כללי
1. בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו, כנטען, לתובע 1 (להלן גם: "
התובע"), יליד 1996, עקב נפילה ממתקן משחקים ביום 5.7.03, בהיותו כבן שש וחצי שנים. מדובר במתקן קרוסלה בן שלושה מושבים, אשר הוצב בגן שעשועים בתחומי הנתבעת 1 ואשר יוצר והותקן על ידי הנתבעת 2. התובעים 2-3 הם הוריו של התובע 1 ואפוטרופסיו הטבעיים. בכתב התביעה נכללו גם ראשי נזק המתייחסים להפסדי שכר וכאב וסבל של התובעים 2-3.
2. בתיק נשמעו ראיות. מטעם התובעים נשמעה עדות התובעת 2 (להלן גם: "
התובעת") וכן הוגשה חוות דעת של מר שפירא אילן, יועץ בטיחות. מטעם הנתבעת 1 העיד מר משה דהרי, עובד הנתבעת 1. מטעם הנתבעת 2 הוגש לקראת הדיון תצהיר של הגב' אתי פלח, אלא שהגב' פלח אחרה לדיון, הגיעה רק בשלב הסיכומים ולא נחקרה על תצהירה. כמו כן הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מכון התקנים הישראלי בהתייחס למתקן נשוא הדיון.
הראיות
3. בהתאם לתצהיר התובעת, ביום האירוע, יום שבת, ביקרה עם התובע בגן השעשועים ע"ש ראול ולנברג בהרצליה. כאשר התובע נסה לעלות על מתקן הקרוסלה, המתקן החל להסתובב וכתוצאה מכך נפל התובע לקרקע ונחבל במרפקו הימני. הוא הובא לבדיקה במוקד האורטופדי של קופת החולים ברמת השרון, שם אובחן שבר סופרקונדילרי. בבית החולים מרכז שניידר נותח התובע והשבר קובע. לא הוגשה חוות דעת של מומחה רפואי בדבר נזקי גוף שנגרמו לתובע מעבר לאמור לעיל. בחקירתה אישרה התובעת כי הביקור ביום האירוע לא היה הביקור הראשון שלה עם בנה בגן, בו נהגו לבקר באופן קבוע (עמ' 15 שורות 10-12), אם כי לא זכרה אם בנה עלה בעבר על המתקן נשוא הדיון (עמ' 14 שורות 15-16). היא העידה כי היא ישבה על ספסל, כשלושה ארבעה מטרים מהמקום (שם, שורה 19). היא השיבה כי ראתה את התובע עומד לעלות על הקרוסלה אך לא סברה כי היא צריכה לעזור לו (שם, עמ' 23-24). היא ראתה אמהות אחרות שעוזרות לילדיהן להיכנס לקרוסלה, אך הילדים היו קטנים מבנה (עמ' 15 שורות 5-6). התובעת הסכימה כי מטבע הדברים ילדים שעולים על נדנדות או קרוסלות עלולים ליפול ו"זה עניין של גורל" (שם, עמ' 15-21). התובעת הפנתה לתמונות שצורפו לתצהירה, שם נראית ילדה יורדת מהקרוסלה והסבירה, לגבי אופן הנפילה, כי התובע "
בא לנסות להיתלות וכשבא להרים את הרגל, כדי להיאחז במושב ולעלות, אז הקרוסלה הסתובבה מאד מהר... והוא נתלש ממנה ונפל" (שם, שורות 27-29).
4. מר אילן שפירא ציין בחוות דעתו כי ביקר בגן השעשועים ביום 27.10.03, כשלושה וחצי חודשים לאחר האירוע. בחוות דעתו הוא מתאר את הגן, בו מצויים מספר מתקני משחקי לילדים, בהם המתקן נשוא הדיון. בהתאם לחוות הדעת מדובר במתקן משנת ייצור 2002, המיועד לשימוש ילדים מעל גיל 4 שנים, כפי שרשום בשלט המצוי על המתקן. סיבוב המתקן מתבצע על ידי צד שלישי, כאשר
אין אפשרות טכנית למשתמש להפעיל המתקן ולסובבו ללא עזרת צד שלישי. למתקן שלושה חלקים: האחד, שטח ישיבה בן שלושה מושבים, בגובה של כ- 65 ס"מ מעל פני הקרקע. השני, צינור מרכזי. השלישי, חלק תחתון, בסיס המתקן, בו מותקנים בוכנה ומסבים. הבסיס מחובר לפלטה ממתכת המחוברת ליסוד בטון הקבור באדמה. גובה המתקן כולו מעל פני הקרקע הוא כ- 90 ס"מ. מר שפירא ציין כי במועד בדיקתו שטח הקרקע באזור המתקן היה מכוסה חול ים בעומק של 4-5 ס"מ.
