1. התובעת הינה חברה שוויצרית העוסקת, בין היתר, בייצור, מכירה ויצוא של בדים לתעשייה (להלן: "
התובעת"). הנתבעת הינה חברה ישראלית אשר עוסקת, בין היתר, במכירה, שיווק והתקנת בדים, וילונות וריפוד (להלן: "
הנתבעת"). בין הצדדים התקיימו יחסי מסחר במשך כ-20 שנה. יחסי המסחר נפסקו, משהתובעת טענה, כי הנתבעת לא שילמה לתובעת חוב בסך של 22,920.81 אירו. מדובר בחוב, שנוצר במהלך השנים 2001 ו - 2002 (ר' חשבוניות המצורפות לתצהירו של מר פפיפנר). הצדדים הסכימו כי מסכום זה יש לקזז סכום של 1,732.72 אירו (ר' עמ' 23 שורה 12 לפרוטוקול) ולכן לגירסת התובעת נותרה הנתבעת חייבת לה סך של 21,188.09 אירו (להלן: "
סכום החוב"). הנתבעת טוענת כנגד החוב, כי התובעת הפרה הסכם בלעדיות, שהיה בין הצדדים וכתוצאה מהסכם הבלעדיות נגרם לה נזק אותו היא מקזזת מסכום החוב.
2. מטעם התובעת העיד בפני מר פטר פפיפנר, שהוא אזרח שווייץ, דובר גרמנית, אשר הגיע לצורך העדות משווייץ ועדותו תורגמה ע"י מתורגמן. מר פפיפנר עבד בתובעת משנת 1994 ומשנת 2001 היה אחראי על תחום האריגים בישראל (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). מטעם הנתבעת, העידו הגב' טובה קוטליצקי, שהיא רוכשת בדים, מר אלישע רונן, הבעלים ומנהל הנתבעת, הגב' נורית רונן, גרושתו של מר רונן; והעיד רו"ח גדעון באום, שהיה רו"ח של הנתבעת.
3. סכום החוב אינו מוכחש ע"י הנתבעת וטענתה היחידה היא טענת הקיזוז בשל נזקים, אשר נגרמו, לטענת הנתבעת, כתוצאה מהפרה של הסכם בלעדיות, אשר הנתבעת טוענת לו והתובעת מכחישה את קיומו.
דיון והכרעה
4. נטל ההוכחה לטענת קיזוז וכן להוכחת קיומו של הסכם בלעדיות מוטל על כתפיו של מי שטוען לקיזוז (ר' למשל, ע"א (ת"א) 1625/02
מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון יורם, לא פורסם) וכן על מי שטוען שקיבל את זכות הבלעדיות. ר' ת"א 458/98
חברה לייבוא ויצוא מוצרי ואביזרי טבק בע"מ נ' בריל סיגרים בע"מ (לא פורסם); ע"א 325/79
דנינו נ' פקסטרפיל פ"ד לה (1) 51 וע"א 127/88
ריידר נ' פוליתם פ"ד מב (3) 114.
5. טענת הבלעדיות מתרכזת בבד מסוים הקרוי VEIL 6,000 (להלן: "
המוצר"), אשר ייחודו בכך שהוא חסין אש ולכן מבוקש מאוד כאריג לוילונות במלונות ובמקומות שבהם נדרש, כחלק מתנאי הרישיון לפתיחת העסק, שימוש בבדים חסיני אש. התובעת טענה, מפי מר פפיפנר, כי מעולם לא העניקה בלעדיות לשום לקוח בכל העולם על מוצר זה, אשר ממנו מוכרת התובעת כ - 200,000 מטרים בשנה (ר' עמ' 5 שורה 12 לפרוטוקול). מר פפיפנר אמנם הסכים, כי ניתנה לנתבעת זכות בלעדית בכתב לגבי 3 מוצרים אחרים, המצוינים במכתב (אי מייל מיום 23.1.2001) של התובעת לנתבעת (נספח ב' לתצהיר אלישע רונן), אולם לא לגבי הבד בו מדובר. מר רונן בחקירתו הנגדית טען, שחוזה הבלעדיות היה קיים לגבי כל הבדים שנרכשו מהתובעת, אולם רק לגבי שלושה מוצרים ביקש שיעלו על הכתב את נושא הבלעדיות, משום שהתלונן על כך. מקריאת המכתב הנ"ל, עולה שמדובר בשלושה מוצרים בלבד, אשר לגביהם הסכימה התובעת לתת בלעדיות לנתבעת. אין באמור במכתב כדי להוות אישור לבלעדיות לגבי בדים נוספים. מר רונן גם אישר בחקירתו הנגדית כי לא ביקש אישור על בלעדיות לגבי בדים מסוג אחר ובוודאי לא לגבי המוצר. עוד יש לציין כי לא צורף המכתב שבו התלוננה הנתבעת על הפרת בלעדיות באותם שלושה מוצרים, בהנחה שהיה מכתב כזה, הרי יכול היה לשפוך אור על עמדת הנתבעת בזמן אמת לגבי הבלעדיות. אולם כאמור מכתב זה לא הוצג וממכתבה של התובעת עולה אכן שזכות הבלעדיות ניתנה רק לגבי שלושה מוצרים וגם זאת רק בישראל. בענין זה גם הודה מר רונן שהסכם בלעדיות, אם היה, היה לגבי ישראל בלבד (ר' עמ' 21 שורות 15-14).
