פסק-דין בתיק א 17029/04

בפני תביעה על סך של  30,000 ש"ח של מבוטח כנגד חברת הביטוח לשלם לו תגמולי ביטוח בגין נזקי צלילה.

טענות הצדדים

טיעוני התובע

התובע עוסק בצלילה ספורטיבית כתחביב, והיה מבוטח, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, אצל הנתבעת, בפוליסה מסוג "דרכון לצולל" (להלן: הפוליסה").

ביום 27.7.2002 צלל התובע במרינה שבחוף הים של העיר הרצליה, כאשר במהלך הצלילה אזל מלאי תערובת הנשימה אשר נושא הצולל במיכל על גבו, והתובע נאלץ לעלות אל מעל פני המים במהירות רבה מדי, ללא עצירה ל"תחנות דקומפרסיה". כתוצאה מכך חש התובע כאבים ונוקשות של שרירי הכתפיים, וזאת כ- 15 דקות לאחר הצלילה.

לאחר שעתיים של מנוחה ואכילה צלל התובע שוב, והפעם עלה אל מעל פני המים בצורה תקינה, עם "תחנות דקומפרסיה". לאחר הצלילה השניה התגברו אצל התובע הכאבים והנוקשות בשרירים, והוא פונה באמבולנס (ניידת טיפול נמרץ) של "מגן דוד אדום" אל בית החולים "אסף הרופא" בצריפין.    

בבית החולים "אסף הרופא" אובחן התובע כסובל מ"מחלת דקומפרסיה דרגה ראשונה", וטופל בתא הלחץ שבבית החולים. כתוצאה מכך חל שיפור ניכר במצבו של התובע, ולאחר אישפוז קצר שוחרר מבית החולים במצב טוב.

הנתבעת סירבה לכסות את הוצאות הטיפול הרפואי של התובע, כאמור לעיל (הפינוי באמבולנס והטיפול בבית החולים), על אף פניית התובע אליה בענין, וזאת בנימוק שהתובע  לא צלל צלילה ספורטיבית אלא צלל למטרות דיג, כביכול.

לטענת התובע הנתבעת חייבת לפצות את התובע ו/או לשפותו, ולשאת בכל הוצאות הטיפול הרפואי בהן נשא, בין ששולמו על ידיו ובין שייאלץ ו/או יחויב לשלם בעתיד,   חובתה זו של הנתבעת נובעת מהפוליסה, ועליה אין הנתבעת חולקת למעשה, כאשר הנימוק היחיד אותו הביאה הנתבעת לסירובה לקיים את חובתה והתחייבותה זו, קרי כי הצולל, כביכול, צלל למטרת דיג ולא צלילה ספורטיבית, הינו נימוק שאינו נכון והמוכחש על ידי התובע מכל וכל, כנזכר לעיל.

התובע שילם למגן דוד אדום סך של 870.63 ש"ח, אשר הנתבעת חייבת לשפותו ולפצותו בגינו, ולהחזירו לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הנתבעת גם חייבת לפרוע את הוצאות הטיפול הרפואי שקיבל התובע בבית החולים "אסף הרופא" בצריפין, הן בגין קבלתו והטיפול בו בחדר המיון, הן בגין הטיפול בתא הלחץ והן בגין כל טיפול אחר בבית החולים, בסך המוערך על ידי התובע בכ- 29,000 ש"ח.           יצוין, כי עד ליום הגשת התביעה  לא הגיעה אל התובע דרישת תשלום מפורטת, שבה נקוב סכום מסוים ומדויק, מבית החולים.

טענות הנתבעת

 אין מחלוקת בין הצדדים כי היה לתובע כיסוי ביטוחי יחד עם זאת הנתבעת טוענת שהכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה  הינו בהתאם לחוק הצלילה הספורטיבית (הטלת חובת ביטוח על צוללים), תש"ם 1980- ועל פי חוק הצלילה הספורטיבית, התשל"ט 1979 - (להלן "חוק הצלילה").

צלילה ספורטיבית מוגדרת בסעיף 2.6 לפוליסה כ"צלילה בעזרת מכשיר צלילה אישי שלא לשם ביצוע עבודה או פעילות צבא או משטרה או דיג".

כן קובע סעיף 6.1 לפרק החריגים בפוליסה כי מגדר הכיסוי הביטוחי מוחרגת כל תביעה הנובעת ו/או הקשורה ב : "צלילה שאינה צלילה ספורטיבית המהווה צלילה לשם ביצוע עבודה או צלילה במסגרת פעילות צבא או משטרה ו/או דיג".

הנתבעת טוענת כי התובע נפגע במהלך צלילה אשר ביצע לצרכי דיג וכי הצלילה השנייה אשר ביצע נועדה לשם חיפוש רובה דיג תת מימי אשר נשמט מידיו בעת צלילת הדיג הראשונה. לפיכך, שעה שארעה התאונה בעת צלילת דיג, אין אירוע התאונה נופל לגדרו של הכיסוי הביטוחי על פי תנאי הפוליסה ודין התביעה להדחות.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע ביצע צלילה ראשונה חריגה, התעלם מחריגה זו וירד לצלילה שנייה, חריגה אף היא וכי דין תביעתו להדחות אף מטעם זה.

בגדר הכיסוי הביטוחי נכללות אך ורק צלילות המוכרות והמאושרות על פי דרגת הצלילה של הצוללן ועל פי חוק וכללי הצלילה וכי התובע ביצע את הצלילה הראשונה תוך חריגה מוחלטת מהמוכתב בכללים ובחוקים של צולל באוויר דחוס ולמשתמש בתערובת נייטרוקס,  וכי חרף העובדה שחרג ביודעין מהכללים במהלך הצלילה הראשונה, החליט לרדת מייד לצלילה שנייה, חריגה אף היא, על אף שחש לאחר הצלילה הראשונה בכאבים ובסימנים האופייניים לצלילה חריגה ועל אף שכל ההוראות במקרה כזה מחייבות הימנעות מצלילה למשך 24 שעות נוספות.

דיון 

המחלוקת בתיק זה תיגזר מהתשובה לשאלה האם התובע צלל למטרת דיג או למטרת צלילה ספורטיבית.  הצדדים התמקדו בשאלה זו בלבד בסיכומיהם לפיכך, בהתאם להלכה, טענה שנטענה בכתבי הטענות אך לא הועלתה בסיכומים דינה כטענה שנזנחה (ר' ע"א 447/92 רוט נגד אינטרקונטיננטל פ"ד מט (2) 102 107 ד-ה).

ביום 27.7.2002 , יצאו לצלילה בסירה שבבעלות התובע מר יצחק כהן ורוני כהן, שני זוגות צוללנים: