פסק-דין בתיק א 50812/05

פסק דין בעניין הנתבע 3

השאלה העומדת לדיון בתיק זה היא זכות החזרה של קרנית על פי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן :" החוק") אל בעל רישיון להפעלת מונית ("מספר ירוק" או "זכות ציבורית").

כללי

העובדות

2. עיקר העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. הנתבע הוא בעל רישיון מס' 12343 מיום 27.4.98 להפעלת מונית, כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש]. רישיון זה נקרא גם " מספר ירוק" או " זכות ציבורית" (ולהלן גם: "הרישיון"). הנתבע ייפה את כוחו של מר יהודה מזרחי, שעיסוקו, כפי שהוגדר בתצהיר הנתבע, "מתווך מוניות", מנהל חברת "יהודה מזרחי - סוכנות שיווק מוניות ורכבים בע"מ", לשמש כבא כוחו בכל הקשור לרישיון. בהתאם לייפוי כוח נוטריוני מיום  23.5.98 יופה כוחו של מר מזרחי לעשות כל פעולה בקשר לרישיון, למעט מכירה או ויתור או שעבוד או מישכון. במקביל נחתם מידי שנה בין הנתבע למר מזרחי הסכם  על פיו רשאי מר מזרחי להשתמש ברישיון. הוצג הסכם לתקופה 10.2.01 - 10.2.01.  בהסכם זה הוסמך מר מזרחי להעביר הרישיון לכל מכונית לצורך שימוש במונית אך גם כאן נשללה זכותו של מר מזרחי להעביר את הרישיון לאדם אחר.

3. הנתבע 2, נהג מונית, רכש את הרכב ביום 21.2.00 מחברת ס.כ.ו. שווק רכב בע"מ והוצגה חשבונית מס על שם הנתבע 2. ביום 9.2.00 נחתם הסכם בין הנתבע, באמצעות מר מזרחי, החתום על ההסכם, ובין הנתבע 2. תוקף ההסכם לשנה, מיום 13.2.00 ועד ליום 12.2.01. ביום 8.2.01 נחתם הסכם לשנה נוספת, מיום 12.2.01 ועד 12.2.02. בהסכם נרשם כי הנתבע הוא בעל הרישיון, וכי הנתבע 2 הוא "הבעל החוקי והיחידי" של הרכב. בהתאם להסכם ניתנת לנתבע 2 זכות שימוש ברישיון ברכבו. להסכם נוסף תצהיר, עליו חתם הנתבע 2, על פיו הוא שוכר את הרישיון ומפעילו עם הרכב, כי אין בינו לנתבע יחסי עובד מעביד או יחסי שליחות וכי כל התשלומים הקשורים לרכב, לרבות "דוחות", "תביעות" "קנסות", "עבירות", "דרישות" ו"תשלומי מכס", יחולו עליו.

4. הרכב רשום במשרד הרישוי על שם הנתבע  מיום 24.2.00. ברישיון הרכב נרשם כי מדובר במונית החייבת ברישיון הסעה ומצוין מספר "הזכות הציבורית" של הנתבע. עוד נרשם כי קיימת הגבלת מכס לצורך העברת בעלות.

