פסק-דין בתיק א 29966/04

כללי

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1966, ביום 19.4.97, עת החליק ונפל, כנטען על ידו, ממדרגות פנימיות במקום עבודתו במועד הרלוונטי, חנות "גולף" בנתניה, של הנתבעת  1 ( להלן: " הנתבעת") המבוטחת בביטוח אחריות על ידי הנתבעת 2.

2.  הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בהתאם לכך נשמעו ראיות. מטעם התובעת העידו הוא עצמו; מר דוד אטיאס ומר ישראל אפשטיין, מהנדס, אשר הגיש חוות דעת של מומחה. הנתבעות לא העידו עדים מטעמן והגישו תיק מוצגים בלבד.

החבות

3. בהתאם לתצהיר התובע ועדותו, הוא החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1994 ובסוף אותה שנה החל לשמש כמנהל חנות הנתבעת בקניון השרון בנתניה.  בחנות שבניהולו  היו כ- 15 עובדים.  בחנות הייתה קומת כניסה ובה אולם תצוגה ומכירות  וכן קומת גלריה לשימוש העובדים ובה מחסן, שירותים ומשרדו של התובע. הגישה לגלריה הייתה באמצעות מדרגות פנימיות.  התובע ציין כי בשנת 1996, מספר חודשים לפני הארוע, נערכו שיפוצים בחנות ובמסגרתם נבנו המדרגות. השימוש במדרגות על ידי התובע ועובדיו היה יום יומי, אף עשרות פעמים ביום. 

4. בהתאם לעדות התובע, הארוע ארע במוצאי שבת, בסמוך לחג הפסח, בין השעות 21:00- 22:00 לערך.  היה לחץ של קונים בחנות. מלבדו היו בחנות עוד כ 9-10 עובדות. הוא עלה למחסן כדי להביא ללקוח, מר אטיאס, חולצה. בדרכו חזרה, בירדו במדרגות, מעד על אחת המדרגות העליונות ונפל אחורה ולמטה, על החלק האחורי של גופו. לנפילה עצמה לא היו עדים. התובע ציין כי קרא לעזרה אך בשל המוסיקה שהייתה בחנות איש לא שמע אותו, עד אשר אחת העובדות, את שמה התובע אינו זוכר, נכנסה לבסוף למקום, ראתה אותו שוכב על המדרגות וקראה למר אטיאס,  אשר עזר להרימו ולהוציאו לתוך החנות. באותו הערב נשאר התובע בחנות עד סגירתה, עקב עומס הקונים ורצונו לא להשאיר את עובדיו לבד, ולא פנה לבדיקה. רק למחרת, כאשר הכאבים לא חדלו,  פנה לאורטופד בקופת החולים. בתצהירו ציין התובע כי  המדרגות בחנות היו מצופות ציפוי  לינולאום מחליק וכי " זכור לי שביקשתי מהבנאי בזמנו שידביק פסי האטה מחוספסים אולם הוא לא שם שום דבר ורק אחרי התאונה התקינו גולף פרופילי אלומיניום בקצה כל מדרגה כדי למנוע החלקה" (סעיף 21). בחקירתו נשאל אם פנה להנהלת הנתבעת 1 באשר לאי תקינות המדרגות והשיב: " לא הייתה לי התכתבות, דיברתי איתם טלפונית, אני לא זוכר עם מי" (עמ' 23 שורה 10). .

5. הנתבעת הציגה עותק הדווח למוסד לביטוח לאומי על הארוע, אותו מילא התובעת בכתב ידו (נ/1), שם רשם: " ניגשתי למחסן בחנות להביא מוצר ללקוח ובחזרה רצתי והחלקתי במדרגות המחסן ונחבלתי בעצם הזנב".  בחקירתו אישר דברים אלו.  עוד אישר  כי ירד מהר במדרגות כיון שהיה לחץ של אנשים.  (עמ' 26, שורה 15).

6. התובע אישר בחקירתו כי הוא היה האחראי על תפעול החנות, לרבות תחזוקה ולוגיסטיקה, כאשר אם היה צריך תיקון, הוא זה שהיה מטפל בכך ומזמין העובדים (עמ' 26 שורות 7-10).

