פסק-דין בתיק א 42682/05

בפני הכרעה בשאלה האם חבה הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגין תאונות דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "פלת"ד").

1. הצדדים וטיעוניהם

טענות התובעת

התובעת ילידת 1955 ואם לשני ילדים. בתאריך 21.7.2002, בעת שהתובעת הלכה לכוון תחנת אוטובוס ברח' קינג ג'ורג' בת"א, ארעה לה תאונה. התאונה ארעה בעת שעלתה לאוטובוס של חברת דן אוטובוס מס' 25 מ.ר. 01-199-90, אוטובוס שנסע מכוון ת"א לכיוון בת ים. נהג האוטובוס לא עצר לתובעת  בתחנה ממש אלא במרחק מה מהתחנה וליתר דיוק מול בית קפה "בונזור" שפעל בזמנו וכיום הפסיק פעילותו.
התובעת טוענת שנפלה תוך כדי נסיונה לעלות לאוטובוס. הנפילה ארעה  בעת שרגל שמאל של התובעת דרכה על מדרגת האוטובוס הראשונה וכף רגלה הימנית נתקעה בבור ניקוז שהיה ממוקם בשולי המדרכה (בור ששלבי הברזל שלו היו שבורים. התובעת התגלגלה על הכביש ושברה את כף רגלה הימנית וכן קיבלה מכה חזקה  בגב.
הנהג שעצר על מנת להעלות את התובעת לאוטובוס חיכה כמה דקות עד  שאדם בשם אפי מבעלי בית קפה בונז'ור עזר לתובעת לקום והגיש לה עזרה.
התובעת הובהלה לבי"ח וולפסון ע"י נהג מונית שישב בבית הקפה ועזר גם הוא בהגשת עזרה לתובעת. כתוצאה מהתאונה סבלה התובעת ועדיין סובלת מכאבים חזקים בגב וכן מכאבים שנגרמו לה כתוצאה משבר כף רגלה הימנית.  התובעת פנתה באמצעות באת כוחה לנתבעת. הנתבעת דחתה את תביעתה, בטענה שהנפילה אינה תאונת דרכים שכן בור הניקוז מרוחק כ-30 מ' מתחנת האוטובוס.
 

טענות הנתבעת

הנתבעת טענה, כי התאונה נשוא התובענה אינה בבחינת "תאונת דרכים" בהתאם לאמור בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן; "החוק") ולפיכך דין התביעה להידחות. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התאונה נשוא התובענה לא ארעה עקב שימוש ברכב מנועי ולפיכך גם מטעם זה דין התביעה להידחות. כפי שנטען על ידי התובעת, היא  נפגעה עת נתקלה בבור ניקוז אשר היה ממוקם בשולי המדרכה ועל כן אין המדובר בתאונת דרכים ודין התביעה להדחות.

2. דיון והכרעה

נוכח עמדת הנתבעת לפיה התאונה איננה תאונת דרכים, פוצל הדיון באופן ששאלת החבות תידון בתחילה.

לשאלת החבות העידו התובעת ומטעם הנתבעת העיד נהג הרכב מר שבשביץ.

