1. התובע, שמעיה דפנה, הגיש תובענה כספית על סך 991,000 ש"ח נגד שלושה נתבעים: עומרים חברה לבניין בע"מ, אל עומרים לבניה כפרית בע"מ ועומרי עהאד. הצדדים הגיעו להסדר דיוני על פיו יחולק הדיון לשני שלבים: בשלב הראשון תידון שאלת החבות ובשלב השני תידון היקף החבות, במידת הצורך.
גירסת התובע
2. לטענת התובע, לאחר שפרש משירות המדינה בו מילא תפקידים בכירים בשירות בתי הסוהר, משמר הגבול ובחברות בניה, החל לעסוק באיתור מושבים בהם אושרו תכניות הרחבה על ידי מינהל מקרקעי ישראל בהתאם לפרוגרמה של משרד הבינוי והשיכון. כיוון שפיתח קשרים מיוחדים, לטענתו, עם ראשי ישובים בתקופת היותו קצין ישובים בצפון ולאחר מחקר שביצע עובר לשנת 1994, הוא הגיע למסקנה כי קיים פוטנציאל עסקי בהתקשרות עם מושב משמר הירדן- כפר שיתופי. מושב זה קיבל אישור לפיתוח, בניה והחכרה של 212 יחידות דיור. באמצעות עו"ד שלמה בר עוז שהכיר את הנתבעת 1, הוא פנה לנתבעות ולמנהלהן, הנתבע 3, והציע את שירותיו לקשירת קשר עסקי עם המושב.
3. השירותים שהוצעו היו שירותי פרזנטציה וייצוג כלפי המושב ושירותי ייעוץ והנחיה מול ועדות ההיגוי מטעם המושב. התובע לקח על עצמו הפקת חוברת תדמיתית וארגון פגישות מול גורמים במושב במטרה לשכנעם כי התארגנות הנתבעים לקראת ביצוע פרוייקטים הינה נכונה ותהיה רווחית לכל הצדדים. בהסכם בינו לבין עו"ד בר עוז נקבע שאם יחתום לקוחו של בר עוז על הסכם עם משמר הירדן לאחר המלצתו, ייחתם הסכם על 8% עמלה ומתוכה יעביר התובע לבר עוז 2%.
4. נטען כי בפגישה בשנת 1995 במשרדי הנתבעת בחיפה בה נכח הנתבע 3 הוא הסכים לקבל את שירותי התובע תמורת עמלה של 8% אחוזים מסכומי המכירות. התובע הכין פרזנטציה למשמר הירדן וכן חוברת ביחס למושב גדעונה. נתבע 3 ביקש מהתובע להציג את ההצעה למושב משמר הירדן על שם חברה אחרת, חיים אשל בע"מ, כיוון שהוא והנתבעות האחרות היו בקשיי נזילות. חיים אשל היה בעבר מהנדס מפקח באתר שבנתה חברת עומרים. התובע ביצע עבודה משך מספר חודשים.