6. הנתבעת טוענת כנגד התובעת כי לא הביאה עדים נוספים וכאלה שהיו בקשר עם התובעת בשנים קודמות. אולם בהינתן שהעדים צריכים היו להגיע מחו"ל וכאשר מר פפיפנר היה עובד בחברה גם בשנים קודמות, הרי שניתן להסתמך על עדותו לגבי עקרונות התובעת במתן בלעדיות בבדים. יתר על כן, גם עדויות הנתבעת הסתמכו לעניין זה על עדות מר רונן בלבד, באשר עדות גרושתו לעניין זה היתה מהוססת ולא יכלה אף לאשר אם הסכם הבלעדיות היה בכתב אם לאו, ר' בעניין זה גם בסעיף הבא.
7. הנתבעת הביאה לעדות גם את הגב' טובה קוטליצקי, אשר בחקירה הנגדית אישרה רק שאמרו לה לפנות לקניית המוצר בישראל אצל התובעת, אבל לא אישרה שאמרו לה שיש לו בלעדיות לענין זה (ר' עמ' 11 שורות 30-29). גם הגב' נורית רונן, שהיא גרושתו של מר אלישע רונן ולטענתה היתה פעילה בתחום בו עבדה הנתבעת עד לשנת 2000, טענה בתצהירה שהוסכם על בלעדיות לגבי המוצר. אולם כאשר נשאלה לגבי הסכמים בכתב, ענתה בחקירה הנגדית כי אינה בטוחה לגבי קיומו של הסכם בכתב (ר' עמ' 13 שורה 27).
8. לפיכך, אני מקבלת את גירסת התובעת כי לא היה הסכם בלעדיות בין הצדדים למעט לשלושה מוצרים בלבד. מכאן עולה, כי אני מקבלת את גירסת התובעת כי לא היה הסכם בלעדיות לענין המוצר.
9. למען הזהירות, אבדוק את הטענה, כי בהנחה שהיה הסכם בלעדיות היתה הפרה של ההסכם. גם לענין זה העדפתי את גירסת התובעת ולפיה מדובר היה במכירה של בדים למלונות בלונדון, כאשר לגבי אנגליה, אין גם כיום טענה לנתבעת כי היא זכאית לבלעדיות ולכן יכולה חברה באנגליה לרכוש, גם לגירסת הנתבעת, כל סוג בד שהיא מעוניינת בו. יתר על כן, מר רונן הודה כי לא הגיש לתובעת הזמנה לענין הבדים למלונות בלונדון (ר' עמ' 21 שורות 13-10).
10. יתר על כן, הנתבעת מעולם לא שלחה מכתב תלונה על הפרת הסכם הבלעדיות ולא העלתה את הטענה הזו עד אשר קיבלה את התביעה מן התובעת, והדבר אומר דרשני (עמ' 22 שורות 17-14), ר' גם נספח ט' לתצהיר רונן, מכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 26.11.03 בו מועלית לראשונה טענת הפרת הבלעדיות.
11. יתר על כן, הנתבעת לא הצליחה להוכיח ברמה הנדרשת כי התובעת מכרה את המוצר לאחד, חיים גולן. הנתבעת באמצעות תצהירו של מר אלישע רונן ניסתה להוכיח באמצעות הוכחות נסיבתיות למיניהן כי התובעת מכרה אריגים למר חיים גולן. כל שהנתבעת יכלה להראות הוא פגישה בין נציג התובעת למר חיים גולן במסגרת יריד, דבר שאין בו כדי להוכיח שהתובעת אכן מכרה את המוצר לחיים גולן.
12. מכאן שלא מצאתי שהיה הסכם בלעדיות לגבי המוצר ובוודאי שלא מצאתי כי ההסכם הזה הופר ע"י התובעת.
13. למען הזהירות בלבד אתייחס בקצרה לחוות דעתו של רו"ח גדעון באום, ואומר כי אני מקבלת את עמדתו של ב"כ התובעת כי חוות דעתו של רו"ח באום, התייחסה ברובה לבדים שאינם המוצר ובתשלום לעבודות שאינן קשורות למוצר ולכן חוות דעתו אינה משכנעת לענין נזק שנגרם כתוצאה מהפרת בלעדיות בהקשר למוצר. יתר על כן, מר רונן הודה שלא בוצעה הזמנה ועבודה למלונות בלונדון ולא הוכח קיומו של הסכם בנוגע למלונות אלה.
14. מכל האמור לעיל עולה כי אני מקבלת את התביעה, דוחה את טענות הנתבעת וקובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את סכום החוב. כמו כן, על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת, לרבות בהוצאות הספציפיות של טיסתו של מר פפיפנר ושהותו בישראל בסך כולל של 1,509.50 פרנק שוויצרי.
סוף דבר
על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 21,188.09 אירו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך של 1,509.50 פרנק שוויצרי וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,500 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום כ"ז בכסלו, תשס"ז (18 בדצמבר 2006) בהיעדר הצדדים.