בנוגע לנתבעות 2 ו- 4
1. התובע, בתפקידו ככונס נכסים של בנין בן 12 קומות המכונה "
בית פריזמה", המצוי בשד' שזר 31 בבאר שבע, הידוע כגוש 38045 חלקה 6 (להלן: "
הבנין" או "
בית פריזמה"), הגיש כנגד הנתבעות תובענה לפינוי וסילוק יד של הנתבעות מקומה 6 בבנין, אולמות 26 ו- 27 [קומה שש תכונה להלן: "
הנכס"].
2. להלן השתלשלות העניינים המפורטת:-
א. תחילתם של ההליכים בתביעה שהוגשה ביום 21/4/05, בסדר דין מקוצר, כנגד ארבעת הנתבעות שבכותרת.
ב. הנתבעות 2 ו- 4 הגישו בקשה למתן רשות להתגונן [בבש"א 3025/05], נתמכת בתצהירו של מר דן תורג'מן, שהוא, בין יתר תפקידיו משמש כמנהל הנתבעת מס' 4.
ג. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 9/4/06, בפני כב' הרשמת קויפמן נחקר המצהיר על תצהירו ומאוחר יותר [לאחר שהוגשו סיכומים בכתב] ניתנה החלטת הרשמת, בה ניתנה לנתבעות 2 ו- 4 רשות להתגונן כנגד התביעה ונקבע שהתצהיר מטעמן יהווה כתב הגנה. כמו כן נקבע כי הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח ישולמו על פי תוצאות ההליך העיקרי.
ד. הנתבעות 1 ו- 3 לא הגישו בקשה למתן רשות להתגונן.
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 25.10.2006 הבהיר ב"כ הנתבעות, עו"ד לאלו: "
כשהגשנו בקשת רשות להתגונן, הגשנו אותה רק בשם הנתבעות 2 ו- 4. טענו, כי הנתבעות האחרות לא מחזיקות במקום. אין התנגדות שיינתן פסק דין כנגדן - הנתבעות 1 ו- 3 - הואיל ואינן מחזיקות במקום".
לאור הצהרה זו ניתן ביום 25.10.2006 פסק דין כחלקי, כנגד הנתבעות 1 ו- 3, על פי העתירות שבכתב התביעה.
ה. התובע טוען בכתב התביעה, כי במועד מסוים, פלשו הנתבעות לקומה השישית בבניין, ללא כל זכות, וכאשר ביקש כונס הנכסים לברר מקור זכותן של הנתבעות לשבת בנכס, הוצג בפניו הסכם שכירות מיום 24/7/01 שנערך בין הנתבעת 1 לנתבעת 3. התובע מוסיף וטוען, כי גם בפגישה שהתקיימה במשרדי הכונס עם מנהל הנתבעות, מר תורג'מן, לא הוצג כל מסמך לתמיכה בזכותן של הנתבעות להחזיק בנכס.
ו. אין מחלוקת, כי מרבית החוזים לרכישות שטחים בבנין, נעשו במסגרת עסקאות "בארטר" שונות, לפיהן בתמורה לביצוע עבודות ע"י רוכשים שונים, ניתנה להם זכות לרכוש שטחים בבנין. כך גם במקרה דנן, נערכה עסקת "בארטר" בין היזם, מגדלי הקריה בע"מ (להלן: "
היזם") לבין הנתבעת 4, וזאת בהתאם
להסכם ביצוע עבודות מיום 22/1/97. תנאי עסקת ה"בארטר" קבעו כי בתמורה לביצוע עבודות אלומיניום בנכס ע"י הנתבעת 4, תרכוש הנתבעת 4 שטחים מסוימים בבניין [ראה נספח א' שצורף לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעות].
שווי החוזה לביצוע העבודות עמד על כ- 775,000 דולר ארה"ב. בסעיף 10.1 א' להסכם נקבע שסך של כ- 410,000 דולר ארה"ב ישולמו לנתבעת 4 על דרך של עסקת בארטר והיתרה תשולם במזומן.
ז. בתצהיר שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן שהגישו הנתבעות 2 ו - 4, נחשפה לראשונה טענת ההגנה שלהן, על פיה בהמשך להסכם הנ"ל לביצוע עבודות האלומניום מיום 22/1/97, נחתם בין הנתבעת 4 ליזם הסכם נוסף, ביום 23/4/97, על פיו הנתבעת 4 רכשה, כביכול, את היחידות B, Cו - Dבקומה 6 [הכוונה לקומה 6 בשלמותה].
לפיכך, לטענת הנתבעת 4
החוזה מיום 23/4/97 מוכיח שהיא רכשה את הזכויות בנכס - ומכוח רכישה זו קמה לה הזכות לבעלות בנכס.
הנתבעת 2 טוענת, כי היא מחזיקה בקומה 6, או בחלקים ממנה, מכוח רשות שניתנה לה ע"י הנתבעת 4 (הבעלים).
ח. מטעם התובע נשמעו שני עדים, התובע, כונס הנכסים - עו"ד אמסטר בעצמו ועו"ד נחמן דברת, אשר טיפל בחוזים שנערכו מטעם היזם, בטרם נקלע היזם לקשיים כלכליים.
מטעם הנתבעות העידו מר דן תורג'מן - שהוא מנהל הנתבעת 4 והרוח החיה מאחורי יתר הנתבעות וכן מר אלי חיים - מנהל בחב' דנכל, אשר רכש יחידות בבנין בתמורה לתשלום כספי (להבדיל מעסקת בארטר).
ט. בתום שמיעת הראיות ולבקשת ב"כ הנתבעות, אפשרתי לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב.