לפני תביעה לתשלום יתרת חוב בגין אחסון תמונות של הנתבע אצל התובעת.
התביעה
התובעת, גלובוס אריזות ומשלוחים בינלאומיים בע"מ, הינה חברה העוסקת באריזות ומשלוחים בינלאומיים. הנתבע, מר דניאל ברמן, שכר את שירותיה של התובעת עבור עבודות אריזה, איסוף ואחסנת תמונות אומנות, מדירתו בתל-אביב למחסני התובעת, אשר ביבנה.
ביום 2.4.01 העבירה התובעת לנתבע הצעת מחיר. התובעת הובילה, ארזה ואחסנה את מטענו של הנתבע. ביום 4.4.01 הנפיקה התובעת תעודות משלוח. ביום 30.1.06 הנפיקה התובעת חשבונית מס מס' 48106 על סך 19,553 ש"ח (4,205$) (להלן:
"החשבונית הראשונה").
לאחר אין ספור שיחות טלפון לתשלום החוב, ללא הועיל, שלחה התובעת ביום 3.7.06 מכתב דרישה לנתבע, שחזר בסימון "לא נדרש".
לפיכך, הנפיקה התובעת לנתבע ביום 30.11.06 חשבונית מס נוספת, שמספרה 56446 על סך 5,906 ש"ח (להלן:
"החשבונית השנייה").
הנתבע טרם שילם לתובעת את סכום החשבוניות האמורות. התובעת פנתה אל הנתבע פעמים רבות, הן בע"פ והן בכתב, על מנת שזה יפרע את חובו אליה, אך ללא הועיל. בשל כך, הפעילה התובעת את זכות העיכבון המוקנית לה על פי דין וזאת עד לתשלום חובו של הנתבע.
לאור האמור, תביעתה של התובעת עומדת על סך 26,555 ש"ח, כאשר 25,459 ש"ח מתוכם הם בגין ביטוח המטען ואחסנתו אצל התובעת, ו- 1,095 ש"ח הנותרים הינם בגין חישובי הצמדה וריבית.
טענות הנתבע
הנתבע פנה אל התובעת בעקבות קבלת התביעה וביקש לקבל כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת בעניינו, וחרף זאת לא קיבל אותה.
הנתבע משוכנע ששילם חלק נכבד מדרישת התובעת, אולם כל מה שהצליח להשיג הוא אישור ששילם 17,120 ש"ח מתוך 26,555 ש"ח שבתביעה.
מעבר לכך, ניהל הנתבע מו"מ עם מנהלת החשבונות של התובעת ועם נציגת התובעת הגב' נורמה. על פי סיכום שהושג עמן, פרמיית הביטוח תנוע בין 0.5% ולבין 0.75%. בפועל, חויב הנתבע בפרמיה של 2%, הגבוהה פי שתיים מהפרמיה שבהצעת המחיר.
בסמוך לאחר מכן, נכנס הנתבע לסדרת טיפולים וניתוחים שעליהם ידעה התובעת. לפיכך, בתקופה זו סיכום הדברים שהושג לא היה בראש מעייניו.
העובדה שהחשבונית יצאה כ-5 שנים לאחר הספקת השירות, מעידה על כך, שנוהל מו"מ לגבי סכום הביטוח.
הסכום שמופיע בחשבוניות מופרז שכן, לפי הצעת המחיר נקבע, כי גודלו של המטען הוא כ- 2.5 מ"ק, כי בגין איסוף המטען תגבה התובעת סך של 150$, כי עבור אחסנה ישולם 12$ לכל מ"ק מידי חודש וכי פרמיית הביטוח תעמוד על סך 1% משווי ערך המטען.
התובעת חייבה את הנתבע עבור אריזה ואיסוף המטען בסכום של 1,125$ במקום 375$. עבור אחסנה עד חודש אפריל 2007 הייתה צריכה התובעת לחייב את הנתבע בסך של 2,160$ ותחת זאת חייבה אותו בחשבוניות בסך של 2,643$ ובתוספת 881$.
דיון והכרעה
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר תקפותה של הצעת המחיר מיום 2.4.01 שאף חתומה בידי הנתבע. הצעה זו מהווה הסכם לכל דבר ועניין.
חרף זאת, הצדדים חלוקים בשאלות הבאות: מה הוא נפח המטען שעל פיו יש לחשב את חובו של הנתבע בגין אריזה ואיסוף ובגין אחסון, מה הוא גובה פרמיית הביטוח שעליה הוסכם ומה שווי המטען שעל פיו יש לגזור את פרמיית הביטוח.
ביום הדיון העידו בפניי, הגב' טלי פילו, אחראית טיפול בתביעות לקוחות אצל התובעת והנתבע עצמו.
נפח המטען
התובעת חייבה את הנתבע בגין אחסנת המטען לפי 6.11 מטר קוב. הנתבע טוען, כי בהתאם להסכם ביניהם הוערך נפח המיטלטלין בכ- 2.5 מטר קוב.