5. מר שפירא התייחס בחוות דעתו לתקן הישראלי 1498 הדן במתקני משחקים. התקן עצמו לא צורף. צוין בחוות הדעת כי מדובר בתקן רשמי. התקן חל, כפי שמר שפירא ציין, רק על מתקנים "
שאינם מונעים באמצעות מקור אנרגיה חיצוני אלא באמצעות גוף האדם המשתמש בהם". המתקן הנדון, גם לדעת מר שפירא עצמו, אינו מתקן המונע באמצעות גוף האדם המשתמש בו ולכן מר שפירא ציין בחוות דעתו כי התקן 1498 אינו חל על המתקן. למרות זאת, מר שפירא בדק במסגרת חוות דעתו את עמידת המתקן בתנאי התקן. הוא ציין כי בהתאם לתקן נדרש כיסוי מתחת למתקן בשכבת חול בעובי של 30 ס"מ, בעוד שהוא מצא בביקורו שכבת חול בעובי 4-5 ס"מ בלבד. עוד ציין כי, בהתאם לדרישות התקן, מקום בו קיים הפרש גובה בין משטחים של כ- 90 ס"מ חובה להתקין אמצעי עליה. בהתאם לחוות דעתו היה מקום להתקין אמצעי עליה גם במתקן זה. למרות קביעתו של מר שפירא כי תקן 1498 אינו חל על המתקן נשוא חוות דעתו, הגיע בחוות דעתו למסקנה כי "
הנתבעים ייצרו מתקן שאינו עולה לדרישות התקן הרשמי והמחייב" וכי האירוע נגרם "
בשל אי קיום חובות חקוקות שונות, על ידי הנתבעים".
6. יש להעיר כי מר שפירא לא מצא לנכון לצרף עותק התקן לחוות דעתו וכך גם לא התובעים. יש לזכור כי חוק התקנים, תשי"ג - 1953 (להלן: "
חוק התקנים") מבחין בין תקן רשמי ובין תקן שאינו כזה. רק הוראותיו של תקן רשמי מחייבות כחיקוק, בהתאם לסעיף 9 לחוק התקנים. התקן עצמו אינו מפורסם ברשומות אלא רק הודעה עליו. הנטל להוכיח כי מדובר בתקן רשמי ומהן הוראות התקן היא על מי שמבקש להסתמך עליו וראה: ע"פ 107/73
נגב ואח' נ' מדינת ישראל,
פ"ד כח(1) 640; ת.א. (י-ם) 984/95
רינגל נ' הפח תעשיות מתכת
, תק- מח 2000(3) 11705 (2.8.98); ת.א (חי') 5299/04
חרב ועד נ' עיריית כרמיאל ואח'
(19.9.05). תקציר הוראות התקן 1498 נכון להיום, לאחר מספר עדכונים מהשנים האחרונות, מצוי באתר מכון התקנים http://www.sii.org.il/standard.nsf/Standards/ אך מדובר בתקציר בלבד, כאשר צפייה בתקן עצמו כרוכה בתשלום. מן הראוי כי התקן כולו, בשלמותו, נכון למועד האירוע, היה מוגש לבית המשפט על ידי המומחה או על ידי התובעים על מנת להוכיחו. הנתבעות לא חלקו על כך שמדובר בתקן רשמי ולצורך המשך הדיון אניח כי מדובר בתקן רשמי. לנושא אי צרוף הוראות התקן אתייחס גם בהמשך.
