פסק-דין בתיק א 21142/05

1.                     תובענה שתחילתה בהגשת שיק לביצוע וההתנגדות לביצוע אשר התקבלה.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש למתן פסק דין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר הגשת סיכומיהם.

2.         החייבת/הנתבעת, חברת מסארווה מאזן בע"מ, מסרה שיק לפקודת הקבלן מוחמד נאסר, במסגרת עסקת היסוד ביניהם. השיק סוחר לתובעת, חברת ניכיון שיקים, ומשהציגה אותו לפירעון חזר השיק מסיבת הוראת ביטול.

טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות מהטעמים הבאים:

1.         טענה לכישלון תמורה. מוחמד הפר את עסקת היסוד משלא סיים את העבודות בשטח, לפיכך לא ניתנה לה תמורה בעד השיק.

2.         השיק נמסר לו על תנאי והתנאי הוא שיסיים את העבודות שהתחייב בהן ע"פ עסקת היסוד ומשלא התקיים התנאי אסור היה לו לסחר את השיק ולהעבירו לזוכה/התובעת.

3.         השיק היה משורטט בשרטוט כללי ו/או מיוחד ולפיכך סוחר שלא כדין. כמו כן, השיק אשר נמסר לפקודת מוחמד, אינו חתום על ידו, אלא ע"י אחר (ככל הנראה שותפו) ומטעם זה בלבד יש לדחות התביעה.

יצוין כי מוחמד נאסר לא הגיש התנגדות לביצוע השטר. במסגרת תובענה זו הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד מוחמד נאסר. גם כאן לא הגיש האחרון כתב הגנה ולפיכך ניתן כנגדו פס"ד ביום 22.05.06 לפיו ישלם למודיעה/הנתבעת כל סכום בו תחויב כלפי התובעת.

3.         סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] התשי"ז - 1957 (להלן: "הפקודה") מגדיר אוחז כשורה כמי שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאי שנטל את השטר בתום לב ובעד ערך. תום הלב הוא מבחן סובייקטיבי.

לפי ס' 29(ב) לפקודה "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

4.         האם הוכחו טענות הנתבעת על מנת שחובת הראיה תוחלף ואז יהא על התובעת להוכיח כי הינה אוחזת כשורה?

ראשית, נפסק כי הטענה לכישלון תמורה אינה תופסת כלפי אוחז כשורה. לפי ס' 37 לפקודה, אוחז כשורה מקבל את השטר "כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו וכן מכל טענת הגנה אישית גרידא...".

שנית, האם השטר סוחר באי-חוקיות?

הנתבעת טענה כי מוחמד לא היה רשאי לסחר את השיק הן משום שניתן לו על תנאי והן משום השרטוט שהופיע עליו (קרוס, ללא המילים "למוטב בלבד"). כמו כן, נטען כי מוחמד אינו חתום בחתימת היסב על השיק.

באשר לשרטוט אשר הופיע על השיק ואשר נעדר המילים "לא סחיר" או "למוטב בלבד", לא התרשמתי כי הסחירות הוגבלה במקרה דנן. לו רצתה הנתבעת להגביל עבירות השיק, היה עליה להשתמש במילים חד משמעיות. לא זו אף זו, מנהלה של הנתבעת העיד במסגרת התנגדותו לביצוע כי "אם אתה שואל אותי למה לא הגבלתי את סחירות השיק אני אומר שאין סיבה. אנו לא מגבילים שיקים".

מוחמד הצהיר כי לא סיים את העבודות כפי שנתחייב בעסקת היסוד ולפיכך התובעת נאלצה לבטל את השיקים. מוחמד הודה כי השיקים נמסרו כתנאי לביצוע העבודה וכי לא היה רשאי לסחר אותם הלאה  (נספח ג' להודעה לצד ג'). לא מצאתי בתצהיר זה לבדו כדי להוכיח הטענה כי השיקים נמסרו כתנאי לביצוע העבודה, על אחת כמה וכמה כאשר עבירותם לא הוגבלה.

5.         התובעת טוענת כי מוחמד, יחד עם מרואן (שניהם קבלני המשנה) מכרו את השיק לתובעת בנובמבר 2004. תימוכין לכך נמצא בחשבונית אשר הוצאה לטובתם קודם למועד פירעון השיק (31.01.05). עמלת הניכוי ע"פ החשבונית 5,265 ש"ח. באשר לתמורה שניתנה בעבור השיק, זו הוכחה בתצהירו של מוחמד לעיל. מוחמד הצהיר כי "הלכנו ומכרנו (מוחמד ומרוואן - הוספה שלי, ש.ש.) את הצ'קים לחברות שנתנו לנו את תמורתם בסכומים מסוימים" לכן דין טענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי נתנה ערך בעד השיק, להידחות.

6.         הקושי שנותר להתמודד עימו הוא שאלת תום הלב של התובעת עת קנתה השיק ממוחמד ומרוואן, קבלני המשנה. התנאי להיות התובעת "אוחזת כשורה" הוא כי נטלה את השיק כשהוא שלם ותקין לפי מראהו. השיק ניתן לפקודת מוחמד, אך נטען כי הוא עצמו אינו חתום עליו בחתימת היסב. עיון בגב השיק מעלה חתימה ובה השם "מוחמד" וכן לידה מס' הזהות שלו. די בדבר כדי להתגבר על הטענה של חוסר תו"ל מצד התובעת.

התרשמתי כי התובעת לא ידעה על הפרת עסקת היסוד והריני מקבל את גרסתה לפיה מוחמד מסר לה כי השיק טוב וכי לא הייתה לה כל ידיעה שעה שסוחר לה השיק כי זכות קניינו של המסחר פגומה.