רקע עובדתי
1. ליאור צרור ז"ל, יליד 12/6/71 (להלן: "
המנוח"). שימש כנהג משאית מנוף בחברת "רונן עמית הנדסה בע"מ" (להלן: "
החברה"), אשר עיסוקה בעבודות מנוף וחשמל והינה בבעלות אחיו של המנוח, רונן צרור (להלן: "
האח").
בתאריך 9/8/98, בעת שעסק המנוח בהעמסת עמודי תאורה בעזרת מנוף המותקן על המשאית, כהגדרתה להלן, בצומת הקוסמוס אשר בטירת הכרמל, פגע אחד מעמודי התאורה בקו מתח חשמלי גבוה וגרם להתחשמלותו למוות ( להלן: "
התאונה") (ראו: דו"ח חקירת התאונה מיום 28/12/98 שנערך על ידי משרד העבודה והרווחה, צורף לתיק מוצגי התובעות).
התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
2. התובעות הינן יורשותיו החוקיות של המנוח בחלקים שווים (ראו צו ירושה, ת/2): התובעת מס' 1, אורנית צרור, ילידת 15/5/75, הינה אלמנתו של המנוח (להלן: "
אורנית"), והתובעת מס' 2, קסם צרור, הינה בתו של המנוח (להלן: "
הבת").
המנוח ואורנית נישאו ביום 16/3/93, וביום 19/7/94 נולדה הבת. בעת התאונה המנוח היה בן 27 שנים, אורנית בת 23 שנים והבת בת 4 שנים. ביוני 2001 הכירה אורנית את חזי לוי (להלן: "
חזי") ובסמוך לאחר מכן החלו להתגורר יחד (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 2-5). לזוג נולדה בת משותפת ב- 24/7/03. אף על פי שלא נישאו מעולם, בני הזוג מקיימים משק בית משותף וחיי משפחה משותפים.
3. הנתבעת מס' 1, "המגן" חברה לביטוח בע"מ והנתבעת מס' 2, "אבנר"- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן ביחד: "
הנתבעות") הינן המבטחות בתקופה הרלוונטית של השימוש במשאית בעלת מספר רישוי 57-272-16 השייכת לחברה, שעל גביה העמיס המנוח את עמודי התאורה בעת התאונה (להלן: "
המשאית").
בכתב התביעה המקורי מיום 7/9/99 נתבעו אף חברת החשמל לישראל בע"מ והחברה, בטענה לפיה התאונה נגרמה באשמתה של האחרונה אשר בבעלותה דבר מסוכן שגרם לתאונה, ובאשמתה של חברת החשמל אשר התרשלה בהתקנת ובהחזקת רשת החשמל שגרמה להתחשמלות. החברה שלחה הודעת צד ג' למע"צ- מדינת ישראל, ולחברת הנדסת חשמל כללית בע"מ.
משעד הראיה היחיד לתאונה נפטר, הודו הנתבעות, בישיבת קדם משפט מיום 3/2/03, בחבותן כלפי התובעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 1-2). משכך ובהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט על דחית התביעה נגד חברת החשמל ונגד החברה, וממילא נדחתה גם ההודעה לצדדים השלישיים.
4. אשר על כן, המחלוקת בין הצדדים מתמצית בשאלת הפיצוי אשר יש לפסוק לאלמנה ולבת.
התובעות עותרות לפיצויים הן כמי שהיו
תלויות במנוח והן
כיורשותיו של עזבון המנוח. כתלויות במנוח הן תובעות בגין ראשי הנזק הבאים: הפסדי תמיכה לעבר ולעתיד, הפסד שירותי בעל ואב לעבר ולעתיד, והוצאות קבורה. כיורשות העיזבון הן תובעות בגין ראשי הנזק של הפסדי השתכרות "בשנים האבודות", כאב וסבל, והוצאות קבורה.
אין מחלוקת כי התובעות אינן זכאיות לכפל פיצוי ואולם קיימת מחלוקת בדבר אופן החישוב ורכיבי הנזק שהתובעות זכאיות לפיצוי בגינם.
דיון
5. מטעם התובעות העידו: רונן צרור, אחיו של המנוח אשר למעשה היה המעסיק שלו בהיותו בעלים ומנהל בחברה; אורנית עצמה; ובן-זוגה חזי.
עוד הוגשה מטעם התובעות חוות דעת של הכלכלן משה קצין (להלן: "
קצין"), בנוגע לשווי הריאלי של הטבה לעובד בדמות רכב פרטי.
מטעם הנתבעות העיד חוקר פרטי אשר גבה עדות מאורנית, שרון שטרית (להלן: "
החוקר"). העדות נגבתה ביום 22/12/99, בדירתה של אורנית, בהקלטה שתומללה (הקלטת מסומנת נ/6; התמליל מסומן נ/7).
כן הגישו הנתבעות חוות-דעת אקטוארית מאת שי ספיר, לצורך חישוב היוון קצבת התלויים המשתלמת לאורנית ולבת על-ידי המוסד לביטוח לאומי (נ/10). יוער כי הוגשה חוות דעת אקטוארית נוספת (נ/9) לעניין חישוב הפסדי תמיכת המנוח בתלויות, ואולם איש מהצדדים לא הסתמך עליה במסגרת החישובים שערכו (למעט התייחסות בודדה של הנתבעים).
תביעת התלויות
הפסד תמיכת המנוח בתלויות
6. ההלכה הנהוגה בדבר הפסדי תמיכה לאלמנה אשר נישאה בשנית, הינה כי יש להשוות את כושר ההשתכרות והתמיכה הכספית בין שני הבעלים. ההפרש ביניהם הוא אשר יקבע את גובה הפיצוי לו זכאית האלמנה, אם בכלל (ראו ע"א 7244/97
חכמי פנינה ואח' נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד (2) 30, בעמ' 36-37, וכן ע"א 960/02
עזבון המנוח סביחי טלאל ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2003 (1) 578, בע"מ 585).