1. זוהי תביעה ותביעה שכנגד שעניינם הסכם מיום 23/6/96 שבמסגרתו מכר התובע בן חמו לנתבע חמסוני חנות ושני מחסנים בערד, כנגד תמורה של 160,000 דולר ארה"ב
התובע טען בתביעתו כי ההסכם הופר על ידי חמסוני בכך שנותר חוב בלתי משולם בעבור תמורת הנכס בסכום של כ- 27,000 דולר ולכן, עתר לסעדים של ביטול הסכם המכר ותשלום פיצויים על נזקיו הנטענים לרבות הפיצוי המוסכם מראש על הפרה יסודית.
הנתבע, חמסוני, מכחיש כי הפר את החוזה, טוען כי שילם את כל התמורה וכי בן חמו הוא שהפר את ההסכם בכך שעד היום לא שילם את מס השבח המוטל עליו, בסכום גבוה, והוא תולה מחדל זה גם בנתבע שכנגד 2, עו"ד שלמה עמיאור, וגם בבא-כוחו דאז, עו"ד מזור, אשר נעלם ואיננו ולפי הטענה גם שלח ידו ונטל חלק מכספי התמורה שהופקדו בידיו. הסעדים שמבקש חמסוני הם אכיפת הסכם המכר ובכלל זה חיוב הנתבעים להסדיר את תשלום מס השבח ובכך לאפשר רישום הזכויות בחנות על שמו, וכן פיצוי נוסף.
2. רוב עובדות הפרשה אינן שנויות במחלוקת ולהלן תמציתן:
א. החנות היתה משעובדת לבנק הפועלים בגין חובות של המוכר, ומונה כונס נכסים, אך הבנק הסכים להקטין את החוב ולהעמידו על סך 360,000 ש"ח וכנגד קבלתם יושחרר השעבוד.
ב. עו"ד מזור ב"כ הקונה ועו"ד עמיאור ב"כ המוכר התמנו בהסכם לפעול בשם מרשיהם לביצועו, ופרטי הסמכתם יפורטו להלן, וכן מינו הצדדים את עו"ד מזור להיות נאמן על מלוא סכום התמורה, והוא אמון היה להעביר לבנק את חלקו הנ"ל, ואת היתרה לאחר תשלום מס שבח ושאר תשלומי המוכר, להעביר לבן חמו.
את ביצוע תשלומי המוכר, מיסים ואגרות שונות, הטילו הצדדים על עו"ד עמיאור אשר לשם כך רשאי היה לפנות ולקבל מעו"ד מזור חלק מכספי פקדון התמורה, כדי לאפשר זאת, ולאחר מכן, היה עו"ד עמיאור מוסמך לקבל לידיו את יתרת התמורה מעו"ד מזור, על מנת למוסרה למוכר, ככל שתיוותר יתרה.
ג. ביום 25/6/96 שילם חמסוני סך 260,000 ש"ח לעו"ד מזור, על חשבון התמורה, ולכך הוסיף עו"ד עמיאור 100,000 ש"ח מכיסו, אשר ניתנו כהלוואה ללקוחו, המוכר, ובכך אופשר להעביר לבנק הפועלים את מלוא 360,000 ש"ח לשחרור השעבוד.
ד. ביום 27/8/96 קיבל עו"ד מזור שיק מבנק הפועלים, לפקודת בן חמו, על סך 251,280 ש"ח ובמכתב לוואי התמנה על עו"ד מזור כנאמן על המחאה ומותר היה לו לשחררה לידי בן חמו רק בכפוף לרישום משכנתא לטובת הבנק.
בפועל, הופקדה תמורת ההמחאה בחשבונו של עו"ד מזור, לאחר שבן חמו חתם חתימת הסב על השיק, עוד טרם שנרשמה משכנתא כזו, ומתוך כספי ההמחאה העביר עו"ד מזור לעו"ד עמיאור ביום 21/10/96 סכום של 150,000 ש"ח, אשר שימשו בידי עו"ד עמיאור לשיפוי עצמי והחזר על אותה הלוואה של 100,000 ש"ח, שנתן לבן חמו, וכן לפרעון חוב של בן חמו לצד ג' (חברת תנובה), אשר רבץ אף הוא על החנות, וסילוקו אמור היה לפי ההסכם להתבצע ממקורות עצמאיים שלו, ועוד הספיק סכום זה להסדרת שכר טרחתו של עו"ד עמיאור, ואף נותרה יתרה שהעבירה ללקוחו המוכר.
ה. עו"ד מזור, שילם מתוך יתרת הפיקדון שבידו סך של 18,827 ש"ח ביום 14/1/97 לידי מינהל מקרקעי ישראל עבור דמי הסכמה, ואולם יתרת התמורה המופקדת בידו מעולם לא הגיעה לידי רשויות מס שבח או לידי המוכר, ובכל הזהירות המתחייבת מכך, שעו"ד מזור, לא הגיש כתב הגנה, ונעלם ואיננו, ועמדתו לא נשמעה, נראה כי שלח ידו בכספים (בערך 77,500 ש"ח) ונטלם עימו.
ו. שלטונות מס שבח הוציאו שומה שהגיעה בזמנו לכ- 179,500 ש"ח, אשר לא שולמה עד היום, וסכומה תפח, ומונעת סיום העסקה ורישום הזכויות על שם הקונה, אף שנרשמה לטובתו הערת אזהרה, ואף שהחזקה בחנות נמסרה לידו.
3. המחלוקת המרכזית בין הצדדים, עניינה, השאלה, האם כספי הפקדון מבנק הפועלים מכוח אותו שיק שהוסב לפקודת עו"ד מזור, על ידי בן חמו, נחשבים כתמורה משולמת עבור החנות, ומהי הנפקות המשפטית של השימוש שעשה עו"ד עמיאור, בסך 150,000 ש"ח מכספים אלה, שהועברו לו על ידי עו"ד מזור, ועל מי בעצם האשם בכך שמס השבח, לא שולם כולו או חלקו.
להבהרת התמונה להלן סעיפי ההסכם שפרשנותם שנויה במחלוקת וממילא הכרעה בפרשנות זו תחרוץ גם גורל התיק.
ביחס לחוב הנוסף שעל החנות (מעבר לחוב בנק הפועלים והכוונה לחוב לתנובה) הוסכם כי -
"3.3 פרט לאמור מצהיר המוכר, כי קיים חוב נוסף על החנות, ואולם ללא כל קשר לסכומים שהוא עתיד לקבל על פי הסכם זה, מתחייב המוכר להביא אישור לשחרורו של החוב האמור עד ליום 10/7/96."
ביחס למינוי עורכי הדין לפעול לביצוע ההסכם נקבע כי -
"
7.1 הצדדים ממנים בזה את עורכי הדין נסים מזור ו/או כל עו"ד אחר ממשרדו, מרח' העצמאות 48, בבאר שבע, וכן את עו"ד שלמה עמיאור מרח' הפלמ"ח 73, באר-שבע, לפעול בשמם ובמקומם ככל בכל הדרוש לביצועו של הסכם זה. (להלן:- "עורכי הדין").
.....................
7.4 במעמד חתימת הסכם זה יחתמו המוכרים על יפוי כח בלתי חוזר לטובת הקונה ולפיו ימונו עוה"ד כבאי כוחם לביצוע הוראות הסכם זה.