מהות התביעה והשאלות הטעונות הכרעה
1. מדובר בתביעה מכח פוליסת אחריות מקצועית.
הצדדים הסכימו כי ינתן בתובענה זו, פסק דין על בסיס חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומים בכתב, ללא צורך בשמיעת ראיות.
ואלה העובדות הצריכות לענייננו;
2. התובעת, אריאלה לביא (להלן:"התובעת"), אדריכלית במקצועה ובעיסוקה, בוטחה ע"י הנתבעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"הנתבעת"), בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית "מגדל לעסק", החל מיום 1.4.00 ובכל המועדים הרלבנטיים לתביעה דנן (פוליסות הביטוח לתקופות שמיום 1.4.00 ועד 31.303; התנאים הכלליים ורשימות הפוליסות, צורפו לתצהיר התובעת וסומנו
ת/2 - ת/5, להלן: "הפוליסה" או "הפוליסות").
הפוליסה הוצאה באמצעות סוכן הביטוח, מר אבי ישראלי (סעיף 8 לתצהיר התובעת, להלן: "סוכן הביטוח").
3. ביום 30.12.99, רכשה התובעת, ביחד עם עוד ארבע משפחות, ביניהן; משפחת מרשנסקי, משפחת סמואלוב (להלן:"סמואלוב"), ושתי משפחות נוספות (להלן: "הרוכשים"), קרקע ברמת השרון וזאת במטרה להקים בניין הכולל ארבע יחידות דיור ועוד בית פרטי (להלן:"הבניין"). הוסכם שכל אחד מהרוכשים, יקבל יחידת דיור מסויימת, כאמור בהסכם השיתוף שנחתם ביום 30.12.99 (להלן:"הסכם השיתוף").
4. בד בבד, עם רכישת הקרקע, התובעת וחברת עמית מרשנסקי בניה ושיפוץ בע"מ (להלן:
"מרשנסקי"), התקשרו בהסכם עם שאר הרוכשים, על פיו התחייבה התובעת לספק שירותי ניהול, פיקוח ושירותי תכנון אדריכלי, לבניית דירותיהם של הרוכשים, בתמורה לתשלום שהוסכם בין הצדדים (להלן :"ההסכם" או "הסכם התכנון").
5. לאחר השלמת הבניה וקבלת טופס 4, פנתה התובעת לסמואלוב, בדרישה לפרעון יתרת שכרה על פי ההסכם, בסך של 7,500$. סמואלוב, סרבו לפרוע את חובם, בטענה לקיום ליקויים בחנייה הצמודה לדירתם. לאור אי פרעון חוב שכר הטרחה, הגישה התובעת, ביחד עם מרשנסקי, תביעה כנגד סמאולוב , לתשלום החוב האמור.
סמואלוב הגיש מצידו, תביעה שכנגד, במסגרתה עתר לחייב את התובעת ומרשנסקי, לפצותו בגין הנזקים שנגרמו, בגין תכנון רשלני ובלתי מקצועי של החנייה הצמודה לדירתו, באופן שאינו מאפשר לעשות בה שימוש, למטרה לה יועדה (סעיף 24 לכתב התביעה שכנגד,
ת/9).
תביעה זו נדונה במסגרת ת.א (שלום תל אביב - יפו) 184710/02, בפני כב' השופטת גרוסמן (להלן: "תביעת סמואלוב").
6. עם קבלת התביעה שכנגד, הודיעה התובעת לנתבעת, על התביעה שהוגשה כנגדה וביקשה לקבל ייצוג משפטי, בהתאם לתנאי הפוליסה.
לאחר שבחנה עמדתה, הודיעה הנתבעת, באמצעות בא כוחה עו"ד נשיץ, במכתב מיום 29.10.02 (להלן: "מכתב הדחיה") כי אינה מכירה בכיסוי הביטוחי מהטעם שלגרסת התובעת, היה ידוע מראש, הן לה והן לסמואלוב כי החנייה בעייתית וכי
"החנייה איננה בדיוק חנייה", ולפיכך:
"מבלי להביע עמדה לגבי סיכויי טענות ההגנה של גברת לביא, הרי שבכל הנוגע לשאלת הביטוח, מקרה ביטוח מוגדר בסעיף 1 לחלק 3.4 לפוליסה...כנזק שאירע ממעשה רשלנות, טעות או השמטה בתום לב. מקרה ביטוח לא כולל נזק שקרה ממעשה מכוון שתוצאותיו היו צפויות מראש..." (עמ' 2 למכתב הדחיה,
ת/10).
בנסיבות אלה ולאור דחיית הכיסוי הביטוחי, התובעת התגוננה, באופן עצמאי, כנגד תביעת סמואלוב.
7. במסגרת הדיון בתביעת סמואלוב, מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי החנייה הצמודה לדירת סמואלוב, אינה מתאימה במידותיה, לחנייה תקנית ואינה מאפשרת שימוש בה, לרכב משפחתי רגיל.
מכח הסכמת הצדדים, ניתן, בתביעת סמואלוב, פסק דין, על דרך הפשרה. יצויין כי מדובר בפסק דין מנומק שניתן על יסוד החומר שהונח בפני בית המשפט וחקירות הצדדים בסוגיות עובדתיות שנותרו שנויות במחלוקת, כמפורט בפתח פסק דינה של כב' השופטת גרוסמן מיום 28.12.03.
בפסק דינה, דחתה כב' השופטת גרוסמן את גירסת התובעת, בדבר ידיעתו ומודעותו של סמואלוב, למידותיה הבעייתיות של החנייה. מאידך, על סמך עדותה של התובעת כי
"הנתבע (סמואלוב - ב.ט)
ידע כי את האוטו שלו אי אפשר להכניס לחנייה. אפשר יהיה להכניס רכב קטן. לא בדקנו איזה רק צויין שזה יהיה קטן..." (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון בתביעת סמואלוב), קבעה כב' השופטת גרוסמן כי התובעת היתה מודעת למידותיה הבעייתיות של החנייה וכי
"התובעים (התובעת בתביעה דנן ומרשנסקי - ב.ט)
היו מודעים להמלצות משרד התחבורה, אך בחרו להתעלם מהם ולא לפעול על פיהן, תוך עשיית שיבוש (כך במקור-ב.ט)
מתוכנן בעובדה כי מדובר בהמלצות ולא בחוק מחייב". סופו של יום, חויבו התובעת ומרשנסקי, לפצות את סמואלוב, בגין ירידת ערך הדירה, בשל אי התאמת החנייה ליעודה, בסך של 15,000 $.
8. לאחר קבלת פסה"ד בתביעת סמואלוב, פנתה התובעת לנתבעת בדרישה כי תישא בתשלום חלקה בסכום הפיצויים שנפסק לזכות סמואלוב.
הנתבעת שבה ודחתה את הדרישה ומכאן התביעה דנן, במסגרתה עותרת התובעת, לחייב את הנתבעת לשפותה בגין סכומי הפיצויים ששולמו על ידה לסמואלוב, בצרוף הוצאות המשפט בהן נשאה.