ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
1101-05-11
14/12/2011
|
בפני השופט:
הראש א. קציר
|
| - נגד - |
התובע:
פלוני
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
|
| פסק-דין |
1. זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לשירותים מיוחדים מיום ה- 8/3/11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה מתאריך ה- 1/11/10 (להלן: ההחלטה).
2.
טענות המערער:
2.1 טעתה הוועדה עת קבעה כי המערער אינו זקוק לנוכחות מתמדת מבלי שנמקה קביעתה זו. בפני הוועדה הונח מסמך של המכון להתפתחות הילד בכרמיאל בו נרשם במסגרת הערכה בריפוי בעיסוק כי למערערת קשיים התנהגותיים אשר הביאו לא פעם לסיטואציה כי המערער סיכן את עצמו.
2.2 הוועדה לא נתנה התייחסותה לעובדה כי במסגרת הערכה בפיזיותרפיה מיום ה- 3/3/11 נצפה המערער הולך הליכה מסורבלת עם טונוס מוגבר, רץ ללא שיווי משקל ואינו מצליח בהליכה קו ישר.
3.
טענות המשיב:
3.1 המערער לא הראה כי המסמך של המכון להתפתחות הילד בכרמיאל הוצג לוועדה ולכן מן הסתם הוועדה לא הייתה אמורה להתייחס אליו. גם אם נצא מנקודת הנחה שהמסמך הוגש הרי שלא מדובר במסמך מהותי. גם אם נתייחס אל המסמך המוכחש, היקף ההתייחסות על פי הפסיקה נגזר מהיקף הפירוט שבמסמך המהותי אליו אמורה הוועדה להתייחס.
במקרה זה כל מה שנרשם ע"י המרפאה בעיסוק הינן אותן 4 מילים בהן הילד מסכן את עצמו ולפיכך אין פגם בקביעת הוועדה כי המערער אינו זקוק להשגחה מתמדת.
3.2 מכיוון שהוועדה פירטה בפר' את ממצאי בדיקתה ואת מבחני התלות בזולת וציינה כי המערער אינו זקוק להשגחה מתמדת וכן התייחסה לשאלת הטיפול הרפואי המיוחד, הרי שפעלה בהתאם להוראות הדין ויש לדחות את הערעור.
דיון והכרעה:
4. הסמכות לקבוע מידת תלותו של ילד נכה על פי החוק, היא לוועדה לעררים לעניין ילד נכה. אין לבית-הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הוועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.
5. בהתאם לתקנה 4
לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (וועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), התשנ"ה - 1995, מסמכותה של וועדת הערר לאשר, לבטל או לשנות את החלטת פקיד התביעות לעניין מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת, הצורך בהשגחה על המבוטח והתקופה שבה המבוטח תלוי בעזרת הזולת או זקוק להשגחה.
6. סעיף 206
לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 קובע, כי שירותים מיוחדים הינם שירותים הניתנים לאדם לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו.
המבחנים להענקת השירותים הנ"ל, לרבות שיעור הגמלה, פורטו
בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט - 1979, (להלן:
"התקנות").
7. הנה כי כן, הזכאות לקצבת שירותים מיוחדים ושיעורה מותנים בכך שה"נכה" תלוי בעזרת הזולת בביצוע מרבית פעולות היום יום והקשור בהן, ברוב או בכל שעות היממה, או הזקוק להשגחה מתמדת (תקנה 3 לתקנות), כאשר "השגחה" מוגדרת בתקנה 1 כהשגחה או פיקוח על ה"נכה" למניעת סכנה לעצמו ולאחרים.
8. הוועדה לעררים בדקה את תפקודו של המערער בביצוע פעולות היום יום ומצאה כדלקמן:
בניידות - צויין כי המערער הסתובב בחדר, התיישב וקם מהכיסא, התכופף להרים צעצוע שנפל והתרומם בעצמו.
על כן קבעה הוועדה כי המערער התנהג כבני גילו.
הלבשה - הוועדה מציינת כי לדברי האב לובש מכנסיים עם גומי שאותם יודע לפשוט, מנסה להתלבש בעצמו אך לא תמיד מצליח וכי חולצה אינו מצליח להוריד וללבוש.
על כן קבעה הוועדה כי המערער זקוק לסיוע מועט בהלבשה.