פסק-דין בתיק א 7199/03

1.         התובעת, חברת שמרז שירותים טכנולוגיים בע"מ (להלן- התובעת, שמרז), הוקמה בשנת1992 "מתוך מטרה לתת שירותי תמיכה למערך היצור של מפעל אינטל בירושלים"- ולימים במפעל הנוסף שהקימה חברת אינטל (להלן- אינטל) בקרית גת.

הנתבעת, חברת אדוארדס ישראל ואקום בע"מ- Edwards Israel Vacuum L.T.D (להלן- הנתבעת) הינה חברה "נכדה" (ישראלית) של חברה רב לאומיתThe Boc Group Plc.  (להלן- BOC), ועיסוקה בתחום ניקוי חלקים ופתרונות תהליכים לניקוי חלקים בתהליכי יצור דוגמת אלה המבוצעים במפעלי חברת אינטל ברחבי העולם, ולענינינו במפעל אינטל שבקרית גת.

2.         בשנת 1998, ניגשו שני הצדדים למכרז שפרסמה אינטל למתן שירותים במסגרת פרויקט  

"FAB18" בקרית גת . משאף אחד מהם לא זכה, נעתרה הנתבעת להצעת התובעת לשיתוף פעולה לשם הגשת הצעה חוזרת ומשותפת לאינטל. לשם כך נחתם ביום 26.4.98 שענינו "הסכם לאספקת חומרים ושירותים" (להלן- ההסכם), לפיו תרכוש הנתבעת מהתובעת, שירותים שידרשו לה לצורך ביצוע התחיבויותיה על פי ההסכם עם אינטל. על סמך ההסכם שבין הצדדים הגישה הנתבעת הצעה לאינטל וזכתה בביצוע העבודות בפרוייקט כאשר היא מביאה לידיעת אינטל שהתובעת תבצע העבודות.

באותו הסכם נקבע, כי הוא יעמוד בתוקפו כל עוד לא יבוטל על ידי אחד הצדדים בהודעה מראש ובכתב של 60 יום (ת/1, ס"ק 1.2.2).

עוד נקבע בו (בס"ק 1.2.3) כי הנתבעת תהיה רשאית לבטל את ההסכם היה ויבוטל ההסכם שבינה לבין אינטל, ובמקרה שכזה תציע הנתבעת לאינטל ליתן "זכות קדימה" לתובעת להיכנס בנעליה באותו הסכם.

לקראת תום תקופת ההסכם עם אינטל, בסוף שנת 2001, (ההסכם אמור היה להסתיים ביום 30.3.02, והוארך בפועל על ידי אינטל עד ליולי  2002), פנתה הנתבעת, בהסכמת התובעת לאינטל להארכת תוקף ההסכם ללא צורך בפרסום מכרז חדש, אולם אינטל סירבה.

בינואר 2002 הוציאה אינטל מכרז חדש למתן שירותי ניקוי חלקים, ופנתה לכל אחד מהצדדים בנפרד לקבלת הצעות (להלן- המכרז השני).

ההצעה שהגישה הנתבעת בשיתוף פעולה עם התובעת למכרז השני, התקבלה על ידי אינטל. נחתם הסכם בין אינטל לבין הנתבעת לביצוע השירותים נשוא המכרז וזאת עד ליולי 2004, עם אופציה להארכתו. ההסכם הוארך עד 30.9.04, הוארך שוב עד סוף 2004 ובסוף הוארך עד סוף 2005.

טרם זכיתה של הנתבעת במכרז השני, נוהל מו"מ בין הצדדים באשר לתנאי ההסכם ביניהם כך גם לאחר שזכתה הנתבעת במכרז השני. הצדדים המשיכו בשיחות ומגעים ביניהם כאשר בפועל העבודה התבצעה באותו אופן, באותה דרך ובאותה מתכונת כפי שהתבצעה בשלב המכרז הראשון. הסכם חדש לא נחתם בין הצדדים.

לקראת סוף 2002, החלו להיווצר מתחים בין הצדדים, לאור פניותיה של הנתבעת לתובעת להפחית מהסכומים אותם תקבל בגין שירותיה.

הצדדים ניסו לבוא בדברים, עד שביום 27.7.03 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב ביטול ההסכם ביניהם (נספח יג'), כאשר היא סומכת לענין הביטול על ההסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 98, לפיו בהתראה של 60 יום ניתן לבטל ההסכם ומפנה בהודעת הביטול לשיחות קודמות שהתקיימו בין הצדדים בענין זה.

עמדת התובעת:

3.                   עיקר טענותיה של התובעת מופנות כנגד הודעת הביטול ונישול התובעת מזכויותיה המוקנות לביצוע ההסכם. עמדת התובעת כי ההסכם שבין הצדדים פג תוקפו עם כריתת ההסכם השני של הנתבעת עם אינטל בעקבות המכרז השני (ביולי 2002). מעמדה של התובעת בהסכם זה  כמעמד שותפה ולא של ספקית שירותים או קבלן משנה או כל סטטוס אחר, משכך אין תוקף להודעת הביטול של הנתבעת. בנישולה החד צדדי של התובעת מזכויותיה במסגרת ההסכם החדש עם אינטל, הפרה הנתבעת ההסכם עם התובעת, הפרה שמקימה חובת פיצוי בגין כל נזקיה ו/או אובדן הריווח ו/או כל הוצאה שנגרמה לה עקב ההפרה כמפורט בסעיף 105 - 125 לתצהיר התובעת בסך של 3,124,672 ש"ח, כאשר סכום זה כולל פיצוי עונשי בסך 100,000 ש"ח.

בנוסף מבקשת התובעת לחייב הנתבעת במתן חשבונות ביחס להכנסות מאינטל בגין ביצוע השירותים במסגרת ההסכם החדש שכן רק כך תוכל לדעת אם אכן העבירה לה הנתבעת 71% מהתמורה בעת ביצוע עבודתה או שזכאית היא לסכומים נוספים מעבר לאלה שנתבעו על ידה.

עמדת הנתבעת:

4.         אין בסיס לטענת השותפות של התובעת משנותרה במעמד של "ספק" או "קבלן משנה" גם לאחר יולי 2002, בתום ההסכם ההסכם הראשון עם אינטל ויחסי השתיים נשלטים גם לאחר 2002 על פי הוראות ההסכם מאפריל 98, לכן קמה לה הזכות לבטל ההתקשרות בהודעה של 60 יום. עוד טוענת הנתבעת כי היא זכאית לבטל ההסכם משכל נסיונותיה להסדיר נושא התשלום לא צלחו והתובעת החלה לחבל במהלך העבודה באינטל במטרה לסחוט הנתבעת לתנאי תשלום טובים יותר.

            דיון

האם נוצרו יחסי שותפות בין הצדדים: