1. התובע מס' 1, יליד 8.6.00, תובע בתביעה זו באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים, התובעים 2 ו - 3. התובעת מס' 2 (להלן - התובעת) היא אמו של התובע מס' 1, ואילו התובע מס' 3 הוא אביו. הנתבעת היא רופאה המתמחה במיילדות ובגניקולוגיה, אשר עבדה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו בשירות הנתבע מס' 2, ובין היתר טיפלה בתובעת במהלך אשפוזה שם ביום 8.6.00. הנתבע מס' 2, בית חולים "המשפחה הקדושה" (להלן - בית החולים), היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו המפעיל ו/או האחראי ו/או הבעלים של מחלקת היולדות בבית החולים, ואחראי על פעולות אנשי הסגל הרפואי, והנתבעת מס' 1 (להלן - הנתבעת) בכלל זה, אשר פעלו מטעמו בכל הקשור לטיפול בלידתו של התובע מס' 1.
אלו הן העובדות הצריכות לעניין:
2. ההריון נשוא התביעה היה הריונה השישי של התובעת. לפני כן ילדה חמישה ילדים בריאים במשקלי לידה בין 3.5 ק"ג ל - 3.6 ק"ג.
ביום 3/6/00 התקבלה התובעת למחלקה הגניקולוגית בבית החולים כשהיא בשבוע 36+3 בשל תלונות על ירידת מים יום קודם לכן. בבדיקתה לא נמצאה עדות לירידת מים. בדיקתה הגופנית הייתה תקינה, אך בדיקת אולטרה סאונד העלתה ממצא של מיעוט מי שפיר, והיא הושארה באשפוז לצורכי מעקב והשגחה. בדיקת מוניטור שנערכה לה למחרת הייתה תקינה, והתובעת אף דיווחה כי היא חשה בתנועות העובר, אך ערכי לחץ הדם שנמדד לה הגיעו ל - 140/90, וכן נמצאו עקבות של חלבון בשתן. בבדיקת אולטרה סאונד חוזרת אשר בוצעה ביום 5/6/00 נרשם כי "לא נצפו תנועות העובר מלאים" (כך במקור). במכתב השחרור מיום 5/6/00 נרשם כי "הומלץ לאישה על זירוז לידה - סירבה למרות ההסבר המלא, סירבה לחתום על טופס עזיבת בי"ח, אך חתמה על גיליון חולה ביחד עם בעלה" (ראה נספח א' לתצהירה של הנתבעת). יצוין כי בגיליון המעקב (CLINICAL RECORD) נרשם בכתב יד, ככל הנראה של ד"ר לחאם גבי, כי "הוסבר לאישה את הצורך בהמשך אשפוז וגם אולי זירוז. הנ"ל מסרבת. קיבלה הסבר מלא. מסרבת. הולכת על אחריותה" (ראה נספח א' הנזכר לעיל).
3. ביום 8/6/00, בשעה 00:07, הגיעה התובעת שוב לבית החולים, כשהיא בשבוע 37+ להריונה, והתלוננה על כאבי בטן ועל כך שהיא לא חשה בתנועות העובר מזה עשר שעות. על פי הרישום בתיק (נספח ב' לתצהירה של הנתבעת), לא נצפו בקבלתה סימני דימום או סימנים לירידת מים. התובעת נבדקה על ידי מיילדת אשר מצאה שק מי שפיר שלם, וצוואר רחם פתוח בפתיחה של אצבע אחת. העובר היה במצג ראש גבוה באגן, ערכי לחץ הדם שנמדדו היו 140/80 ביד ימין ו - 130/67 ביד שמאל, והדופק שנמדד היה 90. לא נמצא חלבון בשתן, וחום גופה של התובעת היה תקין.
בשעה 00:30 חוברה התובעת למוניטור. עשר דקות לאחר מכן נבדקה התובעת על ידי הנתבעת, וזו מצאה כי טונוס הרחם תקין. בדיקת אולטרה סאונד שערכה הנתבעת הדגימה תנועות של העובר, דופק עוברי סדיר, עובר במצג ראש, וכן נצפה מיעוט קל של מי שפיר. הנתבעת רשמה בגיליון הרפואי FM+, סימון שפירושו "FETAL MOVEMENTS +", המציין כי נצפו תנועות עובר תקינות, וכן רשמה "לא נצפו תנועות גוף מלאים". בתחילת הגיליון, לצד המילה OLIGOHYDVAMNIOS שפירושה "מיעוט מי שפיר" רשמה הנתבעת "DECREASE FETAL MOVEMENT". על רישומים אלה נתעכב עוד בהמשך הדברים.