בתצהירה מפרטת התובעת את נסיבות התאונה לפיהן ביום התאונה בשעה 19:00 או בסמוך לכך בעת שחצתה כהולכת רגל את הרמזור באור ירוק ברח' קינג ג'ורג' בת"א עמד ברמזור אדום אוטובוס מס' 25 לכיוןן בת ים. התובעת סימנה לנהג ביד שיפתח לה את הדלת והלה עשה כן. תוך כדי נסיונה לעלות לאוטובוס ארעה הנפילה. כף רגלה השמאלית דרכה על המדרגה הראשונה של האוטובוס וכף רגלה הימנית נתקעה בבור הניקוז ששלביו היו שבורים. בור הניקוז היה ממוקם על הכביש בשולי המדרכה. התובעת זוכרת שבעת עלייתה לאוטובוס עוד הספיקה להודות לנהג שפתח את דלת האוטובוס על אף שלא היה חייב. כתוצאה מכך שכף רגלה הימנית נתקעה בבור, נפלה לאחור ולא יכולה היתה לקום. אחת מנוסעות האוטובוס צעקה "תזעיקו לה אמבולנס". בעת שנפלה, גופה צנח פרקדן על המדרכה, כף רגלה היתה תקועה בתוך הבור, התגודדו סביבה אנשים. התובעת זוכרת שאדם מבית קפה "בונז'ור" שהיה ממוקם מול מקום עצירת האוטובוס, ביחד עם נהג מונית שישב במקרה בבית הקפה נחלצו לעזרתה, עזרו לה לקום, הושיבו אותה על כסא ונתנו לה לשתות מים. בכל אותו זמן נהג האוטובוס לא נסע, דלת האוטובוס היתה פתוחה, הנהג עצר את האוטובוס ולא המשיך בנסיעתו על אף שהרמזור האדום התחלף מס' פעמים. לאחר דקות ארוכות, כשראה נהג האוטובוס שמגישים לה עזרה הוא המשיך בנסיעתו. לאחר שנחתה מעט על הכסא נהג המונית מבית הקפה הסיע אותה לבי"ח וולפסון. התובעת זוכרת במעורפל גם את המראה החיצוני של הנהג, הוא היה שמנמן.
בדיעבד גם נודע לה מס' הרישוי של האוטובוס שהיה מעורב  01-199-90-  . התובעת מודה שבחדר מיון סיפרה שנפלתי לבור ניקוז ולא הזכירה את האוטובוס, שכן למיטב הבנתה סיבת הנפילה היתה בור הניקוז ולא האוטובוס. רק במשרדה של עורכת הדין שלה, לאחר שפרטה בפניה את נסיבות הנפילה הבינה התובעת שמגע עם האוטובוס מהווה תאונת דרכים על אף שהסיבה הישירה לנפילה הינה מכסה בור הניקוז השבור.

מטעם הנתבעת העיד נהג האוטובוס של חברת "דן" מר משה שבשביץ.   בתצהירו כותב מר שבשביץ כי מקריאת כתב התביעה הבין כי התובעת טוענת שנפגעה בתאונה עת עלתה לאוטובוס בו הוא נהג. אמנם מודה מר שבשביץ כי בתאריך 21/7/02 אכן שימש כנהג אוטובוס חברת "דן" בקו מס' 25 אשר מסלול נסיעתו הינו מרמת אביב לכיוון בת ים.

ביום 21/7/02, האוטובוס יצא מהתחנה ברח' קינג ג'יורג' פינת שוק בצלאל בתל אביב. לאחר שהתקדם  מספר מטרים הבחין בתובעת אשר רצה מול האוטובוס, בצד ימין על המדרכה.  התובעת רצה מול האוטובוס ונופפה בידה כדי שימתין לה ולא ימשיך בנסיעה.

מר שבשביץ מעיד בהתייחס לתצהיר התובעת שבעת שהבחין בתובעת כלל לא עמד  ברמזור אדום. התובעת לא חצתה את הכביש לקראת האוטובוס אלא רצה על המדרכה, מצד ימין של האוטובוס ולכיוון האוטובוס.

עיקר תצהירו הוא שטענתה של התובעת כי נפגעה בתאונה עת עלתה לאוטובוס אינה נכונה. שכן, לטענתו בטרם הגיעה התובעת לאוטובוס ובהיותה במרחק מס' מטרים מהאוטובוס, היא מעדה ונפלה על המדרכה. לא היה כל מגע בין האוטובוס לתובעת והתובעת נפלה תוך כדי ריצה ללא כל קשר לאוטובוס ובהיותה על המדרכה ורחוקה מהאוטובוס. דהיינו, בניגוד לתצהיר התובעת, לטענת הנהג היא לא עלתה לאוטובוס, לא נגעה בגופה באוטובוס ונפלה על המדרכה ללא כל קשר לאוטובוס. התובעת רצה מול האוטובוס והנהג ראה כי נפלה על המדרכה ללא כל קשר לאוטובוס.