5. בתצהירו מציין הנתבע כי אינו בעל הרכב אלא בעל הרישיון וזאת בלבד. על פי תצהירו הוא השכיר את הזכות  לעשות שימוש ברישיון למר מזרחי, אשר השכירה לנתבע 2. בהתאם לתצהירו הוא גם מעולם לא היה המחזיק ברכב,  לא הכיר את הנתבע 2 ולא  היו ביניהם יחסים מכל סוג שהוא. הרכב נרשם על שמו במשרד הרישוי "לאור שילוב הוראות התעבורה והוראות אגף המכס והמע"מ לפיהן לא ניתן להפעיל כלי רכב כמונית להסעת נוסעים אלא בצמוד למספר ירוק". שמו רשום במשרד הרישוי באופן דקלרטיבי בלבד. הוא אינו מכיר את הנתבעת 1 שנהגה ברכב וכמובן, מעולם לא התיר לה לנסוע ברכב. מר מזרחי בתצהירו טוען כי הוא מתמחה ועוסק בקניה ומכירה של  כלי רכב חדשים וישנים מסוג מונית וכן בתווך והשכרה של רישיונות להפעלת מונית. הוא עובד מול משרד התחבורה ומשרד הרישוי. הוא שכר את הרישיון מהנתבע והשכיר אותו לאחרים. בתקופה הרלוונטית השכיר הרישיון לנתבע 2. בעל הרכב אינו הנתבע אלא הנתבע 2. בהתאם להוראות אגף המכס ומשרד התחבורה נרשמת הבעלות ברכב על שם בעלי הרישיון "שכן לא ניתן להפעיל כלי רכב לעבוד כמונית אלא אם הוא צמוד למספר ירוק" אך הרישום הוא דקלרטיבי בלבד. הנתבע 2 קנה את הרכב באמצעות הסוכנות שבבעלותו של מר מזרחי, שילם את מלוא התמורה וקיבל חשבונית מס לטובתו. מר מזרחי ציין כי במקרה של העברת בעלות בכלי רכב מסוג מונית אין הגבלה מטעם המכס כל עוד הרכב ממשיך לשמש כמונית. ההגבלה מתקיימת רק אם הרכב מפסיק לשמש כמונית.

6. אין מחלוקת, כאמור, כי מי שהחזיק, הפעיל את המונית ונהג בה באורח קבע היה הנתבע 2. השליטה הבלעדית במונית הייתה לנתבע 2. הנתבע 2 הוציא פוליסה על פי הפקודה המכסה את שימושו בלבד. ביום האירוע מסר את הרכב לנתבעת 1, נהגת מונית אף היא, אשר במהלך  נסיעתה ארעה התאונה. שימושה ברכב לא היה מכוסה בפוליסה.

טענות הצדדים

7. התובעת בסיכומיה טוענת כי  הנתבע הוא בעל הרכב וכי אין להפריד בין היותו בעל הרישיון והיותו בעל הרכב לעניין האפשרות לחזור אליו על פי סעיף 9 לחוק. נטען כי ההפרדה בין גוף הרכב ובין הרישיון היא מלאכותית. נטען כי ללא רישיון לא ניתן להשתמש ברכב כמונית ומכאן אחריות בעל הרישיון לסיכונים הטמונים ברכב. נטען כי בהתאם לתקנות התעבורה בעל רישיון אינו רשאי  כלל להעביר רישיונו לאחר אלא בהתאם לתנאי התקנות, שלא התקיימו בענייננו. נטען עוד כי תקנה 505 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: " תקנות התעבורה") קובעת כי "השתמש אדם במונית שלא בהתאם להוראות חלק זה, יראו את בעל המונית כאילו הרשה את השימוש בה כאמור, זולת אם הוכח היפוכו של דבר". מכאן, טוענת התובעת, כיון שהנתבע אפשר לנתבע 2 להשתמש במונית בניגוד להוראות התקנות לעניין העברת הרישיון, ממילא רואים אותו כמי שהתיר השימוש במונית. עוד טוענת התובעת, כי הרכב נרשם על שם הנתבע לצורך קבלת פטור ממכס, לו זכאי רכב המופעל כמונית ואסור היה לנתבע להעביר את הרכב לבעלות הנתבע 2 ללא תשלום מכס. מדובר, כך נטען, בעבירה פלילית. לכן, נטען, נרשם ברישיון הרכב כי קיימת הגבלת מכס על העברת בעלות. לאור כך, נטען, ההסכם לפיו רכש הנתבע 2 את הרכב הוא הסכם בלתי חוקי כי נועד להתחמק מתשלום מכס ולכן יש לראות את הנתבע כבעל הרכב. התובעת טוענת כי יש לראות בנתבע מתיר השימוש וכי קיים בו גם אשם - ניסיונו לעקוף את דיני התעבורה ודיני המכס. נטען כי מכח היותו רשום כבעל הרכב  ומכח היותו בעל הרישיון יכול היה למנוע הפעלת המונית. מכאן חובתו כלפי התובעת.