פסק-דין בתיק ב"ל 1066-04-11

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13/03/2011 (להלן: "הוועדה"),  אשר קבעה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור של 47% לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה.

            העובדות הצריכות לעניין:

2.         המשיב נפגע ביד ימין ביום 10/11/2009. תאונה זו הוכרה על ידי המערער כתאונת עבודה.

3.         וועדה ראשונה מדרג ראשון, אשר התכנסה ביום 27/04/2010 קבעה למשיב נכויות זמניות.

4.         וועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 05/08/2010, בתום זמניות, קבעה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור 23.5% לפי סעיף ליקוי 43 (2) (א) (15% נכות) וסעיף ליקוי 75 (1) (ב)  (10% נכות).  הוועדה לאחר שהתייעצה עם וועדת הרשות הפעילה בעניינו של המשיב את תקנה 15 בחצי (רק לגבי סעיף ליקוי 43 (2) (א) ) כך שלמשיב נקבעה נכות יציבה בשיעור 31%.

5.         על החלטה זו הגיש המשיב ערר.

6.         ביום 24/01/2011 התכנסה וועדה רפואית לעררים. הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המשיב. הוועדה ערכה למשיב בדיקה קלינית, וציינה בממצאיה כי מצאה ירידה בתחושה באצבע 2,3 ביד ימין, כוח גס של אצבעות 3,4,5 תקין ומבחן פרומו חיובי באצבע 3. הוועדה סיכמה מסקנותיה כי מבחינה נוירולוגית היא מקבלת את ערר המשיב, ומעניקה למשיב נכות בשיעור 10% לפי סעיף 29 (6) (2). מבחינה אורטופדית היא מקבלת את הנכות שנקבעה בוועדה מדרג ראשון בשיעור 15% לפי סעיף 43 (2) (א), ובגין צלקת היא מעניקה למשיב נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75 (1) (ב). הוועדה ציינה כי עיינה בחוות הדעת של ד"ר רובינסון, וכי היא מקבלת את המלצתו בתחום הנוירולוגי.

            באשר לתקנה 15 הוועדה התכנסה במועד נוסף וציינה כי אינה מקבלת את האמור בדו"ח וועדת הרשות. הוועדה קובעת כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה בעניינו של המשיב.

7.         על החלטה זו נסוב הערעור.

8.         עיקר טענות המערער:

א.         הוועדה שגתה עת העניקה למשיב אחוזי נכות הן בגין הגבלה בתנועה של אצבע 2 לפי סעיף ליקוי 43 (2) (א) והן בגין נויריטיס בצורה בינונית לפי סעיף ליקוי י 29 (6) (2) והן בגין צלקת לפי סעיף 75 (1) (ב). הוועדה העניקה למשיב נכות כוללת בשיעור (31%). מדובר על שיעור נכות העולה על השיעור הקבוע ברשימת הליקויים לגבי קטיעה (15%).

ב.         קביעת הוועדה הינה בניגוד לאמור בתקנה  11 (ג) (2) לתקנות, אשר קובעת כי  לא תעלה דרגת הנכות בשל מספר פגימות באותה גבה, על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה.

ג.          אין לקבל את הטענה כי האמור בתקנה 45 (2) לתקנות חל בעניינו של המשיב. לא ניתן להחיל פרשנות לפיה יש לצרף אחוזי נכות בעבור כל ליקוי באצבעות הידיים, מכל מין וסוג שהוא שכן פרשנות זו מאיינת כליל, הלכה למעשה תקנה 11 (ג) (2). תקנה 45 קובעת כי ניתן לצרף נכויות, גם אם הדבר עולה על הנכות הניתנת בעבור קטיעה, אך ורק כאשר הפגימות באצבעות נקבעו לפי סעיפי ליקוי 43, 44, 45 בלבד .

ד.         הוועדה טעתה עת העניקה למשיב סעיף ליקוי 29 (6) (2) לרשימת הליקויים. מדובר בסעיף כללי אשר אינו מתייחס לפגיעה עצבית של אצבע 2, לגביה מיישמת הוועדה את אותו סעיף, ולפיכך נפלה טעות בהחלטת הוועדה.

9.         עיקר טענות המשיב:

א.         לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין הארצי באשר לפרשנות שיש ליתן לתקנה 45 (2) בפסק דין אליעזר רוזנפלד נ' המוסד, וכן עם פסיקה שניתנה בבית דין זה בתיק ליאור זהבי נ' המוסד לביטוח לאומי ובפסק דין אליעזר רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי.

ב.         תקנה 45 (2) הינה חריג לתקנה 11 (ג) (2), ולכן בפגיעות משולבות באצבעות הידיים, יש לערוך סיכום של אחוזי הנכות בגין כל פגימה ופגימה, ולא להגביל את הנכות עד לשיעור הנכות בגין קטיעה.

ג.          הוועדה פעלה כנדרש עת העניקה למשיב הן נכות אורטופדית והן נכות נוירולוגית וזאת בהתאם לממצאיה.

ד.         הוועדה בהתאם לממצאיה קבעה למשיב  נכות בהתאם לסעיף ליקוי 29 (6) (2) לרשימת הליקויים. מדובר בקביעה רפואית גרידא של הוועדה, ואין להתערב בכך.