5. התובע טען כי את הכסף למימון התנהלותו מול הגורמים השונים לווה
"מחברי וידידי, זלמן אלפרין". החומר הוגש לועדת ההיגוי מטעם הפרוייקט. אחרי ההגשה ביקש התובע מהנתבעים לחתום על טיוטת הסכם לעמלת בגובה 8% והגיע לפגישה במשרד עו"ד בר עוז עם טיוטת הסכם על מנת שהנתבע 3 יחתום עליו. בפגישה הוא נשאל אם הגיש את החומר כבר וכאשר ענה בחיוב, איבד הנתבע 3 עניין בהמשך הישיבה ועזב. בתגובה, התובע לקח חזרה את החומר שהגיש לועדת ההיגוי והודיע לנתבע 3 שהוא מפסיק לעבוד עמו. לאחר מכן פנה לחברה קבלנית אחרת בשם צמנט חברה לבניה והשקעות בע"מ
(להלן- צמנט) ושיכנע אותה להגיש מועמדות על בסיס העבודה והידע שלו. נתבע 3 ניסה לשכנע את התובע להפסיק לעבוד עם צמנט ובפגישה עם זלמן אלפרין בקיבוץ משמרות הציע לו לחתום על הסכם מחייב לתשלום עמלה מופחתת בסך 3% מהתגמולים בתמורה להגשה חוזרת ומשופרת של חוברות לועדת ההיגוי. התובע סירב לעזוב את חברת צמנט אך בכל זאת הושגה הבנה כי הנתבע יחתום על הסכם מחייב ועל פיו ישולם לתובע סך של 3% בצירוף מע"מ מתקבולי הנתבעים בגין חוזה אספקת שירותי בניה שייחתמו. התובע הגיש בסוף 1996 חוברת פרזטנציה שונה, לטענתו, מהחומר שהוגש בפעם הראשונה וגם מהחומר שהוגש עבור צמנט. בנוסף, נטען כי לפני קבלת החלטה בועדת ההיגוי הוזמנו כל הקבלנים שהגישו הצעות, כ- 10 במספר. התובע ייצג את צמנט בישיבה. לאחר מכן, התובע המליץ בחום על עומרים בפני יו"ר המושב והיא נבחרה בסופו של דבר. נטען כי לאחר מכן עומרים התחילה לעבוד אך השתמטה מלהמשיך ולשלם לתובע את, עמלתו מעבר לשני שיקים על סך 7,500 ש"ח כל אחד. נטען עוד כי בפגישה שקבע עם זלמן אלפרין ביקש נתבע 3 מזלמן להציע לתובע בשמו 15,000 דולר לסגור את כל החשבון. התובע טען שסירב לכך. לאחר מכן הגדיל עוד הנתבע 3 את הצעותיו ל- 100,000 ש"ח אך התובע עמד על קבלת עמלתו במלואה.
6. זלמן אלפרין (או אלפרון- איות השם לא הוברר) הצהיר שסייע לתובע כספית לאחר שעסקיו הידרדרו. הוא גיבה את גירסתו של התובע באשר להשתלשלות העניינים הקשורים לפרוייקט. בהמשך הוגש תצהיר משלים על ידי התובע (בשנת 2005 כאשר התצהיר הראשון הוגש בשנת 2004). התצהיר הוקדש להוכחת הטענה שהדגמים שהוגשו בשם צמנט ובשם עומרים היו שונים במהותם.
גירסת הנתבעים
7. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר על ידי נתבע 3. הוא הסכים שהקשר נוצר בינו לבין התובע על ידי עו"ד בר עוז. לטענתו, התובע הציג שיש לו שליטה על מי ייבחר לעניין ההרחבה במשמר הירדן ועליו רק להחליט באשר לזהות הקבלן. נטען כי שמעיה טען בפניו שנקבע מחיר של 950 דולר למ"ר בניה בצירוף מע"מ לדירות שייבנו. הצדדים הגיעו להסכם כי במחיר זה יינתן לשמעיה עמלה של 8% מאחר שמדובר במחיר גבוה למ"ר. הוא הסכים כי באותה עת חברת עומרים היתה בקשיים כספיים. נתבע 3 טען שהוא מימן את עלות הכנת חוברת הפרזנטציה, לרבות תשלום לאנשי מקצוע וכי השקיע זמן וממון רב בהכנתה. לאחר השלמת החוברת לקח אותה שמעיה והגיש אותה ליישוב. בשלב זה נדהם הנתבע לגלות כי,
