בבסיסה של תובענה זו ניצבת - הוראת האגף החקלאי 31 (להלן : "
הוראת האגף") של מינהל מקרקעי ישראל (להלן : "
המנהל או הנתבע"). בהוראה זו נקבעו כללים המסדירים אופן מסירת הזכויות בנחלה פנויה למתיישב ראשון, במסגרת אגודות ההתיישבות במושבים.
בהחלטת המנהל מיום 30/04/2003 (להלן:"
החלטת ההקפאה") ובהחלטה המרחיבה אותה מיום 14/01/2004, הוקפא איוש נחלות פנויות במושבים, בכל אזורי הארץ, למעט אזורי קו עימות, זאת עד לגיבוש עמדת המינהל והבאת הנושא לדיון במועצת מנהל מקרקעי ישראל.
בתובענה זו, מתבקש בית המשפט להצהיר, כי התובעים 2-18 זכאים להירשם כבעלי נחלות במושב אלמגור. כן מתבקש בית המשפט, להורות לנתבע, להשלים את הטיפול ולאשר פורמאלית את הקצאת הנחלות על שם התובעים, כמתיישבים ראשונים.
רקע - כללי
:
1. בשנת 1993, או בסמוך לכך, החליטה האסיפה הכללית של מושב אלמגור (להלן:
"המושב, או אלמגור"), להכפיל את מספר בתי האב במושב, ולאפשר לכל בית אב לקלוט "בן חוזר", כך שבמושב תהיינה 106 נחלות במקום 50 נחלות הקיימות. החלטה זו נעשתה בתיאום עם המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית ועם הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות, ההתיישבות והכפר. עקב כך החל המושב בקליטת הבנים החוזרים, קבלתם כחברי האגודה ורישומם כמתיישבים בסוכנות היהודית והפנייתם אל המינהל כדי שיאשר הקצאת נחלות שנמסרו לידן ע"י המושב.
2. התובעים 2-18, כולם בני אלמגור וחברים באגודה החקלאית, החלו את הליך הקצאת הנחלות על שמם עוד בשנת 1993. אולם, לאחר שתהליך הקצאת הנחלות לידי הבנים ובכללם התובעים 18-2, היה בעיצומו, ניתן בשנת 1994 לערך, צו איסור דיספוזיציה, וכן הוטלו עיקולים ביחס לשטח המשבצת של המושב. זאת, עפ"י החלטת המשקם שמונה למושב, על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי - 1992 (להלן: "
המשקם"). עקב כך, התנהלו הליכים לשם הסדרת חובות האגודה אצל המנהלה להסדרים במגזר החקלאי המשפחתי. הליכים אלה נמשכו זמן רב. עד להסרת העיקול וצו המניעה, לא ניתן היה לבצע הקצאת נחלות, שכן המינהל דרש להמציא לידו את החלטת המשקם באשר להסדרת חובות המושב, וכן את אישור המשקם בדבר החרגת השעבודים משטחי הנחלות המיועדות להקצאה.
3. ביום 30/4/03, קרי כ- 8 חודשים לפני שניתן אישור המשקם, התקבלה החלטת הנהלת המנהל שהקפיאה את הוראת אגף 31, על פיה, הוקפא איוש הנחלות במושבים, הנמצאים במרכז הארץ ובאזור עדיפות ב', עד לגיבוש עמדת המינהל בנושא והבאתו לדיון במועצת מקרקעי ישראל (כפי שכונתה בכותרת "
החלטת ההקפאה").
4. למרות שהחלטת ההקפאה ניתנה חודשים ספורים לפני שניתן אישור המשקם, הקצה המינהל 16 נחלות חדשות באלמגור, לאחר ההקפאה.
5. ביום 14/1/04 התקבלה החלטת הנהלת המינהל מס' 1046, לפיה הורחבה הקפאת איוש הנחלות גם ביחס לאזור עדיפות א'. מאותו מועד חלה ההקפאה הלכה למעשה גם על אלמגור .
טענות התובעים
6. לטענת התובעים, הם החלו בהליך הקצאת הנחלות על שמם עוד בשנת 1993. בשל מגבלה שחלה על כלל משבצת אלמגור בשל צו איסור דיספוזיציה, נמנע המינהל מהמשך טיפול בהקצאת הנחלות, ופקידיו אף הבהירו, כי אין כל טעם להמציא לידיהם מסמכים כלשהם. שכן, בין כה וכה, עניינם לא יטופל, כל עוד חל צו איסור דיספוזיציה. לטענתם, עם הסרת מגבלה זו הם פעלו באופן מידי והמציאו לידי המינהל את כל המסמכים הנדרשים.
