ח שימשה לסילוק חוב פרטי של התובע לבנק.
4. בנוסף לסכומים הנקובים לעיל העביר התובע לטענתו סך של 70,000 ש"ח לקופת השותפות לאחר שקיבל הלוואה בנקאית המובטחת במשכנתא שלישית של ביתו. הנתבע טוען כי מתוך סכום זה רק מחצית הועברה לקופת השותפות ובכל מקרה תשלומי החזר המשכנתא שולמו מחשבון השותפות כך שאין לראות בסכום זה השקעה מצדו.
5. כמו-כן, לבקשת השותפות ערבה רעיית התובע לחיובי השותפות כלפי בנק לאומי לישראל בע"מ בערבות מוגבלת בסכום על סך 60,000 ש"ח אשר בעת מימושה בשנת 2000 הגיעה לסך של 71,000 ש"ח. הנתבע לא הכחיש זאת אך לטענתו נלקחה הערבות לכיסוי חובות שנוצרו לאחר עזיבתו את השותפות ולכן אינו חייב לשאת בתשלום כלשהו מתוך סכום זה.
6. הנתבע מצדו השקיע סך של 25,500 ש"ח אשר שמשו לרכישת הרכב מסוג טויוטה הייאס שלשם רכישתו שילם התובע את המקדמה בסך 2,000 ש"ח כאמור. כן השקיע הנתבע סכומים אשר לווה מחברים בסך כולל של 14,000 ש"ח.
7. לטענת הנתבע הוא גם הביא עמו לשותפות רכב מסוג פורד טרייסר ששוויו 69,000 ש"ח וגם העמיד משרד בתחום משקו במושב נהלל והעריך את מחצית דמי השכירות של המשרדים בסך 40,000 ש"ח למשך כל תקופת קיום השותפות. מחקירתו התברר כי הרכב הנ"ל שימש בעיקר לצרכיו הפרטיים ומידי פעם העמידו לרשות השותפות. כמו כן התברר, כי הגם שתוכננה העברת משרדי השותפות למשק לא יצאה התוכנית מן הכח אל הפועל.
8. גרסת הנתבע הנה כי עיקר תרומתו בתחום יחסי ציבור והבאת לקוחות לעסק. אין חולק כי עד שנת 1997 היה התובע בקשר עסקי עם גופים קטנים והיקף פעילותו היה מצומצם. עם הצטרפות הנתבע גדל היקף העבודה באופן משמעותי. הודות לקשריו של הנתבע זכתה השותפות במכרז הסעות במפעל פלרז וכן נוספו לקוחות נוספים.
9. בשנת 1994 היו הכנסות העסק בסך 45,000 ש"ח בקירוב. בשנת 1995 הסתכמו ההכנסות בסך 54,000 ש"ח בקירוב ובשנת 1996 הגיעו ההכנסות לסך של 97,000 ש"ח בקירוב. עם הקמת השותפות גדלו ההכנסות באופן משמעותי. בשנת 1997 הסתכמו ההכנסות בסך 630,000 ש"ח בקירוב ובשנים 1998 - 1999 עלו ההכנסות על 800,000 ש"ח. בשנת 2000 עמדו ההכנסות על כ- 600,000 ש"ח ובשנת 2001 הסתכמו בסך 250,000 ש"ח בקירוב.
חרף הגדלת ההכנסות בתקופת השותפות, רווחי התובע לא השתנו משמעותית. בשנים 1994 עד 1996 היה העסק רווחי והרווחים הסתכמו בסך כ- 20,000 ש"ח בממוצע. לעומת זאת בשנים 1997- 1998 רווחי כל אחד מהשותפים הגיעו לכ-30,000 ש"ח ואילו השנים 1999 - 2000 הסתיימו בהפסד.
10. ביום 3.1.00 לקה הנתבע בלבו וכתוצאה נזקק לטיפול רפואי ממושך בעטיו נבצר ממנו לשוב לעבודה. אין חולק כי חרף העובדה שלא היה פעיל כלל בעסקי השותפות המשיכה זו להתקיים עד לסוף שנת 2002 כאשר הנתבע קיבל משכורת עד סוף מרס או אפריל 2001.
11. אין חולק כי בעת הקמת השותפות לא נערך מסמך בין הצדדים המלמד על ההסכמות שהושגו ביניהם הן לעניין טיב ההשקעה של כל אחד מהם והן לעניין חלוקת הרווחים או ההפסדים ביניהם.
המחלוקת
12. בעוד התובע טוען בכתב התביעה כי סוכם על השקעה כספית שווה ביניהם גורס הנתבע כי בשום שלב שהוא לא סוכם על השקעה שווה. נהפוך הוא. סוכם מפורשות כי עיקר תרומתו של הנתבע תהא ביחסי ציבור ובהשגת עבודות שיגדילו את המחזור העסקי. זאת בנוסף להשקעה מזמנו ומרצו לקידום השותפות.
13. בכתב התביעה תבע אפוא התובע את השתתפות הנתבע בהשקעה הכספית המגיעה לטענתו לסך של 237,000 ש"ח וכן השתתפות בהפסדי השותפות. לגרסת התובע נשא לבדו בתשלומים החלים על שני השותפים.
14. בתצהיר עדות ראשית הוסיף התובע ללא התנגדות הנתבע, שגם התייחס לכך בסיכומיו, ראשי נזק נוספים שכן לפי הנטען מאז הגשת כתב התביעה ועד למועד הדיון שילם התובע סכומים נכבדים לנושים שונים.
15. בהיות המחלוקת חשבונאית בחלקה מונה בהסכמה במהלך הדיון רואה חשבון כמומחה מטעם בית משפט. למרבה הצער לא היה שיתוף פעולה מצד בעלי הדין ולא הומצא למומחה את כל החומר שהתבקש על ידו ומכיוון שכך, נבצר ממנו להוציא חוות דעת מתחת ידיו, והמינוי בוטל.