"לא דובים ולא יער וכל המצג שהציג שמעיה כאילו העבודה אצלנו בכיס... וכאשר על סמך הסכמתי לשלם לו עמלה, היה חסר כל בסיס." נטען כי לאחר מכן שמעיה משך את החוברת (שלא היתה כלל שלו) חזרה מועד הישוב והגיש אותה בשם חברה אחרת, חברת צמנט. לאחר ששמעיה הגיע לסכסוך עם עו"ד בר עוז התערב בסכסוך גורם שלישי בשם זלמן אלפרון (ולא אלפרין). בפגישה אצל אותו אלפרון הסכים שמעיה להגיש את החוברת בשם עומרים לאחר שימשוך את החוברת של צמנט והוא התחייב לדאוג שחברת עומרים תקבל ממנו את העבודה במקום חברת צמנט. באותו מעמד נחתם הסכם עליו הסתמך שמעיה בתביעתו. כאשר הגיע הנתבע 3 לפגישה במשמר הירדן עם אדם נוסף שתיפקד כמתווך, התברר כי
"התמונה האמיתית... בניגוד למצג שהציג שמעיה. היתה התענינות של כ- 20 חברות בניה המתמודדות על ביצוע העבודה." הנתבע גילה כי מדובר במכרז ואין לשמעיה או לאדם אחר כל השפעה על קביעת זהות הקבלן. כך התברר שהמצג שעל פיו חתם על ההסכם עם שמעיה התברר כבלתי נכון. בהמשך התנהל הליך ארוך של בחירת הקבלן לצורך הבניה בישוב. שמעיה המשיך לייצג את חב' צמנט למרות הבטחותיו לעומרים. לאחר פגישות רבות ובירורים שונים ולאחר הורדת המחיר למשתכן נבחרה חב' עומרים לבצע את הפרוייקט. נתבע 3 טען כי חברת עומרים
"זכתה במכרז בזכות שמה הטוב, המוניטין והנסיון שצברה משך שנים... בכל ההליך הארוך הזה ייצג שמעיה את חב' צמנט והופיע כמוביל צוות החברה בפני ועדת ההיגוי... והשחיר את שמנו." נטען כי לאחר הזכיה הגיע שמעיה אל ביתו של נתבע 3, הודה שטעה כאשר בחר לייצג את חברת צמנט וביקש שישולם סכום כלשהו כיוון שבכל זאת עבד עבורו. נתבע 3 הסכים "לעזור" לשמעיה ושילם לו 30,000 ש"ח לפנים משורת הדין.
חקירות הצדדים בבית המשפט
8. ראשון נחקר מר חיים אמיר, יו"ר הועד המקומי של משמר הירדן. הוא הבהיר כי שמעיה הגיש תחילה חוברת בשם חברת עומרים. באשר למשקל החוברת ביחסים עם הקבלנים העיד העד שלא הוחלט על הקבלן הזוכה על סמך נקודה מסויימת (לרבות על פי החוברת):
"אנחנו לא החלטנו על סמך נקודה מסויימת. היה לנו המון נושאים וכדי שזה יהיה גם ישר, גם נכון גם גלוי לכל הציבור של הישוב הבאנו לידינו אנשי מקצוע". העד העיד כי בשלב מסויים עזב שמעיה את עומרים והתחיל לייצג את צמנט (עמ' 6 - 7 לפרוטוקול). אולם צמנט יצאה מהתחרות כיוון שלא עמדה בתנאים מקדמיים שהוצבו. בחקירתו הנגדית הסכים העד כי לאחר ששמעיה משך את החוברת הראשונה, הגיש נתבע 3 יחד עם הצוות שלו הצעה נוספת (עמ' 10). בחקירתו, אלפרין (או אלפרון) הודה שהיה מעורב בהסכם של ה- 3% אך אמר שההסכם אינו מהווה פרי נסיון תיווך שלו אלא שהצדדים הגיעו אליו לבד (עמ' 15).
9. עו"ד בר עוז העיד לא קיבל שום הבטחה לאחוזים בפרוייקט משמר הירדן משמעיה (עמ' 22). בחקירתו הרחיב שמעיה על המהלכים השונים בהשתלשלות הדברים (עמ' 29 - 31).