7. מר אטיאס ציין בתצהירו כי הוא זוכר את ארוע התאונה. הוא נהג לבקר  בחנות באותה עת באופן די תדיר, כפעם בשבוע. הוא ציין בתצהירו שהארוע היה במוצאי שבת אך בעדותו הבהיר כי כיום אינו זוכר בדיוק את פרטי היום והשעה בהם ארע הארוע ולמד על כך מהתובע. הוא היה בחנות כדי לרכוש בגדים והתובע עלה למחסן  אשר בגלריה כדי לבדוק עבורו פריט ביגוד. לאחר מספר דקות אחת העובדות שמעה אותו קורא לעזרה והסתבר שהתובע נפל. מר אטיאס הגיע למקום וראה את התובע שוכב על המדרגות באזור המדרגות התחתונות, כשהוא נראה סובל מכאבים. מר אטיאס עזר לתובע לקום ולהיכנס לחנות, שם טיפלו בו יתר העובדות. 

8. מר אפשטיין, מהנדס, ביקר במקום ביום 29.1.99. הוא בדק את המדרגות בין קומת הכניסה לגלריה וכן צילם אותן. הוא הגיש חוות דעת מיום 31.1.99. בחוות דעתו רשם ממצאיו. ראשית, ציין, במדרגות, למעט בשלוש, קיימים פרופילי אלומיניום מונעי החלקה. עם זאת, ציין, לפי דברי התובע, פרופילים אלו לא היו בעת האירוע. בחוות דעתו הוסיף וקבע שני ממצאים נוספים באשר לתקינות המדרגות ובטיחותן. האחד, כי המרווחים האנכיים בין  18 המדרגות אינם שווים, כך שההפרשים בין המדרגות נעים בין 13.5 ס"מ ל - 17.5 ס"מ. המרווחים במדרגות העליונות בולטים בחוסר השוויון ביניהם. השני, כי לא הותקן מאחז יד לאורך קירות הגבס בצד המדרגות. המומחה קבע כי המידה האופקית והמידה האנכית במהלך המדרגות אמורות להיות זהות לאורך כל מהלך המדרגות, כיון שהמשתמש במדרגות מתרגל בעליה או בירידה לפסיעה זהה ולכן ברגע שהגובה משתנה בפתאומיות הדבר מביא למעידה בעת השימוש.  במדרגות  שנבדקו - כל ארבע המדרגות העליונות אינן במידת גובה זהה, כאשר יורדים במדרגות הפסיעה שעושה המשתמש משתנה ממדרגה למדרגה ולכן התובע מעד ונפל. בנוסף, אי קיום מאחז יד ופסי אלומיניום מונעי החלקה לא מנעו המעידה והנפילה. מר אפשטיין נחקר על חוות דעתו. הוא ציין כי גם אם התובע הכיר המדרגות והשתמש בהן בעבר, אין בכך כדי לשנות ממסקנתו בדבר  השוני במרווח בין המדרגות כגורם שמביא למעידה.

9.  הנתבעות מכחישות הן את עצם האירוע והן את אחריותן. הנתבעות טוענות כי התובע  לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו. בין היתר נטען, כי התובע לא ציין בתצהירו כי נפגע בתאונת דרכים באפריל 2004 והודה רק בחקירתו הנגדית כי נפגע כאמור. מכאן יש ללמוד, נטען, על חוסר אמינותו. נטען כי לא הובאו עדים לתאונה למרות שבחנות נכחו עובדים ולקוחות רבים. נטען כי מעדותו של מר אטיאס עולה כי לא זכר את פרטי האירוע. נטען כי הנתבעת לא הייתה בעל המקרקעין אלא שוכרת בלבד. נטען כי הנתבעת דאגה לניקיון ואחזקת המדרגות וכי לא היא הקימה את המדרגות. נטען כי התובע לא הוכיח מאיזו מדרגה נפל וכי דווקא מדרגה זו לא הייתה תקנית. נטען כי התובע היה מנהל החנות שלוש שנים עוד לפני הארוע, היה עובד ותיק ומנוסה, הכיר את החנות ואת המדרגות ולא מצא לנכון להתריע על הסיכון שנבע מהן, סיכון לו הוא טוען כיום. נטען כי הפניה למומחה הייתה רק שנתיים לאחר הארוע ורק אז החליט לנסות ולאתר ליקויים במדרגות. נטען כי גם אם המרווח בין המדרגות אינו שווה - אין ראיה כי זה הגורם למעידה. נטען כי לא הוכח שבמועד האירוע לא היו במדרגות פסים נגד החלקה. נטען כי על התובע היה לזמן עדים נוספים באשר לפניותיו הנטענות לנתבעת בנושא המדרגות. נטען כי לא הומצאו כל אסמכתאות לשיפוצים הנטענים ולמועד ביצועם. נטען כי המדרגות היו תקינות לחלוטין ואף צופו בפסים נגד החלקה. הנתבעת מפנה  לטופס ההודעה לביטוח הלאומי שם רשם התובע כי רץ במדרגות, לאמור, מדובר בהתנהגות רשלנית ופזיזה של התובע. נטען כי הנתבעת נקטה אמצעים סבירים למנוע נפילה ולכן לא הופרה חובת הזהירות הקונקרטית.

10. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות הצדדים החלטתי לקבל את גרסת התובע לגבי נסיבות הארוע כגרסה מהימנה. אני נותנת אמון בגרסת התובע, אשר מקבלת סיוע מעדותו של מר אטיאס, לקוח שהיה באופן מקרי בחנות ואין לייחס לו קשר אישי לתובע או עניין בתוצאות התביעה. אכן, איש לא היה עד לנפילה עצמה  אך מר אטיאס היה עד למסגרת הארוע כולה - החל מרגע עלייתו של התובע למחסן לחפש עבורו חולצה, המתנה לירידתו והגעה למקום בו נפל - המדרגות. חזקה על הנתבעת כי אם היו עדים לארוע - מן הסתם עובדים במקום, אשר, יש לזכור, מצויים בשליטתה,  אשר היו שוללים גרסה זו  - הייתה היא מביאה אותם לעדות. התובע הצהיר על גרסתו למחרת הארוע בפני הרופא המטפל וגם  לאחר מכן, בטופס ההודעה לביטוח לאומי. מקובל עלי הסברו של התובע כי תחילה סבר כי הכאב יחלוף ולכן לא פנה מיד לבדיקה והעדיף להישאר בחנות עד סגירתה, כאשר פנה לבדיקה רק למחרת. התובע הוכיח במידת ההוכחה הדרושה את נסיבות הארוע  ואני מקבלת, כאמור, גרסתו.

11. ובאשר לחבות הנתבעת. אין חולק על חובת הזהירות  המושגית אשר חבה הנתבעת, כמעבידה וגם כבעלת החזקה במקום, לתובע. יחסים של עובד ומעביד מטילים על המעביד חובה מוגברת לדאוג לבטיחות עובדיו.  בין היתר, ניתן למנות גם את החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, שיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל. במסגרת זו, חייב המעביד לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, להדריכו ולהזהירו מפני סכנות קיימות במקום בו מתבצעת העבודה.  לכך מצטרפת החובה של מחזיק מקום לדאוג לתקינות  ובטיחות המתקנים המצויים בנכס, המעברים ואמצעי הגישה, לרבות מדרגות. ראה למשל: ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72; ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225.

12. בחובה מושגית, כידוע, אין די, ויש לבחון קיומה והפרתה של חובת זהירות קונקרטית. חובת זהירות קונקרטית מוטלת על מנת למנוע סיכון בלתי סביר. חובת המעביד היא למנוע סיכונים שניתן לצפות ממעביד  סביר שימנע אותם, תוך שימוש באמצעים סבירים.

