1. התובעת עוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של מוצרי מזון.
הנתבעת עוסקת בשיווק ירקות ופירות.
הנתבעת היתה רוכשת מהתובעת מוצרים שונים, בעיקר עגבניות מיובשות (להלן:
"הסחורה"
).
התביעה עוסקת בהתחשבנות בין השתיים בגין רכישת סחורה בין השנים 2002-2000, כאשר לטענת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת לה סכום של 35,565 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה: 20/05/03), ולטענת הנתבעת, היא איננה חייבת לה דבר.
2. "כרטיס הלקוח" של כל אחד מהצדדים תומך בטענת אותו צד. כלומר, על פי "כרטיס הלקוח" של הנתבעת אצל התובעת (נספח א' לתצהיר מנהל התובעת, אילן כהן, להלן :
"כהן"
), הנתבעת אכן חייבת לה את הסכום הנתבע, ואילו, על פי "הכרטסת" של התובעת אצל הנתבעת (נספח א' לתצהיר מנהל הנתבעת, אייל ישראלי, להלן:
"ישראלי"
), חשבונה אצלה אכן "מאופס".
מתוך עדויות השניים, ובעיקר מתצהירו של ישראלי, עולה, כי הפער בין השתיים נובע בעיקר משתי סיבות (למען הנוחות, ההתייחסות להלן תהא על פי הנספחים, כפי שסומנו בסיכומי התובעת, כאשר אותם נספחים צורפו גם לתצהיר כהן):
א. הנתבעת מכחישה את קבלת הסחורה, נשוא חשבונית מס' 54369, מיום 30/07/02, ע"ס 33,040 ש"ח (נספח ה' לסיכומי התובעת, להלן :
"חשבונית 54369"
), וכן את קבלת הסחורה הנזכרת בתעודת משלוח מס' 8806, מיום 31/05/02, שחשבונית 54369 מתייחסת אליה (נספח כב' לסיכומי התובעת, להלן : "
תעודת המשלוח 8806"
).
ב. כהן טען ששיטת העבודה עם הנתבעת היתה בדרך כלל כך: התובעת שלחה אל הנתבעת, על פי סיכום מוקדם, כמות מסוימת של סחורה שאוחסנה במחסני הקירור של הנתבעת. הנתבעת "משכה" מעת לעת חלק מאותה סחורה, וחיוב הנתבעת נעשה בהתאם לסחורה שנמשכה באותו חודש.
ישראלי הכחיש התנהלות זו. לדבריו, התובעת אמנם אחסנה במקררי הנתבעת סחורה, אך סחורה זו נועדה לשימושה של התובעת, והנתבעת הסכימה לכך רק מתוך רצון טוב. מכל מקום, אין קשר, לדבריו, בין הסחורה שאוחסנה על ידי התובעת במקררי הנתבעת לבין הסחורה שהתובעת מכרה לנתבעת.
3. יצוין, כי החיוב על פי החשבונית 54369 מהווה כ-93% מסכום כלל החוב הנתבע, ומכאן חשיבות ההכרעה במחלוקת לגביו.
המחלוקת האמורה על שיטת העבודה שהיתה נהוגה בין השתיים משליכה, מצידה, על נכונות ניהול ורישום ההתחשבנות של כל אחד מהצדדים.
הסחורה נשוא החשבונית 54369 ותעודת המשלוח 8806.
4. מדוע דווקא קבלתה של סחורה זו הוכחשה על ידי ישראלי?
מנמק ישראלי (סעיפים 15.1, 15.2 לתצהירו): החשבונית אינה חתומה על ידי הנתבעת, תעודת המשלוח נחזית להיות חתומה על ידי אדם בשם שרון, כאשר אין עובד בשם זה אצל הנתבעת, ואין עליה חותמת של הנתבעת.
אילו הנימוק בדבר חוסר חתימת וחותמת הנתבעת על גבי החשבונית ותעודת המשלוח היה לבדו, יתכן שדי היה בהפרכת נימוק זה מתוך חקירתו הנגדית של ישראלי, בה הודה, כי הנתבעת שילמה חשבוניות שונות, שלא היו חתומות כלל (עמ' 20 לפרוטוקול), ובכלל על פי דבריו, לתשלום
"אין שום קשר לחשבונית" (עמ' 19 למטה), ומה שמחייב את הנתבעת הוא הרישום על פי תעודות הכניסה בלבד (על כך, בנפרד, להלן).
אך עדיין נדרשה התובעת להוכיח קבלת הסחורה שבמחלוקת על ידי הנתבעת, גם לאור חוסר הבהירות מזהותו של אותו "שרון", והן מפאת הנטל העקרוני המוטל עליה להוכחת תביעתה.
5. ואכן, התובעת טרחה והעידה את הנהג שהוביל את הסחורה למחסני הנתבעת, רמי פיטרסוף (להלן:
"רמי"
).
רמי העיד בתצהירו, כי ביום 31/05/02 (המועד הנקוב בתעודת המשלוח 8806) הוביל את הסחורה האמורה למחסני הנתבעת, וכי הסחורה התקבלה על ידיה ותעודת המשלוח נחתמה על ידי עובד מטעמה.
בחקירתו (עמ' 14-17 לפרוטוקול) סיפר, כי עבד כנהג אצל התובעת בשנים הנדונות, וכי הוביל סחורה מטעמה אל הנתבעת פעמים רבות. כיצד, אם כן, הוא זוכר דווקא את המשלוח הספציפי נשוא תעודת המשלוח 8806?