א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
69884-04
04/09/2008
|
בפני השופט:
אליהו בכר
|
| - נגד - |
התובע:
סיטון אורה
עו"ד אשר פדלון
|
הנתבע:
החברה למרכזי תרבות וספורט לעובד ולמשפחתו בע"מ
עו"ד אבי דויטש
|
| פסק-דין |
א. מבוא
בפני תביעת התובעת, ילידת 8.1.1943, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות נפילה בחצרי הנתבעת (להלן
: "הקאנטרי") בתאריך 13.07.02.
לטענת התובעת, התאונה התרחשה באזור המזנון,מאחר ורצפת המקום הייתה רטובה,או לחה או לא נקייה, כלשון כתב התביעה, מפגעים אשר הביאו לנפילתה.
הנתבעת,מצידה, מכחישה את קיומו של המפגע. לחילופין, טענה כי התובעת הייתה יכולה להבחין בקיומו של המפגע ולהימנע מהפגיעה. לפיכך, יש לראות בהתנהגות התובעת התנהגות רשלנית ברמה גבוהה המביאה לניתוק הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת לבין התאונה.
עוד טוענת הנתבעת, כי היא איננה אחראית לתאונה והפנתה הודעה לצד ג', הזכיין מפעיל המזנון אצל הנתבעת. לטענת הנתבעת, על פי ההסכם בינה לבין הצד השלישי, היה עליו לדאוג לניקיון סביבת שטח המזנון לרבות הלובי הצמוד והשירותים.
הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה מטעמו והנתבעת הגישה בקשה למתן פס"ד מותנה כנגדו.
ב. שאלת האחריות
התובעת סמכה ידה על עילת הרשלנות שבפקודת הנזיקין[נוסח - חדש], (להלן:
הפקודה") ועתרה אף להעברת נטל הראיה לפי סעיף 41 לפקודה .
קביעת אחריות על פי סעיפים 35-36 לפקודה מחייבת התייחסות ומתן תשובות לשאלות הבאות:
1. האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק ?
2. האם הפר המזיק את חובת הזהירות המוטלת עליו ?
3. האם הפרת החובה באופן הנ"ל על ידי המזיק היא שגרמה לנזק ?
1. חובת הזהירות
סעיף 36 לפקודה קובע את מבחן הצפיות בבסיס חובת הזהירות:
"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף."
מבחן הצפיות כולל בתוכו שני היבטים: שאלת קיומה של חובת זהירות מושגית ושאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית.
שאלת קיומה של חובת זהירות מושגית: קיומה של חובה זו נקבע על פי המבחן, אם אדם סביר "צריך היה" לצפות את התרחשות הנזק. כבוד השופט ברק בע"א 145/80
ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 125(להלן:"
פרשת ועקנין") קבע כי במסגרת החובה הנ"ל השאלה הנשאלת היא אבסטראקטית. היא עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים ושל ניזוקים, של נזקים ושל פעולות. והבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי.
הפסיקה הכירה בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של מעביד/מחזיק המקום.
שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית: גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות והשאלה היא האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק.
הפעלה ראויה של מבחן הצפיות מחייבת הבחנה בין "סכנה רגילה" לבין "סכנה בלתי רגילה" לגבי הניזוק. שכן רק בגין סכנה בלתי רגילה מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ראו
פרשת ועקנין לעיל בעמוד 127:
"אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו."
ביהמ"ש עמד על טיבה של "סכנה רגילה" במספר פסקי דין.