בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים הקשורים למכולות השייכות לתובעת בתקופה בה הן היו במשמורתה של הנתבעת.
כללי-
1. התובעת, כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ (להלן - "כרמל"), הינה חברה העוסקת בין היתר בשינוע ואספקת מכולות אל ומנמלי ישראל עבור לקוחותיה השונים.
2. הנתבעת, רשות הנמלים והרכבות (להלן - "רנ"ר"), הינה רשות סטטוטורית, אשר אחראית, בין היתר, על טיפול במכולות בעודן מצויות בנמלי ישראל, לרבות - פריקת וטעינת המכולות.
טענות הצדדים-
3. כרמל טוענת כי במועדים שונים נפרקו שש מכולות בנמל חיפה, עברו לאחסון באחריות רנ"ר וכי נגרמו להן נזקים שונים, אשר הינם באחריות רנ"ר, כדלקמן -
(א)
לגבי המכולות הראשונה והשניה - הטענה הינה שבמהלך תק' האחסון המכולות נפגעו, ניזוקו ונשברו - והנזק מבוסס על דו"חות לגבי עלות משוערת של תיקון הנזקים למכולות, בסך של כ- 10,000 ש"ח לגבי המכולה הראשונה ובסך של כ-9,500 ש"ח לגבי המכולה השניה.
(ב)
לגבי המכולות השלישית והרביעית - הטענה הינה כי במהלך תק' האחסון המכולות אבדו והנזק מבוסס על הערכה לגבי שווי המכולות הריקות, בסך של כ-8,300 ש"ח לגבי כל אחת משתי המכולות.
(ג)
לגבי המכולות החמישית והשישית - הטענה היא כי המכולות נפרקו והועברו למשמורת רנ"ר בתאריך מסוים בשנת 1999 וכי בסמוך לאחר מכן הן נדרשו ע"י כרמל לצורך עשית שימוש בהן. עם זאת, כך טוענת כרמל, רנ"ר לא הצליחה לאתר את שתי המכולות במשך תק' ממושכת בת מספר רב של חודשים, ורק לאחר זמן רב שתי המכולות אותרו ונמסרו לידי כרמל. כרמל טוענת כי במשך כל אותם חודשים היא חויבה בתשלום דמי אחסנה וכי היא הפסידה את דמי השימוש הראויים אותם היתה יכולה לקבל לו המכולות היו מצויות בידה. לכן, הנזק כאן מבוסס על דרישה להחזר דמי האחסנה ופיצוי בגין דמי שימוש ראויים לגבי התקופה בה המכולות היו בחזקת "נעדרות", בסך של כ-7,700 ש"ח לגבי המכולה החמישית (לגבי כ-9 חודשים) ובסך של כ-6,200 ש"ח לגבי המכולה השישית (לגבי כ-8 חודשים).
4.
רנ"ר טוענת כי אין לראות בה כאחראית לנזקים הנטענים, כי הנזקים עצמם מוכחשים וכי גובה הנזק לא הוכח.
דיון -
5. בפני העידו מר יחיאל מדר, מנהל בכרמל (להלן - "מנהל כרמל" לגבי תצהירו
ת/1 על נספחיו), מר אברהם זגול, שמאי מטעם רנ"ר (להלן - "שמאי רנ"ר", לגבי חוות דעתו
נ/1), ומר מרדכי שלום, מרכז מדור המידע ברנ"ר (להלן - "רמ"ד מידע", לגבי תצהירו
נ/2).
6. לאחר עיון במוצגים שהונחו בפני, בחינת העדויות הנ"ל ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם - מסקנתי היא כי
דין התביעה להתקבל בחלקה, וזאת מהטעמים שאפרט להלן.
המכולה הראשונה
-
7. הוכח כדבעי שאכן נגרם נזק למכולה הראשונה בשעה שהיתה במשמורת רנ"ר וזאת כיוון ששמאי רנ"ר בדק באופן אישי את המכולה והגיש לגביה את חוות דעתו נ/1. באשר לאחריות רנ"ר לגבי נזקים שנגרמו בתקופה כאמור - אפנה לע"א 241/95 (מחוזי חיפה)
אלי ורדי נ' רנ"ר (פורסם במאגר דינים), באשר לחובתה של רנ"ר בפיצוי לגבי נזקים פיזיים שנגרמו למכולות בנסיבות דומות - מכח עוולת הרשלנות וחוק השומרים.
8. באשר לגובה הנזק - אני מאמצת את קביעותיו של שמאי רנ"ר.
ראשית, כיוון שמטעם כרמל לא הוגשה חוו"ד באשר לגובה הנזק;
שנית, כיוון שעורך המסמך, נספח ג' לתצהיר מנהל כרמל, אשר מתימר להיות "דוח עלויות תיקון - Estimate Report", אינו חתום, אינו ברור ולא הוגש על ידי עורכו;
שלישית, כיוון שהעד היחיד מטעם כרמל לא יכול היה לספק כל מידע מידיעה אישית באשר למכולה (והוא למעשה מעולם לא ראה אותה);
רביעית, כיוון שלא הוצגו כל קבלות באשר לעלות בפועל של תיקון הנזקים למכולה (וסביר להניח שהיא תוקנה כיוון שהנזק נגרם עוד בשנת 2000 (ראו את עדות מנהל כרמל בעמ' 3 שורות 15-8);
וחמישית, כיוון שחוות דעתו של שמאי רנ"ר מבוססת על בדיקה בשטח של המכולה והקביעות המופיעות בה לא נסתרו במהלך חקירתו הנגדית.
9. אשר על כן, אני קובעת שהוכח שאכן נגרם נזק למכולה זו וגובה הנזק הינו 2,500 ש"ח נכון למועד חוות הדעת, 10.9.00, שהם כ-3,578 ש"ח, נכון להיום (וראו את עמ' 3 שורות 4-2).
המכולה השניה
-
10. לכאורה, מן הראוי היה לדחות את הדרישה לפיצוי בגין הנזק שנגרם למכולה השניה, ואחזור על הדברים שנאמרו לגבי המכולה הראשונה, באשר לכך שמנהל כרמל אינו יודע על הנזק מידיעה אישית, באשר לכך שה - Estimate Report אינו קביל ואינו ברור ואפנה גם לכך שלתצהיר מנהל כרמל צורף מכתב של חברת דיזינגוף מיום 17.3.02 (נספח ח') אליו
אמורה להיות מצורפת הודעת הסוכן עם אישור ראש חולית הנזקים באשר לנזק - דא עקא, שהאישור הנדון לא צורף לתצהיר (וזאת מבלי להתייחס לקבילות האישור וקבילות המכתב של דיזנגוף).