7. בחקירתו אישר מר שפירא כי לא ביקר בגן השעשועים פעמים נוספות מעבר למועד הביקור שצוין בחוות דעתו. כמו כן אישר כי אינו יכול לשלול כי במועד האירוע היה די חול במקום, שהרי "
יש מצבים שחול מחסיר, ואז אמורים למלא" למשל, בגלל רוח או בשל זריקתו על ידי ילדים ( עמ' 12 שורות 15-16). הוא חזר על שקבע בחוות דעתו כי,
לדעתו, התקן 1498 לא חל על המתקן נשוא הדיון (עמ' 12 שורות 21 ואילך).
8. מר דהרי העיד כי הוא עובד עיריית הרצליה כשבע שנים, לרבות במועדים הרלוונטיים לאירוע, במחלקת שיפור פני העיר, אשר אחראית גם על נושא תחזוקת מתקני המשחקים בגנים. הוא אחראי על מתקני המשחקים ועבר הכשרת בטיחות מתאימה במכון התקנים. הוא העיד כי עיריית הרצלייה מבצעת בדיקות חודשיות של מתקני משחקים בגינות ציבוריות, לרבות המתקנים בגן נשוא הדיון. הוא ציין כי מתקן הקרוסלה הותקן בשנת 2002 על ידי הנתבעת 2. במהלך שנת 2003 הוא ועובדים נוספים של הנתבעת 1 ביצעו בדיקות תקינות של המתקנים בגן. את רוב הבדיקות בצע מר דהרי. במסגרת כל בדיקה, ציין מר דהרי, הוא בודק את מצב העץ, צבע המתקנים, חדות הברגים, תחזוקה כללית, פיזור החול ומכשולים בסביבה. את החול הוא בודק לפי חפירה שהוא מבצע. מר דהרי צרף את דוחות הבדיקות שבוצעו בשנת 2003. בדוחות קיימת טבלה ובה רשימת הנושאים לבדיקה, אלו שצוינו על ידי מר דהרי, בה מסמן הבודק ממצאיו. הוצגו שלושה עשר דוחות בדיקה לגבי שנת 2003 בהתייחס לתאריכים: 21.1.03, 10.3.03, 26.5.03, 17.6.03, 14.7.03, 29.7.03, 5.8.03, 2.9.03, 8.9.03, 22.10.03, 11.11.03, 2.12.03, 23.12.03. בכל הדוחות נרשם כי בוצעה בדיקה כללית, סומנו הפרמטרים שנבדקו, בהם פיזור חול, כאשר נרשם כי המצב נמצא תקין. בדוח המתייחס ליום 26.5.03, כחודש וחצי לפני האירוע, נרשם כי בוצע פיזור חול. בדוח המתייחס ליום 17.6.03, כשבועיים וחצי לפני האירוע, נרשם על ידי מר דהרי כי בוצעו תיקונים "
לפי מכון התקנים" וכי פיזור החול נמצא תקין. ביום 14.7.03, תשעה ימים לאחר האירוע, נרשם כי פיזור החול תקין וכי יש צורך בצבע והחלפת נדנדות. מר דהרי הוסיף כי לאחר שדווח האירוע הוא הגיע למקום ובבדיקתו נמצא חול בשכבה של 30 ס"מ.
9. הוצגו שתי תעודות בדיקה של מכון התקנים לגבי בדיקות שהוזמנו על ידי הנתבעות, בדבר התאמת המתקן לתו התקן 1498. האחת, מתבססת על בדיקה מיום 27.1.04. תוצאות הבדיקה היו התאמת המתקן לתקן בכל הסעיפים שפורטו, לרבות כיסוי המשטחים מתחת למתקנים ובסביבתם ולרבות המעקים. השנייה, מתבססת על בדיקה מיום 10.4.06. בתעודה זו נמצא כי המתקן עומד בכל דרישות התקן שפורטו, לרבות מעקים, אך נמצא ליקוי לעניין כיסוי השטח מתחת למתקן - נרשם כי השטח נמצא מכוסה בשכבת חול של כ- 100 מ"מ במקום 300 מ"מ כנדרש בתקן.
טענות הצדדים
10. ב"כ התובעים בסיכומיה טוענת כי הנתבעות חבות בפיצוי התובעים בהתאם לעוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה. הבסיס לשתי הטענות הוא הטענה בדבר הפרת הוראות התקן 1498. ההפרות הנטענות הן שתיים.