10. בחקירתו טען נתבע 3 כי לא מגיע לשמעיה כסף כיוון שפעל בניגוד למוסכם כיוון שהוא המשיך לייצג את צמנט (עמ' 35) . הוא טען כי שילם 30,000 ש"ח לאחר הזכיה לשמעיה מתוך רחמים (עמ' 37) והוא גם טען שהוא מאויים על ידי חלק מהאנשים שקשורים לשמעיה ובייחוד אלפרון (עמ' 43).
דיון
11. על סמך התיאורים של יחסיהם שסופקו על ידי שני הצדדים, התקשיתי לאתר נקודה לגביה ניתן לקבוע כי היא מהווה ממצא מהימן וברור עליו ניתן להשתית המשך ניתוח הראיות. זאת, למרות שדובר, לכאורה, על סיטואציה פשוטה של פרוייקט הרחבה במושב הדומה לפרוייקטים רבים אחרים, ואשר בקשר אליו אמור היה להיבחר קבלן מתוך מספר מציעים על בסיס טיב הצעותיהם. התובע היה אמור לקדם את מועמדתה של חברות הבניה בשליטת הנתבע 3. יחסיו עם הנתבעים היו מפותלים ומסובכים והתקשרויות הנתבעים עם התובע הושתתו, בין היתר ואולי אף בעיקר, על יכולת שהתובע הציג לקדם את מועמדות הנתבעים בתחרות על הפרוייקט בדרכים שונות ומשונות.
12. בסופו של עניין, גרסת הנתבעים באשר להשתלשלות היחסים הגיונית יותר מאשר גרסתו של התובע. התובע טען כי סוכם כי גם אם ימשיך לייצג חברה מתחרה אחרת (שבקשר אליה היה אמור לזכות בעמלה גבוהה בהרבה של 10%) עדיין יהיה זכאי לעמלה של 3% מאת הנתבעים בהתאם למסמך שנחתם ביניהם. לעומת זאת, טענו הנתבעים כי הסכם העמלה היה תלוי בכך שהתובע יחזור וייצג אותם ויעזוב את ייצוג של החברה האחרת, למרות שהדבר לא נכתב בהסכם.
13. אין מחלוקת כי התובע לא עזב את ייצוג החברה האחרת והפסיק לקדמה רק לאחר שהיא נפסלה ללא קשר מהמשך ההתמודדות כיוון שלא עמדה בתנאים. אמנם, נקבע בהתחייבות של ה-3% כי התובע אינו חייב לבצע פעולות נוספות על אלו שביצע עובר לחתימת ההתחייבות, אולם לא פורטה גם הסכמה כי יוכל לייצג חברה מתחרה. לא מצאתי כי יש מקום לקבל טענות התובע בעניין זה כאשר אין הסדר מפורש בכתב אודותיו. ההתחייבות לתשלום העמלה אינה כוללת תנאי שהתובע ימנע מפעילות אקטיבית לטובת מתחרה אחר אולם ניתן וצריך ללמוד עליה מההקשר הכללי של יחסי הצדדים, האירועים הקשורים בתחרות על הפרוייקט וחובות תום-לב כלליות החלים בין צדדים לחוזה (ראו: ע"א 391/80
לסרסון נ' שיכון עובדים, פ"ד לח(2) 237,263; וכן ע"א 636/78
ויצמן נ' אברמזון, פ"ד לג(3)295).
14. באשר לכספים ששולמו על ידי הנתבעים, נראה לי ביכרו לשלמם בנסיון להשיג שקט מהתובע ואנשיו ואין בתשלומם כדי להוות ראיה להודאה בחוב על פי התחייבות העמלה.
15. כתוצאה מכל האמור לעיל, התובענה נדחית. התובע ישלם לנתבעים יחד סך של 10,000 ש"ח כשכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין.
המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים
.
ניתן היום כ"ג בחשון, תשס"ח (4 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.