פסק הדין ניתן במסגרת תביעת התובעים כנגד הנתבעות בגין סך של 37,513 ש"ח.
התובעים רכשו דירה מאת הנתבעת 1 בעקבות הסכם לרכישת דירה מיום 12/1/97, וביקשו להחליף אריחים בדירה לאריחים אחרים אשר נרכשו מהנתבעת 2, תמורת תוספת בגין ההפרש בסך השווה בש"ח ל- 2,000$, קרי סך של 7,000 ש"ח.
כעולה מכתב התביעה, התובעים קיבלו את החזקה בדירה כשהיא מרוצפת באריחים שנרכשו מהנבעת 2 ביום 1/3/99. התובעים הזמינו מומחה מטעמם על מנת לבדוק את הדירה, ונקבע בחוות דעתו כי קיים הבדל בגוונים בין האריחים כתוצאה משימוש באריחים מסדרות ייצור שונות. עוד נקבע בחוות הדעת כי קיים ליקוי בייצור האריחים החדשים, והם אף הותקנו שלא על פי כללי המקצוע המקובלים. על-פי חוות הדעת הנ"ל, עלות רכישת אריחים חדשים והחלפתם מוערכת בסך של 21,450 ש"ח. התובעים תבעו בנוסף 2,700 ש"ח בגין חודש של דמי שכירות בזמן ביצוע עבודות הריצוף, עוגמת נפש בסך 10,000 ש"ח וכן 3,363 ש"ח בגין שכ"ט מהנדס מטעמם. עוד נטען בכתב התביעה כי כל אחת מהנתבעות הטילה את האחריות לפגמים על הנתבעת האחרת.
הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי התובעים אכן רכשו ריצוף מהנתבעת 2, וכי על-פי תנאי ההסכם היה על התובעים לפנות לספק תחילה באם היו להם טענות בדבר הטובין, אולם הם לא עשו כן. בהתייחס לכתב התביעה נטען בכתב ההגנה כי התביעה נסבה על טענת ליקויים בריצוף בלבד, ועל כן יש להתעלם מיתר הטענות והקביעות אשר פורטו בחוות הדעת. הנתבעת 1 הכחישה את טענות התובעים בנוגע לנזק הנוסף שנתבע, לרבות הסכום בגין עוגמת נפש.
הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה אשר הוגש על ידה כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, כאשר ההתקשרות מול התובעים מסתכמת ברכישת אריחים לפני למעלה משש שנים, וכל זאת כאשר הנתבעת 2 אינה אחראית להתקנת האריחים ו/או ברכבתם. עוד נטען כי התובעים חתמו על הסכם לרכישת האריחים ועל כך שקראו את התנאים הכלליים, אולם לא טרחו לצרף לתביעה העתק של מסמכים אלה, שם נקבע כי על התובעים להודיע לנתבעת על אי התאמה תוך 10 ימים מיום קבלת הסחורה וכי על הרוכש לבדוק את הסחורה בטרם קבלתה. בהתייחס לחוות הדעת, נטען כי היא נערכה במהלך שנת 2003, זמן רב לאחר כניסת התובעים לדירה. בהתייחס לאריחים נטען כי אריחי הקרמיקה אושרו על ידי מכון התקנים, וכי מדובר באריחים אשר סופקו ללא הבדל בגוון ומאותה סדרה.
בעקבות דיון מקדמי בתובענה, ולבקשת התובעים והנתבעת 1, מונה מומחה לצורך בדיקת מצבם של האריחים. בנוסף לכך הוגשו תצהירי עדות ראשית, ונקבע מועד דיון להוכחות. במועד דיון ההוכחות הוסכם בין הצדדים כי יוותרו על חקירות נגדיות, וכן נקבע מועד להגשת סיכומי הצדדים בהתאם.
הצדדים חזרו בסיכומיהם על טענותיהם הנ"ל. התובעים הוסיפו וטענו עובדתית כי אין זה נכון שסירבו לאפשר החלפת חלק מהאריחים, והבהירו שמדובר בסחורה פגומה ועל הנתבעות לפצותם בהתאם. הנתבעת 1 הדגישה כי התובעים קיבלו את הדירה עם האריחים החדשים ביום 11/3/99, ונטען על ידי התובעים עצמם כי חלק מהפגמים לא נראו באותו זמן אלא רק זמן מה לאחר מכן. בהקשר זה נטען כי לא צוין דבר אודות הפגמים הנטענים בפרוטוקול המסירה, בעוד חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים הינה משנת 2003. עוד נטען כי הפגם היחידי הרלוונטי על פי חוות הדעת של מכון התקנים הינו מחסור ברובה בשווי של 700 ש"ח, כאשר אין מקום לחייב את הנתבעת למלא רובה אף כעבור 4 שנים מיום קבלת הדירה, ועל כל פנים אין מקום לקבל טענות אודות נזקים אחרים.
הנתבעת 2 הדגישה בסיכומיה כי היה על התובעים להודיע על פגם או ליקוי באריחים תוך 10 ימים מיום אספקת הסחורה, אולם הם הגישו את תביעתם למעלה משש שנים לאחר אותו מועד. עוד נטען כי מדובר בתביעה מנופחת, וכי התובעים אשר עשו שימוש באריחים למשך שנים רבות דורשים רק כסף, וסירבו להחליף את האריחים ולהדביק במקומם אריחים אחרים. בהתייחס לחוות הדעת של מכון התקנים, נטען כי היא אינה מציינת את מקורם של הליקויים אלא מפרטת אפשרויות הקשורות לתובעים עצמם, כגון נפילת חפצים או פעולות אחרות כגון גרירה והזזת חפצים. קיימת הפניה לסעיף 2.1 בחוות הדעת לפיו הבדלי גוון הינם אופייניים למוצר באופן מכוון ומובנה כאלמנט עיצובי, ועל-כן לטענת הנתבעת 2 יש לדחות את התביעה.
דיון
התביעה מבוססת בעיקרה על טופס הזמנת אריחים מאת הנתבעת 2, נספח ב' לכתב התביעה, וחוות דעת של מומחה מטעם התובעים מיום 2/5/03 .
עמוד 11 בחוות הדעת הנ"ל מתייחס לריצוף קרמי. בסעיף 1 לאותו פרק צוין כי "ייתכן שברצפת הדירה הורכבו אריחים שבהם כיוונים לא אחידים של הדוגמא המוטבעת על גבי האריחים". בסעיף 2 צוין כי "באריחי הקרמיקה ברצפת הסלון, המטבח, הפרוזדור וחדר ההורים קיים הבדל בגוונים בין אריחים סמוכים. הליקוי נוצר כתוצאה משימוש באריחים בסדרות ייצור שונות". סעיפים 3 ו- 4 מתייחסים לכך שלא בוצע מילוי רובה בקווי המישקים בין האריחים בחדרים השונים כנדרש, ובסעיף 5 צוין כי קיימים פגמים באריחים וכי העבודה לא בוצעה ע"פ כללי מקצוע מקובלים. בסעיף 6 ישנה התייחסות לגבשושיות על פני אריחי הקרמיקה בכל שטח הדירה וסדקים בגלזורה. המומחה מטעם התובע המליץ להחליף את כל שטח הריצוף בדירה, 85 מ"ר, בעלות של 250 ש"ח למ"ר, ובסה"כ 21,250 ש"ח.
מהתמונות אשר צורפו לתיק לא ניתן לראות כי הורכבו אריחים בכיוונים לא אחידים, כאשר המומחה אף פותח את הסעיף הנ"ל במילים "ייתכן". בנוסף לכך קיים קושי להבחין בשינויים בגוונים או לראות גבשושיות באריחי הקרמיקה.
ממצאי חוות הדעת מטעם מכון התקנים עולה כי אותרו סדקים בגדלים שונים בכ- 15-20 אריחים, גבשושיות בקוטר שנע בין 4 ל- 5 מ"מ בכ- 10 אריחים, וכן חרירים וחוסר זיגוג בפיזור ושכיחות רבה ובמידות משתנות בכל רחבי השטח המרוצף. בהתייחס להבדלי הגוון באריחים, נקבע בין השאר כי נמצאו ברחבי השטח המרוצף שינויים בגווני האריחים, אשר נובעים מקיומם של כ- 3 סוגי טקסטורה/הדפס המוטבעים על גבי הרקע.
בסעיף המסקנות נקבע בחוות הדעת כי באשר לסדקים וגבשושיות, קיימת סבירות גבוהה מאוד שמדובר בפגמים שנבעו מייצור. בהתייחס לחרירים וחוסר זיגוג, נקבע כי מקורם גם בייצור וגם כתוצאה מנפילת חפצים או פעולות מכניות של התובעים. באשר להבדלי הגוון נקבע כי ייתכן וזאת תוצאה מכוונת מראש, וייתכן ומדובר בסדרות שונות של אותו סוג אריח. במסקנות קיימת קביעה בנוגע לנחיצות מילוי מישקים ברובה.
הסדקים, הגבשושיות, החרירים וחוסר הזיגוג, כעולה מהתמונות הצבעוניות אשר צורפו לחוות הדעת של מכון התקנים, מעידות על פגמים בקטרים קטנים מאוד, כאשר נקבע כי מספר האריחים שבהם נמצאו סדקים וגבשושיות קטן מאוד באופן יחסי.
יש להסיק מהקביעה לפיה מדובר בנזק אשר נגרם ככל הנראה בשלב הייצור, כי ניתן היה לגלות את הסדקים והגבשושיות מיד לאחר כניסת התובעים לדירה. לגבי החרירים וחוסר זיגוג קיימת התייחסות לכך שחלק מהנזק נגרם על ידי התובעים עצמם, וחלקו עקב פגמים בייצור, אשר נראה כי גם אותם יכולים היו התובעים לגלות לאחר קבלת החזקה בדירה. אין קביעה חד משמעית בנוגע להבדל שבגוונים בדירה, ומהתמונות הצבעוניות לא ניכרים הבדלים ממשיים.
בהתייחס לרובה, אכן קיימת קביעה לפיה קיים מחסור ברובה, אם כי סביר לבצע טיפול חוזר ברובה בחלוף זמן כה רב מכניסת התובעים לדירה, גם כתוצאה מבלאי ושימוש סביר בדירה.
לאור כל האמור לעיל, יוצא כי היה על התובעים לפעול באופן מיידי לאחר קבלת החזקה בדירה לביצוע תיקון ו/או החלפה של חלק מהריצוף, אולם הם לא עשו כן, ואף עולה מחוות הדעת של מכון התקנים כי חלק מהליקויים והנזקים נגרמו על ידי התובעים עצמם.
מנגד, אין לשלול כי הנתבעת 2 סיפקה אריחים פגומים בחלקם ישירות לידי הנתבעת 1, אשר הייתה אחראית לרצף את הדירה. בנסיבות העניין היה על הנתבעת 1 לבדוק את טיב האריחים בטרם הנחתם בדירה בפועל, וכן היה עליה לשים לב לאריחים הפגומים בעת ריצוף הדירה, ולהימנע מלעשות בהם שימוש. בעניין זה יש לשים לב כי מדובר בליקויים קטנים מאוד בגודלם - סדקים, חרירים וגבשושיות.
בנוסף לכך, הנתבעת 1 אחראית לספק ריצוף טוב ותקין, שכן מדובר בשדרוג ריצוף וקרמיקה אשר נעשה באמצעותה, וכאמור, היא זו שהיתה אחראית להנחת הריצוף בפועל.