13. המדרגות שהוצבו בחנות הנתבעת לצורך עליה מקומת הכניסה לגלריה יצרו סיכון בלתי סביר. דומה שדי בהתבוננות באותן מדרגות כדי ללמוד על הסיכון, אף ללא חוות דעת מומחה. מדובר במדרגות אשר על פניהן השימוש בהן אינו בטוח כלל וחושף את המשתמש בהן לאי יציבות, במיוחד כאשר מדובר במדרגות המובילות למחסן, כאשר פעמים רבות המשתמש נושא בידיו סחורה אותה הוא נוטל מהמחסן. בצד המדרגות אין מעקה. בעניין זה יש להפנות לסעיפים 49, 50, 54, 55 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970 (להלן: " הפקודה"). בין היתר קובעת הפקודה כי במקום ממנו ניתן לפול יותר מ 2 מ' יש להתקין אמצעי בטיחות למניעת נפילה וכי נדרש  מעקה למשען יד במדרגות מסוג זה. בנוסף להעדר מעקה,  הרי שהמרווח בין המדרגות אינו שווה. אני מקבלת את חוות דעת המומחה כי מרווח שאינו שווה מוסיף לחוסר הבטיחות וחוסר היציבות בשימוש במדרגות, שהרי המשתמש, במיוחד כאשר אינו פוסע לאיטו במדרגות, עשוי למעוד בשל כך. הרושם המתקבל מהתבוננות במדרגות הוא של מדרגות שנבנו באופן חפוז ורשלני, ללא תכנון כלשהו וללא מחשבה ודאגה לבטיחות המשתמש בהן. אמנם, לא הוצגו תמונות של המדרגות נכון למועד האירוע וגם חוות דעתו של המומחה ניתנה בהתייחס לבדיקתו כשנתיים לאחר האירוע אך אני מקבלת במלואה את עדותו של התובע בעניין זה, על פיה מדובר באותן המדרגות בהן נפל, למעט פסי אלומיניום שהותקנו עליהן רק לאחר הארוע ואשר גם במועד מתן חוות הדעת לא היו מותקנים על כל המדרגות. סביר בעני כי אם היו לנתבעת, לה דווח הארוע מיד עם התרחשותו, נתונים סותרים לגבי המדרגות, יכולה הייתה היא להציגם, שהרי, יש לזכור, מדובר בחנות המצויה בשליטת הנתבעת ופתוחות היו בפניה כל הדרכים, לרבות העדת עדים, הצגת תכניות או ראיות אחרות, על מנת להראות כי גרסתו של התובע אינו נכונה וכי במועד האירוע המדרגות היו אחרות. הנתבעת לא עשתה כן. הנתבעת אף לא הציגה חוות דעת נגדית מטעמה. איני רואה כל סיבה לפקפק בעדותו של התובע באשר לתיאור המדרגות נכון למועד הארוע. מדובר במדרגות בהן עובדי החנות עשו שימוש מספר רב של פעמים ביום, לצורך עליה וירידה מהמחסן, המשרד, השירותים. כאמור, שימוש רגיל במדרגות כלל גם הבאת סחורה מהמחסן ונשיאתה בידיים, גורם אשר מביא להפחתת יציבות המשתמש במדרגות. בנסיבות אלו  על הנתבעת הייתה חובת זהירות קונקרטית לנקוט אמצעים כנגד מעידה ונפילה מהמדרגות.

14. מהם האמצעים אותם נקטה הנתבעת? הנתבעת, למעשה, לא הציגה כל אמצעי בטיחות אותם נקטה. המדרגות עצמן, כאמור, נבנו באופן בו קיים היה סיכון בשימוש בהן, בשל העדר פסים נגד ההחלקה, בשל העדר מעקה לאחיזה ובשל מרווח בלתי קבוע בין המדרגות. על הנתבעת היה לדאוג לתקן אופן בניית המדרגות או לחילופין להפוך המדרגות לבטוחות יותר על ידי נקיטת אמצעים נגד נפילה. לא ננקטו כל אמצעים כאלה ולפיכך הפרה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע.

15. איני מקבלת את הטענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין אי נקיטת אמצעי בטיחות ובין נפילת התובע. מקובל עלי, על פי מבחני הגיון ושכל ישר, כי אם היה מעקה לצורך אחיזת יד, אם היו פסים נגד החלקה ואם המרווח בין המדרגות היה שווה - ניתן היה, בהסתברות גבוהה, למנוע הנפילה.

16. ולשאלת האשם התורם. התובע היה מנהל החנות. הוא טוען כי שם ליבו למסוכנות המדרגות,  כי העיר לקבלן המבצע וכי  פנה בעל פה למנהליו. בכך אין די. צריך היה התובע להתריע על הסיכון שבמדרגות, במסגרת תפקידו כמנהל וכאחראי על צוות העובדים במקום. על פי עדות התובע, מוסמך היה הוא במסגרת תפקידו להזמין בעלי מקצוע לתקן הליקויים ולדאוג לשיפור הבטיחות בעת השימוש במדרגות. יכול היה התובע  לפנות לנתבעת על מנת שהיא תטפל בכך ולוודא שהנושא יטופל. התובע הכיר את המדרגות, על המסוכנות שבהן, וצריך היה להיזהר בעת השימוש בהן. התובע, כפי שציין בהודעתו למוסד לביטוח לאומי, מיהר מאד ואף רץ במדרגות. אמנם, יש לראות התנהגותו זו כנובעת  מרצונו לשרת לקוחות במהירות ויעילות ולבצע תפקידו על הצד הטוב ביותר לטובת מעבידתו, אך, עדיין, זהו  שימוש שיש בו משום רשלנות, במיוחד כאשר ידע התובע, על פי עדותו, כי יש סיכון במדרגות ואף התריע על כך. לאור כל האמור, אני רואה לנכון לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%. 

הנזק