האחת, נטען כי שכבת מצע החול מתחת למתקן הייתה בעובי שאינו מספק, דהיינו לא בעובי של 30 ס"מ. שכבת חול של 30 ס"מ, נטען, הייתה מונעת את הפגיעה. לצורך טענה זו מתבססת ב"כ התובעים על האמור בחוות דעתו של מר שפירא, אשר מצא בביקורו במקום שכבת חול בעובי 4-5 ס"מ בלבד. כמו כן מסתמכת ב"כ התובעים על בדיקת מכון התקנים מיום 10.4.06, שם נמצאה שכבת חול בעובי של 10 ס"מ. בעניין זה מוסיפה וטוענת ב"כ התובעים כי לא בוצעו על ידי הנתבעת 1 בדיקות של המתקן אחת לחודש, כנדרש בתקן, וכי רק פעם אחת במהלך שנת 2003 בוצע פיזור חול במקום, זאת בהתאם לדוחות הנתבעת 1.
השנייה, כי המתקן יוצר בניגוד לדרישות התקן בדבר אמצעי עלייה. גם בטענה זו מתבססת ב"כ התובעים על חוות דעתו של מר שפירא.
ב"כ התובעים הוסיפה וטענה כי לדעתה יש לבדוק עמידת המתקן בדרישות התקן 1498, למרות שעל פי חוות דעתו של מר שפירא, המומחה מטעמה, התקן אינו חל על מתקן מסוג זה וזאת כי מכון התקנים עצמו בצע בדיקות של המתקן על פי התקן.
באשר לאחריות התובעת 2, כנגדה הוגשה הודעה לצד שלישי, נטען כי לא הוכחה כל רשלנות מצדה וכי לא הייתה עליה כל חובה לפיקוח מיוחד על התובע, שהרי התובע לא נפל עקב פעולות חריגות מצדו.
11. הנתבעת 1 טוענת כי לא הוכח על ידי התובעים מה היה עובי שכבת החול ביום האירוע, כאשר חוות דעתו של מר שפירא מתייחסת למועד של כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן ובדיקת מכון התקנים אשר מצאה ליקוי בעניין זה מתייחסת למועד של כשלוש שנים לאחר האירוע. נטען כי הוכח שמבוצעות על ידי הנתבעת 1 בדיקות תקופתיות של המתקן ושל שכבת החול תחתיו, הוכח כי בוצע פיזור חול כחודש וחצי לפני האירוע, כאשר לא סביר לבצע בדיקות בתכיפות של יותר מחודש. מעבר לכך, נטען, לא הוכח קשר סיבתי בין כמות החול שהייתה ובין הנזק, שהרי ככלות הכל מדובר בחול ולא במים. נטען לאחריות התובעת 2 להשגיח על בנה ולמנוע נפילתו. באשר לפגמים נטענים במתקן עצמו, הרי שאם קיימים - נטען כי הם באחריות הנתבעת 2.
12. הנתבעת 2 טוענת כי, ראשית, התובעים כלל לא הוכיחו ברמת ההוכחה הנדרשת את עצם קרות האירוע. טענות התובעים כולן מתבססות על עדות יחידה של התובעת, ללא כל ראיה תומכת ותוך הימנעות מהבאת עדים כלשהם. הנתבעת 2 מפנה לסתירות בתיאור האירוע על ידי התובעת. שנית, לעניין החריגה הנטענת מדרישות התקן 1498 מפנה הנתבעת 2 לשתי תעודות הבדיקה של מכון התקנים ולעמידת המתקן בכל הדרישות, כאשר נושא כיסוי החול אינו קשור לייצור המתקן אלא לתחזוקת השטח שהיא באחריות הנתבעת 1. לעניין חוות דעתו של מר שפירא בדבר הצורך במעקה או מתקן עליה לקרוסלה טוענת הנתבעת 2 כי גם על פי הוראות התקן 1498 אין הדרישה מתייחסת למתקן מסוג זה, בו אין "מעבר בין משטחים אופקיים", שהם משטחים בהם יש מדרגות או מתקני טיפוס משולבים ולא קרוסלות, ובנוסף, הפרשי הגובה במתקן הנדון אינם 90 ס"מ אלא 65 ס"מ לכל היותר, כי דרך העלייה למתקן היא מלמטה ולא באמצעות טיפוס מלמעלה.