7. לטענתם, המנהל לא ציין, בשום שלב, כי בכוונתו להקפיא את איוש הנחלות, וכי עליהם להמציא עד מועד כזה או אחר מסמכים, שאם לא כן יוקפא עניינם. משך כל השנים שחלפו, הסתמכו התובעים כולם, על מדיניות המנהל, כפי שהותוותה ונקבעה על ידי מועצת מנהל מקרקעי ישראל (להלן:"
מועצת המנהל") וכן על מצגי המנהל, לפיהם ברגע שיוסר צו האיסור על דיספוזיציה יוקצו לידם הנחלות.
8. עוד מוסיפים התובעים, כי ההחלטה, לפיה יש לעצור ולהקפיא את שיוך הנחלות הפנויות באלמגור, שניתנה בשנת 2004, לא ניתנה על ידי מועצת המנהל. לטענתם, מי שקיבל את ההחלטה בשנת 2004 הינה הנהלת המנהל, כאשר המנהל לא הצביע על מקור סמכותה של הנהלת המינהל לקבל החלטות, אשר משמען בפועל, אי קיום מדיניות קרקעית שהותוותה על ידי
מועצת המינהל.
9. לטענתם, לא רק שהחלטה זו נתקבלה בלא שניתנה להם התראה, וללא הסדרת הוראות מעבר הולמות, אלא לאחר קבלת ההחלטה בדבר הקפאת הקצאת הנחלות, המשיך המנהל לאשר הקצאת נחלות למתיישבים חדשים באלמגור. אף בני מושבים אחרים זכו לכך כי המנהל אישר הקצאת נחלות על שמם טרם קבלת ההחלטה בדבר ההקפאה וחלק, זכו לכך לאחר קבלתה.
10. עוד טוענים התובעים, כי המציאו למינהל את כל המסמכים הנדרשים, לשם השלמת הליך הקצאת הנחלות הפנויות.
11. לשיטתם, מהראיות שהוצגו ומהעדויות שנשמעו עולה, כי אצל המינהל שרר אי סדר בכל הנוגע למסמכים הקשורים לרישום הנחלות של שם התובעים, דבר אשר מטיל ספק בגרסת המינהל, לפיה לא הומצאו לו כל המסמכים במועד.
12. לדבריהם, מהעדויות בתיק עולה כי, התובעים רשומים בפועל בספרי המנהל כבעלי זכויות בנחלות, וכי הם שילמו דמי חכירה שנתיים. שכן המינהל דרש ממושב אלמגור תשלום בגין 106 נחלות על פי פירוט שמות בעלי הזכויות בנחלות. בין היתר, מופיעים שמות התובעים, כבעלי זכויות, וכחייבים בתשלום דמי חכירה שנתיים.
13. לטענתם, עוד בתחילת ההקצאה, השקיע אלמגור מיליוני שקלים לשם ביצוע עבודות תשתית ופיתוח, אשר נדרשו על מנת לאפשר את חיבור חלקות הבניה של הנחלות שהוקצו לחברים על ידי המושב לתשתיות.
14. לטענת התובעים, הם הסתמכו על מצגי המינהל, הוציאו כספים רבים ושינו מצבם לרעה. חלק מן התובעים החלו לתכנן ביתם, חלקם שילמו מיסי מקרקעין בגין נחלות שהוקצו להם, לאחר שהמנהל, או הסוכנות היהודית דיווחו על העסקה.
15. לשיטתם, המינהל לא הודיע על כוונתו להקפיא את איוש הנחלות הפנויות וכן לא קבע הוראות מעבר. התובעים למדו רק בדיעבד על החלטות הנהלת המינהל בדבר הקפאת הנחלות, וזאת לאחר שהמושב פנה בשמם של התובעים וביקש את אישורו הפורמאלי של המינהל בדבר הקצאת הנחלות על שם התובעים. המינהל אף מעולם לא המציא לידי התובעים העתק מהחלטותיו, הנוגעות להקפאת הקצאת הנחלות.