התובעת הייתה מחוברת למוניטור משעה 00:30 עד השעה 01:30 וכן משעה 01:45 ועד לשעה 01:50. ממצאי המוניטור סוכמו על ידי הנתבעת כ-non reassuring, כלומר לא היה זה מוניטור תקין לחלוטין אך לא ניכרו בו סימני מצוקה. לתובעת הורכב עירוי, נלקחו דמים לבדיקות שגרה ולבנק הדם על מנת להכין דם במידה ויהיה צורך בניתוח.
בשעה 01:30 נותקה התובעת ממכשיר המוניטור על מנת לבודקה שנית במכשיר האולטרה סאונד. כאמור לעיל, המוניטור חובר שוב לתובעת בשעה 01:45.
בשעה 01:50 הופיע אצל התובעת דימום וגינלי. הנתבעת, שעמדה ליד מיטתה, בדקה אותה מייד ומצאה טונוס מוגבר של הרחם. התובעת הוזעקה לחדר הניתוח והתקבלה שם בסמוך לשעה 02:00. לתובעת נעשה ניתוח קיסרי בדחיפות ללא רחיצה, והעובר חולץ בשעה 02:13 ללא רוח חיים, בציון אפגר 0, PH עוברי 6.6, עם אבחנה של היפרדות שיליה של 90%. עוד בחדר הלידה בוצעו בוולד פעולות החייאה. הוולד, הוא התובע מס' 1, נותר עם פגיעה מוחית קשה.
גדר המחלוקת
4. המחלוקת בין בעלי הדין מתמקדת בשאלה האם היה מקום לסיים את ההריון לפני השעה 01:50, היא השעה בה נצפה הדימום הוגינלי אצל התובעת. שורש המחלוקת נעוץ בשאלה האם בשעה 00:40, עת נבדקה התובעת על ידי הנתבעת, היו מצויים אצל התובעת סימנים מקדימים לאפשרות של היפרדות שיליה אשר חייבו רופא סביר לשקול אבחנה של היפרדות שיליה סמויה, ובעקבותיה, לנקוט בפעולות לסיום הלידה באופן מיידי.
לטענת התובעים, אילו הייתה התובעת מנותחת סמוך לשעה 00:40 קיימת סבירות שהתובע מס' 1 היה נולד בריא. כפי שנראה בהמשך, התובעים ממקדים את שאלת קיומם או העדרם של סימנים מקדימים לאפשרות של היפרדות השיליה בשאלה האם נצפו תנועות עובר תקינות בבדיקת האולטרה סאונד אשר בוצעה לתובעת בשעה 00:40 על ידי הנתבעת.
מהלך הדיון בבית המשפט
5. מטעם התובעים הוגשה בשאלת החבות חוות דעתו של פרופ' דניאל ויינשטיין (ממחלקת נשים ויולדות ביה"ח הדסה עין כרם) בעניין שיעור הנכות הוגשה חוות דעתו של פרופ' אברהם שטינברג (מומחה בנירולוגיה של הילד מהמרכז הרפואי שערי צדק).
הנתבעים מצדם הגישו בשאלת החבות את חוות דעתו של פרופ' אוהל גונן מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי בני ציון ואת חוות דעתו של ד"ר יהודה ברק, מנהל מרכז התפתחות הילד בבי"ח מאיר, בעניין שיעור הנכות.
בהמשך הוגשה חוות דעת משלימה של פרופ' וינשטיין בשאלת החבות.
בהסכמת הצדדים נקבע דיון לחקירת הרופאים בשאלת החבות.
6. ביום 3.7.03 החל פרופ' וינשטיין להעיד בחקירה נגדית. כעבור זמן מה הופסקה חקירתו ביוזמתי. בעלי הדין קיבלו הצעתי למינוי מומחה רפואי בשאלת החבות. הוסכם שהמומחה יהיה פרופ' עוזי בלר מנהל אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים.
כן הוסכם כי פרוטוקול עדותו של פרופ' וינשטיין יועבר לעיונו של פרופ' בלר. הוחלט עוד כי כל צד רשאי לשלוח לפרופ' בלר את כל החומר הרפואי שברשותו, לרבות חוות הדעת של המומחה מטעמו, בכפוף להמצאתו קודם לכן למשנהו.
בחוות דעתו של פרופ' בלר מיום 2.9.03 העריך כי האירוע המצער של הלידה נבע מהפרדות חריפה של השיליה שלא ניתנת לחיזוי מוקדם, שהתבטא לבסוף בדימום וגינלי חריף. לדעתו תיפקוד הנתבעת במהלך הטיפול בתובעת היה ברמה מקצועית וניהולית תקינה.
בא כוח התובעים הפנה אל פרופ' בלר שאלות הבהרה, ותשובותיו לשאלות אלו הוגשו. חרף זאת ביקש בא כוח התובעים לחקור את פרופ' בלר. נעתרתי לבקשתו. פרופ' בלר העיד ביום 19.4.04.