רקע עובדתי
1. התביעה שלפני היא לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובעת ביום 1.2.00 בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - חוק פלת"ד"). התובעת נפגעה בהלכה רגלי על ידי רכבו של הנתבע 1. הנתבעת 2, אררט חברה לביטוח בע"מ, היתה המבטחת של הרכב.
הצדדים אינם חלוקים לגבי נסיבות התאונה, תאונת דרכים כאמור, אשר ארעה במסגרת עבודתה של התובעת כעוזרת גננת במחלקת החינוך של עיריית צפת. הנתבעים הודו בחבותם כלפי התובעת, והשאלות להכרעה במשפט זה הן לעניין גובה הפיצויים המגיעים לתובעת.
2. בין המחלוקות הקשורות לקביעת גובה הפיצוי, גם השאלה מהו תאריך לידתה של התובעת. התובעת מסרה בתשובותיה לשאלון שהוצג לה על ידי הנתבעים, כי היא ילידת 1.1.42, והנתבעים טוענים כי זהו גילה הנכון. בסיכומיה כתבה התובעת כי היא ילידת 1943, ובתחשיבי הנזק אותם צירפה לסיכומיה צוין תאריך לידתה כ-1.6.42.
בענין זה סבורה אני כי יש לקבל את עמדת הנתבעים. בדו"ח מיום 5/2/03 של הועדה הרפואית לעררים של המל"ל (להלן - "הועדה הרפואית" או "הועדה"), נכתב כי התובעת היא ילידת 1.1.42. נתון זה הועתק, ככל הנראה, מתעודת הזהות של התובעת (וראה האמור בסעיף 15 לדו"ח הועדה, לפיו פרטי זהותה של הנתבעת אומתו לפי "הזהות"). על כל פנים, היה על התובעת להציג את תעודת הזהות שלה על מנת שלא להותיר מחלוקת בעניין זה. לפיכך, לצורך הליך זה, בהעדר ראיות לסתור ובהתחשב בכך שהנתבעים סומכים טענתם על דברי התובעת עצמה, שהם בבחינת הודאת בעל-דין, אני קובעת את תאריך הלידה של התובעת ליום 1.1.42.
3. התובעת עבדה לפני התאונה כסייעת לגננת באחד מגני הילדים בצפת, והועסקה על ידי מחלקת החינוך של העירייה. היא היתה בת 58 שנים כשנפגעה בתאונה.
פגיעתה של התובעת היתה אורתופדית בעיקרה. היא הובהלה, כשהיא מחוסרת הכרה, לבית החולים הממשלתי ע"ש "רבקה זיו" בצפת, ושם אובחנו אצלה החבלות הבאות: שבר לא יציב דו צדדי של עצמות האגן; שבר של צואר הומרוס שמאל; שבר של קונדיל הומרוס שמאל; שבר תוך מפרקי של סקפולה ימין. התובעת נותחה באותו בית חולים כדי לשחזר ולקבע את השברים באגן ובזרוע שמאל. לאחר מכן היא הופנתה לטיפול שיקומי בבית החולים לוינשטיין ושהתה שם החל מיום 17/4/00 ועד ליום 7/6/00. היא שוחררה לביתה עם המלצות להמשיך בטיפול תרופתי, בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ולהעזר בהליכה בהליכון.
4. לאחר התאונה הפסיקה התובעת את עבודתה ויצאה לפנסיה תקציבית החל מיום 14/2/01, וזאת עקב מצבה הרפואי (פנסיית נכות).
הנכויות הרפואיות של התובעת
5. לתובעת נקבעו הנכויות הבאות על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל"):
בגין שברים ועיוות באגן - 25%; בגין מגבלות תנועה בכתף שמאל - 15%; בגין מגבלות תנועה בכתף ימין - 10%; בגין הגבלות ביישור מרפק שמאל - 10%; בגין אובדן שיניים - 2%. באשר להפרעה פסיכונוירוטית, נקבע כי ישנם סימנים קלים, אך אין הפרעה בהתאמה סוציאלית או בכושר העבודה, ולכן לא נקבעה נכות בשל כך.
סך כל הנכות הרפואית הנובעת מן הפגיעה בתאונה, כפי שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית, היא בשיעור של 49.4%.
6. בא כוח התובעת טען, כי פרט לנכויות אשר נקבעו על ידי המל"ל, יש לתת משקל גם למצבה הנפשי הקשה שהתפתח כתוצאה מהתאונה. התובעת צירפה לתצהירה מכתב, מיום 16.9.03 (שלוש וחצי שנים לאחר קרות התאונה), מאת ד"ר ולרי לובקוב מהמרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים "רבקה זיו", ממנו עולה, כי בבדיקה לא התגלו סממנים פסיכוטיים, אך יש אפקט חרדתי דכאוני.
הנתבעים טוענים, כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי.
על פי חוק פלת"ד והפסיקה, לא ניתן להביא חוות דעת רפואיות פרטיות, שלא ניתנו על פי דין או על פי רופא שמונה על ידי בית המשפט. לפיכך אין מקום לקבוע ניכות על פי מכתבו של דר' לובקוב. זאת ועוד, ממצאיו של ד"ר לובקוב אינם סותרים את ממצאי הועדה הרפואית, ואף משתלבים עימם, לאמור - ישנם סממנים לאפקט חרדתי-דיכאוני, אך הם אינם עולים כדי קביעת נכות בתחום זה.
7. הנתבעים טוענים כי התובעת ניסתה להסתיר את מצבה הרפואי והתפקודי עובר לתאונה, ולשייך את כל תחלואיה לתאונה. הם הפנו למסמכים מתיקה הרפואי של התובעת, לפיהם היא סובלת ממחלה תורשתית נדירה שעיקר השפעתה על הפרקים. התובעת לא הכחישה כי היא סבלה מקדחת ים תיכונית (FMF) עוד טרם התרחשה התאונה. מחלה זו גרמה לכאבים בידיה וברגליה, כנראה בשל פגיעה בפרקים, וכן גרמה לה לכאבי בטן.
אינני סבורה, שיש במחלתה זו של התובעת להשפיע על אחוזי ניכותה הרפואית או התיפקודיים. ראשית, התובעת לא הסתירה בעדותה כי סבלה קודם לתאונה מקדחת ים תיכונית ושמחלה זו גרמה לה לכאבים במפרקים. שנית, מן הדו"ח של הוועדה הרפואית עולה, כי הנכויות שנקבעו לתובעת תואמות את הפגיעות שנגרמו לה בתאונה, כפי שהן מופיעות במסמכי האשפוז של התובעת. הנתבעים לא ביקשו למנות מומחה רפואי על מנת לסתור את ממצאי המל"ל לגבי נכותה כתוצאה מן התאונה. בסיכומיהם, הנתבעים אף מבקשים לסמוך על קביעת הועדה הרפואית לעניין שיעור הנכות הרפואית שקבעה לתובעת, והם אינם מפרטים מהם אחוזי הנכות שיש לייחס למצבה של התובעת טרם התאונה.
לפיכך, איני מוצאת לקבל הטענה כי ממצאי המל"ל אינם משקפים את הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת כתוצאה מן התאונה.
8. אני קובעת את נכותה הרפואית של התובעת הנובעת מן התאונה בהתאם לממצאי המל"ל ל- 49.4%.
פיצוי בגין כאב וסבל
9. התובעת היתה מאושפזת בבית החולים "רבקה זיו" החל מיום התאונה, 1/2/00, ואשפוזה שם נמשך עד אשר הועברה לבית חולים לוינשטיין לצורך טיפול שיקומי, ביום 17/4/00. מבית החולים לוינשטיין השתחררה התובעת ביום 7/6/00. בסה"כ היא היתה מאושפזת באופן רצוף, מאז התאונה, כ-127 ימים.